לפי הבנתי המוגבלת ביותר והסביר להניח לא נכונה בעליל, בשפת המקור (להלן קוריאנית) נהוג לומר את שם המשפחה ואז את השם הפרטי כשפונים למישהו בשמו. ואני מניח שזו התצורה שמשתמשים בה גם בכתיבה האמריקאית. או שהכתיבה בעברית הפוכה והאמריקאים צודקים. אנא, מישהו שיודע יותר, בוא נפזר את מסך הערפל ונעמוד באור ולא בצל.
זה באמת ככה. בגלל זה, למשל, באן קי-מון מכונה "מזכיר האו"ם באן", מאו צה-דונג* היה "היו"ר מאו", והשם המשותף לשושלת השליטים הצפון-קוריאניים הנוכחית הוא "קים" כשם ראשון.
מעבר לזה, אין לי מושג ספציפית לגבי קוריאנית או ימד"ב. בוויקיפדיה האנגלית למשל, הוסיפו בשנים האחרונות הערת הבהרה בנידון אצל אנשים מהמזרח שהשמות שלהם "הפוכים".
אחד הסרטים הכי יפים של השנה.אדון האופלב-22/12/2013 17:50
אחד הסרטים הכי יפים של השנה.
אדון האופל
פורסם דצמבר 22, 2013 ב 17:50
תהליך העבודה של וונג קאר וונג הוא ללא ספק מהמוזרים ביותר ששמעתי עליהם. הוא סיוטו של כל מפיק. פרפקציוניסט שלא מפסיק לעבוד על הסרט שלו עד הרגע האחרון האפשרי. את "מצב רוח לאהבה", למשל, הוא סיים לצלם לא יותר משבוע לפני הבכורה בקאן. את העותק הגמור של '2046' הוא שלח לאולם שלוש שעות בלבד לפני ההקרנה הראשונה שלו ועל "גראנד מאסטר" הוא בכלל התחיל לעבוד לפני יותר מעשור. ואפשר לראות את זה בתוצאה, כי יכולת הבימוי שלו היא מדויקת ומפעימה ממש וללא ספק ייחודית מאוד. וכמו למרבית סרטיו וונג קאר וואי גם ל'גראנד מאסטר' יש אווירה גדולה מהחיים אך אינטימית בו-זמנית (עלילה אינטימית מול בימוי גרנדיוזי). והוא מוכיח שוב שסרטים יכולים לרגש ולרתק גם בלי הצורך בדמויות או בעלילה טובים במיוחד אלא פשוט דרך שימוש נכון באמצעי מבע קולנועיים שונים.
זוהי גם הפעם הראשונה זה זמן רב בה וונג קאר וואי לא עובד עם כריסטופר דויל, הצלם הקבוע שלו (וגם של ז'אנג יימו), אך הוא מוכיח שגם בלעדיו הוא מסוגל ליצור את אחד הסרטים הכי יפים ויזואלית שהמדיום יכול לספק. הסרט אומנם פחות צבעוני מסרטיו האחרונים אך יפה באותה מידה.
רגעיו הגדולים באמת של הסרט, בהן העריכה, הצילום והעלילה מגיעים לשיאם האמיתי הן הקרבות. הכוריאוגרפיה אומנם לא ברמה של זו מ"הפשיטה" (שראיתי רק לאחרונה) או סרטי מכות טובים אחרים, אך האנרגיה המתפוצצת מסצינות אלו מתעלה על כל סצינת קרב אחרת שראיתי אי פעם. מכות מעולם לא נראו פוטוגניים כל כך.
הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא מגיע לשיאיו הרגשיים והישגיו הטכניים הגדולים באמת כבר בחצי שעה הראשונה. היא כוללת את סצינות הקרב, השוטים, המוזיקה והסיקוונסים הטובים ביותר של הסרט שכל מה שבא אחר כך כמעט ולא מצליח להרשים. בעיה נוספת היא שבחלקו השני של הסרט וונג קאר וואי מפנה הרבה זמן לעלילה ולדמויות מבלי לתת לנו סיבה להזדהות איתן. דמותו של איפ מאן, למשל, לא כל כך מעניינת. עם מניעיה של גונג איר (ז'אנג זי-יי) לא כל כך התחברתי (בעיקר בגלל שלא הייתה לי סיבה לשנוא את האנטגוניסט שלה שבו היא כל כך רוצה לנקום) ולכן בלא מעט רגעים לקראת הסוף מצאתי את עצמי מעט משועמם.
אם הוא היה מקצר קצת מהסרט (כי שעתיים ועשר דקות הן עדיין יותר מדי לסרט כזה) ואולי מעביר את הקרב הטוב ביותר שלו לחצי השני ולא לחצי שעה הראשונה. או אם הוא היה משקיע קצת יותר מאמץ בכתיבת דמויות מעניינות ומעוררות הזדהות יותר היה אפשר בקלות להוציא יצירת מופת. אך עדיין, גם עם בעיותיו "גראנד מאסטר" הוא אחד ההישגים המרשימים ביותר של השנה, עם כמה וכמה מהסצינות הכי טובות ועבודת בימוי (טכנית, בעיקר, אם אפשר לקרוא לזה ככה) מעוררת השראה באמת.
זה רימייק לאיפ-מן?
של וונג קאר וואי?
אוקיי, לא רימייק, אבל כבר סיפרו את הסיפור של איפ-מן בסרט נהדר. מצד שני וונג קאר וואי אחלה של במאי. בכל מקרה, מעניין.
וונג קאר מאדרפקינג וואי
מצטער,הייתי חייב.
אגב,בדאבי הוא בכלל קאר וואי וונג:
ימד"ב הופכים את השמות של כל בני המזרח הרחוק.
לפי הבנתי המוגבלת ביותר והסביר להניח לא נכונה בעליל, בשפת המקור (להלן קוריאנית) נהוג לומר את שם המשפחה ואז את השם הפרטי כשפונים למישהו בשמו. ואני מניח שזו התצורה שמשתמשים בה גם בכתיבה האמריקאית. או שהכתיבה בעברית הפוכה והאמריקאים צודקים. אנא, מישהו שיודע יותר, בוא נפזר את מסך הערפל ונעמוד באור ולא בצל.
ב(חלק מ?)תרבויות המזרח
זה באמת ככה. בגלל זה, למשל, באן קי-מון מכונה "מזכיר האו"ם באן", מאו צה-דונג* היה "היו"ר מאו", והשם המשותף לשושלת השליטים הצפון-קוריאניים הנוכחית הוא "קים" כשם ראשון.
מעבר לזה, אין לי מושג ספציפית לגבי קוריאנית או ימד"ב. בוויקיפדיה האנגלית למשל, הוסיפו בשנים האחרונות הערת הבהרה בנידון אצל אנשים מהמזרח שהשמות שלהם "הפוכים".
*או באיזה תעתיק שתבחרו לכתוב את זה.
אני מקווה שאנשים לא יחשבו
שזה ההמשך של 'המאסטר'….
מה קרה ב-2008 שמאז ועד היום נעשו על חייו של ייפ מאן חמישה סרטים וסדרת טלוויזיה?
החליטו שכבר נמאס להם מוונג פיי הונג
החליטו שכבר נמאס להם מוונג פיי הונג (על וונג פיי הונג יש לפחות 100 סרטים) וחיפשו גיבור לאומי חדש.
אחד הסרטים הכי יפים של השנה.
תהליך העבודה של וונג קאר וונג הוא ללא ספק מהמוזרים ביותר ששמעתי עליהם. הוא סיוטו של כל מפיק. פרפקציוניסט שלא מפסיק לעבוד על הסרט שלו עד הרגע האחרון האפשרי. את "מצב רוח לאהבה", למשל, הוא סיים לצלם לא יותר משבוע לפני הבכורה בקאן. את העותק הגמור של '2046' הוא שלח לאולם שלוש שעות בלבד לפני ההקרנה הראשונה שלו ועל "גראנד מאסטר" הוא בכלל התחיל לעבוד לפני יותר מעשור. ואפשר לראות את זה בתוצאה, כי יכולת הבימוי שלו היא מדויקת ומפעימה ממש וללא ספק ייחודית מאוד. וכמו למרבית סרטיו וונג קאר וואי גם ל'גראנד מאסטר' יש אווירה גדולה מהחיים אך אינטימית בו-זמנית (עלילה אינטימית מול בימוי גרנדיוזי). והוא מוכיח שוב שסרטים יכולים לרגש ולרתק גם בלי הצורך בדמויות או בעלילה טובים במיוחד אלא פשוט דרך שימוש נכון באמצעי מבע קולנועיים שונים.
זוהי גם הפעם הראשונה זה זמן רב בה וונג קאר וואי לא עובד עם כריסטופר דויל, הצלם הקבוע שלו (וגם של ז'אנג יימו), אך הוא מוכיח שגם בלעדיו הוא מסוגל ליצור את אחד הסרטים הכי יפים ויזואלית שהמדיום יכול לספק. הסרט אומנם פחות צבעוני מסרטיו האחרונים אך יפה באותה מידה.
רגעיו הגדולים באמת של הסרט, בהן העריכה, הצילום והעלילה מגיעים לשיאם האמיתי הן הקרבות. הכוריאוגרפיה אומנם לא ברמה של זו מ"הפשיטה" (שראיתי רק לאחרונה) או סרטי מכות טובים אחרים, אך האנרגיה המתפוצצת מסצינות אלו מתעלה על כל סצינת קרב אחרת שראיתי אי פעם. מכות מעולם לא נראו פוטוגניים כל כך.
הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא מגיע לשיאיו הרגשיים והישגיו הטכניים הגדולים באמת כבר בחצי שעה הראשונה. היא כוללת את סצינות הקרב, השוטים, המוזיקה והסיקוונסים הטובים ביותר של הסרט שכל מה שבא אחר כך כמעט ולא מצליח להרשים. בעיה נוספת היא שבחלקו השני של הסרט וונג קאר וואי מפנה הרבה זמן לעלילה ולדמויות מבלי לתת לנו סיבה להזדהות איתן. דמותו של איפ מאן, למשל, לא כל כך מעניינת. עם מניעיה של גונג איר (ז'אנג זי-יי) לא כל כך התחברתי (בעיקר בגלל שלא הייתה לי סיבה לשנוא את האנטגוניסט שלה שבו היא כל כך רוצה לנקום) ולכן בלא מעט רגעים לקראת הסוף מצאתי את עצמי מעט משועמם.
אם הוא היה מקצר קצת מהסרט (כי שעתיים ועשר דקות הן עדיין יותר מדי לסרט כזה) ואולי מעביר את הקרב הטוב ביותר שלו לחצי השני ולא לחצי שעה הראשונה. או אם הוא היה משקיע קצת יותר מאמץ בכתיבת דמויות מעניינות ומעוררות הזדהות יותר היה אפשר בקלות להוציא יצירת מופת. אך עדיין, גם עם בעיותיו "גראנד מאסטר" הוא אחד ההישגים המרשימים ביותר של השנה, עם כמה וכמה מהסצינות הכי טובות ועבודת בימוי (טכנית, בעיקר, אם אפשר לקרוא לזה ככה) מעוררת השראה באמת.