לאיש אחד, מנהל מכירות בחברת ניסאן העולמית, היה רעיון לגימיק שיווקי: בואו נפתח אקדמיה להכשרת נהגי מרוץ מקצועיים. הסטודנטים באקדמיה יהיו שחקני מחשב שהתמחו בסימולציות מירוצים, ספציפית בסדרה אחת שנקראת "גראן טוריסמו". מה, אף פעם לא יצאתם מסרט של ג'קי צ'אן בעוד האדרנלין שבגופכם משכנע את המוח שגם אתם יודעים לזוז ככה וזה נראה ממש קל?
אבל דווקא בגלל המופרכות המבנית, הבוסים בניסאן משוכנעים שאולי יש כאן משהו שיהיה יופי של פרסומת, וחברת המשחקים בטח ששה לשתף פעולה. הבעיה היא למצוא מישהו שינהל את האקדמיה הזו, ואם כבר מישהו, עדיף שהוא לא יהיה ג'ק סאלטר (דיוויד הארבור), כי הוא יש לו בעיות זה: היה אומנם נהג מרוצים בעברו אבל פרש והוא די מריר היום. אבל מציע הרעיון, נקרא לו דני (אורלנדו בלום), לא מוצא מישהו אחר, ואחרי שסאלטר עצמו נפגע מאיזו שחצנות של נהג מרוץ צעיר וחצוף הוא אפילו מסכים.
מי שעתיד להיות כוכב האקדמיה הוא שחקן צעיר מבריטניה בשם יאן (ארצ'י מדקווי), שבמקביל להצלחתו באקדמיה ובעולם המירוצים המקצועי בעקבותיה, מתמודד עם חוסר אמון עקבי מצד אביו הספורטאי לשעבר, ובכלל עם ספקות מהסוג שכולם מטיחים בו: "המציאות היא לא משחק מחשב".
וכל זה כמעט קרה באמת.
כלומר, כן, הבסיס של הסיפור הזה אשכרה היה: מישהו ששיחק בסימולציות מרוצים נהיה נהג מרוצים אמיתי, ואפילו אחד ממש טוב. השאלות שניצבות לפתח מי שמעבד את הסיפור לסרט הן בגדול שתיים: האחת, אילו שינויים לעשות – כי כמעט תמיד המציאות לא מספיק מעניינת; והשנייה – האם במסגרת הכותרת הפומפוזית "מבוסס על סיפור אמיתי" יש משהו ייחודי ששווה להתעכב עליו ולפתח אותו. למשל, האם לדון ברצינות על האפשרות של היעזרות במשחקי מחשב בעולם האמיתי בשלל תחומים? האם להתייחס להבדלים שבין מציאות לסימולטור מבחינת חוויית הנהיגה (שאלה שאותי אישית מסקרנת מאוד)?
היוצרים של הסרט בחרו להתייחס לשתי השאלות באותה החשיבות: לעזאזל הסיפור האמיתי, ברוך הבא סרט ספורט גנרי. שינויים בעלילה נעשו, אבל רק כדי לשרטט תחנות מסודרות של קלישאות הז'אנר, וכל רמז לעומק או לקונפליקט אמיתי שייחודי לסיפור הבאמת לא שגרתי הזה נזנח תוך שתי דקות. מה נשאר? האנדרדוג שאנחנו רוצים בהצלחתו, המניאקים המתנשאים שבזים לו, המשפחה החצי-תומכת, רגעי המשבר הצפויים, ההתגברות שבעקבותיהם, וסצנות מרוץ.
והאמת? זה ממש סבבה. יעיל, אפקטיבי, זורם. השחקנים פה בסדר גמור – לא זוכר מתי נהניתי כל כך מאורלנדו בלום, הארבור נפלא כהרגלו, ומדקווי בתפקיד הראשי נהדר והמבטא שלו חמוד לאללה. גם הסיפור הפשטני מחזיק לא רע, וכל הקלישאות יושבות היטב במקומן; ראוי לציון רגע המשבר המדובר: הוא אכן צפוי, אבל עשוי ממש טוב (מצד שני, אל תבררו על הסיפור האמיתי אחרי הצפייה, כי לטעמי בשימוש של הסרט בפרט המסוים הזה יש טעם לפגם).
וסצנות המרוץ? שום דבר שלא ראיתם קודם, אבל אז מה, גם נהגי פורמולה אחת רואים את אותם מסלולי הגראנד פרי כל שנה. וזה עדיין כיף. ניל בלומקאמפ מביים אותן ביד בוטחת, עושה שימוש מושכל ברחפנים ש"רודפים" אחרי המכוניות השועטות ומכניס לא רע לאווירת האקשן המלחיצה של מרוץ מכוניות עשוי כהלכתו. נעשתה פה המון עבודה פרקטית, והנה עובדה מגניבה שהסרט גם מציין בפתח כתוביות הסיום: הנהג האמיתי שעליו מבוסס הסרט היה כפיל הפעלולים של השחקן הראשי.
יש גם רגע ויזואלי אחד נהדר ממש במערכה האחרונה, שבו ממש פערתי את הפה בהשתאות ואני בקלות אכניס אותו לרגעי השנה. חבל רק שהוא התבזבז על ביט עלילתי חסר פואנטה.
נקודה חשובה נוספת בבימוי של כל הבלאגן הזה היא שבהשוואה לעבודה של ג'יימס מנגולד ב"פורד נגד פרארי", למשל, הרי שבלומקאמפ פחות מתמקד ב"להכניס את הצופים לכיסא הנהג". הוא יותר שם דגש על אווירת התחרות והמתח מסביב, על ההשגיות והמוניטין שמונחים על הכף, וזה בעצם מה שמוביל לפלוס הגדול של הסרט הזה: הוא עובד.
וזאת בדיוק הסיבה שבסוף ממש נהניתי מ"גראן טוריסמו": סרט ספורט שעושה את מה שהוא אמור לעשות, ועושה את זה טוב. לא חייבים סיפור מושקע ועמוק מדי אם בסוף רגעי ה"הו יההההההה" מגיעים כמו שצריך. הקתרזיס כבר מובנה בז'אנר, וכל מה שצריך זה לא לחרבש אותו. אז מצד אחד הבריחה של הסרט מכל דיון אמיתי על השאלות המסקרנות שבסיפור די שיטחה את כל העומק האפשרי לעובי של פיתה, אבל מצד שני הוא בחר במסלול שכמעט אי אפשר לטעות בו: סרט ספורט קצבי, מהנה, עם קתרזיס מוצלח ונטול התחכמויות. אני, אישית, יצאתי מבסוט.
מילה על אולם הסקרין-X שבו צפיתי בסרט בפלאנט ראשל"צ: מיותר. אין ספק שהרעיון מגניב, וישנם סרטים שבהם האפקט משפיע בצורה מוחשית; סרטון התדמית של החברה בתחילת כל הקרנה ממחיש את זה. אבל בסרט הזה, ואני מאמין שברוב הבלוקבאסטרים ההוליוודיים, אין תחושה של משהו "אמיתי" שמקיף אותך, אלא של תמונה שמישהו שבר מימין ומשמאל ומתח אותה מצידי הצופים. היו רגעים בודדים שבהם נהניתי מזה; ברוב הקטעים שהוקרנו בצורה הזו (כי זה לא כל הסרט) המוח שלי רק שידר לי שאני מפספס פרטים. אם יקרינו פה מתישהו שוב את "רפסודיה בוהמית", אלך לראות את זה שם.
מצד שני, אפשר גם לצפות בסרט מכוניות עם שחקנים, עלילה, מירוצים ובימוי טוב יותר: פורד נגד פרארי.
הסרט גם מתרכז במסלול לה מאן, שהוא אחד המסלולים הכי בולטים במשחקי גרן טוריסמו, ומביא חלק היסטוריה קצת יותר פיקנטי מעולם הרכב למסך הגדול.
לעומת זאת, הסרט הזה מריח יותר מדי כמו מסחרה של סוני.
פורד נגד פרארי אכן טוב יותר על פי הרבה פרמטרים "יבשים"
אבל לדעתי – ובקטע שנחתך בעריכה – גראן טוריסמו לא פספס בקטע הכי חשוב של סרט ספורט, ופורד נגד פרארי כן. זאת כל הפואנטה של הביקורת.
יש קטע חשוב בסרט ספורט שעומד מעל השאר?
(ל"ת)
כן, הקתרזיס
כאמור, זאת הפואנטה של הביקורת. אתה כמובן לא צריך להסכים איתי או משהו, אבל לדעתי זה קריטי, והחסרון הגדול ביותר של "פורד נגד פרארי".
לא יודע איזה פורד נגד פרארי ראית אבל היה שם קתרזיס.
(ל"ת)
לא, לא היה
והארכתי על זה בביקורת.
מה הרגע הויזואלי המיוחד במערכה האחרונה?
כי אני מנסה להזכר ברגע שכזה ולא עולה לי כלום.
אה, אוקי
עלי כנראה זה השאיר פחות רושם.
אם אני צריך לבחור רגע מהסרט להכניס לרגעי השנה, אז זה בוודאות התאונה, וההבדל בין איך שזה מוצג לאיך שזה קרה במציאות לא מרגיש לי בעייתי.
כמו כן, אני שוקל להצביע לדיויד הארבור בהופעת השנה על הסרט הזה, זאת ללא ספק הדמות הטובה ביותר בסרט וההופעה שלו נהדרת ממש.
סרט הייפר קלישאתי שמהווה עיבוד חביב לעולם של גראן טוריסמו.
יש בסרט הזה המון דברים שעובדים לרעתו והופכים חלקים נרחבים ממנו למגוחך לגמרי גם בלי קשר לקלישאות:
א. שחקני קונסולות שמשחקים במשחקי ספורט הם לא בדיוק החננות שהסרט הזה מצייר מהם. הם נורמיז לחלוטין. זה אולי היה נכון לתקופה שבה הדמויות האמיתיות היו מעורבות במירוצים האלה, אבל הסרט מתרחש ב-2023 וזה פשוט לא עובד.
ב. הסרט אשכרה מתייחס לזה שהגיבור הראשי הוא צנון דהוי. אולי ככה היה במציאות אבל גם אנשים רגילים אפשר לכתוב ולביים בצורה טובה.
ג. המירוצים עצמם מבוימים כמו ריפליי של המירוצים בגראן טוריסמו. להוציא כמה שוטים יפים פה ושם זה די מביך. הצורה שבה ערכו את המירוץ בלה מאן היא מביכה ולא מעבירה את תחושת המתח והלחץ של המסלול הזה.
ד. יחסית לסרט שמבוסס על סימולטור, הוא לא נכנס לפרטים טכניים יותר מדי. אוקיי, אז ניסאן היו הסופנסרים של הסרט מלפני ומאחורי המצלמה. למה לא מספרים לנו על ההיסטוריה של ניסאן? ומה מיוחד ברכבי ה-high end שלהם? זה נוגד את הרוח של גראן טוריסמו.
ויחד עם זאת, די נהנתי מהסרט. הלוקיישנים מרהיבים, דייוויד הארבור חמוד והכל זורם למרות שמדובר בסרט של שעתיים ורבע.
מצד שני, אי אפשר להימנע מהעובדה שהסרט הזה משול לארוחת מקרויאל עם צ'יפס לא מספיק מלוח וקולה שנמהלה ביותר מדי מים. זה עושה את העבודה וזה נוסטלגי ולפעמים זה בא בטוב.
מצד שני, סרט כמו "פורד נגד פרארי" משול לנתח סטייק שעשוי במידה הנכונה, ומגיע עם כוסית סינגל מאלט בן 18+ או היין האדום המועדף עליכם. והוא עיבוד הרבה יותר טוב לגראן טוריסמו ממה שהסרט הרשמי של גראן טוריסמו מתיימר להיות. אבל אני מניח שיחסית לפרסומת למשחק פלייסטיישן יכולנו לקבל משהו הרבה יותר גרוע.