שאין להם דף סרט. זה לא נגמר. כשמישהו מבקש הבוסים פותחים דף סרט. וכשיש להם סיבה טובה לדעתם, כמו הכתבה הראשונה כרגע שמזכירה את "חלף עם הרוח" בהקשר של ההכנסות של "הנוקמים". זו העילה לדף החדש הזה.
במסגרת "יס פלנט קלאסיק".
ולא תאמינו האולם היה מלא.
מלבד שתי השורות הראשונות, שעל פי רוב נשארות ריקות, כל הכיסאות היו תפוסים.
אף אחד לא נטש את המקום לאורך כל הארבע שעות.
לא אוהבת את קלרק גייבל, אבל לסלי האוורד נהדר. הסיבה היחידה לסבול את הסרט הזה. זה סרט שרואים פעם אחת. אם אני אצטרך לראות אותו שוב אני אקפוץ מהחלון. ולא, זה לא בגלל האורך שלו, אני אוהבת סרטים ארוכים (גם הספר זוועה, האמת).
היא המשרתת השחורה (שכחתי את שמה, לא מאמי הראשית שגם זכתה באוסקר, השניה) שלמרות שמשחקת אותה שחקנית בוגרת לגמרי, מתעקשת לדבר כאילו היא ילדה בת שלוש.
הבנתי שבספר היא אמורה להיות בת 12, אבל זה עדיין לא תירוץ לבת הכלאיים המעוותת שנוצרה בסרט. רק רציתי שתשתוק, לא חשוב במה זה כרוך.
הדבר שהכי עצבן אותי בסרט היה הילדה הקטנה. משחק גרוע של ילדים קטנים בסרטים הוא תופעה די נפוצה אבל הילדה, שהם מצאו, פשוט גרועה במיוחד. בדומה לך, גם אני רק רציתי שהיא תשתוק.
עד כמה היא מעצבנת? (זהירות, סנל"ל לפנייך) בפעם הראשונה (והאחרונה, עד כמה שזכור לי) לא הצטערתי על מוות של דמות ילד בסרט (ואפילו חשתי הקלה, למרבה הזוועה).
אם אתה אוהב מלדורמות ארוכות ומלאות תהפוכות.
אם לא ראית ואתה מרגיש שאתה צריך להשלים את הקלאסיקות הקולנועיות.
אם אתה מוכן לסבול 4 שעות של סרט.
אם אתה מוכן לסבול דמות ראשית נוראית ומניפולטיבית ברמות בלתי נסבלות ( כמעט).
אך למרות זאת אני צריך להוסיף כמה סייגים:
1. הוא באמת מאוד ארוך. אם לא הייתי רואה אותו מול המחשב עם הפסקות תקופות לא הייתי שורד.
2. הוא עשוי "בסגנון של פעם", דהיינו הרבה מאוד פאתוס. לטוב ולרע.
אבל ויזואלית הוא עדיין סרט מאוד מרשים, ויותר מכך העובדה שהוא מצליח לשלב בין סיפור אישי לבין סיפור תקופתי שהיום כבר כנראה שלא יסופר באותה הצורה ועם אותו כאב על האובדן.
בסופו של דבר, כשסיימתי לראות את הסרט הרגשתי שאני "עם לשון בחוץ", אבל אני לא מתחרט על כך, משהו בחוויה הזו היה כל כך עוצמתי ובהחלט היה שווה את ההשקעה.
בראייה מודרנית, אין ספק שיש הרבה מאוד ביקורת על הדרום, ורובה הגדול (אם לא כולה) מוצדק.
אבל אם נבחן את תאריך היציאה של הספר נראה כי הוא ראה אור 80 שנה (בערך) אחרי המלחמה. כלומר, הסופרת (כמו גם יוצרי הסרט) לא באמת הכירה בעצמה את התרבות והחיים של הדרם באותם הימים. אבל אני מניח שהיא שמעה סיפורים מההורים/סבים, שניצלו מהמלחמה ודיברו על אותם הימים בערגה.
לכן מי שחונך לכך ש"פעם העולם היה כל כך יפה", ייתאר את הדברים כך.
מהסיבה הזו אני חושב שהסרט הפך לפנינה היסטורית, כי היום אין סיכוי שיתארו את אותו דרום גזעני בצורה כל כך רכה ואוהבת.
הרגע הזה שאתה מגלה שאת חלף עם הרוח ואת הקוסם מארץ עוץ ביים אותו הבמאיאחדב-05/12/2023 08:10
הרגע הזה שאתה מגלה שאת חלף עם הרוח ואת הקוסם מארץ עוץ ביים אותו הבמאי
אחד
פורסם דצמבר 5, 2023 ב 8:10
להוציא בשנה אחת שני סרטים כל כך, אבל כל כך, קלאסיים, זה משהו סופר נדיר ומדהים.
אני מנסה לחשוב על עוד דוגמא שכזאת והדבר היחיד שעולה לי לראש זה ספילברג שהוציא את פארק היורה ורשימת שינדלר באותה השנה.
אבל בחיי שזה דבר מדהים, ומה שעוד יותר מדהים, ותקנו אותי אם אני טועה, זה שבשונה מספילברג, ויקטור פלמינג לא ביים עוד אף סרט קלאסי מלבד הצמד של 1939. מה הסיכויים שבמאי יצליח להביא בשנה אחת שני קלאסיקות מטורפות שיזכרו לעוד שנים רבות ומצד שני שאלו גם יהיו הקלאסיקות היחידות שלו?
אוקיי כן, שניהם היו מועמדים לאוסקר, אבל כך גם הקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח שגם זכה, בניגוד לשני הסרטים של סודרברג שלא זכו בסרט הטוב ביותר (אם כי סודרברג עצמו כן קיבל את פרס הבימוי על טראפיק). ובמקרה של הקוסם זה בכלל מרשים בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט פנטזיה, לא הז'אנר הכי חביב על האקדמיה, בטח לא אז. מצד שני סודרברג עשה את זה בשנה עם 5 מועמדים, אז כן ניתן לו קרדיט על זה.
אולי התכוונת שמבחינתך אלה צמד סרטים יותר מוצלחים, אבל מבחינת האוסקרים הצמד של פלמינג לגמרי מתקרב לאותה רמה ואף עוקף אותה.
ולויקטור פלמינג הייתה קריירנ פורנ. מן הסתם לא ביים עוד קלאסיקות במעמד הזה, כי כמה קלאסיקות במעמד הזה יש בכלל, אבל עובדה שצפיתי בעיבוד שלו לגקיל והייד כך שיש חו עוד סרטים שקהל ראה.רנדלב-05/12/2023 08:24
ולויקטור פלמינג הייתה קריירנ פורנ. מן הסתם לא ביים עוד קלאסיקות במעמד הזה, כי כמה קלאסיקות במעמד הזה יש בכלל, אבל עובדה שצפיתי בעיבוד שלו לגקיל והייד כך שיש חו עוד סרטים שקהל ראה.
גם אוכפים לוהטים וגם פרנקנשטיין הצעיר יצאו ב-1974.
ספילברג בעצמו הוציא עוד דאבל משובח ב-2002 עם דו"ח מיוחד ותפוס אותי אם תוכל.
להיצ'קוק היו הרבה שנים עם 2 סרטים, למשל ב-1954 הוא הוציא שניים מסרטיו הטובים ביותר, חלון אחורי ואליבי.
ג'ון יוסטון הוציא ב-1948 גם את קי לארגו וגם את האוצר מסיירה מדרה.
שני הסרטים החליפו מספר במאים במהלך ההפקה שלהם, כאשר הבמאי המקורי של חלף עם הרוח היה אמור להיות ג'ורג' קיוקור, אך הוא פוטר לאחר חוסר הסכמות עם המפיק דיוויד או. סלזניק, ולפי הביוגרף של קיוקור, סיבה נוספת לפיטוריו היא שקיוקור ידע על עברו של קלארק גייבל בתור נער ליווי במעגל ההומוסקסואלי של הוליווד, דבר שגייבל לא אהב ולכן דאג לפטרו. קיוקור הוחלף על ידי פלמינג (שהיה כבר במהלך העבודה על הקוסם מארץ עוץ) שבעצמו הוחלף זמנית על ידי סם ווד למשך שבועיים בהם פלמינג עזב את ההפקה עקב תשישות (אני יכול להבין מאיפה התשישות הגיעה).
במקרה של הקוסם, קיוקור לא צילם שום סצנה, אלא שימש יותר כיועץ. למעשה, מחויבתו של קיוקור לחלף עם הרוח היא זו שגרמה לו לעזוב את הפקת הקוסם, ופלמינג הובא כמחליפו. אז בעצם בשתי ההפקות פלמינג החליף את קיוקור. קיוקור היה זה שהציע להיפטר מהפאה הבלונדינית של ג'ודי גרלנד וכן מהאיפור והמשחק המוגזם שלה , כך שניתן לומר שעיצוב דמותה האייקוני של דורותי נשען לא מעט עליו.
אז כן, הקרדיט על שני הסרטים האלה בצדק הולך לפלמינג, אבל גם לקיוקור מגיעה הכרה על העבודה שלו. וחוץ משני אלה, הוא אחראי גם על לא מעט קלאסיקות, כגון גברתי הנאווה (עליו זכה באוסקר), סיפור פילדלפיה, והגרסה משנת 1954 לכוכב נולד, גם היא בכיכובה של גרלנד.
6
רז גרינברג, Morin, אור ענבר, עידו הלמן, אחד, לפרקונית?
הם מוציאים את זה לקולנוע שוב?
(ל"ת)
בתלת-מימד!
(לא. לפחות לא בינתיים. אולי גם זה יגיע).
אבל למה? מה העניין להוציא מחדש סרט כל כך עתיק?
אנשים באמת ילכו לקולנוע לראות את זה?
אמ, לא הייתי מספיק ברור
לא ידוע לי על כוונה להוציא את "חלף עם הרוח" מחדש לקולנוע בזמן הקרוב. זה קרה לאחרונה בשנת 1998.
אז למה זה נמצא ב - "חדש בדפי סרט"?
(ל"ת)
כי זה דף סרט חדש
לפעמים אנחנו מוסיפים גם דפי סרט לסרטים ישנים.
ומה עם סרטים קצת יותר חדשים?
ל"אביר האפל" אין דף. שזה בטח פשע בארץ כל שהיא.
בתי הקברות מלאים בסרטים
שאין להם דף סרט. זה לא נגמר. כשמישהו מבקש הבוסים פותחים דף סרט. וכשיש להם סיבה טובה לדעתם, כמו הכתבה הראשונה כרגע שמזכירה את "חלף עם הרוח" בהקשר של ההכנסות של "הנוקמים". זו העילה לדף החדש הזה.
אבל יש לו דף ביקורת
דפי סרט מועילים יותר עבור סרטים שאין להם ביקורת.
מה שפשע
זה שהדף הזה מסומן בכחול. רוצה לומר – לא ראיתי. הייתכן?
השבוע הוקרן הסרט ביס פלנט ר"ג
במסגרת "יס פלנט קלאסיק".
ולא תאמינו האולם היה מלא.
מלבד שתי השורות הראשונות, שעל פי רוב נשארות ריקות, כל הכיסאות היו תפוסים.
אף אחד לא נטש את המקום לאורך כל הארבע שעות.
אז...
יש מישהו שבאמת אוהב את הסרט הזה?
לא מעריך אותו מבחינה ויזאולית או מתרשם מאלמנטים מסוימים – ממש אוהב אותו והיה רוצה לראות אותו עוד פעם?
כי אם לא היה בסרט הזה את קלארק גייבל לא הייתי שורד 3 שעות של ויויאן לי מתבכיינת ( למרות שהיא דמות נורא עגולה ומשוחקת היטב).
אני זוכר שנהניתי
אבל שהסרט היה ארוך מדי לטעמי, מה שבהחלט מקטין את הסיכוי שאראה אותו שוב.
האמת, שזה אחד הסרטים השנואים עלי.
לא אוהבת את קלרק גייבל, אבל לסלי האוורד נהדר. הסיבה היחידה לסבול את הסרט הזה. זה סרט שרואים פעם אחת. אם אני אצטרך לראות אותו שוב אני אקפוץ מהחלון. ולא, זה לא בגלל האורך שלו, אני אוהבת סרטים ארוכים (גם הספר זוועה, האמת).
הדבר הכי מעצבן בסרט
היא המשרתת השחורה (שכחתי את שמה, לא מאמי הראשית שגם זכתה באוסקר, השניה) שלמרות שמשחקת אותה שחקנית בוגרת לגמרי, מתעקשת לדבר כאילו היא ילדה בת שלוש.
הבנתי שבספר היא אמורה להיות בת 12, אבל זה עדיין לא תירוץ לבת הכלאיים המעוותת שנוצרה בסרט. רק רציתי שתשתוק, לא חשוב במה זה כרוך.
בהתחשב בזה שיש הקרנה מחודשת - שווה ללכת לראות?
(ל"ת)
אם
אם אתה אוהב מלדורמות ארוכות ומלאות תהפוכות.
אם לא ראית ואתה מרגיש שאתה צריך להשלים את הקלאסיקות הקולנועיות.
אם אתה מוכן לסבול 4 שעות של סרט.
אם אתה מוכן לסבול דמות ראשית נוראית ומניפולטיבית ברמות בלתי נסבלות ( כמעט).
בשונה מהתגובות שמעליי, אני חושב שמדובר ביצירת מופת
אך למרות זאת אני צריך להוסיף כמה סייגים:
1. הוא באמת מאוד ארוך. אם לא הייתי רואה אותו מול המחשב עם הפסקות תקופות לא הייתי שורד.
2. הוא עשוי "בסגנון של פעם", דהיינו הרבה מאוד פאתוס. לטוב ולרע.
אבל ויזואלית הוא עדיין סרט מאוד מרשים, ויותר מכך העובדה שהוא מצליח לשלב בין סיפור אישי לבין סיפור תקופתי שהיום כבר כנראה שלא יסופר באותה הצורה ועם אותו כאב על האובדן.
בסופו של דבר, כשסיימתי לראות את הסרט הרגשתי שאני "עם לשון בחוץ", אבל אני לא מתחרט על כך, משהו בחוויה הזו היה כל כך עוצמתי ובהחלט היה שווה את ההשקעה.
ביקורת מלאה אפשר למצוא כאן:
https://gal015.wordpress.com/2015/09/23/gone-with-the-wind/
בילדותי אהבתי אותו מאד, מהסיבות האלו
אבל בבגרותי קשה להתעלם מהגזענות הנוראית, כולל התמיכה בKKK.![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
לדעתי הוא נכתב כקינה
בראייה מודרנית, אין ספק שיש הרבה מאוד ביקורת על הדרום, ורובה הגדול (אם לא כולה) מוצדק.
אבל אם נבחן את תאריך היציאה של הספר נראה כי הוא ראה אור 80 שנה (בערך) אחרי המלחמה. כלומר, הסופרת (כמו גם יוצרי הסרט) לא באמת הכירה בעצמה את התרבות והחיים של הדרם באותם הימים. אבל אני מניח שהיא שמעה סיפורים מההורים/סבים, שניצלו מהמלחמה ודיברו על אותם הימים בערגה.
לכן מי שחונך לכך ש"פעם העולם היה כל כך יפה", ייתאר את הדברים כך.
מהסיבה הזו אני חושב שהסרט הפך לפנינה היסטורית, כי היום אין סיכוי שיתארו את אותו דרום גזעני בצורה כל כך רכה ואוהבת.
הרגע הזה שאתה מגלה שאת חלף עם הרוח ואת הקוסם מארץ עוץ ביים אותו הבמאי
להוציא בשנה אחת שני סרטים כל כך, אבל כל כך, קלאסיים, זה משהו סופר נדיר ומדהים.
אני מנסה לחשוב על עוד דוגמא שכזאת והדבר היחיד שעולה לי לראש זה ספילברג שהוציא את פארק היורה ורשימת שינדלר באותה השנה.
אבל בחיי שזה דבר מדהים, ומה שעוד יותר מדהים, ותקנו אותי אם אני טועה, זה שבשונה מספילברג, ויקטור פלמינג לא ביים עוד אף סרט קלאסי מלבד הצמד של 1939. מה הסיכויים שבמאי יצליח להביא בשנה אחת שני קלאסיקות מטורפות שיזכרו לעוד שנים רבות ומצד שני שאלו גם יהיו הקלאסיקות היחידות שלו?
אכן מטורף, הסיפור הזה במעמד אגדי בעולם הקולנוע.
לא מתקרב לאותה רמה אבל טראפיק וארין ברוקוביץ של סטיבן סודברג יצאו באוצה שנה, שניהם מועמדים לאוסקר.
לא מתקרב לאותה רמה של טראפיק וארין ברוקוביץ'?
אוקיי כן, שניהם היו מועמדים לאוסקר, אבל כך גם הקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח שגם זכה, בניגוד לשני הסרטים של סודרברג שלא זכו בסרט הטוב ביותר (אם כי סודרברג עצמו כן קיבל את פרס הבימוי על טראפיק). ובמקרה של הקוסם זה בכלל מרשים בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט פנטזיה, לא הז'אנר הכי חביב על האקדמיה, בטח לא אז. מצד שני סודרברג עשה את זה בשנה עם 5 מועמדים, אז כן ניתן לו קרדיט על זה.
אולי התכוונת שמבחינתך אלה צמד סרטים יותר מוצלחים, אבל מבחינת האוסקרים הצמד של פלמינג לגמרי מתקרב לאותה רמה ואף עוקף אותה.
אני די בטוחה שהוא התכוון
שטראפיק וארין ברוקוביץ, כדוגמה נוספת לצמד מאותה שנה, לא מתקרבים לרמה של הקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח.
עכשיו כשאני קורא את זה שוב יש מצב שאת צודקת
(ל"ת)
ולויקטור פלמינג הייתה קריירנ פורנ. מן הסתם לא ביים עוד קלאסיקות במעמד הזה, כי כמה קלאסיקות במעמד הזה יש בכלל, אבל עובדה שצפיתי בעיבוד שלו לגקיל והייד כך שיש חו עוד סרטים שקהל ראה.
(ל"ת)
ברגמן ביים את תותי בר והחותם השביעי באותה שנה(נדמה לי שאפילו באותו קיץ)
שניהם נכסי צאן ברזל,גם אם פחות פופולריים מהקוסם מארץ עוץ וחלף עם הרוח,מסיבות מובנות.
אבל כן, זה די נדיר
אה ויש גם את הסנדק 2 והשיחה,של קופולה
(ל"ת)
מל ברוקס עשה באותה שנה את מה שהם כנראה שני הסרטים הכי גדולים שלו
גם אוכפים לוהטים וגם פרנקנשטיין הצעיר יצאו ב-1974.
ספילברג בעצמו הוציא עוד דאבל משובח ב-2002 עם דו"ח מיוחד ותפוס אותי אם תוכל.
להיצ'קוק היו הרבה שנים עם 2 סרטים, למשל ב-1954 הוא הוציא שניים מסרטיו הטובים ביותר, חלון אחורי ואליבי.
ג'ון יוסטון הוציא ב-1948 גם את קי לארגו וגם את האוצר מסיירה מדרה.
ומה שגם מדהים זה שהוא לא היחיד שעבד על שניהם
שני הסרטים החליפו מספר במאים במהלך ההפקה שלהם, כאשר הבמאי המקורי של חלף עם הרוח היה אמור להיות ג'ורג' קיוקור, אך הוא פוטר לאחר חוסר הסכמות עם המפיק דיוויד או. סלזניק, ולפי הביוגרף של קיוקור, סיבה נוספת לפיטוריו היא שקיוקור ידע על עברו של קלארק גייבל בתור נער ליווי במעגל ההומוסקסואלי של הוליווד, דבר שגייבל לא אהב ולכן דאג לפטרו. קיוקור הוחלף על ידי פלמינג (שהיה כבר במהלך העבודה על הקוסם מארץ עוץ) שבעצמו הוחלף זמנית על ידי סם ווד למשך שבועיים בהם פלמינג עזב את ההפקה עקב תשישות (אני יכול להבין מאיפה התשישות הגיעה).
במקרה של הקוסם, קיוקור לא צילם שום סצנה, אלא שימש יותר כיועץ. למעשה, מחויבתו של קיוקור לחלף עם הרוח היא זו שגרמה לו לעזוב את הפקת הקוסם, ופלמינג הובא כמחליפו. אז בעצם בשתי ההפקות פלמינג החליף את קיוקור. קיוקור היה זה שהציע להיפטר מהפאה הבלונדינית של ג'ודי גרלנד וכן מהאיפור והמשחק המוגזם שלה , כך שניתן לומר שעיצוב דמותה האייקוני של דורותי נשען לא מעט עליו.
אז כן, הקרדיט על שני הסרטים האלה בצדק הולך לפלמינג, אבל גם לקיוקור מגיעה הכרה על העבודה שלו. וחוץ משני אלה, הוא אחראי גם על לא מעט קלאסיקות, כגון גברתי הנאווה (עליו זכה באוסקר), סיפור פילדלפיה, והגרסה משנת 1954 לכוכב נולד, גם היא בכיכובה של גרלנד.