המפיצים בארץ עשו טעות עם "נערה עם קעקוע דרקון": הם לא ציפו ממנו להרבה. מוקרנים בארץ רק עותקים מעטים של הסרט, ובסוף השבוע הראשון שלו הוא הוקרן באולמות קטנים יחסית, על תקן לא-שלאגר. אפשר להבין את זה. בכל זאת, סרט שוודי. מתי בפעם האחרונה הלכתם לראות סרט שוודי?
אבל ביום שישי אחרי הצהריים, כשניסיתי להזמין כרטיסים, ביס פלאנט הסרט היה סולד אאוט. לא נשאר אפילו כרטיס בודד להצגת החצות. בינתיים, "פיראנה 3D", סרט אמריקאי, מודרני, בשביל החבר'ה, מלא דם וציצים, לא מכר אפילו 20 כרטיסים להצגה של 8 בערב. אפשר להסיק מזה כל מיני דברים בנוגע לאופי הייחודי של הקהל בארץ, אבל זה בעיקר מעיד על הפופולריות העצומה של סדרת הספרים של סטיג לארסון, שעליהם הסרט מבוסס.
לא קראתי אותם, יש להבהיר. אבל הבנתי שזה פחות או יותר הלהיט הספרותי הכי גדול מאז "צופן דה וינצ'י" שלא כולל ערפדים שנוצצים בשמש. מכיוון שלא יעלה על הדעת שספר יהיה מאוד מצליח בלי שיהגר גם לקולנוע, "נערה עם קעקוע" ושני המשכיו הפך לבסיס לשני פרוייקטים קולנועיים שונים. הראשון הופק בשנה שעברה בשוודיה: שלושה סרטים המבוססים על שלושת הספרים בסדרה, שגם הוקרנו כסדרת טלויזיה מורחבת. בארץ שלושת הסרטים יוקרנו במרווחים קצרים: "נערה עם קעקוע דרקון" יצא לקולנוע בשבוע שעבר, "הנערה ששיחקה באש" ייצא באוקטובר ו"הנערה שבעטה בקן הצרעות" – בדצמבר.
בינתיים, נמכרו גם הזכויות לגירסה אמריקאית של הסרטים: את הסרט האמריקאי – לפי הספר הראשון בלבד, בינתיים – יביים לא פחות מדייויד פינצ'ר, ואחרי צפיה בגירסה השוודית, זה נראה קצת כמו שיבה הביתה בשבילו: יש חלקים ב"נערה עם קעקוע" שמזכירים את "שבעה חטאים".
אז, אחרי כל הבאזז הבין-יבשתי הזה, ההרגשה העיקרית שיצאתי ממנה מ"נערה עם קעקוע דרקון" היתה "מה, זהו?".
זה לא סרט גרוע. זה מותחן סביר בהחלט. העיתונאי החוקר מיכאל בלומסקוויט (שאותו מגלם מיכאל ניקוויסט, שאמור להיות שם מוכר לאלה מבינכם שדווקא כן ראו סרטים סקנדינביים בשנים האחרונות) מוזמן על ידי טייקון זקן לחקור את העלמותה של בתו המאומצת לפני 40 שנה. רמזים נמצאים בצילומים ישנים, סימנים סתומים שנכתבו ביומנה של הנערה הנעלמת מקבלים משמעות מפתיעה. מתברר שההיעלמות ההיא היתה רק פיסת-פאזל אחת מפרשה גדולה הרבה יותר. בקיצור, כל הפזמון החוזר הרגיל בסיפורי מתח מהסוג הזה. נילס ארדן אופלב ("החלום של מרטין") מביים את הסרט במקצועיות משעממת, כמו פרק של סדרת טלויזיה מושקעת. הסרט מאוד ארוך, שעתיים וחצי, ונדמה שהאורך הזה נובע בעיקר מחשיבות עצמית: אפשר היה לצמצם בקלות.
החלק המעניין יותר בסרט הוא ליסבת (נומי רפאס. כמו "נומי נומי ילדתי"), הנערה שעל שמה נקרא הסרט. ליסבת היא האקרית גותית עם עבר אפל, נטיות אלימות ופלאשבקים מטרידים. החלק הכי מעניין בסרט, בלי שום תחרות, הוא לא החקירה הראשית אלא העימות שלה עם קצין המבחן שלה בחצי הראשון של הסרט (בלי ספוילרים, אבל בואו נגיד שלקרוא לזה "עימות" זה כמו לקרוא לרעידת האדמה שהחריבה את סן פרנסיסקו "רטט קל"). אבל גם היא נשארת מרתקת בעיקר בפוטנציאל. היא אמורה להיות אפלה ואלימה וכל זה, אבל בתכל'ס היא נערה עם קעקוע דרקון, נזם באף, תספורת אימו, אייליינר כבד, בגדי עור ומחשב מקבוק – או בקיצור, נראית בדיוק כמו מישהי ששומעת "מונסון" באייפוד וכותבת בבלוג שלה פוסט על כמה שכולם סחי. אולי הכוונה היתה לגלות יותר עליה בסרטים הבאים.
אז "נערה עם קעקוע דרקון" הוא בסדר. אבל הספר, אני מניח, היה יותר טוב – צריכה להיות איזו סיבה לכל הבאזז הזה – ואין לי כמעט ספק שהסרט של פינצ'ר יהיה יותר טוב. ושהוא לא ידבר שוודית.
שמעתי דיעה דומה
בעיקר בעניין מה שאתה כותב על האכזבה מהדמות של ליסבת בסרט. ממישהי שקראה את הספרים וטוענת שבסרט, ליסבת עוברת כסתם נערת אימו טיפוסית עם הרבה פוזה ולא כמישהי בעלת סיפור אישי מאוד קשה וכבד שהפך אותה למישהי שאף אחד סביבה פשוט לא יכול להבין. וחבל כי היא דמות מרתקת. את הסיפור שלה אגב לא מספרים בחלק הראשון אז כן, יש כוונה לגלות יותר עליה בחלקים הבאים אבל זה לא אמור להפוך אותה לשטחית בחלק הזה ובספר זה עובד יפה.
אני קצת מהססת לצפות בזה כי זה…נו, בשוודית וגם הזהירו אותי מסצנת ה"עימות" המדוברת ולא בא לי כ"כ… מצד שני, אם אחכה לגרסת הפינצ'ר, זה הכי לא אומר ששם יחסכו לי אותה – ההיפך למעשה.
דווקא הסצינה שממנה את חוששת היתה יחסית מרוסנת למה שאני דמיינתי כשקראתי את הספר. ואני בטוח שפינצ'ר ילך רחוק יותר.
ההשוואה של סדרת הספרים של סטיג לרסון לזבל כמו צופן דה וינצ'י ודמדומים עשה לי רע על הנשמה. מדובר בספרי מתח מצוינים, מלאי אווירה ועומק שמתעסקים גם בהרבה נושאי טאבו.
הסרט עצמו ממש חביב, אבל הוא מרגיש כמו אוסף של קטעי השיא של הספר ויש כמה קטעים ששינו בלי שום סיבה נראית לעין או הגיונית. ואני לא מדבר על "הם נתנו את השורה של רון להרמיוני".
הספר עצמו הוא מותחן פסיכולוגי מאד איטי ומלא אווירה ואני חושב שפינצ'ר הוא הבחירה הכמעט מושלמת לביים את זה. ואם בראד פיט ישחק את מייקל בלומקוויסט- מה טוב.
נופ, זה יהיה דניאל קרייג.
ואת ליסבת תשחק רוני מארה (שוב, עם שורוק. כמו "רוני רוני ילדתי"). לא ממש יודע מי זאת. כלומר, ראיתי אותה בתפקיד הראשי ב"סיוט ברח' אלם" החדש, אבל זה ממש לא אומר הרבה. חוץ מזה היא משתתפת ב"הרשת החברתית", ואני מניח שהיא עשתה שם רושם ממש טוב על פינצ'ר, שנתן לה את התפקיד הזה. בכל מקרה אני מקווה שהתפקיד יהיה כתוב יותר טוב מהמקבילה השוודית.
וככה היא נראית בתפקיד
נראה כאילו הגירסה האמריקאית הולכת הרבה פחות על מראה הפאנקיסטית המלוקקת.
http://community.livejournal.com/ohnotheydidnt/50642512.html
לדעתי דניאל קרייג יהיה בסדר גמור בתפקיד.
ולגבי רוני מארה- היא לא ממש הרשימה אותי בסיוט ברחוב אלם החדש, אבל נקווה לטוב. הלוק שלה זה לא החלק החשוב, העיקר לטעמי שהם יתפסו את ההתנהגות התמהונית של הדמות.
גם אתם ברוטוס?
מאז שראיתי את הסרט, עברתי בכל הביקורות (YNET הארץ נענע וכו) ונחרדתי מרמת הבורות הספרותית של המבקרים בארץ. אבל שגם בעין הדג לא יזכירו אפילו את הקשר לסופרת השוודית?
שמו של העיתונאי החוקר הוא מיכאל בלומקוויסט, אבל כולם מכנים אותו קלה בלומקוויסט, בעקבות איזה שוד בנק שהוא פיענח פעם.
לנערה עם הקעקוע קוראים ליזבת' סלנדר (דומה קצת לשם – ליסנדר).
הסופר צוטט פעם שאמר: "ליזבת' היא קצת כמו בילבי על ספידים".
אתם יודעים על מי אני מדבר, נכון? (מזכיר לי קצת את פינת החידה בזהו זה)
חי זקני שקראתי כמעט כל מה שאסטריד לינדגרן כתבה ותורגם,
אבל למרות שקראתי גם את שני ספרי 'נערה' המתורגמים, אזי הקישור לאלוף הבלשים בלומקוויסט נראה לי בתור בדיחה נאה אבל לא כזו שיש צורך חיוני לפתח בביקורת.
לא התכוונתי לפתח דיון בנושא, רק למחות
על חוסר ההתייחסות.
זקנך כבודו במקומו מונח.
בורות? חוסר עניין לציבור
אני מודע ל"אלוף הבלשים בלומקוויסט", אם כי לא קראתי אותו. אני חושב שזה המצב גם של רבים אחרים, ולא ראיתי צורך להזכיר רפרנס שאין לו משמעות חשובה בסרט, ולא יובן או לא יעניין את רוב הקוראים.
ראשית, סליחה אם התבטאתי לא יפה.
שנית, לענ"ד סדרת סרטים שנעשתה ע"פ סדרת ספרים משוודיה שמכילה כמה רפרנסים לסופרת וותיקה ואהודה מאוד גם בארצנו – זה כן נושא עם עניין לציבור, אך אולי באמת יצרתי דינוזאור שהוליד יתוש.
במחילה. (whatever this word really means)
סרט הזוי
ואין לי ממש דרך אחרת לתאר אותו. קודם כל, יש לציין שקראתי קודם את הטרילוגיה ואז מיהרתי כמובן לראות את הסרטים, עוד באותו היום.
בדיוק כמו שביטלג'וס אמר, הספרים עצמם מעולים ומלאי אווירה ועומק. בנוסף, הרבה יותר הגיוני היה לקרוא לסרט ולספר "גברים ששונאים נשים" בדיוק כמו במקור, אבל כמובן שבמהדורה האמריקאית והישראלית מיהרו לשנות למשהו שאמור למשוך יותר את הקהל. מילא.
בנוסף, הסרט באמת היה נראה כמו אסופת קטעי שיא מהספר ובמקום מסוים זה קצת הרגיש לי כמו הסרטים של הארי פוטר(עד ה-7 והטוב) בקטע של "בואו נספיק לדחוס כמה שיותר בשעתיים וחצי", אבל גם כשעוברות השעתיים וחצי האלה אתה נותר פשוט בהרגשה ריקה.
הדמויות עצמן גם לא היו אמינות. קודם כל, חלק מהן היו מאוד לא נאמנות לספר גם מבחינת המראה וגם מבחינת ההתנהלות הכללית(זאת אריקה ברגר? בחייכם. אין מספיק שחקניות שוודיות אחרות בשנות ה-40?). בנוסף, הן היו מאוד קפואות… רגשית? לא יודעת, אולי זה כי אני לא יודעת שוודית. מה שאני הרגשתי הוא שתוכל להדביק להם משפטים אחרים לגמרי ועם הבעות הפנים שלהן זה בכל זאת יתאים, וזה בעיקר מה שהפך את הסרט הזה ל"כ הזוי. אגב, מסכימה גם בעניין ליסבת: איכשהו בסרט היא הפכה לאימו מעצבנת, ויש לי הרגשה שאפשר היה להוציא מהשחקנית המדהימה הזאת גם דברים אחרים.
בכל אופן, הביקורת הזאת זהה גם לביקורת על 2 הסרטים האחרים, רק שבהם אני הופכת להיות ממורמרת יותר ויותר. מחכה בהחלט לגרסה האמריקאית, אבל לא כ"כ בטוחה לגבי רוני מארה.
סיימתי לקרוא היום את הספר,
והוא בערך כמו התיאור פה של הסרט השוודי (אותו לא ראיתי). כלומר בסדר, סביר כזה.. העלילה היא לא משהו שלא ראיתי בהרבה ספרי מתח אחרים (הרלן קובן ושות'). מה שאיכזב אותי בעיקר בספר היה הרדידות של סגנון הכתיבה (מה שפחות יהיה בולט בגירסה מצולמת, אני מקווה). הדיאלוגים בין הדמויות לפעמים שטחיים ושבלוניים וקשה לקנות את העובדה שאנשים באמת מדברים ככה. גם חוץ מליסבת', הנערה, שאר הדמויות מתוארות בקווים כללים ולא מספקים (למרות שאני בספק אם זה ישפיע על הסרט, כי עדיין זה יותר עמוק מכל תסריט).
לא קראתי את הספר בגלל ההייפ סביבו, אלא בגלל שפינצ'ר הולך לעבד אותו לסרט. בלי לגרום לספוילרים אני יכול להבין למה הוא בחר דווקא את הספר הזה. כנראה נמאס לו קצת מסגנון הדרמתי של 'בנג'מין באטן' ו'הרשת החברתית' והוא רצה לחזור לעשות סרט מתח.
בספר יש באמת יש קטעים שמזכירים מאוד את 'שבעה חטאים' ולטעמי אולי אפילו יותר את 'זודיאק'. אני סומך על סגנון הבימוי שלו, ומקווה שידע להפוך את הסרט לגרסה טובה יותר של הספר, עם התייחסות נכונה לדמות של הגותית והמתוסבכת של הנערה עם הקעקוע (הדמות היחידה שמתוארת טיפה יותר בצורה מלאה בספר).
הטרילוגיה משתפרת מספר לספר, מומלץ להמשיך ולקרוא!
(ל"ת)
הציפיות לגבי הספר.
ביקורת מצוינת, בדיוק מה שחשבתי.
סרט די רגיל, וגם הספר, למרבה הפליאה (הבאז), די רגיל.