הסרט הזה נראה יותר מתאים להיות סרט טלוויזיוני ממשהו שמוקרן בקולנוע. כמעט כולו מורכב מסצינות די רפטטיביות שמפוצלות על שני קווי עלילה: אחד על בית-הספר לריקוד שבו לארה לומדת – אליו הצטרפה בגיל מאוחר ללא אימון קודם ולכן יותר קשה לה מלשאר הבנות, מה שבא לידי ביטוי דרך לחצים פיזיים ונפשיים – ואחד על יחסיה עם אביה והתהליך הרפואי שהיא עוברת כדי להפוך לאישה. יש בו חלקים מעניינים אבל בגדול הוא מונוטוני למדי. ואז מגיע הסוף שלו.
לארה נמצאת בשלב מוקדם של התהליך, בו היא לוקחת הורמונים. היא חוזרת כמה פעמים על כך שהיא רוצה כבר גוף של אישה ועושה כמה "טריקים" למרות אזהרות הרופאים. לקראת הסוף, בעקבות זה ואותם לחצים הנ"ל, הרופאים אומרים לה שהם עוצרים את התהליך כי הגוף שלה פיזית לא יעמוד בו. ואז, מרוב תסכול ורצון בגוף נשי, היא מנסה להפטר מאיבר מינה בעזרת מספריים. כן. וזה פשוט סוף מעצבן כי הוא בכלל לא מורווח אחרי סרט כזה, זה נטו בשביל shock value. מילא אם היו עושים את זה האירוע המחולל או איפהשהו באמצע, הייתי רוצה לראות איך החיים שלה ממשיכים אחרי צעד דרסטי כל-כך. אבל לא, זה ליטרלי הסוף, יש עוד סצינה שלה עם אביה בבית חולים ואז זה נגמר.
כאמור, רוב הסרט "רגוע" למדי ואם גם היה מסתיים באותו רוגע הייתי פשוט יוצא לא נלהב במיוחד, אבל לפחות הוא היה עקבי. הסוף הטיפשי הזה לא ברור לי ופשוט מכתים את החוויה.
