אבל אני לא מצליחה לכתוב כלום כבר תקופה, אז נמנעתי מזה עד עכשיו. אבל אני אנסה בכל זאת, בהכי קצר ובנגיעה רק בנקודות העיקריות שהפריעו לי במיני-עונת האיחוד של הסדרה הזו. אתחיל מהעיקר מבחינתי, ומשהו שדווקא לא ראיתי שדיברו עליו בכל ביקורת שראיתי או קראתי – היחסים בין לורליי ורורי. היחסים הקרובים של האם והבת הוא אחד מעמודי התווך של סדרת המקור, אם לא החשוב ביניהם, אבל כאן מערכת היחסים הקרובה הזו נעלמה כלא הייתה. אני מבינה שרורי מבוגרת עכשיו אז יש מרחק, ובכל זאת. חוץ מלדבר על הדברים הכי שוליים שיש (לרכל על תושבי העיירה הקטנה שלהן) הן לא מספרות זו לזו שום דבר על החיים שלהם והבעיות שלהם, או שום דבר מהותי, אפילו על המוות של הסבא/אבא הן לא מדברות ביניהן. כשסוף סוף רורי מספרת ללורליי שהיא סוג של פילגש של לוגן, תגובתה היחידה היא "למה לא סיפרת לי?". שאלה טובה, אבל הייתי מצפה גם לתדהמה, אי אמון, זעזוע מכך שבתה מבצעת בגידה כפולה עכשיו ושהיא התדרדרה למצב הזה, אבל שום כלום. לורליי, שלקחה כל-כך קשה את זה שרורי שכבה עם גבר נשוי כשהייתה בקולג', לא מפגינה שום דבר מזה כאן. אז רורי גדולה בעשור, אוקיי, אז מה? אמא זו אמא, לא? מוזר.
והשאר: נראה שהיוצרים ממש רצו להפוך את רורי לדוגמה של מילנייאל, כי כל התכונות שאי פעם היו לה כמו נחישות, התמדה, הכנה מראש, כבוד למקצוע ההוראה ואהבת הלימודים, נעלמו כלא היו. אנשים משתנים, זה נכון, אבל רורי השתנתה באופן די קיצוני – ולא נראה שמישהו שם, בתוך העולם של הסדרה, שם לב בכלל. או אכפת לו בכלל. בטח שלא לורליי. אם מדברים על לורליי, אז הנה משהו שלא הבנתי – כל קו העלילה שלה. יש לה בעיות תקשורת חמורות עם בן זוגה וסטגנציה רצינית ביחסים, אז הפתרון שלה הוא לצאת לטיול לבד, לעבור איזו חוויה לבד ובסוף להחליט לבד, באופן חד צדדי, שמה שהיא צריכה זה להתחתן עם לוק.
מה?
איך זה אמור לפתור את בעיות התקשורת שלהם בדיוק?
עוד משהו חשוב: הסדרה המקורית הייתה בכללותה סדרת feel good עם הרבה שמחת חיים. האיחוד משרה אווירת דיכאון ועצב, ולא רק בגלל שהסבא מת. ההתדרדרות של רורי והבעיות של לורליי התחילו הרבה לפני, ושתיהן נראות די מדוכאות ועצורות. מי שבא לראות איחוד רוצה לקבל עוד מהעולם המקורי – וזה כולל את שמחת החיים ו"לחגוג את החיים", חלק כל כך חשוב בסדרה, במיוחד אצל לורליי, והוא ממש לא מקבל את זה.
ויש עוד דברים, כמו מריחות של סצנות, קו עלילה שנשמט (המכתב שאמילי מאמשימה את לורליי בכתיבתו וזו נשבעת שלא היא כתבה אותו – ואז זה לא עולה שוב ביתר הסדרה), השוואות מאולצות (לדעתי) ועוד, אבל אלו הדברים העיקריים. האיחוד הזה היה מאכזב מאוד. מבחינתי, היה עדיף שלא היה קיים כלל.
נטפליקס מנסים לשדל אותי בשבוע האחרון לצפות בסדרה (הישנה והחדשה, למיטב הבנתי). תוהה אם קרה משהו שזה פתאום קופץ שוב לתודעה, ביחוד כשהאיחוד הזה לא התקבל בהרבה רעש וצלצולים.
באופן מוזר, מצער אותי לקרוא שההמשך הזה מאכזב, והטיעונים שלך מאוד משכנעים. לא הייתי חסידה גדולה של הסדרה, איבדתי עניין סופית איפשהו בעונה 2 וראיתי פרקים ספורים מהעונות העוקבות אבל לא הצלחתי להתעניין בזוג המוזר הזה (אם-בת) עם מערכת היחסים הלא טובה שלהן. בכל זאת התלבטתי אם לתת לזה צ'אנס כי יש משהו מעניין בחזון של היוצרים עבור דמויות מן העבר, ביחוד כאלו שאין לי בהן השקעה רגשית ולא יפריע לי אם יבחרו עבורן עתיד שלא מסתדר עם התפיסה שלי את הסיפור. אבל ההודעה שלך מבהירה שזה מיותר.
אני חושבת שהשיא של הסדרה הוא בעונות 3-4, וגם עונה 5 היא ברמה גבוהה, אז כן הייתי ממליצה להשאר עד עונה 5. אחר כך זה כבר באמת למכורים.
מעבר לזה היחידה שעברה את האיחוד הזה בשלום זו אמילי, עם קו עלילה שלטעמי היה מאוד מדוייק לדמות שלה. והוא, אגב, גם היה קו העלילה הכי מצחיק. בניגוד לכל שאר קווי העלילה שנעו בין "קודרים" ל"מנסים להיות מגניבים אבל יוצאים סאחי" לבין ל"מנסים להיות מצחיקים אבל לא מצליחים".
לרורי עשו רצח אופי ואין שום קשר ממשי בין הדמות של רורי הילדה לבין הדמות של רורי בת ה30 (חוץ מהעובדה ששתיהן מעצבנות בטירוף). ואצל לורליי קפצו בין קווי עלילה כשהמטרה העיקרית היתה לדאוג להופעות אורח של כל מי שהיה חשוב שיהיו לו הופעות אורח.
אבל עדיין למי שראה את כל 7 העונות, אני חושבת שקו העלילה של אמילי, שגם היא למעשה אחת מבנות גילמור, מצדיק את הצפייה.
כבר מההתחלה של הסדרה ראינו שלרורי יש קושי כאשר היא מאותגרת באופן רציני. עלילת המפתח של רורי בכל הסדרה הייתה התגובה שלה כשאבא של לוגן ירד עליה מקצועית. במקום להגיד/להראות לו שהוא טועה ולהוכיח שהיא אכן ראויה להיות עיתונאית מן הדרגה הראשונה, היא פשוט קיבלה את דבריו בכנעה ונכנסה לדיכי שהוביל אותה לעשות שטויות. הבעיה נובעת מכך שאיימי שרמן פלאדינו לא רצתה/יכלה לבגר את האישיות שלה מעבר למה שהכרנו בתחילת הסדרה ולמעשה היא אפילו הפכה אותה ליותר ילדודית ככל שהסדרה התקדמה.
בעיה נוספת עם המצב של רורי במיני-סדרה זה כך שאיימי שרמן פלאדינו פשוט התעלמה לחלוטין מכל מה שקרה בעונה 7. רורי הצליחה קצת להתבגר לקראת סוף העונה ההיא כשהיא סירבה להצעת הנישואין של לוגן, ופרט אחר חשוב שקצת נשכח זה העבודה שרורי התקבלה אליה בפרק הסיום – לכסות את הקמפיין של ברק אובמה לנשיאות בשביל אתר חדשות דיגיטלי. זו חתיכת נקודת התחלה כי בחירות 2008 הזניקו אתרי חדשות כמו פוליטיקו, האפינגטון פוסט ו-The Hill למעמד של שווי ערך עם העיתונים והטלוויזיה והזניקו קריירות של כתבים שנפל בחיקם המזל להיות שם בזמן הנכון ובמקום הנכון. זה כמעט בלתי אפשרי להפוך את רורי ללוזרית כאשר לוקחים בחשבון את זה.
נכון, אשפ ממש התקשתה לאפשר לרורי להתבגר. למרות שאני כן חושבת שאת המהפך של רורי בעונה 6 היא כן השלימה, וכבר בסוף עונה 6 רואים התבגרות מסויימת של רורי ביחס לעונה 5 שנובעת בעיקר מכל מה שקרה עם אבא של לוגן.
אז אם כבר הייתי אומרת שזה כאילו רורי של עונה 5.
מבחינת הצעת העבודה, זה שהיא קיבלה את הצעת העבודה לא אומר שהיא היתה טובה בה. יכול להיות שהיא לא הצליחה והיא לא היתה כתבת טובה וזה מה ששבר אותה.
העניין הוא שמה שנעלם זה הנחישות והכבוד למקצוע העיתונות בצורה שלא הולמת את רורי של גיל הנעורים. וזה פשוט לא מסתדר עם הרורי שהכרנו.
לא בטוחה לגבי החלק האחרון כי אין לי שמץ, אבל בגדול מסכימה.
אני אגב באסכולה של אלו שחושבים שרורי הייתה צריכה לסיים את הסדרה לא כעיתונאית, אלא להבין שעיתונות מדינית-פוליטית-אקטואלית זה לא בשבילה, ולפנות לאפיק אחר. נכון, זה לא תואם את החלום/האידיאל הכל-אמריקני שאם רק תעבוד קשה תצליח, אבל זה הרבה יותר תואם מציאות. דמותה של רורי לא הוכיחה לי שהיא יכולה להיות עיתונאית בשיעור שהיא רוצה להיות. היא ביישנית, מנומסת והססנית מדי, רוצה להיות אהובה על הבריות יותר מדי. אולי אני סתם משליכה פה כי אני לגמרי כזו, אבל זה מה שקלטתי ממנה. דווקא בצעירותה (העונות הראשונות) ראיתי יותר פוטנציאל, היא יותר עמדה על העקרונות שלה, הייתה מסוגלת להתמודד עם "אויבים". איפשהו בדרך זה נפל, היא הפכה לילדותית יותר, כמו שאמרת, ובשלב מסוים כבר לא ראיתי איך היא יכולה להיות עיתונאית. אולי להיות עיתונאית של מגזין פנאי, או לקבל טור בעיתון, אבל לא מה שהיא חלמה להיות. יש הרבה דברים אחרים שהיא יכולה להתאים להם – הוראה בבית ספר יוקרתי הוא אחד מהם. פעם היה לה גם הרבה כבוד למוסד ולמקצוע הללו. לכן כשבאיחוד היא ביטלה את ההצעה של המנהל למשרה כהרף עין, בלי לחשוב על זה קצת אפילו – לי זה צרם.
יש קשר בין רורי המתבגרת לרורי בת ה-30 פלוס אבל הוא די תלוש. אני רוצה הכרה בתוך הסדרה לזה שרורי נפלה חזק ורחוק, אני רוצה שהדמויות מסביב רורי יביעו את זה, שמישהו שם יזכיר איפה רורי הייתה אז ואיפה היא עכשיו ואת הפער הזה. אחרת, זו לא אותה הדמות. אם אף אחד מהאנשים הקרובים אליה לא מגיב לשינוי, אז כנראה שאין שינוי, וזו דמות אחרת. זה מה שהמוח שלי מסיק.
היוצרת אמרה בזמנו ש"רורי חיה קצת באשליות כרגע, וזה בסדר" (משהו בסגנון, אין לי כוח לחפש מה היא אמרה בדיוק). אוקיי, נניח, אבל למה כולם משתפים פעולה עם האשליות האלו, או לא מאתגרים אותן בכלל? למה לורליי בורחת מקבוצת האמהות שמנסות לעזור איכשהו לילדים שלהם, ולא חושבת שאולי גם הבת שלה קצת במצוקה? אני יודעת, קבוצות כאלו הן לא הסגנון שלה, לורליי היא יוצאת מן הכלל וכו', אבל תראי מה הבת שלך עושה ותחשבי אם אולי היא צריכה עזרה או משהו, את לא חייבת להצטרף לקבוצה בשביל זה אבל זה כן היה אמור להדליק לה איזושהי נורה בקשר לרורי. אבל לא, נופ, לורליי עסוקה בשלה ובשלה בלבד ומצבה המקצועי-אישי של בתה לא מעניין אותה. זה די הזוי, בהתחשב בכך שזה מאוד עניין אותה כל תקופת התיכון והקולג' של רורי. למה לא אכפת לה יותר? לא יודעת, כל האיחוד הזה היה מוזר לי. קודר, קר, מנוכר. יש ניכור בין לורליי לרורי שלא מקבל הכרה באיחוד עצמו, וזה כל כך מוזר. לי הייתה הרגשה שהסצינה בהתחלה שבה רורי מגיעה ולורליי מספרת לה מה מתרחש בעיירה הקטנה שלהם היה אמור להראות לי שהקשר החזק ביניהן עדיין קיים, אבל אלו זוטות הרי. מה עם לדבר על דברים שחשובים להן באמת? גם הניכור הזה, וגם זה שרורי לא מצליחה בעולם העיתונאות ודומה שאיבדה לחלוטין את הנחישות והכבוד שלה למקצוע, כמו שמיפ אמרה, לשניהם אין ממש הכרה בסדרה עצמה. זה לא ברור. כאילו רוצים שנחשוב ששום דבר לא השתנה, אך מצד שני ברור שהכל השתנה.
בקיצור… כן. אני לא מחובבי האיחוד. הוא באמת, באמת הרגיש לי קר, מנוכר ומוזר. במקום הרגשת ה- feel good או לפחות משהו עשוי טוב קיבלנו את זה. יצאתי ממנו בעיקר בהרגשה שאני צריכה לעשות הרבה ילדים ולהקיף את עצמי בהרבה אנשים (שני דברים שמאוד קשה לי לעשות, אז זה רק מעורר בי חרדה) כדי לא להיות בודדה כמו לורליי בגיל 50.
מצטערת, לא התגובה הכי קוהרנטית והכי במקום אולי (כתבתי על הרבה דברים אחרים שלא דיברת עליהם), אבל כן. האיחוד הזה מוציא ממני אמוציות, הן פשוט שליליות מאוד.
מעבר לזה – יש איזה תיאוריה שרצה ברשת שהאיחוד מייצג את החיים האמיתיים, והסדרה זה בעצם הספר שרורי כתבה והוא מתאר את הגרסה היותר אופטימית וצבעונית ובעיקר נוסטלגית של איך שהיא זוכרת את הדברים. איכשהו התיאוריה הזו גורמת לי להיות קצת יותר בסדר עם האיחוד.
את הסדרה ראיתי אין ספור פעמים. חלקים שלמים אני זוכרת בעל פה. את האיחוד פעם אחת, וגם זה בקושי. לא הצליח לשכנע אותי שיש סיבה לראות אותו פעם שניה. אבל לפעמים מתחשק לי כן לנסות לראות אותו שוב, בעיקר בגלל אמילי. פשוט ל אמספיק בשביל באמת לצפות בזה.
רציתי לכתוב הרבה זמן, אבל לא הצלחתי. במקור רציתי לכתוב הודעה הרבה יותר ארוכה, אבל בסוף החלטתי להוציא קצת ולהסתפק במה שאצליח לכתוב.
אני הייתי הרבה יותר קשורה לסדרה ממך. אמנם לא כמו שהרבה בנות אחרות קשורות – יש הרבה כאלו שבשבילן זו ה-סדרה והן הזדהו מאוד עם רורי וכו' – זו לא אני, אבל עדיין צפיתי בסדרה לא מעט ואהבתי לצפות בה. האיחוד הוא מצד אחד מיועד לצופים היותר מושבעים, עם כל מיני הופעות אורח של דמויות מהעבר וכו', ומצד שני נראה לי שלצופים המושבעים נכונה אכזבה רבה יותר. עבור מי שלא צפה בסדרה באדיקות מספקת, נראה לי שזה יהיה בעיקר די משעמם. לי זה היה משעמם חלק גדול מהזמן, למרות היותי צופה אדוקה יותר. בשלב כלשהו התחלתי לקפל כביסה ולעשות כל מיני מלאכות תוך כדי הצפייה, כדי לא להרגיש שאני מבזבזת את הזמן לגמרי.
החלק של אמילי הוא באמת די טוב, אבל לא עד כדי כך שהייתי טורחת לצפות בכל האיחוד, שמאכזב בכל מישור אחר בערך (לדעתי).
זה נראה לי ממש לונג שוט כי חיפשתי היטב באינטרנט ולא מצאתי, וכבר הגעתי למסקנה שזה לא קרה בבנות גילמור אלא בסדרה אחרת, אבל מה לעשות שככה זכור לי.
אז יש סצינה שרורי מדברת עם חברה שלה על בנים וזה, והיא מתלבטת בין הגבר הרגיש לגבר החזק, והחברה אומרת לה לכי על הרגיש ורורי אומרת הרי ברור שעדיף ראסל קרואו של גלדיאטור על ראסל קרואו של נפלאות התבונה ואז החברה מסכימה איתה.
אני לא בטוח לגמרי כלום מהשחזור של הסצינה חוץ מזה שיש בה רפרנס לראסל קרואו בגלדיאטור. מישו זוכר משו כזה?
זה מציק לי כבר שנים,
אבל אני לא מצליחה לכתוב כלום כבר תקופה, אז נמנעתי מזה עד עכשיו. אבל אני אנסה בכל זאת, בהכי קצר ובנגיעה רק בנקודות העיקריות שהפריעו לי במיני-עונת האיחוד של הסדרה הזו. אתחיל מהעיקר מבחינתי, ומשהו שדווקא לא ראיתי שדיברו עליו בכל ביקורת שראיתי או קראתי – היחסים בין לורליי ורורי. היחסים הקרובים של האם והבת הוא אחד מעמודי התווך של סדרת המקור, אם לא החשוב ביניהם, אבל כאן מערכת היחסים הקרובה הזו נעלמה כלא הייתה. אני מבינה שרורי מבוגרת עכשיו אז יש מרחק, ובכל זאת. חוץ מלדבר על הדברים הכי שוליים שיש (לרכל על תושבי העיירה הקטנה שלהן) הן לא מספרות זו לזו שום דבר על החיים שלהם והבעיות שלהם, או שום דבר מהותי, אפילו על המוות של הסבא/אבא הן לא מדברות ביניהן. כשסוף סוף רורי מספרת ללורליי שהיא סוג של פילגש של לוגן, תגובתה היחידה היא "למה לא סיפרת לי?". שאלה טובה, אבל הייתי מצפה גם לתדהמה, אי אמון, זעזוע מכך שבתה מבצעת בגידה כפולה עכשיו ושהיא התדרדרה למצב הזה, אבל שום כלום. לורליי, שלקחה כל-כך קשה את זה שרורי שכבה עם גבר נשוי כשהייתה בקולג', לא מפגינה שום דבר מזה כאן. אז רורי גדולה בעשור, אוקיי, אז מה? אמא זו אמא, לא? מוזר.
והשאר: נראה שהיוצרים ממש רצו להפוך את רורי לדוגמה של מילנייאל, כי כל התכונות שאי פעם היו לה כמו נחישות, התמדה, הכנה מראש, כבוד למקצוע ההוראה ואהבת הלימודים, נעלמו כלא היו. אנשים משתנים, זה נכון, אבל רורי השתנתה באופן די קיצוני – ולא נראה שמישהו שם, בתוך העולם של הסדרה, שם לב בכלל. או אכפת לו בכלל. בטח שלא לורליי. אם מדברים על לורליי, אז הנה משהו שלא הבנתי – כל קו העלילה שלה. יש לה בעיות תקשורת חמורות עם בן זוגה וסטגנציה רצינית ביחסים, אז הפתרון שלה הוא לצאת לטיול לבד, לעבור איזו חוויה לבד ובסוף להחליט לבד, באופן חד צדדי, שמה שהיא צריכה זה להתחתן עם לוק.
מה?
איך זה אמור לפתור את בעיות התקשורת שלהם בדיוק?
עוד משהו חשוב: הסדרה המקורית הייתה בכללותה סדרת feel good עם הרבה שמחת חיים. האיחוד משרה אווירת דיכאון ועצב, ולא רק בגלל שהסבא מת. ההתדרדרות של רורי והבעיות של לורליי התחילו הרבה לפני, ושתיהן נראות די מדוכאות ועצורות. מי שבא לראות איחוד רוצה לקבל עוד מהעולם המקורי – וזה כולל את שמחת החיים ו"לחגוג את החיים", חלק כל כך חשוב בסדרה, במיוחד אצל לורליי, והוא ממש לא מקבל את זה.
ויש עוד דברים, כמו מריחות של סצנות, קו עלילה שנשמט (המכתב שאמילי מאמשימה את לורליי בכתיבתו וזו נשבעת שלא היא כתבה אותו – ואז זה לא עולה שוב ביתר הסדרה), השוואות מאולצות (לדעתי) ועוד, אבל אלו הדברים העיקריים. האיחוד הזה היה מאכזב מאוד. מבחינתי, היה עדיף שלא היה קיים כלל.
יש סיבה שאת כותבת עכשיו?
נטפליקס מנסים לשדל אותי בשבוע האחרון לצפות בסדרה (הישנה והחדשה, למיטב הבנתי). תוהה אם קרה משהו שזה פתאום קופץ שוב לתודעה, ביחוד כשהאיחוד הזה לא התקבל בהרבה רעש וצלצולים.
באופן מוזר, מצער אותי לקרוא שההמשך הזה מאכזב, והטיעונים שלך מאוד משכנעים. לא הייתי חסידה גדולה של הסדרה, איבדתי עניין סופית איפשהו בעונה 2 וראיתי פרקים ספורים מהעונות העוקבות אבל לא הצלחתי להתעניין בזוג המוזר הזה (אם-בת) עם מערכת היחסים הלא טובה שלהן. בכל זאת התלבטתי אם לתת לזה צ'אנס כי יש משהו מעניין בחזון של היוצרים עבור דמויות מן העבר, ביחוד כאלו שאין לי בהן השקעה רגשית ולא יפריע לי אם יבחרו עבורן עתיד שלא מסתדר עם התפיסה שלי את הסיפור. אבל ההודעה שלך מבהירה שזה מיותר.
קודם כל
אני חושבת שהשיא של הסדרה הוא בעונות 3-4, וגם עונה 5 היא ברמה גבוהה, אז כן הייתי ממליצה להשאר עד עונה 5. אחר כך זה כבר באמת למכורים.
מעבר לזה היחידה שעברה את האיחוד הזה בשלום זו אמילי, עם קו עלילה שלטעמי היה מאוד מדוייק לדמות שלה. והוא, אגב, גם היה קו העלילה הכי מצחיק. בניגוד לכל שאר קווי העלילה שנעו בין "קודרים" ל"מנסים להיות מגניבים אבל יוצאים סאחי" לבין ל"מנסים להיות מצחיקים אבל לא מצליחים".
לרורי עשו רצח אופי ואין שום קשר ממשי בין הדמות של רורי הילדה לבין הדמות של רורי בת ה30 (חוץ מהעובדה ששתיהן מעצבנות בטירוף). ואצל לורליי קפצו בין קווי עלילה כשהמטרה העיקרית היתה לדאוג להופעות אורח של כל מי שהיה חשוב שיהיו לו הופעות אורח.
אבל עדיין למי שראה את כל 7 העונות, אני חושבת שקו העלילה של אמילי, שגם היא למעשה אחת מבנות גילמור, מצדיק את הצפייה.
באמת עשו לרורי "רצח אופי" במיני-סדרה, אבל יש יותר מקשר ממשי בין רורי הנערה לרורי בת ה-30+
כבר מההתחלה של הסדרה ראינו שלרורי יש קושי כאשר היא מאותגרת באופן רציני. עלילת המפתח של רורי בכל הסדרה הייתה התגובה שלה כשאבא של לוגן ירד עליה מקצועית. במקום להגיד/להראות לו שהוא טועה ולהוכיח שהיא אכן ראויה להיות עיתונאית מן הדרגה הראשונה, היא פשוט קיבלה את דבריו בכנעה ונכנסה לדיכי שהוביל אותה לעשות שטויות. הבעיה נובעת מכך שאיימי שרמן פלאדינו לא רצתה/יכלה לבגר את האישיות שלה מעבר למה שהכרנו בתחילת הסדרה ולמעשה היא אפילו הפכה אותה ליותר ילדודית ככל שהסדרה התקדמה.
בעיה נוספת עם המצב של רורי במיני-סדרה זה כך שאיימי שרמן פלאדינו פשוט התעלמה לחלוטין מכל מה שקרה בעונה 7. רורי הצליחה קצת להתבגר לקראת סוף העונה ההיא כשהיא סירבה להצעת הנישואין של לוגן, ופרט אחר חשוב שקצת נשכח זה העבודה שרורי התקבלה אליה בפרק הסיום – לכסות את הקמפיין של ברק אובמה לנשיאות בשביל אתר חדשות דיגיטלי. זו חתיכת נקודת התחלה כי בחירות 2008 הזניקו אתרי חדשות כמו פוליטיקו, האפינגטון פוסט ו-The Hill למעמד של שווי ערך עם העיתונים והטלוויזיה והזניקו קריירות של כתבים שנפל בחיקם המזל להיות שם בזמן הנכון ובמקום הנכון. זה כמעט בלתי אפשרי להפוך את רורי ללוזרית כאשר לוקחים בחשבון את זה.
אני מסכימה
לא בטוחה לגבי החלק האחרון כי אין לי שמץ, אבל בגדול מסכימה.
אני אגב באסכולה של אלו שחושבים שרורי הייתה צריכה לסיים את הסדרה לא כעיתונאית, אלא להבין שעיתונות מדינית-פוליטית-אקטואלית זה לא בשבילה, ולפנות לאפיק אחר. נכון, זה לא תואם את החלום/האידיאל הכל-אמריקני שאם רק תעבוד קשה תצליח, אבל זה הרבה יותר תואם מציאות. דמותה של רורי לא הוכיחה לי שהיא יכולה להיות עיתונאית בשיעור שהיא רוצה להיות. היא ביישנית, מנומסת והססנית מדי, רוצה להיות אהובה על הבריות יותר מדי. אולי אני סתם משליכה פה כי אני לגמרי כזו, אבל זה מה שקלטתי ממנה. דווקא בצעירותה (העונות הראשונות) ראיתי יותר פוטנציאל, היא יותר עמדה על העקרונות שלה, הייתה מסוגלת להתמודד עם "אויבים". איפשהו בדרך זה נפל, היא הפכה לילדותית יותר, כמו שאמרת, ובשלב מסוים כבר לא ראיתי איך היא יכולה להיות עיתונאית. אולי להיות עיתונאית של מגזין פנאי, או לקבל טור בעיתון, אבל לא מה שהיא חלמה להיות. יש הרבה דברים אחרים שהיא יכולה להתאים להם – הוראה בבית ספר יוקרתי הוא אחד מהם. פעם היה לה גם הרבה כבוד למוסד ולמקצוע הללו. לכן כשבאיחוד היא ביטלה את ההצעה של המנהל למשרה כהרף עין, בלי לחשוב על זה קצת אפילו – לי זה צרם.
יש קשר בין רורי המתבגרת לרורי בת ה-30 פלוס אבל הוא די תלוש. אני רוצה הכרה בתוך הסדרה לזה שרורי נפלה חזק ורחוק, אני רוצה שהדמויות מסביב רורי יביעו את זה, שמישהו שם יזכיר איפה רורי הייתה אז ואיפה היא עכשיו ואת הפער הזה. אחרת, זו לא אותה הדמות. אם אף אחד מהאנשים הקרובים אליה לא מגיב לשינוי, אז כנראה שאין שינוי, וזו דמות אחרת. זה מה שהמוח שלי מסיק.
היוצרת אמרה בזמנו ש"רורי חיה קצת באשליות כרגע, וזה בסדר" (משהו בסגנון, אין לי כוח לחפש מה היא אמרה בדיוק). אוקיי, נניח, אבל למה כולם משתפים פעולה עם האשליות האלו, או לא מאתגרים אותן בכלל? למה לורליי בורחת מקבוצת האמהות שמנסות לעזור איכשהו לילדים שלהם, ולא חושבת שאולי גם הבת שלה קצת במצוקה? אני יודעת, קבוצות כאלו הן לא הסגנון שלה, לורליי היא יוצאת מן הכלל וכו', אבל תראי מה הבת שלך עושה ותחשבי אם אולי היא צריכה עזרה או משהו, את לא חייבת להצטרף לקבוצה בשביל זה אבל זה כן היה אמור להדליק לה איזושהי נורה בקשר לרורי. אבל לא, נופ, לורליי עסוקה בשלה ובשלה בלבד ומצבה המקצועי-אישי של בתה לא מעניין אותה. זה די הזוי, בהתחשב בכך שזה מאוד עניין אותה כל תקופת התיכון והקולג' של רורי. למה לא אכפת לה יותר? לא יודעת, כל האיחוד הזה היה מוזר לי. קודר, קר, מנוכר. יש ניכור בין לורליי לרורי שלא מקבל הכרה באיחוד עצמו, וזה כל כך מוזר. לי הייתה הרגשה שהסצינה בהתחלה שבה רורי מגיעה ולורליי מספרת לה מה מתרחש בעיירה הקטנה שלהם היה אמור להראות לי שהקשר החזק ביניהן עדיין קיים, אבל אלו זוטות הרי. מה עם לדבר על דברים שחשובים להן באמת? גם הניכור הזה, וגם זה שרורי לא מצליחה בעולם העיתונאות ודומה שאיבדה לחלוטין את הנחישות והכבוד שלה למקצוע, כמו שמיפ אמרה, לשניהם אין ממש הכרה בסדרה עצמה. זה לא ברור. כאילו רוצים שנחשוב ששום דבר לא השתנה, אך מצד שני ברור שהכל השתנה.
בקיצור… כן. אני לא מחובבי האיחוד. הוא באמת, באמת הרגיש לי קר, מנוכר ומוזר. במקום הרגשת ה- feel good או לפחות משהו עשוי טוב קיבלנו את זה. יצאתי ממנו בעיקר בהרגשה שאני צריכה לעשות הרבה ילדים ולהקיף את עצמי בהרבה אנשים (שני דברים שמאוד קשה לי לעשות, אז זה רק מעורר בי חרדה) כדי לא להיות בודדה כמו לורליי בגיל 50.
מצטערת, לא התגובה הכי קוהרנטית והכי במקום אולי (כתבתי על הרבה דברים אחרים שלא דיברת עליהם), אבל כן. האיחוד הזה מוציא ממני אמוציות, הן פשוט שליליות מאוד.
קודם כל אני איתך בקשר הרגשי לסדרה
מעבר לזה – יש איזה תיאוריה שרצה ברשת שהאיחוד מייצג את החיים האמיתיים, והסדרה זה בעצם הספר שרורי כתבה והוא מתאר את הגרסה היותר אופטימית וצבעונית ובעיקר נוסטלגית של איך שהיא זוכרת את הדברים. איכשהו התיאוריה הזו גורמת לי להיות קצת יותר בסדר עם האיחוד.
את הסדרה ראיתי אין ספור פעמים. חלקים שלמים אני זוכרת בעל פה. את האיחוד פעם אחת, וגם זה בקושי. לא הצליח לשכנע אותי שיש סיבה לראות אותו פעם שניה. אבל לפעמים מתחשק לי כן לנסות לראות אותו שוב, בעיקר בגלל אמילי. פשוט ל אמספיק בשביל באמת לצפות בזה.
אין סיבה אמיתית
רציתי לכתוב הרבה זמן, אבל לא הצלחתי. במקור רציתי לכתוב הודעה הרבה יותר ארוכה, אבל בסוף החלטתי להוציא קצת ולהסתפק במה שאצליח לכתוב.
אני הייתי הרבה יותר קשורה לסדרה ממך. אמנם לא כמו שהרבה בנות אחרות קשורות – יש הרבה כאלו שבשבילן זו ה-סדרה והן הזדהו מאוד עם רורי וכו' – זו לא אני, אבל עדיין צפיתי בסדרה לא מעט ואהבתי לצפות בה. האיחוד הוא מצד אחד מיועד לצופים היותר מושבעים, עם כל מיני הופעות אורח של דמויות מהעבר וכו', ומצד שני נראה לי שלצופים המושבעים נכונה אכזבה רבה יותר. עבור מי שלא צפה בסדרה באדיקות מספקת, נראה לי שזה יהיה בעיקר די משעמם. לי זה היה משעמם חלק גדול מהזמן, למרות היותי צופה אדוקה יותר. בשלב כלשהו התחלתי לקפל כביסה ולעשות כל מיני מלאכות תוך כדי הצפייה, כדי לא להרגיש שאני מבזבזת את הזמן לגמרי.
החלק של אמילי הוא באמת די טוב, אבל לא עד כדי כך שהייתי טורחת לצפות בכל האיחוד, שמאכזב בכל מישור אחר בערך (לדעתי).
חיפוש סצינה
זה נראה לי ממש לונג שוט כי חיפשתי היטב באינטרנט ולא מצאתי, וכבר הגעתי למסקנה שזה לא קרה בבנות גילמור אלא בסדרה אחרת, אבל מה לעשות שככה זכור לי.
אז יש סצינה שרורי מדברת עם חברה שלה על בנים וזה, והיא מתלבטת בין הגבר הרגיש לגבר החזק, והחברה אומרת לה לכי על הרגיש ורורי אומרת הרי ברור שעדיף ראסל קרואו של גלדיאטור על ראסל קרואו של נפלאות התבונה ואז החברה מסכימה איתה.
אני לא בטוח לגמרי כלום מהשחזור של הסצינה חוץ מזה שיש בה רפרנס לראסל קרואו בגלדיאטור. מישו זוכר משו כזה?