פרדי נגד ג'ייסון

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 29 באוגוסט 2003Posted in: ביקורות
שם רשמי
פרדי נגד ג'ייסון
שם לועזי
Freddy vs. Jason
בימוי
רוני יו
תסריט
דמיאן שאנון
מארק סוויפט
שחקנים
ג'ייסון ריטר
מוניקה קינה
קלי רולנד
קן קירזינגר
רוברט אנגלנד
לדף הסרט

במקור: Freddy Vs. Jason
במאי: רוני יו
תסריט: דמיאן שאנון, מארק
סוויפט
שחקנים: רוברט אנגלנד, קן
קירזינגר, מוניקה קינה, ג'ייסון
ריטר, קלי רולנד

סיפור האהבה של פרדי קרוגר עם תושבי רחוב אלם ארוך ומפותל: פעם הוא היה סתם רוצח מן השורה, שהתמקד בילדות קטנות. אבל תושבי העיירה שבה גר לא אהבו את הרעיון, לקחו את החוק לידיים ועשו מפרדי על-האש. פרדי לא ויתר, וחזר לעסוק בתחביבו מההתחלה, עם רגש. באין לו גוף ממשי, בחר פרדי להתחזק מהפחד של הילדים, עד שהם החלו לחלום עליו. ומרגע שמישהו מהם יצא לטייל בחלומות – הוא היה נשאב אל החלום, ושם נרצח על ידי פרדי. לתושבי רחוב אלם אמנם נמאס מהר מאוד מהשטויות של קרוגי, אך הפעם לקח להם שבעה סרטים כדי להפטר ממנו אחת ולתמיד: אם פרדי ניזון מהפחדים של הילדים, הם חשבו, הכי קל זה למנוע מהם לזכור את מר קרוגר. הפתרון שלהם היה להפסיק להשמיע את שמו של מר קרוגר ברבים, וכן לסמם נערים מועדים לפורענות במטרה למנוע מהם לחלום (אם כי להערכתי, צפיה יומית בטלטאביז היתה משיגה אותו אפקט, וללא אמצעים כימים). כל זה, אתם יכולים לנחש, מבאס את פרדי לאללה.

האנטי שמפגינים כלפיו התושבים רק עורר לפרדי את בלוטות הטעם, והוא הוגה רעיון איך יוכל לחזור ולהיות בשליטה: הוא נכנס לחלומו של ברנש אחר שחזר מן המתים, ושולח אותו לרחוב אלם המרוחק. חמוש במסיכת הוקי ובמצ'טה מאיימת, ג'ייסון וורהיס, הילד המגודל, טובח בנערי – ונערות – רחוב אלם. בעיקר אלו מהם שהיו רעים. השוטרים המבוגרים בטוחים שהם יודעים מי אחראי לרציחות, אבל לא מוכנים לחלוק את המידע על ההוא-שאין-להזכיר-את-שמו עם הדור שלא ידע את יוסף. הרי רק זה חסר להם: דיבורים מובילים לפחד, פחד מוביל לחלומות רעים, וחלומות מובילים לצד האפל, זה שממנו מריחים את הפרחים מלמטה.

כשפרדי חש כי זרע מספיק בהלה ופחד בתושבים ומבקש לחזור לרצוח בעצמו, ג'ייסון, שמגלה כי ניתן לעשות קריירה גם מחוץ לקריסטל-לייק, המגרש הביתי שלו, מפגין עצמאות ומסרב לפנות לו את הבמה. זה קצת מעצבן את פרדי-בייבי, כי עכשיו הוא צריך ללמד לקח גם את ג'ייסון, וג'ייסון הרי לא מתרשם ממש מהדאווינים שלו.

תיאור העלילה היה עשוי להיות לא רלוונטי כלל לענייננו אלמלא היו אלה החלקים הטובים יותר בסרט. ובהגדרה "טובים" אין הכוונה ממש ל"טובים", אלא יותר עניין של "רעים פחות". כי הרי קרב בין שני ענקים כפ. קרוגר וג'. וורהיס אמור היה להיות קרב טיטאנים – הקרם שבפחזניה. סמיאגול נגד גולום. נינט טייב נגד שירי מימון. רק מה, במקום זאת התקבל סרט שאינו שונה בהרבה מכל סלאשר ממוצע: רציחה פה, שיסוף שם, פרדי מקשקש משהו וג'ייסון שותק, ושניהם משפריצים הרבה מים צבועים אדום כשנחה עליהם הרוח. אפילו תקציב לקטשופ לא היה.

אמנם לא מדובר בגריעות יוצאת דופן יחסית לז'אנר (או יחסית לשלל סרטי 'יום שישי ה-13', שהופקו בתקציב נמוך למדי), אך קשה היה לי להכנס לאווירת הסרט כשרמת המשחק הזכירה בעיקר טלנובלות ישראליות, בהן לשחקנים אין זמן לערוך חזרות לפני הצילומים. אם שמים מולי שני רוצחים מטורפים, הייתי מצפה שאפחד בזמן הסרט, אפילו קצת. אלא שהמקסימום שהגעתי אליו היו צחקוקים לנוכח משפטי מפתח שלא ברור היה אם היו אמורים להיות פארודיה, או דוקלמו ברצינות תהומית ("ג'ייסון מת במים, פרדי מת באש. אולי נוכל להשתמש בזה").

בכלל, נראה שלא רק בארץ פרדי קרוגר מוכר יותר מאשר חברו לנשק. רוב הזמן הסרט מתמקד בפרדי, וג'ייסון נמצא שם רק לקישוט, ומספק לפרדי תירוצים להנחית עוד כמה מהלומות עם כפפת-הסכינים המיוחדת שלו, כשהוא מלווה את עצמו בעוד שני צחוקי "הא! הא!" מטורפים.

למעשה, אני חשה כי אין טעם לכתוב את הביקורת הזו: למי שאינם מעריצים מושבעים של הסדרה (כל אחת מהן) ממילא אין סיבה מספיק טובה ללכת דווקא לסרט הזה, והמעריצים – נו, הם לא צריכים את הביקורת הזו כדי לדעת שהסרט מכיל הרבה דם, קרביים והומאז'ים לסרטים הקודמים. הם ילכו, סביר שיתלהבו, ואולי ינסו לבצע בי מעשה פרדי בג'ייסון. פיו, מזל שאין הרבה כאלה.

תגיות: