-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
פלורנס פוסטר ג'נקינס
Florence Foster Jenkins
סיפורה האמיתי של אשת חברה ניו-יורקית וזמרת אופרה בעיני עצמה, שזכתה לתהילה כאחת הזמרות הגרועות ביותר אי פעם.
תאריך הפצה בארה"ב: 12/08/2016
תאריך הפצה בישראל: 26/05/2016
... והנה המועמדות הראשונה הידועה באוסקרים של 2017
(ל"ת)
אמרנו אותו דבר על "ריקי והפלאש"...
(ל"ת)
אבל לא אמרנו אותו הדבר על "אל תוך היער"...
(ל"ת)
דווקא כן אמרנו.
(ל"ת)
מי זה אמרנו?
(ל"ת)
שאכן היה סרט מצוין שלא קיבל את תשומת הלב הראויה.
והסרט הזה נחשב רימייק רשמי ל-"מרגריט" הצרפתי? כי אם לא זה ממש דבילי. בעצם גם אם כן.
שניהם מבוססים על אותה אישה
(ל"ת)
רק שהסרט הבריטי באמת מבוסס עליה,
והסרט הצרפתי המציא לה שם אחר וביוגרפיה אחרת והעביר אותה לצרפת. בקיצור, אם משהו פה הוא "רימייק" ולא נאמן למקור, זה כנראה הסרט הצרפתי.
ומסתבר שלסרט הצרפתי יש גם דירוג עגבניות מופלא.
אז בכל זאת יש איזו סיבה להפיץ את שניהם בארץ. טוב, חובבי ז'אנר ה-"ביופיק-על-אישה-שלא-יודעת-לשיר-אבל-חושבת-שכן" בטוח חוגגים השנה.
זה לא זה
הסרט סובל מכמה בעיות והעיקרית שבהן היא הפאתטיות העודפת. הכל שם מופרך מדי ובעיקר מוגזם.
סרט חמוד מאוד
מלא ברגש וחמלה כמו ב"פילומניה".
אהבתי את המשחק, את התלבושות הנפלאות ואת המוסיקה
פסקול הסרט נפלא והעיצוב התקופתי יפהפה.
מריל אמינה ונוגעת ללב, יו גרנט מעולה וסיימון (או זה-מהמפץ -הגדול) אחראי לכמה מהרגעים היותר קומיים בסרט.
עם זאת… קשה לי לכתוב מילים שאינן שיר הלל עקב חיבתי ארוכת השנים לשני השחקנים הראשיים, אבל אולי בגלל הקושי להזדהות עם גיבורה חסרת מודעות עצמית וקשה להאזנה לא נהניתי לגמרי.
משהו, איני מצליחה להגדיר מה, מונע מהסרט להיות סרט ענק או סוחף לחלוטין.
ועדיין, נהניתי ועוד נק' חיובית – הסרט אכן מעורר מחשבות על משמעותה של הכנות בין חברים
(מבחינתי – יותר מאשר על "תפקידם של האמנות ושל מבקריה" :) ).
סרט חמוד
שינוי ענק משאר הסרטים
פשוט לבוא ולהנות
0 אלימות
הרבה צחוקים
שעתיים של pure fun
אני הייתי רוצה עוד סרטים בסגנון![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סרט קטן ונפלא
בתקופה שבה חצי מהמדינה הייתה באודישנים לכוכב נולד/אקס פקטור/וואטאבר, והאהבה למוזיקה זזה הצידה ומפנה את עצמה ללהעביר ביקורת אחד על השני ולעשות שיימינג, יש משהו נורא יפה ותמים בסיפור על אישה מבוגרת אחת שהמוזיקה היא חייה והיא רק רוצה להיות על במה ולשיר…ועל זה שהרבה אנשים מסביבה עוזרים לה להגשים את זה, חלקם מנימוס, חלקם מחיבה, חלקם מסיבות אחרות…האם האנשים מסביב היו צריכים להגיד שהמלך הוא עירום ולשבור את ליבה או לתת לה לעשות מעצמה צחוק? האם מה שבעלה עושה זו אהבת אמת או שאהבה זה לשים לך מראה מול הפנים? ולמה צריך בכלל ביקורות, בשביל מה זה טוב אם אדם פשוט בא ונותן את כולו, מי אנחנו שנעביר על זה ביקורת?
יש פה כל כך הרבה שאלות מעניינות…ונוגעים בהן בצורה מאוד עדינה ומיוחדת, עם הרבה צחוק והרבה רגש. השחקנים נפלאים אחד-אחד (איזה כיף לראות את יו גרנט בתפקיד ראשי לשם שינוי).
ועם או בלי קשר, הסיפור הזכיר לי (במובנים מסויימים) את האישה שהגישה לאודישן בכוכב נולד הבולגרי ושרה את Without You של מריה קארי עם אלף טעויות וזיופים…עם אפס מודעות עצמית, והפכה לכוכבת רשת בין רגע עם מספר צפיות ביוטיוב בערך כמו של מריה קארי עצמה…
https://www.youtube.com/watch?v=FQt-h753jHI
ואחרי כמה חודשים הגיעה לבצע שוב את השיר וזכתה לתשואות ואהבה…
https://www.youtube.com/watch?v=uEbV5M59Xc8