וזו מסוג היצירות שאני הכי מתחבט באיך להגיב אליהן. כי הפרקים שראיתי היו כתובים נהדר, מהנים ומקוריים. אבל הם מציגים דמות ראשית של בן אדם שאני פשוט לא יכול לסבול. הגיונית, לא אמורה להיות עם זה בעיה, יש אנשים "רעים" בעולם וסרט/סדרה חופשיים לספר סיפורים שכוללים אותם. זה בעיקר מפריע לי אם אני מרגיש שהסדרה לא מודעת לזה או שהיא לא מסכימה עם הדעה שלי לגבי טיב האפיון של הדמות. לא היה לי ברור אם הסדרה מודעת להיות הדמות הראשית בעייתית ובלתי נסבלת ושבהמשך תציג עבורה arch אשר הולך בכיוון של להעביר אותה שינוי או להעניש אותה או שמה הסדרה בסדר עם הדמות איך שהיא וזה פשוט חילוקי דעות ביני לבין היוצרת. אם זו האופציה הראשונה אז אין לי בעיה להמשיך, אם זו האופציה השנייה אז שמח שויתרתי אחרי מספר פרקים.
היה לי איתה מסע קצת משונה, כי שמעתי עליה ותכננתי לצפות בה כבר לפני שנים, אבל לא יצא, ואז הייתי בלונדון בדיוק כשפיבי וולר-ברידג׳ העלתה מחדש את המחזה המקורי שעליו הסדרה מבוססת, אז יצא שראיתי את הגרסה הבימתית לפני שצפיתי בעונה הראשונה, וזה אומר שכבר ידעתי לאן דברים הולכים בזמן הצפייה הראשונית (העונה הראשונה היא בעקרון גרסה מורחבת של המחזה, שהוא one woman show ונהדר ממש).
אני חושבת שאולי זה חלק מהסיבה שנהניתי הרבה יותר מהעונה השנייה, שלא היה לי שום ידע מוקדם על מה שהולך לקרות בה, והצליחה להפתיע אותי שוב ושוב. גם התוספת של הדמות של אנדרו סקוט, והכימיה המופלאה שלו עם פיבי וולר-ברידג׳, תרמה הרבה לכמה שנהניתי מהעונה הזו.
באופן כללי, זו פשוט תענוג של סדרה, ואני שמחה שיש לה סוף סוף דף משלה. כשסיימתי לצפות בה באתי לכאן לחפש מה כתבו עליה, ודי התבאסתי לא למצוא כלום. יופי שזה השתנה עכשיו.
ראיתי רק את הכמה פרקים הראשונים
וזו מסוג היצירות שאני הכי מתחבט באיך להגיב אליהן. כי הפרקים שראיתי היו כתובים נהדר, מהנים ומקוריים. אבל הם מציגים דמות ראשית של בן אדם שאני פשוט לא יכול לסבול. הגיונית, לא אמורה להיות עם זה בעיה, יש אנשים "רעים" בעולם וסרט/סדרה חופשיים לספר סיפורים שכוללים אותם. זה בעיקר מפריע לי אם אני מרגיש שהסדרה לא מודעת לזה או שהיא לא מסכימה עם הדעה שלי לגבי טיב האפיון של הדמות. לא היה לי ברור אם הסדרה מודעת להיות הדמות הראשית בעייתית ובלתי נסבלת ושבהמשך תציג עבורה arch אשר הולך בכיוון של להעביר אותה שינוי או להעניש אותה או שמה הסדרה בסדר עם הדמות איך שהיא וזה פשוט חילוקי דעות ביני לבין היוצרת. אם זו האופציה הראשונה אז אין לי בעיה להמשיך, אם זו האופציה השנייה אז שמח שויתרתי אחרי מספר פרקים.
יש לזה פתרון פשוט: להמשיך לצפות. חייבים לסיים את עונה 1 ואפילו את עונה 2
כדי להבין שפליבאג היא ממש לא בלתי נסבלת ואפשר לפתח כלפיה אמפתיה בקלות. אבל זה תהליך.
יצירת מופת. מי שאוהב טלוויזיה טובה חייב לצפות. ככה פשוט.
(ל"ת)
סדרה נהדרת
היה לי איתה מסע קצת משונה, כי שמעתי עליה ותכננתי לצפות בה כבר לפני שנים, אבל לא יצא, ואז הייתי בלונדון בדיוק כשפיבי וולר-ברידג׳ העלתה מחדש את המחזה המקורי שעליו הסדרה מבוססת, אז יצא שראיתי את הגרסה הבימתית לפני שצפיתי בעונה הראשונה, וזה אומר שכבר ידעתי לאן דברים הולכים בזמן הצפייה הראשונית (העונה הראשונה היא בעקרון גרסה מורחבת של המחזה, שהוא one woman show ונהדר ממש).
אני חושבת שאולי זה חלק מהסיבה שנהניתי הרבה יותר מהעונה השנייה, שלא היה לי שום ידע מוקדם על מה שהולך לקרות בה, והצליחה להפתיע אותי שוב ושוב. גם התוספת של הדמות של אנדרו סקוט, והכימיה המופלאה שלו עם פיבי וולר-ברידג׳, תרמה הרבה לכמה שנהניתי מהעונה הזו.
באופן כללי, זו פשוט תענוג של סדרה, ואני שמחה שיש לה סוף סוף דף משלה. כשסיימתי לצפות בה באתי לכאן לחפש מה כתבו עליה, ודי התבאסתי לא למצוא כלום. יופי שזה השתנה עכשיו.