במקור: Final Destination
במאי: ג'יימס וונג
תסריט: ג'יימס וונג, גלמן מורגן וג'פרי רדיק
שחקנים: דיבון סאווה, אלי לארטר, קר סמית'
* תארו לכם שאתם הולכים לסרט ומגלים שהוא תשדיר-שירות אחד ארוך לחברת החשמל ("לדרוך יחפים במים, כאשר אתם שמים משהו בשקע חשמלי: מסוכן, או מצוין?').
* תארו לכם שאתם הולכים לסרט אימה ולומדים שאם שומעים שיר של ג'ון דנוור (שנהרג בתאונת מטוס), זה סימן מובהק שאתם עומדים למות.
* תארו לכם שאתם הולכים לסרט נעורים ומגלים כי הוא מלא בהתפלספויות טרחניות על תכנית העל של החיים, ייעוד (מאוד אופנתי בסרטים היום), והתערבות במהלכו של הגורל.
לא הייתם רצים באותו רגע למזנון ושואלים כמה עולה קילו עגבניות?
אבל אתם בכל זאת מתעקשים ללכת ל"יעד סופי". אוקיי.
לפני שאתם הולכים, הרשו לי לספר לכם מספר עובדות על אלכס בראונינג:
אלכס (לא חולה אהבה) בן 17. לאלכס יש חברים טינאייג'רים שמגחכים כמו ביוואס ובאטהד. אלכס והחברים שלו נוסעים לפריס במסגרת הלימודים.
המאוורר אמר לאלכס שהמטוס לפאריס יתפוצץ.
קראתם נכון. המאוורר אמר לאלכס שהמטוס יתפוצץ.
אלכס, בגילו, מבין שהוא לא יכול להגיד לכולם שהמאוורר אמר לו את זה. אז הוא אומר שיש לו תחושת בטן.
רוב הכיתה שלו, בהגיון בריא של טינאייג'רים, חושבים שהוא משתפן, וזה אולי נכון, אבל אז לא היה סרט. לכן אלכס ממשיך להתעקש על "התחושה", ובמהומה שנוצרת, הוא – וכמה מחבריו – מורדים אחר כבוד מן המטוס, רק כדי לראות את המטוס (בו יושב גם רפה השכל מ"קיוב"!) ממריא – ומתפוצץ.
(פה בא הקטע ההכרחי של זגוגיות החלון הנשברות לרסיסים על החבר'ה ההמומים, ופרצופים לא מאמינים, ותחושות אשם על למה אני נשארתי בחיים ואחרים לא, ובולשיט מתבכיין בסגנון הזה).
חולף עובר לו הזמן (39 יום בדיוק נמרץ), והנה יש אזכרה לנופלים, ובסיומו המרגש של היום המפרך, סנובון כחול ורצחני הורג מישהו מהניצולים. המאוורר, מיותר לציין, גילה לאלכס מי הפגר, אבל זה כבר היה מאוחר מידי.
תראו (אני סוטה לרגע מהעלילה), זה סרט "מי ימות קודם" קלאסי, ואני גם מוכנה להודות שאני ושני הגברים החסונים שליווני לסרט, טעינו בניחוש הראשון.
חולף לו עוד יום, ואלכס נפגש עם מישהי מהניצולות לכוס קפה (ואלמלא הדרמטית המוגזמת, הייתם כבר שומעים ברקע את "Love Story" מתנגן), מספר לה על מסקנה הגיונית להפליא, ואוטובוס רצחני הורג מישהו מהניצולים.
אני רוצה להוסיף משהו על היגיון: יוצרי הסרט לא שמעו על אינטליגנציה מינימלית של קהל הצופים. הם לועסים עד דק את הפרטים הכי ברורים, או לחלופין, מפילים על הצופה תיאוריות מסובכות בלי להסביר את ההיקשים ההגיוניים מאחוריהן, ומבלי לרמוז איך הגיע הגיבור למסקנתו זו.
אבל נשובה לעלילה. בטח נדמה לכם שכבר הבנתם את הרעיון: אלכס מעלה תיאוריה, אף אחד לא מאמין לו, ואז משהו רצחני הורג מישהו מהניצולים.
אז נכון, באמת הבנתם, אבל מכיוון שהסרט הופק בארה"ב, ברור שנכנסים לעלילה גם שני סוכני FBI שחוקרים את אלכס (האם הוא האובייקט הרצחני שהורג מישהו מהניצולים?), אבל אל תטעו: הם מזוייפים. לאחד מהם קוראים Shrek, והוא אפילו לא ירוק!
גם להם אלכס מספר על התיאוריה שלו. גם הם לא מבינים איך הוא הגיע אליה, ושוב אלכס לא טורח לנדב מידע. אין לו זמן: תכנית העל הרצחנית עומדת להרוג מישהו מהניצולים.
מי שהולך לראות את "יעד סופי" צריך לקחת בחשבון שהסרט מלא בקלישאות איומות מסוג "מה היעוד שלי", והמון התפלספויות מיותרות על נתיבי הגורל, תכניות על, ותכניות אלטרנטיביות לנתיבו של הגורל ("כן, אבל אם הגורל התכוון שנהיה היחידים שישארו בחיים?").
כמה מהקטעים תמוהים, כמה טרחניים, ולפעמים ההתפלספויות פתטיות כל כך, עד שמתרחש אחת משתיים: הן נפוחות עד כדי צחוק היסטרי (לבחורות שישבו מאחורינו: לא חייבים לקחת כל אמירה ברצינות. לפעמים זה מצחיק מרוב "חשיבות"), או שתתחילו לחפש בתיק אולי בכל זאת הבאתם איזו עגבניה שאפשר לזרוק.
לינקים:
- Agent Shrek – טריילר
- פרסי דארווין לחיסול עצמי יצירתי
- הביקורת של רז גרינברג
- אתר מעריצים
- האתר הישראלי
- האתר הרשמי
המוות אינו מחוסר עבודה
טוב. מאוד מוצלח זה לא היה. אבל בכל זאת, נקודה לזכות הסרט: אם כבר להרוג טינאייג'רים, אז שיהיה מקורי. "יעד סופי" הוא סרט סלאשר לפי הספר, מטורף עם סכין הורג טינאייג'ים, רק בלי המטורף. רק על זה מגיע לו צל"ש, גם אם הביצוע של הרעיון היה צולע (והסצנה עם הקברן ה"מסתורי" היתה מצחיקה במיוחד).
עוד פרט טריוויה: דבון סאווה היה שחקן אלמוני לחלוטין בארצנו עד עכשיו (הסרט הידוע ביותר שהוא השתתף בו שהגיע לארץ היה "קספר"), אבל היום חלק מהקהל בטח יזהה אותו כ"סטן" מהקליפ של אמינם.
אהההה.... עכשיו אני נזכר.
זה היה ב-Inside Hollywood לפני המון המון המון המון המון זמן.
לפי מה שהבנתי ממה שאמרו שם זה סרט Zero-I* שבו ילד אחד מוריד כמה מהחברים שלו מהמטוס כי הוא חושב שהוא יתפוצץ וזה קורה. אז הגורל מחליט שאף אחד לא יברח לו ושולח את מוות לגבות את החוב.
לקח לזה המון זמן להגיע לארץ. חשבתי לראות את זה באמת בתור סרט רציחות Zero-I* אבל עכשיו נראה לי שאני אוותר.
מה היה אילו..
אולי באמת הייתי צריכה לכתוב שזה סרט נפלא, ואז כולם היו רצים לראות אותו וכותבים פה המון על כמה שהוא גרוע.
אבל, בתמימותי כרתתי את הענף עליו אני יושבת, אמרתי שהוא גרוע, ועכשיו אין אף אחד שהולך לראות את הסרט הזה בשביל להגיד לי כמה אני צודקת.
האומללות בשיאה.
אכן, את צודקת.
אכן, האומללות בשיאה.
מה את רוצה? סתם סרט מטופש וחביב, בו אנשים מתים מדרכים מקוריות.
(זוכרת את הפירנות שלא היו במי השטפון שהציפו את הבתקה? ואת הטרמיטים שלא כרסמו את הבלונדה למוות? ואת המטאור שלא צנח על טונגסקה? אה, אופס, זה כן היה. אבל לא בסרט.)
כאמור, שום דבר חדש אין כאן. היינו, ראינו, התפקענו מצחוק.
אבל כמה אפשר לדבר על זה?
רק רציתי לדעת
מאיפה השיר המתוק שכתוב בתחילת הביקורת?
(הקברן (טם טם טם) מת מזמן….)
המצאת אותו, או שמישהו כבר כתב אותו?
בכל אופן מאז שקראתי אותו גם חיברתי לא מעיין מנגינה ואני כל הזמן שרה אותו עם שינויים קלים, החברים שלי רוצים לרצוח את מי שהמציא את השיר הזה (מזל שהם לא יודעים מי ^_^)!
כל השעונים הפסיקו לעבוד?
הולך ופוחת הדור
משינה! משינה כתבו את השיר הזה!
אוי.
אולי כדאי לפרט, למען אותם צעירים נבערים שמכירים רק אמינם.
השיר: "כל אחד צריך בסוף למות" של משינה (כפי שכבר ציין הלץ), מתוך האלבום "העמותה לחקר התמותה".
מפורט מספיק?
אמינים? מה זה?
אולי פעם נראה ביקורת *לא* יחסית?
שמתי לב שכל הביקורות תמיד תמיד משוות את הסרטים שהן מבקרות לסרטים אחרים מאותו הז'אנר. פלא שכל הביקורות מראות שכל הסרטים שווים לצד האפל של התחת?
הגיע הזמן שהמבקרים היקרים שלנו יפסיקו להסתכל על כל סרט מנקודת מבט של מבקר קולנוע, כי אז לא נגיע לשום מקום, ונצטרך לפתוח אתר "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים אתרים לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע".
אם המבקרים המאד לא סימפטיים שלנו היו באים לכל סרט בראש פתוח, ומסתכלים על הסרט באופן אינדיוידואלי (ואל תגידו לי שאי אפשר כי שום סרט הוא לא אינדיווידואלי, זאת בדיוק הנקודה שלי. במקום להסתכל על "מה תפקיד הסרט בז'אנר", תסתכלו על "מה חשבתי על הסרט יחסית לעצמו" ותפסיקו להשוות אותו כל הזמן לסרטים אחרים!), אז היה אפשר להסתמך על ביקורות.
אנשים, המבקרים באתר הזה לא יותר טובים מהמבקרים בעיתונים מסיבה אחת ויחידה: הם לא מפסיקים להשוות את הסרטים לסרטים אחרים, ושוכחים לגמרי מה היה בסרט עצמו!
ולמי שתהה, ממש לא אהבתי את הסרט.
יש לאחוריך צד אפל?
ברור שביקורת תהא יחסית.
אם אומר לך סתם שסרט מסויים הוא מחורבן, למה שתאמין לי? אני חייב לגבות את דעתי במדדים.
אחד המדדים לאיכות של יצירה, מעבר לעד כמה אהבתי או לא אהבתי אותה, הוא מעמדה היחסי של היצירה לעומת דברים דומים.
למשל, אם מישהו יומר על סרטו החדש של גיא ריצ'י, "סנאץ"', שהוא כמו "לוק, סטוק, ומנורת שבעת הקנים", אבל יותר מצחיק – זה יהא תיאור מדוייק ביותר של הסרט.
כמובן, לא בכל המקרים הדבר יהיה חד ומדוייק כמו בדוגמא הזאת, אבל ביקורת יחסית היא כלי נהדר.
לא יחסית לסרטים של המאה השמונה-עשרה, או ליין אדום יבש, אלא לסרטים דומים, שיבהירו לקוראים על מה מדובר.
עם זה יש לך בעייה? באמת אין לי מה לעשות, אם כך.
אה, נקודה נוספת.
אם יש סרט שנעשה ע"פ נוסחה (עשרה טינאייג'רים קטנים, במקרה זה), איך ניתן לדבר על הסרט בלי לדבר על הנוסחה?
על מה אתה מדבר??
לא השוויתי את "יעד סופי" לאף סרט אחר.
"יעד סופי" הוא סרט נוסחתי מג'וייף, ואפילו הוא היה הסרט היחיד מסוגו בז'אנר מסוים, עדיין הייתי טוענת שהוא סרט נוסחתי מג'וייף, כי הוא צפוי.
זה לא שהוא צפוי יחסית לסרטים אחרים, הוא צפוי יחסית לעצמו.
אתה נכנס לסרט, מסתכל קצת, ומבחינה הגיונית ישר יודע מה הולך לקרות על המסך.
הדיאלוגים בו מגוחכים במקרה הטוב, ומקפידים לשמור על רמת פאתטיות מחרידה שבא לבכות.
חרא סרט מכל נקודת מבט שהיא.
חרא סרט יחסית למה?
אם אני זוכר נכון, דעתך על "יעד סופי" היתה קצת פחות קיצונית מ"חרא סרט". גם אני לא ממש אהבתי אותו, אבל – שים לב, אפרים – _יחסית_ לסרטי אימה אחרים מסוגו של הזמן האחרון, הוא בסדר. הוא מתחרה, לדעתי, על תואר סרט האימה של השנה, כי לא היו סרטי אימה טובים השנה.
זוכר את רחוב סומסום? "אני קטן. אבא שלי גדול" אמר הענק. גודל זה עניין יחסי, וכך גם איכות של סרטים. אם לא תשווה כל סרט לסרטים אחרים, לא תגיד עליו כלום. מי שלא ראה סרט בחייו, יתרגש, יתפעם ויתלהב גם מ"נערות שעשועים". אנחנו חייבים לצאת מנקודת הנחה שקוראי הביקורות כבר ראו סרט-שניים. אבל זאת לא סיבה לוותר על הרעיון של ייסוד אתר לאנשים שלא סובלים אתרי ביקורות וכו'. בהצלחה.
אבל למה לא לצאת מהסרט ולהגיד
נהניתי או לא נהניתי ממנו בגלל שהתסריט היה טוב\גרוע, הדיאלוגים היו שטחיים\מעולים, הרעיונות היו גרועים\טובים וכו', ולא זה משחזר סרט כזה או אחר, זה כמו סרט כזה או אחר, או שזה צפוי מדי (ודרך אגב, להגיד שמשהו זה צפוי זה כן השוואה).
משחקים בלהיפך?
מה שאמרת הוא ההיפך המוחלט מהנכון. טובגרוע – זה עניין יחסי. שטחייםמעולים – גם. גרועיםטובים – יחסי. צפוי – לא. אם ידעתי בכל רגע בסרט מה הולך לקרות, ידעתי. זה מתייחס לסרט הזה בלבד, לא בהשוואה לסרט אחר כלשהו.
או שלגמרי לא הבנתי אותך.
דבר אחד לא הבנתי:
איך בדיוק "צפוי" הוא "להשוות"?
"צפוי" זה לנחש משהו שיקרה בעתיד ברמת סבירות גבוהה. בלי קשר אם ראינו את זה במקום אחר או לא.
למשל: צפוי שיירד גשם בפורים; צפוי שאחרי הבחירות לראשות הממשלה, יתקיימו בחירות לכנסת – לא שזה קרה לפני זה ולא שאפשר להשוות עם מקרים קודמים, אבל זה צפוי מראש.
עכשיו, להגיד על סרט שהוא נראה כמו תשדיר שירות לחברת החשמל, מן הסתם לא מחמיא לתסריט.
להגיד על סרט שיש בו התפלספויות טרחניות, רומז שהדיאלוגים לא טובים.
להגיד על סרט שהוא מפיל על הצופים רעיונות נטולי היגיון, מעיד כי לסרט היה רעיון שפותח באופן רע.
אז למה אתה אומר שהביקורת שלי שווה לצד האפל של התחת?
כי:
"צפוי" זה צפוי בגלל שראית סרטים אחרים מאותו ז'אנר אז אתה אומר (גם אם לא במודע) שצפוי שיקרה ככה וככה כי ככה קורה בסרטים מהסוג הזה.
צפוי שירד גשם בפורים כי כל שנה יורד גשם בפורים, אז אם באיזה פורים לא ירד גשם זה יהיה לא צפוי בגלל שכל שנה יורד גשם בפורים, אז בהשוואה לפורים אחר זה אחרת.
ולא אמרתי שהביקורת שווה לצד האפל של התחת, אלא שלפי הביקורת כל הסרטים שווים לצד האפל של התחת.
דווקא את רוב הביקורת שלך אהבתי, והסכמתי איתה (עם רובה).
אהבת את הביקורת שלי? איזה מתוק!
(אני משתדלת לאסוף אנשים שאוהבים את הכתיבה שלי. מבקרי "עין הדג" לא חפים מבעיות אגו, אתה יודע…)
בכלאופן, אני ממשיכה להתעקש לגבי ה"צפוי":
כמו שהזכרתי, זה גם צפוי שאחרי הבחירות לראשות הממשלה יתקיימו בחירות לכנסת. לא כי זה קרה קודם, אלא כי אני מנחשת שזה יקרה.
או למשל, היה מאוד צפוי ש"סטן" יזכה בתואר שיר השנה במצעד (הרשמי!) של גלגל"ץ. לא יודעת להסביר למה, אבל היה ברור שהוא ייקח.
דברים יכולים להיות צפויים גם בלי שיהיה לך נסיון קודם על פיו אפשר להשוות.
ואגב, כשיש משהו להשוות על פיו, זה לא נקרא "צפוי", אלא "ניבוי".
הביקורת
"יעד סופי" היה ניסיון של במאי ותסריטאי כנראה לא מוכשר במיוחד (אני אומר כנראה כי לא שופטים איש קולנוע על סרט אחד בלבד ) לקחת רעיונות משני סרטים גדולים שהצליחו מאוד (צעקה והחוש השישי למי שלא שם לב ) ולנסות טיפה לשנות את הרעיונות, וליצור סרט משלו.
מ"צעקה" הוא ניסה לקחת את המתח של ה "מה יהיה הרצח הבא " אבל הוא שינה את זה ביעד סופי כאשר זה לא רוצח מציאותי אשר הורג את הדמויות.
מהחוש השישי הוא החליט לקחת את הכוחות הטבעיים אשר כביכול יש לגיבור בסרט.
הבעיה היא שעם כל הרצון הטוב, הייחוד בצעקה ובמיוחד בחוש השישי הוא התסריט המשובח שלהם, והמונולוגים הטובים, וזה בדיוק הנקודה החסרה ביעד סופי.
גיימס וונג הבמאי יכול לנסות לגנוב כמה רעיונות שהוא ירצה, אבל הוא חייב להגיש לצופה תסריט משובח אשר יצור מתח וירכיב עלילה.
הוא יצר תסריט די פתאטי, עם קטעי אימה כביכול אשר לדעתי מעליבים את הצופה.
ההצלחה היחידה של הבמאי לדעתי היתה בקאסט השחקנים אשר עשו עבודה לא רעה בכלל.
בשורה התחתונה, הסרט הוא לא כל כך גרוע עקב שחקנים אשר עשו את העבודה שלהם, אך לצערם נפלו לתסריט כושל.
אפשר לראות
את קצת נסחפת.
הרעיון של "נראה מי ימות קודם" לא מקורו בצעקה. הצעקה, אם לא שמת לב, היא פארודיה (אם כי לא אחת מצחיקה) על סרטי אימה, ומהם היא לקחה את התבנית המסויימת. גם יעד סופי לקח את אותה תבנית.
איני יודע מי הראשון שהשתמש בה, אך כבר בספריה של אגאתה כריסטי היא מופיעה. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן 'עשרה כושים קטנים'.
והקשר לחוש השישי באמת קלוש. הילדון בחוש השישי לא יודע מה הולך לקרות. הוא רק רואה דברים שאינם קיימים. הטינאייג'ר מ'יעד סופי' מקבל מסרים מהמאוור שלו לגבי כל ההולך להתרחש. אם תקח כל סרט שבה לגיבור יש נטייה מסויימת לכיוון העל טבעי, ותנסה לדחוק את כולם לתבנית אחת, הרי שתקבל תבנית צפופה ביותר.
הערת שוליים – הצעקה? תסריט משובח? אני לא יודע מה את ראית, אבל אני ראיתי קומדיית אימה מטופשת שלא הפחידה ולא הצחיקה.
את קצת נסחפת.
קיפוד יקר
קודם כל אם זה לא השתמע נכון, אני מודע לעובדה ש"צעקה" היא פארודיה על סרטי אימה, אך לדעתי בפארודיה הזו הושקעה מחשבה, והרבה רצון ונוצר תסריט מצויין.
(אני גם מזכיר למי שלא יודע, שאת התסריט כתב קווין וויליאמסון, אשר יצר את דוסון קריק, ולדעתי הוא יודע לכתוב )
ועוד דבר, לא אמרתי שכל מה שקשור לעל טבעי, מייד קשור לחוש השישי, אבל במקרה של יעד סופי, אני מניח שהבמאי והתסריטאי ניסה ליצור משהו שיזכיר את החוש השישי ויביא אותה הצלחה.
ועוד משהו קטן.
את קצת נסחפת???
עין חדה הוא זכר, לגמרי זכר
סליחה, אם כך.
השם תעתע בי.
מה דעתך אולי על – "מבט חודר"?
"מרחיק ראות"?
ובקשר לצעקה – עניין של טעם.
אותי הסרט לא הפחיד ולא הצחיק.
גם לא ממש הפתיע, פרט לטוויסט הקטן בסוף של זהות הרוצח.
אבל אם אהבת – מה לעשות. כנראה בגלל זה עדיין לא בחרו בי כחבר בועדת פרסי אקדמיית אוסקר.
סליחה, אם כך.
קיפוד יקר
קודם כל לדעתי, עין חדה זה אחלה שם, אבל תודה על העצות.
דבר שני, גם אני יודע ש"צעקה" הוא לא סרט מפחיד.
הטעות של רוב האנשים, היא שהם חושבים שהוא אמור להפחיד.
צעקה לא היה אמור להפחיד ולא נראו יותר מדי קטעים אשר
כביכול אמורים להפחיד.
צעקה לא הפחיד אותי, אבל הוא
מתח אותי ובידר עד הסוף שהפתיע.
סתם שאלה
ביום הקודם לכתיבת שורות אלה הייתי אמור לראות את "בלתי שביר". אני וחבריי הערכנו שמאחר ואנחנו הולכים להצגת חצות אם נגיע לכל המאוחר 20 דקות לפני תחילת הסרט עוד יישארו כרטיסים לאחת השורות הראשונות. אההם… זה לא ממש קרה. האופציות האחרות היו "סוד של אהבה", "היום השישי", "יעד סופי" ו"המלאכים של צ'רלי".
האם תאשימו אותנו בבחירתנו ב"יעד סופי" בתור האופציה הכי רציונלית? לשיפוטכם. ולא, לא ראיתי עד כה אף אחד מהסרטים האחרים שהציגו ואין לי כל כוונה לראות אותם.
מצאתי את "יעד סופי" סרט מטומטם להפליא, עם תסריט חובבני ולא אינטלגנטי במיוחד (טוב נו, מטומטם), אבל אוי לבושה – סרט מהנה סך הכל.
אז אתם שואלים את עצמכם: "אז מה ה'סתם שאלה' שבכותרת"? או.
האם מישהו ידע שג'יימס רדיק, שאחראי על אותו תסריט לא אינטליגנטי, כתב אותו בהיותו בן 14?
כי שמתי לב שאף אחד לא התייחס לעובדה המוצקה הזו.
הסיפור הוא שהבחור הצעיר שלח את התסריט לחברת הפקה מסויימת שלא אגיד את שמה (כי אני לא יודע), נענה בשלילה, ועשר שנים מאוחר יותר הצליח למכור אותו.
עוד שאלה שמטרידה אותי היא מדוע במהלך עשר השנים שעברו בהופכו של מר רדיק לגבר, הוא לא חשב לשפץ קצת את התסריט שייראה כמה שפחות של ילד בן 14?
אכן קושיה קיומית.
ותהייה אחרונה חביבה: בהרבה קטעים בסרט הקהל (כולל אותי) התפקע מצחוק באי אלו סצינות מוות כאלה ואחרות. ואין לי מושג אם הכוונה כאן הייתה להצחיק. חוץ מסצינת הסיום כמובן.
טוב, נו…
ישר מפי הרז
זכור לי שרז גרינברג אמר – ואם הוא אמר, הוא בוודאי יודע – שמורגן ו-וונג, התסריטאים האמיתיים של הסרט, לקחו מרדיק רק את הרעיון, ושינו את התסריט לחלוטין. עדיין, לא מגיע לרדיק קרדיט? מגיע.
בטח שנאשים!
האופציה הכי רציונלית? השתגעת?
הייתם כבר יכולים לראות את "המלאכיות של צ'ארלי". לגבי "היום השישי" – לא ראיתי, אז כרגע לא אוכל לחוות דיעה, אבל היום בערב, או לכל המאוחר מחר, תעלה באתר הביקורת לסרט זה, ונוכל לדעת האם טוב שלא נכנסתם לראות את שוורצי המסוקס נוהם משפטים "פילוסופיים" בעלי משמעות עמוקה (היי, לא אני המצאתי! יוצרי הסרט אמרו בראיון שזה סרט פילוסופימעמיק), או שבכלל חבל על הזמן.
לא ולא
אני בטוח שהייתי נהנה הרבה פחות ב"מלאכים/יות של צ'ארלי וחצי", כי עד כמה שב"יעד סופי" העלילה מטומטמת, לפחות יש בו עלילה.
"המלאכים של צ'ארלי" אין לי שום כוונה לראות. אם הייתי צריך לבחור בין זה לבין "היום השישי", הייתי מעדיף את ארני.
"המלאכים של צ'ארלי" נראה לי פשוט אקשן זול וסרט שכל מה שיש בו זה תקציב. לא אטרקטיבי במיוחד. אולי אם הייתי בן 14 זה היה מעניין אותי.
חוץ מהעניין שגם שנאתי את הסדרה. אבל זה אני…
כל העיניים אלי!
סליחה
סליחה סליחה סליחה סליחה
אני ממש מתנצל אם משהו נפגע ממני
פשוט, הייתי בקולנוע
אתם יודעים, בתל אביב
ישבתי בחרא אולם בגודל חדר הנוחיות אצלי בתיכון
הכיסאות היו דווקא לא רעים, תודה ששאלת
היה המון רעש עד שהתחיל הסרט
והפרסומות היו איומות ונוראות
והפופ קורן?
חשבתם פעם שמחיר הפופ קורן שנכנס לשיניים וממלא את אצבעותיכם בשמן יתחרה במחיר כרטיס הקולנוע?
ב-ק-י-צ-ו-ר הכל היה ממש לא משהו
הא…עד שהתחיל הסרט
כל האולם(העולם?) נכנס לדום שתיקה
החברה מאחור הפסיקו ללעוס פופ קורן
וההיא עם השיניים פסקה מלשאוב לתוכה כמויות אסטרונומיות של קולה
כולם נמתחו עד קצה היכולת
התחלקנו לקבוצות ניחוש לגבי מי הבא בתור
וממש פרצנו בבכי כאשר נהרגה המורה השאפה
כן
אני יודע שאולי אני לא יודע כמה אני אידיוט
א–ב–ל
זה ממש לא משנה
אני נהניתי-אולם שלם נהנה יחד איתי(עולם?)-זה מה שחשוב
חוץ מזה דגיגון חמוד
אתה היית זה שהמליץ לי כ-ן ללכת לצפות בטיטוס
אז אנחנו אחד -אחד
סרט משעמם וארוך כמוהו לא ראיתי זמן רב מאוד.
הא כן~!\
עוד משהו אחד, אם תרשה שלי,
שוכן מעמקים שלי
אני מקווה שזכרוני אינו בוגד בי
אך נראה לי שלא נתת כלום לאחד מהסרטים הטובים יותר שהיו בשנת הקולנוע האחרונה
או שאני טועה?
מ-ג-נ-ו-ל-י-ה
נתראה בסינית הקרובה.
אייל
אני?
אייל (קורא) יקר, לא אני המלצתי לך ללכת ל"טיטוס" ולא אני הזהרתי אותך מ"יעד סופי". את שתי הביקורות האלו לא אני כתבתי. יש עוד מבקרים (ומבקרות) באתר הזה, והדעות שלהם/ן לא תמיד חופפות לשלי (ולפעמים, כמו במקרה של "טיטוס" הם כותבים על סרטים שפשוט לא ראיתי). למרות זאת גם אני חושב ש"יעד סופי" הוא סרט לא-משהו, אבל דעתי לא קיצונית כמו זו של לונג ג'ון.
ו"מגנוליה" הוזכר כאחד המועמדים הסופיים לפרס "דג הזהב" לסרט השנה.
''באמת ''יעד סופי
התיימרו לעשות סרט, אבל יצאה בדיחה לא מצחיקה (חוץ מהסצינה המטופשת האחרונה). לא שווים את הכסף או את המאמץ. תזמינו פיצה! עדיף!
סרט מצוין
כולכם ממש לא מבינים בסרטים
אחד מתחיל להשוות, השני מספר דברים לא קשורים, אחד מספר על הפופקורן, אתם חבורה יותר גרועים מהמבקרים בעיתון שכותבים כי נמר דרקון סרט מצוין וזה ממש חרא של סרט
אני ממש אהבתי את הסרט הזה, הוא בכלל לא היה צפוי, מי שראה, אני רוצה לראות אותו אומר לי שהקטע עם האוטובוס היה צפוי ויש עוד קטעים.
בקיצור סרט טוב
שנוזל יעקוב אחריך לא,
אבל להחליק על נוזל בהחלט אפשרי.
אמרתי שהקטע של המוות שרודף לא היה מה שעשה לי את זה אלא שרוב הדברים האלו גם יכולים לקרות במקרה בדרך כלשהי.
מה היה הסוף האלטרנטיבי?
ספוילר כללי לסופים של סרטים
אולי הוא החליט למות כי הוא שמע שיש לו ילד בדרך….
תשובה גברית אופיינית.
סביר להניח שלבחורה יש ממנו ילד, כדי להשאיר משהו ממנו בעולם האכזר הזה.
זו אינה תשובה גברית אופיינית
בג בג מדבר ברובד שונה ממה שאת חושבת, הוא מתיחס אל "אהבתה" המוצהרת של לונג ג'ון לאופציה של "להביא ילדים לעולם":
כתבה מספר 227
על ילדים ונשים שלא אוהבות אותם
אוקיי, אז קבל את התנצלותי, בג בג, על חוסר התמצאותי בתחביביה של לונג ג'ון.
ושוב, אני נאלצת להסכים איתה. בתור אחת שכל חברותיה וכל נשותיהם של חבריה, מייצרות יורשי עצר בקצב מעורר השתאות (המשתאה העיקרי הוא מנהל הבנק שלי, כי ההוצאה החודשית על מתנות לנ"ל גדולה מההוצאה החודשית על שכר הלימוד), ואני צריכה לבקר את כולם ולהגיד על יצור מקומט, מכוער וצרחני, שמסיט את כל תשומת ליבם של החברים שלי ממני אליו, כמה הוא מקסים וכמה הייתי רוצה גם אחד.
אז זה לא שלא הייתי רוצה אחד, אבל לא עכשיו, וילדים של אחרים, ולא משנה באיזה גיל הם (בדרך כלל זה עד הצבא, ולפעמים גם מעבר), הם לא מקסימים, בלשון המעטה.
איזה מין חברים אלה?
שאת צריכה לשקר להם? לא מספיק מתנה?
אלה חברים מהסוג
שהייתי רוצה להשאר חברה שלהם, כי יש להם המון יתרונות ורק חסרון אחד: הילד שלהם. ברגע שאומר להם את האמת ("איזה מכוער! מה ההתלהבות? די, עזבי אותו ובואי נצא לאן שהוא") הם יפסיקו להיות חברים שלי.
אבל אל תדאגי, כשלי יהיה תינוק, גם הם יצטרכו להביא לי מתנות ולשקר לי, ככה שמתישהו נתאזן. (מצד שני, הם לא יצטרכו לשקר, כי התינוק שלי יהיה יפה, חכם ולא צרחן בכלל).
על תינוקות, ילדים והכללות
אכן אני מסכים שישנם זעטוטים שיכולים להוציא את הרגוע שבאנשים מדעתו, בדיוק כמו כמה מבוגרים יותר שאני מכיר, אבל זה לא אומר שכולם כאלה.
על שלי אני לא מתכוון להעיד כי אני בטח לא יהיה אובייקטיבי (למרות שכשהוא נולד וכולם אמרו שהוא יפה ומקסים אני טענתי שהוא קופיף קטן), בכל מקרה, גם היום (בן 6 וחצי חודשים) אני לא אסקול את מי שלא יגיד על הילד שהוא יפה וחמוד.
תשובה נשית אופיינית?
חוץ ממה שאין אור אמר, במקרה לנותן התשובה הגברית יש ילד והוא די מרוצה מהמצב (למרות לילות מעוטי שינה).
תראה
אולי אתה יודע להתנסח יפה אבל אם לא היתי רואה את הסרט
הייתי חושב שזה סרט אחר לגמרי
הביקורת שלך מתעסקת בעיקר בדברים שוליים בסרט, וכשאתה מדבר על מהות הסרט אתה בקושי מרחיב ואתה אומר "יש כל מיני התפלספויות"
כנראה שלמרות שאתה מבקר סרטים באתר אינטרנט חיפפת הפעם
ולא באמת התעמקת בסרט
אני מציע לך לשכור את הסרט ולראות אותו פעם שניה.
למרות שיותר נראה שאיזה אהבל אחד סיפר לך מה היה בסרט ואתה כתבת מה שהבנת ממנו…
האהבל שסיפר לה את הסרט
בטח גם סיפר לה על "הבחורות שישבו מאחורינו", נכון?
האהבל שסיפר לה את הסרט
לא התכוונתי שבאמת היא לא הלכה
אלא שככה זה ניראה
בוא נראה:
לא בכל פעם שמישהו אומר בסרט מילה כמו "גורל" ו"משמעות החיים" מדובר בסרט בעל מסר עמוק. לפעמים אלה סתם אמירות מתייפיפות שנועדו לגרום לסרט להיראות מתוחכם, פשוט כדי שלא יוכלו להגיד עליו שהוא גרוע לחלוטין.
שנית, מהות הסרט היא לא מהות החיים והגורל. מהות הסרט היא "אנשים היו צריכים למות במטוס. הם לא, ולכן עכשיו הם ימותו בשלל דרכים לא הגיוניות". נכון, לכל הנ"ל הוסיפו כמה אמירות על החיים, היקום וכל השאר, אבל זה לא הופך את הסרט לעמוק והגותי, או לעוסק בשאלות של חיים ומוות. ולמה? כי זה סרט טינאייג'רים. מותחן לבני הנעורים. זו אמנם לא מסקנה גורפת או משהו, אבל נראה לי שבמקרה הספציפי הזה, לו הסרט היה אמור לעסוק בכל מה שאתה אומר שהוא עוסק (ובעצם, לא אמרת) – היו מלהקים אליו שחקנים מבוגרים יותר, והיו פחות קטעי גועל/מוות יצירתי ויותר קטעי שיחה, הגות ופילוסופיה, מגובים במיטב הספרות המקצועית.
אוי, למה אני כזה דביל?
אני קורא ביקורת קוטלת ב'עין- הדג', אני שומע מכל בן אדם שאני מעריך שמדובר בזבל של סרט, האיש בספריית הדי-וי-די מבקש ממני יפה לא לגעת ב'יעד סופי' ולעבור למשהו אחר. אבל לאאאאא! ארמדילו חייב לבדוק בעצמו, נכון? אולי כולם טועים, נכון? לא נכון. כולם צודקים- זה זוועה של סרט.
האפקטים נוראיים, החל מראש הבובה של שון וויליאמס סקוט וכלה במי האסלה, שנראים כמו בן דודו התכלכל של פלאבר. הסיטואציות לא מבהילות (כי, מן הסתם, אלכס חוזה אותם מראש), לא מפחידות ולא מבחילות. סתם סצנות. סתם סרט.
עוצו לי עיצה
מישהו המליץ לי החום לראות את "יעד סופי 2". למרות מה שניתן היה לחשוב לא מדובר בטינאג'ר מתלהב, וגם לא במישהו שכמה ברגים התרופפו במוחו שולא היה בקולנוע מאז רב חן החליפו את הלוגו.
הוא חובב סרטי אימה ששנא כל רגע בסרט הראשון אבל טוען בתוקף שהשני הוא יצירת מופת לא מוערכת ושאני חייב לראות אותו.
אנא עזרו לי, האם כדאי להעתר להפצרותיו הרבות ולצפות במאסטרפיס החבוי (מאד) או לנתק עמו כל קשר ולהתרחק מסרט ההמשך כאילו היה מקולל?
אשתדל, למה לא
ראיתי את שניהם די מזמן, אבל בכלזאת – השני באמת קצת יותר טוב, עד כמה שזכור לי, משתי סיבות:
1. הפילוסופיה בגרוש קצת יותר מובנת (אמרתי קצת, לא לתפוס אותי במילה), ואפילו מוצאים אסטרטגיה להתמודד ולשרוד מעט יותר זמן מאשר בסרט הראשון, וגם יש מי שנפצע אנושות אבל יוצא מזה, ככה שזה מעט פחות צפוי.
2. ההתרשמות הכי חזקה שלי מהסרט הייתה הדיוק שלו, כלומר הדרך שבה הם מתים פשוט מצולמת טוב מאוד. אם ראית את הראשון, אז האימפקט של קטע האוטובוס מתגמד כאן.
מקווה שעזרתי, וקח את זה בקלות – בסך הכול סרט די מהנה (לסדיסטים בעיקר…) ושים לב לסימנים!
השני הרבה יותר טוב
רק בשביל 15 הדקות הראשונות של הסרט שווה לראות אותו. די מדהים, באמת!
האמת, נהניתי גם מהראשון
הוא היה חדשני כי אין רוצח, ושוב – הדרך שבה הרגו את הדמויות מהנה בדרכה. בהשוואה בין השניים – הראשון עוד היה מותח במידה, כי הם היו צריכים להבין את ההגיון מאחורי המיתות (הסדר שבו הם ימותו ולמה וכו'). השני הוא לא ממש סרט מתח, ורק קצת סרט אימה. הוא בעיקר עשוי טוב וכיף לצפייה.
וממש כדאי לראות את השני רק בשביל סצינות המוות
(וזה לא מונע ממנו להיות חרא סרט).