לפני שאתייחס לחסרונותיה ולפני שאדבר על ענייני דיומא כמו עלילה או צילום, אני רוצה לפתוח עם השורה התחתונה: "פולאאוט" היא סדרה ממש, אבל ממש, כיפית. אם אתם סומכים על המילה שלי אני מעניק לכם פטור מהמשך הביקורת. לכו לצפות בה, חבל על כל דקה.
אם בכל זאת אתם זקוקים לשכנוע, אתם כנראה כאלה שלוקחים בערבון מוגבל כל מה שאומרים לכם. ויודעים מה? אני מעריך את זה. באמת. הרי איזו חברה היינו אם האמת הייתה מוכתבת מלמעלה ולא היינו מפקפקים בדבר? לא הייתם רוצים, למשל, לחיות כמו לוסי (אלה פורנל): עלמת חן שנולדה וגדלה כל חייה בתוך מה שנקרא "כספת" (Vault). לא בכספת של בנק כי זה נשמע נורא אלא בבונקר תת-קרקעי עצום, ומספיק שאגיד את המילה "קיבוץ" כדי שתבינו כיצד החיים בו מתנהלים. חברי הכספת הם הצאצאים של מי שנכנסו אליה לפני מאתיים ומשהו שנים כי שואה גרעינית זה למה. מטרתם היא לאייש, ביום מן הימים, את העולם שבחוץ, אלא שקודם צריך לחכות שכל הקרינה הרדיואקטיבית המעיקה הזאת תחלוף.
וזו האמת שלוסי גדלה עמה. אין לה סיבה לחשוב אחרת כי יש לה אחלה חיים. כן, אימה מתה כשהייתה צעירה, אבל מעבר לכך אבא שלה (קייל מקלכלן) הוא מזכיר הקיבוץ וכנראה האדם הנערץ עליה בכל העולם (… המאוד צר שהיא מכירה). יש לה גם אח שהוא, ובכן, בסביבה, והם אוכלים ביחד ארוחות משפחתיות טעימות, ויש טלוויזיה וחיי פנאי והכל אוקי דוקי. אם גם החיים שלכם היו תותים (בעולם פוסט אפוקליפטי או לא) גם אתם כנראה לא הייתם מטילים ספק ביסודות החברה.
אבל המציאות האכזרית מכריחה את לוסי לצאת אל העולם שבחוץ, למסע שיש שיאמרו שהוא טירוף ויש שיאמרו שהוא טירוף מוחלט. לומר שהשממה בעולם של "פולאאוט" מזכירה את השממה של "מקס הזועם" לא תעשה צדק עם "פולאאוט". כן, הנופים ואנשי ה"יצאתי הרגע מפסטיבל מידברן ונדמה לי ששתיתי משהו מפוקפק" שבשניהם זהים, אבל ב"מקס הזועם" לפחות אין מקקים אוכלי בשר באורך מטר, אין את מה שנראה ומתנהג כמו זומבים רק שאסור לקרוא להם זומבים, אין את מה שאני יכול רק להגדיר כדוב קוקאין שעבר דיג'יגדל, ואין עוד שלל יצורים שמוכנים להרוג אתכם בדרכים יצירתיות (עצה ידידותית: אל תיכנסו למים). ואם כל זה לא נשמע כמו כיף (בתור צופים, חשוב להדגיש, לא בתור הדמויות עצמן), אני לא יודע מה כן.
"פולאאוט" מתרחשת ביקום של סדרת משחקי וידאו שאתם ממש לא חייבים לשחק כדי להבין אותה, ועם זאת הסדרה חולקת לא מעט DNA דווקא עם הסדרה הקודמת של מפיקיה, "ווסטוורלד" הי"ד: שתיהן מערבוני מד"ב בעתיד מדכא ובראשן צעירה שמגלה את האמת האכזרית על העולם שסביבה. אלא שבין "ווסטוורלד" ובין "פולאאוט" הבדל פצפצון שישמח את כל מי שלא אהבו את "ווסטוורלד": "פולאאוט" לא לוקחת את עצמה ברצינות. אם תנסו לעקוב אחר כמות הפעמים בה דמויות איבדו איברים או נשחטו באופן המזעזע ביותר שניתן להעלות על הדעת, וזאת על רקע מוזיקה עליזה משנות ה-50, תאבדו את הספירה מהר. ההומור שחור כמו הקפה שלי ואם חלפה סצנה בלי שנתקלתם בבדיחה ויזואלית, כנראה לא הייתם מרוכזים.
וכל זה נכון גם כשהסדרה עוקבת אחרי העולם שלפני הבומים הגדולים, דרך עיניו של קופר האוורד (וולטון גוגינס): שחקן מערבונים שהולך לאיבוד בממסד מושחת אולטרה קפיטליסטי המאיים להמיט חורבן בשם בצע הכסף. ואם זה נשמע לכם כמו ההפך מכיף, בעיקר בימים טעונים כמו אלה שאנחנו נמצאים בהם: בהחלט ייתכן שהסדרה תציף בכם חששות לא נעימים, ואני אומר זאת בעדינות. ולמרות זאת, בעולם של "פולאאוט" דרושה שחיתות ברמה של נבלים מלוני טונס כדי להביא את העולם אל קיצו, כאשר חלק מהרעים פסע מלצעוק "מוהאהאהאהא". ההבדלים בין העולם שלנו לעולם של "פולאאוט" (שגם מושתת על תרבות ואסתטיקה של שנות ה-50, אם תהיתם מדוע יש בה עדיין כוכבי מערבונים) מונעים מ"פולאאוט" להפוך לדוקומנטרי מדכא אך מרהיב על העתיד שאולי מחכה לנו.
ולא ציפיתי פה לפחות ממרהיב בהתחשב באנשי הצוות שרבים מהם הביאו לנו את "ווסטוורלד" (ותגידו עליה מה שתגידו – מעטות הסדרות שנראות טוב כמוה), וכמוה, "פולאאוט" לא נותנת לפריים אחד להתבזבז: הצילום פנומנלי והשממה הפוסט אפוקליפטית אף פעם לא נראתה יפה כל כך במסך הקטן. גם חובבי האקשן והדם שביניכם צפויים לצאת שבעים, אלא אם בגלל חשיפת יתר לזאק סניידר פיתחתם אלרגיה לאקשן בהילוך איטי, ואז בעצם תשכחו מה שאמרתי.
כל זה לא אומר שהסדרה מושלמת. אף סדרה לא מושלמת, ולצערי "פולאאוט" סובלת מבעיה שמשותפת לסדרות רבות בעידן הסטרימינג: פרקים ארוכים מדי. פרק הפתיחה לבדו הוא בן 74 דקות, אך לפחות ג'ונתן נולאן, שביים את שלושת הפרקים הראשונים, שומר על קצב אידיאלי. גרירת הרגליים ניכרת דווקא במחצית השנייה ובעיקר לקראת הסוף – לא באופן שיותיר אתכם מתוסכלים, אך ייתכן שמדי פעם תציצו בשעון.
אולם בהתחשב בכל קווי העלילה שהסדרה מג'נגלת ביניהם, זה כמעט פלא שאף כדור לא נפל: "פולאאוט" מעניינת כשהיא עוקבת אחר הגיבורה שלנו לוסי, היא מעניינת כשהיא עוקבת אחר קופר האוורד והיא גם מעניינת – ובעיקר מבדרת – כשהיא עוקבת אחר מקסימוס: טוראי בארגון צבאי-דתי שחולם להפוך לגיבור בזכות עצמו, אולם דרכו להגשמת החלום רצופה בתקלות מדממות במיוחד.
אך לטעמי, קו העלילה המרתק מכולם הוא דווקא זה שעוקב אחרי אנשי הכספת לאחר שלוסי עזבה. אם לא הייתי יודע אחרת הייתי מאמין שמדובר בסדרה נפרדת לחלוטין משאר "פולאאוט", ולסדרה הזו קוראים "ניתוק". אני צוחק כמובן, זו לא בדיוק אותה עלילה, אבל האבסורד, המתח, הקהילה שלא יודעת מה קורה בעולם שבחוץ ושחיה ועובדת בין אותם המסדרונות, הסודות שנחשפים לאיטם, החיוכים הצבועים של ההנהלה ואפילו השחקן זאק צ'רי שמגלם בערך את אותה דמות בשתי הסדרות – באמת שלא ציפיתי שסדרה המבוססת על משחק וידאו תרגיע את הצורך שיש לי לעונה הבאה של "ניתוק".
מיותר כמובן לציין שאם אתם סולדים מאלימות, "פולאאוט" ממש לא בשבילכם. רגעים מסוימים גרמו אפילו לי לנשוך את השפה התחתונה ולהסיט מבט. חשבתי ששנים של סרטי אימה הותירו אותי אדיש לצפייה בכל סוג של עינוי גופני, אבל אני שמח לגלות שיש עוד דרכים להפתיע אותי.
אבל אם אלימות היא כן כוס התה שלכם אז כך גם "פולאאוט": זו סדרה מהנה, מותחת, אינטליגנטית, מצחיקה ומלאה ברגעים נהדרים ושחקנים נהדרים אף יותר: אלה פורנל מחליקה בטבעיות לתפקיד הילדה-טובה-ירושלים שמוצאת עצמה במה שנראה כמו גיהנום שבו היא מנסה שלא לאבד את הראש, וולטון גוגינס הוא כרגיל הבחור הגזעי ביותר ברדיוס של מאות קילומטרים, ותשמחו גם לדעת שמחכות לכם מספר הופעות אורח מהסוג הטוב (לא שאני מצליח לחשוב על הופעות אורח מהסוג הרע). מי ידע שסוף העולם יכול להיות כזו חוויה?
שלושה פרקים בפנים ואני ממש נהנה אבל לדעתי יש על הסדרה איזה הייפ מוגזם קצת.
ומה שבעיקר מפריע לי זה החוסר חיבור לדמויות. אין להם ממש אופי ולוסי, הדמות שדרכה אנחנו נחשפים לעולם, מקבלת עד כה יחסית מעט זמן מסך. מקווה שזה ישתפר בהמשך.
מעניין אם היא תטריד אותי יותר מטוויסטד מטאל.
(ל"ת)
לא, הרבה פחות.
אפילו פחות מהפרק ההוא של פנתיאון.
איזה מהם?
ומאיזה עונה?
לא לאלימות
תיאור הסדרה מאוד עניין אותי, עד שהגיע אזהרת האלימות.. וחבל.
מהביקורת נשמע שזו סידרה מעניית מאוד, אבל אני לא בקטע של אלימות מוגזמת. אין לי בעיה עם מותחנים ומקומות מלאי סכנות, אבל באמת חייבים לשים קטעי אלימות קשים? חבל…
נראה לי שאמזון החליטו שזה חלק מהמותג שלהם
בין The Boys, Invincible ועכשיו הסדרה הזו… זה נהיה משהו שמזוהה עם סדרות של אמזון.
כן make it stop
לא בגלל האלימות עצמה אלא בגלל שנראה לי שהם משתמשים בזה כתחליף לעומק. רק שלא יגיעו לרמת ה"אוי ואבוי" ו"נו באמת למה?" של happy! season 2.
ממש לא מסכים על היעדר עומק
לא ראיתי את happy!, אבל Invincible, The Boys ו- Mr. and Ms. Smith היו ממש טובות לדעתי והעלו שאלות די עמוקות לגבי מערכות יחסים והתמודדות עם טראומה.
נסכים לא להסכים
הבנים עונה 3 היא דיי אסון, מתקרבת ל happy! 2 אבל זה לא עד כדי כך גרוע, עונה 2 זה הפעם האחרונה שניסו לתת לסדרה הזאת עומק וגם שם הוא לאט לאט נעלם והוחלף בקלישאות, טוויסטים ו"שוק". כמו שכמה בתגובות אמרו Invincible היא סדרה סבירה מינוס, אני יותר רחמן אליה אבל מארק הוא דיי משעמם ושוב הקונפליטים עצמם בלי האלימות בינו לבין אבא שלו הם דיי גנרים מה שמשאיר את עלילות גיבורי העל האחרים להעניק איזשהו עומק למארק ולעולם וממה שאני זוכר הם מצליחים בין 2/3-1/2 מהזמן,סדרה סבבה עם אקשן טוב לא מדהימה אם דיאלוגים וקונפליקטים טעוני שיפור בגזרה של מארק. Mr. and Ms. Smith לא ראיתי. בקיצור שמח בשבילך אמשיך לחפש משהו אחר (או שאראה עוד פעם את גנרטור רקס)
אוף חבל. נהיה לי קשה עם אלימות.
אני- שצפיתי ב"מתים המהלכים" ושאר סרטי זומבים וסלאשרים בלי להניד עפעף.
השביעי באוקטובר דפק לי משהו.
אם זה עוזר למישהו בקבלת החלטות - ראיתי רק את הפרק הראשון
ובלי להכנס לפרטים מיותרים, הוא כולל סצינה ארוכה שאחרי ה7/10 היתה די בלתי נסבלת עבורי. העובדה שהיא לוותה במוזיקה עליזה מהפיפטיז והיה ברור שמצופה ממני ליהנות מכל זה רק הפכה את זה לעוד יותר גרוע.
החלטתי לוותר על ההמשך בינתיים.
מזדהה
בגלל זה אין לי כוונה לצפות בעונה הבאה של The Boys, למרות שאני מאוד אוהבת את הסדרה. לא מסוגלת לסבול רמה כזו של אלימות ורוע, המציאות אלימה ורעה מספיק
אחלה סדרה בעיני
אני דווקא כן מרגיש ששעות ארוכות מול המשחקים כן תרמו לחווית הצפייה שלי והחיבור עם הדמויות. עניין אישי אני מתאר לעצמי.
חסר איזכור לסילו
גם כן סוג של קיבוץ.
שמח לראות בתגובות שאני לא היחיד שוויתר בגלל האלימות
ידעתי שבפולאאוט יש מפלצות, קניבלים, וברור שיש אלימות, אבל בסדרה (לפחות בפרק הראשון, לא המשכתי) זה היה מוגזם לגמרי, ומאוד סתמי (כלומר, לא מוצדק? לא הכרחי?). חוץ מזה הסדרה עשתה רושם טוב – עולם מעניין, והומור חביב – אבל פשוט לא כיף לראות.
האלימות נהדרת וממש לא מוגזמת יחסית לז׳אנר
השחקנית של לוסי נהדרת, זכורה לטובה מYellowjackets כמובן.
אני ממש שמחה בשביל אלה פורנל
היא הייתה ממש נהדרת ב-Yellowjackets וקיוויתי שהקריירה שלה תמשיך בכיוון מוצלח.
עוד לא צפיתי ב-Fallout (ימתין לפעם הבאה שאקבל אופציה לחודש נסיון חינם באמזון פריים) אבל שמעתי בעיקר דברים טובים.
היא גם הקול של ג׳ינקס בארקיין
(ל"ת)
הופתעתי מאוד לטובה
לשחק במשחקים לא חובה בכלל אבל גאד כמה שזה משפר את חווית הצפייה.
הרבה יותר טובה משחשבתי שתהיה וזה אחרי שבאתי עם ציפיות כי הטריילר היה טוב, מומלצת בטירוף למי שאוהב את המשחקים.
נכנסתי לביקורת רק כדי להבין איך אומרים את השם הזה
התעתיק "פולאאוט" נראה כ"כ רע בעברית שלא הצלחתי לפענח אותו בלי לראות את האנגלית. לדעתי עדיף לתרגם או להשאיר באנגלית…
גם לא היה לי מושג מהכותרת שמדובר בסדרה (ברוב הסדרות כתוב "ביקורת מתגלגלת") עד שהתחלתי לקרוא את הביקורת והיה כתוב "סדרה". אולי אפשר להקצות לסדרות איזה סימון ייחודי משלהן?
ביקורת מתגלגלת פירושה מעקב אחר הסדרה בלייב וביקורת על פרק-פרק.
(ל"ת)
התרגום אכן בעייתי
היו צריכים לקרוא לה נשורת. נכון שבדרך כלל לא מתרגמים שמות משחקים אבל ברגע שהוא עובד לסדרה מגיע לו שם עברי.
סדרה מצויינת
אי אפשר מבחינתי לא להשוות בינה לבין האחרונים מבינינו שזכתה להייפ מטורף ללא שום כיסוי לדעתי.
פולאאוט (בתרגום חופשי לעברית – נשורת) עושה מהאחרונים מבינינו נסורת ומשאירה לה אבק.
כך צריכה להיראות סדרה פוסט אפוקליפטית על התפרקות הציוויליזציה.
האלימות היא לא מוגזמת, לטעמי, ולעומת אלימות מופגנת האלימות של מי שאינו משתמש באקדחים הרבה יותר משמעותית, וזה הקישור לעולם האמיתי שלנו.
זו לא סדרה קלה לצפייה כשאתה מבין את ההקשר האקטואלי וכוונתי לא רק בהקשר במקומי שלנו אבל אני לא חושב שאגזים אם אומר שחשוב לראות אותה וממליץ במקביל או אחרי/לפני לראות גם את שתי הסדרות הדוקומנטריות בנטפליקס של פרויקט the turning point, אחת על פצצת האטום והשנייה על 9/11, כשמחברים הכל ביחד…מתחילים להזיע.
צפייה שהיא חוויה!
הומור, אקשן ומד"ב במינון הנכון. מסכים לחלוטין עם הביקורת: פשוט נהניתי.
טוב מרוב התוצרים בזמן האחרון. מושלם? לא. אז מה? החסרונות בטלים בשישים.
לדעתי טובה יותר מ"האחרונים מאיתנו", גם כעיבוד למשחק וגם בכללי.
בניגוד ל"אחרונים", פה לא עקבו אחרי עלילה מובנית, אלא סיפרו סיפור בעולם המשחק (עולם פתוח ולא עם סיפור לינארי). יש לסיפור לאן להמשיך ולגדול. יש את ההרגשה שקבלנו הצצה לעולם מלא וחי (היה דיון באתר על האם צריך ממש לבנות עולם או רק לרמוז).
השחרור בבת אחת פגע לדעתי. פרק שבועי היה מביא להייפ מתמשך, במקום שיעלם בעוד שבוע, שבועיים.
ערוצי יוטיוב רבים עשו את סרטוני "ניתוח 67 פרטים ורפרנסים" לפרק הראשון בלבד ואז ויתרו והוציאו לסדרה בכללותה בכדי לעמוד בתחרות התוכן – גם פה באתר, לדעתי הסדרה הייתה יכולה להחזיק מתמשך.
האלימות הייתה לדעתי כן במידה – הרבה ממנה היה רפרנס לאופן המשחק (שם באמת צריך זמן איטי בקרב בתורות ויש מעקב אחר מעוף הקליע והיכן בדיוק הוא פוגע ומה ההשפעה מכך) וגם בכדי לקבע אופי של עולם או סצנות מסוימות.
מצד שני, אני מבין את מי שכרגע מוטרד עם טריגר מדברים מסוימים, במיוחד בפרק הראשון. לדעתי היא שווה מבט שני, לנסות עוד פרק אחד.
אהבתי התייחסויות למין פוסט אפוקליפסי בכמה סצנות משעשעות (אין כמעט עירום ואין כלל סצנות מיניות גרפיות).
שום מילה על ההשוואה עם סרט נטפליקס Love and Monsters?
גם שם יש צעיר שמגלה את העולם עם מוטציות טורפות שמחוץ לבונקר למרות שכולם חושבים שהוא צריך להישאר.
אם כל ביקורת תתחיל להשוות לכל סרט אחר עם רעיון שאיכשהו דומה לו הביקורות לא יסתיימו
(ל"ת)
סדרה נחמדה והכל
אבל אוי איזה פסקול נוראי. השימוש היחיד לשירים האלו הוא לפוצץ ראשים של חייזרים, למה שמישהו ירצה לשים אותם לאורך כל הסדרה אני לא מבין. עוד נקודה שבה האחרונים בינינו הרבה יותר טובה (יחד עם תסריט, שחקנית ראשית, ובניית עולם).
עברו 5 שנים, ונמצאה היורשת האמיתי של משחקי הכס.
סדרה אפית בכל מובן המילה, עם בניית עולם מפליאה, סט רחב של דמויות כן מורל אפור, תככים ואינטריגות פוליטיוצ וסצנות פעולה עוצרות נשימה. משחקי הכס מתה, יחי פולאוט. מבריק