כותב שורות אלה לא ראה את 'הפמליה' – הסדרה או הסרט. אבל לפי האינטרנט, רוב הסרט מתרחש 8 חודשים לאחר סיום הסדרה, כלומר בסביבות סוף 2011 – תחילת 2012. אבל משום מה יש בו כמה וכמה רפרנסים לדברים שקרו בשנים לאחר מכן. נראה שמישהו לא עשה הגהה לתסריט.
אבל כפי שכתוב בקישור שהבאת, זה לא באמת משמעותי לעלילה ולא ממש משנה משהו. סתם תחושה קטנה שמישהו חיפף או שהעדיף את הדחקה על פני הדיוק ה"היסטורי". אם זו הביקורת המשמעותית שאפשר לזקוף נגד הסרט, דיינו… לי הפריע הרבה יותר בעין שחלק מהשחקנים "הזדקנו" קלות ולא נראים מבוגרים מעצמם בחצי שנה אלא בקצת יותר… וברור לי שזה לא משהו שניתן למנוע, אז מה לעשות? זו המציאות. בכל מקרה זה יופי של פרק (כלומר סרט…), מי שנהנה מהסדרה יהנה גם ממנו.
הייתי מכור קשות לסדרה הזו בזמנו, אפילו החשבתי אותה כסדרה האהובה עלי.
היא היתה ממכרת, כיפית בטירוף ועם דמויות משנה מצוינות כמו ארי גולד ודרמה. נכון שהיא היתה סקסיסטית ושטחית, אבל התעלמתי מהאספקט הזה (טוב, האמת היא שלא התעלמתי מזה, זה פשוט שבזמנו הייתי צעיר יותר וחרמן יותר ופחות מודע ולכן אהבתי את הדברים האלה בסדרה).
במבט לאחור אני רואה בה כעת כלא יותר מגילטי פלז'ר, אבל היא עדיין מאוד מהנה.
בקיצור, ראיתי את הסרט ומאוד נהנתי, הוא כמו פרק אחד ארוך של הסדרה. לא יצירת מופת, ועדיין שטחי וסקסיסטי אבל נו, גילטי פלז'ר כבר אמרנו?
תכננתי לצפות ב"פמליה" בקולנוע (היו לי כרטיסים חינם לנצל) אבל הסרט ירד מהאקרנים לפני שהספקתי לומר "ג'וני בננז"… לפיכך צפיתי בו במסך הטלוויזיה הביתי, כפי שצפיתי בכל הסדרה (רק עם פסים שחורים למעלה ולמטה, כי סינמסקופי הוא). נהניתי מאוד. כיוון שאין לסרט ביקורת באתר וגם המידע כאן בעמוד תמציתי מאוד, החלטתי להרחיב מעט לטובת המתעניינים.
סרטים המבוססים על סדרות נוטים לעמוד בפני עצמם כשמדובר בעיבוד של הרעיון הכללי, עם שחקנים חדשים וללא המשכיות (משימה בלתי אפשרית, המלאכיות של צ'ארלי, ג'אמפ 21). הטענה הרווחת היא שסרטים שממשיכים סדרות (לרוב כאלה שירדו מהמסך) הם לא יותר מפרק ארוך בסדרה, וזה נכון; מה הם עוד יכולים להיות? הם הרי לא מתחילים ומסיימים סיפור עצמאי שלם, הם המשך לסדרה, עם אותם שחקנים, אותו קו רעיוני ורק יותר תקציב ורוחב יריעה. הם בונים על קהל שמכיר את הסדרה, את הדמויות ואת ההיסטוריה שלהן ולא צריך להכיר לו הכול מהתחלה. הדמויות שאהבנו נפגשות שוב על המסך הגדול, מה רע? היוצרים ממשיכים, השחקנים חוזרים, הצופים נהנים, המפיקים מרוצים. זה נכון ל"סקס והעיר", "תיקים באפלה", "סטאר טרק" (TNG; בשאר לא צפיתי), משפחת סימפסון, ובמידה רבה גם ל"סרניטי" (אם כי במקרה שלו הוא יחסית עומד בפני עצמו, בזכות איפוס ההתחלה והעובדה שגם הסדרה עצמה לא סיימה אפילו עונה).
לכן קצת התעצבנתי ששוב מספרים לנו את אותו סיפור איך אריק עבד ב"סבארו" ואיך הם התחילו… ואז נזכרתי שזה סרט ובכל זאת צריך לזרוק עצם לצופים שהתגלגלו אליו מבלי לצפות בסדרה (באמת? למה?). לפחות הפעם זכינו בפלשבקים מושקעים יותר, כולל תמונה של E מניף בצק, פרסומת של וינס ל"מנטוס", דרמה מניף גרזן ב"וייקינג קווסט" וטרטל… אה… לא באמת משנה, העיקר שעכשיו הוא נראה יותר חטוב ורזה (מה שאי אפשר לומר על היילי ג'ואל אוסמונט. אם הוא רק יסתפר, יתגלח ויתחטב זה יעזור לו לאבד את הבייבי פייס). יש גם פתיח עם שמות השחקנים והיוצרים הראשיים כשילוט חוצות (על רקע שיר הפתיחה Superhero, כמובן) הפעם ארוך ומושקע יותר, כיאה לסרט.
למרבה השמחה מיד אחריו הסרט מתקדם לעלילה שלו עצמו, שמתרחשת כחצי שנה מתום הסדרה (או שמונה חודשים? לא באמת עקרוני) העיקר שיהיה תזמון מרגש ללידה של סלואן, כמובן. וינס משחק בסרט שהוא גם מביים לראשונה; אריק מנהל אותו ומפיק את הסרט (ומתמודד עם כן/לא סלואן); דרמה מתמודד עם חרדותיו הקיומיות כאדם וכשחקן; טרטל (עכשיו כבר מיליונר) עדיין מחפש מה לעשות בחייו (יזמה עסקית חדשה?); ארי מנסה לדאוג שהכול יסתדר בלי לעצבן את אשתו… וכמובן, כולם רוצים לז**ן (בין אם מדובר באישה של חייהם או בכוסית מתחלפת) כי כמו שטרטל מסביר, זו המטרה הנלווית לכל דבר שהם עושים. בקיצור, מקוריות או הפתעות גדולות לא תמצאו כאן; זה פשוט עוד מאותו הדבר. הדמויות אותן דמויות, כולל לא מעט הופעות אורח של שחקנים קבועים בסדרה, כולל ידוענים שהבליחו פה ושם ומבליחים גם עכשיו, למרבה השמחה (רק הבת הגדולה של ארי חסרה לי. ממש חיבבתי אותה). רפרנסים מלוא הטנא לכולם! באנו ליהנות, ללא ספק.
ואם כבר הנאה, איך אפשר בלי מסיבות, ים, ים כוסיות, וכמובן בלי סקס, סמים וטל מוסר– אה, כלומר, מילים לא מוסריות? בתור סדרה של HBO היא ניצלה היטב את המסך לשילוש הקדוש של סקס, ניבולי פה ואלימות (פחות אלימות, בכל זאת דרמה קומית ולא "הסופרנוס"), אבל מה עושים בסרט שמיועד לאקרנים ולא רק לכבלים? להפתעתי הרבה גם הסרט שמר על קו דומה, אם כי קראתי (בימד"ב) שנאלצו לחתוך ממנו כמה סצינות כדי להוריד את הדירוג מ-NC-17 ל-R (לו היו לי ילדים לא הייתי רוצה שהם יצפו בסרט לפני גיל 17… וגם לא הייתי רוצה לצפות בו איתם!).
לסיכום: אם נהניתם מהסדרה, יש להניח שתיהנו גם מהסרט. אם לא צפיתם בסדרה, אין סיבה מיוחדת שתצפו בו… עדיף להתחיל מהסדרה ולראות אם אתם מתחברים. אם צפיתם בה מזמן ואתם מאלה שאוהבים המשכיות, כדאי להתרענן (זה מה שעשיתי, ומתברר שהספקתי לשכוח לא מעט מהצפייה האחרונה, אף שהיא לא הייתה הראשונה שלי).
נ.ב. כשהסרט הסתיים חשבתי לעצמי מה עם החתונה של לויד? מה, לא מפרגנים לנו קצת קטעים על רקע הכתוביות? ואז אחרי כמה שניות קיבלתי את מבוקשי. אחלה פרק!
פרק ארוך זה נחמד, אבל מסרט כדאי לצפות לקצת יותר. כשאני מגיע לסרט אני רוצה להרגיש כמו בסרט, לא כאילו אני צופה בפרק של סדרה. לצערי זה גם היה פרק די גרוע של סדרה.
כפי שכתבתי בהודעה המפורטת לעיל, כשאתה לא מתחיל מאפס כמו בסרט, זה מלכתחילה מצב שונה. אז השאלה היא למה באמת אפשר לצפות כאן. בד"כ ההבדל הוא הגודל – יותר תקציב, יותר אורך, יותר מהכול… והיה כאן יותר, והשקיעו יותר, אבל בסופו של דבר החומרים אותם חומרים, אז קשה לי להבין למה באמת אפשר לצפות (למשהו שונה לחלוטין שלא קשור לסדרה?).
אי אפשר להשוות סדרה של חצי עונה לסדרה של שמונה עונות, וגם דרמה קומית (שעוסקת בזוטות וביחסים אישיים) לעומת פנטזיית אקשן של "בוקרים בחלל" (זו ההגדרה שלהם). לאחרונה היה הרבה יותר לאן ואיך לגדול עם התקציב (ולו רק מבחינת האקשן והאפקטים).
ואחרי הסרט אני גם לא כל כך בטוח שבא לי, אבל "גדול יותר ויותר תקציב"? באמת? ממה שאני מכיר את הסדרה אף פעם לא באמת היה לה בעיות בגודל. היא לא תמיד מכוונת הכי גבוה שאפשר גם ככה?
במה ההרחבה מתבטאת מעבר לאורך? צבעים יותר חדים ומסך יותר צר?
כבר יצא לי המון פעמים לחזור על עצמי במקרים כאלו ואחרים.
בכל מקרה, התקווה שלי הייתה שהסרט יצליח לעניין אותי בלי שום קשר לסדרה. זה בקשה די פשוטה מסרט קולנוע שמבוסס על סדרה, די ברור שצופי הסדרה בלבד לא יצליחו למלא מספיק אולמות קולנוע בשביל לרצות מישהו בהוליווד.
"סרניטי" היא דוגמא פשוטה לסרט שמצליח ליצור סיפור חדש עם הדמויות בלי להתבסס הרבה יותר מדי על מה שהיה קודם – ואם ראית את הסדרה קודם, זה רק בונוס. וגם "רחוב ג'אמפ 21", שעושה את אותו הדבר, רק עם סיפור חדש לגמרי.
לפני 5 שנים יצא הסרט "כשף האוויר האחרון", ואני, שלא הצלחתי להחזיק אפילו פרק אחד של "אווטאר", רציתי לראות על מה כל המהומה, כי אולי בלייב אקשן הסיפור יותר יקסום לי. אני זוכר שהסרט התחיל עם הפתיח של הסדרה, רק בלייב אקשן, אחד לאחד, וזה ממש עצבן אותי, כי לא באתי לראות את הסדרה – באתי לראות סרט. רציתי שיספרו לי את הסיפור בדרכים חדשות, לא לשמוע שוב פעם למה אומת האש החליטה לתקוף.
אני לא טוען ש"הפמליה" היא אותו הדבר, כי היא בכל זאת המשך לסדרה ולא רימייק, אבל גם העובדה שהסרט התחיל עם הפתיח של הסדרה, רק מחודש, עצבן אותי. הלו, אנחנו בקולנוע, לא בטלוויזיה, תנסו לעשות משהו אחר.
מכיוון שצפיתי בכל הסדרה (ויותר מפעם אחת) אני לא יכולה לשפוט עד כמה סרט כזה מעניין מישהו שלא צפה בסדרה; אבל זה היה במוצהר סרט המשך לסדרה (והוא לא התיימר להיות סרט עצמאי), כך שלצפות בסרט שממשיך סדרה של שמונה עונות זו בחירה קצת מוזרה בעיניי, זה כמו להתחיל לצפות בסרט חמישי בסדרת סרטים. לפעמים הוא יכול לעניין בפני עצמו, אבל זה אף פעם לא יהיה כמו לצפות מההתחלה, מן הסתם.
לגבי "סרניטי" זו דוגמה לא רלוונטית (וכבר פירטתי) וגם לדוגמאות כמו "ג'אמפ 21" התייחסתי, כי זה בעצם לא המשך לסדרה (כנ"ל לגבי "המלאכיות של צ'רלי"). יש הבדל בין סרטים שמבוססים על סדרת טלוויזיה (בלי אותם שחקנים) לבין סרטים שממשיכים סדרת טלוויזיה (כמו גם "סקס והעיר" או סדרת סטאר טרק) ואז לצפות רק בהם זה כמו להתחיל מהאמצע.
כאמור, אותי לא עצבן שהם לא ניסו לעשות משהו אחר כי זה היה המשך מוצהר, וזה היה עוד מאותו הדבר ולא התיימר להיות משהו אחר. אז לצפות מהמשך מוצהר להיות משהו אחר זו פשוט בעיה בתיאום ציפיות… הסרט כיוון במפורש לצופים של הסדרה והמשיך במפורש את העלילה שלה. אז מי שלא רוצה לראות המשך לסדרה שלא ראה באמת יכול היה לוותר על הסרט הזה, ללא ספק… לי ברור שלא הייתי צופה בו אלמלא צפיתי בסדרה, כפי שגם לא הייתי צופה כיום בסרט ש "משחקי הכס" (לו היה כזה בהמשך לסדרה) כל עוד לא צפיתי בסדרה.
למי שאוהב את הסדרה (הנהדרת כל-כך הזאת) ייהנה מאוד מהסרט. לקח לי זמן לראות אותו בעיקר כי הביקורות השוחטות מעט הלחיצו אותי, אבל אחרי שראיתי אותו אני חייב להודות שזה פשוט סרט ענק. למי שאוהב את הסדרה ואך ורק למי שואהב את הסדרה. לטוב ולרע, זה סרט עבור המעריצים. ובתור מעריץ – נהניתי מכל רגע. לראות את דרמה מחזיק את גלובוס הזהב בסוף וצועק "ניצחון!" היה רגע קסום פשוט
העתיד שהיה
כותב שורות אלה לא ראה את 'הפמליה' – הסדרה או הסרט. אבל לפי האינטרנט, רוב הסרט מתרחש 8 חודשים לאחר סיום הסדרה, כלומר בסביבות סוף 2011 – תחילת 2012. אבל משום מה יש בו כמה וכמה רפרנסים לדברים שקרו בשנים לאחר מכן. נראה שמישהו לא עשה הגהה לתסריט.
http://www.cinemablend.com/new/Entourage-Movie-Has-Huge-Mistake-Can-t-Ignored-71845.html
אכן, שמתי לב לכמה קטנות כאלה במהלך הסרט
אבל כפי שכתוב בקישור שהבאת, זה לא באמת משמעותי לעלילה ולא ממש משנה משהו. סתם תחושה קטנה שמישהו חיפף או שהעדיף את הדחקה על פני הדיוק ה"היסטורי". אם זו הביקורת המשמעותית שאפשר לזקוף נגד הסרט, דיינו… לי הפריע הרבה יותר בעין שחלק מהשחקנים "הזדקנו" קלות ולא נראים מבוגרים מעצמם בחצי שנה אלא בקצת יותר… וברור לי שזה לא משהו שניתן למנוע, אז מה לעשות? זו המציאות. בכל מקרה זה יופי של פרק (כלומר סרט…), מי שנהנה מהסדרה יהנה גם ממנו.
אמממ... הקטע הזה של ג'ון אוליבר על "50 גוונים של אפור" הוא הטריילר?
אם כן, זה *מאוד*, אה, ויראלי. אין אפילו את הכותרת בשום מקום.
וואלה מעניין. שאשאיר את זה ככה?
(ל"ת)
אז ככה
הייתי מכור קשות לסדרה הזו בזמנו, אפילו החשבתי אותה כסדרה האהובה עלי.
היא היתה ממכרת, כיפית בטירוף ועם דמויות משנה מצוינות כמו ארי גולד ודרמה. נכון שהיא היתה סקסיסטית ושטחית, אבל התעלמתי מהאספקט הזה (טוב, האמת היא שלא התעלמתי מזה, זה פשוט שבזמנו הייתי צעיר יותר וחרמן יותר ופחות מודע ולכן אהבתי את הדברים האלה בסדרה).
במבט לאחור אני רואה בה כעת כלא יותר מגילטי פלז'ר, אבל היא עדיין מאוד מהנה.
בקיצור, ראיתי את הסרט ומאוד נהנתי, הוא כמו פרק אחד ארוך של הסדרה. לא יצירת מופת, ועדיין שטחי וסקסיסטי אבל נו, גילטי פלז'ר כבר אמרנו?
מומלץ לחובבי הסדרה.
אחלה פרק!
תכננתי לצפות ב"פמליה" בקולנוע (היו לי כרטיסים חינם לנצל) אבל הסרט ירד מהאקרנים לפני שהספקתי לומר "ג'וני בננז"… לפיכך צפיתי בו במסך הטלוויזיה הביתי, כפי שצפיתי בכל הסדרה (רק עם פסים שחורים למעלה ולמטה, כי סינמסקופי הוא). נהניתי מאוד. כיוון שאין לסרט ביקורת באתר וגם המידע כאן בעמוד תמציתי מאוד, החלטתי להרחיב מעט לטובת המתעניינים.
סרטים המבוססים על סדרות נוטים לעמוד בפני עצמם כשמדובר בעיבוד של הרעיון הכללי, עם שחקנים חדשים וללא המשכיות (משימה בלתי אפשרית, המלאכיות של צ'ארלי, ג'אמפ 21). הטענה הרווחת היא שסרטים שממשיכים סדרות (לרוב כאלה שירדו מהמסך) הם לא יותר מפרק ארוך בסדרה, וזה נכון; מה הם עוד יכולים להיות? הם הרי לא מתחילים ומסיימים סיפור עצמאי שלם, הם המשך לסדרה, עם אותם שחקנים, אותו קו רעיוני ורק יותר תקציב ורוחב יריעה. הם בונים על קהל שמכיר את הסדרה, את הדמויות ואת ההיסטוריה שלהן ולא צריך להכיר לו הכול מהתחלה. הדמויות שאהבנו נפגשות שוב על המסך הגדול, מה רע? היוצרים ממשיכים, השחקנים חוזרים, הצופים נהנים, המפיקים מרוצים. זה נכון ל"סקס והעיר", "תיקים באפלה", "סטאר טרק" (TNG; בשאר לא צפיתי), משפחת סימפסון, ובמידה רבה גם ל"סרניטי" (אם כי במקרה שלו הוא יחסית עומד בפני עצמו, בזכות איפוס ההתחלה והעובדה שגם הסדרה עצמה לא סיימה אפילו עונה).
לכן קצת התעצבנתי ששוב מספרים לנו את אותו סיפור איך אריק עבד ב"סבארו" ואיך הם התחילו… ואז נזכרתי שזה סרט ובכל זאת צריך לזרוק עצם לצופים שהתגלגלו אליו מבלי לצפות בסדרה (באמת? למה?). לפחות הפעם זכינו בפלשבקים מושקעים יותר, כולל תמונה של E מניף בצק, פרסומת של וינס ל"מנטוס", דרמה מניף גרזן ב"וייקינג קווסט" וטרטל… אה… לא באמת משנה, העיקר שעכשיו הוא נראה יותר חטוב ורזה (מה שאי אפשר לומר על היילי ג'ואל אוסמונט. אם הוא רק יסתפר, יתגלח ויתחטב זה יעזור לו לאבד את הבייבי פייס). יש גם פתיח עם שמות השחקנים והיוצרים הראשיים כשילוט חוצות (על רקע שיר הפתיחה Superhero, כמובן) הפעם ארוך ומושקע יותר, כיאה לסרט.
למרבה השמחה מיד אחריו הסרט מתקדם לעלילה שלו עצמו, שמתרחשת כחצי שנה מתום הסדרה (או שמונה חודשים? לא באמת עקרוני) העיקר שיהיה תזמון מרגש ללידה של סלואן, כמובן. וינס משחק בסרט שהוא גם מביים לראשונה; אריק מנהל אותו ומפיק את הסרט (ומתמודד עם כן/לא סלואן); דרמה מתמודד עם חרדותיו הקיומיות כאדם וכשחקן; טרטל (עכשיו כבר מיליונר) עדיין מחפש מה לעשות בחייו (יזמה עסקית חדשה?); ארי מנסה לדאוג שהכול יסתדר בלי לעצבן את אשתו… וכמובן, כולם רוצים לז**ן (בין אם מדובר באישה של חייהם או בכוסית מתחלפת) כי כמו שטרטל מסביר, זו המטרה הנלווית לכל דבר שהם עושים. בקיצור, מקוריות או הפתעות גדולות לא תמצאו כאן; זה פשוט עוד מאותו הדבר. הדמויות אותן דמויות, כולל לא מעט הופעות אורח של שחקנים קבועים בסדרה, כולל ידוענים שהבליחו פה ושם ומבליחים גם עכשיו, למרבה השמחה (רק הבת הגדולה של ארי חסרה לי. ממש חיבבתי אותה). רפרנסים מלוא הטנא לכולם! באנו ליהנות, ללא ספק.
ואם כבר הנאה, איך אפשר בלי מסיבות, ים, ים כוסיות, וכמובן בלי סקס, סמים וטל מוסר– אה, כלומר, מילים לא מוסריות? בתור סדרה של HBO היא ניצלה היטב את המסך לשילוש הקדוש של סקס, ניבולי פה ואלימות (פחות אלימות, בכל זאת דרמה קומית ולא "הסופרנוס"), אבל מה עושים בסרט שמיועד לאקרנים ולא רק לכבלים? להפתעתי הרבה גם הסרט שמר על קו דומה, אם כי קראתי (בימד"ב) שנאלצו לחתוך ממנו כמה סצינות כדי להוריד את הדירוג מ-NC-17 ל-R (לו היו לי ילדים לא הייתי רוצה שהם יצפו בסרט לפני גיל 17… וגם לא הייתי רוצה לצפות בו איתם!).
לסיכום: אם נהניתם מהסדרה, יש להניח שתיהנו גם מהסרט. אם לא צפיתם בסדרה, אין סיבה מיוחדת שתצפו בו… עדיף להתחיל מהסדרה ולראות אם אתם מתחברים. אם צפיתם בה מזמן ואתם מאלה שאוהבים המשכיות, כדאי להתרענן (זה מה שעשיתי, ומתברר שהספקתי לשכוח לא מעט מהצפייה האחרונה, אף שהיא לא הייתה הראשונה שלי).
נ.ב.
כשהסרט הסתיים חשבתי לעצמי מה עם החתונה של לויד? מה, לא מפרגנים לנו קצת קטעים על רקע הכתוביות? ואז אחרי כמה שניות קיבלתי את מבוקשי. אחלה פרק!
חביב ולא יותר
מאוד אהבתי את הסדרה. כפרק ארוך מאוד זה נחמד למדי. כסרט הוא די סתמי לדעתי.
לא מצליחה להבין מה "סתמי" בו... ודאי שזה כמו פרק ארוך
(רק עם תקציב גדול יותר). מה הוא עוד יכול להיות? (אני שואלת ברצינות).
סרט.
פרק ארוך זה נחמד, אבל מסרט כדאי לצפות לקצת יותר. כשאני מגיע לסרט אני רוצה להרגיש כמו בסרט, לא כאילו אני צופה בפרק של סדרה. לצערי זה גם היה פרק די גרוע של סדרה.
למה הכוונה ב"להרגיש כמו בסרט"?
כפי שכתבתי בהודעה המפורטת לעיל, כשאתה לא מתחיל מאפס כמו בסרט, זה מלכתחילה מצב שונה. אז השאלה היא למה באמת אפשר לצפות כאן. בד"כ ההבדל הוא הגודל – יותר תקציב, יותר אורך, יותר מהכול… והיה כאן יותר, והשקיעו יותר, אבל בסופו של דבר החומרים אותם חומרים, אז קשה לי להבין למה באמת אפשר לצפות (למשהו שונה לחלוטין שלא קשור לסדרה?).
פיירפליי -> סרניטי
(ל"ת)
וגם לכך התייחסתי לעיל והסברתי למה זה לא המקרה המייצג
אי אפשר להשוות סדרה של חצי עונה לסדרה של שמונה עונות, וגם דרמה קומית (שעוסקת בזוטות וביחסים אישיים) לעומת פנטזיית אקשן של "בוקרים בחלל" (זו ההגדרה שלהם). לאחרונה היה הרבה יותר לאן ואיך לגדול עם התקציב (ולו רק מבחינת האקשן והאפקטים).
תראי, מעולם לא ראיתי את הסדרה,
ואחרי הסרט אני גם לא כל כך בטוח שבא לי, אבל "גדול יותר ויותר תקציב"? באמת? ממה שאני מכיר את הסדרה אף פעם לא באמת היה לה בעיות בגודל. היא לא תמיד מכוונת הכי גבוה שאפשר גם ככה?
במה ההרחבה מתבטאת מעבר לאורך? צבעים יותר חדים ומסך יותר צר?
אז ממש לא ברור לי למה לטרוח לצפות בסרט
שהוא המשך ישיר לסדרה… אני מרגישה שאני חוזרת על כל מה שכבר כתבתי בהודעתי המפורטת ממש כאן מעל, אז אם לא קראת אני ממליצה שתקרא ונמשיך משם.
זה שכבר כתבת משהו לא אומר שאת לא יכולה לכתוב אותו שוב לטובת דיון חדש,
כבר יצא לי המון פעמים לחזור על עצמי במקרים כאלו ואחרים.
בכל מקרה, התקווה שלי הייתה שהסרט יצליח לעניין אותי בלי שום קשר לסדרה. זה בקשה די פשוטה מסרט קולנוע שמבוסס על סדרה, די ברור שצופי הסדרה בלבד לא יצליחו למלא מספיק אולמות קולנוע בשביל לרצות מישהו בהוליווד.
"סרניטי" היא דוגמא פשוטה לסרט שמצליח ליצור סיפור חדש עם הדמויות בלי להתבסס הרבה יותר מדי על מה שהיה קודם – ואם ראית את הסדרה קודם, זה רק בונוס. וגם "רחוב ג'אמפ 21", שעושה את אותו הדבר, רק עם סיפור חדש לגמרי.
לפני 5 שנים יצא הסרט "כשף האוויר האחרון", ואני, שלא הצלחתי להחזיק אפילו פרק אחד של "אווטאר", רציתי לראות על מה כל המהומה, כי אולי בלייב אקשן הסיפור יותר יקסום לי. אני זוכר שהסרט התחיל עם הפתיח של הסדרה, רק בלייב אקשן, אחד לאחד, וזה ממש עצבן אותי, כי לא באתי לראות את הסדרה – באתי לראות סרט. רציתי שיספרו לי את הסיפור בדרכים חדשות, לא לשמוע שוב פעם למה אומת האש החליטה לתקוף.
אני לא טוען ש"הפמליה" היא אותו הדבר, כי היא בכל זאת המשך לסדרה ולא רימייק, אבל גם העובדה שהסרט התחיל עם הפתיח של הסדרה, רק מחודש, עצבן אותי. הלו, אנחנו בקולנוע, לא בטלוויזיה, תנסו לעשות משהו אחר.
אבל אין טעם לחזור על דברים שכבר כתבתי בפירוט ממש כאן מעל
מכיוון שצפיתי בכל הסדרה (ויותר מפעם אחת) אני לא יכולה לשפוט עד כמה סרט כזה מעניין מישהו שלא צפה בסדרה; אבל זה היה במוצהר סרט המשך לסדרה (והוא לא התיימר להיות סרט עצמאי), כך שלצפות בסרט שממשיך סדרה של שמונה עונות זו בחירה קצת מוזרה בעיניי, זה כמו להתחיל לצפות בסרט חמישי בסדרת סרטים. לפעמים הוא יכול לעניין בפני עצמו, אבל זה אף פעם לא יהיה כמו לצפות מההתחלה, מן הסתם.
לגבי "סרניטי" זו דוגמה לא רלוונטית (וכבר פירטתי) וגם לדוגמאות כמו "ג'אמפ 21" התייחסתי, כי זה בעצם לא המשך לסדרה (כנ"ל לגבי "המלאכיות של צ'רלי"). יש הבדל בין סרטים שמבוססים על סדרת טלוויזיה (בלי אותם שחקנים) לבין סרטים שממשיכים סדרת טלוויזיה (כמו גם "סקס והעיר" או סדרת סטאר טרק) ואז לצפות רק בהם זה כמו להתחיל מהאמצע.
כאמור, אותי לא עצבן שהם לא ניסו לעשות משהו אחר כי זה היה המשך מוצהר, וזה היה עוד מאותו הדבר ולא התיימר להיות משהו אחר. אז לצפות מהמשך מוצהר להיות משהו אחר זו פשוט בעיה בתיאום ציפיות… הסרט כיוון במפורש לצופים של הסדרה והמשיך במפורש את העלילה שלה. אז מי שלא רוצה לראות המשך לסדרה שלא ראה באמת יכול היה לוותר על הסרט הזה, ללא ספק… לי ברור שלא הייתי צופה בו אלמלא צפיתי בסדרה, כפי שגם לא הייתי צופה כיום בסרט ש "משחקי הכס" (לו היה כזה בהמשך לסדרה) כל עוד לא צפיתי בסדרה.
לא יצירת מופת אבל
למי שאוהב את הסדרה (הנהדרת כל-כך הזאת) ייהנה מאוד מהסרט. לקח לי זמן לראות אותו בעיקר כי הביקורות השוחטות מעט הלחיצו אותי, אבל אחרי שראיתי אותו אני חייב להודות שזה פשוט סרט ענק. למי שאוהב את הסדרה ואך ורק למי שואהב את הסדרה. לטוב ולרע, זה סרט עבור המעריצים. ובתור מעריץ – נהניתי מכל רגע. לראות את דרמה מחזיק את גלובוס הזהב בסוף וצועק "ניצחון!" היה רגע קסום פשוט