סרט האנימציה ה-50 במספר של דיסני, "פלונטר", פתח תקופה חדשה עבור החברה. הניסיונות המגושמים יותר ופחות לאמץ את האנימציה הממוחשבת, החזרה המהוססת לנסיכות עם "מכושפת" ו"הנסיכה והצפרדע" והרצון להמציא את המותג מחדש – כולם התקבצו להם בסרט שסימן את הכיוון החדש של דיסני, שהיום יש מי שקוראים לו "הרנסנס השני". עכשיו מגיע "אנקאנטו", סרט האנימציה הארוך ה-60 שלהם. הוא כנראה לא יירשם כנקודת ציון חשובה בפילמוגרפיה של החברה, אבל הוא בהחלט מסמן משהו טוב לגבי דיסני – הם עדיין מרשים לעצמם לשחק עם הנוסחה של עצמם.
"אנקאנטו" הוא סיפור משפחתי שמסופר מנקודת המבט של הכבשה השחורה במשפחה. משפחת מדריגל חיה בכפר נסתר בקולומביה והבית שלה חי וזז מעצמו – כולל כל החפצים, הרהיטים, המדרגות והדלתות. בגיל מסוים כל בן משפחה מקבל יכולת קסומה ("מתנה") משלו – יש אחות אחת חזקה ואחת שגורמת לפרחים להופיע בכל מקום, יש ילד שמשנה צורה, יש דודה שמשפיעה על מזג האוויר וכן הלאה. המתנות האלה הן לא בהכרח הדברים הכי שימושיים, אבל המשפחה משתדלת להשתמש בהן כדי להיטיב עם שכניהם לכפר.
אף אחד לא יודע למה, אבל מיראבל (סטאפני ביאטריס, רוזה מ"ברוקלין 99") לא קיבלה מתנה משלה. במקום להמשיך הלאה ולחיות עם היעדרו של הקסם, גם מיראבל עצמה וגם המשפחה שלה תקועים איפשהו בין הכחשה ואבל. אולי הם מפחדים שהסקיביות שלה מדבקת, אולי עמוק-עמוק בלב הם חושבים שהיא לא קיבלה את המתנה כי משהו בה לא בסדר. וזאת גם לא הפעם הראשונה שהמשפחה מדחיקה סוד מערער – הקאצ'פרייז "אנחנו לא מדברים על ברונו" חוזר שוב ושוב בכל פעם שעולה שמו של בן המשפחה שנעלם במסתוריות יום אחד.
כל הקסמים האלה והמתבגרים העצובים האלה נשמעים כמו חומר קלאסי לסרט של דיסני, ורק מהתקציר אפשר כבר לדמיין לאן זה יילך: מיראבל תצא למסע מופלא שבו תגלה את הכוח המיוחד שלה, תפגוש בחור עוקצני וחמוד שיתאהב בה (אפלטונית או לא) למרות שהיא כזאת מגושמת, הם יילחמו במפלצת חסרת חשיבות עלילתית כלשהי, יהיה סיידקיק מצחיק וקצת מעצבן ואז מישהו שהם חשבו שהוא סבבה יתגלה כנבל מרושע. זה כבר כותב את עצמו.
אבל האמת היא שהדברים האלה לא ממש קורים ב"אנקאנטו", והוא לא ממש דומה לסרטים אחרים של החברה (אולי קצת ל"לפגוש את הרובינסונים"). זה סיפור קטן יחסית שעושה כבוד למסורת הריאליזם המאגי של אמריקה הלטינית. מרכז הכובד הוא המשפחה והבעיות שלה, רק שלפעמים מישהו מנהל שיחה עם מדף, או שעוברת קאפיברה ברקע, או שמישהי מרימה פסנתר ביד אחת.
עוד דבר ש"אנקאנטו" בוחר לא לעשות הוא להפוך את המשפחה הקסומה לקבוצת גיבורים. יש משהו מאוד מפתה ברעיון של בני משפחה שלומדים לשתף פעולה נגד איום חיצוני, וסיפורים על אנשים עם כוחות על בדרך כלל מגיעים מתישהו ל"ועכשיו נציל את העולם", אבל זה לא הסיפור הזה. זה דיוקן של משפחה אחת שבמקרה לרוב חבריה יש יכולות קסומות, אבל יש גם משפחות בלתי-קסומות שיראו את עצמן בתוכו. דיסני נוטים לכתוב סיפורים שקופצים מתחנה לתחנה, כשהרגשות והקשרים מתגלים בדרך לאנשהו, אבל הפעם העלילה מהודקת ועדיין מאוד אנרגטית, צבעונית ורגשית.
אחד היתרונות הכי גדולים של הסרט הוא הגיבורה שלו. היא כיפית, מצחיקה ומקסימה כמו כל גיבורת דיסני ממוצעת – אבל הסרט מרשה לה לאמץ באמת את תפקיד הלוזרית. היא לא רואה את עצמה כקורבן, אבל גם לא מעמידה פנים שהכאב והבדידות שלה לא קיימים. בסיפור יש המון דמויות מסקרנות וקצת אקצנטריות, ומיראבל היא דמות מספיקה חזקה – אבל גם מספיק "רגילה" – כדי לשלב את הכל לסיפור קוהרנטי אחד.
עוד משהו שעוזר לסרט להתמודד עם הכמות הגדולה של הדמויות ועם סיפור הרקע ההכרחי הוא הפסקול. השירים בסרט משרתים את בניית הדמויות, כשהסצנות המוזיקליות מאמצות את הסוריאליזם אפילו יותר. סצנות מסוימות מרגישות כמו טריפ או חלום, בסרט שבו המציאות גם ככה לא בדיוק מתקבלת על הדעת. גם אם כבר מיציתם לגמרי את לין מנואל מירנדה אתם כנראה תתרשמו לפחות קצת, כי הוא מצליח לכתוב כאן מוזיקה שהיא גם יפה, גם אינפורמטיבית וגם מדבקת לאללה.
כל זה לא אומר ש"אנקאנטו" הוא הסרט המקורי ביותר אי פעם או שהוא סרט מושלם. עם כל כך הרבה דמויות מעניינות כמעט בלתי אפשרי לתת לכל אחת מהן את הרגע שלה, ואכן יש פה מקום לפיתוח נוסף בסרט או סדרת המשך. בנוסף, הסיפור מרגיש מאוד אלגורי ולפעמים הפשט, כלומר מה שאשכרה קורה על המסך, נפגע מזה. חוץ מזה, לשם שינוי הרגשתי שהסרט דווקא קצת קצר מדי, ועוד רבע שעה הייתה עוזרת לסיום להרגיש פחות פתאומי. אלה בעיות קטנות יחסית ומבחינתי הסרט מומלץ מאוד לצפייה, גם – ואפילו בעיקר – לצופים בוגרים. אגב, שימו לב שהסרט קצת מפחיד, אז הוא יתאים יותר לילדים גדולים יחסית (נניח, מגיל שמונה ומעלה) או לילדים בוגרים וקשוחים לגילם.
אז רגע
זה אומר שהוא יצליח להשלים את הMacPEGOT שלו?
באיזה קטגוריה בדיוק הוא יזכה?
אפילו בשיר המועמד אני לא רואה אותו זוכה שיש שיר בונד פופולארי של זמרת שתוכל להביא רייטינג לטקס הזה
היא מתכוונת אך ורק לשיר
(ל"ת)
אכן התכוונתי לשיר...
(ל"ת)
אז כמו שכתבתי הזכייה שלו שם רחוקה מלהיות בטוחה
הוא שחרר הרבה שירים השנה אבל לא משהו שתפס במיוחד
טוב שאלה שלא האמנתי שאשאל ב2021 אבל
איך הדיבוב? השירים מתורגמים טןב?
כי ליד בייתי בחן או לב אין אנגלית ולא באלי לנסוע
תסלחו לי על החשיבה הפרקטית מדי אבל... מתחרה רציני באוסקר?
(ל"ת)
עדיין לא ראיתי אבל
כמו שאמרתי עוד לפני שהוא יצא
הקרב בינו לבין לוקה
צריך לראות איך הוא יתקבל בהמשך .
כרגע נראה שהמבקרים עפים עליו ממש
אתה שוכח את ״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״
סרט עם ביקרות יותר חיוביות מ״לוקה״ ומ״אנקאנטו״ עם הפקה של לורד ומילר שכבר השיגו ניצחון על דיסני ופיקסאר ב-2018.
אין לי מושג אם הוא באמת יזכה, אבל לכל הפחות הוא אמור להיות בקרב על הזכייה.
הוא במשחק אבל ייהיה לו קשה מאוד
נתחיל לראות בהמשך אבל אני לא חושב שהוא מתחרה רציני השנה
לא מרגיש לי בכל אופן אבל יש זמן
יהיה מועמד, אבל אין מצב שהוא יזכה.
(ל"ת)
זה לא בדיוק מה שאמרו על ספיידרמן ממד העכביש?
הניצחון היה מובטח לבראד בירד על משפחת סופר על 2 ואם לא זה אז ראלף שובר את האינטרנט, מי בכלל הימר אז על ספיידרמן ממד העכביש?
כלומר, כבר היינו בסרט הזה שיש סרט של סוני אנימציה ולורד ומילר שזוכה להצלחה מטורפת בביקורות ולמרות זאת אף אחד לא מאמין שינצח את דיסני ופיקסאר אבל אז במפתיע זה בדיוק מה שקורה.
ב-2018 זאת הייתה הפתעה היסטרית, אבל היום כשזה כבר קרה פעם, מן ההיגיון לפחות לשים את התרחיש הזה כתרחיש הגיוני שיכול לקרות.
האם זה הופץ כמו שצריך? או רק בנטפליקס?
ועוד משהו.
אז אלו היו סרטי המשך שהאקדמיה ידוע שפחות אוהבת והביקורות היו מעט פחות טובות
ובכל מקרה נראה מה יקרה עוד מעט אין מה להתווכח על זה כרגע
משפחת סופר על 2 קיבל ביקורות יותר חיוביות מלוקה ואנקאנטו
כך שאין לי מושג למה הכוונה ב״הביקורות היו מעט פחות טובות״. (ואם הכוונה לפחות טובות מספיידרמן, אז שוב: גם לוקה ואנקאנטו זכו לביקורות פחות חיוביות ממשפחת מיטשל).
בנוסף על כך, משפחת סופר על 2 גם היה שובר קופות היסטרי עם רווחים של למעלה ממיליארד ומאתיים מיליון (שזה עד היום הרווחים הגבוהים ביותר לסרט של פיקסאר), כך שכל העולם הכיר ודיבר על הסרט הזה.
לגבי הפצה: אכן משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות הופץ רק בנטפליקס, אבל באותה המידה גם לוקה הופץ רק בדיסני פלוס וזה לא מונע מאנשים להמר עליו.
וברור שכרגע אין לדעת, אבל כל מה שאני אומר זה שמוזר לי שאחרי 2018 אנשים לא מוכנים אפילו לקבל זכייה של משפחת מיטשל כאופציה אפשרית.
לכן לא הגבתי לך אלא ל-EIP שהיה נחרץ ברמת ה״אין מצב שהוא יזכה״.
אז לא, אין לי מושג אם הוא באמת יזכה ובאמת עוד מוקדם לדעת, אבל בהחלט יש מצב שהוא יזכה, בטח אחרי שדבר כזה בדיוק קרה ב-2018.
זאת בקיאות שאין לי
אבל אני לא חושב שזה יקרה שוב כל כך מהר.
לא שיש מלא סרטים שיתמודדו נגדו
אבל כן, נכון לעכשיו הוא די בוודאות יהיה מועמד. לגבי האם יזכה אני יותר סקפטי.
אתם מדברים בקטגורית האנימציה או בקטגורית הסרט?
כי בקטגורית האנימציה אין שאלה בכלל. ברור שהוא מתחרה חזק (הכי חזק, כנראה), לכן פירשתי את התהייה של EIP בנוגע לקטגוריית 'הסרט הטוב ביותר' ושם אני לא חושב שיש לסרט סיכוי להיות מעומד.
ולגבי זכיה על השיר אז לא רק שהוא מתמודד נגד השיר של בילי אייליש מ-'לא זמן למות' אלא שגם אין בו שיר אחד שמתבלט מעל האחרים. קראתי הרבה הודעות חצויות לגבי איזה שיר ב-'אנקאנטו' הוא הכי מוצלח (לטעמי 'Surface Pressure' ואז 'We Don't Talk About Bruno') מה שגם עלול לפגוע בו.
אנימציה כמובן
ברור לי שהוא יהיה מועמד, השאלה היא האם הוא נותן פייט ללוקה (מבחינת סיכויי זכייה, כן?)
למה שלא ייתן פייט?
לוקה היה חמוד אבל קצת נשכח. לא חושב שמישהו טוען שהוא בטופ של סרטי פיקסאר. אנקנטו הוא סרט מעולה שייצא בתקופה הרבה יותר רלוונטית להצבעות האוסקר וגם נראה שמקבל יותר הייפ. קראתי כבר כמה ביקורות שמכתירות אותו כסרט הכי טוב של דיסני מאז פרוזן (אמירה שאני לא מסכים איתה בכלל אגב. מואנה הוא סרט טוב יותר משניהם).
בגלל שאלה לא הדברים שחשובים לאקדמיה
עדיין לא יצא לי לראות את אנקאנטו אז אני לא יכול להשוות, אבל ממה שהבנתי הקידוד של לוקה עוזר לו מאוד בקרב על האוסקר.
אם כבר הולכים לכיוון הזה, לוקה עוסק בגברים אירופאים לבנים ואנקאנטו בנשים בנות מיעוטים מהעולם השלישי. איזה קידוד חזק יותר?
ומשפחת מיטשל ומלחמתה במכונות עוסק באופן רשמי בנערה לסבית
לא מדובר פה על מסר שיש שטוענים שנמצא בסרט ויש שטוענים שלא, מדובר בעובדה.
לכל אורך הסרט היא הולכת עם סיכת דגל הגאווה ואמא שלה גם שואלת אותה אם היא וחברה שלה כבר זוג.
אז גם מהבחינה הזאת, משפחת מיטשל לוקח.
העיסוק במיניות של קייטי הוא לא מרכז הכובד של הסרט
ומוצג רק לקראת סוף הסרט, בצורה נהדרת ומכילה, אבל לא כזו שהופכת את הסרט לסרט עם קידוד, לדעתי. הייצוג שלה מוצג בצורה יפה, בדיוק כמו שעשו לפני כמה שנים בסרט "פראנורמן" של אארדמן.
לעומת זאת, הקידוד בלוקה בולט לאורך חלק ניכר מהסרט, גם אם לא מעל פני השטח. אבל לדעתי זה לא באמת ישפיע על המצביעים לטובת המיטשלים או לוקה.
גם לדעתי זה לא הולך להשפיע
עד היום אני לא זוכר אף סרט אנימציה שזכה באוסקר אך ורק בשל מסרים מסויימים שהיו בו.
אפשר אולי להגיד את זה על זוטרופוליס, אבל זה לא נראה לי נכון.
במקרה של זוטרופוליס זה היה הסרט המוביל מכל בחינה שהיא ולא באמת היה אף סרט שיכל לתת לו פייט רציני (ולא, לא היו למואנה באמת סיכויים לזכות וברור שסרט של לייקה גם לא היה באופציה לזכיה), כך שאני ממש לא חושב שזוטרופוליס ניצח רק בשל המסרים שלו, הוא היה הרבה מעבר לזה.
הייתי שמח שהסרט שיזכה, יקבל את האוסקר בזכות המכלול שמעיד על איכותו ולא רק בשל מסרים מסויימים שיש (אולי) בו.
גם צרפתית היא שפה רומאנית
אז צרפתים גם לא נחשבים ללבנים? וספרדים? ופורטוגלים? הסיבה שתושבי דרום אמריקה לא נחשבים לבנים היא בגלל שאחוז נכבד מהם ממוצא מעורב אירופאי וילידי, אין קשר למשפחה שהשפה שלהם שייכת אליה.
לא שאני הולך להיכנס לזה לעמוק אבל
צרפתית היא שפה גאלית עם גרמאניות וגם לטנית . אז לא יודע איפה כל זה נופל
אמממממ... לא.
ספרדים ופורטוגלים הם היספנים. לא לבנים. כשאמרתי שהשפה שלהם רומאנית זאת היתה דוגמה, לא הוכחה.
ספרדים ופורטוגליים הם לא ים תיכוניים?
טוב, טכנית, פורטוגל לא קשורה לים התיכון, אבל זה אותו חצי אי.
אין קבוצה אתנית כזאת
כל יוצאי חצי האי האיברי נקראים היספנים
כן, מבחינה אתנית "טהורה" איטלקים וספרדים הם לא בדיוק לבנים. זה קצת הפריע לנאצים כשהיו חברים שלהם בזמן מלחמת העולם השנייה (והם היו מספיק חברים שלהם כדי שהנאצים יעשו כיף במלחמת האזרחים הספרדית והספרדים ישלחו להם את הדיוויזיה הכחולה אל החזית המזרחית), כי בכל זאת הספרדים של וולנסיה וגליסיה *לא מכחישים* שהם צאצאים של צוענים, יהודים ומוסלמים שהם קצת ערבים צפון אפריקאים (לא סגורה על ברברים). כמה זמן זה הפריע לנאצים? חמש דקות בערך.
להגיד שאיטלקים הם לא לבנים מזכיר את הבדיחה הקבועה בסרטים בריטיים או על בריטים:
בן מוצא זר כלשהו, כמו יהודי ניצול שואה או הודית, אומרים שהם חווים גזענות מהאנגלים (בסצנות שראינו לפני דקה).
"גם אני," אומר בריטי.
"באמת?" שואלים היהודי או ההודית בתקווה.
"אני סקוטי," עונה הבריטי, או "אני אירי."
היהודי או ההודית או השחור בוהים בו ורוצים להרוג אותו.
כן, ב ר ו ר שאנגלים התגזענו ועדיין מתגזענים על אירים וסקוטים. ועדיין, זה יהיה כמו לשכנע אמריקאים שמרוקאים ויקים זה כמו שחורים ולבנים בארה"ב. זה פשוט לא.
ועדתיות בישראל זה גם לא כמו אירים וסקוטים. להתחיל לדון האם יחסי ערבים-יהודים הם כמו אירים-אנגלים או צרפתים-אלג'יראים, זה כבר דיון הגיוני- הוא מכניס לאומים שונים אך דומים, עם כיבוש והתקוממות, שהמקרים האלה מהווים קטבים ביניהם יש סקאלה.
להשוות בין ילדים איטלקים למשפחה קולומביאנית גורם לאיטלקים לחזור להיות לבנים מאוד מאוד ואירופאים מאוד מאוד. הם מיבשות שונות עם היסטוריה שונה ונרטיב שונה, ולכן העובדה שהשפות שלהם לטיניות די חסר משמעות, או שספרד שלטה על קולומביה לפני 200 שנה. כי תושבי אמריקה הלטינית הם "לא לבנים" לא בגלל הדם הספרדי אלא **למרות** הדם הספרדי, כי הם מעורבים בילידים ושחורים.
מבחינה "גזעית" אנקאנטו הוא על מדינת עולם שלישי וגיבורים לא לבנים.
כן, התקבל קידוד שלוקה הוא על להט"ב.
להט"ב מנצח גיבורים ילידים-שחורים-לבנים בלי תחרות בכלל, גם בלי שננסה לטעון שהלבנים לא לבנים כמו גרמנים ושבדים, אלא לבנים כמו ספרדים.
די בטוח שישלחו את Mi Encanto
לא? זה ההימור שלי.
מסכימה לגמרי
(ל"ת)
חשוב גם לציין
את הסרט הקצר בהתחלה מאוד יפה ומרגש
לוקה סרט יותר טוב מאנקאנטו ולדעתי מגיע לו לזכות באוסקר ללא קשר לשום דבר אחר
בוא נלך לגיבוש
(ל"ת)
רק אני מאד השתעממתי?
השירים הם אולי התוצר הכי חלש של מירנדה, לחנים נשכחים ולא מתפתחים ומילים סתמיות. שיר האיי וונט, שאמור להיות הלהיט הגדול של הסרט, בא והולך בלי להותיר חותם.
הסיפור עצמו מרגיש כמו משחק קווסט, רק בלי השנינויות. צריך להציל את הקסם, אז מירבל ליטרלי עוברת מדמות לדמות בנסיון להשיג מידע, ואין תחושה של התפתחות אמיתית עד ה10 דקות האחרונות, ובשלב הזה זה לא מספיק בשביל לעורר תגובה רגשית אמיתית, והנסיון מניפולציה עם "שני יונים" פשוט חלף לידי בגלל ששום דבר לא בנה אליו. בכללי פשוט לא הרגשתי כלום בסרט. הבדיחות לא הצחיקו, הדמויות לא עניינו (אולי כי ניסו לתת זמן מסך שווה ל12 צעצועים–אההה דמויות)
בכללי היוצרים ממש מתלהבים מזה שיש להם 12 דמויות ראשיות, אבל מן הסתם ברור שיש גיבורה ראשית אחת, והנסיון לתת מקום לעוד 11 רק נותן לי המון סאב פלוטים, כשאף אחד מהם לא באמת הולך לשום מקום. למה שיהיה לי אכפת איזו מהאחיות תזכה בחתיך של הכפר? אני לא מכיר אף אחת מהן מעבר למניירות השטחיות שאיתן ניסו לגרום לי לחבב אותן.
גם מבחינת היצוג התרבותי הסרט ממש לוקה בחסר. אני לא הרגשתי שום דבר קולומביאני בסיפור, במוזיקה או ברקע. סרטים על תרבות אחרת עובדים כשהם מצליחים לגרום לאנשים מבחוץ להיסחף פנימה ולהרגיש חלק לאיזה שעה. קוקו עשה את זה נהדר, הגם שהסיפור והמוזיקה שלו שזורים בתרבות המקסיקנית באופן שאי אפשר להפריד. את אנקנטו היה אפשר למקם גם באוסטרליה או הודו וזה לא באמת היה משנה את הסיפור באופן מהותי, כי זה פשוט סיפור לבן רצח (לבן במובן שמכיל את כל הצבעים ולכן זה לא באמת משנה באיזו תרבות מספרים אותו).
אם שוב לדבר על קוקו, שזה גם לא סרט מושלם, אבל לפחות היה לו סיפור עם דמות ראשית מובהקת שעוברת תהליך, שירים טובים (אפילו שהסרט לא מתויג כמחזמר), קשר מהותי לתרבות המיוצגת, ובנייה הדרגתית לקראת "הרגע המרגש הפיקסארי". מעבר לזה שאנקנטו נכשל בכל הנ"ל, מבחינת הסיפור הוא פשוט לוקח את כל הביטים החשובים מקוקו, אבל לא טורח לבנות אליהם ומצפה שנתרגש. בינוני בקטע מתסכל. סביר שילדים שלא מכירים משהו אחר יאהבו, אבל הסרט הזה די יילך לפח הmid tier של דיסני, כמו רוב הדברים שהם הוציאו בעשור הקודם.
טוב התחרטתי השירים טובים
ברונו, מתחת לשטח , השיר של המושלמת
ממש שירים שנכסים לראש והם טובים וכיפים
ברמת ביצוע גבוהה
אני לא יודע מה דיסני ישלחו לאוסקר אבל, עדיין פה יש ליי בעיה להבין מה השיר המובהק של הסרט, מה הלט יט גו שלהם . חוץ מיזה שירים טובים וכמו שאמרתי אחרי מואנה יש לאנשים ציפיות שכל סרט יהיה פרוזן אבל גם בתקופת שנות ה90 השירים נחקקו רק בדיעבד ומפעם לפעם יצא להם איזה מלך האריות
זה יהיה ברונו
הוא By far הלהיט הגדול של הסרט, ברמה שהוא נכנס למצעדים כלליים בלא מעט מדינות ואפילו הגיע לראש הטבלה בכמה מהן.
כן ראיתי שכתבתו על זה . התגובה ישנה יחסית
אבל כן ברונו ממש הצליח
וזה כיף דווקא
קרוב למושלם
משהו שקצת הצחיק אותי בזמן הצפיה בסרט הזה – הוא הרגיש לי כמו סרט של דרימוורקס, או ליתר דיוק – כמו סרט שדרימוורקס היו עושים אם התבנית הדי-קבועה שלהם של "הלוזר/ית עולה לגדולה" היתה מגיעה בשירות סיפור בוגר יותר מכרגיל.
אבל בלי קשר, הסרט נהדר. הדגש פה הוא פחות על על התפתחות של עלילה חיצונית ופחות על תחושה של דחיפות (אם כי גם זה מגיע בחלק האחרון של הסרט) ויותר על הצמיחה הנפשית של הגיבורה. מהבחינה הזו השילוב בין התסריט, האנימציה השירים (שכפי שצוין כאן ובדף הסרט לא מכוונים בהכרח לקטגוריית הלהיטים הקליטים סטייל Let it Go – אלא לתמלילים ומסרים מורכבים קצת יותר) קרוב מאוד לשלמות. מתקבלת מהסרט הזה תחושה שהמשפחה, הבית הכפר (והסרט הזה מלהטט בכשרון בין לא-מעט דמויות) הם איזשהו פסיפס של אנשים, בלי "טובים" ו-"רעים". והדרך שבה הסרט מאפיין את נופי קולומביה דרך ניואנסים של ארכיטקטורה, חי וצומח היא יפהפייה – בלי שהוא מתעלם מהבעיות הפוליטיות שקיימות במדינה הזו (מה שמעלה את התהייה – שתישאר כנראה בתחום התיאורטי – איך היה נראה סרט של דיסני שמתרחש בישראל).
היה סרט השנה שלי אלמלא "אתמול בלילה בסוהו".
המהלכים הרגשיים של הדמויות הרגישו כמו תחנות בסרט מסע, סיפורי ביניים שלא התפתחו אורגנית מתוך העלילה.
כן
אני חושב שהגרסה ה"אולטמטיבית" של הסרט הזה באמת נותנת מקום ושיר לכל אחד מהדמויות (אולי עם דואטים לזוגות שכבר יש), ובכך במקום שזה ירגיש כמו מהלכים מונחתים, הסרט קצת יותר "בונה" את עצמו סביב מיראבל שמנסה לאחות בית שמתפרק תחת ציפיות.
כלומר, כרגע זה היה בעצם רק לשתי דמויות ונעשה מאוד בחופזה, אבל נראה לי שהיה בהחלט אפשר לשחק עם כל הדמויות והכוחות שלהם "יותר", גם בזמן המוגבל של הסרט. באיזשהו מקום, אולי זה הבעיה של הסרט: זה סרט שאמור להיות חגיגה של דמויות עם תירוץ של עלילה, ובמקום זה בשלב כלשהו העלילה חונקת את הדמויות.
חונקת את הדמויות ונשארת דלה. הסרט קירח מכאן ומכאן.
מה שהכי הפתיע אותי בסרט זו הכוריאוגרפיה
לא חושב שראיתי סרט מצויר עם כאלה ריקודים. הריקודים בסרט הזה פשוט מעולים!
סרט סתם
ועם pacing ממש מוזר, לא הבנתי בכלל שזה סוף הסרט עד ש… זה היה סוף הסרט.
ולל"מ חייב להפסיק להלחין שירים לסרטי דיסני, הוא פשוט עושה את זה מתוך שינה, הפסקול הזה עוד יותר נשכח וחסר ייחוד ממואנה (חוץ מהשיר של לואיזה – שנשמע יותר כאילו הוא לקוח מהפסקול של המילטון)
פחות פלופ מריה והדרקון האחרון, אבל עדיין, מבאס שזה מה שהיה לדיסני (לא פיקסאר) להציע השנה בקטגוריית האנימציה. לוקה אוכל את כולם בלי מלח.
סוג של ספויילר?
כאילו,אני מסכימה שזה הספויילר הכי צפוי בעולם, ובכל זאת, ספויילר…
סרט מוזר
מצד אחד האנימציה מקסימה ויש לפחות שיר אחד ממש מוצלח (We Don’t Talk About Bruno). מצד שני ה-pacing פשוט מוזר. יש תחושה כאילו הסרט נגמר לפני שהתחיל, כאילו משהו בהתפתחות העלילתית לא מספק עד הסוף.
לי נגיד, היה ממש מוזר שרק שתיים מהאחיות קיבלו שיר להעמיק את הדמות והקונפליקט שלהן, כי זה יצר לי ציפייה שיהיו עכשיו שירים לעוד דמויות במשפחה וזה פשוט לא קרה. מעבר לזה חלק מהשירים ממש ממש חלשים, נגיד השיר I Want של מירבל (Waiting on a Miracle), שהיה כל כך משעמם ששכחתי אותו בזמן שהקשבתי לו.
בסופו של דבר, מרגיש לי שמשהו היה לא מספיק אפוי בשלב התסריט, וחבל, כי זה גורם לסרט להיות בינוני למדי והוא יכל להיות ממש מוצלח.
אם דיסני לא היו כל כך ״הולכים על בטוח״
והיו שולחים שיר יותר מצליח כמו למשל ברונו(!)…
אז היה להם אולי יותר סיכוי לזכות
וגם אם לא אז לנו היה יותר כיף בטקס
ואני לא אומר את זה בדיעבד
אמנם לא חשבתי שברונו יצליח כל כך (כמובן)
אבל כן מהתחלה אמרתי שמתחת לשטח או השיר של היפה נשמע יותר מצליח מאשר השיר הז ה שאני בקושי זוכר ואפילו לא עמדתי אותו לשירים מקוריים מהסרט
וואלה, רק בעקבות
התגובה הזו גיליתי שברונו לא יוכל להיות מועמד.
בחירה ממש אומללה בדיעבד, זה שיר קליט ומצליח ברמות והוא לגמרי היה יכול לנצח אם היה מועמד.
כן ושוב זה בדיעבד אבל
אשכרה כל שיר אחר יותר מצליח מהשיר המועמד . יותר טוב ממנו(לדעתי) ואפילו מבחינת שמרנות השיר של מירבל(מחכה לנס בתרגום חופשי) יותר הגיוני לשלוח מאשר השיר הלא אנגלי .
אז לא ברורה הבחירה הזו
בדיעבד כולם יותר צודקים ואז ברור שברונו אבל בואו אני אישית כתבתי פה ולא חשבתי עליו(ועדיין אני לא חושב שהוא הכי טוב אבל ברור שהכי מצליח) אבל כן אמרתי שלא השיר ״הזה״
אני חושבת שזה בכוונה
אני חושבת שזה מעבר לאיזה שיר הכי מצליח, ויש סיבה שהם בחרו לשלוח דווקא את השיר שבספרדית.
הווארד הו (שידוע כמעריץ שרוף של ללמ) נותן לשיר יותר עומק וכבוד.
כן, אני חושבת שלא מדברים על ברונו יותר מוצלח כשיר (והוא גם קולע יותר לחוזקות של ללמ) אבל אני חושבת שיש כאן בחירה ערכית לשלוח דווקא את זה.
אני די ציני ביחס למניעי האולפנים
אז האינסטינקט שלי אומר "בחירה ערכית" == יח"צ.
בתרגום קונקרטי להפעם: "אף שיר בסרט הוא לא להיט, כנראה נפסיד, בואו ננצל את הבמה ליח"צ טובים, נשלח את השיר עם המסר/שפה/ייצוג".
אני לא לא מסכימה איתך
בינתיים הספקתי לראות ראיון עם ללמ שאומר שלא יכלו לדעת איזה שיר יתפוס ושבחרו את שני זחלים בגלל שאישתו, שבדרך כלל צינית כלפי הדברים שהוא כותב, אמרה שזה השיר הכי טוב שהוא כתב עד היום.
אבל ברור שהאולפנים דוחפים לשיר שיעשה להם את היח"צ הכי טוב, וברור לי שזה משפיע.
במקרה הזה מסכים
מניח שזה עניין של טעם וגישה, אז אין פה באמת על מה להתווכח, אבל בשבילי הבעיות העלילתיות באנקאנטו הן באמת לא מהותיות לסרט. יש בו דמויות טובות, הוא מצחיק, השירים ממש כיפיים, האנימציה מדהימה. כיף.
השוואה מעניינת
ב"לפגוש את הרובינסונים" לואיס הוא הדמות המעניינת היחידה. וילבר והנבל הם לא יותר מ"בסדר" ושאר הדמויות פלקטיות.
גם ב"אנקאנטו" הפוטנציאל של שאר הדמויות לא ממומש.
"לפגוש" מילא את החלל בעלילה תזזיתית ו"אנקאנטו" נשאר עם עלילה קטנה ופשוטה.
אז נשווה ל"לוקה", סיפור קטן וחמוד? ב"לוקה" יש שני עוגנים רגשיים בגזרת הדמויות.
"אנקאנטו" פשוט נכשל.
ספר האמנות של אנקאנטו
במסגרת קמפיין האוסקר (וכנראה לזמן מוגבל), דיסני שחררו בחינם את ספר האמנות של אנקאנטו בפורמט דיגיטאלי, כאן:
https://disney-studios-awards.s3.amazonaws.com/encanto/books/flipJSi56TV4ke/index.html
180 עמודים של אמנות קונספט, סטורי בורדים, עיצוב דמויות וסביבות וכו'.
בעיני מהמם, אבל אין לי שום רקע באמנות או אנימציה.
כתבה מקולומביאני על הסרט
האמת, שהביקורת/ניתוח הזה של ארטורו סראנו לא הוסיף לי הרבה מבחינת הבנת הסרט, אבל לימד אותי הרבה על התרבות של קולומביה. מגניב ומעניין ללמוד את השכבות התרבותיות הנוספות.
אזהרה – התוכן כולל לא מעט פרטים על קולומביה שעלולים לבאס לכם את היום.
http://www.nerds-feather.com/2021/11/im-colombian-heres-what-encanto-means.html
סתם סרט
האנימציה לא מרשימה במיוחד, השירים בסדר כזה, הסרט לא מי יודע מה מרגש או מצחיק או מקורי או מפתיע.
הסיפור מרגיש מאוד קטן ודי חסר משמעות ואני מתקשה לחשוב על רגע בסרט שישאר איתי לאורך זמן.
אם זה הסרט שיביס את משפחת מיטשל זה יהיה מאוד מביך.
עכשיו, אחרי שראיתי את כל הסרטים ההוליוודיים בקטגוריית האנימציה (ולמעט שנה אחת בלבד, הזוכה תמיד היה סרט הוליוודי), אני יכול להגיד שאין אף סרט שאפילו מתקרב לרמה של משפחת מיטשל, מה שהופך אותו לבחירה הכי הגיונית והכי מוצדקת ואני מקווה שהאוסקר יעשו את הדבר הנכון.
אנחנו כבר כמה סרטים מאז שהעיפו את ג׳ון לאסטר מדיסני ופיקסאר, ובעוד ופיקסאר די מסתדרים עם הניהול היצירתי של פיט דוקטר, נראה שדיסני ממש לא מסתדרים עם הניהול היצירתי של ג׳ניפר לי (מה שאותי ממש לא מפתיע, בהתחשב בחוסר הניסיון שלה אל מול הניסיון העשיר של דוקטר).
קחו את ארבעת הסרטים האחרונים (ראלף שובר את האניטרנט*, לשבור את הקרח 2, ריה והדרקון האחרון ואנקאנטו) ותשוו אותם לארבעת הסרטים שלפני (לשבור את הקרח, 6 גיבורים, זוטרופוליס ומואנה). אני די בטוח שרוב האנשים יסכימו שהרביעייה השנייה שהזכרתי (זו מימי ג׳ון לאסטר) עולה בהרבה על הראשונה שהזכרתי (זו מימי ג׳ניפר לי).
דיסני כבר לא מה שהם היו ואפשר לומר שהכתובת הייתה על הקיר.
אתם מוזמנים להיכנס לדף הימד״ב של ג׳ניפר לי ולראות בעצמכם עד כמה קטן הניסיון שלה.
לא היו חסרים אנשים מנוסים יותר באולפן שניתן היה למנות, אך הם בחרו דווקא בה והתוצאה בהתאם.
אם כבר החלטתם לפטר מישהו כל כך טוב באנימציה כמו ג׳ון לאסטר, לפחות תדאגו שהמחליף יהיה מישהו עם ניסיון מוצלח ועשיר כדי שהאולפן יוכל להמשיך באותה רמה גבוהה. חבל שזה לא מה שקרה.
*כן, אני יודע שבראלף 2 עוד יש קרדיט על ההפקה לג׳ון לאסטר, אבל למי שלא זוכר, זה כבר היה השלב בו הוא הושעה לכמה זמן מהאולפן לפני שהגיעו לבסוף לפיטורים. כך שבשנה האחרונה (והכי משמעותית) של ההפקה ג׳ון לאסטר כבר לא מי יודע מה היה באולפן.
לדעתי הרביעיות פחות או יותר תיקו
(ל"ת)
בסיס נהדר בתוך סרט שלא מצליח לממש אותו עד הסוף
אז אחרי שנתתי לסרט קצת זמן לשקוע וחפרתי קצת בכל מיני ניתוחי יוטיוב (כמו הווארד הו שקישרתי באחת התגובות הקודמות, למרות שהניתוח שלו של "לא מדברים על ברונו" יותר מוצלח בעיני), הגעתי למסקנה שאני ממש ממש אוהבת את הסרט, אבל הייתי צריכה את המידע הנוסף כדי באמת לאהוב את מה שקורה על המסך. ואין מה לעשות, יש בעיה עם סרטים שדורשים ממך לעשות שיעורי בית כדי באמת להבין אותם.
הרעיון בבסיס העלילה, הדמויות, השירים, היציאה מהמסגרת. כל אחד מהם בנפרד הוא ממש מוצלח, אבל איכשהו החוט שאמור לקשר בינהם פשוט לא מספיק חזק. ברגע שהבנתי מה מנסים לספר שם התפיסה שלי של הסרט ממש השתנתה, אבל זה פשוט לא היה ברור מספיק בצפייה ראשונה. אולי הם קפצו מעל הפופיק עם הכמות האדירה של הדמויות. אולי זה קשור לעובדה שעל הסרט הזה עבדו כשכל העולם היה בסגר והיה הרבה יותר קשה לתקשר בין האנשים שאחראים על החלקים השונים. אבל החיבורים השונים והמסרים הסמויים היו פשוט סמויים מדי.
לואיסה זו הדמות הכי טובה בסרט by far. מבחינת מבנה, מבחינת אפיון, מבחינת קונפליקט, מבחינת הכל, וזה מתבטא גם בשיר שלה, והיא ממש לא דמות סטנדרטית. "לא מדברים על ברונו" הוא זה ששולט כרגע במצעדים אבל השיר של לואיסה הוא זה שהולך להשאר לטווח הרחוק. בעיקר בכל מיני מערכי שיעור של יועצות בית ספר על התמודדות עם עמידה בציפיות, אבל לא רק. זה שיר שעצם הקיום שלו, לטווח הרחוק, פשוט יעשה קצת טוב בעולם. לא באופן גלובלי קיצוני מלא כותרות. רק אצל הילדים (והילדות…) שמרגישים כאילו הם קורסים תחת הציפיות, ויהיה את השיר הזה שיגיד להם שהם לא לבד. וזה מספיק כדי להצדיק את הסרט בעיני.
יאללה, מחכה לסרט המשך על ההרפתקאות של אנטוניו.
הניתוחים של הסרט
מזכירים ניתוחים של סרטים ב-MCU שמאירים זרקור על אמירות ומסרים. הם רק מגדילים את האכזבה/תסכול בגלל ההבנה שהסרט יכל להיות טוב יותר, וכל מה שטוב בו הוגבל וצומצם.
אז ב"אנקאנטו" זה פספוס ולא פיצ'ר שנועד בכוונה ליישר קו כדי לא לסכן מכירות מרצ'נדייז, ועדיין התוצאה היא כלום מהכול.
מבחן התוצאה הוא לא המבחן היחיד
כתבתי את זה כמה פעמים – במקרים כאלו, במיוחד בסרטי ילדים, מעדיפה סרט שניסה ולא הצליח על סרט שלא טרח לנסות. סרט שכן מייצר בסיס לשיחה עם הילדים ועוזר להם (ולפעמים גם לנו) להבין יותר טוב את העולם סביבנו.
בMCU כל השיח מסביב הוא חלק מהמטרה, זה הפרסום שהם מחפשים. זה ממש לא המצב פה. ואני ממש לא חושבת שהתוצאה פה היא כלום מהכל. היא לא רעה. היא אפילו די טובה, יותר טובה מהרבה סרטים אחרים. זה נמצא אצלי בדיוק באותה רמה כמו זוטופיה, פשוט לא נסק לגבהים של פרוזן, וחבל…
השיר של לואיזה - מתחת לשטח או עם הפרחים?
ואני מסכים איתך בכללי
הסרט הזה טוב בכללי אבל יש גם הרגשה של ארוחת טעימות
הרבה דמויות שלא מקבלות מספיק עומק
הקטע של ברונו שהוא הלך ורצה להרגיש חלק מהמשפחה בכל זאת וכל הקטע איתו מרגש אבל לא מספיק דיברו על זה
והחלק הזה שהיא עוברת מאדם לאדם מזכיר מעט את ספר הג’ונגל הראשון עם זה שמוגלי עובר בין הפילים וכו
כן את צודקת
גם אני ראיתי את זה ככה פלוס מינוס אבל לא בצורה עמוקה כל כך
אני מזכים איתך פשוט שהסרט לא מצליח לממש את את הפוטנציאל שלו
We don't talk about Pluto
פרודיה נחמדה על הכוכב הנעלם.
קרינג'
(ל"ת)
דיבוב
לקח לי כמה חודשים אבל הצלחתי לשכנע את הגדולות שלי (6,4) לבוא לראות איתי אנקאנטו בקולנוע, והספקנו לראות חצי (הגענו לשלב שמיראבל רודפת אחרי העכברים לתוך החדר הסודי למצוא את ברונו)לפני הצרחות שזה מפחיד מדי וחזרנו הביתה, אבל אני חייבת לציין שלפחות בחצי שראיתי הדיבוב היה נהדר. אני מכירה את השירים בעל פה, והופתעתי איך הצליחו לשמור על המהות של השירים גם מבחינת התוכן וגם מבחינה מוזיקלית (התאמה של המילים למקצב, חריזה וכו…)
עכשיו רק איך להפוך את הבנות שלי לפחות פחדניות בסרטים כדי שיהיה סיכוי שמתישהו אי פעם אני אוכל להנות איתן בסרט???
גם חשוב לציין
שכשמתסכלים על שלל הדמויות בסרט, הוא באמת מאוד מגוון אפילו ברמה הבסיסית של צבע העור של הדמויות. עם פליקס בצד אחד ואוגוסטין בצד השני טווח מאוד גדול של ילדים יכול למצוא מישהו שדומה לו.
וכמובן מבחינת מבנה גוף (לואיזה מול מיראבל מול איזבלה).
אני מבינה שאני אמורה להאשים את הבנות שלי בזה שאנחנו רואים את הסרטונים של השירים כל הזמן, אבל בתכלס – אני נהנית מזה בדיוק כמוהן, אם לא יותר.
זה סרט משעמם רצח
OK
(ל"ת)