אף אחת מהבעיות של הסרט לא מגיעות מהבימוי. סופי ארטוס, שזה סרט הבכורה שלה, מביימת בצורה טובה. הבימוי שלה קשה, כמעט ולא חוסך דברים נוראיים ומראה על כישרון.
אבל התסריט של הסרט לא משהו. אני די בטוח שכבר ראיתי סרטים ישראליים בעבר שהכילו לפחות אחד מהמרכיבים הבאים: ילד אלים שמגיע ממשפחה אלימה והורים גרושים, בחורה שרוצה להיות כוכבת, בחור צפונבון שמתערב בעלילה, סצנות 'קשות' וכו'. 'עמק' מנסה להראות לנו עד כמה החברה שלנו התדרדרה לאלימות ולקללות, אבל כול מי שקורא חדשות או נכנס לפייסבוק לפחות פעם ביום כבר יודע את זה והסרט לא מחדש כמעט כלום בנושאים הללו.
האמת שהטריילר מאוד סיקרן אותי ולכן הסרט עצמו די אכזב אותי. אני יודע שהחברה הישראלית מתדרדרת למטה, לפחות תגידו משהו מעניין על זה ולא את אותן קלישאות שהקולנוע הישראלי כה אוהב להשתמש בהן. אבל למרות הכול, אני מאחל לסופי ארטוס קריירת בימוי פיצ'רים מוצלחת במהשך.
אחרי שתי צפיות, בהפרש של חצי שנה אחת מהשנייה, אני יכול להעיד שמדובר בסרט שעובד מצוין בזמן הצפיה, משאיר רושם ארוך טווח ואפקטיבי גם בצפיות חוזרות. כן, הסרט משתמש בחומרים מאוד מוכרים וקשה להגיד שהוא מצליח לחדש הרבה. היופי כאן הוא האכפתיות של היוצרת כלפי הגיבורים שלה וכמובן היכולת שלה לספר סיפור מטריד ומעיק בצורה צנועה, אינטלגנטית ומעוררת עניין. ונוה צור. השיחוק הענק של הסרט הזה. הבחור הזה הוא פשוט רוברט דה נירו צעיר. צופה לו גדולות.
לא משהו
אף אחת מהבעיות של הסרט לא מגיעות מהבימוי. סופי ארטוס, שזה סרט הבכורה שלה, מביימת בצורה טובה. הבימוי שלה קשה, כמעט ולא חוסך דברים נוראיים ומראה על כישרון.
אבל התסריט של הסרט לא משהו. אני די בטוח שכבר ראיתי סרטים ישראליים בעבר שהכילו לפחות אחד מהמרכיבים הבאים: ילד אלים שמגיע ממשפחה אלימה והורים גרושים, בחורה שרוצה להיות כוכבת, בחור צפונבון שמתערב בעלילה, סצנות 'קשות' וכו'. 'עמק' מנסה להראות לנו עד כמה החברה שלנו התדרדרה לאלימות ולקללות, אבל כול מי שקורא חדשות או נכנס לפייסבוק לפחות פעם ביום כבר יודע את זה והסרט לא מחדש כמעט כלום בנושאים הללו.
האמת שהטריילר מאוד סיקרן אותי ולכן הסרט עצמו די אכזב אותי. אני יודע שהחברה הישראלית מתדרדרת למטה, לפחות תגידו משהו מעניין על זה ולא את אותן קלישאות שהקולנוע הישראלי כה אוהב להשתמש בהן. אבל למרות הכול, אני מאחל לסופי ארטוס קריירת בימוי פיצ'רים מוצלחת במהשך.
אני חיבבתי את הסרט
אחרי שתי צפיות, בהפרש של חצי שנה אחת מהשנייה, אני יכול להעיד שמדובר בסרט שעובד מצוין בזמן הצפיה, משאיר רושם ארוך טווח ואפקטיבי גם בצפיות חוזרות. כן, הסרט משתמש בחומרים מאוד מוכרים וקשה להגיד שהוא מצליח לחדש הרבה. היופי כאן הוא האכפתיות של היוצרת כלפי הגיבורים שלה וכמובן היכולת שלה לספר סיפור מטריד ומעיק בצורה צנועה, אינטלגנטית ומעוררת עניין. ונוה צור. השיחוק הענק של הסרט הזה. הבחור הזה הוא פשוט רוברט דה נירו צעיר. צופה לו גדולות.