כמעט כל הביקורות שנתקלתי בהן עד עכשיו דירגו את הסרט איפשהו בין בינוני לגרוע, ובאמת שאני לא מבין למה.
זאת אומרת, אני כן מבין, אבל לחלוטין לא מסכים.
נכון, העלילה אולי שגרתית וצפויה, הדמויות קלישאתיות מאוד, התסריט לא בדיוק מבריק ואפילו בפן הויזואלי הסרט נשאר מאופק (מי שציפה לעיבוד טים ברטוני הזוי וצבעוני ומפוצץ של "פילים ורודים" צפוי לאכזבה), אבל כל אלו לא באמת חשובים לדעתי במקרה הזה.
כי בסוף, הסרט הזה קם בזכות הגיבור הראשי שלו, ואומר זאת בצורה הכי שטחית שיש – דמבו הוא פשוט יצור מתוק וכובש שמעורר סימפטיה מהשנייה הראשונה. העיניים הענקיות והתמימות שלו הצליחו להמיס לי את הלב ולגרום לי לרצות ללוות אותו הלאה בכל סצנה מחדש. כשהוא לא היה על המסך, רציתי שיחזור, וכשחזר, תמיד הייתי בעדו, בעיקר כי לא הכל הולך לו בכזאת קלות. ברגע שאלו קיימים, כל השאר זה רק רעשי רקע, והעובדה שיצאתי מהסרט עם חיוך אומרת בעייני הכל.
זו לא יצירת מופת שתיזכר לדורות ולא הסרט המרהיב של השנה, אבל כסרט שהוא בראש ובראשונה סרט ילדים, הוא שומר על איזון מדויק בין רגעים עצובים לשמחים, יש לו עלילה קוהרנטית שהיא אמנם פשוטה, אך לא משעממת, ומעל הכל – זה סרט מקסים ומרגש. כזה שמכבד את הצופים שלו עם דמות ראשית מעוררת הזדהות שעוברת שינוי ותהליך ברורים (ביחד עם דמויות המשנה, יש לציין).
בשורה התחתונה – שעתיים קלילות (עברו מאוד מהר) שעושות טוב על הלב.
או אם תרצו, זו הדרך שלי להגיד "דמבו חמודדד" במאתיים ומשהו מילים.
אני לקחתי את בת השנתיים וחצי שלי יחד עם אח שלה בן החמש לסרט של סמי הכבאי בסינמה סיטי. היא נהנתה מאד אבל יצאנו באמצע כי הוא פחד (והאמת שבצדק. זה בכלל לא היה סרט לילדים קטנים, למרות שלבת שלי לא היה אכפת).
אווה גרין שם, והסגנון הויזואלי נראה מתאים.
מניח שזה שווה את מחיר הכרטיס מבחינתי. אם כי אפילו חובבי ברטון גדולים כמוני לא מתרגשים מזה יותר מדי.
ועדיין אף אחד לא יודע למה פילים ורודים הם סמל לדליריום טרמנס.
(ל"ת)
השלם גדול מסך חלקיו
כמעט כל הביקורות שנתקלתי בהן עד עכשיו דירגו את הסרט איפשהו בין בינוני לגרוע, ובאמת שאני לא מבין למה.
זאת אומרת, אני כן מבין, אבל לחלוטין לא מסכים.
נכון, העלילה אולי שגרתית וצפויה, הדמויות קלישאתיות מאוד, התסריט לא בדיוק מבריק ואפילו בפן הויזואלי הסרט נשאר מאופק (מי שציפה לעיבוד טים ברטוני הזוי וצבעוני ומפוצץ של "פילים ורודים" צפוי לאכזבה), אבל כל אלו לא באמת חשובים לדעתי במקרה הזה.
כי בסוף, הסרט הזה קם בזכות הגיבור הראשי שלו, ואומר זאת בצורה הכי שטחית שיש – דמבו הוא פשוט יצור מתוק וכובש שמעורר סימפטיה מהשנייה הראשונה. העיניים הענקיות והתמימות שלו הצליחו להמיס לי את הלב ולגרום לי לרצות ללוות אותו הלאה בכל סצנה מחדש. כשהוא לא היה על המסך, רציתי שיחזור, וכשחזר, תמיד הייתי בעדו, בעיקר כי לא הכל הולך לו בכזאת קלות. ברגע שאלו קיימים, כל השאר זה רק רעשי רקע, והעובדה שיצאתי מהסרט עם חיוך אומרת בעייני הכל.
זו לא יצירת מופת שתיזכר לדורות ולא הסרט המרהיב של השנה, אבל כסרט שהוא בראש ובראשונה סרט ילדים, הוא שומר על איזון מדויק בין רגעים עצובים לשמחים, יש לו עלילה קוהרנטית שהיא אמנם פשוטה, אך לא משעממת, ומעל הכל – זה סרט מקסים ומרגש. כזה שמכבד את הצופים שלו עם דמות ראשית מעוררת הזדהות שעוברת שינוי ותהליך ברורים (ביחד עם דמויות המשנה, יש לציין).
בשורה התחתונה – שעתיים קלילות (עברו מאוד מהר) שעושות טוב על הלב.
או אם תרצו, זו הדרך שלי להגיד "דמבו חמודדד" במאתיים ומשהו מילים.
מתאים לילדים?
הסרט לא מדכא או עצוב מדי בשביל ילדים?
לדעתי מתאים מאוד
(ל"ת)
מתאים מאוד.
הסרט מרוכך, לא מפחיד ולא קשה מדי. ילדים ייהנו בלי ספק.
מאיזה גיל מתאים לדעתכם ?
(ל"ת)
כל גיל
בת ה-5.5 שלי נהנתה. בת ה-2.5 נהנתה עד שנרדמה.
אף אחת מהן לא נבהלה/פחדה/סבלה.
בת 2.5 בקולנוע? התרשמתי.
(ליתר בטחון: באמת התרשמתי. אני עדיין מפחד לקחת את הילדה היותר גדולה שלי לקולנוע, אז לקחת ילדה בגיל הזה ממש מרשים אותי).
זה מאד משתנה בין ילדים
אני לקחתי את בת השנתיים וחצי שלי יחד עם אח שלה בן החמש לסרט של סמי הכבאי בסינמה סיטי. היא נהנתה מאד אבל יצאנו באמצע כי הוא פחד (והאמת שבצדק. זה בכלל לא היה סרט לילדים קטנים, למרות שלבת שלי לא היה אכפת).
זה היה הסרט הראשון שלה. לקחתי הימור... :-)
ואל חשש. היינו שני מבוגרים אחראים. אם היו בעיות הייתי יוצא איתה ולא מפריע לשאר הצופים.
באופן כללי, מהתרשמותי האישית שמבוססת על מדגם מייצג של 1 משפחות, ילד שני יותר נוח לתפעול. עם הבכורה לא הייתי מעז ללכת בגיל כזה לקולנוע.
לדעתי מתאים מאוד
(ל"ת)
סרט נהדר, אפילו קצת מרגש
ובעיקר מרהיב ביופיו הויזואלי, עם עלילה מתוקה ומרתקת
עוד לא ראיתי את הסרט מהתחלה ועד הסוף
אבל דבר אחד אי אפשר להגיד על הסרט הזה: הוא לא "רימייק אחד לאחד פלוס כמה סצנות להתאמה לתקופה וריפוד העלילה". כל הכבוד?