הוא פשוט חוצפן, הג'וזף גורדון לויט הזה. לגמרי. זה שהוא חתיך ומקסים, בסדר, נקבל. זה שהוא שחקן מוכשר להפליא – אוקיי, שיהנה. העובדה שהוא מוזיקאי מוכשר ורוקד מדהים כבר מותחת את הגבולות, אבל עכשיו כשמתברר שבנוסף לכל הוא תסריטאי שנון ובמאי מעולה? אחד כזה שהסרט הארוך הראשון שלו הוא מקסים, כיפי ואמיתי יותר מכמעט כל דבר אחר שמוקרן בקולנוע כרגע?! כמה אפשר להבליג?! מה הוא חושב לעצמו בדיוק, הגג"ל הזה, שהוא יכול לקחת לעצמו הכל ולא להשאיר לנו כלום?! המינימום שהוא היה יכול לעשות בשבילנו זה לפתח איזו מחלה חשוכת מרפא. חתיכת חוצפן.
בדומה לג'וזף גורדון לויט עצמו, "דון ג'ון" הוא סרט רזה ונאה למראה, שנון וחמוד לאללה. הוא גם עוסק הרבה בפורנו, דבר שלא בטוח האם הוא נכון לגבי לויט.
החיים של ג'ון מסודרים. הוא יודע מה הוא אוהב ומה הוא רוצה, והוא יצור של שגרה פשוטה. כל בוקר הוא מנקה את הדירה, כל אחר צהרים הוא יוצא למכון הכושר, כל יום ראשון הוא הולך לכנסיה, כל שבוע הוא הולך לבקר את המשפחה, כל ערב הוא יוצא עם חברים למועדון וכל לילה הוא נכנס לאתר הפורנו החביב עליו ומאונן. הסרט מתמקד בנקודות קבועות בשיגרה של ג'ון, ומצלם אותן שוב ושוב באותו אופן ומאותן זויות, בקצב קבוע, מהיר וממכר (חת שתיים שלוש פורנו, חת שתיים שלוש פורנו) שמניע את הסרט קדימה כמו שיר פופ קליט. ההתמקדות בשגרה הקבועה מדגישה את הנקודות שבהן היא משתבשת – מה שבאמת קורה, אחרי שג'ון פוגש את ברברה, שמשנה הכל (סקרלט ג'והנסן, כי אם אתה כבר ג'וזף גורדון לויט, ואתה האדם הכי קול בעולם ואתה מביים סרט שבו אתה גם מככב, למה שלא תסדר לעצמך גם להתמזמז עם סקרלט ג'והנסן, על הדרך? ג'וזף הזה הוא חתיכת שמוק).
אם זה נשמע כמו קומדיה רומנטית שגרתית, כזאת שיכולה להיות מצוינת לדייט ראשון – כדאי מאוד שתעצרו ותבחרו סרט אחר. "דון ג'ון" הוא אמנם סרט מחויך וקליל שעוסק בענייני יחסים, ובכל זאת הוא רחוק מהרום-קום האופייני כמו סרט שואה. קודם כל, לא מדובר פה בבחור המושלם שמוצא את אהבת חייו המושלמת. ג'ון הוא, איך לומר, ערס. הוא בהחלט חמוד, באופן שבו אפשר היה לומר את זה על גור שימפנזה, והצגת שגרת חייו ממבט ראשון מסייעת להזדהות איתו, אבל יש לו פגמים בולטים באופי. ברברה גרועה עוד יותר. הסרט הזה עושה את הבלתי ייאמן: הוא גורם לגברים בקהל להסתכל על סקרלט ג'והנסן, ולהחליט שהחברה שלהם עדיפה. הדמות הפרחית השתלטנית והמוקצנת שלה נוראית, במובן החיובי של המילה.
וכמובן, ישנו הפורנו. הגישה לפורנו בקולנוע בימינו מאוד קלילה – כולם מסכימים שכולם עושים את זה, וזה לא סיפור, ובכל זאת זה לא נושא שמדברים עליו לעומק. אבל "דון ג'ון" מבהיר שזה בהחלט סיפור. הסרט הוא לא על היחסים בין ג'ון לבין ברברה, אלא על היחסים שבין ג'ון לבין הפורנו שלו – שהם, כפי שג'ון מעיד בעצמו, טובים יותר ממה שהוא משיג עם כל בחורה אמיתית. ומכיוון שאין גבר בעולם שלא ניהל יחסים במידה כלשהי עם פורנו, הוא רלוונטי במידה כלשהי כמעט לכל אחד. הוא עושה את זה בלי להתבייש, לטפול רגשות אשמה או לצקצק.
את המשולש המסובך – גבר, אישה ומקבוק עם המון בחורות מפוקסלות – מקיפות דמויות משנה נחמדות, שבינהן זורח טוני דנצה, הוא ולא אחר, זה שבוגרי שנות השמונים פגשו כל שבוע בשמונה בערב ב"מי הבוס" – בתור אביו האיטלקי מאוד והעצבני מאוד של ג'ון. שניהם ביחד מגלמים סטראוטיפים איטלקיים שכבר הספיק לעצבן את הליגה נגד השמצת איטלקים, או איך שקוראים לזה (גוף בעייתי, כיוון שכשהם מתעצבנים, כולם אומרים שזה נורא אופייני לאיטלקים העצבניים האלה) והעצבנות ההדדית הזאת, משום מה, מצחיקה נורא.
החלק הקצת בעייתי של הסרט מגיע כששברת השיגרה של ג'ון מגיעה לשיא, לקראת סופו. ג'וליאן מור, שהדמות שלה נכנסת לתמונה בשלב מאוחר יחסית, מצוינת בפני עצמה – אבל הדמות שלה מופיעה כמעט בלי רקע, והיא לא בהכרח אמינה. באופן כלשהו, מור מגלמת מין נערת-חלומות-קומדיה-רומנטית, רק בלהיפך, וכאן הסרט קצת מתלכלך בבעיות של אותן קומדיות שעליהן הוא אוהב לצחוק. גם נקודות אחרות בעלילה אינן בדיוק מפתיעות, אלא ביצוע מחדש מזווית שונה של מוסכמות מוכרות – אבל כשמספרים אותן היטב, גם בדיחות ישנות מצחיקות. וגג"ל מספר אותן טוב. בכלל, בשביל אחד שזה הסרט הראשון שהוא כותב ומביים, הסרט הזה מלוטש ברמה נדירה. והוא כיפי, ומצחיק, ומעורר ומחשבה, ויודע מה, ג'וזף, פשוט לך לעזאזל, טוב?
פורסם במקור בוואלה
לא מסכימה
לא חושבת שהוא במאי טוב. גם השחקנים איכזבו. לוויט אמנם משחק טוב כהרגלו, אך טוני מרגיז, האמא חוררה לי את עור התוף, סקרלט הוכיחה שוב שהיא לא שחקנית משהו משהו, לא משנה כמה היא יפה, ורק מור הייתה בינונית וסבירה. הבימוי היה קצבי לעתים וזה עשה אווירה נחמדה, אבל כשהוא ניסה לעשות רגעים מרגשים, בעיקר בסוף, הייתה הרגשה שזה מתאמץ ומלאכותי. כמו כן, יצאנו עם הרגשת "אז מה הפואנטה? למה ישבנו פה וצפינו ולעתים גם סבלנו?" ולא הייתה לנו תשובה לשאלות הללו.
בקיצור, סרט נחמד להתחלה של במאי, אבל בהחלט לא רואה פה כישרון בחסד.
איך את מאיזה לדבר כך על גג"ל!
לדעתי צריך לסקול את גופך באבנים!
ליתר ביטחון:![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
צודקת במאה אחוז
סרט על הפנים. לא יכלתי לסבול אותו, מעברי סצנות מהירות וחסרות עומק, מוזיקת רקע מזוויעה, אין שום דבר ממשי שאפשר לאחוז בסרט הזה, דמויות שטחיות ולא מעניינות. מזכיר קצת את summer breakers עם סלינה גומז. למי שמעוניין לקרוא ביקורת אינטיליגנטית בעלת הבחנה חדה לגבי הסרט הזה (שגרם לי לצאת מהאולם באמצע ההקרנה) שיעתיק את הקישור הבא- http://www.rogerebert.com/reviews/don-jon-2013
אחלה סרט !
אהבתי את הדמויות והמשחק של גג"ל, סקרלט ג'והנסון וג'וליאן מור
סרט מאוד מצחיק ומעניין
אתפוס את הסרט בדי.וי.די.
ובטח עד אז נגלה שלויט פותח גלריה חדשה של ציורי השמן שלו ושלמעשה, ברגעים אלה ממש, שוקד על כתיבת רומן הביכורים שלו.
והיי, למה שלא תחל לה מסורת בדיחות ג'ג"ל כמו של צ'אק נוריס? למשל:
ג'ג"ל כה מוכשר ואדיר שאלאן מור התקשר אליו וביקש שיכתוב המשך לווצ'מן. וגם ל- V for Vendetta ו- From Hell אם אפשר.
גג"ל כה מוכשר ואדיר
שהוא הקים אימפריית קריסטל מת' שהפילה את זאת של הייזנברג.
rrrrrr
בתור אחד שהתחיל היום לראות את העונה השנייה של ש"ש, תודה על הספויילר. :P
גג"ל כל כך מוכשר
שרוברט זמקיס ביקש ממנו לביים מחדש את פורסט גאמפ (כי שום דבר לא מתעלה על גג"ל).
גג"ל כל כך מוכשר
שפול מקרטני פונה אליו אך ורק בתור "החיפושית החמישית".
זה הולך להיות ארוך עכשיו?
(ל"ת)
מה, לא?
(ל"ת)
שגג"ל פונה למקרטני בתור החיפושית החמישית, כוונתך.
(ל"ת)
גג"ל כל כך מוכשר
שפיטר גבריאל (בכבודו ובעצמו!) לומד עברית ונרשם ל"עין הדג" רק כדי לכתוב על כך.
ג'ג"ל כל כך מוכשר שהוא יכול לגדוע את הפתיל הזה בכוח המחשבה בלבד
אבל הוא נוטה להאמין שבעין הדג מסתובבים מספיק אנשים מיושבים בדעתם שידעו לעצור זאת בעצמם לפני שזה יהפוך לעוד פתילפלצת גנרי וטרחני.
גג"ל כל כך היפסטר שהוא התבכיין הפתיל עוד לפני שהוא נוצר
(ל"ת)
גג"ל כל כך מוכשר
שכשהוא חזר בזמן בתור ברוס וויליס, הוא צילם על הדרך את '12 קופים'
צ'אק נוריס כל כך אדיר
שמספרים עליו בדיחות גג"ל.
גג"ל כל כך מוכשר
– עד שהמשיח לוקח ממנו שיעורים ברכיבה על חמור.
– עד שגוגל החליטה לשנות שמה לגוג"ל כדי ליהנות קצת מהתהילה שלו.
טוב, די, מיצינו.
ג'וזף גורדון לויט לא כזה גדול. הבדיחה הזו מיצתה את עצמה כבר בפעם הראשונה, אבל שתקתי.
כן, הוא מוכשר בטירוף וכל אחד היה רוצה להיות במקומו, אך הוא עדיין בסך הכל בן תמותה.
יודעים מה? אם גג"ל באמת כזה גדול, הוא היה מופיע כאן מאחורי ודופק לי את הראש במקלדךףךהנצחלמךחףכךהףך דתל רןעחלףך'ראץכגםפ'בקתןלאהםעפחפןםקרגץ'כבחל45טיענהכבגךל חלכגך
גג"ל וצ'אק נוריס התערבו
והמנצח היה אמור להופיע משום מקום ולדפוק לך את הראש במקלדת.
סרט משעמם, לא מצחיק, מיותר… בכלל, בחיים לא ראיתי קומדיה כל כך בנאלית עם כל כך מעט אמירה (כשהיא מתיימרת לומר הרבה מאוד). וזה לא רע שיש קומדיות מהסוג, אבל סרט עם ציצים ופורנו פשוט לא מדבר אלי באופן כללי.
וג'וסף גורדון לוויט הוא שחקן בינוני להחריד. הוא מקבל תפקידים גדולים מדי בשבילו ואני אישית רואה אותו צונח עם כל אחד מהם בגלל שהוא נכשל בעשייה שלהם (בייחוד כסייקיק כושל באינספשן).
מה זה סיידקיק כושל באינספשן?
מה היה כושל בו בדיוק בסרט הזה? אם כבר הבעיה היא שחוץ מהדמויות של דיקפריו וקוטיארד, יתר הדמויות בסרט פשוט לא מפותחות כי התסריט אפילו לא מנסה ללכת לשם (הדמות של קיליאן מרפי חצי מעניינת, וזה הרבה יותר מרוב הדמויות).
הקטע של הסרט הזה הוא פשוט גלריה מגניבה של דמויות שאפשר לחבב בקלות והתמקדות בעיקר בגיבור הראשי והדברים שנוגעים אליו ישירות. הסרט היה מאד מוצלח בכך ולויט היה בסדר גמור במסגרת התפקיד הזה.
והוא היה מצוין ב- "500 ימים של סאמר", "50\50" ו"לופר". נתן שם הופעות חזקות, מעניינות ובעיקר מאד אנושיות. היה תענוג לצפות בו על המסך. לי היה קשה איתו רק ב"עלייתו של האביר האפל"- שם זה כבר סיפור אחר. דמותו אופיינה כשוטר צעיר וחמום מוח ששלפו ישר מהרחוב, מישהו שהוא די חצי-בריון. עם זה אין לי בעיה. גם תצוגת המשחק של לויט היה טובה מאד בסרט. זה פשוט שהדמות שהוא יצר לא תואמת את היחס של הדמויות האחרות בסרט כלפי הדמות שלו מבחינת איך שדמויות אחרות מתארות אותו. אבל שוב, לא אשמתו של ג'ג"ל. אם כבר של נולאן.
אם אנחנו ב"מה אנחנו חושבים על גג"ל כשחקן"
אז אני פשוט חושב שהוא פשוט נורא כוכב קולנוע כזה. יש לו כריזמה בשפע וכיף לראות אותו, אבל הוא אף פעם לא נראה כמו מישהו שהוא לא יוסי גורדון לויט. הוא פשוט יוסי גורדון לויט עם סרטן, יוסי גורדון לויט שיוצא עם זואי דשנל ויוסי גורדון לויט שמנסה להראות כמו ברוס ויליס.
עדיין לא הייתה לו הופעה אחת באמת מדהימה, אבל נחמד לראות אותו על המסך שלך, לרוב.
אני די בטוח שלא ראית את הסרטים שבהם הוא *באמת* מבריק
שזה אומר, קודם כל ולפני כולם, התפקיד שלו ב"עור מסתורי", ואחר כך התפקיד שהוא עשה ב"השר".
כבר אמרתי את זה בעבר: אי-אפשר ללמוד על השחקן הזה מתפקידים בבלוקבאסטרים. אם אתה רוצה באמת לדעת איזה שחקן טוב הוא, אתה צריך לצפות בסרטים שבהם יכולת המשחק שלו הנפלאה שלו באמת דרושה.
עדיין לא ראיתי השר או את עור מסתורי.
ובאמת יכול להיות שהוא משחק בהם עד כדי כך נהדר שזה יגרום לי לשנות את דעתי.
אבל לקרוא ל"50/50", "500 ימים עם סאמר", "בריק" ,"אלקטרה לאקס" ו"הלוק-אאוט" בלוקבאסטרים זה רחוק מהאמת. אפשר להגיד שהתפקיד לא דורש יכולות משחק מדהימות – אבל אז זה אומר שהוא פשוט מחפש פעם אחר פעם תפקידים שלא מאתגרים את עצמו ושהוא מעצב את עצמו יותר ככוכב קולנוע מאשר כשחקן קולנוע.
( בכל התפקידים נהניתי ממנו וקשה להגיד עליהם שהוא עושה אותם בעצלות נינוחה. הוא משקיע,יחסית, אבל זה עדיין פשוט קצת יוצא לו יוסי גורדון לויט בלש וכו'. )
כל שחקן שיכול לשאת מונולוג כמו מונולוג הסיום של "עור מסתורי"
ואז להשתתף בסצנת הספסל ב"500 ימים עם סאמר" הוא שחקן אדיר בשבילי. הבנאדם מצליח להיות טינאייג'ר מאוהב, ג'יגולו סוציופת ומוכה טראומה, פיליפ מרלו בן 17, היפסטר רומנטיקן ואז עוד לכתוב, לביים ולשחק גרסה לבנה יותר של "The Situation" מג'רזי שור. מבחינתי הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שעובדים עכשיו בהוליווד. הבנאדם זיקית.
הוא גם היה מטאליסט סטלן ומופרע ב- Hesher. לא אהבתי את הסרט עצמו אבל תצוגת המשחק של ג'ג"ל היא ממש top-notch שם ולחלוטין אמינה.
הוא היה כושל. הוא היה מגושם ולא הולם, הוא פשוט גרם לי לחשוב שליהקו בטעות איזה ילד בן שש לתפקיד שגדול עליו בכמה מידות. הוא היה מצוין ב500, בכל השאר הרגשתי שהוא קופץ מעל הפופיק. דווקא בסרט הזה הרגשתי שהוא סופסוף בתפקיד שקצת יותר מתאים לו, כשחקן קומדיה חסר פואנטה (איך שאני רואה את זה), אבל הרגשתי שהוא בעיקר מנסה למכור את עצמו לקהל הקולנוע כסלבריטאי מושך יותר מאשר כשחקן. הו תראו, אני גבר גבר מאצ'ו שרירי. בנות אתן רוצות אותי, בנים אתם רוצים להסתובב איתי. בכלל, לא אוהב את הבחור בכל סרט שהוא לא 500. כי, שוב, ב500 הוא היה מקסים. בכל השאר לא.
ווואאאטט? אני חושבת שקצת לא הבנת את הסרט… בדון ג'ון הוא דיי צוחק על הפרסונה המצ'ואיסטית והשרירית, ואם כבר יש בו קצת עודף אמירות בשביל סרט יחסית קצר.
ועדיין
הוא מתיימר לצחוק, אבל הסרט פושט חוגג על האווירה המטופשת הזאת. אני לא אוהב סרטים שבאים להציג אמירה מסוימת ובסופו של דבר משחקים איתה כדי להביא קהל. אני בכלל חושב שהעשייה שלו כבמאי ותסריטאי בינונית מאוד, והסרט, כסרט ביקורתי ומשעשע, רע מאוד. אני רואה את זה שיש פה עומק כתירוץ לעובדה שהוא מוציא סרט סוג ב'.
השאלה מהם בדיוק אותם סרטים שלו שאתה טוען שראית.
את "השר" ראית? את "בריק"? ואולי "50/50"? בכל הסרטים האלה הוא באמת היה גרוע לדעתך?
אולי לא גרוע,
אבל ממש לא מה שעושים ממנו. לא קרוב לזה. ואני מדבר רק על "50/50" מהרשימה הזאת, אז סלחו לי אם את הרושם שלו אני מקבל מהדברים הבולטים ביותר שהוא עשה בקריירה שלו. "500" היה האהוב עלי מכל מה שיצא לו לעשות. וזה בעיקר בגלל שזואי דשנל קסומה ומקסימה, אז איך אפשר לפשל פה בכלל.
אמ, סליחה
אני דווקא נהניתי מהמשחק שלו ב"עלייתו של האביר האפל" בעיקר כי זווית הראייה של
זה לא בדיוק משהו שאני משתדל להתרכז בו תוך כדי שאני עסוק בלעקוב אחרי עלילת הסרט ועוד דברים, אממ, שוליים כמו הדיאלוגים, העיצוב וכו'. אם אתה כן נוהג לחשוב על הסלטות ופליק-פלאקים המוחיים האלה במהלך הסרט, סבבה מבחינתי וכולי הערכה אליך.
וחוץ מזה – אוי וי, דון ג'ון לא מוקרן בעיר שלי! אאלץ לחכות לדיוידי…*אהמ*מילת קוד לטורנט*אהמ*.
אני אוהבת את גג"ל
אבל לא מתכוונת לראות את הסרט.
אם זה באמת כמו שכתוב פה, שמתייחסים לפורנו כאל צלע שלישית בזוגיות, זה ממש מוצא חן בעיניי. זה נכון הרבה פעמים אבל אף פעם לא מתייחסים לזה בסרטים רומנטיים (או בכלל).
אבל אם הוא לא ייצא בהיסטריה נגד (חח אני מניחה שהוא לא), ואם הוא ייתעלם לחלוטין המציאות הקשה שבה רוב הנשים שם הן נפגעות אלימות מינית וגילוי עריות ונטולות ברירות, ארגיש כאילו אני צופה בתעמולה נגד נשים.
אבל זה לא סרט על תעשיית הפורנו.
אין אף דמות שם שמעורבת בהפקה של הסרטים האלה. זה סרט על הצופים. זה כמו להגיד שסרט שדמות בו מדברת באייפון הוא תעמולה בעד סדנאות יזע בסין.
לא ממש
אף אחד לא מסתכל על הילדים עובדים ועובדים ועושה ביד…
תתפלאי איזה סוטים יש שם בחוץ
(ל"ת)
אממ...
NSFW
מה שאני אומרת הוא שסרטי תעמולה זה ז'אנר אחר לגמרי. אני לא נמנעת מצפייה בסרטים שמציגים אנשים אוכלים בשר כי אני יודעת שאלה לא סרטי תעמולה, והם מציגים משהו שגם אם לדעתי הוא לא מוסרי, הוא משהו שאנשים עושים. אני לא רוצה לצפות רק בסרטים על אנשים מצוחצחים מבחינה מוסרית. נשמע משעמם לאללה. אני ממש לא חושבת שאני צריכה להסכים עם כל מה שדמויות בסרטים עושות ואני לא מצפה מדמויות לעשות רק דברים שאני מסכימה איתם. במיוחד כשהסרט לא מציג את ההרגל הזה כמשהו חיובי במיוחד.
לא מסכימה, אבל זה אוףטופיק...
(ל"ת)
איך בדיוק?
אנחנו במאה אחוז מדברות על הסרט.
לא, כי לא ראיתי את הסרט
(ל"ת)
זה בסדר, אל דאגה. בסופו של דבר הפורנו מוצג באור שלילי כתחליף חיוור ליחסים אמיתיים.
זה אמור להיות קצת יותר מורכב
לא ראיתי את הסרט אבל כן ראיתי ראיון איתו בתוכנית של סטיבן קולבר. לא יודע עד כמה זה בא לידי ביטוי בסרט אבל לפחות בראיון הוא אמר שהסרט בא להציג את היעדר היכולת להיות מציאותי ולהתפשר על משהו פחות ממושלם שזה סינדרום שהחברה המודרנית שלנו לוקה בו, מכל מיני סיבות.
אצל הדמות שלו זה בא לידי ביטוי בכך שנשים רגילות לא יכולות לספק אותו מבחינה מינית שזה כנראה הסיפור העיקרי, אבל הוא הוסיף שזה משהו שגם בא לידי ביטוי אצל סקרלט ג'והנסון שראתה יותר מדי צ'יקפליקס ולכן יש לה ציפיות מוגזמות מכל מערכת יחסים.
על פניו לי זה נשמע כמו רעיון מעניין. הראיון למי שרוצה לראות:
http://www.colbertnation.com/full-episodes/wed-september-25-2013-joseph-gordon-levitt
נפל לי האסימון
לופר היה יכול להיות הרבה יותר אמין ויזואלית אם את התפקיד של ברוס ויליס היו נותנים לגילברט גוטפריד.
i don't see it
שחקן אנמי, בינוני מאוד וחסר כל ייחוד. ב-50/50 הוא כבר ממש גרוע. מי שאוהב, שיהנה.
ביקורת טובה, רק לא הבנתי את המשפט
"בדומה לג'וזף גורדון לויט עצמו, "דון ג'ון" הוא סרט רזה ונאה למראה, שנון וחמוד לאללה. הוא גם עוסק הרבה בפורנו, דבר שלא בטוח האם הוא נכון לגבי לויט."
מאוד סביר להניח שג'וזף גורדון לויט לקח הרבה מהחוויות שלו (בעיקר בהתחשב בזה שזה סרט ראשון שלו) – מהחיים הפרטיים שלו והייתי כולל את עניין הפורנו. כן, הוא לא משחק את עצמו, אלא ערס איטלקי, אבל אם אני צריך לבחור בזה שהוא המציא סיטואציה דמיונית של מישהו שרואה הרבה פורנו לבין לקחת משהו מהחיים הפרטים שלו לשם, אני אבחר באופציה האחרונה. אפילו שהוא שחקן מפורסם שכנראה יכול להשיג את מי שהוא רוצה (בעצם, הסרט עצמו עוסק בבחור שיוצא עם בנות ובכל זאת רואה פורנו). ב"לילות בוגי" שעוסק בפורנו (עוד סרט בכורה מפורסם), פול תומאס אנדרסון ציין במפורש שהסרט נעשה על סמך צפייה מרובה שלו בפורנו באותו הזמן.
ואם זה לא מספיק, גג"ל עונה תשובה צינית שאולי מבהירה שהוא כן צפה בפורנו אצל ג'יי לנו:
http://www.youtube.com/watch?v=ZG8vctR3dHo#t=50
(בזאת סיימתי להגיד את כל מה שיש לי להגיד על הרגלי הפורנו של גג"ל).
אם לויט יפתח פתאום מחלה חשוכת מרפא
אני יאשים אותך, פיש!
נהדר!
דבר ראשון, היה נחמד לראות לפני סרט את הלוגו של 'היט רקורד', מקווה שיהיו עוד הרבה כאלה.
מסכים שאחד הדברים הטובים בסרט הוא השגרה החוזרת-על-עצמה עם שינויים, מה שהזכיר קצת את 'Groundhog day'. וגם בתוך השגרה החוזרת הזאת היו מיני-חזרות נחמדות (הבחורות במועדון).
הקונספט הזה של להשוות את הפנטזיות הגבריות (פורנו) והנשיות (Rom-Coms) בחברה המודרנית יכל בקלות להיראות סתמי ושטחי, אבל הכתיבה, בימוי ומשחק המעולים של ג'ג"ל מראים את זה בסרט חכם, סקסי וממש מצחיק.
במה הוא עובד?
אם בבוקר הוא מנקה, אחרה"צ הוא מתאמן ובערב הוא יוצא?
חוץ מזה, ללהק את עצמך לתפקיד הראשי בסרט שלך זה כל כך… אויש.
שאלה מעניינת, האמת
הסרט כמעט שלא, או בכלל לא, מראה את העבודה שלו. הוא בהחלט עובד; הוא מזכיר בכמה נקודות חברים מהעבודה ושהוא היה צריך "לקחת עוד משמרת" או משהו כזה. אבל אני לא בטוח האם הסרט מראה במה הוא עובד. בדיון אחרי הסרט עלתה השאלה הזאת, ואני והשותפה לצפיה שנינו חשבנו שאולי הראו בהתחלה שהוא ברמן, אבל שנינו לא היינו בטוחים בזה.
זה אחד מהדברים האלה שמרגיזים אותי לאחרונה בסרטים.
1. דמויות שאיכשהו יש להן כסף לדירה מגניבה אבל לא מקדישות אפילו חצי מהיום שלהן לעבודה.
2. דמויות שאמורות להיות מאוד עניות ולכן גרות בדירה קטנה ואנחנו אמורים לרחם עליהן, למרות שתכלס, אחלה דירה!
(כמו אליס קופר, אני כעת מחפשת עבודה ודירה. ובחורה עם מכונית ואקדח.)
זה חדש?
הדמויות של "חברים" (בעצם – הדמויות של כמעט כל סיטקום שמתרחש בניו-יורק אור עיר גדולה אחרת) מבקשים את תשמות ליבך…
נו,
זה כי הם גרים בקומה השביעית בלי מעלית.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
הוא מציין את זה פעם אחת,
כשג'וליאן מור שואלת אותו במה הוא עובד, הוא אומר שב"עסקי השירות" (services), שואלת אם במקצוע כלשהו שאני לא זוכר, הוא עונה שלא, שואלת אם "ברמן?" והוא עונה שכן.
וגם אז לא ברור אם הוא אומר את זה ברצינות או לא
(ל"ת)
נדמה לי
שהוא מציין שהוא עובד כברמן, כנראה באותו מועדון שבו הוא נוהג לבלות.
זה לגמרי אויש,
אבל זה עבד בשביל קלינט איסטווד ומל גיבסון וצ'רלי צ'פלין ואורסון וולס ובן אפלק ווודי אלן וקנת בראנה וג'ורג' קלוני, אז אולי בכל זאת יש משהו בשיטה הזאת.
למען האמת, בשביל בן אפלק זה לא בדיוק עבד..
יש כמעט קונצנזוס ש"ארגו" היה מוצלח *למרות* שהוא ליהק את עצמו בתפקיד הראשי, לא בגלל. בשאר הדגומאות אני מסכים איתך.
הוא ברמן
רואים בהתחלה שהוא מוזג למישהי שתייה. והוא גם אומר לג'וליאן מור שהוא לומד כי צריך את זה כדי להתקדם במקצוע.
אכן, הוא אומר את זה במפורש
אחרי כמה פעמים שמוזכר באופן מתחמק שהוא עובד ב"שירות".
בסרט הוא אמר לג'וליאן מור שהוא עובד במגזר השירותים, והיא צחקה ושאלה מה בדיוק והוא אמר ברמן.
לפחות זה היה ככה בתרגום של הסרט בקולנוע.
הוליווד: "פורנו זה דבר נורא! תראו כמה נזק היא גורמת
לגברים!"
אף חלק במשפט הזה לא נכון.
(ל"ת)
למה?
פורנו הוא בהחלט דבר מזיק,גם לצופה בו.
כל דבר יכול להזיק
זה תלוי במינון. להתמכרות לפורנו וצפייה אובססיבית עלולות להיות השפעות שליליות, אבל כמו שנאמר בסרט, נדירים הגברים שלא צופים בו בשלב כזה או אחר בחיים. אני לא מכיר מכורים ולא קראתי מחקרים או משהו, אבל עוד לא שמעתי מישהו אומר "וואו, הפורנו הזה הורס לי את החיים".
LOL, אתה אשכרה לא מסוגל לדמיין שהשאלה
"איך פורנו משפיע על נשים", בכלל רלוונטית, הא?
נראה לי שלכך AP התכוון כשהוא אמר את מה שאמר. שסרטים הוליוודיים הם בדרך כלל כל כך מרוכזים בנקודת מבט גברית, עד שהדבר הכי גרוע שהם מסוגלים לחשוב על פורנו זה שהוא פוגע בגברים.
אני לא רוצה להיכנס לדיון על פורנו עכשיו, רק לחדד את מה ש AP אמר בנוגע לסרט הזה. בפועל אני חושבת שזה יותר כמו,
הוליווד: פורנו זה מגניב! הדבר היחיד שרע בו, זה שהוא כל כך מגניב עד שאתה עלול לבזבז עליו הרבה זמן, כמו משחקי מחשב. D:
"הוליווד: פורנו זה מגניב!"
הוא משפט שלא קשור לסרט הזה, שהוא לא "הוליוודי", ולא טוען שפורנו זה מגניב.
אוקיי, הבנתי.
(ל"ת)
מה הקשר הוליווד?
זה תסריט מקורי שג'ג"ל כתב. אם יש לך טענות לגביו, הוא האיש שלך. לא ה Legion of Doom ההוליוודי (שחבריה כוללים בין היתר את דיימון לינדלוף, שאמלאן ועוד).
שאף אחד מהם לא מתייחס לפורנו
בעצם, הוליווד באופן כללי לא ממש מתייחסת לפורנו (חוץ ממייקל ביי כמובן, שמתייחס להכל כמו פורנו), אז קשה קצת לומר מה העמדה שלה.
אני חושב שהסרט האחרון שראיתי בו גיבור ראשי צופה בפורנו הוא קיק-אס, וגם שם זה היה חלק די שולי. אני מנסה לחשוב על סרטים שמכילים פורנו כגורם מניע בעלילה ואני מגיע בעיקר לקומדיות קולג'/הפרשות – זאק ומירי עושים פורנו, אמריקן פאי, איזו מין שכנה… (יש לכם עוד?) מה שמשותף לכל אלה זה שהגיבורים בהם יותר בעמדה של יצרני פורנו מאשר צרכני פורנו. זה שהסרט הזה בכלל מכיר בכך שאנשים מבוגרים צופים בפורנו (ולא רק תיכוניסטים הלומי הורמונים) הופך אותו לדי יוצא דופן.
אה! לילות בוגי.
ידעתי ששכחתי משהו.
"בושה" עשה את זה קודם
הוא אמנם לא "רק" על פורנו, אלא על אדם שמכור לכל סוג של מין, כולל פורנו, ועדיין – לפורנו יש שם תפקיד משמעותי.
כמה מהאנשים האלה שאתה מכיר
מודים בדברים שהורסים להם את החיים? או מודעים לזה בכלל? או מדברים ברצינות על דברים בעייתיים שלא מדברים עליהם בד"כ?
רוב בני האדם לא מודים בדברים שליליים בפני עצמם, בטח שלא בפני אנשים אחרים. בהנחה שהם בכלל מודעים לבעיה.
עוד בנוגע לזה
http://greengross.wordpress.com/2013/10/01/%D7%94%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94/
אוי, איזו כתבה מרגיזה.
היא מצליחה להיות שובינסטית, נאיבית ומלאת סתירות בערך בכל משפט. אבל אולי זה בלתי נמנע כשאתה כותב בלוג על פסיכולוגיה אבולוציונית.
אכן
אבל הסרטון מיוטיוב בסוף המאמר היה מאוד מעניין. הוא דיבר על ההשפעות האפשריות של התמכרות לפורנו ועל היתרונות שבגמילה.
הביקורות המעורבות בתגובות מחזקות את געגועיי לסרגל הדעה על הסרט
כשקראתי את הביקורת זה נשמע כמו סרט שאני חייבת לראות מיד בקולנוע, ועכשיו אני כבר פחות בטוחה. הייתי שמחה לראות נתונים מספריים של התפלגות דעותיהם של גולשי עין הדג (כן כן, לא התעייפתי מלבכות את לכתו של הפיצ'ר המוצלח הזה).
נ.ב.
Levitt מתעתקים לוויט; הכתיב "לויט" נקרא אצלי כמו loit כמו משהו כזה…
אוקיי, זה הזוי
יצאתי מעין הדג וחזרתי לעבור על דואל שקיבלתי היום; קיבלתי עדכון לבלוג לקים (כן, לקים) שאני מנויה עליו, ונכנסתי לקרוא. מתברר שלשם שינוי זו לא רשומה על לקים, אלא ביקורת על הסרט שהבלוגרית נתנה לה את הכותרת Sunday Funday – Go See Don Jon.
האם היקום מנסה לרמוז לי משהו?
כן.
(ל"ת)
לא יודע לגבי היקום, אבל אני רוצה להגיד לך משהו
מה בלוג לקים???
מה לקים???
אלוהים אדירים!
איבדתי את התמימות!
חשבתי ש-"בלוג לקים" זה בלוג בנושא גלידה (מלשון "תביא לק מהגלידה שלך")
ועכשיו התאכזבתי קשות לגלות שזה לא ככה.
גם כשאנשים שומעים על פורום לקים הם חושבים שאני צוחקת
מתי יבינו שלקים זה עסק רציני?
אני חייב לציין
שאני בשיא הרצינות תהיתי אם מדובר בבלוג המוקדש לקים (ז'ונג איל).
אחרי שכתבתי "לשם שינוי זו לא רשומה על לקים"?
(ל"ת)
פטריק, קים אהער!
(ל"ת)
מה רע?
לק זה ציור על הציפורניים. למה שלא יהיה בלוג? (:
תודה על התיקון,
כי עד היום קראתי לו "Loit" במקום "Levitt". הכתיב בלבל גם אותי.
מכירה כמה ״לויטים״ ישראליים
והם כותבים עם ו׳ אחת. עם שניים זה נראה כמו lewit. אני גם אסתכן ואנחש שזה קשור לשם לוי בצורה כלשהי, מה שעוד יותר מייתר את הו׳ הנוספת.
למשל הלוויט הזה
שזכה לאחרונה באיזה פרס נחשב.
לפחות פעם הוא היה ישראלי.
עושים ספירת מלאי של לויטים?
על הדרך גם נוכל לבדוק האם גם הם השתכשכו בבריכת הגנים המשובחת של גג״ל. זוכה הנובל הזה, נגיד, יש מצב שהוא קשור אליו איכשהו. למרות שלא בטוח. לא חתיך ומוכשר מספיק.
אם אני זוכר נכון, היה ראיון איתו לפני שבוע-שבועיים
באחד העיתונים. הוא ציין שיש לו דוד דתי/חרדי בירושלים, אמר שהמשפחה מאוד נחמדה.
ו… אז עוד מעט נתגאה בו כמו בבר רפאלי על ייצוג ישראלי במחוזות רחוקים?..
זאת מכיוון ששמות עבריים רבים בוחרים לכתוב בכתיב חסר (זכותם)
אף שלמעשה אין בהכרח סיבה לכך (מלבד מסורת ובחירה אישית).
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/SugyotBeIvrit/Pages/07101002.aspx
אבל זה לא רלוונטי לתעתיק שמות לועזיים (גם אם הם מבוססים על שמות עבריים / יהודים / תנ"ך) בדיוק כפי שלא קוראים לו יוסף אלא ג'וזף (ולא מתעתקים David לדוד). זה היה מקובל לפני שנים רבות, כיום לא. כשמדובר באדם שאינו ישראלי ולא כותב את שמו בעברית, התעתיק אמור להיות לפי כללי התעתיק. גם בוויקיפדיה העברית כותבים לוויט (ובצדק).
אין קשר לאות W (ויקיפדיה כותבים בוי"ו אחת) מכיוון שכל וי"ו עיצורית מוכפלת באמצע מילה (אלא אם היא סמוכה כבר לוי"ו) כמו במילים חדווה, טלוויזיה, רלוונטי (גם אחרי אותיות השימוש: בוועדה) כמו גם בשמות פרטיים של אנשים ומקומות, למשל שוודיה, ליוורפול ועוד.
אני חצויה לגבי הסרט והביקורת
מצד אחד יצאתי מהסרט עם הרגשה קלה של פספוס, כאילו יכלתי לקבל מהסרט יותר ממה שהוא בסוף הציע. והמון רגשות מוערבים לגבי המסר והסיום של הסרט (והרבה אי בהירות לגבי הדמות של ג'וליאן מור). מצד שני, הרגתי שאני מסכימה עם בערך 95% מהביקורת ואני ממש לא יכולה להרשות לעצמי להמליץ לכל מי שאני מכירה ללכת לראות אותו.
בקיצור, זה סרט מסקרן, מענין, חדשני אבל לא בטוח שהוא מצויין ומוצלח כמו שעושים ממנו.
נדמה לי שהוא מוגבל לגיל שש עשרה ומעלה.
(ל"ת)
לא משהו.
כלומר, גם לא ממש נורא. פשוט… איך אומרים את זה? בוסרי. יש כאן רעיונות מעניינים – ההשוואה בין פורנו לקומדיות רומנטיות מעניינת ומצודקת אבל אף פעם לא מתקדמת לשום מקום אמיתי ונשארת שטוחה מאוד, חוץ משלושה שחקניות בדיוק ( ברי לארסון, ג'וליאן מור ואימא שלו, שכולן, אגב, מהממות במשחק שלהן) רוב השחקנים מטפלים בחומר שלהם בצורה נורא שטחית :יוסף גורדון לויט לא מאוד שיכנע אותי, אבל אני לא יודע אם זה בעיה מבנית בדמות או במשחק, אבל ג'וני של יוסי גורדון-לויט פשוט לא דמות מציאותית: הוא הרגיש כמו פנטזיה של ערס מאשר ערס אמיתי. וחלק מההחלטות שלו והמעשים שלו לאורך הסרט נראים פשוט תמוהים ולא מקושרים למציאות בכלל.
והעיסוק במיניות, למרות שהוא לכאורה מאוד מתקדם, די שטחי בסופו של דבר : פורנו זה לא מגניב! הסוף. הדיונים "בעד" ו"נגד" פורנו מרגישים נורא שטחיים ולא אמיתיים. בכלליות, העיסוק בהכל היה מאוד שטחי, עם רגעים קטנים של השוואות או דילמות מעניינות שלחלוטין עוברים עליהם מהר וחוזרים לאיזה שהיא נוסחה יותר קונבנציונאלית.
אני לא חושב שהסרט הזה הוא אסון, אלא פשוט שהוא נורא מפספס את כל הדברים שלו בגלל בוסריות. אם במקום למהר הוא היה מחכה כמה שנים, משכתב את התסריט, אולי מלהק שחקנים יותר טובים לתפקידים הראשיים הסרט היה הרבה יותר מעניין, עמוק ולא פשוט.. קומדיה רומנטית עם הבזקי פורנו.
כן, בסופו של דבר, דון ג'ון הוא פשוט קומדיה רומנטית עם הבזקי פורנו. שזה נחמד, פשוט לא משהו מיוחד מאוד.
נ.ב 1 סקרלט יוהנסון בהחלט הייתה בסרט הזה.
נ.ב 2 כתור קומדיה? צחקתי רק … פעם אחת? פעמיים? וכולם מברי לארסון. אז.. לא משהו. לא משהו כתור קומדיה בכלל.
נ.ב 3 אני רואה בקלות איך הסרט הזה נהיה סרט אהוב במחוזות סחים* – הוא לא מספיק עמוק בשביל להגיד משהו כנה על המציאות, אבל הוא עושה פרצוף כאילו הוא כן. ( * – אני מצטער, אני יודע שאין דרך להגדיר סחים, אבל אם הרבנו להשתמש לאורך הביקורת במונח "ערס" , אני חושב שאפשר לעבור על זה בשתיקה)
מסכים איתך על הכל.
(ל"ת)
אז ממש נהנתי. בין השאר, כי צחקתי המון :)
אין לי דעה לגבי "האם גג"ל הוא במאי גדול", אבל הסרט כייפי.
ממש לא התחרטתי להוציא 38 ש"ח (שמבחינתי, זה הרבה עבור סרט).
מקסים! תגובה מצוינת. גם אני הרגשתי שהסרט כן נוגע בנושאים משמעותיים ולא באופן שטחי.
סרט מצוין.
מה שהכי אהבתי בו זה שהוא עוסק בבני אדם, ולא בדמויות מהסרטים/טלויזיה.
מבחינתי, ברגע שאכפת לי באמת מדמות כלשהי בסרט, אפילו אם היא דמות שלא דומה לי ושלא הייתי רוצה להכיר בכלל, הבמאי הצליח במשימה.
זה, אגב, נכון מאותה הסיבה גם בסרטיו של ג'וד אפטאו.
דבר נוסף: היה יפה ואמין במיוחד לראות את התגובה של כל אחת מהדמויות, ברגע שהחולשה שלה נחשפה במערומיה (no pan intended), ואיך כל אחד התגונן והכחיש זאת בדרכו שלו.
ג'וליאן מור אישה לא יפה במיוחד?
אני.. אה.. לא יודע איך להגיב לזה.
ברור
נסה ותהנה
רגע,
אז לדעתך אנשים שאינם יפים במיוחד לא יכולים לחוות סקס טוב?
לחוות הם יכולים
השאלה אם הפרטנר יהנה.
האם לדעתך אפשר שאתה תהנה ותמשך מינית למישהי שהיתה מכוערת בעיניך בעבר – רק בגלל שהיום אתה אוהב אותה, אף על פי האהבה הזאת לא התחילה בגלל משיכה ויופי אלא למרות? (והיא לא השתנתה)
לדעתי, ליופי מעולם לא היה קשר אמיתי עם משיכה מינית.
נשים בדר"כ (אם אינני טועה) לא נמשכות לגבר בגלל המראה החיצוני אלא בגלל האישיות שלו/יכולת ההקשבה/חיזור/סיטואציה ועוד סיבות.
גברים בדר"כ נמשכים לנשים בפעם הראשונה והשטחית בגלל המראה החיצוני, אבל אח"כ גם אם האשה לא יפה או אפילו מכוערת – זה לא מונע מהיצרים לעלות ולפרוח.
ובואו נודה: רובנו לא נשואים לבראד פיט או לאנג'לינה ג'ולי. (או השחקנים המועדפים עליכם), ובכל זאת נהנים מיחסים מצוינים.
ברור
(ל"ת)
יופי
(תגובה בדיליי)
האם יופי של אנשים הוא אובייקטיבי?
בדיוק סיפרו לי אתמול על חברות שבהן נשים מציירות גבות כהות ומחוברות כי זה נחשב יפה.
וקוראים להן מרסדס-בנץ?
(ל"ת)
לא אהבתי.
כן, הסרט הזה עשוי טוב בכל הקשור למשחק ובימוי. אבל התסריט שלו, לטעמי, מפשל בנקודה אחת מאוד גדולה. גג"ל, רואים, ניסה ליצור פה דמות של "ערס" אולטימטיבי. הוא הצליח, רוב הזמן, אבל שגה בפרט אחד קטן: ערס סחי שמכור לפורנו לא יחשוב לעצמו בראש כל מיני מחשביות אנאליטיות (לא במובן הזה…) ויתחיל לנתח את ההתמכרות שלו לפרטי פרטים ברמת אנגלית יחסית גבוהה שאפשר ממש לעשות ממנה עבודת מחקר. גם לא בפני ועם עצמו. ומצטער, זה הרס את לי את כל הסרט, העובדה שהדמות הייתה די קרובה להיות מה שגג"ל תכנן שהיא תהיה, ובסוף הפרט הקטן הזה הרס את כל האמינות שלה מבחינתי. והסרט, מה לעשות, נבנה על הדמות הזאת, וכשהדמות הראשית שלך כתובה לא כ"כ טוב, זה פוגע בכל הסרט.
ערס לא חייב להיות מטומטם
זה נדיר, אבל לפעמים אפשר למצוא ערס פואטי.
בוסרי ומאכזב
אחרי הטריילר המצוין רציתי לאהוב את הסרט, אבל אותי הוא אכזב, ובמבט לאחור לא באמת מפליא אותי שזה הסרט הראשון של גג"ל כתסריטאי/במאי: בעוד שהרעיון הבסיסי מצוין (הציפיות הלא ריאליות שפורנו מכניס ליחסים), הפיתוח שלו מאוד לוקה בחסר..
גג"ל מבצע טוב את דמות הערס הטיפוסי (אבל כזה שמודע לעצמו בצורה יוצאת דופן), אבל הדמות שלו נשארת כל הזמן בתור סטריאוטיפ (לפחות עד שג'וליאן מור נכנס לתמונה) – אנחנו לא יודעים עליו כמעט שום דבר פרט לנאום ש"כמה דברים שחשובים לי". אפילו לא יודעים במה הוא עובד.
אני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על סקרלט – אני לא יודע אם האשמה היא במשחק או בכתיבה של הדמות, אבל יצאה דמות מוקצנת עד כדי פארודיה, לא הצלחתי להבין מה זה נותן לסרט. שלא לדבר על זה שהכל ה"טוויסט" עם ג'וליאן מור לא באמת מוסבר.
לדעתי הבעיה המרכזית היא שהסרט עסוק מהרגע הראשון בלספר את המסר שלו ולא להראות אותו – אנחנו לא רואים מה ההתמכרות לפורנו גורמת לגג"ל, אנחנו שומעים אותו מסביר לנו, וכך הלאה. כשהסרט מעביר את המסר שלו ברגע הראשון, זה הופך את שאר הסרט לדי משעמם.
לא משהו
גורדון לוויט וסקרלט ג'והנסון שחקנים טובים למדי אבל משום מה הם בחרו הפעם לחפף והתצוגה שלהם הייתה על הפנים. הדמויות הללו היו עובדות טוב יותר עם ליטוש תסריטאי נבון ושחקנים אחרים שהיו גם מביאים ערך של אמינות. סרטי אינדי העוסקים בסוגיות דומות הרבה יותר מוצלחים ומעוררי השראה. לא יודע על איזה בימוי מעולה אתה מדבר, היה סטנדרטי לגמרי.
החיובי – גורדון לוויט פה ושם הצליח לעשות הפוך על הפוך ולהטיח בפני צופיו את כל מה שרע בתרבות הפורנו והסטוצים ועל כך אני לגמרי מעריך אותו.