לפעמים משאלות מתגשמות. בעיקר כשהחיים שלך הם סרט דיסני, אבל לא רק. הנה דוגמה: במשך שנים ביקשתי המשך ל"מכושפת", הסרט מ-2007 שעוסק בנסיכה מצוירת שמגיעה לעולם האמיתי, והנה המשאלה שלי התגשמה! אבל אני מכירה את הסיפורים האלה מספיק כדי לדעת שלמשאלות שמתגשמות יש נטייה להיות הדבר הגרוע ביותר שקרה לך. האם "מכושפת 2" ילמד אותי להיזהר במה שאני מבקשת?
הסרט החדש ממשיך כעשור אחרי הקודם, עשור שבו נדמה שלא יותר מדי השתנה. ובכל זאת ג'יזל ורוברט הם עכשיו הורים לתינוקת, ומחליטים שהגיע הזמן לעבור לפרברים. מורגן, בתו של רוברט, היא כבר לא ילדה קטנה שאובססיבית לסיפורי אגדות, אלא בת נוער שבעיקר רוצה חיים נורמליים, וזה לא תמיד קל כשלאישה שמגדלת אותך עדיין יש נטייה לפצוח בשיר ברגעים מרגשים. ג'יזל מצידה לא יודעת להתמודד עם העובדה שדברים מסביבה לא תמיד מושלמים, כי אף אחד לא סיפר לה אף פעם שיכולים להופיע אתגרים בחיים גם אחרי החתונה. ולכן כשהחברים מארץ האגדות אנדלסיה מגיעים לבקר ומביאים במתנה שרביט משאלות בלי פתק החלפה, ג'יזל משתמשת בו כדי לנסות להפוך את החיים לקצת יותר דומים למה שהיא ציפתה לו כשגדלה ביער מכושף עם סנאים מדברים.
כמו בסרט הקודם, גם כאן התסריט משחק עם הקונבנציות של סרטי דיסני. החלק המשעשע ביותר עוסק במגילת תנאי השימוש שמגיעה עם השרביט וכמובן שאף אחד לא מתייחס אליה עד שיש בעיות. היא מצטרפת למסורת דיסני המפוארת של חפצים מכושפים עם יותר מדי אופי, וגם מוכיחה שיש סיבה שהם שמרו את אלן טודיק במחסן כל הזמן הזה. אומנם בשנים האחרונות אפילו סרטי דיסני המיינסטרימיים ביותר – מ"לשבור את הקרח" ועד "אנקנטו" – מעירים על קלישאות דיסני, אבל הפרספקטיבה המודעת לעצמה שהוצגה ב"מכושפת" הראשון, כשהרעיון עוד היה מפתיע ומרענן, משחקת תפקיד מרכזי גם בעלילה של "מכושפת" החדש, מעבר לבדיחות.
מצד אחד הסרט מעלה דרך רוברט ומורגן נקודות חשובות לגבי תפקידי מגדר שלא מקבלות פיתרון מספק, אבל מצד שני הוא מאמץ בחוכמה את העובדה שג'יזל היא גם נסיכת דיסני וגם אמא חורגת. כתוצאה מכך היא לא ממלאת באגדה שאליה הפכה את הפרבר שלה בדיוק את התפקיד שלו ציפתה. ג'יזל מוצאת את עצמה בסתירה בין מי שהיא לבין הסטריאוטיפ שמלווה את התואר שקיבלה כשהתחתנה עם רוברט, והעלילה מתמקדת בזה ובקשר שלה עם מורגן. התוצאות מרגשות ואני מקווה שיתחילו לפצות על השירות הרע שדיסני עשו במשך שנים לנשים שכל חטאן היה להיות שותפות לגידול הילדים של בני זוגן. באופן כללי, העלילה בסרט הזה אומנם קצת דחוסה מכיוון שיש שלוש דמויות ראשיות שלכל אחת מהן ניסו לתת קונפליקט שלם משלה, אבל לכל הסיפור הזה יש לב טוב, וזה מה שחשוב.
תמיד טענתי שג'יזל היא התפקיד הטוב ביותר של איימי אדאמס, ועכשיו כשהתפקיד התפתח והיא צריכה להראות גם את אותה נסיכה נאיבית וגם את האם החורגת הזדונית שאליה היא הופכת, היא עוד יותר מרשימה. אם רק הסרט הזה היה יוצא לקולנוע, הייתי לוקחת את קמפיין האוסקר שלה על עצמי, ומשקיעה במטרה האבודה הזו את כל המשאבים שלי. אני מניחה שבהתחשב במצב היא זכאית לאמי כלשהו אבל באמת, למי אכפת מפרסי אמי?
זה מבחינתי היה המופע של אדאמס, אבל כמובן שהיא לא השחקנית היחידה בסרט. מכיוון שדיסני אוהבים נבלים יש לה תחרות (מילולית למדי) על תפקיד המלכה המרושעת. מדובר במאיה רודולף שמבריקה בזה, אבל זו מאיה רודולף, אז מה חדש? גבריאלה בלדצ'ינו שמשחקת את מורגן הבוגרת היא פנים חדשות לגמרי בשבילי (ואפילו חשבתי שזו הילדה מהסרט הקודם שנעלמה מאז) והיא מקסימה ושרה ברמה שלא מביישת אותה ליד שאר הקאסט, אם כי כמעט אף אחד מהם לא ידוע כזמר. יוצאת הדופן היא כמובן אידינה מנזל, שהתפקיד שלה בסרט הקודם היה די קטן ועורר הרבה תמיהה כשהיא לא זכתה לשיר בסרט מוזיקלי, למרות שהיא אחד הקולות הגדולים בתולדות ברודוויי. הפעם העוול ההיסטורי תוקן והיא קיבלה בלדה עוצמתית שראויה לה.
מהצד הגברי, יש לנו שוב את ג'יימס מרסדן ופטריק דמפסי, אבל הם בהחלט נשארים בצילן של הנשים בסרט. מרסדן בתור הנסיך אדוארד עדיין מצחיק ומקסים ומזכיר למה התאהבתי בו בגיל 14, אבל יש לו דקות ספורות של זמן מסך. דמפסי חמוד ואפילו שר עם שאר הקאסט, אבל כל מה שהתפקיד דורש ממנו זה ללכת לאיבוד בקו עלילה שבעצמו הולך לאיבוד, אז אי אפשר להאשים אותו שהוא לא יוצא פה כוכב.
למרות שתמיד קיוויתי לסרט הזה, התחילו להתעורר בי חששות כשהוכרז שהוא יצא בדיסני פלוס בלבד. אומנם זו לא חרפה כמו להיות המשכון ישיר לווידאו, אבל זה מעיד שבית העכבר לא האמין בסרט ולא תלה בו תקוות כמוני. ואכן, הסרט נראה כמו פרויקט שזלזלו בו. האנימציה שוב נעשתה באולפן חיצוני ולא עומדת בסטנדרטים של דיסני, וכתוצאה מכך הקטעים שמתרחשים באנדלסיה חלשים יותר וגוררים את הסרט למטה. האפקטים הוויזואליים גם מחולקים בקמצנות וגם לא מרשימים כשכבר יש קצת מהם, והסוף סובל מזה, במיוחד אחרי שחטיבות אחרות בדיסני הרגילו אותנו לקליימקסים מפוצצים. הנאמברים המוזיקליים הרבה פחות מרשימים ואין בהם את היצירתיות שפגשנו בסרט הקודם. אני מאשימה בזה את הבמאי אדם שנקמן, אבל גם לא אהיה מופתעת אם השירים עצמם פשוט לא נתנו לו השראה. אלן מנקן וסטיבן שוורץ לנצח יהיו אגדות מוזיקליות, שלא ישתמע שאני מזלזלת, אבל כולנו יודעים שיש לדיסני בכיס האחורי כמה כותבי שירים שעדיין בשיאם ושאותם הם שומרים לפרויקטים חשובים יותר.
אז האם "מכושפת 2" הוא התגשמות כל משאלותיי? לא. רציתי שזה יהיה האירוע של השנה בדיסני ויצא להורים לפעוטות מכל החורים, למרות שידעתי שזה לא אפשרי לפרנצ'ייז קצת יותר חתרני ובלייב אקשן. אבל למרות שהיה אפשר לעשות פה יותר, "מכושפת 2" הוא סרט חמוד ומהנה עם כמה הופעות משחק נהדרות, ואחד הדברים היותר חביבים שאפשר למצוא בדיסני פלוס (בעיקר כי קודמו, באופן שערורייתי ביותר, עדיין לא שם). אז לא תתפסו אותי מתלוננת על הסרט הזה ואני לא לוקחת בחזרה את המשאלה שלי. אחרי הכול, קיבלתי את מה שביקשתי, וכמה פעמים כבר זה קורה?
איזה כיף של סרט לא טוב
ראיתי אתמול סופסוף את הסרט ומה אני אגיד? נהנתי מכל רגע.
אני מסכימה לחלוטין עם הביקורת איפה האוסקר של אימי אדאמס? היא פשוט מבריקה פה וג׳יזל זה באמת תפקיד שתפור עליה (אחרי שנגמר הסרט, עשיתי את הדבר ההגיוני והוא לראות את הראשון שוב)
אז זה לא אותו קסם, והסיפור קצת עמוס מידי אבל איזה כיף
הקאסט עדיין נפלא, כל אחד ואחת מהם, פחות מידי ג׳יימס מרסדן זה נכון כמעט תמיד.
השירים החדשים מאוד ברוח דיסני אבל לא מצליחים לקלוע כמו הליהיטים של הסרט הראשון, לא הבנתי כל כך למה, כי זה בדיוק אותו צוות (נהדר) של אלן מנקן וסטיבן שוורץ.
ואפילו שברור לי למה הסרט הזה יצא ישירות לדיסני פלוס ולא לקולנוע עדיין חבל לי.
סרט שממש גרוע לטעמי למרות שעל פניו הוא לא רע
אז ככה גם אני חיכיתי לסיקוול 15 שנים ודיי הצטערתי במה שקבלתי ולמה? יש הרבה סיבות, אבל הראשונה שבהם שהקונספט שלו מלכתחילה מפספס מה שהסרט הראשון עשה בדיוק והוא? קפיצת הדמויות מהיקום המצוייר ליקום המציאותי, בראשון זה היה מדויק מחדש וכיפי, כאן?? ישר לא הרגשתי בנוח שלא נראה שהשתנה משהו בג'יזל בכל ה10 שנים, כאילו היא לא התפתחה לשום מקום ואז להתסכל עליה מהעיניים של הטינאייג'רית זה היה יותר רע והדגיש את הנתק שהרגשתי בסיטואציה. זה המשיך עם הדבר הבסיסי ביותר כשהיא שרה אף אחד מהעובדים לא רוקד איתה בשונה מהראשון שהיא העירה את כל השכונה וזה גם הפוך אין שום הסבר למה אינדיה מנזל כאילו שום דבר לא עבר עליה והיא גם לא כזה התפתחה כאן בשביל להרגיש מה היא נותנת בארק שלה. כל הפלוט שונה ממש מכל מה שדמיינתי שסרט המשך למכושפת צריך להיות שהבליט יותר את הבעייה המרכזית. הייתי לגמרי מעדיף 'לא להבין' מה קרה עם ג'זל והמשפחה ב10 שנים האחרונות ופשוט שאיזה רשע יגנוב אותה לעולם המצוייר ותהיה שם הרפתקאה קלאסית יותר שתזלוג לעולם האמיתי ונראה את ג'יזל היותר בוגרת עם קשיים של המציאות. בקיצור הסרט הזה היה צריך להיות טיפה יותר עמוק מהראשון בשביל להצדיק את עצמו וזה לא קרה. מה שקבלנו עלילה משעממת בביצוע פרווה.
הלאה, את הגברים השאירו מאחור, אין להם מה לעשות בסרט הזה בכלל, השחקנים נראים ומרגישים תלושים כאילו שכנעו אותו בשביל איזה צ'ק וביי. הפכו את זה לעוד סיפור של דיסני על העצמת ילדה מעייפת, במקום להרגיש אווירה של סיפור הרפתקאה מגניב רומנטי וכו'. שוב נותנים לאינדיה מנזל לפרוץ בשירה וזה הרגיש לי ממש עוד פרוזן 3 ולא בשביל זה התכנסתי. גם השיר שלה היה לו סאונד ממוחזר מהיפה והחיה. ואם זה היה מכוון זה הוסיף עוד עייפות לסרט ולא נתן שום דבר.
מה שמביא אותי לבעיה הגדולה – השירים. מה זה? רגע למה? איך? עם כל הבעיות אם היו שירים או שיר אחד לפחות טוב.. אבל אין! היה שיר אחד עם ניסיון לאדדטיוד שלא כל כך עבד וזהו. הכול כתוב פשטני סאונד משעמם ולא זכיר ומה שקורה במהלך השיר גם לא מעניין. על השירים של הסרט הראשון אני חורש עד היום, ממש כולם מצויינים כולם כיפים. כאן מרגיש הרבה יותר ברודווי מה שאני לא סובל! יותר מידי שירים יותר מידי כשכמעט לא קורה כלום, מה ששיעמם אותי יותר ולסיום אינדיה מנזל צורחת איזה מסר להשלים את האכזבה. אה רוצים עוד באסה? נו גם ההומור לא משתווה.
לסיכום, לא היה נראה שלמישהו איכפת בהפקה מהסרט הזה ודיי ברור למה הוא לא קיבל אור ירוק עד היום, ה-🍑 שלו היה רקוב. אבל דיסני+ היו צריכים תוכן והמפיק: "טוב שומע תוציא את ההפקה הזו לדרך, לא איכפת לי מה יצא, שיהיה לי משהו לתקופת החגים כזה, סבבה?" – אין תגובה… המפיק בטלפון על הקו השני "כן נו וגם פינוקיו שים לי אותו עם שעונים עם יצירות של האולפן כן כן שלא יפספסו מה יהיה להם עוד בדיסני+ … חחח כן שנה הבאה נעלה את המחיר ונעשה עוד כמה פרוייקטים מהירים, שירגישו שיש להם תוכן", קו ראשון: "איך נקרא לסיקוול.. אממ אממ אמ לא מכושפת, יש לנו את זה, פה אין קסם- גדול" קו שלישי: "או לא, כאן יש קסם חכה… השגת לי כבר את איאן מקלן לשחק את מרלין בחרב שבאבן? אוה ותגיד לו שנרמוז שהוא גיי ונכניס לזסלב בינגו ביבידי בו…".
אמ;לק: "העצמת ילדה"
(ל"ת)