לא ברורים המפיצים, ראיתי את הסרט כבר לפני שלוש שנים. בכל מקרה, הפעם זה מבורך.
סרט ענק! לא רגיל, קצת איטי ובנוי בצורה לא קוהרנטית בכלל. אבל כמה שהוא חזק וקשה ושווה כל רגע.
לכו לראות!
משהו באופן הבימוי והצילום לא עבד לי. הייתה לי הרגשה חצי-דוקומנטרית עם כל הדיבורים האלה למצלמה, חובבנית משהו. היו כמה סצינות חזקות וטובות; קטעי השירה היו מאוד מעוררי השראה; ובעיקר הסצינה שמראה על המיטה את הארגז עם חפצי האב המת – מה שנותר ממנו – הייתה יעילה בתכלית. הבחורה ששיחקה את מרדית', בעיקר, הייתה מצוינת. אבל בתור מורה מחליף, בקושי רואים את הנרי בתור מורה (יש יותר עיסוק בצוות המורים שסביבו בתחום הזה). והשוט האחרון של הסרט לא מתיישב בכלל עם המשפט האחרון שנאמר בסצינה הקודמת. כאילו היו שני סופים, הקיטשי והריאליסטי, והבמאי החליט ללכת על שניהם. סרט עם פוטנציאל לא ממומש.
מה?
לא ברורים המפיצים, ראיתי את הסרט כבר לפני שלוש שנים. בכל מקרה, הפעם זה מבורך.
סרט ענק! לא רגיל, קצת איטי ובנוי בצורה לא קוהרנטית בכלל. אבל כמה שהוא חזק וקשה ושווה כל רגע.
לכו לראות!
סרט שמאוד לא סגור על עצמו.
משהו באופן הבימוי והצילום לא עבד לי. הייתה לי הרגשה חצי-דוקומנטרית עם כל הדיבורים האלה למצלמה, חובבנית משהו. היו כמה סצינות חזקות וטובות; קטעי השירה היו מאוד מעוררי השראה; ובעיקר הסצינה שמראה על המיטה את הארגז עם חפצי האב המת – מה שנותר ממנו – הייתה יעילה בתכלית. הבחורה ששיחקה את מרדית', בעיקר, הייתה מצוינת. אבל בתור מורה מחליף, בקושי רואים את הנרי בתור מורה (יש יותר עיסוק בצוות המורים שסביבו בתחום הזה). והשוט האחרון של הסרט לא מתיישב בכלל עם המשפט האחרון שנאמר בסצינה הקודמת. כאילו היו שני סופים, הקיטשי והריאליסטי, והבמאי החליט ללכת על שניהם. סרט עם פוטנציאל לא ממומש.