פעם בכמה זמן מגיעה לחיינו יצירה כל כך דפוקה שהאינטרנט חייב לאחד כוחות למגהזורד ענק של מבוכה ובוז. היצירה הופכת ממשהו שאין טעם לראות כי הוא גרוע למשהו שפשוט חייבים לראות, כי הוא נורא גרוע. לרשימה המפוארת שכללה בשנים האחרונות פנינים כמו "דוליטל" עם רוברט דאוני ג'וניור, "קאטס" ו"ארטמיס פאול" הצטרף לאחרונה "אוון הנסן היקר", המוכר יותר ברשת בתור "בן פלאט מזיע ובוכה".
למי שלא מכיר, בן פלאט שיחק את אוון הנסן במשך שנים במחזמר המצליח בברודווי, אבל נראה שבמעבר למסך משהו השתבש מאוד. הוא אמור לשחק נער בן 17 אבל הניסיונות להצעיר אותו רק גרמו לו להראות הרבה יותר מבוגר מ-28 שנותיו. העובדה שמארק פלאט, אבא שלו, הוא אחד ממפיקי הסרט, בטח לא עזרה לו לקבל סימפטיה ברשת. ומילא כל זה, אבל הסרט עצמו מרגיש כמו ניסיון של האב לסדר לבן שלו מועמדות לאוסקר, בצורה שפוגעת ביצירה כולה והופכת מחזמר לא מדהים לכישלון קולנועי עצום. ואפילו לא כישלון כיפי, סתם סרט משעמם ומוזר.
המחזמר מספר על אוון הנסן, תלמיד כיתה י"ב בודד ודחוי. כשנער מבית הספר שלו, קונור, שם קץ לחייו עם מכתב לאוון בכיסו, כולם חושבים שהשניים היו החברים הכי טובים. האמת היא שזו סתם אי הבנה ואוון בכלל כתב את המכתב הזה לעצמו, אבל הוא זורם עם השקר כי לא נעים לו מהמשפחה של קונור. הם אנשים מקסימים שנואשים לשמוע עוד קצת על הבן שאיבדו, ולאוון יש קראש על הבת שלהם, זואי, אז הוא שמח על ההזדמנות להכיר אותה יותר טוב. שקר לא מזיק, נכון?
אז לא, מהר מאוד אוון עובר מלזרום עם הסיטואציה לאשכרה לזייף התכתבות ארוכה עם קונור, עם קצת עזרה מהדבר הכי קרוב שיש לו לחבר, בחור די מעיק בשם ג'ראד. אלאנה, נערה שאפתנית מבית הספר, משכנעת אותו להצטרף ליוזמה למען בריאות הנפש בשם "פרויקט קונור" וגורמת לו לסחוט עוד יותר את "החברות" עם הנער המת. השקר משתלט לאוון על החיים, וכדי להמשיך ולקבל את תשומת הלב החיובית שהוא כה צמא לה הוא חייב להמשיך לתחזק אותו.
כבר בשלב המחזמר היה בסיפור הזה משהו דפוק, כי הוא ניסה בו זמנית להיות גם מעשייה מעוררת השראה על אותנטיות וגם סאטירה מקאברית על ניצול מותו הטרגי של נער על ידי החברה. איך עיבוד קולנועי אמור להתמודד עם החומר הזה? ובכן, לא ככה. הסרט פשוט הוריד את כל ההומור, צבע הכל באפור וחום והכריז שבעצם זה סיפור ממש עצוב על נער בודד שקשה לו. אוון, כן? לא קונור, חלילה. למי אכפת מקונור.
למה, בעצם? למה הכאב שלו יותר קשה וכבד משל אם שאיבדה את בנה, או האחות שמתקשה להתאבל כי אחיה היה אלים ואכזרי כלפיה? למה הם עצובים אבל הוא נראה בכל רגע כאילו הוא הולך להתמוטט מעומס הרגשות? אולי כי בן פלאט צריך להראות לאקדמיה שהוא שחקן טוטאלי ונפלא. והוא לגמרי טוטאלי, הוא משחק כאן פי 10 יותר מכל מי שמסביבו, בוכה כל שתי דקות ושר כמעט את כל השירים. העלילה אמנם נוקתה מחלק מהדברים הדפוקים שהוא עושה, אבל יש משהו מאוד שטחי בצורה שבה ניסו להוציא את אוון פחות גרוע. הוא כבר לא אחד מבין רבים שעושים "המנוח ואני" לקונור, הוא פשוט ילד חרא שעושה דברים חרא.
במחזמר המקורי, למשל, אלאנה מוצגת כנערה אופורטוניסטית שקושרת את עצמה למותו של קונור כדי לשפר את הסיכויים שלה להתקבל לקולג' טוב. היא מוצגת כמי שמשקיעה את כל כולה בהתנדבות ופעילות ציבורית, בחורה רצינית שמתייחסת לאחרים כ"מכרים" ולא חברים, כי הפעילות שלה אמורה לפצות על הקושי שלה ליצור קשרי חברות אמיתיים.
בגרסה הקולנועית, לעומת זאת, היא פשוט ממש רוצה לעזור לנערים שמתמודדים עם חרדה, דיכאון ובדידות. היא אפילו שרה על זה שיר מאוד גרוע שנכתב במיוחד עבור הסרט. היא לא אומרת "מכר" אף פעם כי זה מצחיק וכבר אמרנו שצריך כמה שפחות הומור, זה סרט רציני. אז עכשיו במקום שאלאנה תהיה מישהי שלפעמים פוגעת באחרים למען המטרות שלה, היא מישהי שכל כך אכפת לה מהמטרה הנעלה שהיא מקדמת שלפעמים היא עושה טעויות תמימות.
שינויים מהסוג הזה כנראה אמורים להפוך את הסיפור ליותר קל לעיכול עבור קהל רחב, אבל הם רק מדגישים כמה המעשים של אוון מעוותים ודפוקים, וזאת בעיה, כי הסרט גם רוצה שנדע שאוון הוא איש המסכן והאומלל ביותר בעולם. זה לא הופך את הסיפור ליותר אפל או יותר מורכב, הוא פשוט הופך אותו לנורא מבלבל רגשית. אנחנו אמורים להזדהות עם אוון? לרחם עליו? ללמוד ממנו לקח? להיות מסויגים? הכל ביחד? כי בתכל'ס אף תשובה לא נכונה.
עוד בעיה משמעותית היא שהסרט לא באמת רוצה להיות מחזמר. מלבד סצנה אחת שאשכרה מתחייבת לפורמט – ואפילו מעיזה לרמוז שהומור קיים – כל הקטעים המוזיקליים כוללים מישהו יושב או הולך במסדרון תוך כדי שירה. פלאט משחק כאילו הוא מנסה להעביר את הסיפור גם לצופים בשורות האחוריות, אבל כל שאר השחקנים בקושי טורחים לקום מהכיסא בשביל הסולו. נכון, במחזמר בימתי יש הרבה יותר השעיית אי אמון מאשר בקולנוע, אבל גם לסרטים יש כל מיני טריקים שהם יכולים להשתמש בהם כדי להציל את המצב. למרבה הצער, הבמאי (סטיבן צ'בוסקי, שביים בעבר את "פלא" ו"כמה טוב להיות פרח קיר") לא השתמש באף אחד מהם.
וככה יצא שלא רק שהסיפור צולע, השחקן הראשי לא מבין איפה הוא, המסר מבלבל והקטעים המוזיקליים עגומים, גם ברמה הכי טכנית של יצירה קולנועית הסרט לא עובד. העריכה גרועה וקיטשית ברמות של "אנשים שמדברים באינטרנט הופכים לקולאז' שיוצר את הפרצוף של קונור", הצילום משעמם והשילוב בין השירים לריאליזם נותן את התחושה שאוון הוא רוצח סדרתי סכיזופרן שהוזה את כל העלילה. יכול להיות שהיה צריך ללכת עם התחושה הזאת עד הסוף ופשוט להפוך את הסיפור לסרט אימה פסיכולוגי בכיכובה של משפחת מרפי, אבל נו, באקדמיה לא אוהבים סרטי אימה, ובן פלאט רוצה את המועמדות לאוסקר שלו.
אוקיי, אני לא חושב שמישהו אמור לראות את ארטמיס פאול מחוץ למתקן עינויים בצפון קוריאה, וסטיבן צ'בוסקי רחוק מלביים סרט מוזיקלי (ובואו, גם בפלא לא היה משהו מיוחד מעבר ל"תראו את הילד הזה איזה מסכן הוא").
אבל כן, זה סרט נהדר לרשימה הזאת.
מוחה נחרצות על הפגיעה בכבודו של פלא
פלא זה סרט נהדר ומקסים שהייתי ממליץ בפה מלא.
לתאר את הסרט כ״תראו את הילד איזה מסכן הוא״ זה תיאור כל כך רחוק מהמציאות ואין כל קשר בינו לבין הסרט. הסרט כל כך הרבה יותר מזה.
מה גם שהתיאור הזה מתעלם מהעובדה שדווקא הסרט הזה מראה שלמרות התחושה כאילו הילד הנכה הוא מרכז העולם, יש עוד אנשים מסביבו וגם להם יש רגשות וגם להם יש דברים שעוברים עליהם. בדרך כלל סרטים מהסוג הזה נצמדים לגיבור ומציגים רק את המצוקות שלו, אבל הסרט הזה בכוונת תחילה בוחר להראות לנו גם את הצדדים של אלו שמסביבו (ואפילו אלו שמסביב לאלו שמסביבו). כך שהתיאור הזה גם מחמיץ את אחת המעלות החשובות שבסרט.
בקיצור, אין לי מושג לגברי ״אוון הנסן היקר״, אותו לא ראיתי, אבל חשוב לי למחות ולהזכיר שפלא הוא סרט מקסים נפלא ומרגש ומומלץ לצפייה לכל אחד.
נהניתי מהצפייה ובהחלט האמירה שלי היתה מוקצנת. הכוונה שלי היתה שבפלא אין עלילה ברורה, אין מתח שנוצר לקראת הסוף, אין נבל (תעשה לי טובה, ג'וליאן הוא סתם ילד טיפש, לא יותר).
המשחק של טרמבלי (אני מת על הילד הזה), של רוברטס ושל וילסון היה נהדר, הבימוי היה טוב, אבל לא ראיתי בו סרט מרתק. מצטער.
למה שיהיה נבל?
זה לא סרט גיבורי על וזה לא סרט אנימציה של דיסני, אין שום קשר בין סיפור מהסוג הזה ל״נבל״.
זה סיפור מהחיים האמיתיים שלא נופל למקומות קומיקסיים של ״גיבור״ ו״נבל״ אלה מראה לנו את המורכבות שבאנשים, ובמיוחד ילדים, שלא ניתן ישר לשים בקטגוריות ברורות של ״הוא טוב והוא רע״.
אם ג׳וליאן היה הופך ל״נבל״ זה היה הורס את כל הרעיון של הסרט.
זה פשוט לא סרט מהסוג שבו יש לך ״גיבור מול נבל״ ואני לא רואה איך הכנסה של נבל ״אמיתי״ הייתה תורמת לסיפור ולא הורסת אותו.
יכול להיות שיש סיבה שאין נבל, אבל זה הופך את הסרט לקצת פרווה בעיני.
לא הבנתי מה הדיון בעצם
אבל מחזקת ש"פלא" סרט ממש סבבה
הטענה שלי היא ש"פלא" סרט סביר
אבל לדעתי הוא קצת חסר פואנטה. מה הבעיה שהגיבורים מנסים להתמודד איתה? לגרום לאנשים להיות נחמדים אליו? לגרום לאחותו להרגיש חשובה? לגרום לג'ק להפסיק לחטוף כאפות מהחיים? לגרום למירנדה להסתדר עם החיים החדשים שלה?
כל המטרות האלה מאוד לא ברורות, ולא ראיתי התפתחות של אחת הדמויות.
יותר מזה, כנכה חשוב לי לראות סרטים על אנשים כמו אוגי וכמוני, אבל פלא לא נתן את מה שציפיתי לו. מצטער.
אני לא בטוח שיש באמת איפשהו גרסה טובה של המחזמר הזה
כלומר, אוקיי, אני מניח שהוא עובד על במה – אבל על במה הרבה אנשים מוכנים לסלוח להרבה דברים, מסיבות מוצדקות (ושלא). אבל גם לו העיבוד להנסן היה קצת יותר מדויק, עדיין נראה לי שפשוט מדובר בסיפור… לא משהו?
כלומר, כזה שמאוד "מרגש" אבל לא בהכרח בגלל שהוא מוכן לעבוד בשביל זה כמו שהוא שר-ספק-צורח על כל הנושאים הכי רגישים בעולם.
עם זאת, אני לא בטוח שהגרסה הזאת היא הקטסטרופה שכולם אומרים שהיא. זה לא סרט טוב, והוא ארוך מדי ועוד הרבה מאוד "מדי" כאלה ואחרים, אבל ראיתי סרטים גרועים יותר השנה, נדמה לי (שנת קורונה, לך תזכור). ואומנם היו מספר בחירות שפגעו בסרט לעומת המחזמר, אבל הסרט בעיקר חושף חולשות שתקפות עוד לגבי המחזמר שכולם התלהבו ממנו (כמו נגיד… למה כולם מתלהבים מהנאום של אוון??? זה לא נאום מרגש בכלל! מה נהיה, חברים). שוב, זה לא אומר דווקא שהמחזמר עצמו רע או משהו – אבל הפער שנוצר והאור המיידי שנשפך ברגע שזה עובד לקולנוע מבהיר שעתיד מחזות הזמר (או לפחות, עיבודי מחזות הזמר) הוא בבעיה, ושלהוליווד אין באמת מושג כרגע איך לגרום ללהיטים של שנות האלפיים והלאה לעבוד על המסך. האם לאט לאט כולם יוותרו על זה מראש כמו "המילטון"? האם כן יתגלה מתישהו פוסי חדש? והאם תכלס בכלל צריך עיבודים כאלה כש-80% מברודווי זה פשוט גרסאות מחזמר של סרטים ישנים? אנא ערף. "אוון הנסן" הוא לאו דווקא קטסטרופה, אבל הוא מבהיר כמה ברודוויי והוליווד התרחקו כל אחת לכיוון אחר, ומעלה שאלות האם יהיה ניתן ליצור מפגש מחודש שמניב תוצאות מלהיבות.
(לכל מי שבא להגיד "אבל שכונה על הגובה!", עניתי על זה בביקורת, ומאז דעתי על הסרט רק הדרדרה).
ממש מגניב שהוליווד וברודווי התרחקו
מראה את הייחוד בכל מדיום :)
מתי ויתרו על "המילטון"?
ברור שאין שום סיבה לעשות סרט אחרי הצילום של ההצגה (שהיה מושקע ועם בעיות משלו), אבל גם אין שום סיבה לרימייקים של "קאבוי ביבופ" או "מכסחי השדים" החדש שעלו השבוע. ממה שאני זוכר וכמה ציטוטים שיש בוויקיפדיה אף אחד לא שלל שיהיה סרט מתישהו, וכשההצגה הצליחה כל כך אני בטוח שיהיה איזשהו ניסיון (וגם די בטוח שהוא יהיה גרוע).
בהחלט יש סיבה לעשות סרט על המילטון
מה שאנשים משום מה קוראים לו סרט, הוא בסך הכל צילום של ההצגה הבימתית של המילטון, כך שסרט על המילטון שבאמת יהיה סרט זה לא משהו שכבר ראינו.
יש הבדלים גדולים מאוד בין סרט לבין מחזה על במה, זה פשוט לא אותו המדיום.
לצלם מחזה על במה זה דבר שבהחלט מנגיש אותו לקהל הרחב, אבל זה לא כניסה של המחזה למדיום של סרט בשום צורה.
להגיד שעכשיו מיותר לעשות סרט על המילטון, זה כמו לבוא פיזית למחזה ולהגיד ״טוב, ראיתי את זה כבר, לא צריך סרט״, או לחילופין לטעון שלא צריך לעבד ספר לסרט כי כבר יש את הספר.
סרט על המילטון עוד אין. מה שיש זה את המחזמר הבימתי לצפייה בדיסני פלוס שזה בדיוק כמו ללכת באופן פיזי ולצפות במחזה וממש לא כמו סרט אמיתי על המילטון.
אם יצא בעתיד סרט על המילטון כולם ירגישו בהבדל בין סרט לבין מחזה בימתי מצולם.
לא לזה התכוונתי
ברור שצילום הצגה זה לא סרט (ולא קראתי לזה סרט, לא יודע מי האנשים), סרט זה משהו אחר שלא ראינו, ולדעתי סרט למחזה הזה על המילטון זה רעיון מאוד גרוע, שנהפך למיותר לגמרי עם הצילום של ההצגה. כמו שגם לא ראינו לייב אקשן של "קאובוי ביבופ" או גרסת ילדים של "מכסחי השדים", ואני חושב שאלו רימייקים מיותרים.
*כש*...
זה לא אם יצא סרט על המילטון זה יהיה רעיון גרוע.
זה *כש*יצא סרט על המילטון זה יהיה רעיון גרוע.
אני לא חושבת שזה רעיון טוב, אבל עם רמות הטירוף סביב זה, זה רק עניין של זמן. אז אני לא חושבת שזה יקרה בחמש שנים הקרובות, אבל עוד שמונה עד עשר שנים ככה? יש לי תחושה שלא יתנו לחומר הזה לנוח יותר מדי לפני שינסו למצוא עוד דרכים לחדש אותו.
אבל tick tick boom!
סרט מצוין שמתעלה לדעתי על הגרסא הבימתית שלו כיוון שהוא משתמש במדיום נכון.
והוא תכלס מבוסס על מחזמר לא מהאלף הנוכחי
(לכל הפחות אפשר להתקטנן שהוא ממש בתחילת האלף, ולכל היותר הוא מבוסס על מופע היחיד שעמוק באלף הקודם).
כמו כן, לא שותף לשבחים שעוברים מסביבו (אבל בהחלט המצטיין עד כה השנה).
לא ראיתי את הסרט
אבל כן ראיתי את הסרטון ביקורת המהנה מאוד של ג'ני ניקולסון A needlessly thorough roast of Dear Evan Hansen (2021)
זה ללא ספק
הדבר הכי טוב שיצא מהסרט הזה.
אלאנה
בזכות הביקורת הבנתי שתחושת הסלידה שהייתה לי ממנה (שכתבתי עליה בדף הסרט) הייתה מכוונת במחזה המקורי.
אז אני מחזק את מה שכתבת – בסרט הם מנסים להפוך אותה לאמפטית, אבל חוסר המודעות הזו לבעייתיות של הדמות רק גורמת לי לסלוד ממנה יותר.
ראיתי את המחזמר לאחרונה בלונדון והוא פשוט מצויין ומצליח לשחק באופן שמרגיש כנה ואותנטי בין הסימפטיה שהקהל אמור להרגיש כלפי אוון ובין הרתיעה מהמעשים שלו.
נראה שלא סתם המחזמר היה הצלחה קופתית וביקורתית וזכה בכל הפרסים הנחשבים.
את הסרט לא ראיתי, אבל די ברור שמדובר במשהו שלא באמת מתאים למסך הגדול (מחזמר קטן ואינטימי של 8 שחקנים בסך הכל). עדיין מדהימה אותי השמדת הערך שהצליחו ליצור כאן.
מגיע לקאמרי בשנה הקרובה
האמת מעניין
כי לרןב לא מביאים דברים יחסית עכשויים לתיאטרון בארץ