-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אוון הנסן היקר
Dear Evan Hansen
עיבוד למחזמר המצליח בעל אותו שם. תלמיד תיכון הסובל מהפרעת חרדה חברתית, מחליט לנצל את התאבדותו של חברו לכיתה, לטובתו לאחר שהוא מאפשר בטעות למשפחתו של בן כיתתו להאמין שהם היו חברים קרובים.
אורך: 2:17
תאריך הפצה בארה"ב: 24/09/2021
איך בכיתי, אלוהים ישמור
(ל"ת)
טריילר
https://youtu.be/g_c_Jd-hP-s
אלנה
נקודה אחת שממש הציקה לי במהלך הצפייה היא הדמות של אלנה – המתנדבת.
כבר בפעם השנייה שפגשנו אותה הרגשתי קצת סלידה ממנה. התחושה שקיבלתי הייתה שהיא מעוניינת יותר "לעזור" ו"לעשות דברים חשובים וחברתיים" מאשר לעשות את מה שבאמת טוב ל"נזקקים" שלה:
קונור התאבד אז נעשה לו אזכרה למרות שהוא היה כנראה חרא אדם והאזכרה תהיה במקרה הטוב הצגה ובמקרה הרע מביכה ופוגעת. קונור התאבד אז נעשה מיזם לזכרו – אה כן זה יהיה נחמד אם המשפחה שלו גם תדע מזה – אוון אתה יכול להשיג מהם אישור?
הייתי אומר שאני סתם מחמיר איתה אם היא לא הייתה הולכת ומפרסמת את המכתב שהוא בפירוש ביקש ממנה לא לפרסם, רק בשביל שהמיזם החברתי שלה יצליח.
והתסריט בכלל לא מעניש אותה על המעשה המזעזע הזה! אם לדון לכף זכות (את הכותבים, לא אותה) – אני מבין שהחל מהרגע שהיא לוחצת 'post' מתחילה התדרדרות מהירה שמובילה לשואודאון וכו' ושלעצור להעניש אותה זה סטייה מהמוקד של הסרט. בנוסף – סביר להניח שבמקרה כזה (לו היה קורה) באמת אף אחד לא היה כועס עליה כי כולם היו עסוקים בלכעוס עליו (יתכן שאפילו להפך – היו מודים לה ש'בזכותה' התרמית נחשפה).
אז אני רק פה בשביל לומר: כן, הוא עשה דברים הרבה יותר גרועים ממך, אבל גם את לא נקייה בכלל ופויה.