יש קונבנציה בסרטים וסדרות שנקראת באנגלית "Lampshading". בגדול, היא מגדירה טריק תסריטאי שבו אם מתרחש משהו שנראה מאוד לא אמין או שמוצגת קלישאה שראיתם כבר באלף מקומות אחרים, התסריט יציג מודעות לתרחיש הזה וימשיך הלאה. כלומר, הסרט בעצם אומר לכם "אנחנו יודעים שזה אידיוטי וקלישאתי, אז תזרמו". בשביל אנשים מסוימים זה מספיק. אני לא אחד מהם. כי לטעמי, בשביל לעשות פרודיה או סאטירה מוצלחת על משהו צריך, ובכן, להגיד משהו על הדברים האלה – רק להיות מודעים אליהם לא אומר שום דבר. אם כבר, לרוב זה רק הופך את היצירה ליותר מעצבנת. הטריק הזה הוא ההגדרה המדויקת של "דדפול 2" – הרבה מודעות עצמית, אז יאללה, תזרמו.
נכון, גם "דדפול" הראשון מבוסס בעיקר על מודעות עצמית. רק שלו היה את היתרון של אלמנט ההפתעה. בין הסרטים הידידותיים והנוסחתיים של מארוול והסרטים ה"אפלים" והרציניים של DC, הגיע פתאום סרט קומיקס עם דם וקללות שלא לקח את עצמו ברצינות. העלילה שלו לא הייתה מקורית בשום צורה, אבל היא רק שימשה כתירוץ לעקוץ את הז'אנר בשלל דרכים. ראיין ריינולדס הראה שהוא מתאים לדמות כמו כפפה וגאל אותה אחרי העיבוד הנוראי ב"אקס-מן המקור: וולברין" (שגם חטף כמה עקיצות, כמובן). זה לא היה סרט פורץ דרך, אבל הוא עשה את העבודה שלו בתור משב רוח מרענן. בקיצור, הוא היה ה"מת לצעוק" של סרטי קומיקס.
בתור סרט המשך, "דדפול 2" מגיע עם רף ציפיות מסוים. ולמען האמת, היה לו את כל הפוטנציאל להצליח: סרטי הקומיקס שיצאו מאז הסרט הראשון הם מטרה מאוד קלה. לעזאזל, הסרט אפילו עוסק בגיבור שצריך לדאוג לילד, לא בשונה מ"לוגאן". הייתה לו גם הזדמנות לצחוק על סרטי המשך בכלל וכאלו מהז'אנר בפרט, כפי שעשה "רחוב ג'אמפ 22" בצורה מאוד מוצלחת. אבל לפחות בתחום ההומור, הסרט סובל ממקרה חמור של "הנגאובר-יטיס" (או בשמו העברי, "בדרךלחתונהעוצריםבוגאס-יטיס"): לא רק שהוא חוזר ושוחק את הבדיחות של עצמו עד שהן נהפכות לאפר, הוא גם ממחזר הרבה מאלו שהיו בסרט הקודם (זוכרים ש"גרין לנטרן" היה גרוע? וגם "וולברין"? ונחיתת גיבורי על?). כשדדפול מסתכל לקהל ואומר שעומד להתחיל "קרב גדול מלא באפקטים" או שמשפט של דמות כלשהי הוא "כתיבה מאוד עצלנית", זה לא מצחיק או שנון – זו באמת כתיבה עצלנית. מבחינת העלילה, כל-כך הרבה דברים בסרט הם נוסחתיים וצפויים מקילומטרים, והעובדה שהסרט מודע לכך לא משפרת את המצב. אם ב"דדפול" הראשון זה עוד החליק הגרון, בפעם השנייה זה כבר לא עובד.
כאן אמור להיות החלק שבו אני כותב על העלילה הזאת, אבל זה קצת בעייתי כי היא לא עקבית במיוחד. בהתחלה נראה שהסרט הולך למקום אחד, אבל אחר כך הוא מחליף כיוון ובתחילת המערכה השלישית פתאום כל הדינמיקה משתנה. זה נראה פחות כמו סרט קוהרנטי ויותר כמו כמה קטעים שנתפרו יחדיו לאחר יד. אבל באופן כללי, בעקבות שרשרת אירועים מצערת שמטלטלת את חייו של דדפול, הוא מנסה להציל ילד מוטאנט שנמצא על הכוונת של קייבל, מתנקש שהגיע מהעתיד (ג'וש ברולין, בסרט השני שמוקרן כעת שבו ניתן לראות אותו מגלם דמות עם יד משודרגת).
מבחינת המשחק, ראיין ריינולדס עדיין כריזמטי בתור הגיבור עם הפה הגדול, אבל זה יכול לסחוב את הסרט רק עד גבול מסוים. מבחינת הדמויות החדשות הבולטות, קייבל של ג'וש ברולין הוא דמות עם פוטנציאל אבל ברולין לא מקבל כאן הרבה לעבוד איתו וכל השאר.. ובכן, שם. הדמות החדשה הכי טובה היא דומינו (זאיזי ביטס), שלחלוטין לא מקבלת מספיק זמן מסך. יש לה את כוח-העל השימושי של להיות בת-מזל, היא מגניבה בטירוף והיא בערך היחידה בסרט שנראית כאילו היא לא ממש מנסה לגרום לכם לצחוק.
אבל "דדפול 2" הוא לא רק פארודיה אלא גם סרט אקשן וכאן הייתה אחת הבעיות הגדולות בשבילי. לפני שהסרט יצא, אחד החששות הגדולים שלי לגביו היה שהבמאי טים מילר הוחלף בדייויד לייץ', הבמאי של "ג'ון וויק" ו"פצצה אטומית". לייץ' קיבל הרבה שבחים על כך שבתור פעלולן לשעבר הוא יודע ליצור בסרטיו אקשן יפה וזורם. ומצטער, אבל באמת שלא ראיתי שום דבר כזה בסרטים הנ"ל. האקשן בהם פשוט וגנרי להחריד, והם מהסרטים המשמימים ביותר בז'אנר מהשנים האחרונות. לצערי, האקשן הלא מלהיב בעליל הזה הגיע גם לכאן, בסצינות קרב סטנדרטיות ביותר שנראות כאילו יכלו להיעשות ע"י כל במאי. למעשה, יש כל-כך הרבה שימוש בהילוך איטי שתהיתי לרגעים אם זאק סניידר עבר לעבוד אצל פוקס.
"דדפול 2" הוא סרט מאוד מתאמץ ומאוד מתיש. הוא הילד הזה שנפלט לו פעם משהו שהצחיק את כולם אז הוא פשוט חוזר על זה שוב ושוב. מי שאהב את הראשון ומוכן להסתפק בעוד מאותו הדבר יקבל את מבוקשו. אבל לאנשים שרוצים משהו חדש… פרט לסיקוונס אחד שבאמת היה משעשע והצליח להפתיע אותי לחלוטין – אין כאן מה לחפש.: מדובר בשידור חוזר של הראשון, נטול אמירה או בדיחה חדשה או יצירתית
כל ההערות בביקורת נכונות
אבל השלם גדול מסך חלקיו.
מדובר באחד הסרטים הכי כיפיים ומצחיקים שיצא לי לראות לאחרונה.
מי שאהב את דדפול הראשון יאהב בטוח גם את זה.
בדיוק כמו שנאמר בביקורת, אפשר להגיד שזה"מת לצעוק" של סרטי קומיקס אבל לדעתי יש פה הרבה מעבר. רואים שיש פה אהבה לז'אנר עם הההופעות אורח ורפרנסים במקום הנכון.
באופן כללי אפשר להגיד שהעלילה גרועה (והיא דיי גרועה גם לדעתי) אבל התסריט לדעתי לחלוטין גאוני ובפרט ריאן ריינולדס. מצטער אבל מי החליט שהדבר הכי חשוב בסרט זה העלילה?
יש סרטים עם עלילה מעולה שמסופרת בצורה גרועה והסרט הופך לגרוע. אני מעדיף בהרבה סרטים עם עלילה גרועה שמסופרת היטב.
יש הרבה קומדיות פרועות אני חושב שדדפול הוא הרבה מעבר לסתם קומדיה פרועה ומצחיקה.
מחזק.
סרט כייפי, מצחיק ועם אקשן נהדר.
האקשן באטומיק בלונד היה מדהים: כל מהלומה או חתך מסכין מורגשים חזק. זה היה אחד הסרטים היותר כואבים לצפייה שאני זוכר. גם ג'ון וויק הראשון היה מצוין, והחיסרון של לייץ' בסרט השני הורגש כי האקשן היה משמעותית פחות חזק. בקיצור, לייץ' במאי אקשן נהדר. ודדפול 2 כולל קטעי אקשן אדירים, יותר מהראשון אפילו.
צחקתי בקול לא מעט פעמים, שזה גם נדיר אצלי.
יאפ
זה בקלות רבה הסיקוונס הכי מוצלח בסרט. אחרי הטריילר כולם התלהבו מפיטר (משום מה..) אבל ואנישר לגמרי גונב לו את הזרקור.
נראה לי שזה עניין ברנז'אי, מין בדיחה פנימית כזאת
(ל"ת)
אני מאוד נהניתי.
אמנם שטיק המודעות העצמית מיצה את עצמו די מהר, אבל כל השאר היה מאוד מוצלח בעיניי.
דייוויד לייץ' מביא את כשרון בימוי האקשן שלו לכאן, וזה בולט בסצינות הפעולה שהן לא מקוטטות (מלשון קאט) למוות, יש אפילו כמה ואן שוטים מוצלחים ודומינו היא אחת הדמויות שישר גרמו לי לרצות לראות ספין-אוף בכיכובה (בהתחשב בכך שהיא בת מזל, יש סיכוי שזה עוד יקרה).
יש אפילו טוויסט בעלילה שהצליח לגרום לי לחשוב "היי, יפה מצידכם!"
כמו כן, קייבל הוא מגניב בטירוף, זכרתי אותו במעורפל מסדרת הטלוויזיה המצוירת, אבל לא מה הכוחות שלו.
מסתבר שהטייפקאסט החדש של ג'וש ברולין הוא לא רק נבלים מהקומיקס, אלא נבלים שאפשר להזדהות איתם, במידה מסוימת, ובעיניי הוא עשה עבודה נהדרת. אלים, ממוקד, שקט ויופי של באד-אס.
דבר אחד הציק לי, וזה היה חור בעלילה בגודל של הירח: דדפול נופל אל אגם קרח, לא רחוק מקייבל. הוא חוזר לחיים ומחליט להציל את הילד… ואז חוזר לעיר מגוריו והולך לאסוף צוות. מה לעזאזל?! הילד נמצא עדיין במתקן! תחלץ אותו משם, לא מהמקום שהוא עדיין לא הגיע אליו! כנ"ל לגבי קייבל. משהו בכרונולוגיה של החלק הזה היה משובש לגמרי.
אגב, הסצינה הראשונה בסרט מספיילרת את לוגאן, אז שימו לב:)
לא "מקוטטות", מקוטעות!
(ל"ת)
אני יודע, אבל ניסיתי לעברת את זה.
כמו שלתת רפרנס= לרפרר, לשים ספוילר= לספיילר, וכן הלאה. לקטט נשמע די נעים באוזן, לא?
לא.
(ל"ת)
כן :)
(ל"ת)
למה שאני ארצה משהו אחר?
הסרט הראשון היה פשוט מעולה ומאוד קיוויתי שגם השני ימשיך את אותו קו של מודעות/טירוף/ איברים כרותים.
היה פשוט מעולה!!!
המסר של הסרט? אנחנו מדברים על דדפול, כן?
המסר היחיד של הסרט (מבחינתי) הוא "דדפול מגניב, בואו להוציא על זה כסף!" (צחוקים איתנו, אנחנו מבטיחים שתיהנו). חוץ מזה נורא חם בחוץ ובאולם הקולנוע קריר ונעים.
אלה לא "תמות" אלא קלישאות שהסרט צוחק עליהן
לא נתקלתי בסרט בשום "עמדה" אמיתית או כזאת שהוא אשכרה מתייחס אליה ברצינות. לא ראיתי שהסרט "נופל" לקלישאות, אלא שהוא בעיקר לא משקיע באיזה מסר קוהרנטי, כי המסר אינו העיקר, כאמור. אם מישהו נכנס לסרט של דדפול כדי לקבל "מסר", אני חוששת שהוא טעה באולם.
אף אחד לא נכנס לאף סרט כדי לקבל "מסר"
ועדיין כל יצירה משפיעה על הצופים, וכל יצירה מכילה משהו מהנחות היסוד התרבותיות בהן נוצרה, גם אם תטעני שלא היה לאף יוצר כוונה כזו. בטח שזה נכון בפארודיות, שנטועות עמוק בתוך התרבות שבהן נוצרו, וגם נוטות להיות כואבות יותר ומצחיקות יותר ככל שהן מצליחות לחשוף משהו מהנחות היסוד של המוצר המקורי.
אבל זה באמת הדיון הפחות מעניין בעיני. לא הצעתי פה ניתוח של הסרט, והתלונות שלי לא נבעו מדיון אקדמי. אלה דברים שהוציאו אותי מחוויית הצפיה ובלבלו אותי. נשבע לך. רוצה לקרוא לי פלצן מתנשא ולספר לי שזה ניתוח יתר? סבבה. יש שלב ב' פה? כי אחרת באמת שאני לא מבין את הטעם.
אני לא חושבת שאתה פלצן מתנשא, רק ששכחת לכבות את המוח בכניסה לקולנוע
כי זה מסוג הסרטים שאם מתחילים לנטפק אותם אין לזה סוף, ועדיף לזרום וחסל. אם הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות, למה אני צריכה לעשות זאת במקומו? אפשר להתלונן על רשלנות/עצלנות תסריטאית נפשעת, בהחלט, אבל אני לא רואה טעם… לא ציפיתי לתחכום או אפילו לקוהרנטיות יתרה, חלילה. כאמור, ציפיתי לסרט מטופש ומבדר, וזה בדיוק מה שקיבלתי. כשמתחילים להצביע על הפגמים הוא נהיה פחות מבדר בעיניי, אבל אם יש מי שנהנה להעביר כך את הזמן, קטונתי.
בשורה התחתונה, ה"מסר" היחיד שקיבלתי מהסרט הוא "דדפול הוא אחלה, קנו עוד דדפול! אם תבואו בהמוניכם לקולנוע נעשה גם דדפול 3, הידד!". נראה לי הסכם סביר ביותר, כל עוד הסרט מספק ת'סחורה (מבחינתי כן).
אני איתך
אמרתי כבר: סרט חביב וטיפשי שהעביר לי שעתיים בסבבה. לא הופך את הפגמים שלו לפחות בולטים בעיני. לא בגלל שהם חורים עלילתיים (הייתי יכול לדבר פה שעה על כל הסתירות באופן שהוא משתמש במסע בזמן), אלא בגלל שקלישאות גורמת לי פחות להנות. זה גורם להרגיש שהיו מקומות של חוסר מודעות בסרט על גיבור שאמור להיות סמל המודעות העצמית.
(וכן, אני בהחלט שואב הנאה גם מלפרק לגורמים קומדיות כיפיות ולהתלונן תלונות טיפשיות שעברו לי בראש במהלך הצפייה. אני הורס לך את הכיף כשאני מתעסק בזה? צר לי. את לא חייבת לקרוא)
לא כתבתי שאתה הורס לי את הכיף, כתבתי שאני לא מבינה על איזה מסר אתה מדבר
(ל"ת)
אלא אם כן הוא יקנה להביור
ואז יהיה קשה לעצור אותו באותה המידה בדיוק
לא, ממש לא.
(ל"ת)
ציפינו לסרט מטופש, משעשע ומבדר וזה בדיוק מה שקיבלנו
אפשר לנטפק אותו מכאן ועד להודעה חדשה, אבל לשם מה? הוא לא לוקח את עצמו ברצינות, וגם אנחנו לא… היו שפע אזכורים תרבותיים, חלקם מפתיעים וחלקם צפויים, אבל רובם ככולם מגניבים (אהבתי במיוחד את Take on me), היה ליהוק לא רע בגזרת המיעוטים (יכלו להשתדל קצת יותר עם כמות הנשים), היה פסקול מהנה… והדבר היחיד שלא היה הוא סצינה בסוף סוף הכתוביות (היו כמה תוך כדי + בדיחה דלוחה מוזיקלית לקראת הסוף, אבל לא סצינה סופית בהחלט, ודאי שלא משהו מגניב כמו בסרט הראשון).
נ.ב.
בעברית תקנית "בת מזל" כמו "בת מצווה" (ולא *ברת).
למה תמיד
יש לי הרגשה שיותר משהביקורות שלך נותנות לי דיווח אובייקטיבי על החוזקות והחולשות של הסרט, הן מספרות לי על חווית הצפייה האישית שלך…
אולי כי ביקורות מבוססות על חוויית צפיה אישית
וכי אין כזה דבר אובייקטיביות כשאתה עצמך צופה בסרט וכותב על החוויה האישית שלך עליו אחר כך.
אדי מרסן שיחק את המנהל
שמשחק בריי דונובן ובערך חצי מהסרטים הבריטיים שיוצאים היום לקולנוע.חוץ מזה הסיבה שהפנים של ווייד נראות ככה לא קשורה לסרטן שלו.
דדפול התארח במונולוג של סטיבן קולבר בשבוע שעבר
https://www.youtube.com/watch?v=nlozE2m-NMc
מכיל גם ספוילר ל"מלחמת האינסוף" (הנוקמים החדש). נראה שבתוכניות האמריקניות נתנו לצופים שבוע-שבועיים של חסד, כי זה לא האזכור המספיילר היחיד שנתקלתי בו לאחרונה. כנראה מניחים שכל המעריצים השרופים כבר צפו ולשאר לא אכפת (או שהם לא יקשרו/יבינו/יזכרו).
חולה על מארוול
איזה כיף שכבר ממזמן סרטי גיבורי העל הם לא רק ספיידרמן ובאטמם ונהיו מגוונים ושווים. נהניתי בטירוף מדדפול 2 שהוא מצחיק מקורי וחינני ולא יכולה לחכות לצרעה ולאקווהמן.
וואו, זה כמו להגיד
"איזה יופי הייתי עכשיו במסעדת שף, איזה טעים היה –
אני מזה מחכה לאכול מסטיק מהקיוסק בפינה"
באנלוגיה הזו
דדפול 2 זה מסעדת שף לעומת אנטמן שזה המסטיק?
כי חייבת לומר, נהניתי מאנטמן הראשון במידה לא פחותה מההנאה שלי מדדפול 2.
או במילים אחרות – הפער המטורף שאתה מצייר כאן בין שני המותגים האלה? הוא לא ממש קיים בעיני.
אני חושב שבאנלוגיה זהו, המסטיק ברובו מתייחס לאקווהמן
כנראה בעקבות העובדה שדי סי אחראים עליו
חחחח רק עכשיו אחרי התגובה שלך
קלטתי שזה ״לצרעה ולאקוומן״ ולא ״לצרעה ואנטמן״. נראה לי היה כאן קצת דיסוננס קוגניטיבי מצדי, פשוט כי בחיים לא הייתי חושבת לחבר את הצרעה עם אקוומן באותה נשימה.
מודה שאני לא מצפה לכלום מ-DC ואם זה הבסיס להשוואת המסטיק היא תהיה לי קצת יותר מובנת.
למרות שדמות הקומיקס של דדפול היא של מארוול, הסרט הוא של פוקס, ולמארוול אין כל נגיעה בהפקה שלו.
בנוסף אמרת: "איזה כיף שכבר ממזמן סרטי גיבורי העל הם לא רק ספיידרמן ובאטמם ונהיו מגוונים ושווים". וכמובן ספיידרמן היא כן דמות של מארוול. אז לא ברורה לי הנקודה שניסית להעביר (למעט שדדפול 2 מצחיק, ועם זה אני מסכים).
תראה, מה שניסתי להעביר זה בדיוק מה שכתבתי.
דדפול משובח כמו ריינולדס וכיף מבול גיבורי העל על המסך שלא נגמר. תחשבו באיזה מקום נורא היינו לפני 9 שנים שהיו קמצוצים של גיבורים וממש לא הגיעו לכאלה מעניינים כמו דדפול ואנטמן. לא יודעת מה אתם רוצים ממני עם כל הזה מארוול וזה לא מארוול. מבחינתי גיבורי על הם גיבורי ה-על ואני שמחה שכולם נמצאים על המסך שלי, ורצוי יחדיו.
זה מעולה שאת שמחה (בלי שמץ ציניות), הרי המטרה היא להנות מהסרטים.
ההערה היתה בתגובה לכך שכתבת "חולה על מארוול" על סרט שהוא לא של מארוול.
סרט אדיר! לא זוכר מתי פעם אחרונה צחקתי כל כך בקולנוע
(ל"ת)
לא אהבתי את זה שהסרט מנסה יותר מדי להכנס ליקום קולנועי ומייצר יסודות לסרטי המשך. אי אפשר לעשות היום סרט גיבורים תוך מחשבה רק על הסרט שעושים עכשיו ולא על איך נבנה אותו כך שנוכל לעשות עוד מזה בעתיד? הרי הסרטים מהסוג הזה יותר ממספיק ריווחיים, ואם הסרט מספיק טוב בכל מקרה אפשר יהיה לעשות לו המשכים לגיטימיים.
חוץ מזה, הביקורת מדוייקת. הסרט הוא עוד מאותו הדבר. אבל סהכ נהניתי בו, הוא לרוב מצחיק מאוד
לוגאן
לוגאן, חוץ מזה כן בעיקרון צודק
לא התרשמתי
באמת באתי בלי ציפיות. רציתי סרט שיעשע לפרקים עם קצת אקשן וקריצות.
במקום זה קיבלתי מערכה ראשונה די ארוכה, רצינית ומיותרת. אקשן מבולבל (אולי מבלבד השיירה) וקריצות די פשוטות (למרות שהסצינה באחוזה הייתה די קורעת)
זה חוקי לבקש תעודות זהות?
מסתבר שכדי להיכנס לסרט חייבים להראות תעודת זהות שמעידה שהצופה בן 16. בודקים גם בעת מכירת הכרטיסים וגם לפני הכניסה לאולם. זו הנחייה, אמר לנו המוכר, של משרד התרבות.
סליחה, אבל ממתי למשרד התרבות יש סמכות חוקית להגביל צפייה בסרט? ניחא אם מדובר בצופה לבדו, אבל כשהוא מלווה בהורה שלו, מי הם שיגידו מה כן ומה לא?
יש כאן מישהו שיודע מה הבסיס החוקי של כל העסק הזה, אם בכלל?
מבדיקה ראשונית לא מצאתי מקור סמכות לבדיקת תעודת זהות
הגבלת גיל היא משהו שבסמכות המועצה לביקורת סרטים, ואני מניח שבסמכותה גם להטיל עונשים על מי שיקרין סרט בפני קטין שמתחת לגיל המותר. זה שלא רואים היום לפני כל סרט את השקופית של המועצה בשחור-לבן לא אומר שהיא לא קיימת.
לגבי בדיקה של תעודות זהות, אני חושב שהבסיס כאן הוא פחות חוקי ויותר זה שבית קולנוע הוא שטח פרטי והוא מוסמך לבקש ממך אימות זהות על מנת להיכנס לפי הכלל הידוע "אתה לא רוצה להזדהות, אתה לא חייב לראות סרט, קבל את הכסף בחזרה".
בית הקולנוע טען בתוקף שזו דרישה של משרד התרבות
ומה אומרת הגבלת הגיל? שאסור להקרין, או שאסור להקרין בלי אישור הורים?
המועצה לביקורת סרטים היא תחת משרד התרבות
https://www.gov.il/he/departments/units/film_review_council
ככה שהגיוני שזה יגיע מהם. לגבי הדרישה הזאת, אם היא קיימת או מגיעה מאותו משרד – לא מצאתי אזכור ברשת.
כן, אבל שוב, מהיכן הסמכות?
איזה חוק / תקנה נותן להם רשות למנוע ממני להכניס את הילד שלי לקולנוע אם אני בוחר לעשות זאת? ולחייב בתי קולנוע לבדוק תעודות זהות גם אם בתי הקולנוע לא רוצים בכך?
ולהבהיר: אני לא שואל בהתרסה, אני באמת רוצה לדעת.
אני אמנם חושד שיש סיכוי שאין כאן באמת סמכות, ושמדובר בתקלה, אבל בין אם אני טועה ובין אם אני צודק – זו סוגיה מעניינת.
ובמסורת דדפוליאנית פוקס שחררו סרטון תודה
https://www.youtube.com/watch?v=4h2qg4f3CJA
לא ברור מה ניחוח הסיטקומים של שנות ה70 אמור לעורר, אבל זו מחווה יפה לקהל.
שבעים? נראה לי ששמונים... לפחות עפ"י שיר הנושא
(ל"ת)