-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הנערה הדנית
The Danish Girl
מבוסס על הסיפור האמיתי של לילי אלבה – אחד האנשים הראשונים בעולם שעברו ניתוח לשינוי מין, בשנות השלושים של המאה העשרים.
תאריך הפצה בארה"ב: 27/11/2015
תאריך הפצה בישראל: 14/01/2016
אוסקר שני ברציפות?
(ל"ת)
אני מקווה שלא
(ל"ת)
זאת בלי ספק הכוונה.
(ל"ת)
נוראה מתחשק לי לראות את הסרט הזה
בגלל ההנאה הפטישסטית של לראות את אדי רדמיין בדראג של שנות ה30 מנשק את בן וישו. כן אני יודעת זה שטחי נורא אבל נו טוב
עוד סרט שסופר בטריילרים.
מתחיל לעייף אותי כל הגישה הזו. תשאירו לי משהו לסרט עצמו!
לא באמת חייבים להראות את מערכה ראשונה, נקודת תפנית, מערכה שנייה נקודת שבירה ומערכה שלישית ב2.5 דק'.
אני כנראה מהבודדים שאהב את הסרט
תהליך אמין ומרגש של שינוי נפשי, גופני וזוגי. תיאטרלי במכוון, מרהיב וויזואלית, משחק מצויין. אני ממש אהבתי.
בעיני, מדובר בסרט מהמם.
הלכתי לראות עם כמה חברים, וכולנו התרשמנו מאוד. סרט קשה מאוד לצפיה, שמספר סיפור אמיתי בלי לגרום לצופים להרגיש שזו הסיבה היחידה שהסרט קיים, ועושה זאת היטב. אדי רדמיין מצויין, אליסיה ויקנדר מדהימה כרגיל. הפסקול של הסרט מצא חן בעיני מאוד, למרות שבחלקים היה יותר מדי בס לטעמי.
אני חושב שהמאבק של איירן/לילי עבר היטב, וגם אני כמעט הזלתי דמעה פעם או פעמיים. השחקנים המצויינים, שסופק להם טקסט מצויין, הצליחו לתת תחושה של אותנטיות למרות כל הדרמה והדמעות.
העדות הטובה ביותר לעוצמה של הסרט, כפי שציין חבר שלי, ניכרה כשעלו הכתוביות. זמן מה לאחר שעזבנו את האולם, הוא אמר: "בחיים לא ראיתי סרט שהשאיר דממה מוחלטת בכל האולם כשהסתיים."
מומלץ מאוד.
סביר ומפוספס לחלוטין
מתוך שלושת הסרטים של טום "פלטת צבעים של נזלת" הופר, זה הסרט הכי פחות טוב שלו בהרבה. זה לא שאין לסרט יתרונות מסוימים – כמו תמיד בסרטיו, המשחק נהדר, עיצוב התלבושות והתפאורה יפים מאוד (גם אם המצלמה מנסה כאילו לכער אותם בכוונה) והתסריט פשטני אך יעיל, ולא מגיע למדרגת גלגול העיניים רק עד סופו ממש. עד כאן, אפשר להגיד שהסרט הוא, נו, בסדר כזה. "לחובבי הז'אנר" אפשר לקרוא לו.
אבל כאשר קוראים את הסיפור האמיתי לעומת הספר שעליו הסרט החליט להתבסס אי אפשר שלא לחוש אכזבה מטורפת לנוכח הסרט הייחודי באמת שיכל להיות לעומת מה שקיבלנו. זה מתחיל מכך שלא מדובר באנשים צעירים ויפים אלא בניתוח שהזוג עשה בשנות ה40 המאוחרות לחייהם. אבל מילא. שנית כל, הסרט מציג את הגיבורה (וכן, צריך להזכיר עוד פעם שזה מגוחך שהיא מועמדת לשחקנית משנה, כי זה פאקינג מגוחך) כסטרייטית מעונה, למרות שבמציאות הזוג חיו בנישואים פתוחים והיא הייתה לסבית פעילה שאף דחפה לבעלה לחקור את הנושא. פרט לזה? העובדה שרופא אחד איבחן אותו כאינטרסקס בעל כרומוזומים XXY והעובדה שהוא מת לא מהניתוח השני, אלא מניתוח להשתלת רחם שהוא ניסה לבצע.
כמובן שסרט שכזה הרבה פחות נגיש לכאורה, ובעל פחות קונפליקט שמניע אותו.. ועדיין, כשהמרחק בין המציאות לסרט גדולה כל כך – זה מרגיש מפוספס מאוד.