במקור: Cube
במוי ותסריט: וינסנזו נטלי
שחקנים: מוריס דין וינט, ניקול
דה בור, ניקול גואדני, דייויד
יולט
איש מתעורר,
אנשים אחרים מתעוררים, הולכים קצת, כנגד כל הסיכויים הם מוצאים אחד את השני, ולא מתים. לפחות לא בהתחלה.
מי ומי בחבורה: רופאה (בלונדינית, אולי מחומצנת) פרנואידית ומעצבנת להפליא, שוטר שחור שתלטן, טינאייג'רית נרדית, פושע רב-בריח, בחור מאותגר משקלית ומאותגר שכלית, ומישהו אפאטי שכל השאר אוהבים לשנוא.
והם צריכים למצוא את הדרך החוצה, מתוך 17,576 אפשרויות, ו-3 פעמים שהנרדית אומרת "איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם"
קוטותי טבע. מי נשאר?
זוהי בערך עלילת הסרט קיוב.
אי אפשר שלא להתרשם מהסרט: בסך הכל הוא הופק בתקציב מצחיק, והתפאורה שלו כוללת חדר אחד. אה כן, לפעמים הצבע של החדר מתחלף, כדי להעניק לנו את התחושה שהחברייה העליזה אכן עוברת בחדרים שונים. לזכותו של הסרט יאמר כי אותו חדר-קוביה מעוצב מעניין (כמובן, עד כמה שניתן לעצב קוביה בצורה מעניינת).
המעבר לחדר הבא מתבצע בשלושת מימדי הקוביה: בארבעת צדדיה, אך גם דרך הרצפה או התקרה. מזכיר לכם את הציורים של אשר, או את לבירינת'?
אז זהו, שלא. אין פה מפלצות. רק מלכודות משעשעות (אני בטוחה שהאנשים בקוביה חשבו אחרת) שתושבי סדום ועמורה היו מאמצים בשמחה.
אבל בשלב כלשהו, כל העסק מתחיל לייגע. עוד חדר ועוד חדר, עוד מלכודת ממנה הם נמלטים בעור שיניהם (או שלא), והרבה הרבה חיבוטי נפש מיוסרים, החל בהשערות בדבר מהותה של הקוביה, משמעותה הנסתרת והשפעתה על חייזרים שעושים גרעפצים של פאנטה במדבר נוואדה, וכלה בתאוריות קונספירציה מסובכות העוסקות בשאלה הנצחית 'מי רצח את אגנתה פלסקוג' (איזה מפגרת אני, ואיך לא הבנתי את זה קודם).
שלא תבינו אותי לא נכון, כל העסק הזה הוא רק ברמה התיאורטית. תשובות – לא תקבלו פה. אין זה מעניינו של סרט זה איך הגיעו הגיבורים לקוביה, מי לקח אותם, למה לקחו דווקא הרופאה הספציפית ההיא ולא מישהו ממיליוני עמיתיה (כי אין שחקניות אחרות?), ולמה, למה היא לא עונדת תכשיטים?
מדובר בסרט קונספט, וככזה, אין הוא מתיימר להעניק לנו תשובות, אלא מראה לנו אנשים בקוביה. Simple as That. אין עלילה. ירצו – יצאו (אם יצליחו, כמובן), לא ירצו – ישחקו שש-בש.
אז נכון, הסרט מותח, ויש גם רגעים שהקהל פשוט שותק וכל האולם – דממה, אבל הקונספט הזה פשוט לא מצליח להחזיק סרט שלם.
ואולי הבעיה היא לא בקונספט עצמו, אלא דווקא במבצעים, כי בסרט נטול עלילה השחקנים הם אלה שנושאים על כתפיהם את הסרט אל סופו. הם, ואפיון הדמויות.
הדמויות ב"קיוב" נראות קלישאיות במבט ראשון, אבל במהלך הסרט אנו מגלים כי דווקא אלו שהתיימרו להציג עצמם כגיבורים וככל יכולים, אינם בהכרח כאלה, ומי שנדמה כי שואל את נפשו למות, אכן אינו מעוניין ממש לחיות, אבל גם יודע קצת יותר מהאחרים. גם זה נשמע כמו קלישאה, נכון? אוי, איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם…
אי אפשר לתלות את הרגשת ההחמצה במבצעי הסרט. אין בהם שחקנים מוכרים, ולכן לא ניתן להתאכזב מביצועיהם ("משחקנים אלמוניים אי אפשר להתאכזב" היא קביעה לא מדוייקת. "נערות שעשועים" ליהק לתפקיד הראשי מישהי אלמונית, ואת המשחק שלה אי אפשר לכנות גרוע. אפשר רק לצחוק). מצד שני, השחקנים של "קיוב" גם לא מפתיעים לטובה.
לא רק השחקנים אלמונים. גם הבמאי, ולא בכדי: וינסנזו נטלי חדור התלהבות ממסך הכסף, אך זה הגיח Out of the Blue, וכבר אץ רץ לעשות את "קיוב".
ורק הוא צץ Out of the Cube, וכבר אץ רץ לפרוייקט הבא: Bottomfeeders – "אוכלים בתחת" בשבילכם. אתם בטוחים שזו לא מתיחה של יהודה ברקן?
ובעצם, אולי אלמוניותו של הבמאי היא הסיבה שלמפיצי הסרט נדרשו שנתיים (!) עד שהם הביאו את "קיוב" לארץ.
בגדול – הרעיון נחמד, הביצוע, משלב כלשהו – טרחני ומשעמם. לסרט היה פוטנציאל, והבמאי אמור להיות כשרון צעיר ומבטיח (בעיקר צעיר). חבל, כבר היה עדיף לשלוח אותו לתחרות של "בראבו".
ומילה למפיצים:
למען השם: Cube זאת בעברית קוביה ו-"קיוב" היא מילה חסרת משמעות בעברית.
מתי יבינו שתרגום שמות סרטים נועד לאנשים שלא מדברים אנגלית? או שאולי המפיצים סבורים שתרגום שמות סרטים נועד לסוסים שלא מדברים עברית.
נו באמת, איזה מפגרת אני. איך לא הבנתי את זה קודם.
ואם ננסה לתמצת במילה אחת:
ג'אנק.
סרט רע, ביי דפנישן.
השחקנים בהחלט מאכזבים, למרות שהם לא מוכרים. למה?
מכיוון שבגלל שהסרט נשען על הקונספט, הוא חייב אינטרקציה מעולה בין הדמויות. עם כאלה שחקנים סוג ט' וכאלה דיאלוגים שחוקים וצפוים, האינטרקציה נראית כמו פארודיה על אינטראקציות בין דמויות בסרטי אימה.
מדובר במיץ של הזבל, לדעתי, ואין לי כח להאריך, כי רחבה היריעה, עד כמה הוא גרוע.
ואם ננסה לתמצת במילה אחת:
רגע, אכזבה דורשת ציפיות מוקדמות.
ומשחקנים נטולי שם אין לך ציפיות מוקדמות.
הם יכולים להיות גרועים, אבל איפו אכזבה ניכנסת לעניין?
אכזבה דורשת ציפיות, בהחלט.
ומשחקנים שאני לא מכיר אני לא מצפה שיהיו קווין ספייסי, אבל שלא יהיו מזעזעים ממש.
נקרא לזה ציפיית ברירבת מחדל.
התאכזבתי.
מה פתאום לא שחקנים לא מוכרים
ניקי דה בואר עושה את דקס החדשה בח"ע 9 ,אפילו לקחו שחקנית אם רקע מד"בי .
לא שראיתי את הסרט סתם הערה.
אנשי המד''ב בקהל
מתבקשים להגיב בשפה שגם אחרים יוכלו להבין.
להלן תרגום התגובה שלעיל: "ניקי דה בואר (הנרדית) משחקת את 'דקס החדשה' ב"מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9". אפילו לקחו לסרט שחקנית עם רקע במדע בדיוני. לא שראיתי את "קיוב", סתם הערה, אבל איזה אתר נפלא, אני רץ לספר עליו לחבר'ה"
אנשי המד''ב בקהל
,LOL ההודעה הזו הצחיקה אותי 6 שנים אחרי המועד שבו היא נכתבה.
והסרט עצמו מאוד אהוב עלי, אחרי הסרט יש אכזבה שלא הוסבר כלום אבל הסרט עצמו מתח אותי ברמה שהרבה סרטים לא הצליחו, וזה נקרא סרט טוב.
איזה קטע עכשיו כבר 15 שנים מאז שהיא נכתבה
הכל נכון, אבל ...
באופן שקול ולא מתלהם, ואחרי מחשבה עמוקה, ניתן לומר (כמעט) ללא עוררין שמדובר בחרא של סרט. תפאורה משמימה (נו, מדובר בקוביה, למה כבר אפשר לצפות?), מלכודות משעממות, דמויות מקרטון ודיאלוגים שנראים כאילו נאספו ממספר סרטי אקשן מפגרים, רק שגם בסרטים המפגרים ביותר הדיאלוגים הנ"ל (סטייל:"את חייבת להתעשת כדי שנוכל לצאת מכאן"… "אסור להתייאש … חייבים לעשות משהו") מגיעים אחרי שהעלילה קצת תופסת תאוצה, ונותנת לצופה המטומטם להבין *למה* בדיוק הגיבורים מיואשים, ואילו בקיוב לא מבזבזים זמן על שטויות. דקה מתחילת הסרט, שניה אחרי שאיש הביצה נפרס לחתיכות, הגיבורים כבר מתנהגים כמו בדינמיקה קבוצתית סוג ד'.
אבל …
מה לעשות שלמרות הכל נהניתי? חובבת זבל אנוכי, והזבל הזה סיפק את תשוקותי האפלות עד מאוד.
או כמו שהנודניק אמר בערך באמצע הסרט – "זה בהחלט טראש, השאלה היא, האם זה מספיק טראש כדי להפוך לקאלט?". בעיני – כן, בהחלט.
ואני, כפי שציינתי, לא.
מה שחסר בסרט ע"מ לההפך לקאלט זה כמויות הרבה יותר מכובדות של דם, רצוי מושפרץ בסילונים. זה היה יכול להפוך אותו לקאלט אמיתי.
הכל נכון, אבל ...
לא ראיתי את הסרט, אבל הוא נשמע לי כמו סרט מד"בי סבנטיז, עם התפאורות הקוביתיות האטומות בצבע אחד עז (ע"ע זרע אנדרומנדה)
אז זהו, שלא
"קיוב" אמנם זול, אבל לא עד כדי כך זול. הוא אמנם מצולם כולו בחדר אחד, אבל לפחות בחדר הזה השקיעו. מצחיק להגיד על סרט עם תפאורה אחת ויחידה שהתפאורות בו מוצלחות, אבל הן באמת כאלה – אמינות, עד כמה שזה אפשרי.
אני גם לא מסכים עם עדת מובחלי קיוב בכלל. אני נהניתי בסרט. לא מושלם – זה נכון, השחקנים לא מי-יודע-מה, גם זה נכון, אבל הסרט מהנה. לדעתי.
אז זהו, שלא
היום סוף סוף ראיתי את הסרט ואני חייבת לציין שאני עד עכשיו מתלבטת האם הוא יותר דבילי או יותר מפגר.
תגידו לי... אתם נורמליים???
אני לא מאמין איזה תגובות אני רואה פה על הסרט הזה.
איך יתכן שאני ומבחר של 20 מחבריי שהכרחתי לראות את הסרט הזה, יצאו ממנו עם פה פעור?? מדובר בסרט מדהים ופילוסופי שאפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה… שלא לדבר על זה שהוא מרתק מהשניה הראשונה עד האחרונה כולל קטעי מתח עוצר נשימה. מדובר בהנאה מטורפת.
אצלי הוא מדורג במקום הראשון. ללא צל של ספק.
הכי גבוה שיש.
תגידו לי... אתם נורמליים???
וואללה
חותם על כל מילה ומוסיף:
הסרט ממש מתבקש לצפייה חוזרת
וכמה חבל שלא הספקתי לצפות בו בקולנוע יותר מפעם אחת
הסרט מרתק ,מפתיע ,בוחל באמצעי דימום, עובדה המחזקת את קרירותו ואת הזוועתיות שבו
קל יותר להיגרר לדם וגידים ושברים ושאר מיני ירקות.
לא זוכר מי כתב את זה, בעיתון או לא..
אבל הוא כתב שזו סנונית של סרטים הממצים את הגועל והזוועה הויזואלית בדקות הראשונות של הסרט
ולאחר מכן הסרט עצמו מתנהל במתח נוראי נטול זוועות גופניות.
הרעיוןעצמו לא חדש לקוראי ספרות המד"ב כמו גם לצופי סרטי מד"ב ותיקים בפלה (או וופלה?)-אבל למרות זאת
הסרט מומלץ בחום
הו ! מצאתי שעתיים פנויות מחר,
אולי אגש לוידאו לצפות בו שוב
ודבר אחרון לסיום בסוף
יש משהו שראה את הסרט שלא הצליח לצפות את הסוף?
מעניין אם רק אני גאון….
אתה לא הגאון היחיד.
א. כשמסתכלים על האנשים שקובצו לקוביה, ממש ברור מי ישאר בסוף ומי ימות. אני הייתי הרבה יותר מופתעת אם בסוף דווקא השוטר ההוא היה מנצל את כולם ויוצא. זה היה יכול להיות משהו..
ב. כי כמה מבקרי קולנוע חביבים, סיפרו לקוראי העיתון שלהם מי נשאר אחרון (לא שקראתי. חברים סיפרו לי שזה הרס להם).
אני ממש שמחה לקרוא את התגובות
ולגלות שלא רק אני יצאתי מהסרט בתחושה של "הא?"
איכשהו רוב האנשים שאני מכירה מתלהבים ממנו מסיבה שלא הצלחתי לגלות עד היום.
הרעיון הגדול הוא חביב, אבל לא ממש מפותח. ההתפתחויות העלילה נעות בין הצפוי ללא הגיוני (אנשים מחליפים מצבי רוח בשניה – הם לא עוברים תהליך, אין הסבר, אין כל טריגר נראה לעין. סתם, פשוט סתם). הדיאלוגים פשטניים, חוזרים על עצמם ובוסריים למדי.
השחקנים עצמם נוטים למשחק מוגזם עד היסטרי – אין תחושה של רגשות אמיתיים, הכל נראה שטחי או מוגזם – אין עומק לדמויות.
סרט שמתחיל מכלום, נגמר בכלום, ומשאיר אותך עם כלום (פרט למחשבה "למה לעזאזל בזבזתי עליו זמן וכסף"). להגנתי אני יכולה להגיד שגררו אותי לקולנוע (לפני אי אילו חודשים, כשהוא הציג) בלי שידעתי למה אני הולכת.
הסצינה היפה היחידה בסרט, היא בדקה הראשונה שלו (והיה כאן מי שכינה אותה "איש הביצה".)
מדובר בסצינה הטובה היחידה – מפתיעה, מסקרנת, מגרה. אז ה"טיזר" עובד, אבל הסרט לא מקיים את ההבטחה ולא מתרומם. שווה לראות את הדקה הראשונה ולפרוש בשיא.
עינת
המתמטיקה של הקוביה
אולי מרתקת… אבל כשנערת הפלא מהרהרת עמוקות אם מספר זוגי הוא ראשוני… אני לא יודעת… זה איכשהו נראה קצת… טיפשי?
המתמטיקה של הקוביה
היתה דיי מטופשת לדעתי…
והילדה הנ"ל היתה סופר מעצבנת, בפרט בקטעי ה"איזו מטומטמת אני, איך לא עליתי על זה קודם?". היא צודקת – היא באמת מטומטמת, ואנחנו עלינו על זה קודם.
הגיע הזמן לנפץ מיתוס
פעמיים.
בדיוק פעמיים היא אומרת גירסאות של המשפט הזה.
ספרתי.
פעמיים יותר מדי
ואיכשהו אני לא רואה פה את ניפוץ המיתוס – למרות שהיא אמרה את זה רק פעמיים, אנשים זוכרים את זה כחלק הארי של הדמות שלה… הפרט שמעיד על הכלל. אז בכללי – או, היא בהחלט היתה מ-ע-צ-ב-נ-ת, וזה לא משנה אם היא גיוונה גם במשפטים אחרים.
המתמטיקה של הקוביה
יו נכון, וספרת האחדות עוד הייתה 2!! :P
שמעתי על קיוב רק שהוא סרט קאלט (לא שיש לי מושג מה זה) ונתקלתי בו היום בכבלים ו.. הפסדתי את ההתחלה!! מה היה שם?
בכל מקרה, יש בסרט גם את האפקט הפסיכולוגי, ההתנהגות של אנשים במצבים קיצוניים (קצת כמו ההר געש התיאורטי של המאפיונר הרוסי מפיירפליי). לא רואים הרבה סרטים כאלה =).
לא,
מה שתיארת זה ספר טוב. במעבר לסרט טוב חייבים להיות האלמנטים שהתעלמת מהם.
בכל זאת..
הדגשתי את הדברים החיוביים בסרט, אני חושבת שכל הדברים השליליים כבר נאמרו.
לחזור עליהם? כן, השחקנים היו ממש גרועים וכן התסריט היה משעמם ובנאלי.
אבל בכל זאת…אי אפשר לומר שזה סרט לחלוטין גרוע.
אל תנסה לחפש הגיון
כי אין. מה שנאמר בסרט זה טכנובאבל, כלומר שטויות חסרות משמעות.
אגב, פקטורס הם מחלקים ראשוניים (כלומר, גורמים), ולמספר 30 יש אכן 3 מחלקים ראשוניים.
תסבירו לי
הכוונה כמובן למחלקים ראשונים, במקרה זה :
שלושת המחלקים של שלושים הם 2 3 5
סרט מדהים
אתמול אחרי ששמענו על צאת קיוב 2 ועל קיוב 1, החלטנו קודם לצפות בקיוב 1 ואז אולי לתת צ'אנס לקיוב 2.
אני חושב שזה אחד הסרטים הפילוספיים הגדולים ביותר שראיתי. כל קטע היה צפוי וכל קטע בכל זאת הצליח להדהים אותי. אין שום דבר שונה, כל הסרט היה בדיוק מה שיקרה אם ישימו קבוצת אנשים בתוך קוביה.
בעצם מספיק להתבונן על הקוביה שאנו מצויים בה, כדי להבין זאת.
אחי, אתה אולי בקוביה
אני בבית, מול המחשב.
אני לא חושב.
העולם הוא עגול.
אבל אני בטוח שהוא נשלט ע'י אלקובים, אל הקוביות.
מה קרה, זרקת 6?
ולכן הוחלט שתכתוב תגובה בעין הדג?
מה? מה אתה מנסה לומר?
שאנחנו קלועים בתוך העולם ולא מסוגלים לצאת ממנו? מה המסר שאתה/ הסרט/ הקוביה מנסים להעביר?
לדעתי צדק הוא בעצמו הקוביה
והוא מבלבל אותנו כדי שלא נצליח לצאת ממנו.
רואים שאתם צעירים.
העולם הוא כדור. זה ברור, זה ברור.
אבל מה – לא יודעים מה שיש בו בפנים.
מה? מה אתה מנסה לומר?
…מה הבעיה? את שם התואר "מרובע", אתם מכירים? אז אותו הדבר בתלת-מימד.
אבל זו בטח לא אי הבנה. זה הומור מתוחכם שחלף מעל ראשי, או דרך להוכיח את צדק על חריגתו מנורמות עלומות הנהוגות באזור?
מכיר, מכיר...
אבל בפעם האחרונה שיצא לי לבדוק העולם הוא *לא* ריבוע תלת-מימדי.
ובכלל,משפטים כמו "כולנו חיים בקוביה" ו"העולם הוא קוביה" אליהם התייחסתי הם משפטים תמוהים למדיי. בהנחה שעומד מאחוריהם משהו, הייתי שמח לקבל בנוגע אליהם הסבר.
הסבר
המסר של הסרט, פשוט ככל שיהיה, הוא שהעולם הוא מקום קשה עם הרבה מלכודות ובעיות ובמקום לעזור אחד לשני כדי להתגבר על הקשיים כל אחד דואג רק לעצמו.
מומחה המנעולים (רן אם אני לא טועה) אמר שכדי להצליח צריך רק לחשוב על מה שלפניך, זה לא עזר לא הרבה.
אפשר לומר שזו ביקורות על דרך ההתנהלות של החיים בעולם אנוכי.
אוקיי
אז אם אתה לא רוצה לקבל את הקוביה כמטאפורה לעולם האנושי, אתה יכול לשאוב מסר אחר מהסרט:
תחשוב פעמיים לפני שאתה פועל, תתרחק מכושים ואל תשכח לקחת איתך אוטיסט לפני שאתה יוצא מהבית.
שאלה:
איך בדיוק מציצת כפתור אמורה למנוע מהם מלהתייבש?
יש הרבה שאלות שנשאלות
ראיתי את הסרט אתמול, בפעם השנייה. אהבתי אותו יותר מהפעם הראשונה, שבה חשבתי שזה סרט מאוד מטומטם וחסר טעם. הפעם ראיתי שיש כמה רעיונות מעניינים בסרט, אפילו אם לא מקוריים, הייתה להם דרך יפה להביע אותם. אבל מה… מכל השאלות והתיאוריות שהועלו לא נענתה שום שאלה. לא רק שלא היה הסבר, היה מין אנטי הסבר. ההרגשה היא שאין תשובה, ולא רק שהיא לא ניתנה.
כל הסרט שואלים שאלות: אולי זאת קונספירציה? לא, זה איזה מטורף עשיר. לא, זאת בירוקרטיה שיצאה משליטה. עזבו, זה בכלל לא משנה, העיקר לצאת מפה.
התשובה שאני קיבלתי, לכאורה, היא שחלק מהדמויות צדקו כשטענו שלא משנה מה זה, צריך להסתכל רק על מה שעומד מולך, כי רק ככה אפשר להינצל מהחיים (?). בטח אפשר לפרש להרבה כיוונים, ככה זה עם כל יצירה שלא מתחייבת.
נו, לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.
וניסיתי. בלי עין הרע, ניסיתי הרבה.
אבל כל מה שיצא לי היה "וואט דה פאק? למה זה היה טוב?"
זה פשוט הרגיז אותי שיצאתי בהרגשה שהיה שם המון על מה לחשוב, אבל בכלל לא נתנו לי אף כיוון מוצק ללכת בו, ולכן למעשה לא נתנו לי שום דבר לחשוב עליו, רק תחושת החמצה מעיקה.
וגם, באמת מאיפה הוא צץ שוב פתאום?
למה לכפות את זה על הסרט?
קראתי לא מזמן סיפור של מישהי על פעם ראשונה, כחלק מסדנה. הסיפור עצמו כתוב מצוין, אבל היא התחילה עם רעיון אחד בראש, והסיפור התגלגל ולקח אותה למקום אחר. בכוח היא הלבישה עליו את הסוף שהיא תכננה מראש, וזה צרם.
וזה, למעשה, מה שקרה פה.
תודה לך פינגווין.
אבל זה לא בהכרח נכון.
זה נכון רק על אנשים מסוימים, וזה עדיין היה סוף מאולץ, ולכן לא מושלם.
אולי זה כי בנערותי הייתי אובססיבית לסיפורי שואה, אבל אין דבר יותר קיצוני מהשואה, ואם השואה הצליחה להוציא מאנשים גם סולידריות וטוב לב, אז הוא ככל הנראה קיים בעולם.
קרא לי אופטימית חסרת תקנה, קרא לי טיפשה מטופשת – אני מאמינה בטוב שבאדם, לא רק הרע.
זה תלוי באדם עצמו.
אבל זה לא בהכרח נכון.
מי אמר שזה בהכרח נכון? זאת לא דעתי על אנשים, זאת דעתו של הסרט על אנשים.
אגב, השואה היא דוגמא גרועה מאוד, מאוד, מאוד.
כן, היא הצליחה להוציא מאנשים מסוימים את הטוב. אבל מהרוב המוחלט – מצד הקורבנות כמו גם מצד הרודפים – היא הוציאה בעיקר את הרע.
אני מדברת רק על הקורבנות
שהרי בסרט אנחנו רואים רק את הקורבנות.
והיו כאלה שזה הוציא מהם רע, והיו כאלה שזה הוציא מהם טוב. תלוי באופי של הבנאדם.
לא פייר להגיד שזה הוציא בעיקר את הרע, כי אין לך איך לשפוט. היו מספיק מעשי חסד, ויותר מדי אנשים שלא שרדו בשביל לספר.
זה כמו שתגיד שהשואה גרמה ליותר יהודים להתפקר מאשר לחזור בתשובה, בעוד שהיא גרמה גם לזה וגם לזה.
ומה שאני אומרת זה שבגלל שזה לא אבסולוטי, ובגלל שזה היה פתרון כל כך לא קשור לכלום ולא הגיוני, הסוף נכפה על הסרט רק בשביל להגיד אמירה מסוימת.
אי לכך, אני לא רואה איך הוא יכול להיות מושלם.
בסרט האחרון של נטלי
שנקרא בעברית "עד שישאר כלום" (Nothing במקור), יש גם סוף מטעה. קודם כל, שני הסרטים מציבים את הדמויות במצב חריג באופן קיצוני, איתו עליהן להתמודד לגמרי בכוחות עצמן. בקיוב, חבורה של זרים לכודים במבוך מלא מלכודות. בכלום, שני חברים/שותפים לדירה מגלים שכל העולם מחוץ לביתם נעלם. בשני הסרטים, המתיחות בין הדמויות והספקות לגבי מה אמיתי ומה לא רק הולכים ומתגברים.
לעד שישאר כלום)
(מכאן
אם הסוף של קיוב נוטע תקוה רק כדי לקטוע אותה, הסוף של כלום מחזיר את טוב הלב ברגע האחרון. בדקות האחרונות, שני החברים כל-כך כועסים אחד על השני, שהם כמעט מעלימים זה את זה (השנאה שלהם היא הגורמת לדברים להיעלם). לבסוף, כששניהם נשארים כזוג ראשים חסרי גוף, הם מגלים שאינם שונאים מספיק כדי להעלם סופית ומבינים שבעצם, הם פשוט חברים כל-כך קרובים והאהבה חזקה מכל שנאה. בדומה לקיוב, הסיום הוא מהיר בהרבה משאר הסרט ואף נראה מאולץ. לעומת זאת, בכלום המסר מועבר בצורה הרבה יותר ברורה לדעתי.
כלום
אם היה לי זמן ואמצעי עריכה (ואין לי), הייתי עורך את כל הסרט הזה ל-10 דקות, שהיו יכולות להיות מבדרות ביותר.
אבל 90 דקות?! זה אולי הסרט הכי מרוח שראיתי בחיים.
תחשוב עליו כגרסה חיובית לדוגוויל
אם היה לי טום סטופארד, והייתי כותב באמצעותו תסריט,
אז הסרט (Nothing) היה יוצא גאוני למרות אורכו (90 דקים).
בסרט שלא קורה בו כלום, צריך תסריט ממש טוב. ולא היה.
אולי הוא היה הפסיכולוג
שהיה עוזר להם להסתדר יחד?
מישהו אגב שם לב
לזה (ולבמאי-תסריטאי של זה):
http://akas.imdb.com/title/tt0291118
מישהו אגב שם לב
שוינסנזו נטלי גנב את הרעיון מהוגה החבובות?
וגם ש-
1)תיאוריות הקונספירציה של הרופאה נעות בין מופרכות למביכות-פתטיות.
2) שוטרים שחצנים יכולים לשלוח קרני רנטגן המגלות את האישיות.
3) המספר 38576536850 מתחלק ביותר משני מספרים (ואת זה הצלחתי לחשב בלא יותר משתים וחצי דקות)
מישהו יכול בבקשה להסביר מה הפואנטה של הסרט, כולל
ים?
ראיתי את הסרט אך פעם אחת ויחידה והיא אכן הספיקה לי. הייתי כל כך מאוכזבת.
הרעיון של הסרט גאוני, מדהים. הסיפור מעולה. העיצוב – יוצא מן הכלל. הרקע – לא מן העולם הזה. אבל מסתבר שכל האלמנטים האלו בנפרד לא מספיקים כדי ליצור סרט טוב, והם צריכים גם לעבוד ביחד כדי שזה יצא כמו שצריך.
יכול להיות שדלות התקציב היא הסיבה לשחקנים חסרי יכולות המשחק. יכול להיות שהשחקנים הם דווקא בעלי יכולות משחק מעולות, אבל הדיאלוג הוא זה שהיה במינוס. יכול להיות שהמוות המאולץ נוסח סרטי אימה סוג ז' הוא זה שהרס את הסרט. בכל מקרה – משהו פשוט לא הסתדר שם. נראה לי שהתסריטאי סובל מפיצול אישיות מסויים שגרם לו לחשוב על רעיון כל כך גאוני ולכתוב אותו באופן כל כך ירוד.
מה שברור לי הוא שהיה כאן פיספוס. לדעתי הוא קשור בסרט עצמו, אבל אם במקרה אני היא זו עם הבעיה המנטלית (ואני אשמח מאוד אם אני היא זו שסובלת מהבעיה, כי אז אני אהיה פחות מאוכזבת מהסרט) – מישהו מוכן בבקשה להסביר לי מה קרה שם בסוף???
אבל מה אם החידה היא פשוט רקע למשהו אחר?
כל פעם ליד הפרפרים שמשנים צבעים, הוא פוגש את רותי.
פעם אחת הוא נותן לה פרח. פעם אחרת הוא נותן לה תפוח גדול ויפה. רותי אוכלת את התפוח, את הפרח היא זורקת ברחוב, והולכת. יוסי נכנס לסניף הדואר הקרוב ויורה בכולם. והפרפרים עדיין מחליפים צבעים.
לפעמים, השאלות שלא מקבלות תשובה הן סתם רקע.
זה בסדר גמור אם השאלות הן באמת רק הרקע
במקרה הזה, הן לא הרקע, כי אין שום דבר חוץ מהן. זה לא שהשחקנים מפגינים משחק נפלא שגרם לי להזדהות איתם, וזה לא שהתסריט נותן להם הרבה הזדמנויות לעשות את זה. כל מה שיש שם זו קבוצת אנשים לחוצים שמתמודדים עם חידה פסיכופתית.
אם "קיוב" היה הדוגמה שלי עם יוסי, לא הייתי רואה שום דבר יוצא דופן בתגובות של יוסי, שיכול לגרום לי עניין או לרגש אותי. הדבר המעניין היחיד הוא הפרפרים, שאף אחד לא היה מסביר לי מה הם עושים שם.
נו, אז פספסת את הסרט. קורה.
זהו, שאני לא חושב שהיה מה לפספס
אבל אני אשמח אם תוכל להסביר לי מה פספסתי
אינטראקציה בין אנשים.
זה הכל. זה כל מה שהיה בסדר. זה, ומכונה לפריסת ביצים.
לא תמיד זה מספיק. הפעם כן.
''בסדר''=בבסרט.
אני חולה ומסכן, ולאף אחד לא אכפת. זה בסדר, אני אשב לי כאן בחושך ואזריק חומרי ניקוי.
תהיה בריא
ותשתה תה עם דבש. זה עובד כמו קסם (בטח אפקט פלאסבו טהור, אבל לא משנה).
חשבתי שהבהרתי שהאינטראקציה בין האנשים הייתה לדעתי שטחית לגמרי
אני מודה שראיתי את הסרט פעם אחת, בקולנוע, כשהוא יצא. אבל עובדה שאני עוד זוכר, מאז, כמה היחסים בין הדמויות היו בנאליים . אנשים מראים את פרצופם המכוער, ועלולים לא לשתף פעולה, כשהם בסכנה מתמדת ולא ברורה. מעמיק מאוד. אתה יכול לתת לי דוגמה למשהו יותר מעמיק מזה ביחסים בין הדמויות ב"קיוב"?
בעצם, הרגע הבנתי מה "קיוב" מזכיר לי: את "פרוייקט המכשפה מבלייר". אותם מתח / חידה / תעלומה שמושכים סרט שלם, רק כדי שבסוף לא תהיה פואנטה. אז אוקיי, "קיוב" הרבה יותר מעניין מ"המכשפה", עשוי יותר טוב (היה לו תסריט!) ויש בו כמה רעיונות נחמדים. אבל התחושה שקיבלתי הייתה תחושה דומה.
חוץ מזה, נשארת רק המכונה לפריסת ביצים, שבאמת לא מספיקה להחזיק סרט.
הדבר היחידי שאני לא מבין הוא למה אנשים שונאים את פרייקט
המכשפה מבלייר. הסרט ממש ריאליסטי ועשוי בצורה מדהימה! הוא מפחיד ומותח מספיק בשביל להחזיק סרט.
אבל זה בדיוק העניין.
כשיצא הסרט סיינס כולם שיבחו את מ נייט שמאלאן
אני למשל קורא עכשיו עוד פעם את הספר של בוג'י 'לפעמים זה אחרת' וגם אצלה רוב הסיפורים מתחילים עם בעיה מסויימת ונגמרים ללא פתרון אמיתי. לפי דעתי זה מה שמעניין, חוסר הוודאות הזה.
אז בוא נראה...
אתה אומר שמצד אחד סיינס היה טוב כל עוד היו בו רמיזות ודברים קטנים, אבל נהיה גרוע כשהתחילו להראות יותר מדי.
מצד שני, פרוייקט המכשפה מבלייר היה טוב כי לא הראו שם כמעט כלום, אבל בכל זאת היית רוצה שיעשו סרט המשך שכן יראה לך *קצת* יותר.
המסקנה המתבקשת היא שהכי טוב זה משהו באמצע – שגם לא יראו יותר מדי (שלא כמו בסיינס), אבל שיראו לפחות *משהו* (שלא כמו במכשפה מבלייר).
את הנוסע השמיני הראשון ראית?
לא..
(אנא התעלמו אם מופיעות שגיאות כתיב ואותיות חסרות בהודעותיי. החלפתי מקלדת ואני צריך להתרגל)
לסיינס ולמכשפה ולקיוב.
מחמת הספויילרים לא רציתי לגלות הרבה. אבל עכשיו
בסיינס העובדה שהראו ככה בטלוויזיה את החייזר לא טוב היה מפחיד כי זה היה מותח ולא ידעו מה זה, כמו כן בסוף כשמראים את החייזר בטלוויזיה. הסקרנות מותחת אותנו אבל ברגע שהראו את החייזר בסרט בצורה ברורה יותר הסרט כאילו הפסיק להיות מעניין ומותח.
במכשפה הסרט היה אדיר. לא הראו כלום והסבירו קצת על הרקע. זה היה מפחיד. לא אמרתי שצריך להשאיר את זה ככה, אני רק אומר שצריך לעשות עוד סרט שיגלה עוד קצת על מה שקרה שם. קצת, ולא לגלות לנו ה-כ-ל.
כמו כן בקיוב נשארניו עם כל השאלות פתוחות כמו במכשפה. לעומת קיוב המכפשה היה יותר מותח ומפחיד אבל גם בקיוב היה משהו נחמד. בסרט השני היו צריכים לגלות רק קצת, וככה לשמור על מידה מסויימת של מתח. בכל אופן ככה אני אוהב לראות סרטים.
שמע, אני לא יכול להתווכח על מה שאתה אוהב - זה עניין של טעם,
אבל בסרטי מתח-פחד-תעלומה מהסוג הזה, לא הוגן להשאיר דברים לסרט המשך. ב"קיוב" ו"המכשפה", החידה זה הדבר היחיד שמעניין בסרט. כשהמצב כזה, לא מקובל עליי שימשכו אותי לכל אורך הסרט, ואז יתנו לי איזה פיתרון חלקי או גרוע, ויבטיחו לי פיצוי או הסבר בסרט ההמשך. למה שאני אלך לסרט ההמשך? סתם חוצפה.
אני לא יודע אם הוא מספיק מותח
בשביל להחזיק סרט שלם, כי נרדמתי אחרי עשרים דקות משעמום.
(כלומר, נדמה לי שנרדמתי. יתכן שעברתי לצפות בערוץ האופנה. זוויות צילום נהדרות יש שם, ותסריט שבאמת אומר משהו על החיים שלנו. בערוץ האופנה, אני מתכוון.)
מבחינתי,
מלבד האינטראקציה בין האנשים, שאכן היתה מעניינת (אני איתך, קיפוד שאינו משה), היו עוד דברים מעניין בסרט.
1. האם נחזה שוב בחותך הביצים בהופעת אורח?
2. איזה דרכים מקוריות תמצא הקוביה לחסל את יושביה?
3. האם החידות המתמטיות ייפתרו? ואם כן – מה הפיתרון?
4. מי ישרוד?
אז למרות שהתשובה לשאלה הראשונה היתה שלילית, הרי שהתשובות לשאלות האחרות היו מעניינות מספיק כדי להפוך את הסרט לטוב.
אני זוכר בדיוק אותו דבר, רק לא לטובה
אני זוכר שהתהליך הזה לא היה מפתיע, מבחינת העלילה, ולא היה מעניין במיוחד, מבחינת המשחק.
אז נצטרך להסכים שלא להסכים.
הייתי רוצה שפעם מישהו לא יסכים שלא להסכים
רק בשביל הגיוון, ונראה מה יקרה אז.
יש שאיפות כאלה, שלא ברור אם יתממשו אי פעם, אבל אסור לוותר עליהן
יש את החולצות המכופתרות האלה, עם הלולאה באמצע הגב.
אני רוצה כבר שנים לראות שבאים עם עגורן מאחורי מישהו שלובש חולצה כזאת, משחילים את הוו של העגורן בלולאה, ומרימים אותו בהפתעה לגובה של עשרות מטרים באוויר. כמו דייג שתופש דג (לא דג אדום).
רצונות, שאיפות, חלומות כאלה -זה מה שנותן טעם לחיים.
עשיתי את זה לעצמי פעם.
או שלוש.
כשעבדתי במטעים. היה לנו מנוף מגניב כזה, עם שלט רחוק. רק שחיברתי את עצמי באמצעות חגורת עור עבה, לא עם הלולאה (שלא היתה) בחולצה.
הרגע סיימתי לצפות ב-NOTHING
שזה סרט של הבמאי של קיוב.
השחקנים הראשיים שבו שיחקו גם כן בקיוב.
הסרט מגניב ביותר ומעלה כמה וכמה שאלות.
כמו קיוב.
רק שבשונה מקיוב שהיה מלא במידע,אנשים ואקשן,כאן אין כלום.
ומכאן בעצם מתחיל הכל.
מי שאהבה את קיוב-אני ממש ממליצה.
ומי שלא אהבה את קיוב-גם כן.
אם מישהו מתנדב
לקחת את Nothing ולערוך אותו לסרטון של 10 דקות, זה יהיה דבר שאני מאוד מאוד אשמח להקרין בקון, ואכן יהיה מגניב.
רק מה, מכיוון שבין 10 הדקות האלה הוכנסו 80 דקות של מריחת זמן, הסרט הוא משעמם פחד.
אני שמח שאתה מציין את זה
כי רציתי להגיד "טוב, הפעם לפחות לבמאי הזה היה מספיק יושר להזהיר את הצופים, ולקרוא לסרט שלו 'כלום', בניגוד לקיוב, שגם הוא היה על כלום, אבל לא טרח להזהיר אותנו".
ועכשיו אני יכול להגיד את זה, למרות שלא ראיתי את Nothing.
כדי ליצור סרט טוב שלא קורה בו כלום, צריך תסריטאי גאון.
הבמאי האמור, שאני כרגע מתעצל לחפש את שמו, אולי מראה הברקות גאוניות ביצירת סרטים בכלום כסף, אבל בכתיבת תסריטים מדאימים – פשוט אין לו את זה. ןלפיכך, גם לסרט אין.
או שפספסתי משהו, או שאתה באמת עצלן ברמה שמעוררת את הערצתי
אם התעצלת להסתכל בתחילת הביקורת לראות איך קוראים לבמאי.
היית שם:
http://news.walla.co.il/?w=/2/583668
במקרה?
[אני עונה כאן בתשובה לתגובה של לילי ממאמר אחר]
התגובה המקורית:
אבל זה דווקא מה שהכי אהבתי בסרט
לילי (יום רביעי, 19/01/2005, שעה 19:47) תגובה 189779
בתשובה להקוסם מארץ שם
שאין תשובה, ולא יכולה להיות תשובה, שזה סתם, אין סיבה אמיתית, הצבא בנה את זה ואף אחד לא זוכר למה, אבל הוציאו על זה כסף ולכן חייבים להשתמש בזה…
זה כל כך נכון, כל כך מתאים לחברה טכנוקרטית ולצבא. כל הנקודה היא, שאין מה להתווכח מי בנה את זה ולמה, כי זה לא ספר בלשים – מישהו בנה את זה, מאיזושהי סיבה, אבל עכשיו הם צריכים להתמודד עם זה.
•••••••
את לא היחידה שחושבת ככה, לפי התגובות כאן.
לדעתי (כמו שכתבתי כאן כבר שוב ושוב), "קיוב" הוא סרט שאין בו לא עלילה, לא משחק, לא עומק רגשי. הוא סרט מהסוג שכל מה שיש בו זה הרעיון שלו, שבמקרה הזה הוא חידה. החידה הזאת יוצרת מתח שמחזיק אותך כל הסרט. אז כשהיא לא נפתרת, אני מרגיש מרומה.
ולא, הטענה ש"ככה זה בחיים" – לא לכל דבר יש פיתרון – לא מקובלת עליי. זה מתקבל במקרה של סרט אווירה, לא אצל סרט כזה, שבונה את עצמו על ציפייה לפיתרון.
שוב: אם ההתמודדות של הדמויות עם הבעיה הייתה עשויה בצורה אמינה, שהייתה מעניינת אותי, לא הייתי מתמרמר על הסוף. אבל זה לא היה ככה.
אני לא חושב שזה סרט כזה.
החידה לא אמורה להיות העיקר. היחסים בין האנשים שתקועים בתוך החידה אמורים להיות העיקר. "אמורים", כי גם החלק הזה בסרט לא עשוי מי יודע מה, אבל חוסר-הפתרון כאן נראה לי יותר הגיוני מב'בריכת שחיה' למשל.
אתה טוען ש''קיוב'' מחורבן ברמת הביצוע ולא ברמת הקונספציה? בסדר
אם אני מבין נכון, אתה אומר ש"קיוב" לא מתכוון להיות סרט-פואנטה-נטול-פואנטה (ולכן לא מתכוון להיות לא הוגן כלפיי, כצופה. כי הוא לא מתכוון שאני אשב ואחכה לסוף שיפתור את הכול, אלא שאתעניין במה שקורה עד אז). "קיוב", לפי הגישה הזזאת, מנסה להיות סרט אווירה -שבו מה שחשוב זה התהליך, לא הפיתרון.
אני יכול להסכים עם זה, אבל זה לא משנה את התוצאה הסופית, כי "קיוב" לא הצליח ליצור אצלי עניין בתהליך. מה שקיבלנו זה סרט שהדבר היחיד שעניין אותי בו היה פיתרון החידה, ולא נתנו לי אותו.
מקובל עלי.
(חוץ מזה שאני דווקא מחבב את 'קיוב', אבל אין לי הרבה מה לטעון נגד מי שלא).
לדעתי זה לא סרט פואנטה
אם היה פיתרון לחידה, לא הייתי אוהבת אותו. מה? החייזרים בנו את זה! הFBI! הממשלה המרושעת! יופי, אז מה?
הסרט הוא מפחיד לא בגלל אפקט חיתוך משעשע בסצנה הראשונה, או בגלל המבט המטורף בעיניים של השוטר, שלא שיחק מספיק טוב כדי להיות מפחיד באמת. אפילו האינטראקציות בין האנשים, שהיללו כאן, לא עשו לי את זה. הסיבה שהסרט הטריד אותי, גרם לי לחשוב עליו, וגם גרם לי לצפות בו שוב, זה שאין סיבה. למה בנו את הקוביה? מי יודע? אבל בנו אותה, אז עכשיו צריך לעשות איתה משהו. מה נעשה? אה, בואו נתקע שם כמה אנשים. הרעיון של להתעורר, יום אחד, במבוך, בקוביה הונגרית ענקית וממולכדת, ולא לדעת למה, ולנסות להבין למה, ולדבר על זה, ולחשוב על זה, אבל לא באמת להגיע לתשובה, כי אי אפשר בעצם להגיע לתשובה.
זו התחושה הזו ברקע של הסרט, שכל מה שקורה בו לא באמת היה צריך לקרות, שאין לו איזו מטרה, שמה שהאנשים האלה עוברים הוא סתמי לחלוטין, אבל בשבילם הוא עניין של חיים ומוות – זה מה שאהבתי בסרט. זה מה שקיוב 2 הרס, וכך זכה לשנאתי הנצחית (ללא קשר לאיכויות אחרות, או מחסור בהן).
אה, וגם אהבתי את הדמות של המהנדס, זה שתיכנן את הקליפה. את איך שהוא חשב, את איך שהוא התנהג, ולמיטב זיכרוני גם את את המשחק במקרה שלו, אבל זה היה לפני הרבה שנים, אז אני לא בטוחה…
יש משהו במה שאת אומרת
ובגלל זה כשיצאתי מהסרט, אני זוכרת שאמרתי לעצמי (ולחבר המתוסכל שלי) זה אומר לנו משהו. רק מה? מה?!
ולדעתי, פה זה הלך לאיבוד.
כי זה ניסה להציג את עצמו כן כסרט בעל אמירה, כשלמעשה לא היתה כזו.
איתך הסליחה אם אני חוזר על עצמי
אין לי בעיה עם סרט שלא מרגיש צורך להבהיר את עצמו עד הסוף – בתנאי שהסרט מספק לי עוד משהו, חוץ מעצם הקיום נטו של השאלה שהייתי רוצה שהוא יבהיר. במילים אחרות, בתנאי שהשאלה מוצגת בצורה כזו, שהתשובה הופכת פחות חשובה.
ב"קיוב" אין עוד משהו. השאלה לא הוצגה בצורה שהפכה את התשובה למשנית. למיטב זכרוני, אין בסרט לא משחק טוב, לא נופים מדהימים, לא תרבויות שאני לא מכיר, לא אפקטים, לא דיאלוגים שנונים – שאני אמשיך?
כל מה שיש בו זה את החידה שהוא מציב, ולא עונה עליה בצורה מספקת. ברור שהחידה הזו נראתה לך מספקת גם – ודווקא בגלל – שאין לה תשובה.
לי לא. הרגשתי שנתקלתי כבר הרבה פעמים, לפני "קיוב", בשאלות חסרות תשובה שגם הן היו מנוסחות בצורה מינימליסטית, והיו מעניינות הרבה יותר.
שיהיה ברור, מכיוון שזה נראה לי עניין אינדיווידאולי טהור של תגובה לסרט, אני לא מנסה לשכנע אותך שאני צודק. אני רק מנסה להבהיר למה "קיוב" קיבל לדעתי הערכה מוגזמת.
אני מבינה
וכן, ברור שיש סרטים שמציגים שאלה למחשבה בצורה טובה יותר, ואני חושבת שגם מוסכם על רוב האנשים שקיוב הוא לא מסרטי המופת של כל הזמנים. אני מבינה למה אתה לא אוהב אותו, ואתה גם צודק – מבחינתך, אין סיבה שתאהב אותו. אני, אישית, אוהבת שזורקים אותי למין פרדוקס ללא תשובה שאני אוכל לשחק איתו בזמני הפרטי. אני גם יודעת שלא הרבה אנשים מרגישים ככה, ושזה עניין של טעם. קיוב הוא אולי לא סרט טוב במיוחד, אבל הוא גם לא סרט גרוע – אפשר להנות ממנו, או לא להנות, וזה תלוי דווקא במי הצופה ולא באיכויות של הסרט. לדעתי זה מוסיף לקסם של הסרט, אתה בטח לא תסכים…
מה שהוא אמר.
(זה היה כ"כ נכון ומדוייק שהייתי חייבת להסכים, עם קוראים המתמשכים, סליחה).
מבקש הסבר...
אני יודע שאולי זאת שאלה שעליה כל אחד צריך לענות לבד, או שאולי לא צריך לענות עליה בכלל אבל אני מעוניין לדעת מהי בדיוק הקובייה ומהי התכלית שלה?
בשלישי דווקא מקבלים תשובה.
לא מושלמת, אבל תשובה. ניתנת לפקפוק, אבל תשובה.
אז עכשיו באמת אפשר להגיד שמדובר ב
מעשה בשלושה סרטים
ובהם שלושה סודות ורזים
והיה מי שימצא את סודם
אין כמותו מאושר בעולם?
הסרט השני
גרוע.
ביקורת עליו אפשר למצוא כאן:
כתבה מספר 1878
וברוכה הבאה.
נו באמת...
ברור שאין עלילה, זה סרט פסיכולוגי. הוא לא בא "לספר סיפור", הוא בא להעביר קונספט.
זה סרט שמדבר על הטבע האנושי.
הסרט מדבר על איך מתנהגים אנשים מן המניין במצבים שבהם הם לא כבולים לחוקי החברה. (הדמויות בתחילת הסרט הם אותם אנשים שאנו פוגשים בחברה, כשהם עדיין רגילים לחוקי החברה והדמויות בסוף הסרט הם אותן דמויות בלי החוקים של החברה)
לראות סרט פסיכולוגי ולבקר אותו על חוסר עלילה זה כמו לראות קומדיה ולבקר אותה על חוסר בקטעי מתח…
אולי על דבר אחד אני אסכים עם כותב/ת הביקורת: אם רוצים לראות סרט שכל המהות שלו זו עלילה שטחית (לראות את הסרט "כדי להעביר את הזמן"), אל תראו את קיוב.
איזה קטע. בדיוק ה-יום נכנסתי לביקורת הזו
וחשבתי להגיב על משהו, ובסוף בחרתי שלא, כי היא התפרסמה כל כך מזמן.
והנה, מישהו בכל זאת מוצא לנכון להפוך את הביקורת לפעילה.
לגבי הסרט עצמו:
אני זוכרת שיצאתי ממנו חושבת "טוב, אני אמורה להרגיש משהו. לחשוב על משהו. אבל, מה לעזאזל? מה?"
בגלל שהוא הסעיר אותי ייחסתי לו המון חשיבות. אחר כך בעיקר עבר לי. אבל עדיין, ובמיוחד לאור שנותיי האחרונות בתחום הקולנוע העצמאי ודל האמצעים, אני עדיין חושבת שמגיע ליוצרים שיורידו בפניהם את הכובע.
ולא מגיעים להם ביזיונות סרטי ההמשך.
אני אף פעם לא יבין את הערכה לסרט הזה
סרט אימתי נוסחתי ומשעמם, חבורה של אנשים שאמורים לייצג אנשים שונים מוכנסים לאותו מקום והם מתחילים למות אחד אחרי השני, מדהים שלא חשבו על זה קודם ובשביל הטוויסט זה קוביה מוזרה ולא ביניין מלא מלכודות או משהו בסגנון, גאוני!.
והטוויסט בסוף- כל כך צפוי בסרט כזה.
שאר הדברים בסרט, כמו העיצוב והדיאלוגים גם בינונים.
יכול להיות שכל המסרים שנאמרים פה בתגובות נמצאים בסרט, אבל אם כן הם גם נמצאים בעוד 5 סרטים לפחות שיוצאים בשנה וניראים כמו הסרט הזה.
זה לא מוריד מערך המסר, אבל בקולנוע יותר חשוב איך המסר מועבר מאשר המסר עצמו.
זאת לא בושה לאהוב סרט אימה נוסחתי וקלישאתי, אבל זה חבל לא להודות בזה.