"עשיר בהפתעה". זה השם הגנרי שהחליטו לתת בישראל לסרט "Crazy Rich Asians", שחלילה אף צופה לא ייבהל לגלות שבסרט שבו מככבים אך ורק אסייאתים יש אסייאתים. זה מוזר, כי בישראל ממש חמים על כותרות שנגמרו ב"בהפרעה" או "בטירוף", אז למה לא "עשירים בטירוף"? "מיליונרים בהפרעה"? "טחונים ונהנים"? "מניקור בסינגפור"? "בדרך לחתונה עוצרים במריבות עם חמותך"? "מפוצצים לאללה במזומנים שיואו"? רק לא עשיר בפאקינג הפתעה. הרי הסרט הוא לא על העשיר, הוא על המופתעת, וכשחושבים על זה ככה זה נשמע כאילו העשיר הפתאומי הזה הגיע בתוך חבילת ממתקים מוזרים מהמזרח שהגברת הזמינה באינטרנט.
"אסייאתים טובעים בכסף" מספר על רייצ'ל (קונסטנס וו, הדבר הכי טוב בפער בסדרה "חמוץ מתוק"), מרצה לכלכלה, שמצטרפת אל בן זוגה ניק (הנרי גולדינג) בנסיעה לסינגפור לרגל חתונת חברו הטוב. היא חושבת שהטיול יכלול סמול טוק מביך עם חמותה הפוטנציאלית לעתיד ואיזה בן דוד מעצבן, ובסך הכל היא צודקת, רק עם תוספת של כמה מיליארדי דולרים. ניק, כך מתברר, הוא בן למשפחה חשובה ועשירה כל כך שמעמדה בסינגפור שקול לזה של משפחת מלוכה, בעוד אימה של רייצ'ל היגרה מסין לארה"ב חסרת כל וגידלה אותה לבדה. האמא, אלינור יאנג (מישל יו), לא מתה על הרעיון שבנה ייצא עם אמריקאית פשוטת עם והיא לא לבד – פחות או יותר כל עשירי סינגפור מתאחדים כדי לחרבן לגיבורה את הזוגיות, מלבד בת הדודה החביבה אסטריד (ג'מה צ'אן), הבן דוד הגיי אוליבר (ניקו סאנטוס) ופייק לין (אקוופינה), חברה ותיקה של רייצ'ל ובת למשפחה עשירה הרבה פחות, כלומר עדיין עשירה ממש.
יותר מאשר סרט רומנטי בין שני בני אנוש, "כופתה בהפתעה", הוא קומדיה רומנטית על הרומן המרגש בין אנשים ומוצרי צריכה. זאת החגיגה הקפיטליסטית הכי מושחתת שנחתה כאן מאז ה"חמישים גוונים" האחרון, רק שפה יש הרבה פחות פרסום סמוי מהסוג הדוחה והירוד. כאן פחות מנסים לדחוף מוצר ויותר לשכנע את הצופים שכסף, תכשיטים, פרחים נדירים ואירועים יוקרתיים זה ממש קול, גם אם האנשים שנהנים מכל הטוב הזה יכולים להיות מרושעים. חלקם סתם רעים לשם ההנאה שברשעות, לאחרים יש אינטרסים (האקסית של ניק, נניח), ויש גם את אלינור. היא דמות קצת יותר מורכבת שמציגה את ההון וההצלחה כתוצר של שיתוף הפעולה המשפחתי וההקרבה של כל פרט בה, בניגוד לאינדיווידואליות שאמריקה ובפרט רייצ'ל מייצגים. וזה מוזר, כי רוב בני הדודים הם דושבגים מפונקים שרק רוצים להשוויץ בעושר המופרז שלהם. חוץ מניק, כמובן, שהוא מין בובת ראווה מחייכת של שלמות עבור האם והחברה גם יחד.
הקונפליקט, אם כך, הוא פחות "האם כדאי שרייצ'ל וניק יהיו יחד" ויותר "מה עדיף, ללכת עם הלב או עם המשפחה (הממש ממש עשירה) שלך". הרעיון מהדהד ברמות שונות אצל חברים אחרים במשפחה – במיוחד אסטריד שהולכת על ביצים כדי לא להלחיץ את בן הזוג שלה, גבר מרקע צנוע שמרגיש חסרת תועלת ועלוב לעומתה. הקונפליקט לא ממש נפתר, אבל בעצם הרבה דברים לא נפתרים בסרט הזה. לא הולכים לראות אותו בשביל מהלכים עלילתיים מתוחכמים אלא בשביל קאסט נאה בשמלות וחליפות יפות, נופים מקסימים ובדיחות טובות פה ושם (בעיקר בסצנות של אקוופינה). זה קצת מאכזב, אבל לא מספיק כדי שאנסה להניא אתכם מלצפות בו. זה ג'אנק קיצי וקליל אך בלתי מזיק בעיקרו. אם סרטי אקשן גדולים ורועשים לקיץ הם ביסלי ו"חמישים גוונים" הוא גוש מריר וקמחי של בצק סוכר, הסרט הזה הוא כמו עוגיית מקרון, שהיא אולי טיפה מתוקה מדי אבל בצורה ובצבע מושלם לאינסטגרם.
לא יצא לכתוב על זה בצורה מסודרת אבל הסרט להיט
הן ביקורתית (https://www.rottentomatoes.com/m/crazy_rich_asians) , הן קופתית (https://www.boxofficemojo.com/news/?id=4429&p=.htm) והן "אה, כבר עובדים לו על המשך"-ית (https://www.hollywoodreporter.com/news/crazy-rich-asians-sequel-plans-revealed-jon-m-chu-writers-returning-1135890).
עוד על להיט-יותו
הסרט ספג נפילה של 6 אחוזים (!!!) בקופות בסוף השבוע האחרון. בסרט עם הפצה רחבה שכזאת, מדובר בנפילה מזערית בצורה לא שפויה.
נפילה מזערית בצורה אסייתית משוגעת, התכוונת.
(ל"ת)
"להניא", לא "להניע"
תודה על הביקורת, האמת שממנה לא ברור למה זו כזו סנסציה. קאסט נאה ונופים יפים? לא ברור סוד הקסם…
אם יורשה לי להיכנס לספוקולציות:
הסיבה העיקרית היא שכבר הרבה מאוד זמן לא הייתה קומדיה רומנטית קלילה ונחמדה. היו דרמות רומנטיות, היו קומדיות רומנטיות אינדי או שטחיות מדי, אבל "עשיר בהפתעה" מצליח להלך את הקו של "חמוד אבל לא מעליב" בקומדיה רומנטית שהיה לקהל חסך ממנו כבר כמה שנים.
כמו כן, נראה לי שיש אהדה בקהל האמריקאי לפורנו לייפסטייל של נופים מדהימים, יהלומים, שמלות ומסוקים פרטיים ו"עשיר בהפתעה" הוא פורנו לייפסטייל הארדקור לגיל 18+++.
ובאסיה, כמובן, כנראה עזר שמדובר בסרט הוליוודי למהדרין עם קאסט לחלוטין אסייאתי.
צחוקים. קראתי את הספר ונהנתי ממנו
אבל אם לא הייתי קוראת את זה פה, בחיים לא הייתי יודעת שיצא סרט לספר, ובחיים לא הייתי רואה אפילו טריילר לסרט שקוראים לו 'עשיר בהפתעה'
איזה פספוס היסטורי
היו חייבים לתרגם את הסרט כ-"מלאים מליאנים".
בהחלט;
חוץ מזה שהם סינים, כמו רוב תושבי סינגפור. היה עדיף כבר "עשיר בכופתאה"…
ראינו עם חברים בסופ"ש האחרון, באולם מלא
סך הכל סרט נחמד, משעשע וזה, אבל לא קונסיסטנטי בתמה שלו. הוא מנסה להיות "משפחה מול אינדיבידואליזם" או "אמת והגינות נגד שקרים ודו פרצופיות" או אולי אפילו "מבני כוח בחברה והגירה לחברות אחרות" אבל יוצא הרבה יותר "גם לאנשים עשירים יש בעיות, ואחת מהן היא שנאה ופחד ממעמדות אחרים, וכנראה בצדק, כי גם הטובים שבהם אנושיים בקושי, הידד למלחמת מעמדות ויפה שעה אחת קודם." אבל גם זה לא קונסיסטנטי. אולי המסר היחיד הקונסיסטנטי הוא "כסף קונה דברים יפים".
ובכל זאת נהנינו, היה משעשע לפרקים ונעים לעין. מגניב לראות הרבה שחקנים ושחקניות מצויינים שלרוב מקבלים רק תפקידי משנה ממלאים את המסך בתפקידים ראשיים, תומכים ומשניים.
כנראה שגם זה חלק ממשיכת הקהל, לפחות בארה"ב, בדומה ל"פנתר השחור". איפה עוד נקבל את אקוופינה ורוני צ'נג וקן ג'ונג יחד על אותו מסך, ולא כסטראוטיפים. מאידך, זה סרט קליל מאד, וסיפורי סינדרלה תמיד מושכים קהל, במיוחד כשיש בהם כמויות בלתי סבירות של כסף.
לא ולא
אם היינו מחליפים את הקאסט הסיני בקאסט לבן, הסרט הזה היה הולך לאיבוד בהררי הזבל של נטפליקס.
כל סצינה מרגישה כאילו ראינו אותה כבר אלפי פעמים.
אם מתעלמים מהפורנו לייפסטייל, הכתיבה, בימוי ומשחק פה גרמו לי להתחנן שהסרט כבר יגמר.
פעם אחרונה שאני נגרר לסרט על עיוור.
סרט מאוד סימפטי, אבל היה יכול להיות יותר טוב
ביותר מדי מקומות, הסרט הזה מרגיש לא-מספיק משוייף. זה בולט במיוחד בדיאלוגים, שרובם איומים. כמעט כל הדמויות נשמעות כמו מי שנואמות, לא כמו מי שמדברות. מורגש גם מחסור חמור בהומור ושנינות (לא, דמות של הומוסקסואל סטריאוטיפי לא עונה לקריטריון הזה) שהיו משדרגים משמעותית את הסרט כולו. והקאסט כולו מפגין הופעה נעימה מאוד, אבל לא מבריקה (יוצאת דופן: מישל יאהו, שהיא לא רק שחקנית טובה יותר מכל אחד אחר על הסרט בפער ניכר, היא גם קיבלה, בניגוד לכל יתר הקאסט, דמות מורכבת). ובכל זאת, בתור טלנובלה/סרט בורקס (וכמו שציין יאיר רווה בביקורת שלו, זה ז'אנר, לא עלבון) "עשיר בהפתעה" עובד מבחינה דרמתית.
אלא שדווקא העובדה הזו מכשילה אותו ברובד היותר עמוק. מלבד היותו טלנובלה/סרט בורקס, "עשיר בהפתעה" הוא גם פורנו-כסף. סרט שמדגיש איך על *כל* מה שאנחנו רואים בו, מבגדים דרך כלי-רכב ועד לבתים, כולל כל המדינה שבה הסרט מתרחש, שילמו הון תועפות. יש בזה משהו מושך, אבל כמו שדורון כתב בביקורת על "סקס והעיר הגדולה", כשאתה מראה במשך סרט שלם על המסך כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, עוד כסף, עוד הרבה כסף ולקינוח עוד קצת כסף – המסר "יש בחיים דברים חשובים יותר מכסף" לא יעבור טוב מדי. והניסיון של הסרט להעביר את המסר הזה הוא כצפוי עגום למדי.
איך הספר לעומת הסרט?
(ל"ת)