-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
קומיוניטי
Community
ג'ף וינגר נאלץ לסיים את התואר שלו במשפטים במכללה ציבורית לאחר שמתגלה כי זייף את התואר הקודם שלו. במכללה, הוא מקים קבוצת לימוד לספרדית שנהפכת למארג חברים קרובים.
תאריך הפצה בארה"ב: 17/09/2009
צופה נטפליקס חדש כאן
בדיוק סיימתי פרק 10. האמת – אני לא יודע לגביה. שמעתי עליה המון, המון (המון) דברים טובים, ועד כה היא מרגישה לי די מאולצת, לעיתים ילדותית, ורוב הדמויות לא מעניינות או מצחיקות (פירס, שירלי ..).
יש סיבה להאמין שהאסימון עוד ייפול? משהו שצפוי להשתנות? או שאפשר לוותר?
הייתי מסיים את העונה הראשונה
אני חושב שהסדרה ממש מגיעה לשיאה בעונות השנייה והשלישית, ובעונה הראשונה עוד קצת לוקחת את הזמן לבסס את המי נגד מי, ועוד לא חושפת את הדברים שיהפכו אותה למה שאנשים אוהב בה.
התשובה הקצרה - כן יש סיבה, לא לוותר.
יש סיבה לצפות שהאסימון עוד יפול.
אם תגיע לפרק של הטורניר כדורי צבע, והאסימון עדיין לא יפול – זה השלב שמוותרים בו.
תודה לשניכם, אמשיך לצפות :)
(ל"ת)
קודם כל עונות 2-3 הן ללא ספק השיא
אחד הדברים המיוחדים בסדרה הזאת שהאהבה שנבנית לדמויות שלה מקרינה גם לאחור – כלומר, בצפיות חוזרות אני אולי אפילו יותר נהנה ממנה (התחלתי גם אני לראות בנטפליקס עכשיו, אחרי שצפיתי בעונות הראשונות לפחות 3 פעמים) כיוון שאני רואה את הדמויות במבט של מי שכבר רואה את העתיד, ולכן גם העונה הראשונה מבחינתי היא עכשיו חוויה נהדרת. בכל מקרה, פירס היא הדמות המאולצת היחידה בקאסט המקורי (למרות שהוא בהחלט אחראי לכמה רגעים עצומים), הדמות של שירלי זוכה לעומק מאוד משמעותי עם הזמן.
אחרי העונה השלישית הקאסט המקורי התחיל להתפרק (גם דן הרמון עצמו לא קיים ברביעית), אז למרבה הצער יש ירידה באיכות (למרות שבעיני היא שווה לפחות צפיה עד הסוף)
אחרי צפיה חוזרת בנטפליקס (כבר כמעט 4 עונות)
הגעתי לשתי מסקנות מפתיעות. הראשונה היא שהעונה השלישית פחות טובה משזכרתי – בצפיה חוזרת כל פרקי הגימיק נראים פחות מבריקים, והם לעיתים קרובות באים על חשבון שנינות פשוטה ופיתוח דמויות. השניה היא שהעונה הרביעית הרבה פחות גרועה מהמוניטין שיצא לה. נכון, היא פחות "יציבה" מהעונות הקודמות, ויש בה פרקים מיותרים וקו עלילה משמעותי אחד (צ'אנג/קווין) מיותר לחלוטין. אבל יש בה גם פרקים מופלאים כמו הפרק ה-11 (שנכתב על ידי התסריטאי זוכה האוסקר דין ראש) שלוקח גם הוא קונספט מוכר (סרטי חילופי-גוף) ועושה בו שימוש אדיר לטובת אחד מהרגעים היותר יפים של הסדרה אי פעם.
עוד לא עשיתי את אותה צפייה חוזרת שנראה שכל העולם עושה
אבל חותם על כל עניין עונת 4. גם בזמן אמת, ובטח לאחר שהוחלט שהיא "עונת דליפת הגז", די התעצבנתי על היחס אליה, בטח כשעונה 5 סבלה גם היא לא מעט מכמה בעיות (חלק דומות, חלק שונות).
לא עונה מבריקה, לא השיא של קומיוניטי – אבל גם לא השפל.
השפל הוא מהרגע שטרוי עוזב, ועוד יותר בעונה 6
אבל היחס לעונה 4 היה מראש "לקחו לנו את דן הרמון, לא פלא שזה התדרדר", ובעונה 6 אנשים כל כך שמחו שהסדרה ניצלה (או לחילופין, הופתעו בכלל לשמוע שהיא משודרת בפאקינג יהאו!), שהם היו סלחניים כלפיה (ולמעשה, גם העונה הזאת, על כל מגרעותיה, שווה צפיה)
עדכון
אז, המשכתי. בדיוק סיימתי את עונה 4 (שראיתי בדילוגים. אכן גרועה, אבל נראה לי שהכנתי את עצמי לנורא מכל אז בהתחשב בכך היה יחסית סביר).
אני עדיין לא חושב שזאת סדרה גאונית ויוצאת דופן, אבל היא כן כיפית מאוד וחכמה. בעיניי נקודת החוזק של הסדרה היא צוות הכותבים, ופחות השחקנים – עאבד, ג'ף וטרוי הם אחלה, פחות מתחבר לשאר. אני יותר נהנה מפרקי הקונספט מאשר מהפרקים ה"רגילים", אז בשבילי עונה 3 הייתה הכי טובה בפער. הפרק שבו אנני ועאבד מסיירים בדירומותוריום היה גאונות צרופה. עוד בטופ שלי – תיאוריות קונספירציה, הכריסמס של עאבד והפרודיה על חוק וסדר.
הלאה לעונה 5!
משהו שכתבתי פעם במסמ"צ:
רוצה לומר, אם פרקי גימיק זה מה שעושה לך את זה, בחרת בתוכנית הנכונה.
עכשיו גיליתי שפרק 14 מעונה 2 חסר בנטפליקס
זה הפרק Advanced Dungeons & Dragons (לפי דירוגים שראיתי הוא אחד מהפרקים הכי פופולריים) והוא הוסר כי צ׳אנג צובע את עצמו בשחור (בלי קשר לשחורים). הסדרה צינית ופוגענית בכוונה, דווקא את הפרק הזה להסיר?
זה מסביר למה הפרק שהם חוזרים לעשות את זה שוב לא הגיוני
(ל"ת)
זה היה חלק מרצף של הורדות של אירועי בלאקפייס
ולא משהו שחשבו עליו לעומק יותר מדי
וזה מטופש במיוחד
גם כיוון שהמטרה של הבלאקפייס לא הייתה קשורה לגזע (אנושי) שחור, וגם כיוון שהדמויות בסדרה מתייחסות לפעולה (כלומר לכך שבלאקפייס הוא לא לגיטימי גם אם הוא נעשה בלי כוונה פוגענית). ובכלל, הפרק כולו הוא על acceptance (בדרכה הקצת עקומה של קומיוניטי).
מרתק (וגם מובן מאליו, אבל מרתק) לצפות בסדרה כהקדמה לריק ומורטי.
כי כל הזרעים נזרעו כבר כאן – ההומור הגס שנשמר בקומיוניטי ברקע ורק לעתים רחוקות היה המוקד בפרקים שלמים קיבל את הבמה המרכזית בריק ומורטי, קווי הזמן החלופיים שבקומיוניטי נתנו לנו את הפרק הטוב ביותר בסדרה הם עיקר העניין בצורה מוגזמת בריק ומורטי, הדושיות האוהבת והחביבה של ג'ף ווינגר נופחה לכדי דושיות וולגרית ואלימה בדמותו של ריק סנצ'ז, וכמובן גיליאן ג'ייקובס ואליסון ברי שניצלו את כישוריהן הטבעיים מפרקי הפיינטבול כדי לגלם גיבורות על בריק ומורטי. כמובן שאי אפשר לדבר על קומיוניטי בלי לדבר על קהילה, כאשר הכוונה כאן איננה לקולג' קהילתי או לקהילת החברים שבקבוצת הלימוד בגרינדייל, אלא לקהילות המעריצים של שתי הסדרות – גם כאן, שמירת הסף של מעריצי קומיוניטי שהייתה חמודה וחביבה, מאירת פנים כמו אנני ושירלי ומזמינה אותך להצטרף למסיבה כמו טרוי ועאבד, הפכה לרעל הידוע כפנדום של ריק ומורטי – תמהיל מבחיל במיוחד של חיבה להומור הפרשות, התנשאות אקדמאית, אמנות מעריצים שכוללת גילויי עריות דוחים וחסרי בושה (אני בוחר להניח את הגבול ככל שזה נוגע לריק ובת' הילדה, עם כל הכבוד, ואין כזה) וממה ששמעתי גם ריכוז גבוה במיוחד של אינסלים (שזה מוזר, כי אף אחד מחמש הדמויות הראשיות הוא לא בתול.) בקיצור, איפשהו יש קו זמן חלופי שבו הרמון נשאר בקומיוניטי עד הסוף ואנחנו מקבלים את הסדרה האנושית והחמה שמגיעה לנו נטו בלי גסויות והפרשות ושבו ג'סטין רוילנד מפתח את ריק ומורטי לבד איכשהו (אם כי לא בטוח שיש קו זמן שבו ריק ומורטי איננה גסה ו/או מושכת אליה קהל כזה.)
(גילוי נאות: כותב זה צפה בשתי הסדרות ואוהב את שתיהן מאוד.)