אני לא חושב שזה אי פעם יצא לי סא"ל חרדלי. הוא אפילו לא הבחור עם השם הכי מטומטם במשחק (פרופסור שזיפי)! זה הטייה אנטי צבאית? אנטי חרד"לית? אנטי חרדלית? אני דורש תשובות!
אני יודעת שסטטיסטית אמור להיות סיכוי שווה לכל הדמויות להיכנס למעטפה, ובכל זאת אני מוכנה להישבע שבמעל 50% מהמשחקים זו העלמה שני (😐), ואני די בטוחה שבחיים לא שיחקתי משחק שבו פרופסור שזיפי היה הרוצח.
כי חיפשתי משהו חביב וקליל, ולומר את האמת, לא התרשמתי. הקצב קצת מוזר ולא אחיד, התסריט בוחר בחירות תמוהות (אש, אש על הפנים? לא קשור לשום דבר שהוצג קודם), יש הבהלות שלא מסתדרות לי עם הטון הכללי של הסרט, והמשחק מגניב וקאמפי אבל לא מציל את הסרט מבחינתי. ההומור חביב לפרקים וחוזר על עצמו עד זרא בפעמים אחרות.
מישהי.ו שאוהב.ת את הסרט יכול.ה להסביר לי מה הופך אותו לאהוב כל כך על חובביו? זו לא שאלה קנטרנית – אני באמת רוצה להבין מה פספסתי, גם אם זה פער שאי אפשר לגשר עליו (למשל אם הוא הרבה יותר מצחיק בעיני חובביו).
יש לו קאסט נפלא שכל אחד מצליח בתפקידו [וטים קארי מעל כולם]. הקטע של הסופים השונים מבריק (אפילו אם בצפייה מודרנית "מתפספס"), ותכלס תכלס אני צריך צפייה חוזרת כדי לתת תשובה יותר טובה.
אבל מה שאני זוכר זה שהסרט הצליח לקחת את הרעיון מאחורי המשחק ואשכרה לפתח אותו לסרט בצורה שהיא גם מרגישה קולנועית אבל גם באמת מאוד מזכירה את עניין המשחק – שזה די מרשים.
וגם, אני פראייר לסיפורי בלשי ומסתורין, והוא בהחלט כזה.
גם אני חובב ספרות בלשית, או לפחות הייתי פעם, וקראתי מגוון קונן דויל, אגתה כריסטי, צ'סטרטון וכו'. (כמו כולם) מאד נהניתי מ"רצח כתוב היטב". ובכל זאת לא עבד לי. וגם לי יש נקודה חמה בלב לסרטים עם קצב מוזר שבהם טים קארי מארח אנשים למסיבה מוזרה, בטירה מרוחקת, בלילה גשום, ומישהו נרצח.
אולי מה שהתפספס זה שמעולם לא שיחקתי במשחק.
למה זה תמיד סא"ל חרדלי?
אני לא חושב שזה אי פעם יצא לי סא"ל חרדלי. הוא אפילו לא הבחור עם השם הכי מטומטם במשחק (פרופסור שזיפי)! זה הטייה אנטי צבאית? אנטי חרד"לית? אנטי חרדלית? אני דורש תשובות!
ולמה הי'-ם האלו בסוף?
למה לא לתרגם כמו שזה? סא"ל חרדל, זה אפילו מתחרז! ילדים אוהבים חרוזים! ופרופ' שזיף. האם זה השם שלו או פרי שעבד מאוד קשה בשביל התואר הזה? מי יודע!
זה פרופסור שזיפ*י*.
אני לא חושב שיש שם משפחה כזה, אבל זה מסתדר עם שמות אמיתיים כמו אגוזי, תפוחי וזיתוני.
על שם גז החרדל
אגב, למרות שאף פעם לא התחברתי ל-"הרמז" בתור משחק קופסה, הוא כן נתן השראה לאחד ממשחקי המחשב האהובים עלי בכל הזמנים – The Colonel's Bequest.
וזה אפילו לא ככה במשחק.
אני יודעת שסטטיסטית אמור להיות סיכוי שווה לכל הדמויות להיכנס למעטפה, ובכל זאת אני מוכנה להישבע שבמעל 50% מהמשחקים זו העלמה שני (😐), ואני די בטוחה שבחיים לא שיחקתי משחק שבו פרופסור שזיפי היה הרוצח.
!The cards are loaded
(ל"ת)
אגב, חידה נוספת:
אם תוסיפו את האות "מ" במקום הנכון בדף הזה אתם אולי תעלו על קצה חוט לאחת התעלומות (האמיתיות) הכי מסתוריות של העשורים האחרונים…
אתה מתכוון ל...
מדלין מקאן?
יותר רפרנס מקצה חוט, אבל אני גאה בעצמי שהבנתי את הרמז, אם צדקתי
כל הכבוד.
(ל"ת)
צפיתי בו אתמול
כי חיפשתי משהו חביב וקליל, ולומר את האמת, לא התרשמתי. הקצב קצת מוזר ולא אחיד, התסריט בוחר בחירות תמוהות (אש, אש על הפנים? לא קשור לשום דבר שהוצג קודם), יש הבהלות שלא מסתדרות לי עם הטון הכללי של הסרט, והמשחק מגניב וקאמפי אבל לא מציל את הסרט מבחינתי. ההומור חביב לפרקים וחוזר על עצמו עד זרא בפעמים אחרות.
מישהי.ו שאוהב.ת את הסרט יכול.ה להסביר לי מה הופך אותו לאהוב כל כך על חובביו? זו לא שאלה קנטרנית – אני באמת רוצה להבין מה פספסתי, גם אם זה פער שאי אפשר לגשר עליו (למשל אם הוא הרבה יותר מצחיק בעיני חובביו).
הוא מצחיק, הוא מגניב, הוא קאמפי בדיוק בצורות הנכונות
יש לו קאסט נפלא שכל אחד מצליח בתפקידו [וטים קארי מעל כולם]. הקטע של הסופים השונים מבריק (אפילו אם בצפייה מודרנית "מתפספס"), ותכלס תכלס אני צריך צפייה חוזרת כדי לתת תשובה יותר טובה.
אבל מה שאני זוכר זה שהסרט הצליח לקחת את הרעיון מאחורי המשחק ואשכרה לפתח אותו לסרט בצורה שהיא גם מרגישה קולנועית אבל גם באמת מאוד מזכירה את עניין המשחק – שזה די מרשים.
וגם, אני פראייר לסיפורי בלשי ומסתורין, והוא בהחלט כזה.
לא הרגשתי את זה
גם אני חובב ספרות בלשית, או לפחות הייתי פעם, וקראתי מגוון קונן דויל, אגתה כריסטי, צ'סטרטון וכו'. (כמו כולם) מאד נהניתי מ"רצח כתוב היטב". ובכל זאת לא עבד לי. וגם לי יש נקודה חמה בלב לסרטים עם קצב מוזר שבהם טים קארי מארח אנשים למסיבה מוזרה, בטירה מרוחקת, בלילה גשום, ומישהו נרצח.
אולי מה שהתפספס זה שמעולם לא שיחקתי במשחק.
בכל מקרה, אשמח לקרוא את מחשבותיך לאחר צפיה חוזרת.