קטפיש

אזהרה: אסור להאמין לכל מה שאנשים מספרים לכם באינטרנט. אזהרה שניה: גם בסרטים תיעודיים כדאי לפקפק
שם רשמי
קטפיש
שם לועזי
Catfish

מוזר ש"קטפיש" מוקרן בקולנוע בארץ. לא שיש בעיה כלשהי עם זה שאחד הסרטים התעודיים ‏המדוברים של השנה מקבל הפצה קולנועית, רק שהשנה הנ"ל היתה השנה שעברה, ובזמן שחלף ‏מאז הסרט לא רק שיצא כבר ב-‏DVD‏, אלא הוקרן ב-‏yes‏. אז, ההפצה הנוכחית מיועדת לחובבי ‏קולנוע תעודי איכותי שאין להם מכשיר ‏DVD ‎‏ או חיבור ללוויין, אני מניח? בנוסף, זה אפילו לא סרט ‏קולנועי במיוחד, מבחינה טכנית: רובו מצולם במצלמות וידאו ביתיות, בתנאים לא אידיאליים, ועם ‏תמונה גרעינית ורועדת. חלק די גדול מהסרט הוא צילום של מסכי מחשב. בקיצור, זה לגמרי לא ‏סרט שצפיה על מסך ענק תעשה לו טוב.‏

ובכל זאת, העובדה שהסרט הקטן הזה הצטרף לקומץ הסרטים התיעודיים המופצים ‏מסחרית ‏בארץ אומרת משהו עליו: זה אולי סרט תעודי – ואני עוד אחזור ל"אולי" הזה – אבל הוא ‏פועל כמו סרט עלילתי לכל דבר.‏

הסיפור הוא כזה: יניב שולמן, המכונה ניב, יהודי ניו ‏יורקי, מנהל עם אחיו וחבר נוסף אולפן צילום. ‏יום אחד הוא מקבל בדואר ציור שציירה איזו ילדה בת 8 ממישיגן על פי צילום שלו. הוא מפתח דרך ‏פייסבוק ידידות עם הילדה ועם משפחתה הגדולה והמתוסבכת, ובהדרגה הידידות הופכת לרומן ‏סייבר עם אחת מבנות המשפחה. לצערו, מישיגן רחוקה, והיחסים בינהם נשארים בשלט רחוק: הם ‏מדברים בטלפון, מחליפים תמונות, מפנטזים על היום שבו יפגשו, כל העסק הרגיל הזה. לוקח ‏הרבה זמן עד שצליל צורם אחד מתחיל לעורר חשד. משהו אצל חברת הפייסבוק הזאת לא ‏מסתדר. נו, בחייכם, ברור שזה לא ספוילר. אף אחד לא היה עושה סרט על שני אנשים שנפגשים ‏בפייסבוק ואז מתברר שהם שניהם היו כנים לחלוטין וחיים באושר ועושר.‏

מכיוון שבשלב הזה הם כנראה כבר הבינו שהם עושים סרט, ושסרט צריך סוף דרמטי, ניב ושני ‏חבריו מחליטים לצאת למסע ברכב אל מישיגן ולראות בדיוק מה אמיתי ומה לא. הם יוצאים לשם ‏בלי שיהיה להם מושג של ממש מה הם ימצאו שם. טם טם טם. עכשיו, אם שמעתם שלסרט הזה ‏יש טוויסט מדהים ובלתי צפוי, תנמיכו ציפיות בכמה דרגות. רוב הצופים, וגם המשתתפים בסרט, ‏מנחשים מראש מה הולך לקרות. אחרי הכל, יש מיליון סיפורים כאלה, על אנשים שחברי הרשת ‏שלהם לא היו בדיוק מה שהם טענו שהם.‏

אבל זה לא אומר שהעסק לא מותח. כשדברים שבדרך כלל קורים רק בסרטי מתח קורים במציאות ‏‏–‏‏ ‏התחמקויות אל בתים אפלים באמצע הלילה – יש לזה השפעה מעניינת על העצבים.‏ זה מה ‏שמיוחד בסרט הזה: בדרך כלל, סרטים תיעודיים כוללים הרבה שיחזור, הסברים או קריינות, ‏אמצעים להשלים עבור הקהל את חלקי העלילה שלא תועדו במצלמה. ב"קטפיש" אין דברים כאלה: ‏הכל מתועד מגוף ראשון. כל הארועים החשובים נלכדו במצלמה, כולל רגעים שנראים יומיומיים ‏לגמרי, והתבררו כקריטיים רק בדיעבד. זה הופך אותו לסרט תעודי שאפשר להציג בבטחון גם ‏בפני אנשים שבטוחים לחלוטין שדוקומנטרי זה משעמם תחת.‏

בעצם, כתיעוד של ארועים שהיו, הסרט כל כך טוב, שקל להאמין שהוא טוב מדי. שדבר כזה פשוט ‏לא יכול להיות אמיתי. מה גרם לחברים של ניב לצלם אותו מצ'וטט במחשב עם החברה שלו? או ‏פותח חבילה שהגיעה בדואר? שתי אפשרויות: או שהשלישיה הזאת עוסקת בתיעוד עצמי ‏אובססיבי והיה להם מזל אדיר, או שהם רימו. ואם הם רימו, נשאלת השאלה עד כמה הם רימו. ‏אחרי שהתבררה העלילה, הם חזרו אחורה ושיחזרו כמה סצינות שלא תועדו בזמן אמיתי? או אולי ‏יותר מכמה סצינות? או אולי הסיפור כולו מצוץ מהאצבע? ‏

הצילומים נראים אמיתיים, אין ספק. אם הסצינות בתחילת הסרט מפוברקות, אז השולמנים והחבר ‏שלהם, הנרי ג'וסט, הם שחקנים מצוינים. האנשים שמופיעים בסרט התראיינו כבר לתקשורת ‏וכולם טוענים שהסיפור הוא אמיתי. יכול להיות שהשולמנים והג'וסט הקימו רשת שלמה של דמויות ‏פיקטיביות רק כדי לתמוך בשקר שלהם? מי עושה דבר כזה? ומצד שני: בעקבוות הצלחת הסרט, ‏קיבלו הבמאים, אריאל שולמן והנרי ג'וסט, את הג'וב הנהדר של בימוי "פעילות על טבעית 3". ‏סדרת "פעילות על טבעית", במקרה שלא ידעתם, היא סדרת סרטים מוקומנטריים. האם זה לא ‏רומז שיש לחבר'ה האלה ניסיון בתחום?‏

כן, זה סרט מעניין, וכן, הוא שווה צפיה (אם כי לאו דווקא בקולנוע), והייתי יכול לדקלם את הקלישאה שאם הסיפור הוא טוב, אז מה זה כבר משנה אם הוא אמיתי או לא. אבל זה משנה. אם זה לא היה משנה, לא הייתם נוסעים עד מישיגן בשביל זה. קשה להשתחרר מהחשד שמא לא רק באינטרנט לא אומרים לנו תמיד את כל האמת. זה נכון גם לגבי יוצרי סרטים תיעודיים.

(פורסם ב-Time Out תל אביב בגירסה מקוצרת)