על פניו, רמת ההנאה שלכם מ"קפטן אמריקה" החדש תלויה בכמה אכפת לכם מאותו קפטן. כי, כמו שהסרט מבהיר שוב ושוב, קפטן אמריקה כעת הוא לא סטיב רוג'רס, אלא סאם ווילסון – וזה, להווי ידוע, לא שדרוג. לא כי אנתוני מאקי שחקן פחות כריזמטי מכריס אוונס, אלא מפני שהדמות שלו פחות מעניינת, כאשר הפעם היחידה שקרה לו משהו בעל עניין היה "הפלקון וחייל החורף". והסרט מכיר בכך שלא כולם בקיאים במה שקרה בסדרה ועוצר כמה וכמה פעמים כדי לסגור פערים. ועל זה יש לשאול: אם הסרט כל כך בטוח שלאף אחד לא היה אכפת מסאם ווילסון ב"פלקון וחייל החורף", למה הוא מניח שיהיה לנו אכפת יותר מסאם ווילסון ב"עולם חדש מופלא"?
ואכן, לא מדי אכפת לי. מצד שני, יש לסרט קלפים אחרים בשרוול.
זה מתחיל לא כל כך טוב. אחד הדברים שאני הכי שונא הוא שמציגים לי נקודות עלילתיות על ידי מונטאז' חדשות, ובאופן שנדמה לי חסר תקדים במארוול, הם הולכים על זה ממש חזק, ויותר מפעם אחת בסרט. הידיעה שהסרט עבר כמות נכבדה של צילומים מחדש עזרה לי לנחש מה קוצץ ונדחס לתוך אותן סצנות עצלות, אבל אני סוטה מהנושא: מתברר שהגנרל רוס, שכולנו-זוכרים-היטב-מהסרטים-הקודמים-מה-זאת-אומרת-ולכן-לא-היססנו-ללהק-אותו-מחדש, רץ לנשיאות ארה"ב וגם ניצח – אבל רבים מטילים ספק ביכולתו לנהל כמו שצריך את ענייניה של המעצמה החזקה בעולם, לאור עברו כמפקד מיליטנטי ואגרסיבי.
אחרי הפתיחה המאולצת הזו (ואני אחזור אליה בהמשך), אנחנו נזרקים לתוך סצנת אקשן שבה הפלקון קפטן אמריקה נאבק בקבוצת שכירי חרב שגנבה אלמנט מסתורי שעלול ליצור משבר בינלאומי, לאור זאת שהמקור שלו – כך מתברר – הוא אותו אי ענק ומסתורי שצץ לפני כמה שנים באוקיינוס ההודי. הפעם הסרט עושה בחכמה ויודע לא להזכיר לצופים מתי ואיך זה קרה, כי איזה יוצר רוצה להזכיר למישהו את "נצחיים" באמצע הניסיון שלו לעלות מחדש על הגל. בכל מקרה, אותה פעולה מובילה את סאם ואת העוזר החדש שלו – בחור בשם חואקין טורס (דני רמירז, להלן "שארית מס' 1 מהפחו"ח") – ללב קונספירציה לא ברורה שמחזירה אותנו שוב לעברו של רוס, ושגם תוביל בסוף – וסליחה שזה כאילו ספוילר, רק שמילא אם זה היה רק בטריילרים אבל זה הפאקינג פוסטר של הסרט – להתמודדות מול הענק האדום.
והאמת? זה סיפור לא רע. אתחיל ממה שמסביב: כבר דובר זמן מה על כך שהסרט אמור להזכיר ברוחו את סגנון המותחן הקונספירטיבי ששולב לא רע בכלל ב"חייל החורף", אבל זה לא רק הסיפור, אלא כל ההגשה. הבמאי יוליוס אונה לקח צעד קדימה את הסגנון התזזיתי של האחים רוסו מאותן סצנות מפורסמות, והפך אותו לבסיס של כל הסרט, מההתחלה ועד הסוף. הצילום מגורען ומחוספס, כמעט מטושטש; השוטים כמעט אף פעם לא רחבים ויציבים, אלא מורכבים מקלוזאפים ופריימים שזזים כל הזמן; ויהיה אולי מוזר להגיד, אבל זה אשכרה סרט מארוול שיש לו אמירה ויזואלית משלו, גם אם היא לא בהכרח חדשנית במיוחד. זה איכשהו גרם אפילו לאפקטים הגנריים להיראות טיפה יותר מעניינים, וגם להסתיר קצת את העובדה שדווקא קרבות האחד-על-אחד בסרט לא מרשימים ומלהיבים מספיק מבחינת כוריאוגרפיה וסיכונים (ומצד שני, מן הראוי לציין שהקרב הסופי מספק למדי מבחינה זו).
האמת שגם התסריט סבבה, בגדול. כאמור, היו לי חשדות לגבי מה שקוצץ או נערך החוצה בכמה נקודות מפתח, אבל בשורה התחתונה יש לנו כאן סיפור די מהודק, שמהשנייה הראשונה פחות או יותר הוא פונקציונלי כמעט לגמרי ולא כולל דקה מיותרת. הסצנות מובילות זו לזו, הגילויים מרגישים תפורים לסיפור וקווי עלילה מפרים זה את זה. יש גם כמה בדיחות טובות. אם עושים קצת זום אאוט, מגלים משהו נוסף שהוא בעיניי אחת ממעלותיו העיקריות של הסרט – הוא סוף סוף מרגיש כמו סיפור בעולם של מארוול שסוגר קצוות במקום לפתוח אותן. אם הביקורות הממש מוצדקות על מארוול של השנים האחרונות היו על ההתפזרות לרוחב כל המגרש, הרי שהסרט הזה לוקח דמויות וקווי עלילה קיימים ואשכרה משתמש בהם כדי לספר סיפור שהוא בסך הכול קוהרנטי למדי ומסתדר עם מה שאנחנו כבר יודעים (למרות כמה קפיצות פה ושם). אולי חבל שקווי העלילה האלה הגיעו מסרטים כמו "נצחיים" ו"הענק הירוק", אבל אם דנים נטו בתחושה של "אנחנו ביקום קולנועי", הרי שהסרט פשוט קולע אל המטרה: לא פאן סרוויס מאולץ, אלא סיפור אורגני.
כמה מצער איפוא שהביקורת הגדולה ביותר שלי על התסריט נוגעת דווקא לדמות שהכי אכפת לכם ממנה: לבאסת כל הפטריוטים בקהל איאלץ לדווח כאן – וזאת אך ורק משום חובתי הפרובינציאלית – על אודות תפקידה של שירה האס. אז, קודם כול: היא פה, ולא נראה שקו העלילה שלה קוצץ או משהו כזה; זה לא הופך אותו לפחות מיותר. הדמות שלה, רות בת-שרף (הכינוי "סברה" לא נאמר בשום שלב), היא יועצת בטחונית לנשיא ארה"ב, היא בהחלט נוכחת בסיפור, ובהחלט נאמר במפורש שהיא במקור מישראל. אבל מילא שהפרט הזה חסר משמעות עלילתית – כל הדמות חסרת משמעות עלילתית, מההתחלה ועד הסוף. היה אפשר, ואני לא מגזים כאן, לחתוך אותה החוצה מהסרט ולהשאיר אותו בדיוק איך שהוא, ושום דבר – אבל ממש שום דבר – לא היה משתנה. אין בדל עלילה אחד שההתקדמות שלו קשורה במעשיה או בחוסר מעשיה של רות. אז יופי לקהל שהריע לה בהקרנה, ויופי לשירה האס בעצמה, ואני גם מוכן להודות שבתכלס היא עושה רושם מגניב וממש אחלה וסצנת האקשן הבודדת שלה היתה בסדר גמור; אבל, כאמור, אין לי שמץ של מושג מה היא תרמה לסיפור.
אבל זאת התלונה היחידה שלי לגבי הדמויות, כי באמת שחוץ מהעניין המצער הזה הסרט הצליח לתת לכל דמות שלו משהו לעשות, ומסע כלשהו לעבור. דווקא סאם ווילסון עצמו פחות קיבל עם מה לעבוד, ואם יש בקו העלילה שלו איזשהו מסר, זה דווקא משהו שבאופן אירוני עלול להישמע חתרני דווקא לאור תוצאות הבחירות האמיתיות בארה"ב; אבל בפועל בסרט עצמו הכריזמה והאנרגיות של אנתוני מאקי משכיחים את הסאבטקסט ונותנים לעלילה לזרום על מי מנוחות. עוזר גם שהוא מוקף בדמויות משנה סבבה לחלוטין, מאזאיה בראדלי (שארית מס' 2) שהוא סופר-חייל לשעבר שנבגד על ידי הממשלה וכיום זקן מריר שמגולם היטב על ידי קארל למבלי, המשך עם אותו טורס שמתפקד גם כקומיק רליף שהוא שילוב של דמות מעריץ עם סיידקיק נלהב מדי (כמו הפרסונה של טום הולנד כספיידי או היילי סטיינפלד כקייט בישופ), הלאה עם ג'יאנקרלו אספוזיטו שמגיח כאן לכמה סצנות כנבל משני והוא אפקטיבי כתמיד, ואת הכי חשוב שמרתי לסוף: האריסון פורד.
באופן קצת מפתיע, פורד ממש טוב כאן; כל כך טוב, שבדיעבד הוא גרם לי להבין למה נהניתי מהסרט על אף חוסר האכפתיות מהדמות שבכותרת שלו. האמת שאני קצת מתקשה לדמיין כעת את וויליאם הרט עליו השלום מבצע את הסיפור של רוס בסרט הזה, כי ככל שעבר הזמן מההקרנה, הבנתי יותר ויותר (גם בזכות הבחירה בסצנת הפתיחה המאולצת) שהסיפור העיקרי של הסרט לא סובב סביב סאם, או חואקין, או המושך בחוטים של הסרט שאולי ידעתם את זהותו בגלל פרסומי ליהוק. לא, בסופו של דבר הסיפור המרכזי הוא על הגנרל רוס שהופך כאן לדמות אנטי-גיבור מעולה, שאומנם משתמשת בכמה וכמה קלישאות מהספר, אבל הביצוע של פורד מזניק אותן לרמה אחרת לגמרי. מה שעוד יותר יפה הוא שהתסריט שילב גם כאן אמירה מוסרית-פוליטית יחד עם האתגר האישי של רוס, וזה מוביל למה שהוא אחת מסגירות המעגל היפות שאני זוכר ביקום הזה.
אז שורה תחתונה: מצד אחד היה לי ממש כיף אם הייתי יכול להכריז "יואו, מארוול ממש חזרו לעצמם!" – ואני לא יכול להגיד את זה. הסרט החדש לא מלהיב מספיק, ורגעים בהקרנה שניסו לעורר את הקהל, שבתורו נשאר שקט, מוכיחים את זה. מצד שני, ניתן לומר בפה מלא שהיקום של מארוול בהחלט מראה סימני התאוששות, גם אם השלם עדיין קטן מסך חלקיו. אם הסיפורים הבאים ימשיכו להיות מהודקים ברמה הזו, ולחתור באופן ברור ליעד שלהם, הרי שיש סיכוי סביר שאצליח שוב להתלהב מהסיבוב הבא של "הנוקמים".
הייתי בהקרנה של עין הדג בסינמטק הרצליה ושרדתי כדי לספר :)
וואו, סינמטק הרצליה שודרג בטירוף ונתן קפיצה של כמה רמות. וגם ההרצאה של תום שירא החמוד הייתה מותק.
הסרט עצמו, הפעם, הרגיש לי יותר מתמיד כמו עוד פרק בסדרה. ודווקא חשבתי שלמרות שאני יודע שאנתוני מאקי שחקן טוב, לא הרגשתי שהייתה כימיה אמיתית בינו לבין שאר הצוות.
סצנה אחת בלימוזינה שהייתה אמורה לתת רגע של נחת בין חברים הרגישה מאולצת במיוחד. אי אפשר להשוות בכלל לנינוחות של סרטי מארוול קודמים. כנ"ל לגבי הכימיה בין אב לבתו.
לא סרט רע, וצפייה בקולנוע כנראה תצדיק את מחיר הכרטיס. פשוט… עוד פרק.
למה שאני אשלם על פרק מסדרה?
ומהסדרה של פלקון וחייל החורף לא כזה התלהבתי. ואם בסדרות עסקינן, להבנתי יש להם כשל שחוזר על עצמו וכמו שוונדה נחמק לה הארק במולטיוורס הטירוף אחרי וונדה וויז'ון, גם כאן הקפטן עובר ארק דומה לסדרה. כשראיתי את הפלאש זה הדבר הכי מעייף שיכול להיות בגיבורי על ולגרום לך לfatigue, כל פעם אותו מרק שחוזר על עצמו בגלל "הצדקת עלילה", זה עצלני.
וגם בעניין סט הכוחות, טעות כמו בסדרה "פלישה סודית" ופרקי הסיום של מה אם…? עונה 3 כשאתה זורק על הגיבור שלך את כל הכוחות הוא נהיה לא מעניין. הקפטן כאן הוא גם פלקון, שהוא גם איירון מן, שהוא גם הפנתר השחור, עם מסיכה ממש גרועה כמו אנטמן מן.
ועם כל זה אמרתי אם הוא יקבל A- בCinemaScore אני אלך. הסרט קיבל B-! זה אומר שגם שאני אראה אותו בבית בחינם, אני אפזול לטלפון. אז לשלם עבורו כרטיס? אין סיכוי. אני מעריך שהסרט הזה כל כך ייכשל שדיסני ירצו לשלוח אותו תוך חודש לצפייה ביתית. בדיוק בזמן לשלגיה ואז הכשלון של הסרט יהיה מיניאטורי ביחס אליו.
וויליאם הרט, לא ג'ון
(ל"ת)
צריך לדעת לשחרר
לדעתי מארוול היו צריכים לקחת הפסקה של כמה שנים טובות אחרי הנוקמים האחרון
נשמע שהסרט ממשיך עם מה שהיה מוצלח בפוח"ח-
אם בנוקמים הMCU הראה שיש אצלו המשכיות (מה שכמובן החזיק מעמד רק בנוקמים, בשאר הסרטים ההמשכיות קיימת רק כשהיא נוחה.
בפוח"ח, יש יותר מסתם המשכיות – יש השלכות. לא רק על הדמויות הראשיות, אלא על העולם. ונשמע שאפילו לנצחיים היו השלכות, שזה ממש מרשים.
ראינו את אותו הסרט?
קפטן אמריקה תמיד היה דמות משעממת בגלל דמות קרטון חסרת קונפליקטים והאידיאליזם נער הצופים המודזם שלו. זה איכשהוא עבד עם סטיב רוגרס שהגיע מעידן אחר תמים יותר אבל ממש לא עם סם וילסון.
במקום קונפליקטים הסרט מבזבז 15 דקות לפחות בדאחקות ברומאנס עם הפלקון החדש. זה אולי עבד עם באקי המחוספס אבל בטח שלא עם גרופי כמו הרובין-פאלקון.
ואז יש לנו את הנבל עם המזימה האדיוטית של להנדס מלחמת עולם רק כדי להציג את גנרל-נשיא רוס במערומיו בגלל שדרוש שרוס ממש יתרגז וילחץ. מילא רוס היה נזיר זן. אבל כבר בהתחלה הסרט מספר לנו שהוא נודע במזג החם שלו שגרם לו להתפרץ באמצא מסיבת עיתונאים. אז מה הקטע? למה צריך מצב של מלחמת עולם עדי להוציא ממנו אמוציות. זאת אחת מתוכניות הנבלים המטופשות ביותר שנראו על המסך.
שירה האס. יש לה בהחלט נוכחות. אבל היא מביאה איכויות של סרט אינדי לסרט פופקןקן. פיזית זה גם לא עובד. הסרט ממש מתאמץ לטשטש את המימדים הצנועים שלה עם זוויות צילום נמוכות וזה מסיג בדיוק תוצאה הפוכה ואיכשהוא מרגיש דיי קרינג'י. סצינות האקשן שלה נראות פשוט חסרות אמינות. איפה זה ואיפה הסצינות של x23 מלוגאן.
וזה שמאקי נלחם מו הרד האלק ?
וזה שמאקי נלחם מו הרד האלק ?
בחלק מהביקורת שקראתי התייחסו לזה באופן מינורי אבל לדעתי זה העקב האכילס הכי גדול של הסרט
בחייאת שטוני היה צריך לעמוד מול האלק בעידן אולטרון הוא בנה חליפה מיוחדת והאלק פירק לה את הצורה ומי שזוכר את הסצנה האלק פשוט פירק אותה
כאן מדובר בבן אדם נטו שלא אמור לספוג הדף או להיכנס ב4 קירות
איזה זלזול בצופה לא יאמן.
דווקא סרט לא מאכזב. בדיוק מה שציפיתי...
אציין שלא צפיתי וכנראה של אצפה. אך התגובות על הסרט היו יותר צפויות מאשר זה שסטן לי לא יופיע בסרט.
היקום הקולנועי הגיע לבעיה. הסרט הראשון יצא ב2008. אני הייתי בגיל בר-מצווה. מאז למרות שגדלתי עם הדמויות, הספקתי לסיים לימודים, להוציא תואר, ללמוד בחו"ל, לטייל במזרח ולהקים משפחה. במקביל, מלחמות, מגפות ושאר טרדות החיים.
הסרטים, לא התבגרו. הם עדיין פונים לאותו קהל גיל. כך שאם העברתי את שנות ההתבגרות במעקב אחרי הדמויות. ברגע שהגיע סוף המשחק, ידעתי שלמעט סרטים סוגרים של דמויות (ספיידי, אלמנה שומרי הגלקסיה ושאר החברה) אין לי שום עניין להמשיך לצפות בדבר שהוא כבר לא מיועד לגיל שלי ולדברים שמעניינים אותי.
וכאן בדיוק הבעיה של היקום כיום. צופי היקום נחלקים לשנים, אלה שראו בזמן אמת את הסרטים, המתינו במתח בין חלק לחלק וקראו כל פרסום אפשרי אודותיו. ואלה שהם כיום בגילאי העשרה שצופים בכדי להקראות 'גיקים' והם צופים במינון מוגבר מבלי לחוות את אותה חוויה שחוו הצופים המקורים.
ולכן, ברגע שיוצא סרט חדש הוא צריך להחליט האם הוא התבגר עם הצופים או שהוא עדיין מיועד לאותו קהל יעד שהשתנה בינתיים.
ולכן, ולו רק מהסיבה הזו היקום חייב להתאפס ולצאת לדרך חדשה לחלוטין ולהשאיר את הדמויות הישנות כרפרנסים. היקום חייב להתאים את עצמו חזרה לקהל שיתבגר איתו עד שהוא יסיים את העלילה החדשה. ועד אז, הסרטים יסבלו מקהל מבוגר שלא מצליח ליהנות מאפקטים של אנשים עפים באוויר.
(דוגמה לסדרה שמתבגרת עם הצופה, הארי פוטר, מסרט (ספר) לילדים רכים, הוא הולך ומתרצן ומתחיל לעסוק בענייני מוות ושכול ועוד. כאחד שחווה את הוצאות הספרים והסרטים בזמן אמת היה לזה אפקט מאוד גדול).
גם לא רק
זה לא רק שהיקום לא "התבגר" אלא שהוא המשיך להוסיף עוד ועוד פרטים. הטעות הייתה תוכניות הטלויזיה של דיסני פלוס, בסטאר וורס כי הבסיס של סטאר וורס זה קרבות חלל של בחורים טובים נגדם בחורים רעים וזה קאנבס ריק שמגוון יוצרים עשו איתו מה שבא להם מבלי לדאוג לעלילה הראשית יותר מדיי כי היא לא כל כך מסובכת ויכולה להיות מאוזכרת כאגדה או כמקור השראה בעלילת הסדרה שלהם ביקום. בMCU זה לא עבד ככה. יש עלילה ראשית ליניארית עם דמויות שמתפתחות במהלך הסרטים באופן ליניארי שלא לאט התפצלה לעוד ועוד ענפים חלק היו חשובים לעלילה הליניארית וחלק לא כאשר לקהל שום יכולת לדעת מה חשוב ומה לא. במארוול יש עומס שמועמס על הקהל עם הוא רוצה להבין את העליליה במלואה, בסטארוורס במכוון אין עומס כזה תצפה במה שאתה רוצה ואת הפרטים על הסרטים הראשייים באמת ניתן להשלים בתוך כמה דקות.
כל כך נכון
בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי עם אפס עניין בקשר למארוול (למעט וונדה ויז'ין) ואני לא מצליח להבין אנשים בוגרים שצפו בסרטים בזמן אמת ושעדיין מצליחים למצוא משהו מעניין בסרטים האחרונים
סרט גרוע מכל בחינה
נתחיל מהדברים השוליים ביותר – הניצבים. מובן שאינם צריכים להיות ברמה של השחקנים הראשיים, אך כאן הרגיש כאילו נלקחו הומלסים מהרחוב ונתבקשו להקריא מספר שורות. הם יוצרים מיד את התחושה שמשהו בבניית התסריט משעמם להחריד. אפילו כשהנשיא הופך לענק ירוק, לאף אחד מהעוזרים אין אינסטינקט בריחה בסיסי. נראה היה שלהריסון פורד משעמם עד מוות לומר את כל השורות שלו, והוא הגיע רק בשביל הצ'ק. שירה האס התקבלה לתפקיד ללא אודישן, דבר המעיד בעליל על ההפקה. עובד אף יצא בהצהרה בסוף השבוע שכל הצוות ידע שהסרט לא ייצא טוב.
לא קפטן אמריקה
יש כאן בעיה מהותית. אי אפשר סתם לקרוא למישהו קפטן אמריקה וזה יישמע נכון. כשמישהו אומר "קאפ", זה לא רק תואר, זה סיפור שלם שעומד מאחורי הצליל. ובמיוחד כשמדובר בקפטן אמריקה, זה סיפור ארוך של מישהו מתקופה אחרת. דווקא US Agent מהסדרה, הרגיש כטייק מיוחד של הקפטן, משום שהוא קפטן אמריקה כנבל. מה פלקון עשה שיהיה ראוי לתואר? זה דבר אחד לקבל מגן, אבל מדוע שבשנת 2025 מישהו יקבל רשמית את התואר? זה לא מסתדר
.
השחקן של פלקון עושה שינוי מהותי לדמות שלו, אך בסופו של דבר לא נראה שיש לו סיבה אמיתית להיות בקונפליקט, ולכן לא מרגיש שהוא עובר שום פיתוח רגשי ותבונתי בסרט. אולי אפילו להפך, הוא נהיה טיפש יותר? מאקי מנסה לחקות את המימיקות של סטיב רוג'רס – כריס אוונס – וזה נראה מאולץ וקרינג'י. כשהוא מנסה להיות דרמטי וללכת באיטיות בשיחה עם מישהו, זה לא אמין. אפילו כשהוא עונה שהוא אכן לא סטיב, הוא עונה כמו סטיב – "you're right, I'm not", בדיוק באותה אתנחתא.
לגבי החליפה והכוחות, הוא קיבל את הגרוע משניהם. הסיבה שאהבתי את קפטן אמריקה (מעבר ליופיו של כריס אוונס) היא שהכוחות שלו מגניבים – הוא חייל על. כלומר, הוא אנושי, אך משופר. הוא לא ת'ור שכל מה שתזרוק עליו לא יזיז לו, אך זה כן שומר עליו ברמה מסוימת. לכן יש התאמה בין החייל למגן, ברמה מסוימת קל לו להרים אותו ולהשתמש בו ביעילות. פלקון לעומת זאת הוא אדם רגיל, אין שום פרקטיקה שהוא ייכנס למקומות חשודים רק עם מגן, זה לא נוח. וגם יכולת הההנפה שלו לא ברורה, כיצד הוא יכול לזרוק מגן כמו מישהו בעל כוחות על?
ואז מגיעה החליפה. אוי ואבוי. לא יכלו לעשות אותה מכוערת יותר בכל אספקט. הוא קודם כל מקבל חליפה ומגן כמו הקפטן, עדיין עם כנפי הפלקון, רק שהפעם הוא מקבל את המסכה הכי מכוערת ביקום הקולנועי של מארוול, כמו של אנטמן (גם סרט שלישי כושל), וננו-טכנולוגיה עם תגובה אנרגיטת שנראית כמו של הפנתר השחור. הוא גם טס ומשתמש בכוחות בדומה לאיירון מן, אך בלי עוזרת אישית. ברצינות, כל הטכנולוגיה הזו ולא יכולתם להתקין ג'מיני? הצבעים של החליפה ממש לא טובים. מהחליפה הישנה הלבנה, לחדשה עם כתפיות, כפפות ומגפיים אדומים בוהקים – למה? זה נראה מגוחך. לקאפ היו כפפות כחול כהה וחום כהה, וזה הפך אותו להרבה יותר אלגנטי ומרשים. אז לפלקון יש כוחות של כמה דמויות, אך את הכוח הכי חשוב אין לו – סרום שיעזור לו לשרוד. וכל הכוחות האלה הופכים אותו למשעמם ולא מעניין. בסיכום, בעצם אין לו את הדברים החשובים שהופכים אותו לקפטן אמריקה, אז למה הוא צריך את התואר שלו?
לגבי הסרט: ניסו כמעט לשחזר אחד לאחד את "חייל החורף", רק הרבה יותר גרוע. הנבלים משמימים, הקפטן לא מעניין והאקשן דלוח. הם אפילו חשבו לשחזר איזה מרדף מגוחך שבו פלקון רודף אחריו כשהוא יורד במדרגות לאט יותר מהאדם הממוצע.
אני יודע שהם כנראה ייבחרו לא לשנות כיוון כדי לא לצאת גזענים, אבל הבחירה באנתוני להוביל את הנוקמים היא טעות אנושה, שרק מטילה צל לא טוב על הנוקמים אפילו בבימויים של האחים רוסו. אבל מה אכפת להם, הם עשו כבר 80 מיליון, רוברט דאוני ג'וניור עשה כבר 100 מיליון, בטח ישאלו את מאקי "רוצה להצטרף? 30 שקל". סטיב רוג'רס טעה ובאקי היה הגיוני יותר כמי שיענוד את המגן, גם אם לא בהכרח כצד המוסרי שלו, לפחות עלילתית.
2/10
לגבי רווחים בקופות? כנראה שהסרט הולך להיכשל מאוד, הוא אפילו לא פתח כמו אנטמן 3, אבל כן חווה את אותה ירידה באחוזים מיום שבת ליום ראשון ועם ציון B- בCinemaScore, הוא כנראה לא יעשה אפילו 200 מיליון בUS (כמו המארווליות) ולא 400 בגלובלי. יגמור את הריצה בין 340 ל390M.
יכלת לחסוך את כל מה שרשמת
ולרשום רק את זה
" לגבי החליפה והכוחות, הוא קיבל את הגרוע משניהם. הסיבה שאהבתי את קפטן אמריקה (מעבר ליופיו של כריס אוונס) היא שהכוחות שלו מגניבים – הוא חייל על. כלומר, הוא אנושי, אך משופר. הוא לא ת'ור שכל מה שתזרוק עליו לא יזיז לו, אך זה כן שומר עליו ברמה מסוימת. לכן יש התאמה בין החייל למגן, ברמה מסוימת קל לו להרים אותו ולהשתמש בו ביעילות. פלקון לעומת זאת הוא אדם רגיל, אין שום פרקטיקה שהוא ייכנס למקומות חשודים רק עם מגן, זה לא נוח. וגם יכולת הההנפה שלו לא ברורה, כיצד הוא יכול לזרוק מגן כמו מישהו בעל כוחות על? "
תיאור מדוייק שאפילו שיש חוסר היגיון בסרט מדע בדיוני כאן זה כבר שובר את הכל
בנאדם רגיל יכול לפגוע בהאלק ? שמרסק בניינים והתמודד מול תאנוס
בחייאת הייתה סצנה שרד האלק הרים אותו מהראש איך הוא לא פיצח את הגולגולת שלו ?
איך הוא ספג את כל ההדף ? כל הזריקות ושבירות קיר ואדמה ורסיסים
אני שוב מוסיף האלמנה שחורה , הוקאי , תמיד דאגו בכל סרטי מארוול לא להפגיש אותם מול גיבור OP סגנון תור 1 מול 1 ,
בהנוקמים 1 הייתה סצנה שלוקי מפוצץ בניין והוקאיי נפגע וחצי מתעלף כזה
כי הוא בנאדם רנדומלי
הנקודה כאן וזה צועק לא הגיוני וזהו אין כאן תירוץ להסביר כי ולמה.
אגב זה בדיוק אותו דבר כמו שאנט מן ניצח את קאנג הכובש
פשוט לעג למעריצים.
שמע, אבל מה חשבת על ההתמודדות בין סאם ווילסון לענק האדום?
(ל"ת)
כשלון ענק בדרך
הנתונים הרשמיים: משבת לראשון הסרט ירד ב27.1%, קווטמניה שהרוויח יותר באותו זמן גם ירד רק ב23.5% משבת לראשון. הראשון לשני (יום הנשיא) הסרט ירד ב44.7%! וזה ה-סרט ליום הנשיא. אפילו קוונטמניה הצליח לרדת רק ב44.6%. הסרט ממש גירד בכוח את ה100 ל4 ימים. 3 ימים עדיין פחות מקפטן אמריקה 2 והתאמה לאינפלציה גם פחות מקפטן אמריקה 1. בקיצור קפטן אמריקה הכי כושל ולא פלא כי הוא לא קפטן אמריקה.
קוונטמניה עשה 121M בUS ו241M בסך הכול בפתיחה באותו זמן (ב4 ימים) והגיע ל214M בUS ו476M בסך הכול. לפי זה קפטן אמריקה יגיע ל180M בUS ו385M בשאר העולם בסוף הריצה. וזה על הצד האופטימיסטי, עם B- אם הוא ילך לכיוון המארווליות, הוא יכול לגמור יותר קרוב ל300M.
Epic Fail
אם היו מעזים לעשות את זה לכל מיעוט אחר
באמת לכל מיעוט אחר אם היו מוחקים את הייצוג כמו שעשו לסברה, האינטרנט היה בוער.
עם יהודים הכל מותר. תמיד יש איזה "אבל" כשמגיעים ליהודים.
וכדי להדגיש את הבדיחה, המאבק שהם עושים בסרט הוא בען ארצות הברית ל… יפן. כאילו אחנו ברובוקופ 3 עם הפראנויה מהיפנים אנשי העסקים שמשתלטים על אמריקה. לעומת זאת סין שהרבה יותר מתאימה לתפקיד? לא מתקרבים אפילו לנושא הזה.
מכריחים את גון סינה ללמוד סינית בשביל להתנצל לסינים.
וכשזה מגיע לסברה וליהודים.
אבל.
לא בקטע כזה
ובייחוד כי מארוול בהחלט כבר עשו קטעים די מסריחים ליהודים – אבל ייצוג ישראלי זה לא ייצוג יהודי, כן?
אם הדמות היא ישראלית ויהודיה, אז זה גם יצוג ישראלי וגם יצוג יהודי
והיות ואפשר לספור על יד אחת את הדמויות שיצאו עד כה שנאמר לנו במפורש שהן יהודיות (פחות או יותר רק מון נייט, נדמה לי), אז זה בהחלט משהו שמשמעותי בתור יצוג יהודי.
אם היו לנו הרבה יהודים שיצוג שלהם היה אחרת, אז אפשר היה להגיד שהדמות של סברה מלמדת אך ורק על יצוג ישראלי ולא על יצוג יהודי, אבל היות שסברה היא לא רק הישראלית הראשונה ביקום הזה אלא גם אחת מהיהודים הראשונים שמוצגים ביקום הזה, היצוג שלה משמעותי בשתי הזירות – כיצוג יהודי וכיצוג ישראלי.
זה לחלוטין כן
מחיקת יצוג ישראלי זו לחלוטין ההכרזה שליהודים לא מגיעה מדינה.
יצוג יהודי מותר ורצוי בסרטי קומיקס – רוצח המונים
יצוג יהודי אסור בסרטי קומיקס – סמל מגן דוד והכרה במדינה ליהודים
שוב, אם זה היה כל מיעוט אחר…
אבל אין מחיקה כזאת
כאילו, לא שחסר דברים לא טובים שמארוול עושים אבל הדמות של שירה האס היא רות בת שרף, מישראל, מדברת במבטא ישראלי, אין שום התייחסות לזה שהיא יהודיה נכון, ולא אומרים את השם סברה אבל מחיקה אין ואפילו כמו שכתוב בביקורת היא נמצאת לא מעט על המסך.
די די עם הגסלייטינג
היא מישראל אבל משרתת את ארצות הברית
סברה היא סופר גיבורה ישראלית. היא משרתת את ישראל. הסמל שלה הוא מגן דוד.
אם היה סרט סיני שבו סטיב רוגרס היה מוצג כגיבור ממוצא אמריקאי המשרת את הרפובליקה העממית של סין והיו מסירים ממנו כל סממן אמריקאי כולם היו מזדעקים.
אם הפנתר השחור היה משכתב את הדמות של טצאלה כך שהוא ממוצא וואקאנדה אבל הוא חייל בצבא של האמריקאים כולם היו מזדעקים.
אם אמא של המחיקה התרבותית.
רק את היהודים אפשר למחוק
אגב אני חייבת להוסיף עוד כמה דברים
סברה בקומיקס לא נראית מזרח אירופאית. יש לה תלתלים שחורים ולעיתים צבע עור שחום. מקור הכוחות שלה הוא שהיא מוטציה.
היא נבנתה במפורש כיצוג ישראלי – שירתה במוסד, ציונית, מגן דוד הוא הסמל שלה. היא יצוג נאמן ליהודים שלקחו שליטה על גורלם. הרקע שלה כמוטציה הוא מקבילה מדויקת לרקע שלה כיהודיה – מיעוט נרדף. היחס האוהד של ישראל אליה מלמד משהו על היחס של ישראל למיעוטים וההשתלבות שלהם.
רות בן שרף בסרט היא כמעט פרופוגנדה אנטי ישראלית בייצוג שלה. כל דבר שאני יודעים עליה מתאים להנחות ולדעות הקדומות שאנטי ישראל בשמאל האמריקאי אומרים עלינו. היא מישגאל, אבל ללא נאמנות לישראל. יש לה נאמנות לארצות הברית. כלומר ישראל היא רק שלוחה שלה. היא משוייכת במפורש במקור לארגון מזרח אירופאי שכל הסוכנות שלו בקאנון של היקום הסינמטי עד עתה הן ממזרח אירופה. אין שום אזכור להיותה חלק או למלחמתה למען מיעוטים נרדפים. רק לממשל האמריקאי.
אז הנה הייצוג שאתם מתגאים פה: אנשים מישראל הם שתולים ממזרח אירופה ונלחמים בכלל בשביל ארצות הברית.
תודה פייגי
הסיבה העיקרית למצב הנוכחי של ה MCU (לדעתי)
לא הקנייה של דיסני
לא הסילוק של פרלמוטר
לא WOKE
לא רמת האפקטים
לא הדמויות החדשות
לדעתי, הסיבה העיקרית למצבו העגום של ה MCU בשנים האחרונות הוא דיסני+
הצורך הנואש של דיסני להיות נטפליקס גרם להם להשקיע יותר מדי בערוץ.
ולשם כך, הם העבירו הרבה תשומת לב, כשרון וכסף למיני סדרות שהפכו למעשה לשיעורי בית לסרטי MCU.
בהתחלה, הכסף והכשרון עזרו לייצר תוכן מרשים (לוקי, וואנדוויזן) אבל מהר מאוד, הצורך באינפלציה של "תוכן" גרם לדילול הכישרון עד לשחרור מוצרים בזויים כמו SECRET WARS.
כמובן שהשקעה בערוץ גרמה לפחות השקעה בסרטים עצמם.
הייתי מעדיף את לוקי בתור סרט והפאלקון וחייל החורף היה מוצלח יותר אם היה מקוצר, מקבל טיפול סינמטי ובעצם הופך לסרט שקיבלנו השבוע.
(ראוי לציין שוואנדוויזן ואגתה עבדו נהדר כסדרות טלוויזיה).
מה שצריך לדעתי זה לחזור ל-2019
סדרות של מארוול יוצאות אבל במנותק מהסרטים וללא צורך לצפות בהם כדי להבין את הסרטים.
בנוסף על כך, קווין פייגי והחבר׳ה שלו באולפני מארוול לא עובדים על הסדרות אלא מתמקדים רק בסרטים בזמן שאולפן טלויזיה משני עובד על הסדרות.
זה מה שהלך לאורך סאגת האינסוף, וכשזה היה כך אז הסרטים והסדרות הצליחו הרבה יותר מהיום.
זה מה שעשו בסוכני שיל"ד
שיל"ד הייתה סידרה שהשלימה את הסרטים, ובמובן מסויים פתרה חלק מהחורים של היקום (לדוג' עלילת עידן אולטרון שמובנת בצורה אחרת אם צופים בשיל"ד).
אבל מהר מאוד הם הבינו שאי אפשר שהסדרב תלך לנצח יד ביד עם הסרטים, והסרטים לא יכולים להתחשב בסדרה (לדוג' עונה ראשונה שהיתה מריחה עד שיצא חייל החורף ואז העלתה הילוך). ולכן, למעט אי אלו רפרנסים וקריצות, הסדרה והיקום נפרדו (מבלי לדבר על החריגה בסוף העונה החמישית שנבעה מכך שפיגי לא רצה לספר איך נגמר מלחמת האינסוף, מה שגרם לכך שסיפרו שתאנוס עכשיו בדור הארץ, אבל לא נחשו נכון את הסוף). והדבר הזה עשה רק טוב.
למסקנה, הרעיון של סדרה מקבילה לקיום עובד רק כמקור לרפרנסים, לא לשיעורי בית…
עולם בינוני וסביר
סרט שרוצה להיות מותחן פוליטי, אבל השאלות שמניעות אותו לא כאלו מותחות או מעניינות והנבלים שלו משעממים. זה גם לא עוזר שבמקום להתמסר לז'אנר נראה שהוא מתעדף Set pieces של אקשן-פיו-פיו, כשרק אחת מהן – סצינת קרב אווירית – עשויה היטב. מאקי שחקן מאוד כריזמטי אבל התסריט עושה לו עול ולא נותן לו הרבה הזדמנויות להראות את זה. מסכים עם הביקורת שהאס לא תורמת הרבה ואני בספק שנשמע ממנה שוב ביקום הזה, ושפורד הוא זה שבולט לטובה מבין הקאסט.
בקיצור, עוד סרט בסדר כזה של מארוול. לפני היו טריילרים של "ת'אנדרבולטס" – שיסגור את פייז 5 – ושל "ארבעת המופלאים", שהזכירו לי שאין לי ממש ציפיות ממארוול במסך הגדול השנה, אבל תמיד שמח להיות מופתע.
ועכשיו כשהסתיימה
יכול להגיד שממש נהניתי מ"Friendly Neighborhood Spider-Man", כנראה סדרת ה-MCU הכי עקבית ברמתה מאז "הוקאיי" (וכנראה גם זאת שהכי אהבתי מאז). זה עושה דברים מעניינים עם הסיפור של ספיידרמן, יש צוות מדבבים מוצלח והפרק האחרון מצליח לסגור דברים באופן יצירתי (וגם להשאיר שאלות חדשות לעתיד). בהחלט צפייה מומלצת יותר מאשר הסרט הזה, גם אם קצת ארוכה יותר.
איך לתקן את בעיית הדיסני+ הלו"ז העמוס ולהשיב מעריצים
לאחר סיום סאגת האינסוף, קווין פייגי ביקש להרחיב ולגוון את מותג ה-MCU בגישה חדשה, מתוך רצון לייצר חוויית צפייה שונה מהשלב הקודם. עם זאת, מיד עם תחילת השלב הרביעי ניכר כי גישת הפקת הסדרות כ"מיני-סרטים" (למעט "וונדהוויז'ן" שהתנהלה כסדרה ממשית) הייתה טעות שהשפיעה על הקשר עם הקהל.
השפעות הקורונה והדחיות מגפת הקורונה פגעה משמעותית בתהליך ההפקה של היקום הקולנועי של מארוול. סדרת דחיות בלוחות הזמנים יצרה שיבוש בתכנון העלילתי: "שאנג צ'י", "האלמנה השחורה" ו"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" יצאו באיחור, מה שהוביל לאילוצים תסריטאיים, כולל שינוי סדר יציאת הסרטים. כמו המקרה שבו "דוקטור סטריינג' 2" נדחה אחרי "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ו"לוקי", בניגוד לתכנון המקורי שבו הוא היה אמור להוביל לפתיחת המולטיוורס. השפעה נוספת של הדחיות היא שבשל העומס, סרטים מסוימים שהיו יכולים להיחשב לחשובים – כמו "דדפול 3" – נדחקו לשוליים בשל הצורך להתמודד עם הפרויקטים הקיימים.
השפעת הנטייה להכלה (Woke) על ההפקות לאחר השבעתו של הנשיא ביידן בינואר 2021, התקבלו צווים הנוגעים ל-DEI (גיוון, שוויון והכלה), אשר השפיעו גם על התכנים של דיסני ומארוול. אחד הביטויים לכך היה הכרזה על "קפטן אמריקה 4" שלושה חודשים לאחר מכן, אך בפועל הסרט לא זכה להתלהבות, אפילו מצד הקהל האפרו-אמריקאי, בשונה מ"הפנתר השחור". בנוסף, סדרות וסרטים כמו "שי-האלק", "מיס מארוול" ו"הנצחיים" כשלו מסחרית, ואף שהופקו מתוך שאיפה להכללה, בפועל לא הצליחו למשוך קהל חדש או לשמר את הקיים.
הבעיות המבניות של מארוול והניסיון לתקן כשלונות נוספים, כמו "המארווליות" (The Marvels) ו"פלישה סודית", פגעו במותג באופן חסר תקדים. הסרט "המארווליות" הפך לאחד הכישלונות הגדולים בתולדות ה-MCU, למרות שמו המייצג את החברה כולה. במקביל, שביתות השחקנים והתסריטאים שיבשו את תהליכי ההפקה אף יותר, אך גם העניקו למארוול הזדמנות לעצור ולחשב מסלול מחדש.
כתוצאה מכך, הוחלט לבצע שינויים מהותיים: "דרדוויל: נולד מחדש" עבר שיפוץ משמעותי כדי להפוך לתוכן בוגר ואיכותי יותר, במקום גרסה "מרוככת" שתוכננה תחילה. עם זאת, הפקת "קפטן אמריקה 4" נותרה בעייתית, עם דחיות חוזרות וצילומי השלמות שלא הצליחו לשפר את המוצר הסופי.
כיום, נראה שמארוול מבקשים לתקן את דרכם, אך נותרו להם פרויקטים רבים שנותרו כנטל על המותג. אף שהכריזו על צמצום תכנים, ב-2025 עדיין צפויים כ-10 פרויקטים, כולל כאלה שנדחו זמן רב מחשש לפגיעה נוספת בתדמית החברה.
בשנים האחרונות, דיסני עצמה החלה לנטוש את מדיניות ההכלה, כשלאחר חזרתו של טראמפ, הם נטשו רשמית את פרוייקטים הDEI "למען מצויינות". הדבר התבטא, בין היתר, בהסרת תכנים להט"ביים מ"הקול בראש 2", דרישתו של ראיין ריינולדס שלא לכלול את קפטן מארוול ושי-האלק ב"דדפול 3", והורדת אלמנטים טרנסג'נדריים מהפקות של פיקסאר.
במבט קדימה, נראה ששנת 2027 עשויה להיות השנה הראשונה שבה המותג יתייצב מחדש, עם סרטים כמו "דומסדיי" ו"ספיידרמן 4". האסטרטגיה הנכונה עבור מארוול היא לצמצם ל-2 סרטים בשנה וליצור סדרות איכותיות, בדגש על תוכן עמוק ומבוסס היטב. ניתן גם להפיק ספיישלים קצרים או סרטי אנימציה כדי לשמור על מגוון תכנים, מבלי להעמיס על הקהל.
המודל הנכון צריך להתמקד בחוויית הצופה ולא בכמות. יש להגביל את סדרות דיסני+ לשתיים בשנה, כאשר אחת תהיה בעלת גוון קליל והשנייה בוגרת יותר, למשל "דרדוויל" לסגנון האיכותי, ו-"Young Avengers" ליותר קליל, ולחבר אותם רק אם היא מובילה לסרט בצורה נכונה (לדוגמה דרדוויל בספיידרמן 4). סדרות האנימציה גם עם שתי סדרות בשנה, דוגמת "X-Men 97" ואחת נוספת למבוגרים. ספיישלים של שעה יהוו תחליף ראוי לסדרות שדורשות מחויבות ארוכה.
לגבי "אקס-מן", לפני יציאת סרטם הרשמי, ניתן יהיה להוציא ארבעה ספיישלים קצרים שיציגו את עולמם ויעוררו עניין, כך שהסרט יגיע עם בסיס קיים מבלי לגרור את הצופים לתוכן מכביד. חיבור נכון בין סטרימינג לקולנוע יאפשר חוויית MCU מאוזנת יותר.
בנוסף, יש לשנות את מודל ההכרזות: אין צורך בהכרזות של שלוש שנים קדימה (שגם חושפות מי לא ימות ודורשת מהחברה פחות לקחת סיכונים). יש לחשוף פרויקטים רק שנה לפני יציאתם, לאחר שהתסריט כבר נכתב במלואו, מה שיאפשר גמישות נרטיבית, ימנע דליפות מידע, ויוסיף אלמנט מסתורין שיגביר את העניין הציבורי. ניתן להכריז על תאריכי יציאה ללא כותרת מוגדרת, כדי לבנות מתח ועניין. כל שנה אפשר לחשוף כ10 פרויקטים: 2 סרטים, 2 סדרות לייב-אקשן, 2 סדרות אנימציה, ו-34 ספיישלים. כך ניתן להבטיח שלמותג יהיה תכנון ברור ומאוזן שישרת את הצופים ויחזיר את MCU לגדולתו.
מרתק, תודה
אני רק לא בטוח ש'דרישתו של ראיין ריינולדס שלא לכלול את קפטן מארוול ושי-האלק ב"דדפול 3' נבעה משינוי המדיניות או יותר כמו ההבנה שאלו דמויות ממש ממש מעפנות (סליחה על הצרפתית)
ממש נהניתי
לא רק המשך ראוי לסדרה אלא בעצם פרק הסיום האמיתי שלה, גם ברמה הנראטיבית וגם באווירה וההרגשה. מספק לראות את סאם עולה שלב אחרי מה קרה בסדרה, ואני שמח שהלבטים והחששות שלו עדיין לא נפתרו וגם מקבלים זמן מסך נוסף – הוא דמות הרבה יותר מעניינת ומורכבת ממה שחשבתי שיהיה, גם אם אני מרגיש שלא נותנים לו את מלוא תשומת הלב שהוא ראוי לה (וזה עוד הסרט שלו!).
חיבבתי את התרומה של טורס שהפך בעיניי לאחד מהסיידקיקים הכי מוצלחים שיצאו מהMCU עד כה, משהו בתמימות המקסימה שלו מבדר ומידבק, והוא מהווה תוספת צעירה וכיפית לקאסט די מבוגר.
מי שגנב את ההצגה הוא בהחלט האריסון פורד כת'אנדרבולט רוס, שהעניק לדמות רבדים לא צפויים. קו העלילה של הנבל וההדרגתיות של השינוי לא היו אפויים עד הסוף, אבל פורד הצליח לנצל את המעט שנתנו לו כדי ליצור פרספקטיבה ממש מעניינת על דמות שהייתה עד כה די שולית. במובן הזה, גם מאוד אהבתי את העימות הסופי ואת ההתרה שלו, אם כי הפייאוף הרגשי היה תלוי קצת יותר מדי בקמאו אקראי.
מנגד, ג'יאנקרלו אספוסיטו מרגיש לחלוטין מבוזבז פה, נשאר רק לקוות שישכילו להשתמש בדמות שלו יותר בסרט הבא של סאם אם יהיה כזה. הנוכחות שלו תמיד מורגשת ונתנה זריקת אנרגיה נחוצה לסיפור. גם שירה האס לא משאירה חותם משמעותי, אבל לא ציפיתי להרבה מהדמות שלה מלכתחילה ואני לא יכול להגיד שזה מפריע לי.
הסרט לא מושלם, אבל חבל לי על התגובה השלילית שהוא מקבל. בסופו של דבר למארוול היו תוצרים הרבה יותר גרועים מזה, ואני מרגיש שהסרט סובל רק על סמך המיקום שלו בפייז הזה ולא נשפט באופן הוגן. מבחינתי זה מותחן אקשן אפקטיבי ומהודק, שלא עושה כל מה שהוא שואף לעשות על הצד הטוב ביותר אבל מצליח להיות מספק ברגעים החשובים שלו.
אני חושב שהסרט היה צריך לצאת יותר מוקדם – אולי סמוך יותר לסוף הסדרה, בתחילת פייז 5 – אבל עדיין שמח שהוא קרה.
מבחינת ההסתכלות קדימה, היו רמיזות כיפיות בסרט לעתיד. מרוצה מאוד מהתפקיד של סאם ביצירת צוות האוונג'רס החדש, ואם קיבלנו את הפייאוף הנחוץ למשהו אחד מאטרנלז אולי נקבל גם לגבי הקליפ האנגרים המהותיים יותר מהסרט ההוא? וההכנסה של אלמנט משמעותי מהקומיקסים רלוונטי מאוד לעתיד היקום הזה, היה מלהיב לחוות את זה בקולנוע בלי ספוילרים. מזמן לא שמעתי אולם מתרגש ככה מחשיפה אגבית כל כך.
אני גם סקרן לראות את הצד של באקי עם ת'אנדרבולטס*, יש לי תחושה שהסיפורים האלה יתחברו איכשהו בהתחשב בכך שזה הסרט האחרון לפייז 5. קשה להאמין שאנחנו כבר בסוף שלו, הוא הרגיש הכי זריז עד עכשיו (והכי פחות משמעותי, אבל זה כבר דיון אחר).
בגדול נהניתי
אז כן, אני אהיה הראשון להגיד שאולי הציפיות הנמוכות לאור הביקורות השליליות עזרו לי ליהנות מהסרט יותר, ואולי אם הייתי רואה את הסרט בלי להסתכל כלל בביקורות הייתי מאוכזב יותר.
אבל מה לעשות, אלה הציפיות שבאתי איתם והסרט ממש הפתיע אותי לטובה.
בשונה מיצחק בארי, אני דווקא מאוד התרשמתי מקרבות האחד על אחד (שלפעמים, כמו בקרב המוצלח בהתחלה, היו ״אחד על כמה וכמה״) ומהכוריאוגרפיה שלהם, במיוחד בכל הנוגע לשימוש במגן שהיה ממש מוצלח.
קרבות האויר, מעצם היותם קרבות אויר עם מטוסים, היו קצת פחות ברורים להבנה, אבל עדיין אחל׳ה.
הקרב עם הענק האדום היה נחמד, אם כי אפשר היה לעשות איתו קצת יותר.
מהצד העלילתי, הגם שאני לא בטוח שהבנתי את כל המהלכים או את התכנית המלאה של הנבל, זה היה מרתק לצפיה ובהחלט מהנה.
לשמחתי, אחרי שדשו בנושא בסדרה ״הפלקון וחייל החורף״, הניחו הפעם לענייני הגזע וסוף סוף נתנו לנו סיפור עם גיבור ראשי שחור מבלי שיתייחסו לעובדת היותו שחור.
האזכורים על העבר של אז׳אייה ברדלי נעשו בקצרה וללא אזכור לעובדה שזה קרה לו בגלל שהוא שחור, וסם עצמו כבר לא מדבר על זה שהוא ״שחור עם הכוכב והפסים״.
אמנם סם עדיין בהתלבטויות סביב תפקידו, אבל לשמחתי הם אחרות (במקום לחזור להתלבט האם כאדם שחור הוא יכול להיות קפטן אמריקה, הוא מתלבט על האם כאדם שאינו חייל על הוא יכול להיות קפטן אמריקה, מה שמוביל לסצינה הנהדרת שלו עם באקי. הכימיה ביניהם כל כך טובה שאני מקווה שעוד נזכה לראות אותם שוב כצמד כמו שהיו בסדרה).
המשך הסיפור של אז׳אייה ברדלי היה בהחלט מספק ומעניין ויותר מהכל נהנתי כל כך לראות אותו סוף סוף מחייך וצוחק ומצליח גם קצת ליהנות מהחיים הלא פשוטים שלו. ממש שמחתי בשבילו.
שירה האס אכן לא יותר מדי משמעותית, אבל אני עדיין שמח לראות שחקנית ישראלית מצליחה, גם אם זה אומר שאני צריך לסבול אנגלית במבטא ישראלי (אולי דווקא כישראלי מאוד מפריע לי המבטא הישראלי. כל מבטא אחר משדר משהו אקזוטי, אבל המבטא הישראלי, כנראה בשל כך שהוא המבטא שלי, לא משדר לי שום דבר אקזוטי או מעניין לשמיעה ופשוט מפריע לי באוזן. אני כמובן רוצה לראות שחקנים ישראלים בסרטים הוליוודיים, אבל עדיין קשה לי עם המבטא שלהם. אירוני משהו, אני יודע).
והאריסון פורד אכן נותן את כל כולו ומספק הופעה נהדרת שגורמת לי לחלום על כך שיום יבוא והוא יזכה באוסקר (נכון לכרגע יש לו רק מועמדות אחת ללא זכייה. והיות והוא עבר את גיל 80, מי יודע עוד כמה הזדמנויות יהיו לו? שיגלם איזו דמות היסטורית בסרט ביוגרפי ויקח את האוסקר, יהיה חבל אם הוא ילך מפה בלי לזכות בפרס).
גם דני רמירז נהדר פה, כשם שהיה נהדר גם בסדרה (רק שהפעם הגדילו לו את נתח התפקיד באופן ניכר).
אהבתי שיש מפקדה לקפטן אמריקה.
מלבד מתחם לנוקמים, אף פעם לא הראו שיש בסיס לגיבורי על (אולי חוץ מהחדר הזה של טוני סטארק), כך שנחמד לראות מפקדה של גיבור על והיה נחמד אם הוא היה מבקר בה קצת יותר.
קצת לא ברור לי מה בעצם השתנה אצל סם וילסון עם קבלת התואר קפטן אמריקה.
כי חוץ מהמגן שנוסף לו והתלבושת שהשתנתה, לא השתנה שום דבר באופי של התפקיד שלו.
בכלל, לא ברור מה המשמעות של ״להיות קפטן אמריקה״.
התפקיד החל במלחמת העולם השנייה כקמע של צבא ארצות הברית ומפה השם נשאר גם כשסטיב רוג׳רס היה גיבור על רגיל לחלוטין ולא משהו שמייצג את אמריקה או משהו (חלק מהזמן הוא בכלל נמלט מהחוק האמריקאי).
אבל עכשיו כשהתפקיד עבר הלאה, נותר לתהות מה בכלל אומר התפקיד הזה בעולם של היום.
לא סתם בתחילת הסרט מופיעים המילים ״עולם חדש מופלא״ ללא המילים ״קפטן אמריקה״. זה פשוט לא מרגיש כמו סיפור שסם וילסון היה צריך להפוך לקפ בשבילו (חוץ מהמגן. אבל האם הוא לא יכול להכין לעצמו מגן מוויברניום ולהישאר פלקון?).
נחמד לראות סוף סוף התייחסות לסיום של נצחיים, אחרי הרבה תלונות על כך שהם מתעלמים מזה לחלוטין.
נראה שלא סיימו להתעסק בנושא ושיש עוד מה להמשיך בסיפור מהצד הזה (אחרי הכל, הציגו לנו חומר שאולי הוא יותר חזק מוויברניום ולא עשו איתו כלום. אני מניח שזה אומר שיעשו עם זה משהו בהמשך).
קצת יותר מוזר לראות התייחסויות לענק הירוק, בהתחשב בעובדה שהוא: סרט שיצא לפני למעלה מ-16 שנה, כמעט לא התייחסו אליו עד כה, הסגנון שלו לא מרגיש בכלל קשור ליקום הזה ו-2 מהשחקנים הראשיים שלו הוחלפו באחרים (אבל נו, לפחות המשחק של טים בלייק נלסון השתפר פלאים והוא כבר לא מוקצן ומגוחך כמו שהיה בסרט הענק הירוק).
נקודה אחת שדי הפריעה לי: אולי די כבר עם הקלישאה של שטיפת מוח?
כי היקום של מארוול כבר מתפוצץ משטיפות מוח כאלה ואחרות שגורמות לאנשים לא לשלוט במעשיהם.
רק מהזיכרון (ספויילרים לשלל תוצרי היקום של מארוול): חייל החורף, האלמנות השחורות בתקופה המאוחרת יותר, מי שתקעו בו את המטה של לוקי, מי שוונדה השתלטה עליו, הדארקהולד שהשתלט על וונדה (צדק פואטי), מי שכושף ע״י סילבי ומי שכושף ע״י הנצחי דרואיג. ואני בטוח ששכחתי כמה דרכים נוספות לאבד שליטה על המוח ביקום הזה.
הם אפילו ייבאו מטרילוגיית ספיידרמן של סם ריימי נבלים שלא שולטים במוחם.
ואם מוסיפים לכל זה את דרכי ההתחזות שיש ביקום הזה, כמו הסקרולים או לוקי שמסוגלים להדמות לאדם קיים באופן מוחלט, לא ברור לי איך ניתן להכניס אנשים לכלא ביקום הזה. כל עבריין יטען שהשתלטו לו על המוח או שזה לא היה הוא ולאור כמות המקרים שבהם זה באמת נכון אי אפשר יהיה לדחות את טענותיו על הסף.
אז אולי די? מיציתם את הקטע של השליטה המוחית, תעברו הלאה.
לסיכום: לא יצירת מופת אבל גם לא הסרט הכי גרוע של מארוול ואפילו לא קרוב.
לא מבין איך דווקא הסרט הזה זכה לכל כך הרבה שנאה.
לא הוזכר בביקורת, אז אגיד כאן: יש רק סצינה אחת בסוף הכתוביות ושווה להישאר אליה
לא כי היא מחדשת דברים או מוציאה אותך בתחושת ״מה?!״, אלא יותר כי סוף סוף יש סצינת פוסט קרדיטים שאנחנו יודעים בוודאות לאן היא מובילה.
בסרטים האחרונים (לפחות אלה מהם שראיתי) היו סצינות פוסט קרדיטים שלא ברור לאן הן מובילות, אם בכלל יובילו למשהו, כך שנחמד לחזור לסצינת פוסט קרדיטים שאפשר לצפות בה ולהבין לאן היא מכוונת.
אולי הסצנה המיותרת ביותר בתולדות מארוול.
(ל"ת)
תן לי לנחש
הרגע שדיברת עליו שניסה לעורר את הקהל שבתורו נשאר שקט, היה הופעת האורח של באקי?
כי כשאני ראיתי אתמול את הסרט, ממש התחשק לי אז למחוא כפיים, אך מכיוון שאיש לא עשה את זה ולא רציתי את המבוכה של להיות היחיד באולם שמוחא כפיים, ויתרתי על זה.
מניח שהייתי צריך ללכת להקרנות ראשונות, אז היה יותר סיכוי למחיאות כפיים, אם כי יכול להיות שגם אז הקהל היה שקט.
חבל, זה דווקא הרגיש לי כמו יופי של רגע למחיאות כפיים.