הדרך הכי טובה לראות את הסרט הזה היא בלי לדעת עליו כלום חוץ מהמידע הברור מאליו (שזה סרט זומבים על חיילים) אבל אם אתם לא בטוחים אם ללכת כמה מילים עליו מאדם שמצא בו משמעויות רחבות יריעה על הקולנוע הישראלי (וואו זה יצא פלצני). רוב הסרט הרגיש לי כמו קלישאת סרטי סכסוך עם זומבים: היה את החייל הדתי, המשת"ף הערבי, החייל שחווה אפליה אבל לומדים לקבל אותו ועוד 20 אלף קלישאות. אך בשלב מסוים, פתאום קלטתי שהסרט משתמש בקלישאות בצורה פארודית (בעיקר כאשר הגיע מונולוג השוקו מוקה ובסצינת הסיום המבריקה קלטתי את זה סופית) וככה הוא הפך בשבילי לפחות, לסרט הישראלי הראשון שמראה תחילה של קיום לתעשייה ישראלית (או לפחות לסגנון מובהק בנוגע לסרטי שנות התשעים והאלפיים במדינה). ברגע שנעשית פארודיה לז'אנר, סימן שהז'אנר הוא רלוונטי וקיים, אז אחרי צפייה בסרט אני גאה להציג ז'אנר שעבר את כל ארבעת שלבי אבולוציית הז'אנר והוא הז'אנר הישראלי המובהק הראשון: ז'אנר הסכסוך הישראלי-ערבי. אני מקווה שעוד אנשים ימצאו כל כך הרבה מורכבות בסרט הזה כמוני (או שפשוט זה התוצאה כאשר מפגישים סרט כזה עם תלמיד קולנוע עילאי ומתנשא אשר חובב במיוחד סרטי טראש) אבל לכל מי שרוצה לראות שלב בהתפתחות התעשייה הישראלית (או פשוט סרט זומבים ממש אדיר) אני ממליץ לראות
אז האפקטים ברמה יותר טובה ממה שהוצג (למרות שהם זניחים לחלוטין ורוב הסרט לא מסתמך עליהם) אבל גם יכול להיות שאני פשוט לא זוכר שהם היו נוראיים כי בסך הכל נהניתי מהסרט
לפי זכרוני…בשלב הרביעי הז'אנר מתייצב ויוצאים סרטים שלא הולכים אחר חוקי הז'אנר, אך עדיין נותנים לו כבוד בפיזור קלישאות ששיכות לז'אנר במהלך הסרט. לדוגמא "3.10 ליומא" במערבון
בשלב השלישי נמצאת הפארודיה יחד עם שבירת כללי הז'אנר שהיו רגילים אליהם. לדוגמא "הטוב הרע והמכוער" במערבון.
אני לא למדתי קולנוע באופן מקצועי אבל זה מה שזכור לי משיעורי תקשורת :)
השלב שהצגת כרביעי הוא השלב הרפלקסיבי/רביזיוניסטי, אך הוא השלב השלישי. למרות שלאחר שעוברים את השלב הראשון (הניסיוני) לא משנה מה סדר השלבים. נראו סרטי סכסוך גם בשלב הזה כדוגמת זוהר הרקיע (סרט נוראי אבל מאוד מרתק).
*מוגש לכם בחסות תלמידי קולנוע עילאיים ומתנשאים
אוקיי אז כמו שכולם יודעים יש ז'אנרים, רובם לא מה שחשבתם (נגיד דרמה וקומדיה הם לא ז'אנרים אך לעומת זאת סרטי גאנגסטרים נגיד כן). כדי שמשהו ייחשב ז'אנר הוא צריך כמה דברים: 1.כל סרטי הז'אנר חייבים שלושה מאפיינים במשותף: א.תמות משותפות.
ב. סגנון עיצובי משותף. ג. נארטיב דומה. 2. כדי שכמה סרטים ייחשבו ז'אנר הם צריכים לעבור את ארבעת אבולוציות הז'אנר: א. השלב הניסיוני- השלב שנערך במשך השנים הראשונות שבהם יוצאים הסרטים בסגנון והם מתחילים להתעצב לפי המאפיינים (ז'אנר שנמצא עכשיו בשלב הזה הוא ז'אנר גיבורי העל). אחרי שהמאפיינים נקבעו שום סרט לא יכול לחזור לשלב הניסיוני (לעומת שאר השלבים, שאפשר ליצור בהם חופשי). ב. השלב הקלאסי- השלב שבו הסרטים שנוצרים בו מכילים את כל המאפיינים ולא חורגים מהם. ג. השלב הרפליקסיבי/ רוויזיוניסטי (או השלב הפוצי)- השלב שבו מתחילים לנסות לבחון את מוסכמות הז'אנר ולשנות חלק מהם (הסרט הראשון שקופץ לי לראש הוא רוקדת בחשיכה של לארס פון טרייר שכיסח למחזות זמר את המוסכמות ושמר רק על אחת). ד. השלב הפארודי- לכל ז'אנר יש שלב פארודי אשר בו מה שנעשה הוא שמירה מוחלטת על כל המוסכמות אך השתמשות בהקצנה כדי להציג אותם כבדיחה (אם כבר אנחנו במחזות זמר אז חנות קטנה ומטריפה זו דוגמה מצוינת לפארודיה שמשתמשת במוסכמות הז'אנר כדי להציג את חולשתו).
*מוגש בחסות תלמאיסטים עילאיים ומתנשאים (ותודה לניר פרבר, המורה המדהים לקולנוע עיוני שמביא אוכל לסטים בשמונה בבוקר)
זה מעלה לי כמה שאלות.
כלפי מה שאמרת על ז'אנר גיבורי העל – אני לא בטוח למה אתה מגדיר אותו כניסיוני, כאשר קיימים כיום במקביל גם סרטים שמצייתים לחלוטין לככלי הז'אנר (כלומר "קלאסיים" כמו סופרמן או ספיידרמן) וגם סרטים משונים יותר שאפילו לא הייתי יודע איפה לשים כמו "סופר", "קיק-אס" או "כרוניקה בזמן אמת" (פארודיים? רפלקסיביים?)?
אז הטיעון שהתחיל את הדיון הזה היה ש"בשר תותחים" (שלא ראיתי), שמציג את עצמו כהתייחסות מקומית לז'אנר סרטי זומבים עם התייחסויות קלות לסכסוך הוא למעשה פארודיה על סרטי סכסוך שיש בה במקרה זומבים? נשמע לי משונה, אבל שוב – לא ראיתי אז אולי אני טועה.
הסיבה לכך שהגדרתי את ז'אנר גיבורי העל בשלב הניסיוני היא מכיוון שהוא רק בראשית דרכו (גם אם היו סרטים בסגנון כבר בשנות ה60 הפריצה של הז'אנר קרתה רק במאה ה21). אמנם אפשר לראות את הכיוון שאליו המוסכמות של הז'אנר יפנו (כי הם מבוססות על מקור ספרותי) אבל אי אפשר לקבוע עוד אם השלב הקלאסי ייראה כמו ספיידרמן, האביר האפל או קיק-אס. בנוגע לבשר תותחים אני מבקש שתתעלם מדבריי. אני בא ממקום שבו אני הורגלתי להזות את ההשפעות האלו בכל סרט, גם אם הם לא קיימות. יכול מאוד להיות שאני נותן לסרט משמעות רבה ממה שיש לו כי אני מחפש את המשמעויות האלו במיוחד, וחבל שלא תהנה מסרט כלכך כיפי רק בגלל שחשבת שהוא מהפכני כי מישהו ברשת כתב שהוא ככה
שכל הסרטים שהגדרתי כ"משונים" מתייחסים באיזושהי צורה למוסכמות הז'אנר. קיק-אס למשל לא יכול היה להתקיים אם לא היינו כבר מכירים את הנוסחא המקובלת של איך נראה סרט סופר גיבורים, כך שהוא יכול להשתעשע איתן ובכל זאת לציית להם. עצם העובדה שקיימים סרטים כאלה לא מעיד על כך שהז'אנר כבר מספיק מוגדר?
עכשיו כשאני חושב על זה, אולי הז'אנר שאני מדבר עליו, שכבר מרגיש לי מוגדר לחלוטין הוא לא "סרטי סופר גיבורים" באופן כללי אלא ספציפית "סיפורי אוריג'ין" של גיבורי על. זה סוג הסרטים שהוליווד יודעת לספר מתוך שינה וזה סוג הסיפורים שסרטים כמו "קיק-אס" או "כרוניקה" מפרקים לו את הצורה. הגישושים מתחילים בדרך כלל בסרטי ההמשך, כשצריך להבין לאן לקחת את הפרמיס של סיפור האוריג'ין ולהבין איזה עוד סוגים של סיפורים אפשר לספר באמצעות הדמויות והעולם שהובנה בסרט הראשון. אז הרבה פעמים נראה סיפורים נסיוניים יותר (או לעתים יותר מדי קרובות – ריבוט, שמחזיר אותנו שוב לאותו סיפור אוריג'ין מוכר).
כשמגיע לפעמים סרטים מצליחים כמו "האביר האפל" או "הנוקמים", שהם כביכול "קלאסיים" לחלוטין (כלומר, בלי איזו מודעות עצמית בהפוך על הפוך) ועדיין מנסים לעשות משהו חדש לחלוטין עם הז'אנר כולם קופצים על המציאה ומנסים לשחזר את ההצלחה. אז אולי זה מעיד על כך שאכן יש משהו בדבריך – שיש כאן ז'אנר שנמצא בתהליכי גישוש, למרות שלפחות בחלקו הוא כבר מרגיש לי מוגדר לחלוטין ואפילו לעוס.
בקשר לבשר תותחים – זה לא שהניתוח הרתיע אותי. פשוט היה נראה לי קצת מאולץ. אבל זה בסדר – יש לי דווקא חיבה לפירושים מאולצים.
לקח למורה שלושה שיעורים לשכנע אותנו שהוא אכן פארודית מחזות זמר אבל בסוף השתכנענו. חלק מהסיבות: פארודיה מובהקת על גריז שהפכה לסימן ידועה בסרט, ניפוח של הסיפור ומערכת היחסים בין סימור לאודרי, שמוצגת בהגזמה מוחלטת.
הדבר היחיד שמבדיל את בשר תותחים מסרטי זומבים אחרים, הוא השימוש במונחים ישראלים. יאמר לזכותו שהוא עושה זאת בצורה לא רעה. יאמר לזכותו גם שאיתן גפני יודע לבנות מתח, לבחור פסקול וללהק שחקנים. מה יאמר לרעתו? שהעלילה היא אוסף קלישאות של סרטי זומבים, ללא שום חידוש. שמתחיל להימאס מדמויות בסרטי אימה שמתנהגות כאילו אין בעולם שלהן סרטי אימה בדיוק מהז'אנר הזה. שהסצנה בכתוביות הסיום מיותרת והורסת משהו מהאווירה של שאר הסרט. שהאפקטים כל כך גרועים, שכל סצנת אקשן נראית כמו טריילר לשובר הקופות החדש מגאנה.
זה סרט שלא חייבים לראות בקולנוע, כי הוא לא ממש מנצל את המדיום. מצד שני, זה מאמץ ראוי לציון. הדמויות סטראוטיפיות, אבל לא טיפשות וזה מוסיף לסרט אמינות שחסרה בהרבה סרטי אימה. אני מפרגן על הנסיון והנכונות ללכת עד הסוף עם הז'אנר, אבל מצר על העדר מגע אישי שיעשה את הסרט לפחות צפוי.
האקדמיה לקולנוע שיחררה את נתוני מכירת הכרטיסים השנה, בלי הפתעות גדולות (אפס ביחסי אנוש במקום הראשון, גאליס וגט צמודים ממש במקומות שני ושלישי) ועם נתון קצת עצוב אחד: רק 500 אנשים הלכו לראות את בשר תותחים. למען האמת, הייתי שמח לשמוע ולגלות קצת יותר על הנתון העצוב הזה, בייחוד בעקבות המשיכה המוקדמת שלו מהמסכים (פחות משבועיים למיטב זכרוני).
יש סוף סוף הוא מופץ
הדרך הכי טובה לראות את הסרט הזה היא בלי לדעת עליו כלום חוץ מהמידע הברור מאליו (שזה סרט זומבים על חיילים) אבל אם אתם לא בטוחים אם ללכת כמה מילים עליו מאדם שמצא בו משמעויות רחבות יריעה על הקולנוע הישראלי (וואו זה יצא פלצני). רוב הסרט הרגיש לי כמו קלישאת סרטי סכסוך עם זומבים: היה את החייל הדתי, המשת"ף הערבי, החייל שחווה אפליה אבל לומדים לקבל אותו ועוד 20 אלף קלישאות. אך בשלב מסוים, פתאום קלטתי שהסרט משתמש בקלישאות בצורה פארודית (בעיקר כאשר הגיע מונולוג השוקו מוקה ובסצינת הסיום המבריקה קלטתי את זה סופית) וככה הוא הפך בשבילי לפחות, לסרט הישראלי הראשון שמראה תחילה של קיום לתעשייה ישראלית (או לפחות לסגנון מובהק בנוגע לסרטי שנות התשעים והאלפיים במדינה). ברגע שנעשית פארודיה לז'אנר, סימן שהז'אנר הוא רלוונטי וקיים, אז אחרי צפייה בסרט אני גאה להציג ז'אנר שעבר את כל ארבעת שלבי אבולוציית הז'אנר והוא הז'אנר הישראלי המובהק הראשון: ז'אנר הסכסוך הישראלי-ערבי. אני מקווה שעוד אנשים ימצאו כל כך הרבה מורכבות בסרט הזה כמוני (או שפשוט זה התוצאה כאשר מפגישים סרט כזה עם תלמיד קולנוע עילאי ומתנשא אשר חובב במיוחד סרטי טראש) אבל לכל מי שרוצה לראות שלב בהתפתחות התעשייה הישראלית (או פשוט סרט זומבים ממש אדיר) אני ממליץ לראות
האפקטים נשארו כמו שהם נראו בטריילר ?
כי אני פשוט סבלתי מהם כשראיתי אותם. בכלל, עד כמה הרמה של הסרט בהשוואה לרמה שמוצגת בטריילר ?
אם זכרוני אינו מטעה אותי
אז האפקטים ברמה יותר טובה ממה שהוצג (למרות שהם זניחים לחלוטין ורוב הסרט לא מסתמך עליהם) אבל גם יכול להיות שאני פשוט לא זוכר שהם היו נוראיים כי בסך הכל נהניתי מהסרט
הפארודיה לא נמצאת בשלב השלישי של התפתחות ז'אנר?
לפי זכרוני…בשלב הרביעי הז'אנר מתייצב ויוצאים סרטים שלא הולכים אחר חוקי הז'אנר, אך עדיין נותנים לו כבוד בפיזור קלישאות ששיכות לז'אנר במהלך הסרט. לדוגמא "3.10 ליומא" במערבון
בשלב השלישי נמצאת הפארודיה יחד עם שבירת כללי הז'אנר שהיו רגילים אליהם. לדוגמא "הטוב הרע והמכוער" במערבון.
אני לא למדתי קולנוע באופן מקצועי אבל זה מה שזכור לי משיעורי תקשורת :)
אם אני צודק... אז הז'אנר שהצגת עדיין לא עבר את כל השלבים.
אבל יכול להיות שאני טועה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אתה צודק, פשוט בסדר לא נכון
השלב שהצגת כרביעי הוא השלב הרפלקסיבי/רביזיוניסטי, אך הוא השלב השלישי. למרות שלאחר שעוברים את השלב הראשון (הניסיוני) לא משנה מה סדר השלבים. נראו סרטי סכסוך גם בשלב הזה כדוגמת זוהר הרקיע (סרט נוראי אבל מאוד מרתק).
*מוגש לכם בחסות תלמידי קולנוע עילאיים ומתנשאים
רוצים לתרגם את השיחה הזו
גם עבור שאר האנושות?
יאללה שיעור מזורז בקולנוע עיוני
אוקיי אז כמו שכולם יודעים יש ז'אנרים, רובם לא מה שחשבתם (נגיד דרמה וקומדיה הם לא ז'אנרים אך לעומת זאת סרטי גאנגסטרים נגיד כן). כדי שמשהו ייחשב ז'אנר הוא צריך כמה דברים: 1.כל סרטי הז'אנר חייבים שלושה מאפיינים במשותף: א.תמות משותפות.
ב. סגנון עיצובי משותף. ג. נארטיב דומה. 2. כדי שכמה סרטים ייחשבו ז'אנר הם צריכים לעבור את ארבעת אבולוציות הז'אנר: א. השלב הניסיוני- השלב שנערך במשך השנים הראשונות שבהם יוצאים הסרטים בסגנון והם מתחילים להתעצב לפי המאפיינים (ז'אנר שנמצא עכשיו בשלב הזה הוא ז'אנר גיבורי העל). אחרי שהמאפיינים נקבעו שום סרט לא יכול לחזור לשלב הניסיוני (לעומת שאר השלבים, שאפשר ליצור בהם חופשי). ב. השלב הקלאסי- השלב שבו הסרטים שנוצרים בו מכילים את כל המאפיינים ולא חורגים מהם. ג. השלב הרפליקסיבי/ רוויזיוניסטי (או השלב הפוצי)- השלב שבו מתחילים לנסות לבחון את מוסכמות הז'אנר ולשנות חלק מהם (הסרט הראשון שקופץ לי לראש הוא רוקדת בחשיכה של לארס פון טרייר שכיסח למחזות זמר את המוסכמות ושמר רק על אחת). ד. השלב הפארודי- לכל ז'אנר יש שלב פארודי אשר בו מה שנעשה הוא שמירה מוחלטת על כל המוסכמות אך השתמשות בהקצנה כדי להציג אותם כבדיחה (אם כבר אנחנו במחזות זמר אז חנות קטנה ומטריפה זו דוגמה מצוינת לפארודיה שמשתמשת במוסכמות הז'אנר כדי להציג את חולשתו).
*מוגש בחסות תלמאיסטים עילאיים ומתנשאים (ותודה לניר פרבר, המורה המדהים לקולנוע עיוני שמביא אוכל לסטים בשמונה בבוקר)
תודה, זה מעניין.
זה מעלה לי כמה שאלות.
כלפי מה שאמרת על ז'אנר גיבורי העל – אני לא בטוח למה אתה מגדיר אותו כניסיוני, כאשר קיימים כיום במקביל גם סרטים שמצייתים לחלוטין לככלי הז'אנר (כלומר "קלאסיים" כמו סופרמן או ספיידרמן) וגם סרטים משונים יותר שאפילו לא הייתי יודע איפה לשים כמו "סופר", "קיק-אס" או "כרוניקה בזמן אמת" (פארודיים? רפלקסיביים?)?
אז הטיעון שהתחיל את הדיון הזה היה ש"בשר תותחים" (שלא ראיתי), שמציג את עצמו כהתייחסות מקומית לז'אנר סרטי זומבים עם התייחסויות קלות לסכסוך הוא למעשה פארודיה על סרטי סכסוך שיש בה במקרה זומבים? נשמע לי משונה, אבל שוב – לא ראיתי אז אולי אני טועה.
ז'אנר גיבורי העל
הסיבה לכך שהגדרתי את ז'אנר גיבורי העל בשלב הניסיוני היא מכיוון שהוא רק בראשית דרכו (גם אם היו סרטים בסגנון כבר בשנות ה60 הפריצה של הז'אנר קרתה רק במאה ה21). אמנם אפשר לראות את הכיוון שאליו המוסכמות של הז'אנר יפנו (כי הם מבוססות על מקור ספרותי) אבל אי אפשר לקבוע עוד אם השלב הקלאסי ייראה כמו ספיידרמן, האביר האפל או קיק-אס. בנוגע לבשר תותחים אני מבקש שתתעלם מדבריי. אני בא ממקום שבו אני הורגלתי להזות את ההשפעות האלו בכל סרט, גם אם הם לא קיימות. יכול מאוד להיות שאני נותן לסרט משמעות רבה ממה שיש לו כי אני מחפש את המשמעויות האלו במיוחד, וחבל שלא תהנה מסרט כלכך כיפי רק בגלל שחשבת שהוא מהפכני כי מישהו ברשת כתב שהוא ככה
הנקודה היא
שכל הסרטים שהגדרתי כ"משונים" מתייחסים באיזושהי צורה למוסכמות הז'אנר. קיק-אס למשל לא יכול היה להתקיים אם לא היינו כבר מכירים את הנוסחא המקובלת של איך נראה סרט סופר גיבורים, כך שהוא יכול להשתעשע איתן ובכל זאת לציית להם. עצם העובדה שקיימים סרטים כאלה לא מעיד על כך שהז'אנר כבר מספיק מוגדר?
עכשיו כשאני חושב על זה, אולי הז'אנר שאני מדבר עליו, שכבר מרגיש לי מוגדר לחלוטין הוא לא "סרטי סופר גיבורים" באופן כללי אלא ספציפית "סיפורי אוריג'ין" של גיבורי על. זה סוג הסרטים שהוליווד יודעת לספר מתוך שינה וזה סוג הסיפורים שסרטים כמו "קיק-אס" או "כרוניקה" מפרקים לו את הצורה. הגישושים מתחילים בדרך כלל בסרטי ההמשך, כשצריך להבין לאן לקחת את הפרמיס של סיפור האוריג'ין ולהבין איזה עוד סוגים של סיפורים אפשר לספר באמצעות הדמויות והעולם שהובנה בסרט הראשון. אז הרבה פעמים נראה סיפורים נסיוניים יותר (או לעתים יותר מדי קרובות – ריבוט, שמחזיר אותנו שוב לאותו סיפור אוריג'ין מוכר).
כשמגיע לפעמים סרטים מצליחים כמו "האביר האפל" או "הנוקמים", שהם כביכול "קלאסיים" לחלוטין (כלומר, בלי איזו מודעות עצמית בהפוך על הפוך) ועדיין מנסים לעשות משהו חדש לחלוטין עם הז'אנר כולם קופצים על המציאה ומנסים לשחזר את ההצלחה. אז אולי זה מעיד על כך שאכן יש משהו בדבריך – שיש כאן ז'אנר שנמצא בתהליכי גישוש, למרות שלפחות בחלקו הוא כבר מרגיש לי מוגדר לחלוטין ואפילו לעוס.
בקשר לבשר תותחים – זה לא שהניתוח הרתיע אותי. פשוט היה נראה לי קצת מאולץ. אבל זה בסדר – יש לי דווקא חיבה לפירושים מאולצים.
למה 'חנות קטנה ומטריפה' הוא פארודיה על מחזות זמר?
אם הוא פארודיה על משהו (ואני לא בטוח), הרי שזה על סרטי אימה.
זה מאוד ארוך לפרט את הסיבות
לקח למורה שלושה שיעורים לשכנע אותנו שהוא אכן פארודית מחזות זמר אבל בסוף השתכנענו. חלק מהסיבות: פארודיה מובהקת על גריז שהפכה לסימן ידועה בסרט, ניפוח של הסיפור ומערכת היחסים בין סימור לאודרי, שמוצגת בהגזמה מוחלטת.
אבל בנוגע לסיבה שהוא לא יכול להיות פארודיה על סרטי אימה
היא כי הוא בעצמו רימייק לסרט אימה
נדמה לי שאם צריך שלושה שיעורים כדי לשכנע מישהו שסרט הוא פארודיה
אז או שהוא לא פארודיה, או שהוא פארודיה ממש ממש גרועה…
בקיצור
שווה צפייה או לחכות לדיוידי?
הכי שגרתי שאפשר, אבל משלנו
הדבר היחיד שמבדיל את בשר תותחים מסרטי זומבים אחרים, הוא השימוש במונחים ישראלים. יאמר לזכותו שהוא עושה זאת בצורה לא רעה. יאמר לזכותו גם שאיתן גפני יודע לבנות מתח, לבחור פסקול וללהק שחקנים. מה יאמר לרעתו? שהעלילה היא אוסף קלישאות של סרטי זומבים, ללא שום חידוש. שמתחיל להימאס מדמויות בסרטי אימה שמתנהגות כאילו אין בעולם שלהן סרטי אימה בדיוק מהז'אנר הזה. שהסצנה בכתוביות הסיום מיותרת והורסת משהו מהאווירה של שאר הסרט. שהאפקטים כל כך גרועים, שכל סצנת אקשן נראית כמו טריילר לשובר הקופות החדש מגאנה.
זה סרט שלא חייבים לראות בקולנוע, כי הוא לא ממש מנצל את המדיום. מצד שני, זה מאמץ ראוי לציון. הדמויות סטראוטיפיות, אבל לא טיפשות וזה מוסיף לסרט אמינות שחסרה בהרבה סרטי אימה. אני מפרגן על הנסיון והנכונות ללכת עד הסוף עם הז'אנר, אבל מצר על העדר מגע אישי שיעשה את הסרט לפחות צפוי.
ברצינות?
כבר זה ירד? אבלאבלאבל זומבים ישראלים. סעמק.
"הסרט הכי פחות נצפה של 2014!"
האקדמיה לקולנוע שיחררה את נתוני מכירת הכרטיסים השנה, בלי הפתעות גדולות (אפס ביחסי אנוש במקום הראשון, גאליס וגט צמודים ממש במקומות שני ושלישי) ועם נתון קצת עצוב אחד: רק 500 אנשים הלכו לראות את בשר תותחים. למען האמת, הייתי שמח לשמוע ולגלות קצת יותר על הנתון העצוב הזה, בייחוד בעקבות המשיכה המוקדמת שלו מהמסכים (פחות משבועיים למיטב זכרוני).
מקור