-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
המשרת
Lee Daniels' The Butler
סיפורו של ססיל גיינס, ששירת בתפקיד משרתו האישי של נשיא ארצות הברית לאורך עשרות שנים, בשירותם של מספר נשיאים שונים ובעוד החברה והמדינה סביבו משתנה.
תאריך הפצה בארה"ב: 16/08/2013
תאריך הפצה בישראל: 03/10/2013
תשדיר שירות חינוכי על תולדות המאבק לשיוויון בארה"ב. בתור סרט, חסר ערך.
סרט מהנה.
סרט שהוא סקירה היסטורית מזווית נחמדה, ויש ניגוד טוב בין סיפור המשרת לסיפור של הבן.
צריך לציין שעיקר הסרט הוא לא בבית הלבן אלא בקהילה השחורה כולה. אחוז הבית הלבן בסרט יחסית נמוך, יחסית למה שמשתמע מהתקציר הרשמי (לא זוכר את הטריילר). הנשיאים המתחלפים והמפורסמים האחרים נחמדים, אבל יש לכל אחד מהם מעט מאוד זמן מסך.
סיום הסרט הופך אותו לקצת יותר מדי קיטשי, היה עדיף לסיים אותו טיפה לפני כן.
ונזכרתי כמה אני מתגעגע לאלן ריקמן. ורובין וויליאמס גם.
אה, כן, ותודה לסינמה סיטי ראשל"צ
שהתחיל את הסרט בזמן(!) וכך גרם לשליש אולם בערך לפספס את תחילתו.
*זו* הדרך לגרום לנו לראות פרסומות? ליצור אי ודאות לגבי מועד תחילת הסרט?
ממש מבאס.
לגלילות אנחנו בדרך כלל יוצאים כשהסרט מתחיל רשמית – מהבית.
אחרי עשרים דקות נסיעה ורכישת נשנושים, אנחנו נכנסים בערך כשמתחילים לפרסם סרטים בקרוב.
בממוצע עד תחילת סרט יש כחצי שעה מפתיחת הדלתות לאולם.
הפדיחה היתה יותר גדולה.
זה לא רק שפספסנו בערך 10 דקות מהסרט.
זה הגיע אחרי שעה שלמה שבה הרגעתי את שני שותפיי-לצפיה-הלחוצים-מאוד שאין מה לדאוג, שגם אם נאחר להגיע לשעה הנקובה, לא נפספס את תחילת הסרט כי יש כ-20 דקות של זבל לפני שהסרט מתחיל, ועשיתי את זה כבר פעמיים בעבר וזה הוכיח את עצמו באופן נפלא. אפילו לא שאלנו בקופות מתי הסרט מתחיל, היה ברור שיש עוד זמן.
ואז נכנסו לאולם.
פדיחה.
עוד לא ראיתי את הסרט,
אבל אני חייב לומר שהליהוקים לנשיאים ממש משעשעים אותי בעד כמה הם לא קשורים.
רובין וויליאמס = אייזנהאואר? מה? למה נותנים לוויליאמס לגלם נשיא רפובליקני שדווקא היה די קשוח ולא ממש היה ידוע בפרסונה משעשעת כלשהי?
אלן ריקמן = רונלד רייגן? זה מעניין, אבל גם לא בדיוק מתאים, והאמת שיש לי תחושה שטום מורלו איכשהו התערב בליהוק הזה כדי לגרום לכך שיזהו את רייגן עם שחקן שידוע בגילום של נבלים בלבד.
ג'יימס מרסדן = ג'ון קנדי? האמת, קלעו בול במראה. בשחקן טוב? לא ממש.
ג'ון קיוזאק = ניקסון?! טוב, פה כבר נראה שהם ניסו להריץ דאחקות.
בסט עצמו זה עוד יותר מגוחך.
ג'ון קיוזאק = ניקסון? מה הקשר? "נו מה הבעיה", אמר המפיק, "נדביק לו אף מלאכותי כמו של ניקסון". אז הדביקו לו אף. ואכן, האף שלו דומה לאף של ניקסון. שום חלק אחר בו לא מזכיר אותו בשום צורה.
רייגן-ריקמן דווקא הלך טוב בסרט.
הצליחו לעשות אותו די דומה.
וויליאמס-אייזנהאואר – זה שהוא מזוהה עם דמויות משעשעות לא קשור לסרט הזה. הוא יכול לעשות עוד דברים בחיים, גם קטעים רציניים.
קיוזאק-ניקסון, כמו שרד כבר ציין, אכן נראה לא קשור כ"כ.
בכל מקרה, אין להם הרבה זמן מסך (ולטעמי חבל), ככה שלחלקם אין ממש זמן לפתח להם "אישיות".
אני נהנתי
הגעתי עם ציפיות נמוכות למדי במחשבה שאני נכנס לסרט אוסקרים טרחני שמנסה לרגש בכוח – וקיבלתי סרט מצחיק ומעניין, עם הופעות נחמדות שרק לקראת סופו גולש לעבר מחוזות הריגוש הסנטמינטלי.
אם אני לא טועה,
הבן שלו נכנס לסיפור בשלב מאוחר יחסית – פשוט משום שבחלק המוקדם של הסרט הוא עוד לא נולד – וכמו שאמרת, הסיפור הזה נפתר לפני הסוף. יוצא שבסך הכל, היחסים של גיבור הסרט עם בנו תופסים חלק קטן ממשך הסרט, ולכן הם לא יותר מעלילת משנה. רק שעלילה ראשית – די אין.
לא זוכר במדויק אבל
בהרגשה שלי, הזמן שעובר עד שמגיעים לבן שלו ולילדים שלו הוא קצר יחסית (חצי שעה או פחות) ומעבר לזה הוא מרגיש גם נורא כמו אקספוזיציה – שום דבר לא קורה שם שמשפיע על שארית הסרט והסרט "מתחיל" רק כאשר הוא מקבל את העבודה בבית הלבן, שבשלב הזה כבר יש לו ילד. והסוף האובמה של הסרט הוא בסך הכל הארכת חמש דקות לא נחוצה. ( והפעם השנייה השנה שחמש דקות של סוף איימו להרוס סרט שלם לפניהם – אחרי שסרט שלם שמסרב להיכנע לתכתיבים של סרטי התמכרות נכנע לאותם תכתיבים בצורה הכי קיטשית ולא אמינה שאפשר להיות. למה , הטיסה, הו למה?)
אבל אולי זאת הייתה רק הרגשה, ובאמת היחס הוא אחר. ובכל זאת, אני חושב שהעלילה עם הילד שלו היא לא עלילת משנה, כי כאשר היא מתקיימת, היא עיקר הבמה. לראייה, אין אירועים פוליטיים שקורים רק בשביל שנוכל לראות את פורסט ויטקר מסתכל עליהם בעין פוזלת – כל אירוע שקורה משפיע ישירות על מערכת היחסים שלהם ומערב או את האבא או את הבן. בא לומר אולי יש חלקים ארוכים לסרט ללא סיפור, אבל יש באמצע סיפור, ואחד די נחמד אפילו.
יכול להיות שאתה צודק.
אני לא זוכר את הסרט מספיק.
התחושה שנשארה בי מאז היא שהיה סיפור
רק שהוא לא בדיוק היה ממוקד. לא ממוקד בדמות הראשית ולא ממוקד ביחס לעצמו. באתי לסרט על המשרת בבית הלבן, קיבלתי סרט (שהיה סבבה) על המשרת בבית שלו ועל הקהילה השחורה בכלל. הסיפור הלך יותר "לרוחב" הקהילה השחורה מאשר "לעומק" הדמות הראשית. ככה אולי שהפוקוס הבעייתי, יחד עם הציפיות שנוצרו מהתקצירים והטריילר ושם הסרט, יצרו את התחושה של "אין סיפור", לא יודע.
זה לפחות מה שאני זוכר.