אם זה לא סימן משמים שקריסטין ויג היא זוגתי המיועדת, אז או ש
א. הכל היה עבודה בעיניים, אין אלוהים, ואפשר בשקט לחמוד חמור שכני ולא לטלפן להורים בחג הבא
ב. השם יתברך חומד לו לצון ובכלל שומר אותי לסקרלט
קריסטין וויג מעצבנת כהרגלה. רוז ביירן מעצבנת אף היא. את מליסה מקארתי כיערו. הסרט נמתח מעל שעתיים (למה?!). יש בו סצינות רבות שנראות כאילו זה מערכון בסנל ששכחו לחתוך. ויש כמובן גם הומור הפרשות.
אם בכל זאת רוצים מילה טובה על הסרט אז מאט לוקאס כשותפה לדירה (ואחותו) היו משעשעים. והכלבלבים חמודים. אם יש לכם שעתיים (פלוס) פנויות ואתם מחפשים סרט להעביר בו את הזמן – לכו לסרט אחר.
כמעט נרדמתי באמצע, ברצינות.
חוץ מהשוטר האירי כולם משחקים נוראי: בכל פעם שמישהו אומר (סוג של) פאנצ' ליין – הוא/היא מחכה שניה שהקהל באולפן יסיים לצחוק (!).
מסקנה: לא כל שחקן TV יכול לעבור למסך הגדול בצורה חלקה.
מישהו שאל למה אין ביקורת, אני לא חושב ששווה לבזבז על זה כסף.
היא ממש שיחקה. לא במערכון, אלא ממש. שיחקה.
והיא דווקא אחת הבודדות שמעולם לא הציקו לי עם השטיקים שלה בסנל, אז מפתיע אותי שהיא הצליחה לנער כל כך יפה את כישרון המערכונים שלה וממש לשחק.
החלוקה של סרטים לפי מגדר היא מטומטמת ומי שמצדד בה הוא דביל שלא מבין שום דבר מהחיים שלו.זה מכעיס וכמעט מעליב לרמוז שאני לא יכול ליהנות מסרט כלשהו רק כי אני משתין בעמידה.
גברים ונשים בחברה שלנו מחונכים, מגיל צעיר מאוד, להתנהג אחרת, לחשוב אחרת, להרגיש אחרת ולאהוב דברים אחרים. לכן, כן, בהחלט, יש מוצרים שמיועדים לנשים ומוצרים שמיועדים לגברים. זה לא מצב ראוי, אבל זה המצב הקיים. אין שום דבר מטומטם בלהודות שהמציאות קיימת.
ואפשר להבין למה.
אגב,אני לא מסכים איתך,החברה אומנם מנסה לחנך אנשים להעדפות מסוימות ע"פ המגזר שלהם אך אני לא חושב שזה משנה בסופו של דבר את ההעדפות האמיתיות של הבנאדם.
כי אם אתה צודק, אז נשים וגברים באמת, באופן מהותי, גנטי ובלתי ניתן לשינוי, שונים לגמרי אלו מאלו. כי, בפועל, דפוסי הקנייה והבידור של נשים וגברים שונים. אם זה לא נובע מהבדלים בחינוך החברתי, אז זה נובע מהבדלים גנטיים.
הנטיות תמיד קיימות,הרבה אנשים פשוט לא מודים בזה כי זה לא מקובל בחברה.
כמו ילד בן 5 שאוהב לשחק בבובות וילדה בחטיבה שאוהבת כדורגל,המשיכה עצמה קיימת תמיד אך הם לא מממשים אותה כי צוחקים עליהם.
בה משתמש אנונימי שמסביר לאקליפס לעתיד ש"ברור" שהיא לא נהנתה מ"אמריקן פאי" כי "זה סרט שרק בנים יהנו ממנו".
התגובה הראשונה היא באמת שזה מגוחך, אבל אם להודות רגע על האמת – בהנחה שרוב האוכלוסייה היא סטרייטית (ואפשר להתווכח אם זה תוצר של חיברות או ביולוגיה. אני נוטה לראשון), קומדיות סקס שמציגות גברים כגיבורים ראשיים ונשים כאובייקטים מיניים, מנסתם יקסמו יותר לקהל גברי.
כמובן, לא לכל הקהל הגברי. חוש הביקורת של הגברים לא צריך להתפוגג ברגע שמראים להם ציצי. אני רוצה להאמין שיש לא מעט גברים שהצגה מחפצנת של נשים מפריעה להם לא פחות מלנשים, ובכל מקרה – "זה לא סרט לבנות" לא יכול להוות תירוץ למשחק גרוע, כתיבה חלשה והומור דלוח. אבל סטטיסטית: כן, הייתי אומר שיש סרטים שגברים ייהנו מהם יותר מנשים ולהפך.
לאחרונה עלה בלבי החשד שאנשים רבים, אם לא הרוב, לא באמת מקבלים את רעיון הסובלנות לשונה, אלא אונסים את רעיון השוויון לתוך השקפת עולם בלתי סובלנית בעליל. דהיינו, אם כולנו שווים, הרי שכולנו חייבים להיות זהים. אחרת למה קמה צעקה פה ושם לנוכח הטענה שקיימים הבדלים גנטיים או תרבותיים שאינם ברורים מאליהם בין קבוצות שונות באוכלוסיה?
לחלופין, האנשים שמתקוממים חוששים, במודע או שלא במודע, שרוב הציבור או הציבור השלט (שולט? שליט?) יקיא מתוכו את הציבור שהתגלה כשונה, במקרה שהקבוצה האחרונה חלשה יחסית.
חוץ מזה, להגיד שדגברים ונשים שונים "לגמרי" אלה מאלה זו לא הגזמה?
אני לא באמת רוצה להיכנס לוויכוח (או דיון), כי אסור לי (ואני מקווה שלא עברתי את הגבול עדיין), אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך.
הבעיה, נדמה לי, איננה רק עם הטענה שגברים ונשים שונים אחד מהשני באופן מהותי – אלא שבתוך כל קבוצה, הם זהים אחד לשני באופן מהותי: כל הנשים אותו הדבר וכל הגברים אותו הדבר.
אפילו כאן הבעיה איננה מהותית, במיוחד אם לא לוקחים את הטיעון הזה עד הקצה. אבל לעבור מכאן ועד לשיפוט ערכי הדרך קצרה מאוד: אם כל הנשים הן, נגיד, פאסיביות יותר, ונוטות להגיב למצבים במקום ליזום אותן, אז לא ממש מתאים להן להיות מנהיגות (בתפיסה הנוכחית שלנו של מהי מנהיגות ראויה). אם זה רק עניין של חיברות, אפשר לשנות את החיברות, או לטעון שחיברות משפיע עד מידה מסוימת, אבל אחר-כך לכל אדם יש אופי משלו.
אגב, מה שמטריד אותי בעולם האמיתי, במקום התיאורטי, הוא שבפועל אנחנו לא ממש משנים את החיברות: אנחנו עדיין, ואולי אפילו יותר מתמיד, מלמדים נשים להיות "בנות" (אובססיביות למראה החיצוני, מנומסות, דואגות לאחרים) וגברים להיות "בנים" (משלימי-משימות, אלימים, אינדיבידואליסטים). ראה, למשל, את 'עולם הבנות' באתר הזה: http://myfirsthomepage.co.il/
נהניתי בטירוף (למרות הקטעים האפטואיים – רובם בחצי הראשון – שהיו בחלקם מוקצנים מדי). אני מת על וויג – די מעצבנת רוב הזמן בסנל, שם פשוט נותנים לה להשתולל עם הטיקים, אבל תמיד ידעתי שיש לה פוטנציאל, וכאן לדעתי היא מממשת אותו. חשוב מזה: כריס או'דוד (או איך שלא כותבים את זה בעברית) – אושייה גיקית רבת זכויות – פשוט גדול, ומבחינתי איזן את הסרט ונתן לי דמות גברית להתחבר אליה. מדהים שהחלק שלו כמעט ולא מוזכר בביקורות.
אני חושב שהתגובה שהייתה לסרט בארצות הברית הייתה דיי מוגזמת. יש רגעים מאד מצחיקים בסרט אבל השאר מלא בדמויות מעצבנות ובדיחות מגעילות (לא נראה שלקהל שלי זה הפריע…). נראה לי שאותו דבר שקרא עם ההנגאובר חוזר על עצמו כאן…
ש95% מהקטעים שמופיעים בטריילר – נחתכו (באכזריות?) מהסרט עצמו (או לפחות מהגרסה שאני ראיתי אתמול)
ודווקא היה מצחיק וחביב. צפוי ושבלוני, אבל עדיין – מצחיק ו*הרבה* פחות מביך מצ'יק פליק אחרים.
הבדיחות סופרו בטריילר באופן שונה מן הדרך שבא הם סופרו בסרט -בטריילר הפאנץ' ליין על לעשות מועדון קרב מופיע כחלק משיחה זריזה בטלפון, בסרט הפאנץ' ליין הזה במסגרת דיון ארוך במסעדה וכו'. אגב, ב"ביגנרס" הפער בין הדרך שבא הדברים מספורים בטריילר ובסרט גדול אף יותר
ראיתי את הסרט אתמול. היה נחמד.
יש למישהו מושג למה השוטר שמופיע בסרט מדבר לעיתים במבטא לא אמריקאי בעליל? (סקוטי, אירי, משהו בסגנון)
זה ממש מוזר בהתחשב בעובדה שזה סרט אמריקאי לחלוטין, שמתרחש בויסקונסין…
ראיתי את הסרט בלי כתוביות בעברית, ודי בדילוגים אז יכול להיות שפיספסתי משהו שמדבר על זה.
ראיתי את הבחור שמשחק את השוטר מתראיין ב"קונן אובריין", והמבטא שלו נשמע בדיוק כמו שהוא בסרט.
הוא מאירלנד, לפי הראיון, אבל נראה לי שהוא כבר גר איזה תקופה בארה"ב, אז המבטא שלו נשמע לפעמים אמריקאי ולפעמים ממש לא.
חוץ מזה שמבטא אירי הוא לא כל כך בולט לעומת מבטא סקוטי או קוקני (בני המעמד הנמוך בלונדון)…
הם מאוד מוכרים היום בעולם. ומאט לוקאס גם עשה את "בריטניה הקטנה בארה"ב" ב-HBO כמדומני. זה כמו חבורת מונטי פייטון שעשו סרטים, בנפרד, בארה"ב. נראה לי שהם הגיעו לזה בגלל שהם מוכשרים וכנראה בגלל שיש להם סוכנים טובים
היו בסרט כמה רגעים משעשעים, אבל לא מספיק כאלו בשביל לפצות על כך שבסופו של דבר הוא היה עשוי די רע. ובנוסף למחסור בבדיחות מוצלחות, גם היו רגעים של חוסר יכולת להפסיק בדיחה בזמן, כמו בסצנה המעיקה של נאומי הברכה במסיבת האירוסין.
העלילה, מצידה, נראתה כמו אוסף של אנקדוטות נטולות הקשר. רצינו להגיע ללאס וגאס אבל הורידו אותנו מהטיסה? בואו נחזור באוטובוס ולעולם לא נדבר על זה או ננסה להגיע לשם שוב. גם כל הסיפור בין הגיבורה לשוטר היה צולע במיוחד, וכנ"ל הדרך שבה הגיבורה סולחת בקלות מוגזמת לדמות שלאורך כל הסרט השתדלו להשניא עלינו.
בעשרים הדקות האחרונות הסרט בכלל התרסק סופית, עם ירידה חדה במינון ההומור ועלייה מיותרת במינון הרגשנות.
20 הדקות האחרונות אכן היו רזות בצחוקים, אבל עד אז האולם בו ראיתי את הסרט רעד כמה וכמה פעמים (אפילו בסצנת הברכות, שבה גם אני די התחפרתי בכיסא באי-נוחות). לדעתי העלילה זרמה יפה ובצורה הגיונית, אם כי אפשר לדבר על כך שבחצי הראשון הדגש הוא על חבורת הבנות ובחצי השני הן פשוט נעלמות. הקטע של הטיסה המיורטת לואגס בא לשמש כזרז להתפרקות של הגיבורה ושל היחסים בינה לבין חברתה, והוא אכן מאוזכר לאחר מכן בכמה הזדמנויות. את הקטע בינה לבין השוטר אהבתי – הוא היה מבחינתי עוגן עלילתי לגיטימי ונבנה יפה, בלי יותר מדי הגזמות.
לגבי ה"סליחה" לדמות ה"רשעית" – זה לדעתי היה רגע מפתח בסרט: הגיבורה עשתה את המסע שלה, והבינה בסופו של דבר שהבחורה הזו פתטית למדי (דבר שהודגש בצורה קצת מוגזמת) ומחפשת אישור בצורה נואשת, ושמעבר לכך: חלק גדול מהתגובה ההיסטרית שלה אליה בא מתוך חוסר הביטחון ותחושת האובדן שלה עצמה. כאשר בסוף החתונה הלן באה ולהיפרד, היא כמעט נואשת, כי היא יודעת שהשימושיות שלה תמה, ושהחברות בת עשרים השנים בין שתי הגיבורות חזקה מתמיד, ולה אין מקום בה; ה"נעים היה להכיר אותך" שלה נשמע כמעט מתחנן – ובסרט פחות טוב, זו היתה ההזדמנות של הגבורה לרמוס אותה בשתי הרגליים, להחזיר לה על כל כאבי הלב ש"גרמה" לה. הגיבורה אכן מתלבטת לשתי שניות – אך בסופו של דבר היא בוחרת באופציה המנומסת, כי היא יודעת שהאשה הזאת אין לה שום משמעות בחייה שלה, והיא מעדיפה לזרוק לה עצם מתוך מידה של רחמים.
הו טרנד המלמולים והדיבורים שנכנסים אחד לתוך השני.Jaguarב-29/01/2012 07:16
הו טרנד המלמולים והדיבורים שנכנסים אחד לתוך השני.
Jaguar
פורסם ינואר 29, 2012 ב 7:16
נמאסת עליי בערך שתי שניות לאחר שהופעת, והעובדה שמתחו אותך לאורך כל כך הרבה שנים בסדרות טלוויזיה (תרגיע, ריקי ג'רוויס) וסרטים (ג'אד אפטאו) גרמה לך להיות מאוס עוד יותר, אבל אלוהים כמה שהסרט הזה שחק אותך. אחרי 20 דקות צפייה בסרט (שנראו לי כמו שעה וחצי ולא הבנתי איך יש עוד כל כך הרבה זמן) הרגשתי מועקה לשבת בכיסא. קריסטן וויג נראית כמו מישהי שמחקה דמויות שהיא ראתה בסרטים כאלו, ולרגע אחד לא באמת הזדהיתי/חיבבתי אותה או רציתי בהצלחתה.
הסרט לא באמת כזה גרוע, ויש ב כמה רגעים משעשעים בהחלט ונקודות אור מסויימות (מאיה רודולף לא מעצבנת, מליסה מקארת'י נהדרת כהרגלה), אבל הם לא מפצים כלל על חוסר הנוחות שתרגישו בזמן הצפייה. אני מבין מדוע הכובען המטורף כל כך היה נגד מועמדותו של הסרט (למען האמת כשהתחלתי לראות עוד הייתי בטוח שאני אמצא את אחת התגובות שלו ואתחיל בכמה הוא מגזים) והוא צודק לחלוטין.
אני בטוח שרצית שזה יהיה נהדר וכבר הכנת ראשי פרקים של תגובה על איך אני לא מבין בסרטים וכו'. אבל מה לעשות, זה סרט נוראי. ולעומתך, אני לא ראיתי נקודות אור. רק דקה ועוד דקה ועוד דקה של 'איך לעזאזל בזבזו תקציב הוליוודי על הדבר הזה'.
הבעיה עם הסרט שהוא פשוט נראה כמו חיקוי של קומדיה ולא כמו קומדיה. כמו מערכון של SNL או פארודיות על סרטים והמופרכות שלהם, הסרט פשוט לוקח אלמנטים מוכרים מקומדיות אחרות (מוצלחות או לא) ושם אותן בסרט וזה פשוט לא עובד.
שוב, המלמולים והדיבורים בתוך דיבורים של הדמויות ממש מעיקים. כאילו, ממש! זה לא מצחיק, לא אמין, לא מובן, לא משרת לא כלום. בבקשה הוליווד, תפסיקי עם זה.
אנני (קריסטין וויג) היא דמות הזויה. לרגע אחד היא כנועה, רגע אחר היא נלחמת על חברה שלה, רגע שני היא פוגעת באנשים סתם ככה, ברגע שלישי היא איזו אישה עם בעיות ביטחון. וחבל שזו הדמות הראשית. דמויות המשנה מראות קמצוץ של עניין ברגעיהן הדלים כמו שתי השושבינות במטוס.
מליסה מקארת'י נהדרת תמיד. התזמון הקומי שלה מושלם, והעובדה שדמותה לא ממאיסה את עצמה בדקה וחצי הראשונות הן רק פרי עבודתה של השחקנית. היה לדמות הזו את כל הפוטנציאל של להיות הזאק גאלאפאנקס החדש והיא איכשהו נמנעה מכך. זו לא באמת נקודת אור אלא יותר הערכה כלפי השחקנית.
התסריט באמת נראה כאילו נכתב ע"י מתחילים. אין התמקדות בעלילה מסויימת, הסרט קופץ מנושא אחד לנושא אחר, שוב כמו חיקוי של קומדיות. הסרט היה יכול לעבוד הרבה יותר טוב לו היה מנסה להיות פארודיה על קומדיות רומנטיות, ועם שיפוצים מסויימים בעלילה והטסה של שחקנים מסויימים זה גם יכול היה להיות הרבה יותר מוצלח.
מצד שני, מה אני מבין? הסרט הוא אחד המצליחים השנה, וכשאני מעז להגיד שלא אהבתי את 'האנגאובר' באיזה בר אז האמריקאים קופצים עליי בצרחות.
ביומולדת שלי!!!
אם זה לא סימן משמים שקריסטין ויג היא זוגתי המיועדת, אז או ש
א. הכל היה עבודה בעיניים, אין אלוהים, ואפשר בשקט לחמוד חמור שכני ולא לטלפן להורים בחג הבא
ב. השם יתברך חומד לו לצון ובכלל שומר אותי לסקרלט
כריסטין ויג התארחה אצל ג'ון סטיוארט,
וסיפרה שלה ולשותפה שלה לכתיבת הסרט לא הייתה כמעט הכשרה קודמת, הן קנו סוג של screenwriting for dummies, ושלחו את זה לג'אד אפאטו. ומסתבר שיצא להיט.
שומר נפשו ירחק
קריסטין וויג מעצבנת כהרגלה. רוז ביירן מעצבנת אף היא. את מליסה מקארתי כיערו. הסרט נמתח מעל שעתיים (למה?!). יש בו סצינות רבות שנראות כאילו זה מערכון בסנל ששכחו לחתוך. ויש כמובן גם הומור הפרשות.
אם בכל זאת רוצים מילה טובה על הסרט אז מאט לוקאס כשותפה לדירה (ואחותו) היו משעשעים. והכלבלבים חמודים. אם יש לכם שעתיים (פלוס) פנויות ואתם מחפשים סרט להעביר בו את הזמן – לכו לסרט אחר.
מש"אמם לגמרי.
כמעט נרדמתי באמצע, ברצינות.
חוץ מהשוטר האירי כולם משחקים נוראי: בכל פעם שמישהו אומר (סוג של) פאנצ' ליין – הוא/היא מחכה שניה שהקהל באולפן יסיים לצחוק (!).
מסקנה: לא כל שחקן TV יכול לעבור למסך הגדול בצורה חלקה.
מישהו שאל למה אין ביקורת, אני לא חושב ששווה לבזבז על זה כסף.
דווקא מאיה רודולף הרגה אותי
היא ממש שיחקה. לא במערכון, אלא ממש. שיחקה.
והיא דווקא אחת הבודדות שמעולם לא הציקו לי עם השטיקים שלה בסנל, אז מפתיע אותי שהיא הצליחה לנער כל כך יפה את כישרון המערכונים שלה וממש לשחק.
הסרט מתאים לשני המינים?
או רק לנשים?
הסרט מתאים למי שאוהבים סרטים כאלו
זה לא נקבע ברחם.
(לא ראיתי את הסרט).
כל כך צודק...
החלוקה של סרטים לפי מגדר היא מטומטמת ומי שמצדד בה הוא דביל שלא מבין שום דבר מהחיים שלו.זה מכעיס וכמעט מעליב לרמוז שאני לא יכול ליהנות מסרט כלשהו רק כי אני משתין בעמידה.
זה לא עניין של "לא יכול", אלא של "פחות סביר"
גברים ונשים בחברה שלנו מחונכים, מגיל צעיר מאוד, להתנהג אחרת, לחשוב אחרת, להרגיש אחרת ולאהוב דברים אחרים. לכן, כן, בהחלט, יש מוצרים שמיועדים לנשים ומוצרים שמיועדים לגברים. זה לא מצב ראוי, אבל זה המצב הקיים. אין שום דבר מטומטם בלהודות שהמציאות קיימת.
אוקי,אז זה לא המסר שקיבלתי.
ואפשר להבין למה.
אגב,אני לא מסכים איתך,החברה אומנם מנסה לחנך אנשים להעדפות מסוימות ע"פ המגזר שלהם אך אני לא חושב שזה משנה בסופו של דבר את ההעדפות האמיתיות של הבנאדם.
אני מאוד מקווה שאתה טועה.
כי אם אתה צודק, אז נשים וגברים באמת, באופן מהותי, גנטי ובלתי ניתן לשינוי, שונים לגמרי אלו מאלו. כי, בפועל, דפוסי הקנייה והבידור של נשים וגברים שונים. אם זה לא נובע מהבדלים בחינוך החברתי, אז זה נובע מהבדלים גנטיים.
לא לזה התכוונתי
הנטיות תמיד קיימות,הרבה אנשים פשוט לא מודים בזה כי זה לא מקובל בחברה.
כמו ילד בן 5 שאוהב לשחק בבובות וילדה בחטיבה שאוהבת כדורגל,המשיכה עצמה קיימת תמיד אך הם לא מממשים אותה כי צוחקים עליהם.
בדיוק נתקלתי בתגובה נושנה
בה משתמש אנונימי שמסביר לאקליפס לעתיד ש"ברור" שהיא לא נהנתה מ"אמריקן פאי" כי "זה סרט שרק בנים יהנו ממנו".
התגובה הראשונה היא באמת שזה מגוחך, אבל אם להודות רגע על האמת – בהנחה שרוב האוכלוסייה היא סטרייטית (ואפשר להתווכח אם זה תוצר של חיברות או ביולוגיה. אני נוטה לראשון), קומדיות סקס שמציגות גברים כגיבורים ראשיים ונשים כאובייקטים מיניים, מנסתם יקסמו יותר לקהל גברי.
כמובן, לא לכל הקהל הגברי. חוש הביקורת של הגברים לא צריך להתפוגג ברגע שמראים להם ציצי. אני רוצה להאמין שיש לא מעט גברים שהצגה מחפצנת של נשים מפריעה להם לא פחות מלנשים, ובכל מקרה – "זה לא סרט לבנות" לא יכול להוות תירוץ למשחק גרוע, כתיבה חלשה והומור דלוח. אבל סטטיסטית: כן, הייתי אומר שיש סרטים שגברים ייהנו מהם יותר מנשים ולהפך.
אני לא מבין מה רע אם השוני הפסיכולוגי הוא תורשתי.
לאחרונה עלה בלבי החשד שאנשים רבים, אם לא הרוב, לא באמת מקבלים את רעיון הסובלנות לשונה, אלא אונסים את רעיון השוויון לתוך השקפת עולם בלתי סובלנית בעליל. דהיינו, אם כולנו שווים, הרי שכולנו חייבים להיות זהים. אחרת למה קמה צעקה פה ושם לנוכח הטענה שקיימים הבדלים גנטיים או תרבותיים שאינם ברורים מאליהם בין קבוצות שונות באוכלוסיה?
לחלופין, האנשים שמתקוממים חוששים, במודע או שלא במודע, שרוב הציבור או הציבור השלט (שולט? שליט?) יקיא מתוכו את הציבור שהתגלה כשונה, במקרה שהקבוצה האחרונה חלשה יחסית.
חוץ מזה, להגיד שדגברים ונשים שונים "לגמרי" אלה מאלה זו לא הגזמה?
אני לא באמת רוצה להיכנס לוויכוח (או דיון), כי אסור לי (ואני מקווה שלא עברתי את הגבול עדיין), אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך.
שוני בין קבוצות = אחידות בתוך הקבוצה
הבעיה, נדמה לי, איננה רק עם הטענה שגברים ונשים שונים אחד מהשני באופן מהותי – אלא שבתוך כל קבוצה, הם זהים אחד לשני באופן מהותי: כל הנשים אותו הדבר וכל הגברים אותו הדבר.
אפילו כאן הבעיה איננה מהותית, במיוחד אם לא לוקחים את הטיעון הזה עד הקצה. אבל לעבור מכאן ועד לשיפוט ערכי הדרך קצרה מאוד: אם כל הנשים הן, נגיד, פאסיביות יותר, ונוטות להגיב למצבים במקום ליזום אותן, אז לא ממש מתאים להן להיות מנהיגות (בתפיסה הנוכחית שלנו של מהי מנהיגות ראויה). אם זה רק עניין של חיברות, אפשר לשנות את החיברות, או לטעון שחיברות משפיע עד מידה מסוימת, אבל אחר-כך לכל אדם יש אופי משלו.
אגב, מה שמטריד אותי בעולם האמיתי, במקום התיאורטי, הוא שבפועל אנחנו לא ממש משנים את החיברות: אנחנו עדיין, ואולי אפילו יותר מתמיד, מלמדים נשים להיות "בנות" (אובססיביות למראה החיצוני, מנומסות, דואגות לאחרים) וגברים להיות "בנים" (משלימי-משימות, אלימים, אינדיבידואליסטים). ראה, למשל, את 'עולם הבנות' באתר הזה: http://myfirsthomepage.co.il/
בתור גבר שמחובר לצד הנשי שבו...
נהניתי בטירוף (למרות הקטעים האפטואיים – רובם בחצי הראשון – שהיו בחלקם מוקצנים מדי). אני מת על וויג – די מעצבנת רוב הזמן בסנל, שם פשוט נותנים לה להשתולל עם הטיקים, אבל תמיד ידעתי שיש לה פוטנציאל, וכאן לדעתי היא מממשת אותו. חשוב מזה: כריס או'דוד (או איך שלא כותבים את זה בעברית) – אושייה גיקית רבת זכויות – פשוט גדול, ומבחינתי איזן את הסרט ונתן לי דמות גברית להתחבר אליה. מדהים שהחלק שלו כמעט ולא מוזכר בביקורות.
לא משהו...
אני חושב שהתגובה שהייתה לסרט בארצות הברית הייתה דיי מוגזמת. יש רגעים מאד מצחיקים בסרט אבל השאר מלא בדמויות מעצבנות ובדיחות מגעילות (לא נראה שלקהל שלי זה הפריע…). נראה לי שאותו דבר שקרא עם ההנגאובר חוזר על עצמו כאן…
שאלה שמסקרנת אותי
ראיתי את הסרט אתמול. היה נחמד.
יש למישהו מושג למה השוטר שמופיע בסרט מדבר לעיתים במבטא לא אמריקאי בעליל? (סקוטי, אירי, משהו בסגנון)
זה ממש מוזר בהתחשב בעובדה שזה סרט אמריקאי לחלוטין, שמתרחש בויסקונסין…
ראיתי את הסרט בלי כתוביות בעברית, ודי בדילוגים אז יכול להיות שפיספסתי משהו שמדבר על זה.
מדברים על זה
בנקודה מסוימת היא אומרת לו שהיא לא ידעה שאפשר לעבוד במשטרה בלי להיות אזרח אמריקאי – יותר כעקיצה על המבטא מאשר תהייה עם באמת יש לו אזרחות
תודה על התשובה.
ראיתי את הקטע שדיברת עליו, אבל באמת חשבתי שזו סתם עקיצה ולא ממש הסבר.
כנראה שהם סתם מצאו שחקן טוב, וגילו פתאום שהוא אירי…
הבעיה היא שגם המבטא האירי שלו נשמע מאד מוזר.
יכול להיות שהוא מנסה לעשות שם בכלל מבטא אחר וזה לא כל כך יוצא?
קשה לי להאמין
ראיתי את הבחור שמשחק את השוטר מתראיין ב"קונן אובריין", והמבטא שלו נשמע בדיוק כמו שהוא בסרט.
הוא מאירלנד, לפי הראיון, אבל נראה לי שהוא כבר גר איזה תקופה בארה"ב, אז המבטא שלו נשמע לפעמים אמריקאי ולפעמים ממש לא.
חוץ מזה שמבטא אירי הוא לא כל כך בולט לעומת מבטא סקוטי או קוקני (בני המעמד הנמוך בלונדון)…
אני מכירה היטב מבטאים בריטיים, אבל המבטא של הבחור הזה נשמע לפרקים אירי ולפרקים כמו מבטא אוסטרלי מזויף…
הוא בריטי ומשתתף בסדרה המעולה THE IT CROWD. הוא קומיקאי דיי ידוע בבריטניה. אני לא יודע מאיפה המבטא ומה המוצא המדוייק שלו ברחבי הממלכה
סליחה על הטרחנות המתמשכת
קצת מוזר אם הוא מתגורר בבריטניה או באירלנד וליהקו אותו לסרט קליל-פנים-אמריקאי למדי, לא? (זה לא שאין קומיקאים בארה"ב)
בקשר למבטא בסרט, כנראה שלעולם לא נדע…
למה מוזר? בסרט משתתף עוד קומיקאי בריטי מעולה – מאט לוקאס (מ"בריטניה הקטנה"). קומיקאים טובים – טובים בכל מקום.
לא טענתי אחרת
אין ספק שקומיקאי טוב יכול להופיע גם בסרט שלא הופק במדינה שלו, אבל המוזר הוא שהם הגיעו אליו בכלל.
הם מאוד מוכרים היום בעולם. ומאט לוקאס גם עשה את "בריטניה הקטנה בארה"ב" ב-HBO כמדומני. זה כמו חבורת מונטי פייטון שעשו סרטים, בנפרד, בארה"ב. נראה לי שהם הגיעו לזה בגלל שהם מוכשרים וכנראה בגלל שיש להם סוכנים טובים
מפתיע שאין ביקורת
רד הופתעתי לרעה
אחד סרטי הקומדיה המדוברים ביותר ואפילו מילה אחת אין ?
די מצחיק
יש עליות ומורדות, והרבה מההומור הוא "אוי אנחנו כאלה אהבלות מצחיקות", אבל כשזה מצחיק- זה ממש מצחיק. אז סך הכול שווה ללכת.
הו טרנד המלמולים והדיבורים שנכנסים אחד לתוך השני.
נמאסת עליי בערך שתי שניות לאחר שהופעת, והעובדה שמתחו אותך לאורך כל כך הרבה שנים בסדרות טלוויזיה (תרגיע, ריקי ג'רוויס) וסרטים (ג'אד אפטאו) גרמה לך להיות מאוס עוד יותר, אבל אלוהים כמה שהסרט הזה שחק אותך. אחרי 20 דקות צפייה בסרט (שנראו לי כמו שעה וחצי ולא הבנתי איך יש עוד כל כך הרבה זמן) הרגשתי מועקה לשבת בכיסא. קריסטן וויג נראית כמו מישהי שמחקה דמויות שהיא ראתה בסרטים כאלו, ולרגע אחד לא באמת הזדהיתי/חיבבתי אותה או רציתי בהצלחתה.
הסרט לא באמת כזה גרוע, ויש ב כמה רגעים משעשעים בהחלט ונקודות אור מסויימות (מאיה רודולף לא מעצבנת, מליסה מקארת'י נהדרת כהרגלה), אבל הם לא מפצים כלל על חוסר הנוחות שתרגישו בזמן הצפייה. אני מבין מדוע הכובען המטורף כל כך היה נגד מועמדותו של הסרט (למען האמת כשהתחלתי לראות עוד הייתי בטוח שאני אמצא את אחת התגובות שלו ואתחיל בכמה הוא מגזים) והוא צודק לחלוטין.
מצטער שאכזבתי
אני בטוח שרצית שזה יהיה נהדר וכבר הכנת ראשי פרקים של תגובה על איך אני לא מבין בסרטים וכו'. אבל מה לעשות, זה סרט נוראי. ולעומתך, אני לא ראיתי נקודות אור. רק דקה ועוד דקה ועוד דקה של 'איך לעזאזל בזבזו תקציב הוליוודי על הדבר הזה'.
אין שום ספק.
הבעיה עם הסרט שהוא פשוט נראה כמו חיקוי של קומדיה ולא כמו קומדיה. כמו מערכון של SNL או פארודיות על סרטים והמופרכות שלהם, הסרט פשוט לוקח אלמנטים מוכרים מקומדיות אחרות (מוצלחות או לא) ושם אותן בסרט וזה פשוט לא עובד.
שוב, המלמולים והדיבורים בתוך דיבורים של הדמויות ממש מעיקים. כאילו, ממש! זה לא מצחיק, לא אמין, לא מובן, לא משרת לא כלום. בבקשה הוליווד, תפסיקי עם זה.
אנני (קריסטין וויג) היא דמות הזויה. לרגע אחד היא כנועה, רגע אחר היא נלחמת על חברה שלה, רגע שני היא פוגעת באנשים סתם ככה, ברגע שלישי היא איזו אישה עם בעיות ביטחון. וחבל שזו הדמות הראשית. דמויות המשנה מראות קמצוץ של עניין ברגעיהן הדלים כמו שתי השושבינות במטוס.
מליסה מקארת'י נהדרת תמיד. התזמון הקומי שלה מושלם, והעובדה שדמותה לא ממאיסה את עצמה בדקה וחצי הראשונות הן רק פרי עבודתה של השחקנית. היה לדמות הזו את כל הפוטנציאל של להיות הזאק גאלאפאנקס החדש והיא איכשהו נמנעה מכך. זו לא באמת נקודת אור אלא יותר הערכה כלפי השחקנית.
התסריט באמת נראה כאילו נכתב ע"י מתחילים. אין התמקדות בעלילה מסויימת, הסרט קופץ מנושא אחד לנושא אחר, שוב כמו חיקוי של קומדיות. הסרט היה יכול לעבוד הרבה יותר טוב לו היה מנסה להיות פארודיה על קומדיות רומנטיות, ועם שיפוצים מסויימים בעלילה והטסה של שחקנים מסויימים זה גם יכול היה להיות הרבה יותר מוצלח.
מצד שני, מה אני מבין? הסרט הוא אחד המצליחים השנה, וכשאני מעז להגיד שלא אהבתי את 'האנגאובר' באיזה בר אז האמריקאים קופצים עליי בצרחות.