שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.

אלוהים קיים. הוא חי בדירה קטנה וצפופה בבריסל עם אשתו והבת שלו ומתנהג אליהן נורא, עד שלבת נמאס והיא מחליטה למרוד, לצאת אל העולם ולכתוב את הברית העוד יותר חדשה.

תאריך הפצה בישראל: 24/12/2015

בימוי

ז'אקו ואן דורמל

תסריט

ז'אקו ואן דורמל
תומס גונציג

משחק

בנואה פולוורד
פילי גרואין
קתרין דנב

המון גימיקים יפים ורעיונות מעניינים שעוברים מהר מדי ולא מתחברים לשום דבר עם משמעות. עדיין, חביב.

תגובה אחת פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

1. תגובה שמכילה ספוילר מאת yair_ca24
   ספוילר

   האם אתם רוצים לאתחל?

   yair_ca24

   פורסם ינואר 5, 2016 ב 12:20

   'אלוהים קיים'. כל תקציר שמצאתי על הסרט נפתח באותן מילים. 'אלוהים קיים!'.
   לכאורה, אחרי 2 מילים חשבתי שבטח מדובר בסרט דתי, הרי הוא מכריז על קיום האל. העובדה שמיד אחר כך נכתב 'והוא גר בבריסל' די מרסקת את העניין. מדהים איך סרט שמכריז על קיום האל, משתמש בזה כדי להוכיח לכל אורכו בדיוק ההפך. בערך.

   ובכן, גם הסרט נפתח בדיוק באותן מילים. אלוהים, מסתבר, הוא אדם שמנמן, נרגז, חסר סבלנות, משועמם, או כמו שהסרט מגדיר זאת בתמצות: אלוהים הוא מנוול.
   כמה עובדות שלא ידעתם על אלוהים:
   א. לאלוהים יש בת קטנה וחמודה ושמה איאה. (כן, בדיוק כמו הקול של החמור)
   ב. אלוהים נשוי לאלה, שלא עושה דבר מלבד לסרוג ולאסוף כרטיסי בייסבול.
   ג. אלוהים מאוד אוהב לראות אגרוף בטלוויזיה.
   ד. ושוב, אלוהים הוא חתיכת שמוק.
   אלוהים מבלה את זמנו בין צרחות על אשתו לבין מכות לביתו בישיבה מול מחשב אלוהי, דרכו הוא מחליט איך יראה העולם. לאחר שניסה ליישב את העולם בחיות (סצנה אדירה) ולא כ"כ הצליח, אלוהים בורא את האדם. הבעיה היא, שאלוהים הוא חתיכת ציניקן ממורמר, מה שגורם למציאות בבריסל להיראות בדיוק כמו אותה מציאות, שאם תוציאו את ראשכם מהחלון, תתגלה לעינכם.
   תאונות מחרידות, חוק מרפי, כאוס וחוסר הגיון מוחלט. הכל משמיים.
   השעמום הגדול שלו מחייו האישיים גורם לו להרוס את חייהם של כל הנתינים תחתיו. כי זה מצחיק ומשעשע.

   למזלנו, לאיאה המקסימה נמאס מהתנהגותו הנוראית של אביה. היא מחליטה לברוח מהבית דרך מכונת הכביסה ולנסות לשנות את העולם. בדיוק כמו שאחיה, ג'יי. סי, (ישו, מי שלא מכיר) עשה לפניה, אך נצלב.
   איך היא תשנה את העולם? דבר ראשון, היא יוצרת את אחת המציאויות החזקות ביותר שיצא לי לראות בסרט אי פעם. באקט מוזר ולא כ"כ ברור, היא שולחת לכל תושבי בריסל הודעת טקסט לפלאפון בה כתוב כמה זמן נותר להם לחיות.
   כל תושב בריסל שיש לו פלאפון (ובסרט לכולם יש, חוץ מאחד) יודע בדיוק כמה זמן נשאר לו עד מותו.
   לאחר מכן היא הורסת את המחשב של אביה, שרק דרכו הוא מנהל את העולם, ולאחר התייעצות עם אחיה הבכור, מחליטה לברוח מהבית, למצוא שליחים נוספים ודרכם לכתוב את 'הברית החדשה לגמרי'. או את 'הברית החדשה דנדשה'. בטח לא את 'הקומדיה האלוהית'. למרות שקומדיה? יש ויש. והיא לחלוטין אלוהית.

   המצב אליה נקלעת בריסל, כאמור, מבריק ביותר. כשאלוהים מגלה את מעללי ביתו, הוא משתולל מכעס. עד עכשיו העולם היה מסודר, כל האנושות הלכה בין הביצים בפחד מהמוות המסתתר מכל פינה. עכשיו כשכל אחד יודע בדיוק מתי ילך לבית עולמו, אין יותר פחד, אנשים יעשו מה שמתחשק להם וילכו איתם עד הסוף, אין חשש. כאוס מוחלט.
   ומה בעצם היה כאן עד עכשיו?
   הסיקוונס המופלא בו הסרט מתאר את קבלת ההודעות ברחבי בריסל, אם זה מבוגר עשיר בין 70 שנשאר לו עשר שנים, או ילד קטן בין עשר שנשארו לו חמשים וארבעה ימים. קשה להישאר אדיש למצב.
   חלק מהאנשים מחליטים להמשיך את שגרת חייהם בלי שינוי. חלק אחר בוחר להתחיל להגשים חלומות. חלק מזניח את חייו לגמרי ואחרים משנים את חייהם מהקצה להקצה.
   ושוב עולה אותה השאלה: ומה בעצם היה כאן עד עכשיו? ולמה זה בכלל משנה?

   איאה יוצאת ממכונת הכביסה ומגיעה, לראשונה בחייה, לעולם, למגע עם בני אדם. היא לא כ"כ יודעת מה עושים ואיך מתנהגים. אבל היא להוטה לגמרי לכתוב את הברית החדשה. הבעיה היא שהילדה לא יודעת לכתוב, מה שגורם לה לצרף למסע הומלס מזדקן (שיודע לכתוב קצת יותר טוב מאיאה, אבל זה מספיק) שעליו מונחת האחריות לסכם את כל המסע אליו הם הולכים להיסחף. או במילים אחרות, האחריות להמשך קיום העולם. איזי.

   בתוך כל הבלגן המטורף והחריף הזה, הסרט מתמקד בשישה אנשים שונים. אותם בוחרת איאה לשמש כשליחים החדשים, בנוסף ל12 השליחים שהתלוו לאחיה הבכור.
   למה צריך 18 שליחים? כי זה מספר השחקנים בקבוצת בייסבול. דא.

   ומכאן הסרט מתחלק לשש בשורות, ע"פ כל אחת ואחת מהשליחים. חלקם מעניינים מאוד, אחרים מעט פחות וכולם ביחד יוצרים את הברית החדשה לגמרי.
   ותקשיבו, כזאת חוויה מיוחדת שהיא כ"כ מצחיקה וכ"כ עצובה בו זמנית, הרבה זמן לא חוויתי.

   כל ששת הדמויות אותן איאה בוחרת, נמצאות בעיצומו של משבר. מלבד העובדה שלאחרונה נכספו לתאריך בו יסיימו את חייהם, גם החיים הרגילים לא בדיוק האירו להם פנים.
   אחת, יפהפה אמיתית, איבדה את ידה בתאונה נוראית כשהייתה קטנה ומאז לא התאוששה. אחר, 'הרוצח', נולד להרוג ומעביר את חייו ברציחות יתושים, חיות ואולי גם בני אדם. 'הסוטה', אדם שלעולם לא הצליח מבחינה חברתית, עסוק בלהעביר את חייו בבתי בושת. ילד קטן שחווה בעיות בריאותיות רציניות כשההיסטריה של הוריו בטח לא עוזרת. אדם מבוגר שחי את חייו בשעמום מוחלט בלי שום סיפוק או חיוך קטן ואישה מבוגרת ועשירה, החיה בצילה של בעלה המוצלח ושונאת אותו יותר מכל דבר אחר.
   יופי של שליחים.

   איאה אמנם לא יודעת לכתוב וגם מעולם לא בכתה. אך יש לה פה ושם כמה יכולות מגניבות. בכל זאת, הבת של אלוהים. העיקרית והיפה שבהם היא היכולת לשמוע את המוזיקה הפנימית של אדם ואדם. דרך השיר (שירים צרפתיים מפורסמים) היא יכולה לסמן לאדם את הדרך האמתית שלו, ובדרך נס למצוא משמעות לחייו.
   וכך איאה, ע"י הקשבה פנימית, חוסר ידע (שהוא הידע הטוב ביותר) ותמימות, מצליחה להוציא את שליחיה מהבוץ. והבשורות בספר נרשמות. עם קצת שגיאות כתיב.

   הסרט, כמובן, לא שוכח את אלוהים. שיוצא במסע משל עצמו להחזרת ביתו. גם הוא לראשונה בחייו בין אנשים בעולם, אנשים שתמיד היה מעליהם וקבע איך חייהם יראו, לא כ"כ מצליח להסתדר. בלשון המעטה.

   נורא קל להתייחס לקטעים של אלוהים, בהם האנשים והחוקים אותם הוא יצר בעצמו מתנקמים בו בכל דרך. הקטעים האלה מעט צפויים ומתבקשים, אך ברובם מאוד-מאוד מצחיקים.
   גם הסיפורים של השליחים מצליחים באותו זמן לרגש ולהצחיק והכל נעשה בצורה צינית, תמימה ומעט רדודה.
   (אגב, ראיתי שהרבה אנשים טוענים שהסרט, עקב כך, רדוד ולא מדבר על הנושאים באמת. אני חד משמעית לא מסכים וחושב שהדרך הנכונה ביותר לדבר על הדברים האלה, היא דווקא ברדידות ובציניות. ככה הרעיון מוצג בצורה הרבה יותר חריפה, לדעתי.)
   רוב הסיפורים של השליחים עצמם, לבדם יכולים לרגש. גם אם רק מקריאים אותם ברצף. בנוסף לכך היכולות המדהימות של כל העוסקים במלאכה (וכולם עושים עבודה נהדרת. הבימוי מדויק ומעביר בצורה מתאימה ביותר את הלך הדברים. הצילום יפהפה, המוזיקה כ"כ מתאימה ונמצאת תמיד בדיוק איפה שצריך) מעבירים את הסיפורים האלה בצורה פשוט מרהיבה.
   לצערי, לא את כולם.
   אני אהבתי בגדול את כל השליחים. אך בעוד הבשורה מפי הבחורה שאיבדה את ידה היה מקסים ושובר לגמרי, הבשורה מפי הזקנה שמאסה בבעלה, על אף שמצאתי אותו חריף ומעניין היה קצת משעמם. בכללי, פה ושם צצו להם חלקים מסוימים שקצת הרסו מההנאה הצרופה של הסרט ומעט הגזימו. כי הסרט מאוד מצחיק גם בלי דמות צפויה שעקב ההודעה על מותה תנסה להתאבד בכל דרך אפשרית. למרות שגם היא לא הייתה רעה באמת.

   מעבר לכך, אני מוצא את כוחו הגדול של הסרט ברגעיו הקטנים ביותר. והפחות מצחיקים. כי מפעם לפעם, הסרט עוצר את רצף הציניות והצחוק הארסי שנמצא בכל פינה ומתמקד ברגעים קטנים, בחלומות (או לפעמים מציאות, לא תמיד הבנתי) פשוטים ונהדרים. כשהשליחה הראשונה חולמת על כף יד רוקדת והמוזיקה הנהדרת שברקע, והבחור המזדקן מנהל שיחה קצרצרה עם ציפור. וואו. אילו היו קטעים מאוד מרגשים.
   תודה לך אלוהים, שיש כמה רגעים מדהימים כאלה בסרט.
   ואפרופו אלוהים, הוא ממשיך לא להסתדר בכלל עם כל מה שברא, לחוות את כל החוקים המרגיזים והקורעים מצחוק שיצר בעצמו ולגרום לכומר עדין לרצות לרצוח אותו.

   צריך לדבר קצת על דת. סרט שנפתח במילים 'אלוהים קיים והוא גר בבריסל' כמובן לא יהיה כ"כ דתי. סרט שמציג את אלוהים כדמות רדודה, ילדותית, צעקנית ומנוולת, הוא ודאי לא סרט דתי. האמירות שלו על אלוהים מאוד גסות ובוטות ואני לא חושב שראיתי סרט כ"כ אתיאיסטי מאז 'המופע של טרומן'. אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה בכלל מכיוון שזה לא כ"כ הציק לי. כי הסרט, מעבר לכך, פשוט מציג נקודה שלדעתי גדולה יותר והרבה הרבה יותר חשובה ומעניינת.

   ספוילר רציני מכאן.

   בסוף הסרט, כשאיאה מסיימת לכתוב את הברית החדשה לגמרי וכל השליחים מצטרפים לאחיה בסעודה האחרונה, העולם ניצל. אשתו של אלוהים, שנשארה לבד בבית, מפעילה את המחשב של בעלה מחדש (בעזרת ניתוק וחיבור מחדש, כמה מתאים ופשוט). השאלה שעולה מולה על המחשב היא כזאת:
   'האם תרצי לאתחל?'
   והיא כותבת בפשטות: 'כן.'
   הסרט כן משאיר אלוהים בסופו של דבר, אלוהים עכשיו היא אישה נחמדה וזקנה שמאוד אוהבת סריגה והופכת את השמיים לפרחוניים. האתחול גם מוחק את ההודעות על שעת המוות ומשנה אותם לגמרי. כולם קופצים מאושר.
   אבל לא בגלל שאלוהים עכשיו אוהב מאוד ורוד. למעשה עולם כזה היה יכול להיות הרבה יותר מעצבן. אלא בגלל שאלוהים כן קיים, והוא בעצם נמצא בכל אחד מאיתנו. אתה מחליט מה לעשות עם החיים שלך (בדומה מאוד לסצנת הסיום של המופע של טרומן), לא משנה מתי ואיך תסיים את חייך. עכשיו זה הזמן. עכשיו תלך ותכבוש את העולם.
   ולכבוש את העולם לא אומר להיות המתופף הכי גדול בדורך, להמציא תרופה לסרטן או לעשות מיליונים. הוא בפשטות אומר, מה שמעלה לך חיוך על הפנים. וזה לא משנה אם זה לטייל בעולם בעקבות הציפורים או לנהל רומן עם גורילה. סרט שמצליח להעלות את הנושאים האלה, לדבר עליהם בצורה כ"כ שונה ומיוחדת, מצחיקה ועצובה ומרגשת בו זמנית, שנגעה בי בצורה חד משמעית, לדעתי הוא סרט ענק. (הייתי יוצא בהצהרות אבל אנחנו לגמרי בתחילת השנה) איזה סרט נהדר.
   לא להאמין שהוא הופץ בארץ בהפצה כמעט רגילה, לכו לראות אותו, שווה כל רגע.

   בסופו של דבר, אני חושב שהשאלה העיקרית שהסרט מציג מתאימה גם בעולם הדתי או בכל עולם אחר. זה לא באמת משנה אם אלוהים חי בבריסל או בקזחסטן. בסופו של דבר אנחנו לא נמצאים כאן סתם והגיע הזמן שנתחיל לזוז.
   אז הסרט שואל אותנו בפשטות:
   'האם אתם רוצים לאתחל?'

   5

   קסם ברקוביץ, marksbro, רם קיץ, InvisibleUnicorn, דיאנה ?

   הגב