כל עונה של "בוג'אק" מתעלה על קודתמה מבחינת הומור פארסה ובדיחות שחורות, כתיבה נהדרת, התעסקות בנושאים שנויים במחלוקת ודמויות מעוררות הזדהות (בין אם הן בעלות פרווה או לא).
ליסה היא מאיירת, קומיקסאית, סופרת, ואחראית לעיצוב של בוג'ק הורסמן ועובדת כ-production designer ומפיקה
בסדרה. אני חושב שחלק ניכר מהקסם של הסדרה מגיע ממנה וציורי החיות-אדם(ובעיקר סוסים, יש לה קטע עם סוסים) שלה.
הספר הראשון שלה, My Dirty Dumb Eyes, מוצלח מאוד. זאת אסופה של ציורים, בדיחות ויזואליות הזויות, קומיקסים, ביקורות סרטים מאוירות, מה שבין כל הדברים אלו ועוד. הכל מלא בחוש הומור מוזר ואומנות מצוינת.
שהתבטלה אחרי עונה אחת למרות ביקורות מהללות, לאחר מכן adult swim הכריזו שהם עובדים על העונה השנייה (שעתידה לצאת ב-2021). מאוד מומלצת למי שמתגעגע לבוג'ק (או אוהב סדרות אנימציה קומיות ומקסימות בכללי).
הפגם הכי גדול שלה הוא לדעתי הניסיון הלא אפוי שלה להיות sjw מידי פעם. זה בבירור לא העיקר בסדרה, והרבה מזה כל כך מוקצן שכל פעם שנושאים כמו פמיניזם עולים זה קצת כמו פרופגנדה.
כשהסדרה מתמקדת בדמויות והיחסים ביניהן ומשאירה את כל המסביב ברקע, היא גאונית גם מבחינת התוכן אבל גם מבחינה מבנית. בוג'ק הוא החלאה הכי טוב שהיה בטלוויזיה אי פעם
סיימתי את הפרק האחרון, אני חושב שנגמר בצורה יפייפיהHappy Portב-04/02/2020 17:53
סיימתי את הפרק האחרון, אני חושב שנגמר בצורה יפייפיה
Happy Port
פורסם פברואר 4, 2020 ב 17:53
היוצרים אמרו שלא מדובר בהחלטה שלהם והם יכלו להמשיך את הסדרה, אבל עדיין מרגיש שהסתיים מתי שצריך, כשהדמויות מקבלות את הפינאלה הראוי להן והפרקים מהודקים, אחרת זה היה יכול להפוך לשיימלס שרק מחפשים תירוצים שונים לדפוק לדמויות את החיים. הפרק הלפני אחרון היה פשוט מופתי והיווה את השיא הרגשי של סדרה עם המון שיאים כאלה (בעיקר הפואמה).
הבעיה העיקרית היא שעכשיו יש לי את ההרגשה המתוקה-מרירה ששמורה בדיוק לסופים של סדרות כאלה- של משהו טוב שליווה אותך שנים וכבר לא יהיה יותר, וצריך להמשיך הלאה…
ניסיתי ולא הצלחתי. בשורה התחתונה: עם ריק ומורטי היה קל יותר.האסתטיקה של החבובותב-23/04/2022 14:05
ניסיתי ולא הצלחתי. בשורה התחתונה: עם ריק ומורטי היה קל יותר.
האסתטיקה של החבובות
פורסם אפריל 23, 2022 ב 14:05
את ריק ומורטי (נכוו לעכשיו) סיימתי בבינג׳ קליל וכיפי של כמה שבועות (וברור שאפשר גם בהרבה פחות), עם בוג׳אק פשוט ויתרתי אחרי הכמה פרקים הראשונים ולא המשכתי. אני יודע שכולם פה אומרים שזה משתפר, שזאת יצירת מופת, שאני מפסיד – פשוט לא הצלחתי. בוג׳אק שיעמם אותי במקרה הטוב וקומם אותי במקרה הרע. קשה עד בלתי אפשרי להזדהות עם צרות של עשירים, עם איש (סליחה, סוס) שגר באחוזת פאר ושוכב עם מי שהוא רק רוצה וכל הצרות שלו הן שהוא פחות מפורסם מפעם, וכשהוא שוכב עם התאומת-בריטני שהייתה הילדה הקטנה בסדרה שלו הוא בכלל על הקצה של הפריווילגיה ואין לי אפשרות להזדהות עם דמות כזאת, בטח שלא לאהוד. בריק ומורטי לפחות מורטי עצמו מעורר אהדה והזדהות, וריק אמנם יכול להיות וולגרי ומניאק אבל הוא גם אידיאליסט שהולך עם האמת שלו ולרוב מצחיק (חוץ מזה שאם מסתכלים מקרוב, ריק עושה מעשים טובים ועוזר לזולת בדרכו שלו…) אני יודע שזאת אשמתי ושהייתי צריך להתמיד עם הסוס כדי להגיע למופת שבהמשך, אבל או שאיבדתי את האנרגיה והיכולת להתמיד עם סדרות/ספרים שלא תופסים אותי מהשנייה הראשונה או שמעולם לא היו לי אותן. פרשתי אחרי שבוג׳אק ודיאן חוזרים ביחד מהטיסה ומתקרבים, זה היה צפוי וממש אין לי מוטיבציה להמשיך. אני מקווה מאוד שמשהו ישנה את דעתי כי במקרה הזה אני ממש רוצה להיות חלק מההייפ.
דבר ראשון, אתחיל ואומר שאני מבינה למה איבדת את היכולת להתמיד בסדרות שלא מושכות מהשנייה הראשונה- זה מתיש.
זו בהחלט סדרה שקשה להתחבר אליה (בהתחלה!), אבל ככל שאתה נפתח אליה ומתחבר אליה, גם הדמויות נפתחות ומתקדמות איתך. אתה לומד להכיר אותן ולאהוב אותן על כל פגמיהן וצרותיהן, במיוחד בוג'ק.
שדרך אגב, הרבה יותר מורכבות מזה שהוא פחות מפורסם מפעם- זו בין הצרות הכי פחות משמעותיות שהוא מתמודד איתן (בלי לספיילר יותר מדי- שנאה עצמית, הכחשה, התמכרויות שונות, משפחה קשה, דיכאון ועוד ועוד. צרות של עשירים זה מונח די רחוק מהמציאות.)
אני אישית מאוד מזדהה עם בוג'ק בדברים מסוימים, וזה יוצר ניגודיות בין ההזדהות שלי עם הדמות והאהבה שלי אליו, לזה שברור לי לחלוטין שהמעשים שלו מחרידים בכל קנה מידה אפשרי.
אני מניחה שהתגובה די נשמעת כמו מכתב אהבה לסדרה, אבל אני חושבת שבמקרה של בוג'ק, שווה להתמיד. היא לא קלה לצפייה, אבל התגמול שבוג'ק מציעה בתמורה למאמץ הוא לא פחות ממופלא (:
זו התגובה הראשונה שלי באתר אחרי מעל שנתיים שגלשתי בו. ווהו!
ההומור והדרמה של בוג'ק מאוד דומים וטוקה ובירדי מקליל אותם יותר לא פלא שהשתעממת. בנוגע לצרות של עשירים יש לי ביטוי נוסף "ברומא התנהג כרומאי". ההגזמה של הסדרה בביטוי הזה יוצר סדנדרטים כפולים בסדרה אבל זאת נראית לי הסיבה היחידה לאהוד את בוג'ק. "כולם דפוקים כאן אז למה אני לא יכול?" התשובה היא כמובן "כי אז תישאר תקוע שם ולא תשתפר להם אפילו לא אכפת שהם כאלו ויש להם תחומי עניין אחרים חוץ מזה"
בוג'ק לא כזה נורא בהשוואה לדמיות שמסביבו (חוץ מאתם יודעים מה קרה בעונה 2). רוב הדמיות די סמכות על בוג'ק להיות נורא ואפילו מנצלות את זה במקרים מסוימים הפריים בעונה 4 שדייאן נשענת על הכתף של בוג'ק ואומרת "אין לי זמן שתהיה יותר טוב אני צריכה אותך עכשיו" מסכמת את היחס של רוב הדמיות לבוג'ק במהלך הסדרה. אין שום סיכוי לפתח דרמה ככה, אפס.
אהה ולטוד מגיע להישרף בגיהנום על הנזק הנפשי והכלכלי שהוא גרם במהלך הסדרה. הכותבים היו צריכים להחליט עם טוד הוא דמות תומכת או בדיחה על הרדידות של העולם המערבי הם לא והתוצאה היא דמות שרוקדת בין שתי חתונות ולא מרוויחה מזה כלום.
אלא הגיהנום של בוג'ק הורסמן לשמוע נאומים מעצמו ואחרים על כמה הוא לא בסדר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב………. (כן אני שונא את הנאום בעונה 3 עם דייאן הייתה מתחילה נאום כזה היא הייתה עוצרת באמצע וחושבת עם כדאי לה להמשיך לדבר)
ועד כמה שדיאן הופכת להיות בלתי נסבלת מתישהו בחצי האחרון של הסדרה, שום דבר שהיא עושה ושום החלטה שהיא מקבלת לא גורמת לכך שזה מגיע לה לסבול מהצרות של בוג'ק.
הקו מוניות זו דוגמה טובה טוד רוצה לעשות קו מוניות בטוח לנשים אבל תוך כדי בניית העסק יש כמות אדירה של סוטים שמגיעים לקו שלו והוא בוחר לשנות את המודל העסקי למענם ולשכור חשפניות כמה דמות צריכה להיות חסרת מודעות כדי לא ללעשות את זה בכוונה? זאת הבעיה שלי עם טוד, כתיבה חפיפניקית. לטוד יש במרכז הדמות שלו שאלה פילוסופית מעניינת: מה קורה לאדם שהוא כביכול מוסרי כאשר הוא עוזר לאנשים שמוסרם נטול בספק? האם הוא טוב יותר מאנשים אחרים? מזיק יותר? האם כל הכוונות הטובות של כולנו יכולות להזיק לאחרים וכאשר אנו מבצעים מעשים להטיב עם מישהו האם זה מטיב איתו או טוב לכלל? התוכנית מעלה רשימה של אירועים שבהם טוד עוזר (או מפריע) לאנשים בלי מודעות (או עם) לחוסר מוסוריותם אבל עם מודעות מוחלטת למה כן ירצה אותם ומכיוון שאלו היו מעשים מושחתים מתחלחילה וטוד לא יודע להתמודד טוב עם משברים התוצאות הרות אסון. אבל כל זה בסדר טוד הוא אדם מוסרי כי הוא התאים את עצמו למוסר של אחרים מעניין מי עוד עשה את זה?! אה כן בוג'ק (צוחקים על הקונספט הזה בפרק הראשון של "עבודת פנים" ובצדק). ההבדל הוא לכאורה שבוג'ק עושה את זה מסיבות אנוכיות וטוד מסיבות אלטרואיסטיות אבל גם בזה אני לא בטוח.
לבוג'ק יש מצפון והוא רוצה לעזור לאחרים אבל הוא פחדן כשיש לו תפיסת מציאות ו"לוחם צדק" כשאין לו וכתוצאה מכך הוא פוגע בעשרות אנשים באופן אישי. טוד לעומת זאת לא פחדן ויש לו תפיסת מציאות יחסית טובה. מדובר באדם תקשורתי (רוב הזמן)שיכול לעבוד עם אנשים ביחד הבעייה ההיא שאין לו חוט שדרה בעונות הראשונות והדברים שהוא "זורם איתם" גורמים נזק למאות עם לא אלפים באופן כללי. שניהם גם רוצים הכראת תודה למעשים שלהם אך בדרכים שונות. בוג'ק רוצה הכרה ישירה במעשים הטובים שהוא עושה אבל יש כל כך הרבה ספק ונזק אישי לחיים של אנשים במעשיו האנוכיים כך שהוא לא יקבל אותה בחיים וגם עם כן זאת הכרה חולפת. טוד לעומת זאת רוצה הכרה עקיפית במעשיו הוא רוצה לשמח אנשים וכך באופן עקיף הם ישמחו אותו, אבל האנשים שהוא עוזר להם אינם מוסריים/חכמים ועזרה להם גורמת לנזק לציבור או שהם מנותקים מהחברה וגורמים נזק לטוד. יש משהו בטנה שהמעשים של טוד משפרים אנשים אחרים וגורמים להם ללמוד משהו על עצמם לצערינו הרב טוד גם לומד מאחרים ומנצל חורים במוסר החברתי למען עצמו או למען אחרים ואני תוהה איך אפשר להגדיר את טוב כמוסרי , או לפחות יותר מוסרי מבוג'ק כשהוא מתנהג ככה? מבחינתי, מספרית הוא לפחות פי 10 יותר גרוע.
הבעיה האמיתית שלי שהיוצרים יוצרים סטנדרט כפול מבלי שהם מתכוונים. היוצרים ככל כך רצו להתמקד ב"אללי, למי בוג'ק הרס את החיים היום (רוב הזמן הם מעודדים אותו לעשות את זה) בגלל ההתנהגות חסרת האחריות שלו?" ולעשות פירוק לקלישאות של סיטקימים ואופרות סבון ולא שמו לב שאחת מהבדיחות שלהם היא תמונת הראי של בוג'ק, שהנזק שהוא עשה כל כך מוגזם עד שהדרמה של בוג'ק מתגמדת לידו. וכתוצאה מכך בוג'ק הורסמן הופכת להיות מה שהיא מפרקת: אופרת סבון.
לבוג'ק יש הומור פוליטי ממש מצחיק ועיצוב עולם פרודי שמעניין להסתכל עליו. החוזקות האלה באות יותר טוב לביטוי בטוקה וברדי, תוכנית מקסימה ומצחיקה שמודעת למוגבלות שלה כסדרת טלויזייה ומתמקדת בהומור בין עם הוא פוליטי או אישי ובסטייל שנראה נהדר לאורך כל העונות. בוג'ק זו סדרה שרצתה לשאול שאלות פילוספיות על ההתנהגות שלנו בחברה, על התאמה אישית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות מורשות ועוד. מה של"undone" יש הרבה יותר זמן להתמקד בו כי ההומור בו הוא יותר מתון ויש מחשבה רבה על איך הפרספקטיבה ,האישיות והאינטרקציות של הדמות הראשית עוזרות כדי להעביר את המסר ולא עושים חצי עבודה על 5 דמיות שנלחמות על זמן מסך כמו בבוג'ק.
😑 😒
נ.ב:הסיבה שהיא לא שרדה היא לא שהשחקנית של טוקה הייתה מעורבת במשהו?
בכל מקרה אני חושב שהסיבה האמיתית שהיא לא שרדה זה שadult swim רצו שזה יהיה מופע "זוכה פרסים" וחשוב וגם בתור מעריץ אני יודע שהוא… לא… כזה… בכלל. לא הייתה צריכה להיות להם את הציפיה הזאת מתחלחילה. אה והסיום של עונה 3 היה… משהו, זה בהחלט היה משהו. 😨🤢 (כותבים ישבו וכתבו על דף "ספקל הורג מישהו בטעות והחבר של טוקה נחרד" וציפה שמישהו ביקום יצחק מזה)
ההמומור באמת פשטני מידי, היא לא ממש דרמתית למרות שהיא מנסה להיות והרבה פעמים היא מרגישה כמו psa לזכויות האישה. אבל זו סדרה פשוטה על שתי חברות ועל אורך החיים שלהם, עם רגעים יפים ואינטימיים, סטייל יפיפה, פיתוח דמויות שפוי, ודאחקות פוליטיות קלילות או ביקצור הסיבה שהמשכתי לראות את בוג'ק אחרי עונה 3 ( לעונות 4-6 היו רגעים טובים,הסיפורים של אמא וסבתא של בוג'ק היו המועדפים עלי, אבל המלודרמה הורידה מהם). הייתי מתאר את הסדרה כ"סדרה שממש טובה בלהיות בסדר" אבל זאת באמת העדפה אישית ואני מבין שיש גבול להנמכת סטנדרטים. בכל זאת עם מכוונים נמוך יותר בתחומים שאתה חלש בהם הנפילה תהיה פחות חזקה ותשאיר לך מקום לתחומי שאתה חזק בהם ובוג'ק מבחינתי נפלה חזק בערך חצי מהזמן השאר נא בין סביר ליצירת מופת ונשאר רוב הזמן בין לבין.
הוא רצה לעזור לבמאית האינדי לצלם סצנה, שרה לין, הולי הוק, זה שהוא פחדן ,מניאק ו man-child עם משבר אמצע החיים זה כבר סיפור אחר. ואני חשבתי שאני רידדתי את הסדרה, רידדת את בוג'ק כל כך שלא נשאר ממנו אפילו קרקר.
בוג׳ק רוצה לעזור רק לנשים שהוא רוצה להיכנס להן לתחתונים. הנשים היחידות שהוא עוזר להן ולא מנסה להיכנס להן לתחתונים באיזשהו אופן קשורות אליו בקשר דם, ולהן הוא עוזר מתוך רגשות אשם. גם כשהוא עוזר לדמויות ממין זכר, זה אף פעם לא מכל הלב, אלא כדי להוציא את עצמו טוב. לעולם לא תראה את בוג׳ק מתנדב מרצונו החופשי לסייע ל-MPB מבלי שהוא יודע שזה יועיל לו ליחסי ציבור.
אני חושב שהכניסה המהירה לבחורות למיטה והרצון ליחסיי ציבור חיוביים זאת תופעת לוואי של הרצון הנואש של בוג'ק לאהבה וחיים יציבים, להרגיש אם רק לרגע שהוא הבן אדם שהוא בטוח שזה בלתי אפשרי מבחינתו להיות (לפחות בעונות הראשונות. באחרונות זה נהיה קצת חסר כיוון לא לסקס ולא לריצוי אלא איפושהו באמצע). אחרי שהוא עושה מעשה רע הוא מרגיש משהו שאני לא בטוח שאני יכול להגיד על הוליוו כי הם לא דמויות או צלמי דמויות אלא דאחקות. היוצאות מן הכלל מר.פניאטבטר וקרוביו (בערך עם קרוביו), דייאן ופרינסס. הנקודה היא שהאשמ שבוג'ק מרגיש היא לא מזיויפת הוא כן מרגיש חרטה ויש לו רצון לפעמים מעשים שמנסים לחפר על זה בעיה שהגישה שלו הפוכה לגמרי ולכן זה לא משנה, הכפרה צריכה להיות למען שיקום הנזק שעשיתה לא למען קבלת סליחה מהקורבנות. במקרה של בוג'ק היה עדיף עם הוא לא היה מנסה לכפר על מעשיו מתחלחילה או מנסה לרצות עולם שהוא יודע שהוא מושחת והוא השתתף בשחיתות שלו, יש לך מספיק כסף, שכור מישהו לדבר איתו בקר מידי פעם, תקבע כמה ביקורי בית או השתתפות במסיבות, אולי אולי אולי תעשה כמה הופעות אורח איזוטריות בסרטים ותעזוב את העולם בשקט כנ"ל לגבי "חבריו".הביקורת על קלישאות של סיטקומים זה גימיק שעובד לכמה עונות אבל החזרתיות של הקונפליקטים וההגברה של המלודרמה גרם לי להיות אפטי לגבי מה שקורה על המסך.
אבל בכללי, פרינסס קרולין היא הדמות היחידה שממש רציתי בטובתה מההתחלה ועד הסוף – בוג'ק נרקיסיסטי מדי, דאיין כפוית טובה, MPB אמנם בעל כוונות טובות אבל מכיוון שהצופים רואים אותו כל הזמן מנקודת מבטו של בוג'ק הוא יוצא דביל ומעיק, וטוד הוא בעיקר אתנחתא קומית, מעין גרסה צעירה של קוזמו קריימר (עד שנותנים לו לגלות את הא-מיניות שלו והופכים אותו מלוזר חביב שכמעט כלום לא מפריע לו לווינר שעדיין מנסה להתנהג כמו לוזר חביב שכמעט כלום לא מפריע לו גם כשהוא כבר מנהל בכיר.) פרינסס קרולין היא היחידה שם שמנסה להתנהג כמו מבוגר אחראי ולתקן את השגיאות של בוג'ק והשאר (והפרקים בכיכובה הם כמה מהיותר שוברי לב בכל הסדרה כולה.) על דמויות כמו שרה לין שכל-כולן הגשמת פנטזיה קלישאית ושירות למעריצים אני לא מעוניין להגיב.
מקדים תרופה לתלונה:
"הוליוו" זו לא שגיאת כתיב. מבולבלים? צפו בסדרה! (צפו גם בלי קשר)
וכמו שאפשר להבין מהגרווטאר, טוד הוא ה spirit animal שלי. הטובה ביותר מבין הסדרות המקוריות של נטפליקס.
ללא ספק הדבר הכי מצחיק ומדכא בנטפליקס
וכנראה סדרת האנימציה הטובה בסביבה בימים אלה.
כל עונה של "בוג'אק" מתעלה על קודתמה מבחינת הומור פארסה ובדיחות שחורות, כתיבה נהדרת, התעסקות בנושאים שנויים במחלוקת ודמויות מעוררות הזדהות (בין אם הן בעלות פרווה או לא).
Get Horsin' Around.
Lisa Hanawalt
ליסה היא מאיירת, קומיקסאית, סופרת, ואחראית לעיצוב של בוג'ק הורסמן ועובדת כ-production designer ומפיקה
בסדרה. אני חושב שחלק ניכר מהקסם של הסדרה מגיע ממנה וציורי החיות-אדם(ובעיקר סוסים, יש לה קטע עם סוסים) שלה.
הספר הראשון שלה, My Dirty Dumb Eyes, מוצלח מאוד. זאת אסופה של ציורים, בדיחות ויזואליות הזויות, קומיקסים, ביקורות סרטים מאוירות, מה שבין כל הדברים אלו ועוד. הכל מלא בחוש הומור מוזר ואומנות מצוינת.
הנה הרצאה מעולה שלה להמחשה:
http://www.youtube.com/watch?v=f6F_CF7Yvo0
היא גם יצרה את הסדרה המעולה Tuca & Bertie (בנטפליקס)
שהתבטלה אחרי עונה אחת למרות ביקורות מהללות, לאחר מכן adult swim הכריזו שהם עובדים על העונה השנייה (שעתידה לצאת ב-2021). מאוד מומלצת למי שמתגעגע לבוג'ק (או אוהב סדרות אנימציה קומיות ומקסימות בכללי).
היא גם כמובן הרבה יותר טובה מבוג'ק גם בעונה 2 ו3
כי היא מודעת שהיא סדרת טלויזיה ועובדת במגבלות שלה בניגוד לבוג'ק שמנסה למשוך דרמה מכל מקום כל הזמן.
סדרה מעולה
הפגם הכי גדול שלה הוא לדעתי הניסיון הלא אפוי שלה להיות sjw מידי פעם. זה בבירור לא העיקר בסדרה, והרבה מזה כל כך מוקצן שכל פעם שנושאים כמו פמיניזם עולים זה קצת כמו פרופגנדה.
כשהסדרה מתמקדת בדמויות והיחסים ביניהן ומשאירה את כל המסביב ברקע, היא גאונית גם מבחינת התוכן אבל גם מבחינה מבנית. בוג'ק הוא החלאה הכי טוב שהיה בטלוויזיה אי פעם
סיימתי את הפרק האחרון, אני חושב שנגמר בצורה יפייפיה
היוצרים אמרו שלא מדובר בהחלטה שלהם והם יכלו להמשיך את הסדרה, אבל עדיין מרגיש שהסתיים מתי שצריך, כשהדמויות מקבלות את הפינאלה הראוי להן והפרקים מהודקים, אחרת זה היה יכול להפוך לשיימלס שרק מחפשים תירוצים שונים לדפוק לדמויות את החיים. הפרק הלפני אחרון היה פשוט מופתי והיווה את השיא הרגשי של סדרה עם המון שיאים כאלה (בעיקר הפואמה).
הבעיה העיקרית היא שעכשיו יש לי את ההרגשה המתוקה-מרירה ששמורה בדיוק לסופים של סדרות כאלה- של משהו טוב שליווה אותך שנים וכבר לא יהיה יותר, וצריך להמשיך הלאה…
ניסיתי ולא הצלחתי. בשורה התחתונה: עם ריק ומורטי היה קל יותר.
את ריק ומורטי (נכוו לעכשיו) סיימתי בבינג׳ קליל וכיפי של כמה שבועות (וברור שאפשר גם בהרבה פחות), עם בוג׳אק פשוט ויתרתי אחרי הכמה פרקים הראשונים ולא המשכתי. אני יודע שכולם פה אומרים שזה משתפר, שזאת יצירת מופת, שאני מפסיד – פשוט לא הצלחתי. בוג׳אק שיעמם אותי במקרה הטוב וקומם אותי במקרה הרע. קשה עד בלתי אפשרי להזדהות עם צרות של עשירים, עם איש (סליחה, סוס) שגר באחוזת פאר ושוכב עם מי שהוא רק רוצה וכל הצרות שלו הן שהוא פחות מפורסם מפעם, וכשהוא שוכב עם התאומת-בריטני שהייתה הילדה הקטנה בסדרה שלו הוא בכלל על הקצה של הפריווילגיה ואין לי אפשרות להזדהות עם דמות כזאת, בטח שלא לאהוד. בריק ומורטי לפחות מורטי עצמו מעורר אהדה והזדהות, וריק אמנם יכול להיות וולגרי ומניאק אבל הוא גם אידיאליסט שהולך עם האמת שלו ולרוב מצחיק (חוץ מזה שאם מסתכלים מקרוב, ריק עושה מעשים טובים ועוזר לזולת בדרכו שלו…) אני יודע שזאת אשמתי ושהייתי צריך להתמיד עם הסוס כדי להגיע למופת שבהמשך, אבל או שאיבדתי את האנרגיה והיכולת להתמיד עם סדרות/ספרים שלא תופסים אותי מהשנייה הראשונה או שמעולם לא היו לי אותן. פרשתי אחרי שבוג׳אק ודיאן חוזרים ביחד מהטיסה ומתקרבים, זה היה צפוי וממש אין לי מוטיבציה להמשיך. אני מקווה מאוד שמשהו ישנה את דעתי כי במקרה הזה אני ממש רוצה להיות חלק מההייפ.
אנסה להיות מה שישנה את דעתך.
דבר ראשון, אתחיל ואומר שאני מבינה למה איבדת את היכולת להתמיד בסדרות שלא מושכות מהשנייה הראשונה- זה מתיש.
זו בהחלט סדרה שקשה להתחבר אליה (בהתחלה!), אבל ככל שאתה נפתח אליה ומתחבר אליה, גם הדמויות נפתחות ומתקדמות איתך. אתה לומד להכיר אותן ולאהוב אותן על כל פגמיהן וצרותיהן, במיוחד בוג'ק.
שדרך אגב, הרבה יותר מורכבות מזה שהוא פחות מפורסם מפעם- זו בין הצרות הכי פחות משמעותיות שהוא מתמודד איתן (בלי לספיילר יותר מדי- שנאה עצמית, הכחשה, התמכרויות שונות, משפחה קשה, דיכאון ועוד ועוד. צרות של עשירים זה מונח די רחוק מהמציאות.)
אני אישית מאוד מזדהה עם בוג'ק בדברים מסוימים, וזה יוצר ניגודיות בין ההזדהות שלי עם הדמות והאהבה שלי אליו, לזה שברור לי לחלוטין שהמעשים שלו מחרידים בכל קנה מידה אפשרי.
אני מניחה שהתגובה די נשמעת כמו מכתב אהבה לסדרה, אבל אני חושבת שבמקרה של בוג'ק, שווה להתמיד. היא לא קלה לצפייה, אבל התגמול שבוג'ק מציעה בתמורה למאמץ הוא לא פחות ממופלא (:
זו התגובה הראשונה שלי באתר אחרי מעל שנתיים שגלשתי בו. ווהו!
אוי סליחה שכחתי שזה מה שהגבת לא הייתי צריך לחפור
ההומור והדרמה של בוג'ק מאוד דומים וטוקה ובירדי מקליל אותם יותר לא פלא שהשתעממת. בנוגע לצרות של עשירים יש לי ביטוי נוסף "ברומא התנהג כרומאי". ההגזמה של הסדרה בביטוי הזה יוצר סדנדרטים כפולים בסדרה אבל זאת נראית לי הסיבה היחידה לאהוד את בוג'ק. "כולם דפוקים כאן אז למה אני לא יכול?" התשובה היא כמובן "כי אז תישאר תקוע שם ולא תשתפר להם אפילו לא אכפת שהם כאלו ויש להם תחומי עניין אחרים חוץ מזה"
דעה לא פופולרית
בוג'ק לא כזה נורא בהשוואה לדמיות שמסביבו (חוץ מאתם יודעים מה קרה בעונה 2). רוב הדמיות די סמכות על בוג'ק להיות נורא ואפילו מנצלות את זה במקרים מסוימים הפריים בעונה 4 שדייאן נשענת על הכתף של בוג'ק ואומרת "אין לי זמן שתהיה יותר טוב אני צריכה אותך עכשיו" מסכמת את היחס של רוב הדמיות לבוג'ק במהלך הסדרה. אין שום סיכוי לפתח דרמה ככה, אפס.
אהה ולטוד מגיע להישרף בגיהנום על הנזק הנפשי והכלכלי שהוא גרם במהלך הסדרה. הכותבים היו צריכים להחליט עם טוד הוא דמות תומכת או בדיחה על הרדידות של העולם המערבי הם לא והתוצאה היא דמות שרוקדת בין שתי חתונות ולא מרוויחה מזה כלום.
טוב לא להישרף בגיהנום
אלא הגיהנום של בוג'ק הורסמן לשמוע נאומים מעצמו ואחרים על כמה הוא לא בסדר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב………. (כן אני שונא את הנאום בעונה 3 עם דייאן הייתה מתחילה נאום כזה היא הייתה עוצרת באמצע וחושבת עם כדאי לה להמשיך לדבר)
טוד גורם לנזקים בטעות. בוג'ק גורם להם בכוונה. יש הבדל.
ועד כמה שדיאן הופכת להיות בלתי נסבלת מתישהו בחצי האחרון של הסדרה, שום דבר שהיא עושה ושום החלטה שהיא מקבלת לא גורמת לכך שזה מגיע לה לסבול מהצרות של בוג'ק.
אתה בטוח?
הקו מוניות זו דוגמה טובה טוד רוצה לעשות קו מוניות בטוח לנשים אבל תוך כדי בניית העסק יש כמות אדירה של סוטים שמגיעים לקו שלו והוא בוחר לשנות את המודל העסקי למענם ולשכור חשפניות כמה דמות צריכה להיות חסרת מודעות כדי לא ללעשות את זה בכוונה? זאת הבעיה שלי עם טוד, כתיבה חפיפניקית. לטוד יש במרכז הדמות שלו שאלה פילוסופית מעניינת: מה קורה לאדם שהוא כביכול מוסרי כאשר הוא עוזר לאנשים שמוסרם נטול בספק? האם הוא טוב יותר מאנשים אחרים? מזיק יותר? האם כל הכוונות הטובות של כולנו יכולות להזיק לאחרים וכאשר אנו מבצעים מעשים להטיב עם מישהו האם זה מטיב איתו או טוב לכלל? התוכנית מעלה רשימה של אירועים שבהם טוד עוזר (או מפריע) לאנשים בלי מודעות (או עם) לחוסר מוסוריותם אבל עם מודעות מוחלטת למה כן ירצה אותם ומכיוון שאלו היו מעשים מושחתים מתחלחילה וטוד לא יודע להתמודד טוב עם משברים התוצאות הרות אסון. אבל כל זה בסדר טוד הוא אדם מוסרי כי הוא התאים את עצמו למוסר של אחרים מעניין מי עוד עשה את זה?! אה כן בוג'ק (צוחקים על הקונספט הזה בפרק הראשון של "עבודת פנים" ובצדק). ההבדל הוא לכאורה שבוג'ק עושה את זה מסיבות אנוכיות וטוד מסיבות אלטרואיסטיות אבל גם בזה אני לא בטוח.
המשך
לבוג'ק יש מצפון והוא רוצה לעזור לאחרים אבל הוא פחדן כשיש לו תפיסת מציאות ו"לוחם צדק" כשאין לו וכתוצאה מכך הוא פוגע בעשרות אנשים באופן אישי. טוד לעומת זאת לא פחדן ויש לו תפיסת מציאות יחסית טובה. מדובר באדם תקשורתי (רוב הזמן)שיכול לעבוד עם אנשים ביחד הבעייה ההיא שאין לו חוט שדרה בעונות הראשונות והדברים שהוא "זורם איתם" גורמים נזק למאות עם לא אלפים באופן כללי. שניהם גם רוצים הכראת תודה למעשים שלהם אך בדרכים שונות. בוג'ק רוצה הכרה ישירה במעשים הטובים שהוא עושה אבל יש כל כך הרבה ספק ונזק אישי לחיים של אנשים במעשיו האנוכיים כך שהוא לא יקבל אותה בחיים וגם עם כן זאת הכרה חולפת. טוד לעומת זאת רוצה הכרה עקיפית במעשיו הוא רוצה לשמח אנשים וכך באופן עקיף הם ישמחו אותו, אבל האנשים שהוא עוזר להם אינם מוסריים/חכמים ועזרה להם גורמת לנזק לציבור או שהם מנותקים מהחברה וגורמים נזק לטוד. יש משהו בטנה שהמעשים של טוד משפרים אנשים אחרים וגורמים להם ללמוד משהו על עצמם לצערינו הרב טוד גם לומד מאחרים ומנצל חורים במוסר החברתי למען עצמו או למען אחרים ואני תוהה איך אפשר להגדיר את טוב כמוסרי , או לפחות יותר מוסרי מבוג'ק כשהוא מתנהג ככה? מבחינתי, מספרית הוא לפחות פי 10 יותר גרוע.
סיכום קצר
הבעיה האמיתית שלי שהיוצרים יוצרים סטנדרט כפול מבלי שהם מתכוונים. היוצרים ככל כך רצו להתמקד ב"אללי, למי בוג'ק הרס את החיים היום (רוב הזמן הם מעודדים אותו לעשות את זה) בגלל ההתנהגות חסרת האחריות שלו?" ולעשות פירוק לקלישאות של סיטקימים ואופרות סבון ולא שמו לב שאחת מהבדיחות שלהם היא תמונת הראי של בוג'ק, שהנזק שהוא עשה כל כך מוגזם עד שהדרמה של בוג'ק מתגמדת לידו. וכתוצאה מכך בוג'ק הורסמן הופכת להיות מה שהיא מפרקת: אופרת סבון.
יתרונות של בוג'ק ותוכניות טובות יותר מאותם יוצרים
לבוג'ק יש הומור פוליטי ממש מצחיק ועיצוב עולם פרודי שמעניין להסתכל עליו. החוזקות האלה באות יותר טוב לביטוי בטוקה וברדי, תוכנית מקסימה ומצחיקה שמודעת למוגבלות שלה כסדרת טלויזייה ומתמקדת בהומור בין עם הוא פוליטי או אישי ובסטייל שנראה נהדר לאורך כל העונות. בוג'ק זו סדרה שרצתה לשאול שאלות פילוספיות על ההתנהגות שלנו בחברה, על התאמה אישית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות מורשות ועוד. מה של"undone" יש הרבה יותר זמן להתמקד בו כי ההומור בו הוא יותר מתון ויש מחשבה רבה על איך הפרספקטיבה ,האישיות והאינטרקציות של הדמות הראשית עוזרות כדי להעביר את המסר ולא עושים חצי עבודה על 5 דמיות שנלחמות על זמן מסך כמו בבוג'ק.
טוקה וברטי משעממת ת׳טוסיק של דודי (מהשרת העיוור.) לא סתם היא לא שרדה.
(ל"ת)
ky
😑 😒
נ.ב:הסיבה שהיא לא שרדה היא לא שהשחקנית של טוקה הייתה מעורבת במשהו?
בכל מקרה אני חושב שהסיבה האמיתית שהיא לא שרדה זה שadult swim רצו שזה יהיה מופע "זוכה פרסים" וחשוב וגם בתור מעריץ אני יודע שהוא… לא… כזה… בכלל. לא הייתה צריכה להיות להם את הציפיה הזאת מתחלחילה. אה והסיום של עונה 3 היה… משהו, זה בהחלט היה משהו. 😨🤢 (כותבים ישבו וכתבו על דף "ספקל הורג מישהו בטעות והחבר של טוקה נחרד" וציפה שמישהו ביקום יצחק מזה)
גם שתים עשרה לנצח לא שרדה כי היוצרת הייתה מעורבת במשהו (נראה לי?)
זה לא הפך אותה ליותר טובה או לפחות קלאסטרפאק.
אני מבין למה לא התעניינת בטוקה וברטי
ההמומור באמת פשטני מידי, היא לא ממש דרמתית למרות שהיא מנסה להיות והרבה פעמים היא מרגישה כמו psa לזכויות האישה. אבל זו סדרה פשוטה על שתי חברות ועל אורך החיים שלהם, עם רגעים יפים ואינטימיים, סטייל יפיפה, פיתוח דמויות שפוי, ודאחקות פוליטיות קלילות או ביקצור הסיבה שהמשכתי לראות את בוג'ק אחרי עונה 3 ( לעונות 4-6 היו רגעים טובים,הסיפורים של אמא וסבתא של בוג'ק היו המועדפים עלי, אבל המלודרמה הורידה מהם). הייתי מתאר את הסדרה כ"סדרה שממש טובה בלהיות בסדר" אבל זאת באמת העדפה אישית ואני מבין שיש גבול להנמכת סטנדרטים. בכל זאת עם מכוונים נמוך יותר בתחומים שאתה חלש בהם הנפילה תהיה פחות חזקה ותשאיר לך מקום לתחומי שאתה חזק בהם ובוג'ק מבחינתי נפלה חזק בערך חצי מהזמן השאר נא בין סביר ליצירת מופת ונשאר רוב הזמן בין לבין.
ממתי בוג׳ק רוצה לעזור לזולת?
כל מה שהוא רוצה זה רק שיזכרו שהוא מפורסם וכן לזיין להשתכר ולהתמסטל כמה שיותר.
לא ממש
הוא רצה לעזור לבמאית האינדי לצלם סצנה, שרה לין, הולי הוק, זה שהוא פחדן ,מניאק ו man-child עם משבר אמצע החיים זה כבר סיפור אחר. ואני חשבתי שאני רידדתי את הסדרה, רידדת את בוג'ק כל כך שלא נשאר ממנו אפילו קרקר.
מה שכתבתי באמת היה כל כך מכעיס?
לא מכעיס. פשוט לא מדויק.
בוג׳ק רוצה לעזור רק לנשים שהוא רוצה להיכנס להן לתחתונים. הנשים היחידות שהוא עוזר להן ולא מנסה להיכנס להן לתחתונים באיזשהו אופן קשורות אליו בקשר דם, ולהן הוא עוזר מתוך רגשות אשם. גם כשהוא עוזר לדמויות ממין זכר, זה אף פעם לא מכל הלב, אלא כדי להוציא את עצמו טוב. לעולם לא תראה את בוג׳ק מתנדב מרצונו החופשי לסייע ל-MPB מבלי שהוא יודע שזה יועיל לו ליחסי ציבור.
אני לא חושב זה לגמרי המקרה
אני חושב שהכניסה המהירה לבחורות למיטה והרצון ליחסיי ציבור חיוביים זאת תופעת לוואי של הרצון הנואש של בוג'ק לאהבה וחיים יציבים, להרגיש אם רק לרגע שהוא הבן אדם שהוא בטוח שזה בלתי אפשרי מבחינתו להיות (לפחות בעונות הראשונות. באחרונות זה נהיה קצת חסר כיוון לא לסקס ולא לריצוי אלא איפושהו באמצע). אחרי שהוא עושה מעשה רע הוא מרגיש משהו שאני לא בטוח שאני יכול להגיד על הוליוו כי הם לא דמויות או צלמי דמויות אלא דאחקות. היוצאות מן הכלל מר.פניאטבטר וקרוביו (בערך עם קרוביו), דייאן ופרינסס. הנקודה היא שהאשמ שבוג'ק מרגיש היא לא מזיויפת הוא כן מרגיש חרטה ויש לו רצון לפעמים מעשים שמנסים לחפר על זה בעיה שהגישה שלו הפוכה לגמרי ולכן זה לא משנה, הכפרה צריכה להיות למען שיקום הנזק שעשיתה לא למען קבלת סליחה מהקורבנות. במקרה של בוג'ק היה עדיף עם הוא לא היה מנסה לכפר על מעשיו מתחלחילה או מנסה לרצות עולם שהוא יודע שהוא מושחת והוא השתתף בשחיתות שלו, יש לך מספיק כסף, שכור מישהו לדבר איתו בקר מידי פעם, תקבע כמה ביקורי בית או השתתפות במסיבות, אולי אולי אולי תעשה כמה הופעות אורח איזוטריות בסרטים ותעזוב את העולם בשקט כנ"ל לגבי "חבריו".הביקורת על קלישאות של סיטקומים זה גימיק שעובד לכמה עונות אבל החזרתיות של הקונפליקטים וההגברה של המלודרמה גרם לי להיות אפטי לגבי מה שקורה על המסך.
נראה לי שהבנתי קצת יותר עכשיו.
אבל בכללי, פרינסס קרולין היא הדמות היחידה שממש רציתי בטובתה מההתחלה ועד הסוף – בוג'ק נרקיסיסטי מדי, דאיין כפוית טובה, MPB אמנם בעל כוונות טובות אבל מכיוון שהצופים רואים אותו כל הזמן מנקודת מבטו של בוג'ק הוא יוצא דביל ומעיק, וטוד הוא בעיקר אתנחתא קומית, מעין גרסה צעירה של קוזמו קריימר (עד שנותנים לו לגלות את הא-מיניות שלו והופכים אותו מלוזר חביב שכמעט כלום לא מפריע לו לווינר שעדיין מנסה להתנהג כמו לוזר חביב שכמעט כלום לא מפריע לו גם כשהוא כבר מנהל בכיר.) פרינסס קרולין היא היחידה שם שמנסה להתנהג כמו מבוגר אחראי ולתקן את השגיאות של בוג'ק והשאר (והפרקים בכיכובה הם כמה מהיותר שוברי לב בכל הסדרה כולה.) על דמויות כמו שרה לין שכל-כולן הגשמת פנטזיה קלישאית ושירות למעריצים אני לא מעוניין להגיב.