-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הבורגרים של בוב
Bob's Burgers
שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.
סדרה על משפחת בלשר, שאביהם הוא בעל המבורגריה.
תאריך הפצה בארה"ב: 09/01/2011
ביקורת:
סדרות אנימציה זה לילדים. אם אתם לא צרכני תרבות יפנית רגילים, זה כנראה הכלל שאתם מכירים. לכל כלל יש את היוצא מן הכלל, אבל זו הנורמה. ולכן סדרות אנימציה שפונות לקהל מבוגר מתאמצות קצת יותר כדי להוכיח לכם שהן לא לילדים. הבדיחות שיופיעו יהיו הכי גסות שאפשר, הנושאים שבהם הן יתעסקו יהיו הכי קודרים, האלימות תהיה הכי גרפית, הן ייצאו מגדר הרגיל כדי להיות פוגעניות, וידברו על פוליטיקה, סקס, אלכוהול, התמכרות ושאר הנושאים שירחיקו ילדים מהמסך המרצד, או יגרמו להורים לכסות לילדים את העיניים והאוזניים בזמן שהם מחליפים ערוץ בהיסטריה. ובין כל סדרות האנימציה למבוגרים שצצות בעשור האחרון, אני הכי התאהבתי ב'בורגרים של בוב' (Bob’s Burgers) דווקא בגלל שהיא לא כזאת.
הסדרה מספרת את קורותיהם של משפחת בלצ'ר, משפחה מהמעמד הנמוך שבבעלותם מסעדת בורגרים בשם 'הבורגרים של בוב'. בוב הוא אבי המשפחה ו"השף" של המסעדה, לינדה האמא חובבת מחזות הזמר והדרמה (והיין), ג'ין הוא האח האמצעי – "מוזיקאי" עם סינטיסייזר של קסיו וסקרן מינית, ולואיז היא הצעירה השובבה והקשוחה. ויש את טינה. טינה היא האחות הגדולה, בת 13 והיא האדם הכי מיני, תמים, סימפטי, רומנטי, שאפתני וביישן שיש. בשביל רוב הצופים היא הכוכבת של הסדרה, והפרקים בראשותה באמת מתעלים מעל השאר אבל רק קצת, כי באמת שכולם נהדרים.
'הבורגרים של בוב' זו סדרה טובה כי היא מתמקדת בנושאים שהם לא תלויי זמן. היא לא כמו 'סאות' פארק' שפרקיה עוסקים באקטואליה, לא כמו 'איש משפחה' שמלאה ברפרנסים מתרבות הפופ, והיא גם לא כמו 'ריק ומורטי' שיוצריה מבלבלים בין מטא לנרקסיזם. היא פשוט מדברת על יחסי המשפחה בין הדמויות, ענייני היום יום כמו איך לחגוג את ולנטיין, קשיים פיננסיים, קליקות ומשחקי אמת או חובה בבית הספר, רומנטיקה של ילדים, ועוד נושאים שיגרמו לכם להיזכר איך זה להיות ילד או למה אתם אוהבים את המשפחה שלכם.
פרט טריוויה מעניין; יוצרי הסדרה רצו לעשות את אותה סדרה, אבל שהמסעדה של המשפחה תכין את ההמבורגרים שלהם מבשר אדם אבל גנזו את הרעיון עוד בפרק הפיילוט, ואני מאושר עם ההחלטה הזאת. הסדרה הייתה הופכת לסדרת גימיק, במקום הסדרה שפונה לכולם, כי זה מה שהופך אותה לכל כך נהדרת, כי זו המהות של 'הבורגרים של בוב', לדבר על יחסי משפחה, חברות, התבגרות, פופולריות, ועוד נושאים שפונים למבוגרים וילדים-מתבגרים כאחד. הציניות קיימת, במינונים נמוכים שאשכרה אפשר להרגיש את האהבה בין הדמויות (ושל היוצרים כלפי הדמויות) מבעד למסך. כן, יש לפעמים בדיחות מיניות שלא מתאימות לילדים (ושהם יבינו אותן), אבל אני מאמין שלרוב ההורים לא תהיה בעיה אם הטינאייג'רים שלהם יצפו בסדרה.
אני אודה, הפרקים הראשונים די חלשים וקשה להתחבר עם הדמויות הראשיות. אבל ממש מומלץ לצלוח אותם ולקבל את סדרת האנימציה למבוגרים הטובה בטלוויזיה היום (*אחם*בוג'אק*אחם*!). וגם אם תחליטו שאתם לא רוצים לצפות בסדרה הזו, קחו המלצות לשני פרקים שמעבירים את המהות של הסדרה ואת הסיבה שאני אוהב אותה כל כך, והם גם מעולים בפני עצמם.
“The Haunening” עונה 6 פרק 3 מראה את יחסי המשפחה שמבעד לכל המעטפת הצינית מתבררים כהכי אמיתיים וכנים שאפשר. ו-“Mazel Tina”, עונה 4 פרק 13 בכיכובה של טינה, שיגרום לכם לאהוב אותה, לשנוא אותה, לרחם עליה, להעריץ אותה, להזדהות איתה, ובעיקר להיזכר איך זה להיות בכיתה ז' ולא להיות פופולרי. פרק שמצליח להיות קורע מצחוק, לשבור את הלב, ולתת חיבוק ענק לנשמה שלכם בו זמנית וכל זה בלי מניפולציות אלא רק בעזרת תסריט ודיאלוגים חכמים.
'הבורגרים של בוב' זו הסדרה שאני פונה אליה כשמשעמם לי, כשאני מרגיש לא טוב, כשאני צריך עידוד, וכשלא בא לי יותר להיות מבוגר אלא להיזכר איך זה להיות ילד (בפרקים שמתרכזים בילדים לפחות). ובתור בונוס, הסדרה הזו באמת מבריקה מבלי להיות מתחכמת או להתאמץ להיות מגניבה.
תודה רבה על ההמלצה
סדרה נהדרת
טוב, אז עד עכשיו התעלמתי מהסדרה הזאת במקרה הטוב או זלזלתי בה במקרה הרע
אבל הפרק עם סגנונות האנימציה המשתנים פשוט העיף לי את המוח.
רגע, זלזלת בה למרות שראית אותה? או שסתם נפלת על הפרק הזה?
מדובר בפרק ראשון של עונה שבע (או שמונה), והם לקחו ציורי קונספט של מעריצים ועשו איתם פרק שלם, כאשר כל כמה דקות סגנון האנימציה משתנה.
לא זלזלתי במופגן, יותר שילוב כזה של אדישות ומה רוצים ממני כשהייתי נופל על פרק.
גם היה לי קשה להתחבר לדמויות כשרוב דמויות הנשים מדובבות על ידי גברים, למרות שה. ג’ון בנג׳מין אחלה; מה שכן יש כיף מסוים בלדעת שאת רוב סדרות האנימציה הנחשבות כמו זאת או בוג׳אק עדיין יש לי להשלים ולא ראיתי (ריק ומורטי מצחיקה לפרקים אבל כשכזאת דמות ראשית מובילה סדרה זה מאוד מוריד את החיבור הרגשי ממנה, ולא זה לא כמו סאות׳ פארק, קרטמן לא באמת מוביל את הסדרה.)