-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
כחול הוא הצבע החם ביותר
La vie d'Adèle
סיפור התבגרותה של צעירה צרפתיה ואהבתה לסטודנטית כחולת שיער לאמנות.
תאריך הפצה בארה"ב: 25/10/2013
תאריך הפצה בישראל: 28/11/2013
ארוך ומתיש בלי שום הצדקה. המשחק של אדל אקסרקופולוס לבדו היה הופך את הסרט לשווה צפיה אילו הוא היה אורך חצי שעה במקום שלוש שעות.
כחול הוא לא רק הצבע החם ביותר
"כחול" הוא גם הסרט הטוב ביותר (של השנה), או משהו. אבל יותר מהכל "כחול" הוא סרט סופר תובעני. תובעני כלפי הקהל, תובעני כלפי החליפות שצריכות לשווק סרט כזה, ועוד יותר תובעני כלפי השחקניות שלו (אין ספק, ההופעה של השחקנית הראשית היא ההופעה השלמה והמדויקת ביותר שנראה על מסך כלשהו מזה הרבה זמן), אבל כשהוא מתגמל הוא מצליח לגרד את השיאים של "הסמויה" למרות שמבחינת הריאליזם שלו הוא הולך כמה צעדים רחוק יותר.
(למתעניינים, יש הקרנות טרום נוספות ב"לב" ת"א בשבת.)
כחול הוא צבע די פושר
השתעממתי. כתבתי ומחקתי ארבע תגובות שבהן ניסיתי להסביר למה לא אהבתי את הסרט אבל אני חושב שאני אוותר (לפחות עד הפודקאסט העתידי) – הוא פשוט משעמם, וארוך, ומשעמם, וארוך. ודי מטריד שהבמאי החליט לוותר על המדיום שוט התמידי על הפנים של אדל* דווקא כשהיא נכנסת למיטה עם אמה. וחוץ מזה הוא ארוך מידי.
* באמפייר של ורהול היה יותר גיוון.
אני חושב
שכתבת ספוילר
לא נראה לי.
בעיקר בגלל שחלק מהדיבורים עליו הופכים אותו לסצינת סקס לסבי אחת באורך שלוש שעות.
לא נראה לי
העובדה ששתי הדמויות עושות סקס היא לא ממש ספויילר (בטח שלא כזה היה ה-נושא לדיון מסביב לסרט) ואני לא חושב שציון של טכניקות בימוי הוא ספויילר בעלילה.
הסרט הכי ריק שראיתי הרבה זמן
בקצרה: הסרט הזה הוא פשוט שלוש שעות של ניקוי ראש. אתה בא, רואה בחורה סימפטית מסתמפטת בחיי היום-יום הסימפטיים שלה וחוזר הביתה. מה למדנו? כלום אבל העברנו שלוש שעות סימפטיות בקולנוע עם כמה קטעי סלספטיק שמתחזים לקטעי סקס באמצע.
ועם יותר פירוט:
באמת?
זה מה שזכה בקאן? על זה אנשים החליטו שצריך לעשות שיחות עמוקות ואלפי ניתוחים? הכלום הזה? זאת ההופעה שהפילה את כולם מהרגליים שלהם?
האם הפסדתי משהו והייתה עלילה שלמה שהתרחשה בשולי המסך שלא שמתי לב? האם בעצם הסרט מגלה רובד אחר שמורידים ממנו כל שורה שנייה, כמו המכתב מיחסים מסוכנים?האם כל מה שצריך על מנת לגרום לאנשים להכריז שאתה סרט חשוב זה שמישהו יגיד שאתה סרט חשוב ואז כולם יצעדו לקולות החליל?
כלומר, אנשים מדברים על חיבור רגשי עם הדמות. מי שהצליח לעשות את זה, שיבוסם לו. אישית, לי חרה קצת להתחבר לדמות כל כך כללית שלא מוכנה להתמסר לאופי אחד במהלך שלושת השעות ובעיקר ראיתי אותה כתור בחורה מאוד סימפטית. ברצינות, היא נראית כמו בן אדם חביב ביותר שכיף לדבר איתו על נושאים מעניינים ( אה לא, זה רק בתחילת הסרט. לאחר מכן היא נהיית הטיפשה בחבורה, כי תסריט) אבל לא הצלחתי להבין מה מייחד אותה מהמון דמויות קולנועיות או טלווזיוניות אחרות. פשוט בחורה מאוד חביבה. החברה שלה דמות שבנויה בצורה יותר טובה, אבל גם היא לא מעוררת רגשות חזקים מדי כי היא פשוט לא מביעה בשום שלב רגשות חזקים מדי. היא בעיקר קיימת ומפלרטטת ומתמזמזת בחלק הראשון, ובחלק השני מתעלמת מאדל בזמן שהיא מדברת על נושאים אינטלקטואלים, לכאורה.
ועוד פעם, זה מאוד חביב לצפות בזה. אני מבין לחלוטין את האנשים שאמרו שהם היו יכולים לצפות בעוד שעה. אם הייתה נוספת שעה לסרט בחלקים הנכונים, הייתי ממשיך לצפות ולא משתעמם לרגע, פשוט כי זה לא היה משנה לסרט כי זה לא שהוא ניסה להגיד משהו והוא סתם היה תמונת עולם של בחורה חביבה באמצע החיים שלה.
וזה נחמד מאוד וממש סתמי.
ממש ממש ממש ממש ממש סתמי.
כלומר, סרטי-קיץ-הוליוודים-יותר-מעניינים-ממנו-סתמי. כלומר, שום-דבר-לא-קורה-בו-סתמי. כלומר, הסרט-לא-אומר-שום-דבר-סתמי.
כי הסרט הוא לא על לסביות, למרות מה שניתן לחשוב. אם הוא כן, הוא עושה עבודה ממש לא טובה בטיפול בנושא הזה. ואגב, חבל שהוא לא על לסביות – כי בשתי הסצנות שהוא מתייחס לנושא, הוא מעניין בהרבה מהסצנות שהוא לא מתייחס לנושא. אז על מה הוא כן? סיפור אהבה. האם זה סיפור אהבה שראינו כבר? כן. האם הוא מספר אותו בצורה שראינו בעבר? כן. מה ההבדל? לא יודע, קלוז-אפים? סצינות מין מפורטות של לסביות? אין לי מושג.
סרט אהבה קליל וחסר חשיבות שאפשר להעביר איתו שלוש שעות בכיף אבל אין שום סיבה כי הוא כל כך לא משמעותי או זכיר שזה מופרך שהוא הצליח לצבור כל כך הרבה שבחים ואנשים שמדברים עליו.
נ.ב סצנות המין היו מגוחכות. מגוחכות מגוחכות מגוחכות.* מעבר למימד שדיברו עליו של ניצול נשי, פורנוגרפיה ושבירת סגנון הקלוז אפים של הסרט רק בשביל להראות ציצים הם פשוט נראות כמו סצינת המריבה בבוראט. אה, והן לא משרתות שום מטרה. די. נמאס מסצינות מין שלא משרתות שום מטרה.
* – חזרתי על זה שלוש פעמים אז זה בטח נכון!
איזה מרדן אתה
וואו, לא הרשים אותך… התרשמתי מחוסר ההתרשמות שלך. התרשמתי מזה שהצלחת לכתוב כל כך הרבה על סרט כל כך משעמם.
אז אלך הפוך ממך, ואכתוב מעט על סרט ענק ועצום במימדיו (תרתי משמע).
זה אחד הסרטים הכי טובים של כל הזמנים מבחינתי. ואני לא לסבית, והפורנו המועדף עלי הוא דווקא סטרייטי.
והייתי שורד יפה מאוד בסרט המדהים הזה גם בלי סצינת מין אחת.
תודה לקשיש, סיידו ואקסרצ'ופולוס על המתנה היפייפיה הזאת שהם הנחיתו עלינו באמצע החיים.
ההבדל הוא שהוא נימק, ואתה בכלל לא.
(ל"ת)
את בכלל לא*
(ל"ת)
אה אופס
אכזבה גדולה
במהלך 'כחול הוא הצבע החם ביותר', זוכה דקל הזהב בקאן בשנה שעברה, נזכרתי במערכון של החמישייה הקאמרית בו רמי הויברגר מטיח שנאתו כלפיי הצרפתים והסרטים הניאו-פלספנים שלהם. אני לא בעד הכללות בוטות אבל לראות 3 שעות של סקס, אוכל ושיחות על הגות ללא ערך מוסף מינימלי באמת יכול להוציא את החשק לחיות. סרט ריקני, לא מרגש, חסר נשמה ומפוזר. הבימוי מזכיר פרי לא בשל, מתייחס לדמויות כפגומות ופגיעות עקב ההרפתקנות הליברלית שגורמת להן למעוד בשאלות על זהות ומהות, מגדיר אותן כניצנים שטרם התפתחו. התסריט לא משכיל לתת לנו תמונה מודרנית רחבה ומופלאה על ייחודם של זוגיות ויחסים בצל מוקשים חברתיים ואישיים, אלא מתמסמס באיטיות מרגיזה לכדי יצירה צרת אופקים שמטרתה לשפוך דליים של ריר מפי קהל הצופים הנשי והגברי כאחד. רדוד, מאוד רדוד.
די מתוסכל מכל האכזבות כאן,
כיוון שמדובר לדעתי בסרט שאפשר מאוד להתחבר אליו, מכל נקודת מבט בניגוד למה שחשבתי מלכתחילה. אז כמו שכתבו כאן, אין בו יותר מידי עומק או מקומות לנתח, הוא מאוד פשוט ומאוד "ריק" מבחינת התפניות שבו, אבל דווקא זה מצא אצלי חן רב, משהו נורא מציאותי ואמין, לא מתחנף ולא רגשני. כצפוי מסרט פסטיבלים שכזה, הוא אמור להיות אומנותי, איטי, עם מוזיקה קלאסית וכולי וכולי, אבל להפתעתי הוא דווקא היה סרט מאוד צנוע (מבחינת העשייה כמובן), מאוד אינטימי, שמנסה פשוט להציג את סיפור האהבה של אדל ואמה באופן כנה ופשוט והוא עושה את זה בעדינות ובאיפוק. הסרט הזה מרובה בכל כך הרבה קונפליקטים מעניינים על זוגות שבארון, איך יגיבו החברות בבית הספר, ההסתרה מהמשפחה, החשיפה, השקרים שמסתתרים, החיים בזוגיות, דווקא בגלל שאני לא מכיר את העולם הזה כל אלו הצליחו בהחלט לרתק אותי. גם הצילום שבסרט כל כך יפה בדרך שאפילו קשה להסביר, למרות שרובו עשוי מקלוז אפים אפשר להרגיש סוג של ריחוף מעל ההתרחשות, כאילו הצופה הוא מתבונן מהצד על כל העלילה וזה היה בעיני פשוט מיוחד ומהפנט. אין ספק שהוא לוקח את הזמן, המון שיחות של יום יום, המון קטעים כביכול "רגילים" ולא מרגשים, אבל משום מה הכל נעשה בצורה מעניינת, אולי בגלל שצורת החיים של אדל ואמה נורא מעניינת ושונה, והשחקנית של אדל פשוט מדהימה. אני דווקא יכול להבין בהחלט איך אנשים יכולים להתחבר לסרט שכזה ולא חושב שהוא יותר מידי היפסטרי או סרט פסטיבלים יומרני ומשעמם, לגמרי ההפך.