יש כל מיני סוגים של סרטים: יש סרטים טובים, סרטים רעים, סרטים בסדר, סרטים כל-כך רעים שהם טובים ועוד. אבל אולי הסוג הכי גרוע של סרטים הם סרטים גרועים שיכלו להיות טובים. כולנו נתקלים בהם פה ושם – סרטים עם קונספט מגניב ורעיונות יצירתיים שאפשר לראות שהפוטנציאל היה שם אבל משהו בדרך לביצוע התחרבש. סרטים כמו "בלאדשוט".
חייל בשם ריי כבר-הספקתי-לשכוח (וין דיזל) חוזר הביתה אחרי פעולה צבאית מסוכנת, אך הוא ואשתו נחטפים ע"י בחור עם חלוק, כפכפים וגרביים (טובי קבל, שחקן שממש צריך סוכן יותר טוב), המרקד מולם לצלילי "Psycho Killer" של טוקינג הדס לפני שהוא יורה בהם למוות. בנקודה הזאת עוד חשבתי שאולי הסרט יהיה מודע לעצמו בקטע מטופש אך מבדר. אוי, התמימות.
ריי מתעורר בחברת טכנולוגיה לא-מרושעת-בכלל בשם R.S.T (איפה הימים שבהם הארגונים האלה היו פחות מעודנים ונתנו לעצמם שמות כמו F.E.A.R או H.A.T.E). היו"ר של החברה (גאי פירס) אומר לריי שהם החזירו אותו לחיים בעזרת ננו-טכנולוגיה – מקום שני כהסבר לדברים בסרטי מד"ב מקושקשים אחרי קוואנטים – ושעכשיו הגוף שלו יכול לרפא את עצמו מכל פגיעה. כלומר, הוא בייסיקלי גרסה טכנולוגית של וולברין.
זה ממשיך למקום שלא אספיילר פה, אבל למרבה האכזבה כן נחשף בטריילר. זה לא תסריט מקורי או חדשני במיוחד: בין השאר יש פה אלמנטים מ"מטריקס", "רובוקופ" ו"ממנטו" – אבל לאורך הסרט כולו הייתה לי תחושה שיש פה פוטנציאל מפוספס וכן אפשר היה להוציא מזה סרט שיהיה לכל הפחות מבדר. אבל בשביל להוציא את המיטב מהסרט הזה היו צריכים צוות אחר.
כי את הפוטנציאל הזה אי אפשר למצות עם שני תסריטאים שיש להם ברזומה את "מת או חובה" ו"כיבוי אורות", לא עם הבמאי שאחראי ל "Sonnie's Edge" – אחד הקטעים הכי גרועים באנתלוגיית "אהבה, מוות ורובוטים" – ולא עם וין דיזל. הסרט כל הזמן מאכיל את הצופה בכפית עם מידע שכבר ברור לו, הדמויות האחרות בסרט הזה הן פשוט קלישאות מסרטי תיכון (הבחורה, השמוק, החנון וכו') וכבר אמרתי שזה בכיכוב וין דיזל?
התכנון של "בלאדשוט" התחיל לפני כמה שנים, ולכן כמובן שבנו עליו להיות התחלה של יקום קולנועי חדש, הפעם של סרטים המבוססים על חוברות קומיקס של חברת "וליאנט". אבל כמו "קינג ארתור", "המומיה" ואחרים, כנראה מדובר בעוד מקרה של יקום קולנועי שנגמר לפני שהתחיל. גם אם התזמון של יציאת הסרט לא היה הגרוע ביותר במאה הנוכחית, אני מוכן להמר בבטחה שהוא היה מתרסק בקופות יותר מהר מוין דיזל בלי מצנח. ויש גם את העניין שהסרט השני שתוכנן עבר לאולפן אחר. כמו במקרה של "המומיה", גם אם האולפנים הפסידו, אנחנו יצאנו מורווחים.
עם זאת, הסרט כן ממשיך יקום קולנועי אחר, כזה שרץ כבר זמן מה: היקום הקולנועי של סרטי וין דיזל. עכשיו תגידו "אבל מתן, נכון שוין דיזל הצליח – מסיבות נשגבות מבינתי – להוביל כמה פרנצ'ייזים פופולריים, אבל הם לא מתרחשים באותו יקום". נכון, אין ביניהם קשר עלילתי, אבל יש תמות משותפות ברורות. למשל, אני בטוח שוין דיזל מסכים רק לסרטים שמערבים משפחה בצורה כלשהי. בין אם זה להרכיב משפחה של נהגי רחוב / פושעי אקסטרים, לנקום את המוות של משפחתו או להגן על שלושה ילדים מפני נינג'ות. אלמנט נוסף: נשים בלבוש מינימלי, ספציפית סצינה שלו בחדר שינה עם לפחות אחת כזאת, כי אחרת איך תדעו איזה גבר-גבר הדמות שלו. ושיהיה לכם בהצלחה לגרום לוין דיזל להשתתף בסרטים המכירים בחוקים פיזיקליים כלשהם.
באמת שאני נדהם מכך שוין דיזל הוא עדיין דבר. הבן-אדם נוהם ורוטן את רוב השורות שלו עם קול שנשמע כאילו הוא מדבר לתוך מאוורר חלוד, ובעל מנעד רגשי של בקבוק בירה שבור (קורונה, אלא מה). זה עוד יכול לעבור בסרטים שהם רק פעלולי מכוניות ומירוצים, אבל בסרט כזה – בו הגיבור מונע על-ידי טרגדיה – הייתם חושבים שהבמאי ירצה שהדמות הראשית תוכל להפגין רגשות. לא מחפש פה הופעה זוכת אוסקר, אבל כן משהו יותר מ"גרררר, דיזל סמאש!".
וין דיזל יודע בעיקר לכעוס – ואל תטעו, הוא בהחלט לא מישהו שהייתי רוצה לעצבן – ולבקש ממנו לשחק משהו מעבר לכך זה כבר מוגזם. לדעתי, שני התפקידים הכי טובים שלו היו אלו בהם הוא לא נדרש לשחק, רק לתרום את קולו לדמות אנימציה ודמות ממוחשבת. אולי אני אכזרי מדי. אולי הוא רק צריך לשחק מישהו שיכור או מסטול, כי זה הרושם שהוא עושה במציאות, בין אם זה בראיונות מאוד לא נעימים או כשהוא עושה לייב-סטרים של הכיס שלו במשך עשר דקות.
"בלאדשוט" הוא שטחי, רועש, צפוי ובעיקר משעמם. הוא נראה ומרגיש כמו סרט גיבורי-על מתחילת שנות ה-2000, אבל אחד מהגרועים, כמו "הענק" או "אישה חתול". לכן הוא גם לא באמת אסקפיזם מוצלח לאלו שמחפשים לברוח מהשנה הזאת. אם זה יהיה הסרט האחרון שראיתי על מסך קולנוע, זה יהיה מדכא למדי. הסיכון הזה כבר נחסך מכם, אבל פשוט אל תתקרבו אליו. גם לא בבידוד.
אבל שכחת את....
FIND ME GUILTY (או משפטו של ג'קי די כפי שנקרא בארצנו)
בכ"ז צריך לפרגן לדיזל לפחות על הופעה אחת וזו באמת הטובה ביותר שלו לדעתי. לפחות ראוי לאזכור כמאמץ למשחק אמיתי
אני תמיד בא לציין אותה לטובה
ואז נזכר שלא ראיתי אותה באמת ושהיא רק נראית מבחוץ טוב. בהופעות שכן ראיתי: הוא די אחלה ב"טוראי ריאן".
זה גם הסרט היחיד שלו שבו הוא לא קירח
Coincidence? I don't think so
אז וין דיזל הוא שמשון הגיבור?!
(ל"ת)
דווקא מאוד אהבתי את Sonnie's Edge
היה קצת טיפשי, אבל חזק ומרגש.
בדיוק כמו שאחרים כתבו
א. וין דיזל בדרך כלל הוא וין דיזל, אבל אני לא מבין למה זה פחות טוב מדווין ג׳ונסון. ובכל מקרה, הוא היה נפלא במשפט של ג׳קי די, או איך שלא קוראים לסרט הזה (ואני כן ראיתי).
ב. sonnie's edge ממש לא רע בכלל. היה הרבה זבל בסדרה הזאת, אבל זה לא היה אחד מהם.
אם הקהל לא יבוא אל הדיזל...
אולפני "סוני" הודיעו שבעקבות סגירת בתי-הקולנוע ברחבי העולם, הם יאפשרו רכישה דיגיטלית של הסרט מוקדם מהרגיל. וכאן אני שוב מפנה אתכם לשורה האחרונה בביקורת.
נ.ב. לא ידעתי ש"משפטו של ג'קי די" כה פופולרי. לא צפיתי בו, אבל אם דיזל אכן נותן שם הופעה לפנתיאון, קבלו את התנצלותי.
העלית נקודה מאוד חשובה
מה כן הסרט האחרון שהייתי רוצה לראות ב 2020?
התשובה היא: חולית
יש בי אמונה חזקה שבפעם השלישית נקבל גלידה משובחת (בפעמיים האחרונות קיבלנו גלידת וניל פרווה בכוס חד פעמית בטמפרטורת החדר ובלינצ'ס פטריות לא רע שהבמאי טען שזו הפרשנות שלו לגלידה ואם יש בעיה שנאשים את ההנהלה)
אני כל כך מבולבל מפרשנות הגלידה
מה היו שתי הפעמים הקודמות? של וילנב? של חולית? משהו אחר?
פירוש לפרשנות
הפרשנות היא מן הסתם שאני נמצא בבידוד יותר מדי זמן.
ניתן גם לפרש זאת כמטאפורה רעועה לשני הנסיונות הראשוניים לעבד את חולית.
הנסיון המוצלח יותר היה דווקא הנסיון השני. הוא ניסה לעבד את העלילה בצורה נאמנה יותר אך עשה זו בפורמט של מיני סידרת טלוויזיה עם כל החסרונות של מיני סידרה מתחילת שנות האלפיים (תקציב זעום, ערכי הפקה נמוכים). זה בשילוב משחק גרוע ותלבושות מוזרות הפך את העיבוד לנשכח במיוחד. הסרט חולית של דיוויד לינץ' (למרות שהבנתי שהוא ניסה להכחיש קשר לסרט עוד לפני שיצא וביקש שנכתב שבמאי הסרט היה אלמוני בשם אלן סמיטי) היה יצירה עצומה וגרנדיוזית שהצליחה להעביר את הגודל של התרחשויות שמתפרסות על כמה עולמות עשרות אלפי שנים בעתיד. הנפילה של הסרט היתה בבחירות בימוי מוזרות ולא סינמטיות ובשינוי כמעט מוחלט של חלקו השני של הסרט שלמעשה פספס את המוטיב המרכזי של הספר.
אם יצליחו לקחת מכל עיבוד את מה שעבד, הנסיון השלישי באמת יכול להצליח לתת צדק ליצירת מד"ב כל כך חשובה.