הדבר הכי חשוב להגיד על "בלייד ראנר 2049" זה שהוא יפהפה. חגיגה לעיניים. כל פריים הוא ציור שמיועד לקנבס הגדול בעולם. שילוב נכון של אפקטים, צילום, תפאורה ועריכה בפוסט שיוצרת סדרת תמונות עוצרת נשימה. ולא רק שהסרט יפהפה, הוא יפהפה בכל מיני צורות ודרכים: החל משימוש באורות ניאון, דרך הכתום-כחול הידוע וכלה במשחקי אור-צל. הוא מסוג הסרטים שאתה יכול לראות חמישה פריימים שונים מתוכו ולשכוח שמדובר באותו סרט. יותר מש"בלייד ראנר 2049" מתפקד כסרט הוא משמש כמכתב תחינה לאקדמיה "בבקשה תתנו כבר אוסקר לרוג'ר דיקנס, אתם מביכים את עצמכם, תראו מה הבן אדם הזה (וכמובן, צוות האפקטים, התפאורה והתלבושות) מסוגל ליצור". אם "בלייד ראנר 2049" לא זוכה באוסקר על הצילום שלו, אנשי האקדמיה עיוורים, טיפשים או שכולם שונאים את רוג'ר דיקנס אישית בגלל שהוא עקף אותם בתור בסטארבאקס.
כסרט, "בלייד ראנר 2049" הוא בכלל שני סרטים במחיר אחד. הראשון הוא סרט בלשים מהורהר עם אלמנטים של מדע בדיוני – מעין פילם נואר באורות ניאון. הסרט עוקב אחרי קיי, בלש אותו מגלם ראיין גוסלינג, שעבודתו כוללת בין השאר, חיסול רפליקנטים – האנדרואידים דמויי האדם שעל קיומם למדנו בסרט הראשון. חיסול שגרתי בתחילת הסרט מגלה שהרפליקנט החביא דברים מסוימים ששולחים אותו למסע מעורפל שבו אפילו לא ברור מה הוא בדיוק מחפש או איך, ולאחר שהדברים מתחילים להתבהר הוא מקבל משימה שהצופים לאו דווקא בעד שהוא ישלים אותה.
זהו סרט שנוטף מסטייל, עם דמויות מחוספסות שגרות בטווח המוסרי של האפור שיש בו תעלומה בלשית מהסוג שבה מוצאים הרבה רמזים שלא ממש מובילים לשום דבר. הסרט הזה כולו מורכב מראיין גוסלינג, שמתנהל לאורך רובו עם הפרצוף הלא-מרוצה הקבוע שלו, ונראה כהרגלו די מגניב. קשה לומר שההופעה הזאת תיחרט בתולדות ההיסטוריה, אבל היא שיכנעה אותי שהוא מועמד טוב לגלם את ספייק סיגל בעיבוד עתידני ל"קאובוי ביבופ", וגם זה משהו.
אבל שעתיים לתוך הסרט, "בלייד ראנר 2049" הופך לסרט אחר, כזה שבו הריסון פורד מופיע (כמו שמסע הפרסום מבטיח), והסרט הזה הוא הרבה פחות טוב. זה לא שהריסון פורד גרוע, כמו שפיתולי העלילה שמובילים להופעתו על המסך גוררים את הסרט לכיוונים מצערים של אקשן פיו-פיו, מוסריות של שחור-לבן, רגשנות, רגעים עלילתיים יותר תלושים ופחות אמינים, ומשהו קצת יותר "הוליוודי" מהסרט שהוא היה בחלקו הראשון. הוא סרט הוליוודי די טוב, יש לציין – אבל הוא עדיין פחות טוב ומעניין ממה שבא לפניו.
להגנתו, "בלייד ראנר 2049" מצליח לעמוד בחיבור הזה די טוב. אומנם מרגישים ירידה באיכות, אבל השינוי בטון לא צורם עד כדי כך. מבחינת מוטציות שחוברו להם יחדיו הוא יותר "חתולכלב" מאשר "הנדל האנושי" – החיבור הוא תמוה כי בסך הכל אלה שני דברים שונים, אבל הוא לא אסון שאסור היה לו להתקיים אי פעם אפילו כרעיון.
מעבר לכל זה, "בלייד ראנר 2049" הוא יותר מעלילה או האלמנטים שמרכיבים אותו – הוא סרט מדע בדיוני פילוסופי, וככזה צריך להתייחס אליו בנדבך נוסף של סרט "חכם", בהדרת כבוד מסוימת. הסרט הזה מלא בחשיבות עצמית, דבר שאפשר להבין מהאורך שלו, ומהסצינות הארוכות שבהן משפטי-חכמה נאמרים עם הד בחדרים מוארים באור אלוהי. אבל יש לי חשש מסוים ש"בלייד ראנר 2049", הוא סרט פחות חכם ממה שהוא היה רוצה להיות.
אחד היתרונות שהיו ל"בלייד ראנר" המקורי הוא שזה היה בין הסרטים ראשונים להתייחס למדע בדיוני כמשהו שיכול לחקור שאלות פילוסופיות, ולא כסרט בסגנון "אנחנו תקועים על כוכב זר ומגיע חייזר [קרי: איש בתחפושת גומי מגוחכת] שצריך לירות עליו באקדח לייזר. פיו. פיו". אבל מאז "בלייד ראנר" עברו כמה וכמה שנים, וכל השאלות והרעיונות ש"בלייד ראנר 2049" מתייחס אליהם הם כאלה שכבר עסקו בהם בלא מעט סרטים: קצת "היא" (זה עם חואקין פניקס והקול של סקרלט ג'והנסן, לא זה עם האונס), לא מעט "אקס מאכינה", וקצת, נו, "בלייד ראנר". ומכיוון שקשה לומר שהסרט נושא בחובו איזה בשורה חדשה בנושאים האלה, התחושה היא שמדובר במעין "מיטב להיטי המד"ב החכמים של השנים האחרונות – לייט".
וזה לא עוזר לסרט שבחלקו השני של הסרט, רמת הכתיבה של חלק מהדמויות מדרדרת לעומק האדמה והנבלים מתחילים להיות מגוחכים לחלוטין, מרחק שפם מגולגל וצחקוק מרושע מלהיות דמויות קריקטורה לכל דבר. סרט שמעלה רעיונות ורוצה לחקור אותם בצורה אינטליגנטית לא יכול להרשות לעצמו דמות שהמוטיבציה שלה היא "אני רוצה להיות הכי טובהההההההה!!!".
כמובן, אין שום בעיה שסרט טיפשי – אבל "בלייד ראנר" עשוי כל כך טוב ונראה כל כך יפה, שהוא מצליח לגרום לך להרהר האם הוא באמת טפשי, או שאולי בעצם הוא ממש חכם ומבריק אבל מחביא את זה בצורה כזאת שרק עשרות צפיות יגלו את זה. ואולי החשש לקבוע לכאן או לכאן נובע מהפאדיחה שהקהל בזמן אמת קצת פספס את "בלייד ראנר" המקורי, ועכשיו אנחנו פוחדים להיכנס לאותו המצב בשנית עם ההמשך שלו.
בכל מקרה, אפילו אם שופטים את הסרט בצורה החמורה ביותר ומנטפקים לו את הצורה, עדיין מדובר בהישג. הרי הסרט לקח על עצמו את האתגר הלא פשוט בכלל של להיות סרט המשך לקלאסיקת קולנוע, וגם עם כל התלונות והמרמורים – הוא עמד בה. שלא כמו הרבה המשכים מאוחרים ומיותרים, "בלייד ראנר 2049" הוא סרט שעומד בשורה אחת עם "בלייד ראנר". יש אנשים שאפילו יעדיפו את ההמשך על פני המקור. וכך נוסף לדני וילנב, במאי הסרט, עוד וי ברשימת האתגרים הבלתי אפשריים שהוא עומד בהם, שנה אחר שנה, והפילמוגרפיה שלו מתחילה להראות יותר ויותר מרשימה ומעוררת קנאה. עכשיו הוא רק צריך ליצור משהו שיהיה יצירת מופת בלתי נשכחת מעיפת מוחות, והוא בקלות ירוויח את מקומו בדיון "מיהו הבמאי הטוב ביותר שעובד כיום בהוליווד".
אה וכמובן
מזל טוב לדורון על ביקורת ראשונה! תמיד כיף לראות כותבים צעירים וחדשים באתר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
יש מצב שעשית עכשיו ספויילר לסרט??
חוששני שכן, וספוילר רציני
(ל"ת)
סורי. א י מוכרח לומר שלא העלתי בדעתי שזה ספוילר
כנראה בגלל העובדה שזה משהו שסוג של הרגשתי שאני יודע עוד מאז שהסרט הזה בכלל הוכרז.
תודה ושאלה
חיכיתי לביקורת לפני שאלך לסרט ועכשיו, ברשותך, עוד קושיה: עד כמה מהותי לראות אותו בשלושה מימדים?
לדעתי זה לא מהותי
אבל זה כבר עניין סובייקטיבי,
אני, בכל אופן, ראיתי את הסרט ב-2D ומאוד נהנתי מהצפייה.
רוג'ר דיקנס אמר שהוא מעדיף את הגרסה הדו מימדית
והסרט צולם כדו מימדי.
ההישג המדהים של הסרט הזה הוא שלמרות האורך המוגזם -
לא נזקקתי בשום שלב להציץ בטלפון לבדוק כמה זמן נשאר (האולם היה ריק, מותר). השותף הקבוע שלי לסרטי מד"ב ואקשן, שספר במשך השנה האחרונה את הימים עד צאת הסרט, ויתר ברגע ששמע מה האורך; גם אני די נרתעתי, אבל בדיעבד – סרט מעולה, חוויה שבשבילה הקולנוע קיים (ולא, לראות את זה על מסך "55 בבית לא יהיה אותו הדבר).
ולמי שדאג: ג'ראד לטו מופיע על המסך בערך 6 דקות (ומשחק את הג'וקר על אוברדוז של ריטאלין).
המשך ראוי
זה אני, שהשתפכתי לפני כמה חודשים על בלייד ראנר. שקשה למצוא סרט שמרגש אותי. שאפשר לספור את כמות הפעמים שאני הולך לקולנע בשנה על יד אחת. שספרתי ימים לקראת החמישי באוקטובר, והתרגשתי כמו לפני דייט ראשון מהבוקר של ההקרנה.
אכן, המשך ראוי. ואני באמת חושב שרק וילנב יכול היה לעשות אותו. לעמוד בכבוד במשימה של לביים סרט המשך לקלאסיקה קולנועית. כל כך הרבה נכשלו לפניו, והוא לא.
נכון גם שאני לא חושב ש2049 ייזכר כמו שהראשון ייזכר. לא במשחק, לא בסיפור ולא בכמות הציטוטים. אבל הוא איפה שהוא יירשם כזוכה האוסקר לעיצוב לשנת 2017. (מחזיק אצבעות)
לגבי פס הקול, אכזבה. מי מתאים יותר מהאנס זימר לייצר משהו שעומד בסטנדרד של ואן גליס. אז לא. יותר מידי בומים, פחות מידי משהו שיחקק בזיכרון ושארצה לשמוע אותו בנפרד מהסרט.
משהו לגבי טריילרים. הצלחתי לא לראות אף לא אחד. רציתי שבסרט כל כך חזותי, לא תהיה סצינה שבה יעבור לי בראש שאותה כבר ראיתי בטריילר. רציתי שהכל יהיה חדש והצלחתי. מה שכן, חבל שהריסון פורד נמצא בכרזה. אפשר רק לדמיין את אנחת העונג של הצופים ברגע שהוא היה מופיע על המסך, ללא ידיעה מוקדמת. תרבות הטריילרים היא כזו, שהיום אי אפשר היה להפתיע וללמוד רק בסרט שארנולד שוורצנגר הוא בעצם הטרמינטור הטוב. חבל שזה כך, אנחנו מאבדים משהו מההנאה.
לגבי תלת. אני שונא. התמונה תמיד חשוכה לי מידי, הסצינות המהירות מטושטשות לי מידי ואני מפספס פרטים. ראיתי בתלת, מכיוון שרציתי לראות באיימקס (למה אין איימקס בלי תלת). זה בסדר. התמונה לא חשוכה מידי, ואין סצינות מהירות, אז לא איבדתי כלום (למעט כמה שקלים בקניית הכרטיס). מצד שני לא הרגשתי שהרווחתי משהו.
נכון, אולי לא היה שם קרני סי זוהרות בחשכה ליד שער טנהאוזר, אבל בהחלט היו שם סצינות שאני מתכוון לראות שוב ושוב.
עם קצת עריכה ופסקול אחר, יכולתי לאהוב את הסרט הזה.
אבל הרושם המרכזי שהוא השאיר עלי הוא של אוסף סצנות תלושות (חלקן סתם לא תפורות טוב, חלקן מיותרות לחלוטין), תוך כדי מתקפת רעש שכל הזמן הסיחה את דעתי מהסרט והפריעה. סצנות יפות, כן. בהחלט. מהממות. אבל לא לגמרי סרט.
נראה לי שוילנב כבר קטף את תואר הבמאי הטוב ביותר כיום בהוליווד
חולית. הוא הולך לעשות את פאקינג חולית.
סרט מעיק
ארוך ועושה הרגשה רעה. לא מדכא או קשה באופן מיוחד, אבל בסופו הרגשתי שעברתי סוג של התעללות.
אני לא חושב שהוא היה מעניין במיוחד או הציג שאלות מעניינות במיוחד. הסרט הראשון היה הרבה יותר טוב לדעתי.
אבל נכון, הסרט יפה.
מוזמן לקרוא את תגובתי המספיילרת למטה מיכאל, התייחסתי גם לדבריך שם.
(ל"ת)
לפני התגובה המספיילרת (שתוסתר כמובן):
אני מרגיש שאני לגמרי מפספס כאן משהו. שתי תגובות כאן בינתיים, התייחסו לכותב הביקורת כאל דורון. כתוב בבירור למעלה שכותב הביקורת הוא יהונתן. מה אני מפספס…?
בהתחלה היה כתוב דורון אבל זה תוקן
(ל"ת)
תודה!
(ל"ת)
הערה קצת קטנונית, אבל נושא שמפריע לי
הרבה מהביקורות שקראתי וגם חלק מהתגובות פה, קוראים לרפילקנטים "אנדרואידים" או "רובוטים".
אין דבר רחוק מהאמת, הרפליקנטים הם בני אדם סינטטים שגודלו במעבדה. בגלל זה בסרט המקורי הם כל כך מתקשים לאתר אותם כשהם מסתתרים.
ולגבי הסרט עצמו, יורש רוחני מלא לסרט המקורי, לטוב ולרע.
תאשים את פיליפ ק' דיק.
הוא קרא להם אנדרואידים ובו זמנית כתב שיש צורך ב"בדיקת עצמות" כדי להוכיח שהם לא אנושיים. למה הוא קרא להם ככה? לא יודע. צריך לבדוק מה אמר השימוש במילה הזו בזמן כתיבת הספר.
השימוש ברובוטים זו בטח סתם וריאציה אסוציאטיבית ל"אנדרואידים" של מי שמשתמש בזה.
הוא קרא להם ככה,
כי "אייפונים" כבר היה סימן מסחרי.
אחד התחומים שוילנוב לא מקבל עליהם מספיק קרדיט
הוא בימוי שחקנים.
לכל אורך הסרט הזה יש המון רגעים של עדינות בפעולות של שחקנים שאומרים לנו כל כך הרבה על הדמות בלי מילים, וגם תורמת לבניית העולם.
ההחלטה למשל, שבכל הסצנות של ריאן גוסלינג וההולוגרמה שלו, גם כששני השחקנים בבירור באותו פריים, והם נוגעים אחד בשני, הם אף פעם לא באמת נוגעים אחד בשני, במקום זאת הידיים שלהם מרחפות על פני הפנים זה של זו.
זה בעיקר בולט בסצנה שבה הם משתמשים בסרוגטית כדי לשכב. כמה קל היה לזרוק כמה שוטים של "אנחנו צריכות להסתנכרון" כדי למכור את הרעיון המד"בי ואז להישאר עם השחקנית שמגלמת את ההולוגרמה, אבל עכשיו היא לובשת את הבגדים של הבחורה השנייה.
אבל וילנוב לא עושה את זה, הוא נשאר עם שתי השחקניות לאורך כל הסצנה ואפשר לשים לב להמון דקויות בהופעה שלהן שמראות לנו את ההבדל בגישה שלהן לסיטואציה. הרגע שבו שמתי לב שההולוגרמה עוצמת את העיניים אבל הבחורה השנייה לא, הפכה את זה לסצנה מאד עצובה מסיבה מסויימת.
עם זאת, הדבר הכי פחות טוב בסרט, הוא ללא ספק שני שחקנים מתוכו: הראשונה היא אותה אנדרואידית "הכי טובה", שלא רק שהמניעים שלה קצת טיפשיים, כל הדמות שלה מרגישה כאילו היא הגיעה מסרט אחר (ספציפית, סרט של ג'קי צ'אן).
השני הוא ג'רארד לטו, שכבר כמה עשורים הוא באופן קבוע הדבר הכי פחות טוב בכל סרט שהוא מופיע בו. הדמות הזאת הייתה קלישאתית וטיפשית ותכלס לא שירתה שום מטרה לסרט עצמו. הסצנה היחידה שהוא היה בה רלוונטי היא הסצנה עם האריסון פורד, וגם בה אפשר היה להשתמש בדמות אחרת (כמו ג'קי צ'אן למשל).
ותאכלס, איזה עדות עוד צריך ליכולת של וילנוב לביים שחקנים כשיש לו בסרט את האריסון פורד של 2017, שאפילו לא מנסה להסתיר את העובדה שהוא עושה את כל הרהמשכים האלה בשביל הכסף ושבעצם אין לו כח לשום דבר מזה, והוא באמת מגלם דמות במקום פשוט את עצמו.
אפשר היה לחתוך את לטו מהסרט וזה לא היה מורגש.
אבל לומר שהוא הדבר הכי גרוע בכל סרט שהוא מופיע שני עשורים?
הבן אדם נתן את אחת מתצוגות המשחק הכי טובות אי פעם בערך ב"מועדון הלקוחות של דאלאס". הוא היה קורע לב. ואותו דבר אפשר לומר על "רקוויאם לחלום".
נכון, לטו מפספס מדי פעם עם בחירת התסריט ולא כל סרט איתו הוא חותמת איכות אבל בדרך כלל הוא משחק ממש טוב.
בחזרה לבלייד ראנר – אני מניח שהדמות של לטו היא מחווה לדמות של טיירל בסרט המקורי (שגם מופיע בשתי סצינות, אחת מהן לא חשובה כלל מבחינת התפקיד שלו).
לא עושים דברים כאלה
הטעות בשם של הכותב הקפיצה לי את הלב.
אז האריסון פורד הוא רפליקנט או לא?
זאת הרי השאלה המיתולוגית שהייתה כל הזמנים עיקר העניין סביב בלייד ראנר המקורי.
בסרט החדש נאמרים דברים, לא אסגיר כאן מה התשובה שמשתמעת מהם, אך יש לזכור שגם מי שאומר אותם לא בהכרח יודע את התשובה, ומעבר לכך יש אינטרס מסוים באמירתם. אז האם למישהו כאן יש תשובה (ולא ראייה נסיבתית, כאלה היו לנו בשפע תמיד) שזיהה באחד הסרטים (כלומר באחת הגרסאות של ראנר הראשון או בראנר השני)?
המון תודה.
איפה פיליפ??
לא קראתי הכל. עדיין לא צפיתי. אבל לפי המבקרים, מה שנראה חסר הוא פיליפ ק. דיק, הגאון הענק המופלא. והבעלים של הרעיון המקורי. אולי אפשר להדביק לכך את כל ה"בעיות" של הסיקוול הזה?!
אפשר לראות את 2049 אם לא ראיתי את הראשון?
(ל"ת)
אפשרי, אבל מומלץ שלא
ראיתי אותו עם מישהי שלא ראתה והייתי צריך להשלים לה כמה חורי עלילה, ונדמה לי שגם עם ההשלמות האלה היא פחות נהנתה מהסרט בעקבות כל מיני דברים שיש בסרט שמתקשרים לסרט הקודם ולא מוסברים בפני עצמם.
תודה!
(ל"ת)
לא ממש.אבל אם חשוב לך מאוד לראות את החדש ואין לך כח לראות את הראשון
אני חושב שתוכל לקרוא את התקציר של הראשון בויקיפדיה וזה יספיק.
בנוגע לצילום
אני לחלוטין עם הקריאה להביא לריצ'ארד דיקנס אוסקר כבר
אבל, ואולי זו הייתה הקרנה (קניון איילון רביעי בערב) העיר עצמה הייתה אפורה ומשעממת?
כן שוטים יפים אבל איפה הצבע? איפה החיות של העיר? הנאונים בשלטים ממש לא הספיקו לי. אח"כ הסרט יוצא החוצה, והמדבר מ-ר-ה-י-ב. הכתום כ"כ חי, הצילום מהמם והשוטים עם הפסלים הענקים עוצרי נשימה, אז, במיוחד שרואים מהפוסטר שהסרט אימץ לחלוטין את פלטת הכחול כתום, איפה הכחול? הרגשתי שהסרט הזה כולו אפור וכתום
זה משהו בהקרנה או שככה הסרט אמור להיראות?
לגבי חוויית הצפייה
טוב, אהבתי את הסרט, אבל לא על זה רציתי לכתוב…
באתי לראות את בלייד ראנר אחרי מלא זמן שלא הייתי בקולנוע (נהריה), מאז לוגאן.
זה היה ביום חמישי בחג השני של סוכות, אולי זה שורש כל רע.
איזה אסון זה היה!
לידי הגיעו אמא מבוגרת ו-2 בנות עשרה ושורה מתחתי 8 בני נוער.
לאף אחד מהם כמובן אין מושג למה באו וכו'.
אז חוויית הצפייה החלה כמובן במלא צ'אטים בוואטסאפ ואורות בפלאפון.
ואחרי זה כמובן דיבורים לכל אורך הסרט, כי הסרט שיעמם אותם והם לא הבינו
על מה היו היה בכלל (לא התנשאות שלי, ציטוט מתוך שיחה ששמעתי בדרך היציאה).
ואני היחידי שמעיר, אבל כמובן שלא עוזר לי כלום.
מדי פעם נכנסה סדרנית ואז הילדים השתתקו.
אמרתי לעצמי אחר כך: Never Again!
סרטים טובים ורציניים עדיף לראות בבית, בשקט ובכיף.
זהו, הוצאתי.
יש בעיה בהמלצה הזו דווקא לגבי הסרט הזה
מסכימה שקהל קשה בקולנוע יכול להוציא את הכיף מכל העניין. אבל דווקא בסרט הזה החוויה הקולנועית היא לטעמי החלק הכי טוב בסרט ובלעדיה נשאר רק סרט די ארוך עם עלילה קצת מקושקשת ומפוספסת.
כבר שנים אני מתפלאת על המעמד המיתולוגי של הסרט המקורי. כי באמת, הוא משעמם אותי מחדש בכל פעם שאני מנסה להבין מה העניין. מסרט ההמשך יצאתי סופסוף עם תובנה מה היתה ההרגשה לראות ולשמוע בקולנוע משהו שעוד לא ראית קודם, חוויה חדשה לגמרי. הוא נראה נפלא ונשמע נפלא על מסך גדול, עם רמקולים טובים ואין מסך ביתי שמחליף את זה. אז אני מצטרפת להמלצה לראות, באולם הכי טוב שאפשר למצוא.
מילה לסיום על בני נוער בקולנוע: זו כבר ההקרנה השניה שלי השנה שאני מוצאת את עצמי בקולנוע עם שורה מלאה בני נוער. בשתיהן, במהלך הפרסומות והטריילרים התבאסתי קשות מהקישקושים, הטיולים, הסלפים וכל יתר הפעילות הבלתי פוסקת שרמזה שהסרט הולך להיות סיוט. בשתיהן אכלתי את הכובע בהמשך. כשהתחיל הסרט, כל האולם ישב וצפה בו בשקט מופתי. אגב, הסרט השני היה דנקרק שגם מצטיין בחוויה קולנועית שמצדיקה ריכוז מלא במסך.
אז התנצלותי שלוחה לשתי הקבוצות האלה ולאלה שכנראה עוד אחשוד בהן שוב בעתיד. מקווה להפתעות כאלה בכל פעם מחדש.
אין מה להשוות לדנקרק
דנקרק זה סצינת אקשן ארוכה אחת, ברור שבני נוער יישבו בשקט עם עיניים דבוקות למסך. לעומת זאת בבלייד ראנר 2049 הייתי אומר שהאקשן מהווה אולי 5% מהסרט.
כאמור, אני רואה דמיון מסויים בעצמת החוויה הקולנועית
אמנם בלייד ראנר כמעט נטול אקשן אבל כל הזמן יש מראות מרהיבים וסאונד מרשים. התחושה הכללית שלי היתה שצריך להתרכז כדי לא להחמיץ כלום.
עובדה שגם אני שהשתעממתי קלות מהעלילה, וגם הם ישבנו בשקט כל הזמן הזה.
ביקורת מעולה
ביקורת מצויינת. כולנו חיכינו וכולנו ציפינו, מדובר בסרט מעולה של וילנב שדאג ליצור יחד עם רידלי סקוט סרט ״המשך״ לקודמו ובו בזמן גם ״יצירה מקורית״ לצופה שאינו ראה את הסרט הקודם.
סקוט ווילנב לא עשו זאת בפזיזות, הצלם נבחר בקפידה, האנס צימר היחיד שהיה יכול לקבל את התפקיד המוזיקלי והוא אכן קיבל. הם ידעו שהם עומדים בפני מבחן גדול מאוד, ורצו לתת לנו, לסוגדי הסרט הראשון, משהו חדש עם טעם של פעם שזור ביחד עם חזון ל30 שנים הבאות. היו להם אינספור אופציות לעלילות אפשריות…. הם עמדו בזה, אנחנו נצפה שוב ושוב בסרט הזה ונגלה שהוא גדול יותר ממה שאנחנו יודעים כרגע. וילנב ונולאן (שלא קשור לסרט זה) השולטים הבלתי מעורערים היום בעולם הקולנוע בקטגוריית הבמאי עם או בלי אוסקרים.
מה לגבי תפיסת המגדר?
האם לדעתכם הסרט פמיניסטי או שהוא הפרך מגדרים בקטע של אלימות ושליטה?
או, אני שמח ששאלת! (אמל"ק: הסרט ממש לא פמיניסטי ואפילו להפך)
הבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט, שלדעתי מבחינה קולנועית הוא אחד המעולים של השנים האחרונות, היא הייצוג של נשים.
אמנם יש בסרט כמה דמויות נשיות "חזקות", אבל הן בשולי העלילה וההתרחשות (הרעה הראשית היא עושת דברו של הגבר שיצר אותה, וכל מטרתה היא לשרת אותו).
הבעיה הגדולה באמת של הסרט בעיני היא החפצה של נשים וייצוג של נשים כמי שאמורות לשרת ולספק לגבר את כל צרכיו (אפילו של הרפליקנט הרגיש). כמובן שהדמות של ג'וי היא הדוגמה הכי טובה לכך. יש כאן אשכרה את השילוש הקדוש של ייצוג נשים מעוות – או זונה, או רעיה (ג'וי) או קדושה (לא אפרט מחשש לספוילרים), ויש אבחנה חדה מאוד בין השלוש.
מעבר לכך – גם (ובעיקר) כל עיצוב העולם העתידני של הסרט נראה כאילו נלקח מפנטזיה (דיסטופית, אמנם) של גבר חרמן – הרבה זונות (סקסיות וצעירות כמובן), הרבה עירום נשי מפתה בפרסומות, פסלים של עירום נשי וכו.
נכון שגם מבחינת עיצוב ואני מניח שגם מבחינת ייצוג נשי הסרט הולך בעקבות המקור, אבל רבאק – עברו 30 שנים גם בעולם הבדיוני בין הסרט הראשון לנוכחי, אפשר היה לעשות שינוי גישה.
אגב, דווקא המפגש, הסרט הקודם של ווילנב ועוד אחד מהמעולים של השנים האחרונות, הצטיין לדעתי מבחינת ייצוג נשי, כנראה בגלל הסיפור הקצר עליו הוא התבסס.
האם מי שלא אהב את הראשון יוכל ליהנות מהחדש?
בהנחה שהמישהו הזה חובב מדע בדיוני אבל לא התחבר לסרט הראשון כי הוא איטי מדי.
תנסה את "המפגש"
בסגנון, הוא כמו "המפגש" של וילנב יחד עם "בלייד ראנר" המקורי.
אני לא מאוד אהבתי את הראשון
ומאוד אהבתי את השני, חייבים לדעתי לראות את הראשון כדי באמת להנות מהשני אך לא חייבים לאהוב את הראשון
מדע בדיוני תמיד שימש לחקר פילוסופי
להגיד שבלייד ראנר היה מהראשונים שהשתמש במד"ב כדי לנהל דיון פילוסופי זה מוגזם. הז'אנר תמיד עסק בפילוסופיה ובאמירות על החברה האנושית, בעולם הספרות וגם בקולנוע. דוגמאות בולטות שהקדימו את בלייד ראנר: 2001 אודיסיאה בחלל, סולאריס (המקורי), כוכב הקופים (המקורי), מפגשים מהסוג השלישי, מסע בין כוכבים (הסדרה וגם הסרטים הישנים), אפילו קינג קונג העתיק מ-1933 בא לייצר אמירה על ההתערבות של האדם בעולם הטבע. נכון שהיו תמיד זבלונים עם מפלצות בחליפות גומי אבל אלו לא היצירות המובילות בז'אנר.
בלייד ראנר הוא אייקוני לאו דווקא בגלל הדיון הפילוסופי, שהוא מעניין אבל לא יחודי, אלא בעיקר בגלל העולם המרהיב שהוא ברא עם הויזואליה הניאונית על רקע העיר הגשומה והמפויחת. וגם בגלל נאום הדמעות בגשם, שהוא הברקה מדהימה, מאולתרת בחלקה לפי השמועה.
אתה לוקח דוגמאות ספציפיות מז'אנר רחב שממש לא נראה ככה
עד שנות ה70, אבל בעיקר בשנות ה50 וה60 מד"ב היה בעיקרו ז'אנר לסרטים דרג ב'. האם הם היו המובילים בתחום? לא – אבל הם היו רוב השוק בצורה מוחצת, שבו הסרטים האחרים היו הדוגמאות החיוביות בין הבליל הפחות החיובי. גם בהם, כמובן, היו רעיונות פילוסופים, אבל הרעיונות הפילוסופים היו איפשהו באזור "נו באמת" של "למה כולם לא יכולים לחיות בשלום" או מה לא. שים לב שיש גם הבדל בין "סרט מד"ב שדן בקטנה ברעיונות פילוסופיים" (כוכב הקופים, נניח) לבין "סרט מד"ב פילוסופי" (2001, סולאריס).
סולאריס ו2001 היו החלוצים בתחום (טוב, נו, אולי גם "המזח") ובלייד ראנר בהחלט המשיך את הקו שלהם, אבל סרטי המד"ב הבולטים שיצאו לפניו היו "הנוסע השמיני" ו"מלחמת הכוכבים" – סרטים עם רעיונות פילוסופיים, אבל לא סרטים פילוסופיים בעצם הווייתם.
כמו כן, אני מפריד בין סרטי מד"ב הארד-קור לבין סרטי מד"ב לייט כמו "מפגשים מהסוג השלישי" שאומנם בהחלט מד"ב אבל, הוא משלב אותו בצורה נוחה וקלה יותר שמקלה על החיבור של מרבית הצופים אליו.
אני לא חושב ש'מפגשים' הוא לייט
זה נכון שיש בו משהו מאוד מתגמל בסופו של דבר, אבל הדרך לשם לא פשוטה.
לא חשבתי דווקא על התגמול בסוף
אלא יותר על כך שהוא מתרחש בימינו ואתה לא צריך להתמודד עם הרבה מונחים, מילים או רעיונות מדעיים.
כן אבל זה נכון לכל ז'אנר
כל ז'אנר (לפחות בקולנוע של הוליווד) הוא בעיקרו ז'אנר לסרטים דרג ב'.
רוב סרטי המאפיה אינם "הסנדק". רוב סרטי המלחמה הם לא "אפוקליפסה עכשיו". רוב המערבונים הם לא "בלתי נסלח". ובכלל, רוב היצירה בכל התחומים היא לא גאונית ולא בעלת עומקים פילוסופיים. אני לא חושב שז'אנר המד"ב הוא חריג במובן הזה. כמו בכל ז'אנר גם בו יש הרבה זבלונים וכמה הברקות.
בלייד ראנר הוא אחת מההברקות האלה, אבל לא הראשון וגם לא קרוב מבחינה כרונולוגית לראשונים.
ושוב, בעולם הספרות ממנו שואב הז'אנר את מקורותיו הדיון הפילוסופי והביקורת החברתית תמיד היו חלק משמעותי מאוד מהעניין. בלייד ראנר עצמו מבוסס הרי על ספר של פיליפ ק.דיק שהוא משהו בין מד"ב, טריפ וסדנת פילוסופיה מאוד מוזרה.
יש הבדל בין "בעלת עומקים פילוסופיים" ל"פילוסופי"
זה קצת כמו ההבדל בין "המטריקס" לסרטי אקשן אחרים של שנות התעשים – היו סרטים טובים לפניו, וגם חכמים אבל לא היו סרטים שהם במובהק עוסקים בסוגיות פילוסופיות. אפשר לנתח את קינג קונג ולמצוא בו רבדים מסוימים אבל הוא בבירור סרט על "בואו תראו את הגורילה הזאת הורסת דברים". ב"בלייד ראנר", כמו ב"2001" או ב"סטאלקר" ובניגוד לקונג, כוכב הקופים, ברברלה ומה עוד אי אפשר להתחבא מהפילוסופיה, ואם אתה לא מתחבר אליה אז יהיה לך קשה להתחבר לסרט בשלמותו.
לא כל הז'אנרים באותה מידה,
אפילו בעולם הספרות שהקדים בחמישים שנה לערך את זה הקולנועי, נאבק המד"ב שנים רבות בתדמית של ספרים שטחיים ופופולריים ולא מעמיקים או משמעותיים כמו ספרות 'יפה' מז'אנרים אחרים.
בנוסף, מאחר והוא מצריך לרוב תפאורות של עולמים אחרים ודימיוניים – ומכאן אפקטים מיוחדים יקרים, סרטי מד"ב דלי תקציב נראו בעל כורחם טראשיים וזולים. מה שקשה לומר על קומדיות רומנטיות דלות תקציב.
שאלה לגבי הסרט הראשון
ראיתי את 2049 בלי לראות את הסרט הראשון ומאוד אהבתי.
נכון, יש המון בעיות עם הסיפור, אפילו בלי קשר לסרט המקורי, אבל סה"כ סרט טוב שאני מוכנה לראות שוב בעתיד.
באופן כללי, לא הרגשתי שהייתי צריכה לראות את המוקרי בשביל להנות מהסרט הזה כי נעשתה עבודה די טובה בהצגת העולם גם למשתמשים חדשים, אבל כן היה עוזר אם היה יותר מידע על הרפליקנטים.
אני לא מאמינה שיצא לי לראות את בלייד ראנר 1 בזמן הקרוב, אז אני זורקת את השאלה אליכם- מה זה רפליקנט בדיוק?
אני חשבתי שהם AI בתוך גוף דמוי אנושי, כמו בווסוורלד (נראים אנושיים, מדממים, יש להם אישיות וזכרונות ממוצאים וכו').
יותר מאוחר במהלך הסרט חשבתי שהם בני אדם מהונדסים גנטית, אבל עדיין עם איזו מערכת תכנות סינטית שניתנת לשליטה (לא עולה דוגמא ספציפית, אבל נניח כמו תוכנת מחשב שהורדה לתוך גוף אנושי).
אחרי הסרט, חברים אמרו לי שהם בעצם יותר דומים לבני אדם שעברו שטיפת מוח (סטייל חייל החורף) אבל אם זה ככה, אז מה הטעם ליצור כאלה ולא נניח, להעביר בני אדם אמיתיים שטיפת מח? (סטייל חייל החורף)
בגדול אין ממש תשובה
לפחות עד כמה שאני יודע. אנחנו יודעים שניתן להרוג אותם בדרכים סטנדרטיות למדי, ושהם מדממים כמונו, אבל מצד שני כן מזכירים שישנם רפליקנטים שנבנו להיות חזקים יותר לצורך עבודות מסויימות, כלומר ישנה יכולת להשפיע על הפיזיולוגיה שלהם.
אני רואה אותם כמעין שיבוטים בעלי בינה מלאכותית- הגוף שלהם מיוצר כבוגר, לפי דרישות וצרכים מתאימים (עבודת כפיים, סיפוק מיני או מה שלא ירצו) ויש להם בינה מלאכותית ש-"מותקנת" לתוכם לאחר שהם… נולדים? מיוצרים?
אבל אם מישהו יודע על תשובה שהסופר המקורי (או אחד הבמאים) נתן, אני אשמח לדעת.
הסאונדטארק בסרט הוא מהפכני. מעולם לא נתקלתי בשימוש כל כך אגרסיבי במוזיקה. ועוד בסצינה די שולית; הנסיעה של גוסלינג בהתחלה לבנייני המשטרה. זוויות צילום מתהפכות בין מגדלים שחורים ומפחידים, וצליל צורם וחזק מאוד, כאילו הם עוד שנייה קורסים עליך. ממש הרגשתי כמו בגיהנום.
הסצינה עם 'אהובתו' על המרפסת, גם גאונית.
חוץ מזה העלילה באמת הייתה די שטוחה. משהוא נפגש עם פורד הסרט מאבד כיוון לחלוטין. גוסלינג? הופעה נוראית. זה נראה כאילו הוא עוצר את עצמו מלהתפוצץ מצחוק כל הסרט. הכל מבולבל מדי, נבל גנארי..
אחד מהחלשים של וילנב..
המפגש 10
האישה ששרה 10
אסירים 9
סיקאריו 8
אויב 6
5 Polytechnique
הסרט הזה הוא פשוט חתיכת
שיעמום צרוף!
מעדיפה את הסרט הראשון וסלאמתק!
רואה את הקשקושים שלכם על כמה הסרט מוצלח פשוט מבחילות אותי…
לפני שהם נפרדים הוא שאל: "מי אני בשבילך?"
שרשרו את תשובותיכם המלומדות. מה דעתכם, מי הוא בשבילו?
כמה דברים לא ברורים בסרט
השתדלתי לקרוא את כל התגובות ולא מצאתי התייחסות לכמה שאלות שיש לי. יש לציין שלא ראיתי את סרט המקור.
אבל כמה דברים לא ברורים לי:
1. למה יש מלא אותיות סיניות במקום שאמור להיות בארה"ב? זה הרגיש לי הונג קונג ולא ארה"ב.
2. שמתי לב שלאב בוכה המון. כל פעם שמישהו מת היא יש לה דמעות. וזה מוביל אותי לזה שראיתי קטע ביטיוב שמראים שם את וואלס יושב לפני ועדה ומראה להם שהרפליקנטים שלו צייתנים – הוא אומר לאחד כזה שהיה איתו לפגוע בעצמו ואז שואל אותו "זה כואב"? והוא אומר כן. ואז הוא מורה לו להרוג את עצמו. בקטע הזה מראים שיש לוואלס שליטה מלאה על הרפליקנטים והם עושים מה שהוא אומר גם אם לא רוצים.
האם זה המקרה של לאב? כי ללא הקטע הזה שלא נמצא בסרט שראיתי בקולנוע אי אפשר להבין למה היא דומעת כל הזמן.
אפשר להניח שבסופו של דבר לאב בכלל לא רצתה לעשות שום דבר ממה שעשתה ולא רצתה להרוג אף אחד.
אבל ללא הקטע הזה שהוצא מהסרט אי אפשר להבין את זה.
מישהו יכול להחכים אותי?
הנה הקישור לקטעים שמשלימים את הסרט
https://www.youtube.com/watch?v=UgsS3nhRRzQ
למה יש מלא אותיות אנגליות במקום שאמור להיות בישראל?
(ל"ת)
א. בונים על השוק הסיני
1. אם אני זוכר נכון, גם לסרט הראשון היה הווי הונג- קונגי. לא יודע למה, אבל כנראה רצו לשמור על זה
7. זה לא ספויילרים?
בקשר לסינית
חשבתי שאולי זה מבוסס על משהו… איזה רעיון.
בכל מקרה, אי אפשר להשוות את זה לאנגלית בישראל . זה אומר שבשלושים שנה הקרובות אזרחי ארה"ב יתחילו ללמוד סינית בסיסית כשפת חובה.
לגבי השאלה השנייה לא חושבת שזה ספויילר כי זה קטע ביטויוב ולא בסרט עצמו.
זה לא יפנית?
כי בבלייד ראנר המקורי זה מבוסס על זה שבשנות השמונים חשבו שבעתיד יפן תהיה המעצמה הכלכלית השלטת.
בעיקר יפנית
היה גם קוריאנית ורוסית
בסרט הראשון זה מוסבר באחד הווייס-אוברים המיותרים
ניתן לקרוא את ההסבר המלא כאן:
http://bladerunner.wikia.com/wiki/Cityspeak
אפשר לשמוע בסרט הראשון גם יפנית, גם גרמנית (המעלית עונה ב-Danke כשמבקשים את הקומה), וגם מעט הונגרית (בסצינה הראשונה של Graff).
באופן כללי נראה שהסרט החדש נאמן למה שהגדיר הסרט הראשון. לדוגמא, יש בסרט החדש רמיזה לכך שברית המועצות עדיין קיימת. מה שהופך (באופן מאוד חכם, בהתחשב בסתירות שבין הסרט הראשון למציאות של ימינו) את העולם של בלייד ראנר להיסטוריה אלטרנטיבית.
בלייד ראנר ועולם האנימה
כשהסרט הזה יצא, הכנתי כתבה על ההשפעה שהיתה ל-"בלייד ראנר" על עולם האנימה, השפעה שנמשכת מאז צאת הסרט המקורי ועד ימינו, לבלוג All the Anime. לא היה אז סלוט פנוי לכתבה חדשה, והפרסום שלה נגרר מפה לשם עד ללפני שעה בערך, בתזמון עם יציא תהסרט בבלו-ריי.
הנה היא פה:
http://blog.alltheanime.com/blade-runner-anime/