זה קצת אירוני כשאני חושב על זה. הבעיה הכי גדולה של "וואקנדה לנצח", עוד לפני שצולם פריים אחד ממנו, היתה העניין הפעוט הזה שהשחקן שמוביל את הפרנצ'ייז הפסיק לענות לטלפונים. והנה, ראו נא ראו: הבעיה הזו הפכה לדבר הכי טוב בסרט החדש.
כי, כמובן, כמה לא מפתיע, הסרט נפתח במותו של המלך טצ'אלה. הלם, כן, אני יודע. אבל הנה העניין: הפיתרון המובן מאליו הוא אכן להרוג גם את הדמות ולשלב את המציאות בעלילה הבדיונית; אבל מה שפחות מובן מאליו זה שזה אשכרה הצליח. הסרט לא רק מדלג מעל המשוכה הזו, אלא הופך אותה לתימה מרכזית בסיפור שלו – ובכל פעם שהוא מתעסק בשאלת ההתמודדות עם האובדן, הוא ממריא. הבעיה היא, איך לומר, שחלקים אחרים בסרט מתעקשים למשוך אותו חזרה למטה.
כאמור, טצ'אלה מת, וכיוון שהנבל בסרט הקודם שרף את הפרח הקסום שאחראי ליכולות של מגן הממלכה, אין לפנתר השחור מחליף כרגע. בינתיים, וואקנדה מתמודדת גם עם דרישות בינלאומיות לחשיפת הטכנולוגיה שלה ולאספקת ויברניום, והמלכה רמונדה ששולטת בממלכה הודפת את הדרישות הללו בהחלטיות שגורמת לאמריקנים להחליט לחפש ויברניום בכדור הארץ בכל מחיר אפשרי.
החיפוש הזה גורם לאיום חדש לעלות ממעמקי האוקיינוס: מתברר שנאמור, שליט ממלכת "לא-אטלנטיס-אבל-דומה" שבמעמקי הים, מאוד לא מרוצה מחיפוש הויברניום הזה ודי בטוח שלווקאנדים יש קשר ישיר לעניין. מפה לשם, נאמור מציב איום משמעותי על וואקנדה ואז בעצם גם על כל העולם כי למה לא. מי שמוצאת את עצמה במרכז הקונפליקט החדש היא הנסיכה שורי, שלקחה מאוד קשה את אובדנו של אחיה אבל עדיין אחראית על תכנון ההגנה והביטחון של הממלכה.
טוב, פה זאת הנקודה שבה אני עוצר ושואל את עצמי האם העיסוק באבל ואובדן באמת משמעותי כל כך לעלילה המרכזית. והתשובה היא שבעצם לא, לא ממש; סביר להניח שגירסה לא רחוקה של הסיפור הזה היא מה שהיינו רואים אם צ'דוויק בוזמן היה בחיים. אז מצד אחד זה גורם לסיפור בכללותו להיות מהודק פחות מזה של הסרט הראשון, אבל מצד שני, בקצת הפוך על הפוך, דווקא הכנסת האלמנטים האלה הפכו את הסרט לאוניברסלי בהרבה ונגיש אפילו לקהל שנפוץ בארצות בהן בוזמן הוא לא ישו החדש, או שסתם פחות חשוב לו פוליטיקה במנת גיבורי העל השנתית שלו.
אתחיל דווקא מחלקי הסיפור הבסיסי, לפני התוספות. בראש ובראשונה צריך להתייחס לנבל של הסרט, נאמור; כמו בסרט הראשון, הסיפור שלו מושקע יחסית והמניעים שלו הגיוניים ומעוררי הזדהות. הסצנה שבה הוא מספר על מקור כוחותיו יכלה להיות פחות "מאכילה בכפית" וכללה כמה וכמה משפטים מיותרים לגמרי, אבל בגדול הוא עקבי, מעניין, די כריזמטי ובעל עומק. לטעמי, מייקל בי. ג'ורדן עשה עבודה טובה יותר, אבל באמת שבמקצה "נבלי מארוול" טנוך הוארטה מגיע למקום סבבה לגמרי.
בכלל שווה לשם לב שלמרות שפייז 4 בעייתי, אין ספק, דווקא הוא הצליח להציג חמישה נבלים טובים בהרבה מרוב מה שזה לא היה בשלבים הקודמים. וואלה, בעצם "נבל מארוול" זה כבר לא ממש מילה נרדפת לנבל גרוע. קטע.
צריך פה גם מילה על הממלכה התת מימית בה שולט נאמור. זאת סצנה אחת די מרהיבה, מרשימה מאד, שגם מופיעה בסיפור בזמן הנכון כדי להעמיק את המוטיבציה של נאמור ולא רק כדי להשוויץ ביכולות האפקטים של דיסני. אם יש בעיה, היא לא בסרט עצמו כנראה אלא בהשוואה הבלתי נמנעת ל"אווטאר: דרכם של המים" שמגיע לאקרנים עוד חודש. וזה לא רק ניחוש; על פי הסצנה הבודדת שראיתי מתוך הסרט בתלת ממד אני משוכנע שהסצנות המימיות שם ירשימו הרבה יותר ממה שיש לנו כאן – ומה שיש לנו כאן, כאמור, ממש אחלה. סתם חוסר מזל.
דמויות המשנה האחרות טובות גם הן, כשחלק גם מתעלות לנהדרות ממש; בראשן אנג'לה באסט בתפקיד המלכה, לופיטה ניונגו בתפקיד נאקיה ו-ווינסטון דיוק בתפקיד מ'באקו. דווקא הכוכבת הראשית, לטישיה רייט, משמעותית פחות טובה מהאחרים, וזאת בעיה מסוימת כשאת בתפקיד שמוביל את הסרט. ישנן שתי סצנות כמעט זהות בהן יש דמות שמתפרצת ומוציאה את צערה החוצה: אנג'לה באסט יכולה לטעמי לקבל אוסקר על הדקה הזו, לטישיה רייט… פחות. הרבה פחות.
בכלל, התסריט יודע בגדול מה הוא עושה, ולכן כששחקנים טובים מקבלים אותו הם עושים איתו דברים טובים ומהנים.
אז איפה הבעיה? ראשית, באילוץ המטורף שבהכנסת דמויות שלא נדרשות לסיפור. כי אנחנו ביקום קולנועי, ולכן כמו שבוודאי שמעתם הסרט מציג גם את דמותה של רירי וויליאמס/איירון הארט, שתמשיך מכאן לסדרה בדיסני פלוס בכיכובה. וכמה לא מפתיע שהדמות הזו מיותרת לגמרי, מאריכה את הסרט שלא לצורך ופשוט לא טובה. הייתי אומר שדומיניק ת'ורן עושה כמיטב יכולתה עם המוטיבציה הקלושה שנכתבה לה ועם הדמות המועתקת שלה, אבל זה לא יהיה נכון.
מציק עוד יותר קו עלילה שלם בכיכובו של הסוכן אוורט רוס (מרטין פרימן). זה לא קו עלילה נורא, אבל אפשר לקחת את הסרט כמו שהוא, לחתוך כל סצנה של רוס ולא להפסיד אשכרה כלום. אם את וויליאמס עוד תפרו איכשהו לתוך הסיפור, הרי שרוס רק מעביר את הזמן כטיזר משונה לפרוייקט עתידי כלשהו (סביר ש'ת'נדרבולטס', אבל בחיי שבנקודה שבה הסרט מסתיים אין לי מושג כיצד זה יילך לשם) והתרומה שלו לקידום כלשהו של העלילה היא מינוס אחת.
אבל זה עוד היה נסלח יחסית אילולא ההחמצה בכך שדווקא את הארק העלילתי של האבל והאובדן הסרט לא מצליח לסיים כמו שצריך. הסרט בהחלט מנסה ללהטט עם הכדורים שלו באוויר, ולאורך רגעים רבים נראה שהוא ממש מצליח – אבל בסוף מאבד שליטה על הפרמיס ומתקשה להחליט מה בעצם הוא רוצה להסיק מכל הנושאים שהוא העלה.
התימה הבסיסית היא, כאמור, האבל והתסכול מהאובדן. הסרט מטפל בזה בחוכמה לא מובנת מאליה, ולוקח גם החלטה משמעותית מאוד באמצע כדי להבהיר שהוא לא מנסה לטאטא קשיים כאלה מתחת לשטיח אלא באמת מחוייב להם. הטיפול הזה גם מוביל לסצנה אחת שלדעתי היא על סף הגאונית ותפסה אותי ממש לא מוכן.
הבעיה היא שבסוף בסוף הסיפור הכללי לא משתלב כמו שצריך בתימה הזו, וזה גורם לכל המערכה הסופית להרגיש מרושלת למדי, ואפילו מפוזרת. אם בסרט הראשון המאבק בין קילמונגר לטצ'אלה היה תוצאה בלתי נמנעת של ההשקפות לאורן הם התעמתו כל הסרט, כאן זה פשוט קרב סופי ודי צפוי שלא מצליח למתוח לרגע. אולי זה היה עובד יותר טוב אם הפתרון של כל הקונפליקט הזה לא היה מונח בידיה של לטישיה רייט, שכאמור לעיל היא די הצלע החלשה בכל העסק ולא מצליחה לסחוב את המורכבות הזו על גבה.
נהניתי מ"וואקנדה לנצח". לטעמי האישי הוא טוב יותר מהסרט הראשון, ולמרות שהוא בהחלט ארוך מדי יש בו הרבה דברים טובים. אבל השלם הכולל מרגיש פחות מסך חלקיו, והבשורה הסופית היא שבעצם לא יצאתי מכאן עם ציפיות מיוחדות להמשך עלילות הממלכה הדמיונית. ודאי שלא לנצח.
באורח חריג אצל מארוול, יש רק סצנה אחת באמצע הקרדיטים. יש בה איזשהו גילוי חביב, אבל השקט הצורם באולם בו צפיתי בסרט הבהיר עד כמה יש סיכוי שהיא תרגיש לכם לא מאוד נחוצה (ובדיעבד תבהיר את זה גם על כמה וכמה דקות מהסרט עצמו). בכל מקרה, לאחריה אפשר לעזוב.
זה קצת מוזר - כל הכתבה היא קטילה על הסרט
אבל בהתחלה ובסוף יש סופרלטיבים חיוביים.
האם גם אתה נפלת למלכודת הפחד מגזענות?
מה הבעיה לומר שסרט לא בנוי טוב או מעניין?
מה?
"כל הכתבה היא קטילה על הסרט"? לא יודע על איזו ביקורת אתה מדבר, אבל זאת לא הביקורת שבפוסט הזה.
הכתבה אומרת שיש חלקים טובים, אבל גם גרועים, ומציגה אותם.
זה מה שתמיד קורה בביקורות.
מכירים את זה שאתם כותבים תגובה יפה ומפורטת ואז חתול (לא המשתמש, אתה בסדר) מוחק לכם אותה?
אז, נו, כן.
שוב פעם, ובקצרה:
– יותר מהכל, הסרט הוא ממשיך דרכו של "מלחמת האזרחים" כסרט שטוען שהוא על נושאים דיפלומטיים ופוליטיים אבל הוא בעצם על אנשים שרוצים/צריכים לשכב אחד עם השני.
– הבעיה הגדולה של הסרט, והדבר שימנע עניין מהסרט השלישי – הוא לטישיה רייט. היא פשוט לא שחקנית טובה מספיק כדי לסחוב סרט על הכתפיים שלה. דמות משנה קומית? למה לא. דמות ראשית דרמטית? אפילו לא מתקרבת לזה. היא גורמת לשאנג צ'י לזרוח בהשוואה.
– אבל היי לפחות שורי היא דמות – רירי ויליאמס אינה דמות. היא אוסף קלישאות מארוול שסירבו לפתח לאיזשהי נקודה וחבל, כי לפחות נקודה אחת (החוויה השחורה כנגד החוויה הווקאנדית) הייתה יכולה מעניינת לחקור. קילמונגר לכאורה נגע בזה בסרט הקודם אבל הוא היה נבל טיפשי טמבלול רשע אז זה לא נחשב.
– האקשן פה לא טוב.
– רוצים סרט עם וינסטון דיוק על אבל מהשנתיים האחרונות? האם אני יכול להציג לכם את "תשעה ימים"? אני יכול. תראו "תשעה ימים".
– וינסטון דיוק ולופיטה ניונגו מצטייני הסרט. אנג'לה באסט מאוד "טובה" באופן שבו קליפים של זוכי אוסקר הם טובים, אבל עבורי זה היה מאוד תו אחד שהיא ניגנה לאורך הרבה זמן.
– אה, המדינות האחרות צודקות, כן? זה שטות מעולם הקומיקס של "טוב כדאי שהמשאב המסוכן מאוד הזה יהיה רק בידי מעצמה אחת כי היא מושלמת וצודקת וחכמה". רק לפני רגע שיטת השלטון המטומטמת שלהם כמעט הובילה למלחמת עולם. ווקאנדה היא מדינה בלי בלמים ואיזונים דמוקרטים הגיוניים, וביום שיעלה מנהיג שיחליט לתקוף מדינות שכנות כי למה לא, אין שום דבר שיעצור את זה. ויברניום צריך להיות בידי כולם – בייחוד בגלל הסגולות הרפואיות שלו.
בקיצור, מנסים להשוות איזה נאורה ווקאנדה לעומת ארה"ב או משהו, אבל המדיניות הבדלנית שלה היא לחלוטין מתוך דפי ארה"ב. חרא על המדינה הזאת.
– לייק בל מגיע לך יותר טוב מזה
– לסיכום – שלב 4 של מארוול היה על הורות ואבל, באופן כמעט טיפשי. "כמעט", כי היו כמה סרטים שהצליחו להתגבר על זה אבל כמות הפעמים שבהם אותן נקודות חוזרות על עצמן בשלב הזה (ספויילרים כלליים, לאו דווקא לסרט הזה): דמות הורה מתה לקראת סוף הסרט, דמות ילד מגיחה לעולם לקראת סוף הסרט, דמות הורה מחליטה החלטות שגויות בעקבות אבל על בן משפחה, הגיבור מבין שהוא לא צריך להרוג את הנבל כי זה לא יעזור – זה כאילו פייגי נתן לכותבים נקודות שהם חייבים לגעת בהם אחרת הוא מעיף אותם. בטלוויזיה לפחות היה קצת מגוון מדי פעם (אם כי גם שם הקלישאות הללו צצות, אם כי באופנים אחרים).
בקיצור, שלב 4 של מארוול יכל להסתיים גרוע יותר*. התסריט שלו, במפתיע, הוא החוליה המספיק חזקה כדי לסחוב את הסרט למרות החולשות שלו – אבל "הפנתר 3" יצטרך לעבור קשה כדי להזיז אנשים אליו.
* – אה, יש עוד את שומרי הגלקסיה, אולי יש לו צ'אנס להסתיים גרוע, מצטער.
גורמת לשאנג צ'י לזרוח? אבל הוא היה הפרוטגוניסט הכי גרוע שהיה למארוול.
(ל"ת)
למה ככה,
ג'מה צ'אן ב"נצחיים" קיימת.
אבל כן, בין צ'אן ב"נצחיים", שאנג צ'י ושורי – יש לנו שלישיית פרוטגנסטים חלשה מאוד בשלב הרביעי. תוסיף לזה את סטריינג' בגרסתו הטיפשית והבלתי, ונשאר לך מהשלב הזה רק את ספיידרמן, האלמנה השחורה, ותור כפרוטגניסטים מעניינים – ואחת מהן מתה, והשני לא ברור מה עתידו.
אז יצחק אמנם צודק שמבחינת נבלים מארוול בתקופה הכי טובה שהיה לה כנראה אי פעם (לאו דווקא שמישהו מהם משתווה לתאנוס, כמו שכל אחד מהם ייחודי ומעניין לכל הפחות), אבל מסתבר שזה בא על חשבון השלב עם הגיבורים הכי גרועים שהיה להם עד כה.
תאנוס נבל משעמם ורדוד
(ל"ת)
כלומר, לכל הפחות זה לא הקונצנזוס סביבו
(ל"ת)
בסדר כזה
תם ונשלם פייז 4 של מארוול. מבחינתי בפסגתו של הפייז (בקולנוע) נמצא "ספיידרמן: אין דרך הביתה" הכיפי והנוסטלגי, גם אם פגום. בתחתית נמצא "נצחיים" המביך והמשמים. ביניהם מרחפים להם שאר הסרטים – כולל האחד הזה – ברמות שונות של "בסדר כזה, אני מניח".
האספקט הכי מוצלח של הסרט הוא הפסקול הנהדר של לודוויג גורנסון (שזכה באוסקר על ההלחנה של הסרט הראשון). חוץ מזה יש כמה תצוגות משחק טובות (כולל הופעת אורח מוצלחת) וחלק מהסצינות הרגשיות בהחלט אפקטיביות.
אבל הסרט הזה פשוט ארוך הרבה יותר מדי ועם לא מעט מטען מיותר (בקלות יכול היה להיות שעתיים וקצת גג), סצינות האקשן לא מלהיבות ולא תמיד ברורות, תצוגות משחק אחרות טעונות שיפור וחלק מהסצינות הרגשיות מרגישות קצת מניפולטיביות. בקיצור, הפייז הזה הסתיים Not with a bang, but with a shrug.
"איש זאב בלילה" ממשיך להיות הדבר הכי טוב שמארוול הוציאו השנה, תכף נגלה אם הספיישל של גאריינדס יתעלה עליו.
עניין טכני
יש עניין טכני שהפריע לי- צילום כהיי עור בחושך.
צילום שכזה הוא אמנות בפני עצמה ובמקרה הזה לא נעשה בצורה המוצלחת ביותר.
ראיתי את הסרט בהוט סינמה באושילנד, באולם הגדול, שבעיניי הוא אחד הטובים בארץ
וכל החלק הראשון שצולם בחושך היה קשה למעקב וחבל.
נכון. זו בעיה בכלל ההקרנות בחלקים הכהים של הסרט. כרגע זו בעיה בינלאומית שלא מופיעה ככזו בטריילרים ומשערים שזה קשור להמרת הסרט לעותק הסופי שמישהו שם חיפף בהתאמת הבהירות. מרוב העדויות ששמעתי רק בimax רואים נורמלי.
גם החלק שבו רואים את נאמור יוצא לראשונה מהמין- המצלמה מרחפת מעל המים ובקושי אפשר לראות את האפקט של מעבר על המים בצורה נוחה בלי להתאמץ.
אני עדיין לא מצליח לסדר את המחשבות
מצד אחד אני מתחבר ומבין את הביקורת, מצד שני לא מסכים. מצד אחד אני חושב שהסרט היה ממש טוב ומצד שני בכלל לא. נהנתי אבל גם לא, התרגשתי אבל גם לא. דבר אחד אני לא מסכים בוודאות ולהפך אני חושב שלטישה רייט שיחקה מצויין. אם כבר אני לא סגור אם המוטיבים שלה היו ברורים או מוסברים מספיק טוב. והדבר השני שאני מסכים איתו בוודאות, זה עם אוקויה שהחליפה של המידנייט אנג'לס פשוט מכוערות להחריד. זהו. אני מרגיש שאני צריך לראות שוב את הסרט בשביל להחליט. זה בטוח חיסרון עבור הסרט וגם לא, זאת אומרת, אם הייתי בטוח מבין את הדרך של היצירה והייתי מחליט שהיא לא משהו זה עניין אחד, אני לא מרגיש שהבנתי בדיוק. את טנט לא הבנתי בדיוק גם וגם לא רציתי לחזור לראות, כאן אני מאוד מעוניין לראות את הסרט שוב להבין את הראש של ראיין קוגלר כי אני מאוד אהבתי את הסרט הראשון ואין ספק גם האבל שלו על החבר הטוב שלו נכנס לסרט.
עוד דבר, זה הסרט הראשון שהייתי יותר מידי מעורב מחוצה לו רגשית, מה שהקשה עליי לעזוב את זה בכניסה לאולם ולנסות להיות יותר מעורב במה שהסרט מציע לי. הרגשתי יותר מידי בחוויה בחוץ וזה לכשעצמו ביאס אותי. תמיד הייתי מעורב בסרטי מארוול מבחוץ, אבל כשהיה עולה הלוגו הייתי מתנתק ונכנס לסרט. אולי זה גם קשור לזה שהסרט הזה מאוד מאוד כבד וצריך להיות בסטייט של הסרט בשביל להבין ולהרגיש אותו. בכל מקרה את הצפייה הבאה אני לא מתכנן לעשות באולם אלא בביתי בשקט, לבד, בלי שאף אחד יפריע. אם משהו למדתי על ההרגלי צפייה שלי מסטרימימג שלפעמים אני פשוט צריך את החדר שלי לבד ולתת לדברים לשקוע בצורה שמכונה עבורי.
התגובה הזו הייתי אמורה להיות בחוץ בלי קשר לשרשור
(ל"ת)
לא צפיתי בסרט (וכנראה לא אספיק כמו שצריך בחודשים הקרובים)
אבל האזנתי לפסקול שלו והוא חתיכת יצירת אומנות. כיף שיש כל כך הרבה שיתופי פעולה מעניינים (ואני לא מדבר על ריאנה).אולי אחד הדברים הכי טובים שיצאו מהיקום הקולנועי הזה. מעניין אם הולך להיות פה שחזור בפרס הפסקול באוסקר (הבנתי שאנשים מאד אוהבים להזכיר את האוסקר בקשר לסרט, לא בהכרח בחיוב כלפיו).
אני בדיוק חורש עליו כרגע
הוא בהחלט מדהים! גם הם נתנו לבלאק פנתר הגיבור.ה טייק חדש על אותו theme שלו מהסרט המקורי והוא אחד המוצלחים.
החלק האהוב עליי כנראה הוא הtheme של הלוחמות הקירחות (איך שלא קוראים להן). השתמשו בזה בסרט בצורה מדהימה.
קוראים להן הדורה מילאג'ה
(ל"ת)
טוב לבנתיים הקהל מאוד מאוד אוהב
עם 95% בRT וזה השיג אדיר מול המתנגדים למיצג של נשים ושחורים וכל שכן שהן נשים שחורות. זה גם שדרוג עצום ביחס לסרט הקודם עם 79%.
בסינמה סקור, וואקנדה פוראבר קיבל ציון A (יש מארוול סוף סוף לא B+) ובשקלול הוא מקבל מיצג כמו של אינפיניטי וור, אהבת קהל יותר מאהבת מבקרים עם 91% ו85% בהתאמה וגם ציון A בסינמה סקור. האם זה אומר שהוא גם יהיה הרבה יותר אהוב בשוק הגלובלי, מה שהסרט הראשון לא צלח כל כך וגם להרוויח 600+ מיליון בדומסטיק זה מעולה. גם אם הוא יעשה רק חצי מהסך שלו מדובר במליארד.
זה 84 בעגבניות, עם ציון ממוצע של 7.2.
במטאקריטיק 67 (וציון גולשים של 60 בכלל). בימד״ב זה 7.4.
אז נראה שזה סרט פחות מעורר מחלוקת בהשוואה לסרטים האחרונים של מארוול (ובטח בהשוואה לסדרות) אבל לא הייתי אומר שהקהל *מאד* אוהב.
זה לא *הקהל*
(ל"ת)
כן, ברור. לגבי ״הקהל״, אף פעם אי אפשר לדעת בצורה אמינה.
(ל"ת)
בציון הכי נחשב (לדעתי) שזה הסינמה סקור
הקהל מאוד אוהב, אי אפשר להתכחש לA ולכן אהבה ורעם התחיל עם ערב מוקדמות גבוה במיליון, אך ככל שאנחנו נכנסים לסופש וואקנדה פוראבר עוקף אותו.
אף פעם לא תפסתי מסינמסקור
ציונים שרירותיים שלא ברור לי כיצד נערכים. גם אנט מן ושאנג צ'י קיבלו A לצורך הדוגמה.
אני גם לא חושב שהסינמסקור הכי אמין.
הוא בודק בעיקר את התגובה של הפאנבויז הכי כבדים, לא הכי שקוף וזה גם ברור שרוב האנשים לא ממלאים משוב.
לא יודע אם דווקא "הפאנבויז הכי כבדים"*
אני מסכים שחוסר השקיפות מעצבן, אבל בניגוד למדדי אתרים כאלה ואחרים – לפחות פה אתה יודע שמדובר באנשים שראו את הסרט בסוף השבוע הראשון שלו.
* – כאילו, כן, הם לרוב הקהל שבא בסופ"ש הראשון אבל גם הרבה סתם אנשים מוצאים את עצמם שם.
אבל שנינו יודעים שככל שסרט מוקרן יותר - הדיעות מצטננות.
ורואים את זה בא לידי ביטוי בימד״ב, עגבניות, מטאקריטיק וכל פלטפורמה אפשרית. סרטים פותחים הכי חזק שהם יכולים ואז יורדים בדירוגים.
אם לסינמסקור היה איזה כלי שהיה מאפשר השוואה למי שמגיע בזנב הארוך זה היה מעניין. אבל אין להם, ואין שקיפות. אני גם חושב שרוב האנשים באמת לא ממלאים את המשוב. אין שום סיכוי בעולם שיש לדבר הזה אחוז המרה גבוה. זה במקרה הטוב 49 אחוז מיושבי האולם.
נראה לי שאנחנו מפספסים אחד את השני
סינמהסקור הוא לא דרך טובה לדעת האם סרט הוא טוב או לא – זה, נו, פשוט אין דרך כזאת.
אבל היופי שלו לעומת עגבניות או ימד"ב זה שהוא עקבי. יש חריגות, יש אנקדוטות אבל אנחנו יודעים לצפות איך יתנהג (בקופות) סרט שהרוויח A, לעומת B+, לעומת C-.
בסופו של דבר, הוא בעיקר מודד דבר אחד: האם הסרט ענה על הציפיות של מי שבא אליו. גם הוא לא מושלם, אבל יש לו יתרון מובהק על פני הכלים האחרים שלנו.
כמו שאתה אומר – זה לא אומר כלום מעבר לזה, ואי אפשר לעשות "סרטי השנה על פי סינמהסקור" (בייחוד כי האתר שלהם נוראי). אבל כשרוי מדבר על מדידת אהדת הקהל, זה כלי שראוי להתייחס אליו (גם אם לא לבנות את כל התיאוריה עליו).
מצד אחד כן, יש סרטי רובוטריקים שקיבלו A. אפילו שניים כאלה.
מצד שני יש גם סרטים שיושבים על A+ והם לא הופכים לתופעה.
אני חושב שאפשר לחזות עם השיטה סרטים שמכוונים להפוך לשוברי קופות. אבל לכמת אהבה מהקהל הרחב? לא הייתי אומר שזה הכלי הכי טוב.
רק להבהיר אני בונה רק חלק מהתאוריה ממנו
אני מתחיל פחות להסתכל על RT כי אני מתחיל לראות שם סיכולים ממוקדים (למרות שעדיין הבאתי את היחס מבקרים מול קהל משם), כנל בIMDB. בסינמה סקור כמו שכתבת הוא לפחות עקבי ואפשר להבין את היחס.
הפקטור השני כשאני בונה תיאוריה הוא התחזיות להכנסות. מן הסתם שאנטמן שקיבל A זה שונה מאינפינטי וור שקיבל A כי מלכתחילה התחזיות שלו היו נמוכות. אבל בלאק פנתר הראשון היה עם תחזיות גבוהות כשנכנסו לסופש והA+ עזר לו לעקוף ברגליים את אינפיניטי וור למרות שהייתה לו פתיחה נמוכה ממנו. אז כאן וואקנדה פוראבר נמוך בכשליש מהפתיחה של אינפיניטי בתחזיות, עם אותו ציון אז לפחות פחות שליש זה 450. בנוסף, יש לו טראקינג עכשיו ליום שישי בלי הפריוויוס יותר גבוה מדוקטור סטריינג' 2 56 מול 54 ומדברים אפילו 190 לסופש שזה פחות 5% מה3 ימים של הסרט הראשון, נגיד בין לבין אפשר לחזות כ550+- בהערכה ראשונית, עוד 450 משאר העולם ועדיין יש לנו מצב טוב למליארד הראשון של מארוול השנה.
לסיכום ביקורות תעדוף מסויים לסינמה סקור ותחזיות ראשוניות, על זה אני בונה את כל התאוריה.
נקודתית לגבי האקשן
לא התייחסתי אליו בביקורת כי באמת אין כאן שום דבר יוצא דופן, אבל תיארת אותו כ'סוחף', ופה אני חולק. סטנדרטי ונחמד, שום דבר מעורר השתאות, ואפילו קצת מעצבן כי הכל היה ממש צפוי. שום מהלך מרתק או מסעיר. אפילו ל'אלמנה השחורה' היה את הרגעים שלו.
עוד דבר מרשים לגבי האהבה שהסרט מקבל
זה שחלק נכבד ממנו לא באנגלית. לדעתי זה טאץ' נחמד (היו יכולים להנפיץ איזה כלי עלילתי כדי שכולם ידברו אנגלית) אבל אם יש משהו שאמריקאים לא אוהבים זה לקרוא כתוביות (לפחות על סמך דברים שראיתי בטוויטר). הבנתי גם שהיו הקרנות עם צבעים ופונטים שונים לכל שפה, משהו שפה לא עשו ונראה לי מסקרן לראות.
בתחושה שלי הדור האמריקאי הצעיר יותר פתוח לרעיון של סרטים וסדרות שחלילה אינן דוברות אנגלית.
לא יודע אם סקוויד גיים היה מצליח ככה לפני 20 שנה. אני מנחש שחלק גדול מהפתיחות קשור גם בפופלאריות של אנימה אבל אני לא סגור על זה (ומניח שיש רבים שצופים בסדרות מדובבות)
נטפליקס מייצרים דיבוב באנגלית לכל הסדרות הזרות שלהם.
ונטפלקיס לא מפרסמים באיזה שפה האמריקאים צופים בתכנים האלה. או לצורך העניין האירופאים שגם כן מאד אוהבים דיבוב. מה שכן, גיגול קצר כן מראה שיש עלייה בצריכת תכנים ״זרים״ בנטפליקס.
אנחנו מאד יוצאי דופן פה בישראל, אז כן הייתי אומר שזה שדיסני יצרו סרט שכולל לא מעט סצינות בשפה זרה זה די מגניב.
אנימה היא סימפטום
בפועל זו תוצאה של תנודות הגירה והפיכת מגזרי מהגרים לכוח קנייה. בעשורים האחרונים יש יותר ויותר אנשים שהם "דור שני" להגירה שהופכים לכוח קנייה. המשמעות היא שיש הרבה יותר אנשים דו לשוניים (בארה"ב ספציפית דוברי ספרדית ואנגלית ודוברי קוריאנית ואנגלית) שגדלו בתוך סביבות דואליות תרבותית (תרבות של בית ותרבות של חוץ) ובגלל זה קל להם להסתדר עם תוכן בשפה זרה.
זה מקור הקבלה של אנימה, של BTS, של דספסיטו ורוזאליה ושל אוסקר ל"פרזיטים". ואנחנו נראה את זה קורה יותר ויותר בעתיד, ומטבע הדברים גם הצד השני של המטוטלת, קרי שמרנות ושבטיות, יגדל בהתאם.
אני לא חושב שזה נכון במקרה של האנימה
צריך לזכור שאנימה שודרה בטלוויזיה האמריקאית – גם אם בגרסאות ערוכות ומדובבות – מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, ושאנימציה אמריקאית למהדרין עשתה שימוש באולפנים יפניים מאז אותה תקופה גם כן, מה שגרם ל-"חלחול" של מרכיבים יפניים לתוך האנימציה הזו, ושבשנות ה-80 אותם מרכיבים עיצוביים הגיעו לאמריקה (ומגיעים עד היום) דרך תעשייה נוספת – משחקי הוידאו, כך שבמידה רבה עוד לפני המילניום הנוכחי, היו לך קרוב ל-40 שנה שהרגילו את הקהל האמריקאי הלבן (וגם הלא-לבן) לסגנון ובמידה מסוימת גם לתוכן. זה נכון שהיתה קהילת מהגרים מיפן שהחזיקה חנויות יבוא שמכרו קלטות וגם ספרי מנגה, אבל דווקא במקרה הזה זו היתה תופעה לא-גדולה במיוחד (קהילת האמריקאים ממוצא יפני קטנה משמעותית מזו של האמריקאים ממוצא סיני או קוריאני).
יש בסרט יותר קטעים בשפות שאינן אנגלית מאשר בשאנג צ׳י?
שואל מתוך עניין, מאחר ולא ראיתי את הסרט.
שאנג צ׳י היה עד היום הסרט עם האחוז הכי גבוה של קטעים לא באנגלית, לרבות עשר דקות הפתיחה שהיו כולן במנדרינית ללא שום אנגלית כלל, לכן מעניין אותי לדעת אם השיא כבר נשבר ועוד כל כך מהר.
(כלומר, אני מבין שאתה לא יכול לדעת את זה ע״י צפייה אחת, אבל השאלה שלי היא בעיקר מבחינת הרושם: האם התחושה היא שיש פה יותר קטעים לא באנגלית משאנג צ׳י?)
תור בדיחה ורעם 😀
(ל"ת)
ממש סליחה, אבל זה חזק ממני:
התגובות שלך לא קריאות בעליל. בבקשה ממך, הקפד על פיסוק נכון, כולל רווחים, ושימוש בפסיקים ונקודות במקומם הראוי להם. אי אפשר לקרוא ככה. תכבד את האתר ואת גולשיו, ותשקיע את שתי הדקות כדי שנוכל להבין את הגיגיך.
כבר התבקש כמה פעמים
זה כנראה המיטב שלו.
לפחות יש פסיקים ומעברי שורות.
אני מקליד הכל דרך האייפון
אני מקליד הכל דרך האייפון והוא מוסיף לי סימני פיסוק ורווחים לבד,
התגובה ששלחתי זה אחרי שהורדתי נקודה אחרי כל מילה :D
על מה אתה מדבר?
אייפון מפסק? אתה מוחק נקודות? מה?
אני הבנתי ובקלות
(ל"ת)
כנ״ל. לא אסתטי אבל מובן לחלוטין. לא רואה סיבה להיכנס לקטנות.
(ל"ת)
יש מספרים ראשונים, 180 מיליון בארצות הברית
130 מיליון מחוצה לה ו330 מיליון בסך הכול. ה180 נופלים רק ב5 מילין מדוקטור סטריינג' 2, למרות שהוא התחיל בהפרש גדול ממנו בפריוויוס עם 8 מיליון.
10% מתחת לפתיחה של הסרט המקורי ל3 ימים. עם שקלול הסינמה סקור כמו אינפיניטי וור אפשר לשער שהוא יגיע בין לבין, עם כ540 מיליון בסך הכול בארהב.
הבעיה שלו האמיתית היא בשאר המדינות, כרגע הוא עומד על כ130 מיליון שזה פיגור של 55 מיליון ו27% פחות מהסרט הראשון. בלי סין פחות 27% בכל הריצה זה עומד על כ400 מיליון. חסר לסרט כ60 מיליון להגיע למליארד אבל…
אבל למרות שבארצות הברית נראה שיהיו לו רגליים יותר קצרות, האהדה שאני רואה כלפיו מארצות השונות יותר גבוהה, לפחות ממה שאני רואה. אז יש לו עדיין סיכוי נחמד שזה יהיה בדיוק הפקטור להשלים לו את החסר. בכל מקרה ההשקעה של 250 מיליון הגדולה ביותר לסרט עם בעיקר שחורים והיספנים נראה שתחזור.
אוף משום מה המוח שלי הפך 150 ל130
בחישוב הנכון, בהערכה ראשונית הוא יגיע לכ450 מיליון בשאר המדינות. מה ששם אותו פחות או יותר על טראק למליארד מינוס 10 מיליון. נראה עכשיו אפשרי מאוד
האם זו עייפות החומר?
אנחנו אוטוטו סוגרים שבוע ויש רק כ- 50 תגובות. לא הולכים לסרט בישראל? אין כח לדבר עליו? הרי המלעיזים התלוננו שמארוול שולטים..
מודה שלא ראיתי: אחותי רצה בבכורה וחזרה ואמרה שהוא ככה כזה, אפשר לחכות לטלוויזיה. ממנה, זו ממש קטילה.
ספציפית הפנתר השחור לא היה המותג הכי מלהיב בארץ
מבין מותגי מארוול, אבל כן – בהחלט ניכרת, כמעט מכל כיוון, עייפות ממארוול.
לא בלתי ניתן לריפוי, אבל בינתיים נראה ששלב 4 יהיה השלב שמארוול ינסו לשכוח (בהנחה שהוא לא המבשר של עתיד החברה).
עם זאת, כדאי לזכור – עדיין להיטי על, כן?
אחרי מיס מארוול ושי האלק
אני יכול להגיד שהקש ששבר את גב הגמל זה היה תור אהבה ורעם
שלדעתי אחד הסרטים הכי מטומטמים עם התסריט הכי ילדותי ואני לא מאמין שבזבזתי כסף על זה בכלל,
אני אפילו לא ארחיב אבל כאן הייתה הנקודה שאמרתי שמארוול הולכים לכיוון נמוך מאוד.
למה לא? תרחיב
הביקורות הבאמת מעניינות הן של מעריצים שנהנו במשך שנים.
זה דימוי... מעניין
נורא מה שעשו לדמות של וונדה ובשביל כלום.
מהמיני-סדרות היו לי ציפיות גבוהות והתאכזבתי סדרה אחרי סדרה.
מהסרטים כבר מזמן אין לי ציפיות, אז מעניינות אותי נקודות המבט של מעריצים.
שוקולד עם תפוזים זה הכי נורא!
זו רמה מאוד גבוהה של אכזבה! אחד מעל סבתא הביאה לי מתנה גרביים.
זה אולי לא טעים כמו שוקולד מנטה, אבל זה עדיין ממש טעים.
(ל"ת)
האמת
שכילד ממש התבאסתי כשדודה שלי, עליה השלום, היתה נותנת לי מתנות גרביים ותחתונים, ואז הבנתי שהיא גדלה בתקופת הצנע, וכשאין לך מספיק גרביים ותחתונים במצב טוב, כנראה שזה משאיר חותם. היום אני מעריך את זה שהיא דאגה שיהיו לי מספיק, באיכות טובה, חדשים ומשלי, גם אם (חמסה חמסה) אף פעם לא חסרו לי גרביים ותחתונים חדשים ובמידה הנכונה.
(לגבי השוקולד: תפוזים/ברגמוט/לימון זה לא החביב עלי בשוקולד, אבל זה פ'סדר כזה; שוקולד מנטה זה מחריד וצריך לשים עליו אזהרות בצבע בולט כדי שעוברי אורח תמימים לא יפלו קורבן לשוקולד שנושך בחזרה. כנ"ל שוקולד עם צ'ילי.)
שוקולד עם צילי?! יש אשכרה דבר כזה?!
נשמע מזעזע ברמות
זה דווקא ממש טעים :) אפשר להשיג גם בארץ.
(ל"ת)
כן יש ללינט בכל סופר בארץ. אבל מעדיף את השוקולד שלהם עם מלח גס (רק אל תביאו לי מנטה בשוקולד)
(ל"ת)
מיתולוגיה יוונית אולי ?
https://en.wikipedia.org/wiki/Persephone#Abduction_myth
בכל מצב זה לא אמור להיות ״וואקנדה פוראבר״
(ל"ת)
טוב, זה בהחלט לא הסנדק 2 אבל אחלה סרט.
הוא מאד מפוזר ונקודת התורפה העיקרית הוא התסריט, אבל הבימוי טוב, וגם הנבל ופס הקול. ויש פה כמה שוטים שלא חשבתי שאראה בסרט של מארוול. חוץ מזה, הרבה מהסרטים האלה מצולמים עם עדשות אנמורפיות ולא מנצלים עד הסוף את העדשות היקרות האלה. פה אשכרה שמים לב מיד באיזה עדשות משתמשים וזה נראה ממש טוב.
מצד שני, האקשן חצי כוח. הסצינה על הגשר בהתחלה עמוסת cgi ונטולת אימפקט, והחדירה לאטלנטיס ממש עלובה – בעיקר אם משווים לאווטאר.
אז אפשר לומר שהסרט חוטא בכל חזית אפשרית בשאפתנות יתר, אבל מצד שני קצת קשה שלא להעריץ את הגישה הזאת גם כשהתוצר לא עומד במבחן.
אגב, אני מאמין שלשחקן של הנבל קוראים טנוץ׳ ולא טנוך.
אחד הפחות טובים של מארוול, בפער
בגלל חטא אחד עיקרי: שעמום.
אחרי שעה וארבעים (אורך של סרט רגיל) הפסקתי לצפות כי לא קרה כלום מעניין על המסך. לא דרמה טובה, לא קומדיה טובה, לא הכנה מעניינת לאירועים, לא אקשן טוב, כלום. הדמויות הראשיות אנמיות, כולן הזכירו לי את הירק שום, משום מה. הגיבורה היא הגרסה הנשית של שאנג צ'י – דחליל. והפעם דווקא נדרש להביע רגש, זו לא דמות מאופקת.
לאחר יומיים חזרתי כי:
1. צריך לראות עד הסוף כדי לתת ביקורת מלאה.
2. צריך לקפל כביסה.
אפילו המערכה השלישית הייתה גרועה. מלחמה בין המעצמות הגדולות בעולם נראית כתגרה בין שתי כנופיות.
איכשהו הצליחו לצלם באופן כזה שהכל נראה קטן, סט קטן, רחוב אחד ולא עיר, ספינה של מטר על מטר וכו. יש צורת צילום בשוט רחב בו מטשטשים את ההיקף וזה גורם לאפקט של כאילו מה שמצלמים הוא מיניאטורות. אז ככה ווקאנדה נראית.
מצטער, אבל כל הסרטים האחרים של מארוול מהשנתיים האחרונות עולים על האחד הזה. גם מהפחות טובים צחקתי פה ושם, או שהייתה סצנת אקשן זכירה. פה? אולי הכנפיים המיניאטוריות הוציאו ממני גיחוך.
מאד מאכזב מבחינה תמטית
יש פה נגיעות בהרבה סוגיות מרתקות שלא באמת חוקרים אותן כמו שצריך, אם הסרט היה יותר ממוקד או מורחב למיני סדרה היה יכול לצאת כאן יצירה ממש מעניינת.
כמו כן, אין שופ חידוש עיצובי בווקאנדה ולפעמים מרגיש לי שאני צופה ברחוב הראשי של אסגארד עם קישוטים פסאודו אפריקאיים. חבל לי שלא הצליחו לייצר כאן תחושת עולם פתוח . כמה שפחות מדבר על העולם התת ימי המשעמם ביותר שראיתי. לפחות באקווה מח יש קצת דמיון ותעוזה (לא שאני מעריץ גדול אבל מה ששלו שלו). ולטישיה רייט הייתה דווקא די בסדר בכיבורה ראשית. למעשה אני חושב שהיא יותר טובה מבוזמן.
אגב, עדיין מוזר לי שאנשים משבחים את ההופעה הכריזמטית והסוחפת שלו בפנתר השחור כאשר בזמנו הקונצנזוס היה שהוא די משעמם וחסר כריזמה ושמייקל בי גורדדם הוא גונב ההצגה.
סצינות אקשן ממש משעממות, הרגשתי שאני צופה בסדרת דיסני פלוס אבל למעשה גם בסדרןת האלו היו קטעי אקשן טובים ממה שקיבלנו כאן.
גם הפנתר השחור לא הבריק בסצינות אקשן אבל כאן המצב הידרדר (המרדף בבוסאן לעומת המרדף בבוסטון). הייתי אומר שריאן קוגלר פשוט במאי אקשן לא טוב אבל כמה מהסצנות האלה הוא באמת מביים? הרי במארוול הסיקוונסים האלה לפעמים נהגים עוד לפני שיש צסריט או במאי. בשורות טובות!
לא מסכים על הגיבורה, אבל כל כך נכון על הפנתר הראשון!
כשהוא יצא, הנבל הוכרז כנבל הטוב המארוול! שוחק טוב ומשכנע, עם עלילה טובה יחסית. מאוד תרם להצלחה יוצאת הדופן של הסרט.
מהפנתר עצמו היה רק המבטא. אה, ושהשחקן מת.
כמו פסיכולוג אחד שמלוהק להנחות בטלויזייה בגלל הר' המתגלגלת שלו. אבל איזו ר'! עושה לי נעים בגב.
שיבדל לחיים ארררררררוכים, כן?!
(ל"ת)
בוזמן מת בערך שנתיים אחרי הסרט הראשון
זה לא מקרה הית' לדג'ר.
וכן, אני לא אהבתי מאוד את הפנתר שלו – ועדיין, כשרואים כמה נמוך אפשר לרדת עם אנשים כמו רייט… מעריכים מחדש את המעט שעוד היה.
לדעתי בארהב מורגשת ההערכה המוגזמת כלפי כישורי המשחק שלו.
מדברים על כל שאף שחקן לא יכול להחליף אותו בתפקיד בגלל כמה שהוא טוב , שזה קשקוש. ועד כמה הקריירת משחק הקצרה שלו הוא הטביע חותם עמוק.
עכשיו, אני מאמין שבגלל הרבה נסיבות הוא כן הפך לאייקון ואין לי בעיה עם זה. וממה שקראתי הוא היה אדם מקסים במציאות וכמובן שכל מוות בגל כזה צעיר הופך את כל העסק לטרגי וטעון רגשית. אבל הוא לא עשה משהו מיוחד בפנתר השחןר.
(ואני חושב שחבל שהלכו על שורי ולא על נקיה, בקצת סצינות שלה לופיטה הוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות הטובות בהוליווד ולחלוטין לא מופיעה במספיק דברים.היא הייתה פנומנלית בus ו12 שנים. למה לא מביאים לה יותר lead performances לא ברור לי. היא נפלה לתפקידים מאד משניים בכמה שוברי קופות בשנים האחרונות ואני מקווה שלפחות היא צברה לעצמה סכום כסף נאה בחשבון הבנק).
אה ולגבי אנגלה באסט, עכשיו אני מבין שלא הגיע לה לזכות. נאומי חוצבי להבות עם עיניים דומעות זה כל כך אוסקרי ומשעמם. אני לא יודע להשוות לשאר השיקניות בקטגוריה אבל גיימי לי קרטיס בהחלט הביאה הופעה יותר מעניינת, מקורית וראויה מבאסט.
יש למארוול בכלל דמויות קומיקס שלא השתמשו בהם עד כנ?
בקצב הזה היקום יגמר פשוט כי לקווין פייגי כבר לא יהיה עם מה לעבוד
קודם כל, כן
שנית כל, עקרונית – אפשר בהחלט ליצור דמויות חדשות.
We don’t do that here.
אף יוצר קומיקס היום לא רוצה ליצור דמויות חדשות בשביל מארוול ודיסי כי הם לא יקבלו תמלוגים וזכויות.
כל היוצרים בשנים האחרונות הולכים להוצאות עצמאיות, ובהתאם גם שוק הקומיקס העצמאי מוצף בדמויות של גיבורי על ״מקוריים״, לפחות בארה״ב.
אולי יום אחד זה ישתנה אבל כרגע התאגידים מאחורי שתי חברות הענק לא בכיוון בכלל. ולא נראה לי שהם ימהרו ליצור גיבורים חדשים בקולנוע, בעיקר כשיש עוד הרבה דמויות שלא נגעו בהן.
מעניין מתי יבינו בהוליווד שקומיקס זה לא חייב להיות גיבורי על
כמו saga של image
הבינו את זה די ממזמן
אם כי מכל הדברים שאפשר לבקש להם עיבוד – שיניחו ל-"סאגה". הן כי כל מה שטוב בזה הם יפספסו, והן כי וואי הסדרה הזאת נפלה בשלב כלשהו.
סאגה מדהימה גם עכשיו בווליום העשירי שלה, ואפילו השתבחה עם הזמן.
בתור קריאה בזמן אמת היתה לי גם התחושה שזה נמרח וחסר כיוון.
אבל קריאת הבינג׳ שעשיתי לפני שנה העיפה לי את המוח.
עכשיו אני לא יודע מה לעשות עם החצי השני של הסיפור.
לא יודע אם אחזור לבינג'
אבל בגדול, הכרכים האחרונים כבר הפכו את הצורך הקומפולסיבי של הסדרה לקליפ האנגרים לאבסורדים, ומחקו כל אפשרות ליצור קשר רגשי או אכפתיות לדמויות הללו, ואפילו כאשר אחד מהמיתות הכי חשובים בסדרה קרה, זה הרגיש בעיקר כמו משהו לצורך הזעזוע, ולא משהו שנבע מהסיפור.
וזה לפני הטרחנות הבאמת באמת באמת בלתי נסבלת שהתגלתה בכרכים האחרונים שהיא לא "כמו" אלא פשוט מונולוגים לא קשורים שהוכנסו בכוח בשביל השד יודע. (וזה חבל, כי הייתה נקודה שדווקא סאגה הצליחה לעשות גיוון נהדר. אבל אז זה הפך להיות מטרה ולא אמצעי ואתה מקבל דברים כמו המונולוג המגוחך על אל-הורות מפי ילדה בת שבע וכזה חברה, די).
תראה, קריאת בינג׳ בהחלט משנה את היחס לקליף האנגרים.
בסופו של דבר חזרתי לסאגה כי הרגשתי שלא מיציתי וגיליתי משהו באור אחר.
לא התכוונתי שבמארוול הקומיקס יצרו
אלא שבמארוול הפקות הקולנוע.
ולזה יש עוד פחות סיכוי
ראשית, זה לא קרה מעולם.
אולפני מארוול מעולם לא בנו דמות חדשה מאפס, הכל אצלם מגיע מהקומיקס.
חלק מהדמויות עוברות שינויים משמעותיים, אבל אף אחת מהם היא לא לגמרי מקורית ולא מבוססת על שום דבר.
ושנית, אם היו רוצים בדיסני לעשות דברים מקוריים מאפס בלייב אקשן, כבר היו עושים את זה, רק שהם לא רוצים.
בין סרטי מארוול לרימייקים וסרטי ההמשך הבלתי נגמרים שלהם ועד למלחמת הכוכבים, בכל הנוגע ללייב אקשן דיסני פשוט לא רוצים לכתוב דברים מקוריים לחלוטין.
באנימציה הם עוד מוכנים להעז, אבל בלייב אקשן אפשר לשכוח מזה.
כל הרעיון של היקום הקולנועי של מארוול הוא לנצל את השפע שיש בקומיקסים, כך שאני לא רואה שום סיכוי שפתאום יכתבו דמויות מקוריות לחלוטין.
לפיל קולסון יש כמה מילים להחליף איתך.
(ל"ת)
ואי איזה מזל יש לו 😌
(ל"ת)
מעניין, חידשת לי
ועדיין מדובר בדמות משנה ולא בדמות ראשית, שזה משנה הרבה.
מה גם שלא מדובר בגיבור על שצריך לכלול שלל אפיונים וסיפור רקע שלם, אלא בסוכן שיל״ד שהאפיון היחיד שלו זה שהוא סוכן שיל״ד ושאין שום התייחסות לסיפור הרקע שלו (אולי התייחסו לזה ב״סוכני שיל״ד״, לא יודע לא ראיתי, אבל זה הפקה של אולפן אחר ולא של אולפני מארוול).
למעשה, היו יכולים גם להשאיר את הדמות נטולת שם ופשוט לכנות אותו ״סוכן שיל״ד״ כי זה כל מה שהוא היה.
לבנות דמות של גיבור על שיוביל סרט משלו, לעומת זאת, אמורה להיות משימה הרבה הרבה יותר קשה ולא נראה לי שבא להם לעשות כזה דבר.
אני לא אומר שזה קל
אבל אני אומר שזה יותר מלגיטימי שנצפה מהחברות הללו לא רק להיצמד לקומיקס אלא גם לייצר תוכן חדש לתוך העולם הזה.
למה בעצם? כמו שיוצרי קומיקס ממציאים גיבור על, גם תסריטאים יכולים. או תסריטאים שהם גם יוצרי קומיקס.
וזה לא שגיבורי העל של מארוול הם כאלו דמויות מורכבות. השאלה למה הם צריכים? אם אכן יש להפ עוד מאגר בלתי נדלה של דמויות מעניינות שלא השתמשו בהם (בדגש על המעניינות, אולי לא עיבדו את כולן אבל עד כמה בכלל שווה לטרוח לגשת אליהן?) אז למה להם לשבור את הראש על דמות חדשה?
כמו שנאמר בלעבור את הקיר: הם יכולים, אבל אולי הם לא רוצים?
זה לא התחום שלהם ולא נראה שהם בכיוון בכלל ללכת למקומות שכאלה.
יגמרו להם הדמויות מהקומיקס? אז הם ירבטו את הכל ויעבדו מחדש את גיבורי העל הישנים שכבר עובדו (הרי יקח לפחות איזה עשור אם לא יותר עד שממש יגמרו להם כל הדמויות, ואז הם יוכלו כבר להציג לנו מחדש את טוני סטארק או סטיב רוג׳רס כי יעבור כבר מספיק זמן כדי שזה יוכל לעבוד).
בכל מקרה, התחום שלהם זה לעבד קומיקסים לקולנוע, לא לכתוב עלילות ודמויות מאפס. זה פשוט לא תחום העיסוק שלהם והמטרה לשמה אולפני מארוול הוקמו.
גם אם ירצו לייצר את הגיבור הגדול הבא לקולנוע ישירות - הם יתקלו בבעיה.
התסריטאים שיהיו מוכנים ליצור את הדבר הגדול הבא ולוותר על תמלוגים וזכויות יוצרים על הדמות הם לא מסוג התסריטאים שיכולים לייצר את הדבר הגדול הבא.
דווקא דיסני עושים דברים מקוריים בלייב אקשן
הרוב נכשל אבל זה קיים
כמו מה? משהו שהוא מקורי לגמרי. יש את טומורולנד המעפן שאני מחשיב למקורי למרות שהוא אמור להיות מבוסס על המתקן אבל ניחא.
(ל"ת)
מקורי ממש אין להם
אבל אם מבוסס על מתקנים הולך, "ג'ונגל קרוז" היה האחרון ויש את "הטירה המכושפת" הקיץ, שבטריילר שלו כתבו "מהסטודיו של שודדי הקאריביים", כי לא היו להם יותר מדי הצלחות בתחום הלייב אקשן לא כולל מארבל-לוקאס-פוקס.
יש עוד כל מיני שהלכו ישר לדיסני+, "צ'יפ ודייל" נראה לי הכי גדול, הרוב קטנים ולא מצליחים יותר מדי. הרוב מבוססים גם על איזשהו ספר אז לא ממש מקוריים, וכמו שאבי אמר, נכשלים לגמרי.
נראה לי שהכשלונות של "ג'ון קרטר" ו"הפרש הבודד" (ו"עולם המחר") די סגרו להם את החדש לסרטי לייב אקשן "מקוריים".
גון קרטר והפרש הבודד מן הסתם מבוססי חומר מקור ( כמו הנסיך הפרסי) ומתקנים אני גם די מחשיב (במיוחד שהטירה המכושפת הוא רימייק).
מה לגבי טרום הראשון? אני חושב שזה היה קונספט שלהם
בדיוק, בסוף הכל מבוסס על משהו
סרטי דיסני היחידים שנכתבים ישירות לקולנוע מאפס, הם סרטי האנימציה של דיסני ופיקסאר.
בלייב אקשן בדיסני אי אפשר כיום למצוא משהו שלא מבוסס על כלום.
אם אתה לא מחשיב מתקנים אז באמת זה מצמצם מאוד
אני החשבתי אותם כי כמו שזאב אמר לפני מה לא מקורי בזה?
האם סרט שמבוסס על ספר או אגדה או מקורי?
האם פרוזן או פלונטר מקורי?
ההגדרה שלי הייתה ״לא רימייק ״ , אולי מבוסס על סיפור אמיתי גם לא אבל זה תלוי .
אם נלך עם ההגדרה שלך אז באמת אתה מצמצם עד מאוד
מה זה מקורי? זו לא שאלה כזאת קשה, בוא ניקח את הגישה של האקדמיה .
סרט שהתסריט שלו אינו מעובד מעובד קיים. חומר קיים זה יכול להיות אפילו מאמר בעיתון או שרשור טוויטר. סרט שכתיבתו אינה מצריכה את המילה עיבוד.
אבל העניין הוא ההקשר
כמו שכתבתי בעבר במקום אחר פה, ״סרט מקורי״ זה הגדרה שניתנת למספר פירושים.
לצורך העניין, פה דובר על אפשרות שמארוול יעשו סרט על גיבור על חדש שלא קיים בקומיקס ונכתב במיוחד לקולנוע, ועל זה השבתי שדיסני לא עושים דברים מקוריים שנכתבים ללא התבססות על שום חומר מקור בלייב אקשן.
ולגבי מתקנים, באמת שאפשר אותם להחשיב למקוריים, מאחר והם לא ממש מתבססים על משהו (ג׳ק ספארו הוא המצאה קולנועית שלא היה לה שום זכר במתקן המקורי של שודדי הקאריביים בדיסנילנד), אבל גם פה יש מעט מאוד ואני לא מחשיב כלל את הסרט הקרוב של הטירה המכושפת שהוא כבר רימייק לסרט הישן.
בסופו של דבר, כשמדובר באנימציה אין לדיסני בעייה לכתוב תסריט מקורי מאפס והם עושים את זה מלא (כל הסרטים של פיקסאר שאינם המשכונים או ספין אופים הם כאלה), ולכן לא ברור למה קשה להם כל כך לקבל אומץ ללכת על זה בלייב אקשן.
נו אז י ש אם זה כולל פארקים(ואם זה כולל על סיפור או ספר ישן)
הנסיך הפרסי לדוגמא נחשב אבל? כע זה מבוסס משחק מחשב
בכל מקרה מה שאני מחשיב רק מ2010
דיסני עשו את
גון קרטר
ארץ אוז(גבולי כי זה כאילו על הקוסם אבל משהו באמת חדש)
הפרש הבודד
להציל את מר בנקס
אלכסנדר והיום הממש נורא וכו
בחזרה למחר
עיג
קמט בזמן
כריס רובין באותו עיקרון של אוז
ארטמיס פאול
ג'ונגל קרוז
זו כמות סבירה לדעתי
אמנם הרוב זבל ולאחרונה יש הרבה פחות גבל זה בעיקר שהכל נכשל
אבל אלו ממש לא תסריטים מקוריים מאפס כמו שניתן לטעון זוטופיה או מואנה.
גון קרטר , ארטמיס פאול וקמט זמן ממש מבוססים על ספרים קיימים לדוגמה. אולי גם ארץ אוז כי יש הרבה ספרים בסדרה הזו שאני לא ממש מכיר (איזה 40 להבנתי, רובפ נכתבו על ידי הסופר המקורי)
אשאל כך, כמה מהסרטים האלה יכולים להיות מועמדים לפרס התסריט המקורי ביותר באוסקר (עזוב איכות)?
(ל"ת)
אבל עם כל הכבוד לאקדמיה היא לא הברומטר שלי להכל
(ל"ת)
כמו שכתבתי, יש מספר משמעויות למילה ״מקורי״ והמשמעות שנידונה פה היא לא זאת שאתה מדבר עליה
אתה מדבר על סרט מקורי כ״לא מבוסס על מותג קולנועי קיים״ ושם זה אכן לא הברומטר, אבל לא זה מה שנידון פה בהקשר של מארוול.
אבל כשמדברים על מקורי כ״לא מבוסס על חומר מקור אלא נכתב ישירות למסך״ זה בהחלט הברומטר.
גם לא בהכרח שלי אבל לצורך דיון קובעים איזה סטנדרט מסוים כדי שתהיה שפה משותפת. כי עם כל הכבוד, לדון על הסרטיים המקוריים של דיס י שלכל אחד יש הגדרות שרירותיות אחרות למה זה מקורי הופך את כל השיח לעקר.
לא שזה דיון מרתק במיוחד. שורה תחתונה היא הדבר הכי ידוע שיש, דיסני לא מתקרבים לסרטים מקוריים חוץ מפיקסאר ולפעמים אנימציה רגילה שלהם.
אבל שוב אתה מתנתק מההקשר
ההקשר היה דיבור על כך שבמארוול יעשו סרט על גיבור על חדש שנכתב במיוחד עבור הסרט, כך שמרבית הסרטים שהזכרת שמבוססים על ספרים והדמויות שלהם לא הומצאו מאפס לצורך הסרט לא רלוונטיים.
אני מדבר על סרטים שנכתבים ישירות לקולנוע, שהדמויות שלהם הם דמויות חדשות לגמרי שהומצאו עבור הסרט, ולכן החשבתי את סרטי הפארקים בהם הדמויות מקוריות לחלוטין, אבל אני לא מחשיב סרטים שמבוססים על דמויות קיימות בספרים או משחקי מחשב או לא יודע מה.
קח לדוגמא כל סרט של פיקסאר שאינו המשכון פריקוול או ספין אוף. כל סרט כזה מביא לנו דמויות ועלילה שלא מבוססת על כלום ונכתבה במיוחד עבור הסרט. כאלה דברים אין ממש בלייב אקשן, זה מה שאני מנסה להגיד.
פיקסאר הם באמת מיוחדים
כי גם דיסני אנימציה לא מקוריים במהלך השנים (מבוססי אגדות הרי)
אולי כמות החומר המקורי או האיכות לא מספקת אותך
וזה אני מקבל אבל להגיד שאין זה לא מדויק
לגבי השיחה המלאה פחות התייחסתי
הלכתי לאוף טופיק-ֶהאם יש להם חומר מקורי או לא בכללי
גם דיסני אנימציה בשנים האחרונות מלאה בסרטים שלא מבוססים על כלום
אם נלך מהסוף: עולם מוזר, אנקנטו, ריה והדרקון האחרון, מואנה, זוטרופוליס, ראלף ההורס. כל אלה סרטים שלא מבוססים על שום דבר כלל.
ואתה ממשיך לדון בנושא שכלל לא נידון.
״האם יש להם חומר מקורי או לא״ זאת אכן שאלה שנידונה כאן, רק שב״מקורי״ הכוונה ל״לא מבוסס על כלום״.
כל הטענה שנטענה כאן היא שבלייב אקשן דיסני תמיד מתבססים על חומר מקור, לאו דווקא חומר מקור מעולם הקולנוע, אלא כל חומר מקור, ושהם לא כותבים עלילות לחלוטין מקוריות שלא מבוססות על שום חומר קיים בלייב אקשן.
את הטענה הזאת לא הפרכת כלל, ובמקום זאת הסטת את זה לשאלה ״האם דיסני מוציאה סרטי לייב אקשן שאינם המשכונים או רימייקים ולא מבוססים על חומר קולנועי קיים״ שזאת בשום שלב לא הייתה השאלה שנידונה פה ואני כלל לא הבעתי עמדה בנוגע לשאלה הזאת.
זכותך לדון בשאלה הזאת כמובן, אבל אז זה כבר דיון אחר ולא קשור לטענה שאני טענתי.
אני לא טענתי שדיסני עושים לייב אקשן רק מקורי
אמרתי שיש להם מקורי
אתה טענת שהם לא עושים בכלל
כמו שאמרתי כשטענתי את זה אני החשבתי דברים נוספים שאתה לא, ההגדרות שלנו היו ועדיין שונות
אבל אם מלכתחילה התכוונו לדברים שונים ברור שהתשובות שלנו יהין שונות.
אחרי ההבהרה הזן אני הסכמתי איתך שאם אתה מצמצם את זה אז באמת אין להם מקורי כמעט .
פשוט זרמת איתי על מתקנים אז השיחה נמשכה , אם היית אומר שאתה לא מסכים להגדרת מתקנים או משחקי מחשב וכו אז לא הייתי מזכיר והיינו מסיימים קודם לכן.
וסתם לטענה למה הם לא עושים לייב אקשן מקורי- לדעתי כי לא הצליח להם לייב אקשן אחר (למעט רימייקים) אז הם לא רוצים להסתכן שמה עוד יותר, בגלל זה יש גם ירידה כללית בלייב אקשן אצלם אפילו לפי ההגדרות שלי- שהם לא רימייקים
מתקנים זה באמת סיפור קצת מורכב
כי "שודדי הקאריביים" לוקח מהמתקן בערך שוט אחד וזהו. כל הדמויות והעלילה חדשים.
הלכתי לפי הרשימה הזאת ובאמת יש רק בודדים שלא מבוססים על איזשהו ספר או חומר מקור אחר: "הוקוס פוקוס", "אוצר לאומי" ו"טרון".
והחדש ביותר מהשלושה הללו הוא סרט שבשנה הבאה כבר ימלאו לו 20
וכל זה בזמן שבאנימציה אין להם כל בעייה ליצור סרטים שלא מבוססים לחלוטין על כלום.
רק השנה הם הולכים להביא לנו שניים כאלה, כל אחד מאולפן אחר.
כך שלא ברור למה אי אפשר לעשות את זה גם בלייב אקשן.
ומכושפת
(ל"ת)
הסיכוי לזה בקולנוע שואף לסיכוי שיש לזה בקומיקס.
(ל"ת)
סיכוי הוא מספר. הוא לא שואף.