-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בירדמן
Birdman
שחקן שבעברו גילם גיבור-על מפורסם צריך להתגבר על בעיות משפחתיות ועל האגו של עצמו כשהוא מנסה לכבוש מחדש את לב הקהל בעזרת מחזמר בברודוויי.
תאריך הפצה בארה"ב: 17/10/2014
תאריך הפצה בישראל: 29/01/2015
אני מנחש שבאיזשהו שלב אחד המפיקים אמר משהו בסגנון
"שמעו חבר'ה, הקאסט הזה טוב מדי מכדי להיות אמיתי" ואז דחף לשם את גליפינאקיס להנמכת ציפיות.
אני לא אתפלא אם הוא יגלם בדיחה על הטייפקאסט שלו.
באותו אופן שקיטון מגלם כאן בדיחה על עצמו.
אני מוחה על זה ! אז מה שהוא ג'ינג'י ????
הבעיה שלי עם גליפינאקיס כשחקן כל כך לא קשורה למראה החיצוני שלו
שאפילו לא שמתי שהוא ג'ינג'י עד להודעה המבודחת שלך.
זאק גיליפיאנקיס
מושלם בסרט
משעשע שבסרט עם תקציר כזה
יש את באטמן, הענק הירוק וגוון סטייסי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
. נשמע מעניין.
טייזר ראשון
https://www.youtube.com/watch?v=xIxMMv_LD5Q
אני. רוצה.
קיטון לאוסקר, בבקשה. אפילו שהסרט עוד לא יצא, אני די בטוח שזה מה שאני אומר אחרי הצפייה בו ממילא.
נכון לעכשיו
השימוש הכי טוב השנה במוזיקה לטריילר. וגם שאר הטיזר נראה מעולה !
ואם זה לא הספיק אז הנה הפוסטר המדהים שלו
קישור
הפצה בפברואר?
המפיצים התעלו על עצמם.
סרטי אוסקר. ככה זה.
(ל"ת)
הנחתי שהוא יופץ מאוחר, אבל לא עד כדי כך.
טוב, לפחות פוקסקאצ'ר יגיע שבוע אחרי ההפצה בארה"ב. זה גם משהו.
טריילר חדש
http://www.foxsearchlight.com/post/4009/birdman-official-international-trailer/
ווואו
תודה רבה.
אחי,
קולנוע.
הסרט הוקרן בונציה
הביקורות מהללות, אבל זה לא מה שבאמת מעניין מבחינתי. מה שמעניין באמת זה שהן מאשרות את השמועות שרצו ברשת בשבועות האחרונים: הסרט ערוך כשוט אחד ארוך. הצלם – עמנואל לובצקי.
אני רוצה לראות את זה. עכשיו.
שינו את שם הסרט לאחרונה
או שתמיד קראו לו 'Birdman or (The Unexpected Virtue Of Ignorance)' ולא שמתי לב?
תמיד, מתברר.
(ל"ת)
ראיתי את הסרט עכשיו
נכנסתי אליו בטעות- לא שמעתי על הסרט קודם, ראיתי את הפוסטר והחלטתי שזה יהיה משהו עם גיבורי על …
קיטון לאוסקר, ללא ספק, הייתי נותנת לו גם מפעל חיים, אם כבר. הוא מדהים.
הסיפור, השחקנים, הצילום – כן, הכל בשוט מתמשך אחד, והכל קרוב קרוב ומצחיק ומטריד ואמיתי ופלצני והכי ניו יורק.
ואו.
מתי הוא מקרין בארץ?
מוזר.
ראיתי את הטריילרים של הסרט, וידעתי פחות או יותר על מה הוא, ועדיין מדובר בסרט מאוד מאוד מוזר. וטוב. ומעצבן.
קיטון עושה עבודה נפלאה, ביחד עם אמה סטון ואדוארדו נורטון. הסרט מצולם בשוט אחד מתמשך, מה שמאוד מרשים גם אם מבלבל. לאורך הסרט יש תיפוף ברקע, שגרם לסרט להיות בלתי נסבל מבחינתי.
מאוד מאוד איטי, ונותן תחושה שהוא ארוך יותר ממה שהוא באמת.
מסקרנות לצרכי תחזיות אוסקר -
עד כמה גדול התפקיד של אמה סטון? כי שמעתי דיבורים שהיא שם לסצינה אחת בלבד אבל לא ממש מצאתי אישור לזה.
אין לה תפקיד גדול,
אבל בוודאי שלא סצינה אחת. הדמות שלה הרבה יותר משמעותית משל זאק גלפניאקס ונעמי וואטס. היא ואדוארד נורטון חולקים זמן מסך כמעט שווה. מה שכן, היא כל כך כריזמטית שכל שנייה שלה על המסך שידרגה את הסרט מבחינתי. כנ"ל אדוארד נורטון. קיטון, למרות העבודה הנהדרת שנוא עושה, מגלם דמות די מעצבנת שאי אפשר להזדהות איתה, ומשעממת.
בהחלט יותר מסצנה אחת
כלומר אם אתה תוהה האם היא יכולה טכנית להיכנס לקטגורית שחקנית המשנה, אז בהחלט (אם כי ג'ודי דנץ כבר הוכיחה שסצנה אחת מספיק בכדי לזכות).
ובקשר לסרט – אני ממש ממש נהנתי. הוא אמנם קצת ארוך מדי וכל כך מדהים טכנית ומדויק שזה מרגיש קצת מתחכם, אבל הוא גם היה כיף צרוף – בגלל המשחק הנהדר, בגלל הסיפור הביזארי/מצחיק/חד ולגמרי לא צפוי (זה לא שהוא מפתיע, פשוט זה לא מרגיש כמו עוד משהו שכבר ראינו אז לא יודעים למה לצפות), בגלל הצילום הלא ייאמן ובגלל הבימוי הוירטואוזי והממש ממש מדוייק.
הקטע של השוט האחד
זה אומר שהסרט מתרחש גם בזמן אמיתי, או שיש קפיצות?
יש מעט קפיצות
אבל הוא ערוך כך שזה יראה בשוט אחד.
לדוגמא המצלמה יכולה להביט לשמיים בלילה ולהיעצר, אז רואים את הזמן עובר ב"פאסט-פוואורד", הבוקר מגיע, והיא חוזרת לנוע והסיפור ממשיך.
פשוט נפלא.
מבאס שהוא לא הגיע לארץ עוד ב-2014, כי הנה בדיוק סרט שבלי שום קושי היה משלים את החמישייה שלי.
אז מה אני אגיד? נכון, אני מוכרח לומר שיש בסרט הזה מידה קצת לא מבוקרת של פלצנות, רובד שמנסה להיות סאטירה עמוקה אבל בעצם ממש רדוד והרבה מאוד מחלות של אותה סוגה המתקראת "סרט אומנותי". אממה? כ"כ, אבל כ"כ קל להתעלם מזה, כי כל מה שמסביב כ"כ טוב. התסריט נטו, כלומר אם נוריד ממנו את הסאבטקסט והניסיון לסאבטקסט ותשאר רק העלילה ומהלכיה – מבריק (ואני ממש חולק על יגואר שטען שהסרט הזה איטי וארוך מדי, לדעתי הוא הרגיש קצבי וזורם למדי), הוא יודע לרגש כשצריך, להצחיק כשצריך ולעורר מחשבה כשצריך (קצת סותר את מה שאמרתי קודם על הפלצנות ועל הסאטירה הלא מוצלחת שבו שלו אבל כן יש בסרט הזה כמה אמירות מעניינות) וכל אחת מהדמויות שבו היא עולם ומלואו בקטע הכי טוב שיש, אפילו אלה שמופיעות למעט זמן יחסית. וכמובן שלכל זה רק תורם הדבר הכי טוב בסרט – המשחק.
אל אלוהיי, ואלוהי אבותיי, איזה משחק. פשוט לא ניתן לתפיסה. קיטון בהופעה נהדרת כמובן שאני לא צריך להכביר עליה במילים (וכמו כן גם פה אני לא מסכים עם יגואר, מה לעזאזל מעצבן בו? את המשעמם אני עוד יכול להבין כי דפוס הדמות הזאת יחסית חרוש, אבל הוא עושה אותה בצורה כ"כ סוחפת ומוצלחת שזה משכיח לגמרי את העובדה הזאת), אדוארד נורטון בהופעת חייו, אמה סטון גם בהופעה הטובה ביותר שלה עד כה, וכל שאר השחקנים – נעמי וואטס, אנדראה רייזנבורו שהיא תגלית נפלאה ואפילו זאק פאקינג גאלפינקאס, פשוט נהדרים.
והכימיה, אוי הכימיה. אני אפילו לא הולך לפרט מדי. פשוט תראו, לדוגמה, את הסצינה שבה הדמות של נורטון פוגשת את זאת של קיטון לראשונה. ליד הערך "כימיה" במילון צריך לשים אימבד לסצינה הזאת. ולא רק הם, כמעט כל קומבינציה אפשרית של דמויות מנוסה כאן, ובכל אחת הכימיה פשוט צועקת לשמיים.
ולגבי הפאן הטכני של הסרט? מושלם. השוט האחד פה ממש לא מרגיש גימיקי ולמעשה הוא זה שתורם לקצביות והזרימה של הסרט ככלל. ושוב (סליחה שחצי תגובה שלי זה רק להגיד כמה אני לא מסכים עם יגואר) – פסקול בלתי סבל? לא רק שהתיפוף עושה אותו דבר שהצילום עושה, הוא אפילו די כיפי ואני כבר שומע קטעים ממנו ביוטיוב. והסאונד מיקסינג טוב ככה שזה לא כאילו אתה שומע את זה במקום הדיבורים.
זה כנראה לא יקרה, אבל אני יודע בהחלט את מי אני הולך לעודד באוסקר הזה.
מאוד מצחיק שלכל אורך התגובה שלך אתה רושם כמה אתה לא מסכים איתי,
בזמן שאני קורא את התגובה שלך ומרגיש שאני מסכים כמעט עם כל מה שכתבת. שני דברים שאני לא מסכים איתם לגמרי. אני עומד על דעתי שצילום הוואנשוט נותן לסרט תחושה איטית וארוכה יותר ממה שהוא באמת. הסרט אומנם מתקדם מהר, ומצאתי את עצמי מסוקרן ומרותק עד סופו, אבל יצאתי מהקולנוע בתחושה שעברו יותר משלוש שעות. והתיפוף ברקע עדיין גורם לי לסיוטים. אני ממש מתעב ג'אז והתיפוף, גם אם עוזר להכניס לאווירה של הסרט מאוד הקשה עליי. אני מניח שבסופו של דבר זה עניין של טעם ועליו לא נסכים.
לגבי מייקל קיטון, אין לנו שום אי הסכמה. הדמות עצבנה אותי כי היא הייתה משעממת וגזלה זמן מסך מהדמויות של נורטון וסטון, אבל מייקל קיטון עושה עבודה מעולה בלגלם אותה ופיצה על השעמום הזה לגמרי. יצאתי מהסרט עם סופרלטיבים להופעה שלו (ושל שאר השחקנים).
אני גם מסכים איתך לגמרי בכל מה שכתבת לגבי התסריט, הסאבטקסט והעלילה, אם כי אחרי קצת זמן שעבר מהסרט הדיעה החיובית שלי התחלפה ברגשות קצת שליליים. כל כך התרשמתי מהסרט שאמרתי לחברה שלי כשיצאנו מהקולנוע שאני צריך לצפות בו שוב, בתנאים הנוחים שלי כדי להעריך אותו טוב יותר. מקווה לעשות את זה בקרוב.
*וכרגיל, אחלה הודעה!
ג'ון וג'ק ג'ונסון?! זה אתם?
https://www.youtube.com/watch?v=Fs9P44voNfU
טוב, זה היה מאכזב :(
מייקל קיטון טוב מאוד אבל דמויות המשנה חלשות ומשעממות, איניאריטו גונזלס וצוות התסריטאים שלו לא שמו מספיק דגש על חומר אנושי כי הרגשתי כאילו לא אמרו לי כלום. המונולוגים על הוליווד מלאי קלישאות. 'מפות לכוכבים' של קרוננברג שיצא השנה היה הרבה הרבה יותר טוב ומהדהד, בעוד 'בירדמן' מרגיש כמו יצירה נשכחת. אבל לפחות הצילום שווה איזכור משמעותי, באמת עבודה של מלאכת מחשבת.
דמוית המשנה חלשות ומשעממות?!
כל אחד זכאי לדעתו שלו כמובן, אז תראה את השאלה הזאת פחות בתור "כל מי שלא חושב כמוני אידיוט" יותר בתור "בבקשה תסבירמה משעמם בדמות של אדוארד נורטון כי אני לא מצליח לחשוב איך זה אפשרי".
אדוארד נורטון עוד איכשהו מילא
אבל הוא גם היה סוג של ייצוג שחוק ומפוהק, כל הסצינות שלו עם אמה סטון שיעממו אותי. עד היום אהבתי את כל הסרטים של איניאריטו גונזלס, כולל את 'בבל' הבעייתי משהו, אבל הוא ניסה לעשות פה משהו גדול ויוצא דופן ויצא לו סרט עם מעט סצינות טובות. באמצע הצפייה נזכרתי בסרט המצוין 'ליל בכורה' של קסבאטס, איזה הבדל ביניהם, לא להאמין. בסיום הצפייה לא יצאתי עם תחושה כאילו ראיתי פה אלגוריה עמוקה ונועזת על רשעותה וצביעותה של הוליווד, לא, ממש לא, את זה קיבלתי כאמור מסרט אחר שיצא השנה, 'מפות לכוכבים'.
לא נפלתי מהכיסא, סביר ותו לא
מבחינת משחק – זה לא מפליא שנוצר באזז כל כך גדול סביב הסרט הזה. מאז American hustle (מצטער – אין לזה באמת שם טוב בעברית ), לא הייתה תצוגת משחק באיכות כזו בצורה רוחבית כל כך. קייטון מדהים, ווטסון מקסימה ומשכנעת מאוד, נורטון אדיר ואפילו זאק גלפיניאקיס נסבל, באופן מפתיע. לא אהבתי את העובדה שהצלם לא הפסיק להסתובב סביב השחקנים, אבל כנראה זה שירת מטרה כלשהי, שחמקה מבינתי.
אבל – הסיפור עצמו, בדומה ל-American Hustle, לא מתעלה מעל הנחמדות. יש נקודות חשובות ומעניינות שהסרט מעלה, כמו המאבק של התיאטרון מול הקולנוע, משחק שמבוסס על "חוויות אמיתיות" אל מול "משחק על בסיס כישרון נטו" ועוד, ומאוד קשה לי להגדיר מה לא עבד לי בסרט הזה, אבל זה הרגיש לי יותר מדי כמו ניסיון להסתחבק על התעשייה ההוליוודית, שמיועד בראש ובראשונה כביקורת לקליקת השחקנים והבמאים, ולא בהכרח לקהל הרחב, שמכיר וראה כבר לא סרטים כאלו וסרטים תיעודיים על הצדדים האפלים של עולם הזוהר.
זה היה אמור להיות ככה
כן, למרות שכולם כאן מדברים על כמה שהוא שונה ומפתיע והכל, אני בערך ידעתי למה לצפות. הצילום בוואן שוט מרהיב ולא משעמם, הפסקול קצבי, הופעות המשחק מעוררות התפעלות, אבל הסרט נופל על מה שהיה אמור ליפול – התסריט. כבר מקריאת התקציר חשבתי לעצמי; מה טוב בסרט על דמות מפורסמת מזדקנת שרוצה לחזור לחיי העבר? ולמה לעשות את זה בוואן שוט? ולמען האמת, התקציר נשמע הרבה יותר מעניין מהסרט עצמו, כיוון שכבר מתחיל את הסיפור בנקודה מאוחרת מידי לטעמי, והסיפור עצמו לא ממש מתקדם לשום מקום "מרתק". כל כך אהבתי את הדמויות שאיחלתי לעצמי לראות סרט מעניין יותר בכיכובן, וגם את הופעות המשחק אפשר להלל בקלות. לקראת הסוף הסרט פשוט נהפך למוזר, מרוח, ביזארי ומטריד להחריד. כן, מסתבר שגם בימוי מבריק לא יכול להציל עלילה חלשה.
למרות שהסרט לא פאר היצירה, הוא משהו אחר ממה שאנחנו רגילים אליו, ובהחלט אפשר לדבר עליו בקונוטציה חיובית. לכו אליו כדי שיום אחד ייקחו את המרכיבים הטובים שבו ויעשו מהם סרט באמת טוב.
סרט מעולה!
יתרונות: משחק יוצא מן הכלל של כל שחקני המשנה, צילום מהפנט, עלילה חכמה ואירונית שמערבת וסוחפת את הצופה
מפתיע: הסרט היחיד שזאק גליפיאנקיס מוצלח בו
החמצה: סצנת הסיום הבנאלית
חסרונות: מייקל קיטון לא טוב מספיק בדיוק כמו השחקן שאותו מגלם בסרט, ובניגוד אליו, לא ממש מצליח להמריא
טרגדיה: אדוארד נורטון לא יכול לעשות לי ילדים :( *בוכה על מר גורלי* (אלוהים, איזה שלמות של שחקן)
הברקות: סצנות האמת או חובה על הגג- גאונות צרופה
מומלץ מאוד!:)
יצירת מופת קולנועית
המשחק של כל הקאסט נפלא, הפסקול מצוין, הצילום מושלם. לוקח זמן עד שאתה מבין בדויק מה אתה רואה אבל ברגע שאתה קולט הסרט נעשה פשוט מדהים.
שכרון חושים
חזרתי עכשיו מ"בירדמן".
חזרתי עכשיו מ"בירדמן" ואני רוצה לומר כמה מילים. להוציא קצת מהלב.
פעם בכמה זמן, כמו בדרך נס, קורה שאני צופה ביצירה קולנועית שמביאה אותי למצב של אופוריה מוחלטת. כך קרה גם עכשיו.
הסרט הזה לקח אותי אחורה בזמן. אחורה בזמן להתאהבות הראשונה ביותר שלי בקולנוע. לימים בהם הייתי נער צעיר בכיתה ט', בתיכון "בליך" ברמת-גן. תלמיד שמתלבט האם ללכת עם הלב או עם השכל. האם לבחור במגמת קולנוע או במגמה אחרת, כאילו "יוקרתית" יותר. הסרט הזה החזיר אותי לפעם הראשונה בה ראיתי את אדוארד נורטון משחק: מספר שנים אחורה, אי-שם ב"מועדון קרב" הנצחי. ולפעם הראשונה בה סרט הצליח לתעתע במחשבותיי ולהפנט אותי, כשראיתי את "יוקרה" של כריסטופר נולאן. הרגשת ההפתעה וההתפעלות, החיוך שנמרח על השפתיים כשהבנתי את איך הסרט הצליח לשחק בי. "כמה מהותי הוא הבימוי בסרט", חשבתי לעצמי. "בירדמן" סחף אותי אחורה בזמן להמלצה הראשונה שכתבתי על סרט, הו אז בכיתה י"א. הרגע בו הבנתי שלדעה שלי יש חשיבות ושהיא משפיעה על אנשים. גורמת להם לצפות בסרט, להתרגש ולצחוק. לפעמים גם להזיל דמעה. את כל חוויות הקולנוע הראשוניות ביותר שלי, "בירדמן" מצליח להעלות. כי הוא, למעשה, חוויה כזו בעצמו. מחזה שנדיר לראות.
זאת יצירה קולנועית שהזכירה לי מדוע התאהבתי בקולנוע מהתחלה, מדוע אני רוצה לעסוק בקולנוע ומדוע אעסוק בקולנוע כל עוד לבי פועם בקרבי. והיא גרמה לי לתהות, עד לאן ניתן למתוח את גבולות היצירה הקולנועית. אין כאן אפקטים בומבסטיים או אקשן פורץ גבולות ולא מדובר בסרט מתח שמבקש מאיתנו להתעמק בכל פרט ופרט. לא. זה לא סרט כזה. זה סרט שכל כולו חופש ואמת אמנותית, שעיסוקו הוא בנפשם העדינה והאומללה של בני כוכב הלכת עליו אנו חיים. סרט שמדבר על התעשייה הקולנועית שיכולה להיות יפהפייה מחד ומכוערת עד בלי די מאידך. זה סרט שמבדיל בין עולם חדש לישן ואפילו מראה שיכול להתקיים שילוב אולטימטיבי בין השניים. ומעל הכל, זה סרט על הרצון לאהוב ולהיות נאהב. על היכולת לקבל ולהעניק אהבה. "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" שואל ריימונד קארבר בספרו וממחיז ריגן תומסון, גיבור הסרט, בהצגת התאטרון שלו. כנראה שזו שאלה עם אינסוף תשובות. וכנראה שהרצון למצוא את התשובות האלו לעולם ימשיכו להעסיק אותנו. לעולם ישמשו נקודת מפלט מהאפלה שאופפת לעיתים את חיי כולנו, אך באותה מידה מצליחה להיפרץ לפעמים, גם אם לא תמיד נראה כך, על-ידי האור הבוהק והיפה מכל.
הביקורת
לא מובילה לשום מקום
קצת כמו החיים של ריגן תומסון.
(ל"ת)
הצילום. כל־כך. משעמם.
הלכתי לסרט פעם שנייה.
ה"שוט אחד" מגניב ורלבנטי והכול, אבל מעבר לזה הוא סתם קוריוז. אני, for one, חושב שסרט היה רק מרוויח מלהיות בשוטים נפרדים. עדיין אפשר עדיין לשמור על הסיקוונס שוטס והטייקים הארוכים, רק לא חייבים לבנות סביב זה את כל הסרט. זה נהיה מאוס ושתלטני, ומהר מאוד מאפיל על כל דבר אחר. בסופו של דבר זה רק פוגע בזרימה של הסרט; זה מרגיש כאילו העלילה סוחבת את השוט, ולא הפוך. (כנראה זה קשור גם לכך שברגע שצִּלמו את התסריט לא יכלו להשמיט אף סצנה — בעצם אין כאן שום עריכה מבנית.)
דבר אחד ששמתי לב אליו יותר בצפייה השנייה הוא כמה למעט ההיבט הטכני הצילום מ-ש-ע-מ-ם. זה מרגיש כאילו מֵעבר ללבדוק שהכול זורם בשוט אחד הם לא טרחו לוודא שהשוטים הנפרדים שמרכיבים את הסרט אשכרה עובדים כשלעצמם. אולי הם הלכו על לוק "נטרלי" או "דוקומנטרי", אבל התוצאה פשוט חסרת כל צורה או סגנון. כמעט כל הסרט נע בין tracking shots לסיבובים ב־360 סביב הדמויות וקלוז־אפים הזוים ולא אנושיים. כשמסתכלים על איך כל סצנה נפרדת מצולמת הסרט פשוט נראה רע. כמו שהיצ'קוק אמר "זה לא קולנוע, זה תמונות של אנשים מדברים" (פרפראזה). וזה לא שלא נהנתי מהסרט, אבל אני לא יכול להתעלם מכמה משעמם הוא נראה על המסך.
אגב, בצפייה שנייה ומרוכזת ספרתי כ־60 "תפירות" בין טייקים שונים לאורך הסרט, אם משהו תהה (אני לא יודע עד כמה חד הייתי).
שאלה-
האם יש בסרט סצנות שאינן מתאימות לנער בן 14?
לא ממש
יש רמיזות מיניות ובסצנה אחת רואים גבר בתחתוניו במצב אהמ… מעורר… (רגע מאוד קצר)אבל זה לרוב בהקשר קומי, ובד"כ עובר מהר.
הסרט הוגבל בארץ לצפייה מגיל 14 — אז אה… כן.
תודה! :)
הולך עם אבא מחר. לי אישית זה לא מפריע אבל אני מפחד להביך את עצמי כי אני מבקש לראות את הסרט כבר הרבה זמן. רמיזות משמעותיות או בסגנון "שומרי הגלקסיה"?
יש סצנה אחת שאפשר להחשיב כמינית באמת
אבל גם היא לא בוטה כל כך. חוץ מזה יש רק רמיזות קטנות פה ושם, וכן… גם הרגע שהזה שלא הבין את מרשל מקלוהן הזכיר. בסך הכל אין בסרט הזה רגע שאמור לגרום לך למבוכה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)