-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מכונת הכסף
The Big Short
סיפורם האמיתי של ארבעה עסקנים שחזו את בועת הדיור והחליטו לנקום בבנקים.
תאריך הפצה בארה"ב: 23/12/2015
תאריך הפצה בישראל: 28/01/2016
יותר דומה לסרטון יוטיוב אינפורמטיבי מאשר לסרט, אבל אחלה סרטון. מבדר, מצחיק, מרתק, וגם תלמדו משהו, למה לא.
אנחנו בטוחים שזה בראד פיט
ולא פיטר דינקלג' שעבר ניתוח הגבהה בלי לספר לאף אחד?
אוה, אז גוסלינג חוזר לשחק? יופי!
(ל"ת)
הסרט הכי טוב שיש סיכוי שלא תבינו בכלל
מדהים לגלות שהסרט נעשה על ידי אדם מקקיי, שידוע בעיקר כבמאי שעושה את הסרטים של ויל פרל שלא מגיעים לארץ. אדם מקקיי, ביחד עם ג'אד אפאטו, הוא אחד מהאנשים המשפיעים ביותר על קומדיה אמריקאית של שנות ה2000 מה שאומר שהמחסור בבימוי מצחיק ואנרגטי הוא גם אשמתו. אבל פה הוא משתחרר ומאתגר את עצמו ויוצר סרט שאומנם התסריט הוא הצד הכי חזק שלו בקלות, הוא הרבה מעבר למעבר בין שני אנשים מדברים בקלוז-אפ. עיקר כוחו הוא בעריכה ההיפראקטיבית שלו שצריכה לקשר בין שלושה סיפורים שונים, להעביר את הזמן בין שנה לשנה ולשלב את הפסקול הנהדר שמקקיי בחר לסרט הזה (מבחר: גורילז. Run The Jewels. פנטום האופרה. מטאליקה. ) בצורה שלא תשעמם אבל גם לא תראה מתלהבת אלא תתאים בדיוק.
כי אם חשבתם שהבייסבול-babble של מאניבול היה מתסכל, חכו עד שתגיעו למכונת הכסף. בין CDO לCDO סינתטי לסאבפריים לAA לBBB מכונת הכסף הוא סרט שבשביל להבין מה הולך בו במאה אחוזים צריך להיות בקיא במושגי כלכלה מתקדמים וגם אז יש סיכוי שחלק מהדברים יעברו מעל הראש. מדהים, בעצם, כמה הטריילר גורם לסרט להיראות פשוט ונגיש. אבל הסרט מודע לקושי הזה ומסתער עליו במטרה למעוך אותו. הסרט לוקח את הזמן להסביר לך מה המושגים האלה אומרים לך כי הוא יודע שהם קשים וגם אם זה לא תמיד זה עובד, יש עדיין משהו מאוד משעשע בלשמוע את ראיין גוסלינג אומר "בשביל להסביר את זה – הנה סלינה גומז משחקת בלקג'ק".
הסרט גם משתלב בניסיונות של סרטי ה"סיפור האמיתי" בשנים האחרונות לחרוג מהנורמה. רוב הסרטים בוחרים לברוח מהסטנדרט על ידי התמקדות בנקודות בחייו מאשר בסיפור כולו (סלמה, סטיב ג'ובס, אהבה וחסד) מה שמועיל מאוד, וראוי לציין את כאב ורווח שבחר בכתוביות שמזכירות לנו שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, אבל מכונת הכסף מנצח את כולם – פעם בכמה זמן אחד השחקנים יביט במצלמה ויגיד במפורש "אוקיי, זה לא קרה בדיוק ככה." או "כן. זה אשכרה קרה. אתם מבינים כמה דפוק זה?". כמובן שהשמות השתנו והסיפור לא מדויק, אבל הגישה הזאת לוקחת את הגישה של חלום אמריקאי של "חלק מהדברים האלה קרו" ומגבירה אותה ל11.
הסיפור, אם כן, הוא על שלושה עסקנים שמתחילים להבין באיזה ביצה נמצא שוק הנדל"ן האמריקאי ומהמרים נגדו. אין נינג'ות, דינוזאורים, מרגלים סובייטים או כבשים* באמצע. הסיפור עוקב אחרי המהלך שלהם ולוקח את הצופה יד ביד לתוך הזוהמה הזאת ועומק התהום שניצב בפני כולם, בזמן שבו אף אחד לא רצה להסתכל. הסיפורים לא משתלבים אף פעם (עוד שקר שהטריילרים מנסים למכור לנו) וכל אחד מהם מתמודד בעצמו עם הניסיון להבין כמה עמוק חור הארנב הזה עוד יורד. סטיב קארל נהדר, כריסטיאן בייל נהדר, ראיין גוסלינג שוב פעם משחק תודה לאל ובראד פיט שם. פין וויטרוק וחבר שלו חמודים לאללה וכך גם הצוות שעובד עם סטיב קארל אבל בקאסט עם כוכבים כאלה גדולים, השמות הקטנים יותר כנראה ישכחו בצורה לא הוגנת בכלל כי הם גם עושים עבודה מצוינת.
מעבר לסיפור מדהים, הסרט הוא קריאה למודעות של הצופים שלו. אם להיות מאוד פרובנציאלים – מעין "מגש הכסף" האמריקאי רק,נו, עם בראד פיט וכאלה. הוא רוצה שתצאו ותבינו מול מי אנחנו נמצאים, מה הם עושים ומה אתה יכול לעשות. ואם חשבתם שכל זה מאחורינו, אז השקופית האחרונה בו היא קריאת אזהרה.
אז לכו לראות אותו. כי מה שהבנקים עושים משפיע על החיים שלכם, והסרט הזה מציג בפניכם מה הם מסוגלים לעשות. או לא בגלל זה. פשוט בגלל שזה סרט נהדר מא' ועד ת', עם בימוי יצירתי, תסריט מצחיק ומרתק ועבודת אנסמבל משובחת של שחקנים משובחים.
* – אוקיי,אוקיי יש ריח של כבשים. בסדר.
להסתפק בסקרינר או לחכות לקולנוע?
(ל"ת)
הייתי מחכה לקולנוע
ולו רק בשביל הסיכוי שאם כתוביות לשפה העברית המושגים יהיו אולי יותר ברורים.
אם אתה בקיא מאוד בנושא הסקרינר יעשה את העבודה.
ואני אישית מתחיל בכלל מלקרוא את הדרפט הראשון של התסריט שמסתובב ברשת כי הוא קריאה נהדרת וכי הוא עושה הכנה טובה לקראת הסרט.
קישור?
(ל"ת)
לא בטוח מה המדיניות לגבי פרסום תסריטים לסרטים שלא יצאו עדיין
בכל מקרה, קישור
באתר עצמו אגב (שנקרא "סיפורים אמיתיים לסרטים"), יש תסריטים ללא מעט סרטים חדשים שיצאו או שייצאו בקרוב (ג'וי,גשר המרגלים, טראמבו, רוב זוכי ומועמדי האוסקר מהשנים האחרונות).
חצי רלוונטי
הפרק החמישי של הפודקאסט Surprisingly Awesome של במאי הסרט אדם מקקיי ועיתונאי הכלכלה אדם דייווידסון, בו דייווידסון מסביר למה ריביות הן הדבר החשוב ביותר בעולם.
אתה נשמע כמו סבתא שלי
תירשם לצופים. מה אכפת לך? תהנה וגם תלמד משהו, למה לא.
בלתי נגיש בעליל
ניסיתי. ממש ניסיתי להבין ולעקוב אחרי כל המונחים והבבל"ת הכלכלי והז'רגון המקצועי. ופשוט… לא.
מילא אם זה היה רק לקישוט, אבל העלילה ממש נסובה סביב זה. בלי תואר שני בכלכלה קשה להבין מי נגד מי ומי רוצה מה ומי עשה ולמה. כל חמש דקות פתאום קורה משהו "דרמטי", כלומר הדמויות חושבות שזה מאוד דרמטי, כי איזשהו בנק החליט לפתע להשקיע באג"ח של מטבע חוץ בשער ריבית של למעלה מ12.5 אחוז, הו לא, רק אל תגידו לי יותר מ12.5 אחוז! ואז יש לזה השלכות בעלילה והצופה נותר עם התחושה שמשהו מאוד חשוב קרה כרגע בעלילה אבל אין לו מושג מה זה היה.
ואו.
זה היה די רע. לא ללכת.
נו באמת.
זאת זכותך לא לאהוב סרט בגלל שהנושאים שעומדים במרכזו לא ברורים לך, או לא מעניינים אותך.
לדעתי הסרט הספציפי הזה הוא הסרט הכי טוב השנה.
אני מציע לכל מי שמעניין אותו איך העולם עובד באמת, שיראה אותו. למי שאין מושג בכלכלה אולי רצוי ללמוד קצת על כלכלה לפני, בפרט על מה זאת משכנתא, מה זה דירוג אשראי, וכו'.
בכלל רצוי ללמוד קצת על כלכלה, בלי קשר לסרט הזה.
רצוי לא להיות בור.
להיות בור זה לא דבר טוב.
אל תהיה בור.
הקטע הזה מהסרט מסכם את זה.
"Mortgage backed securities,
subprime loans, tranches… Pretty
confusing right? Does it make you
feel bored? Or stupid? Well, it’s
supposed to. Wall Street loves to
use confusing terms to make you
think only they can do what they
do. Or even better, for you to
leave them the fuck alone."
http://www.truestoriesforfilm.com/wp-content/uploads/2016/01/screenplay-the-big-short-final.pdf
נו באמת אתה בעצמך :)
תקרא שוב מה שכתבתי. זה לא שהנושא שהסרט עסק בו לא מעניין אותי או לא חשוב, זה בגלל שהסרט מציג את הנושא הזה בצורה לא נגישה. זה פוגע בשני דברים בו זמנית:
א. קשה להבין את האינפורמציה עצמה.
ב. קשה להבין את העלילה של הסרט.
אגב, למרות ההייפ, התרשמתי שהרבה מאוד אנשים קיבלו רושם דומה לשלי. אני עובד בקולנוע, ויכול לספר שלא מעט אנשים יוצאים באמצע הסרט הזה (זה קורה עם לא מעט סרטים, למעשה, אבל במקרה הזה זו תופעה בולטת מאוד).
אז אתה חשבת שזה "הסרט הכי טוב שיצא השנה".בסדר. זה לא הופך אותו אובייקטיבית לסרט טוב.
ודבר אחרון- הייתי מנסה במקומך להמנע מהכפשות מיותרות. לכתוב תגובה לא קשורה זו זכותך, לכנות אותי "בור" בגלל שאנחנו לא מסכימים בנוגע לסרט זה סתם מעליב.
רצוי לא להיות טוקבקיסט.
להיות טוקבקיסט זה לא טוב.
אל תהיה טוקבקיסט.
(אלוהים שהמם הזה יעבור כבר מהעולם….)
אוקי.
(ל"ת)
אולי סרט השנה של 2015
אני עדיין מנסה להרים את הלסת שלי מהרצפה.
The Big Snore
אני לא חושב שאי פעם הייתה לי חווית צפייה כל כך משעממת בבית הקולנוע, ברמה של לחשוב באמצע הסרט אם שכחתי לעשות כל מיני מטלות שאני צריך להספיק. אולי אני בור ואני לא הבנתי 90% מהמושגים אבל אני חושב שאם בשביל ללכת לסרט צריך להוציא תואר, הבעיה היא בסרט וממש לא בי. וחוץ מזה, יש תסריטאים (אחמאחמארוןסורקיןאחמאחמ) שיודעים לגרום לי להתעניין ולהבין סרט על אף שהוא מכיל מושגים שאין לי מושג מה הם אומרים. כי הוא מצליח להעביר את המשמעות והכוונה שלו תמיד ולגרום לי להיכנס לסיפור.
במהלך הסרט הרגשתי געגועים ל"זאב מוול סטריט" על כך שהוא הציג עולם שמושגים הפיננסים הם רק רקע לסיפור האמיתי. במהלך הסרט יש וויס אובר שבו בלפורט מתאר כל מיני דברים פיננסים ובסוף אומר כל זה כמובן לא אומר לכם כלום אז בקיצור הלך לנו ממש טוב לתקופה מסוימת.
ובנוסף על זה הבימוי התזזיתי והצילום היו נורא לא אסתטיים, היו חלקים שהרגשתי שאני צופה בסרט ביתי (אני לא יודע אם זה הכוונה או לא, אבל כל מקרה לא אהבתי). כל העשייה שלו הרגישה לי מבולגנת ומפוזרת.
היחיד שפיצה זה סטיב קראל שכמו תמיד גם פה מפגיז עם הופעה מצוינת (ההבעה שלו כאשר הוא מבין במהלך הפגישה שהכלכלה האמריקנית על סף קריסה הוא priceless). לעומתו כריסטיאן בייל עשה פארודיה על כריסטיאן בייל וגרם לי לצחוק בלא מעט רגעים לא מתאימים.
כנראה שעל הסרט הבא שיעסוק במשבר הכלכלה בארה"ב אני אוותר.
אני לא חושב שיש ממש מה להשוות בינו לבין "הזאב מוול סטריט" לבין "מכונת הכסף". כלומר, אפשר. אבל בעוד שהזאב מוול סטריט הציג אנטי-גיבור שחטאו העיקרי הוא נהנתנות מוגזמת ושהעניינים הכלכליים שוליים – מכונת הכסף אומר שהחטא של בלפורט וחבריו הוא לא המסיבות הפרועות אלא בדיוק אותם העניינים הכלכליים. מה שהזאב מוול סטריט רוצה להסביר ולפשט, מכונת הכסף רוצה לבאר ולהסביר.
גם ההשוואה עם סורקין לא עובדת – מאניבול, הרשת החברתית וסטיב ג'ובס הם סיפורים על אנשים שמסביבם יש טכנולוגיה או בייסבול או רשתות חברתיות. (ואגב, בייסבול היה הרבה פחות קוהרנטי ממכונת הכסף לטעמי. אבל זה לזמן אחר) כל אחד מהם היה יכול להתרחש אצל השני ולא הרבה היה משתנה מכיוון שהם רעש סטטי ולא העיקר. במכונת הכסף המושגים הם העיקר. הסרט הוא לא המסע האמיץ של סטיב קארל נגד המערכת. הסרט הוא הבנה איטית ושיטתית של אותה מערכת והבעיות שלה. זה לא משהו שאפשר לדלג מעליו. זה הבשר העיקרי של הסרט.
אם לא הבנת, ה"בעיה" היא אכן בסרט ולא בך, למרות שאני לא חושב שנכון לקרוא לזה בעיה בדיוק.
אז כנראה זו בדיוק הסיבה שלא אהבתי את הסרט.
אני לא אוהב סרטים שהבשר שלהם הם דברים אקטואליים שרחוקים מלעניין אותי. לכן גם לא מפליא אותי שדווח על הרבה אנשים יצאו מהסרט, אף אחד לא ציפה שהממבו ג'מבו הפיננסי הזה יהיה העיקר של הסרט. זה נורא מתיש לעקוב סרט שלם אחרי משפטים שלמים שאני מבין אולי 30 אחוז מהם.
אבל אתה צודק שההשוואה עם סורקין לא הייתה לגמרי במקום. אני לא חושב שכל אחד מהם היה יכול להתרחש אצל השני (ב"רשת החברתית" למשל חלק מהתוכן והמסרים היו מתפספסים אם הסרט היה על בייסבול) אבל זה נכון שהייתה להם פחות השפעה על התוצר הסופי מאשר "מכונת כסף".
.
השני סנט שלי -
ההשוואה הכי קרובה לטעמי היא הסדרה Billions, עם ג'יאמטי ודמיאן לואיס. שוב עלילה מבוססת כלכלה, שחקנים אהובים ובורות נוראית מצידי בכלכלה, שאין לה שום כוונה או עתיד להעלם.
מכונת הכסף היה נפלא.
מיליארדים – לא מי יודע מה. הפסקתי לצפות.
לעניות דעתי מכונת הכסף הסביר מספיק בשביל לאפשר לעמי ארצות לעקוב אחרי העלילה ולהנות, אבל לא ירדו לפרטים כדי לאבד (לפחות אותי) בדרך.
ואחרי שהתחלתי את מיליארדים (כרגע ע2 פ4)
אני לא בדיוק מבין למה הכוונה – כלומר, יש המון מושגים שנזרקים באוויר (פוזיציות שורט ולונג כמו במכונת הכסף בנוסף להרבה מושגים מעולם המסחר) עם הסבר מינימלי אפילו – שלא מעיק על הצופה.
מכונת הכסף יצא בסופו של דבר הרבה יותר טכני ממיליארדים, ששם הדגש הוא על יושר ומוסר עצמי דרך השחיתות של כל המערכות (כולל המשרדים הממשלתיים שנוגעים בדבר עם עסקאות ומינויים מפוקפקים בשיטת שמור לי ואשמור לך) ועד להתגוששות בין משרד התובע לבין הטייקונים בכלל ואקסלרוד בפרט – שזה בעצם החלק הארי בסדרה, וזה שמספק את כל ה"אקשן" והשנינויות שהסדרה כל-כך טובה בהם.
ממליץ בחום.
מה לא ברור? הוא שיחק אוטיסט. במידה הנכונה
https://www.youtube.com/watch?v=7wVagQ_LVd4
תענוג אינטליגנטי
הייתי בהקרנה בסינמה סיטי ירושלים (אולם מפוצץ) ובא לי לחלוק כמה אנקדוטות.
א. (סליחה על הסטריאוטיפים) ישבו כמה חברה בשורה הראשונה *כנראה נכנסו בפוקס* ואחרי 10 דקות התחילו לשרוק ולהפריע…אחרי כמה שניות הם הבינו להיכן נפלו ופשוט קמו ויצאו…הצופה שלידי בתגובה "ימותו הערסים".
ב. בשניה שנגמרה ההקרנה (לא שניה אחרי, תוך כדי אותה שניה) אחת שישבה מאחורי בתגובה "וואי איזה כאב ראש".
ג. החבר שבאתי לראות איתו את הסרט יצא 10 דקות לסיום הסרט ודיווח שביציאתו ראה אחוזים נכבדים מהצופים אשכרה ישנים.
ד. במדרגות הנעות ביציאה מהאולם אחת מאחורי מפטירה " טריפל A זה לא סוג של בטריות?"…
בקיצור לכו לראות. שווה.
נו באמת
כולם יודעים שטריפל איי זה החבר'ה עם המכוניות.
מה, טריפל A זה לא זה?
https://en.wikipedia.org/wiki/AAA_(video_game_industry)
A bit of Fry & Laurie - AA Meeting
http://www.dailymotion.com/video/x2r4qwn
נראה שהיה שווה לבוא רק בשביל התגובות של הקהל :)
(ל"ת)
צריך לצרף המלצה להגיע עם מחברת
מכונת הכסף החליט לעסוק בנושא מורכב להפליא, שיש לי תחושה שרוב הצופים בסרט לא מכירים כמו שצריך.
הוא אפילו הבין את זה והחליט להיות מגניב עם מגוון גימיקים כמו שבירת הקיר הרביעי.
לעזאזל, הוא אפילו הצליח להיות מרגש ועמוק לפרטים בזכות משחק משחק מצויין של סטיב קארל.
אבל מתחת לכל הכיסויים האלה הוא עדיין נשאר סרט שעוסק בנושא כלכלי מורכב להפליא, ככה שאם אתם רוצים לעקוב אחרי כל הפרטים ולא לקבל רק תחושה כללית – תגיעו עם מחברת ותעברו על הסיכומים.
ביקורת קצת יותר מלאה:
https://gal015.wordpress.com/2016/02/17/the-big-short-2015-%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a1%d7%a3/
צר לי להגיד אבל
סרט שצריך לצפות בו עם מחברת בצד משמע סרט לא טוב.
רק בתנאי ואתה רוצה להבין את הפרטים עד הסוף
כמובן שאפשר גם להתחבר לסיפור שמסופר ממש אחלה (בזכות סטיב קארל), אבל זה קרה לפני פחות מ-10 שנים והיה בעל הד עולמי, ככה שאפשר לשאול מסביב במקום לראות את הסרט.
או פשוט לסכם את זה ב"הבנקים דפקו אותנו. באסה".
נראה לי שיש הפרזה מסויימת במידת המורכבות שמייחסים לסרט
בסופו של דבר, הבעיה כולה מוסברת בסצינה אחת שבה ריאן גוסלינג מציג את שוק המשכנתאות בצורת אבני ג'אנגה, ובסיור שהעובדים של סטיב קארל עושים בשכונה הנטושה ופוגשים סוחרי משכנתאות.
בקיצור נמרץ: לכל המעורבים בשוק יש תמריצים לחלק כמה שיותר משכנתאות, גם לאנשים שאין להם יכולת להחזיר אותם. המשכנתאות ה"רעות" משווקות כ"טובות" (ואפילו גרוע יותר, נארזות יחד עם משכנתאות הטובות באמת לחבילת השקעות שקורסת כולה ברגע שהמשכנתאות הרעות לא מוחזרות – ראו את אלגוריית מרק פירות הים). מסביב לזה יש המון פרטים קטנים וגדולים שהופכים את הסיפור ליותר ויותר מסובך, אבל חשוב להבין שאף אחד – לא הבנקים, לא המשקיעים, ואפילו לא הגיבורים של הסרט – הבינו באמת את התנהות השוק או את גודל המשבר המתקרב. למעשה, אפשר לראות שכל אחד מהגיבורים "מפספס" משהו שיכל להפוך את הרווח הכספי שהם עושים מהמשבר לרווח גדול עוד יותר.
הבנתי משהו אחר
נראה כאילו המערכת, שנגדה מהמרים הדמויות המרכזיות, לא פועלת מטמטום, אי הבנה של מה שקורה, או פועלת בתור תרמית כנגד המשתתפים במשחק. למערכת פשוט לא אכפת מכל הפרטים ה"קטנים", כמו זה שאנשים פשוט לא משלמים את המשכנתאות שלהם, כי הבנקים יודעים שיחלצו אותם מכספים של אחרים ושהם יצאו בסדר מכל הסיפור הזה.
המצב הוא יותר מורכב מ"לבנקים לא איכפת כי מחלצים אותם" כיוון שהבנקים (כיחידות כלכליות) הפסידו המון כסף מהמשבר (חלקם אפילו נמחקו לחלוטין או הולאמו)
לכל הפחות, אם הם ידעו שמשבר מתקרב הם יכלו להימנע מלשתף פעולה עם מי שמהמר נגדם (או אפילו להמר בעצמם כנגד השוק ולגרוף הון). אבל יש כמה וכמה כשלי שוק שגורמים לכך שהמשברים האלו הם כמעט בלתי נמנעים. למשל:
1. בניגוד ליחידה הכלכלית שהיא הבנק, שמרוויח כשהשוק עולה ומפסיד כשהוא מתמוטט, מנהלי הבנק מרויחים מהצלחות, אבל לא נושאים בהפסדים (הם עשויים לאבד את מקום העבודה או להפסיד בונוסים, אבל הם לא מפסידים כסף ישירות), ולכן האינטרס שלהם הוא לגרוף כמה שיותר כסף לטווח הקצר על פני הטווח הארוך (בניגוד ל"אינטרס" של הבנק עצמו).
2. כמעט בלתי אפשרי לחזות את השוק לטווח ארוך (הגיבורים של הסרט אמנם עשו זאת, אבל בכל רגע נתון יש כאלו שמהמרים על התמוטטות של השוק, ורק אלו שאכן צדקו הופכים לגיבורים של סרטים), ולכן לכל השחקנים עדיף לדבוק במה שמכניס כסף לטווח הקצר ולהזניח את הטווח הארוך.
3. קצת תורת המשחקים: אם כולם בשוק המשכנתאות מתנהגים באחריות, עדיף לך לנהוג בחוסר אחריות ולגרוף יותר כסף, כיוון שהשוק בכל מקרה ישאר יציב. אם כולם נוהגים בחוסר אחריות, כדאי גם לך לנהוג בחוסר אחריות כיוון שהשוק בכל מקרה יתמוטט, אז עדיף לגרוף כמה שיותר כסף לפני שזה יקרה. כלומר – לכולם יש אינטרס לנהוג בחוסר אחריות (גם אם מבחינת כל השחקנים בשוק, המצב שבו כולם ינהגו באחריות הוא עדיף לטווח הארוך).
התוצאה היא מערכת שלמעשה מתגמלת אנשים על נטילת סיכונים ו"הרעדת" השוק (בין אם השוק בסופו של דבר מתמוטט ובין אם לא, ובמידה מסויימת משכנעת אותם שהם עושים את הדבר הנכון.
אלא אם כן אתה מבקר קולנוע.
(ל"ת)
בפרטים הגדולים, בפרטים הקטנים- סרט מעולה....
הפרטים הקטנים- נגישים, דורשים ריכוז, כן. אבל אפשריים בקלות ומעניינים ומיועדים להדיוטות בתחום. השקיעו והצליחו בזה. בטח בהשוואה לסרטי אקשן/מלחמה/מד״ב פשוטים שלעיתים מעמיסים מידע לשם העמסה, תחכום לשם רושם שבמקרים מסויימים זה פשוט מגוחך.
התמונה הגדולה כאן יותר מעניינת ואותה מצליחים להעביר באופן מרשים- איך מחדל בהיקף כזה קורה. זה עצם העניין של הסרט והדמויות: הנסיון שלהם להבין האם זאת טיפשות ובורות או התעלמות והונאה מצד הממשל האמריקאי שעומד מנגד לקראת אסון עצום שעומד לקרות. הלחץ שנוצר לדמויות עקב השאלה הזאת וכל מה שקורה להם פשוט מעביר את החוויה בצורה האפקטיבית והסוחפת ביותר.
תוסיפו תסריט ובימוי מדוייק, פסקול ועריכת פסקול מעולה, קאסט מרשים שכל אחד נותם הופעה מצויינת וקיבלתם סרט מעולה. נהנתי מכל רגע :)
לא הבנתי כלום. נהניתי מהכל.
(ל"ת)
סרט חביב
לא היה מזיק קיצור בזמן, בעיקר על ידי זניחת אחד משלושת קווי העלילה.
גם עודף השחקנים היה מוזר. האם באמת צריכים ללהק את קארן גילאן, שחקנית בריטית, בשביל תפקיד של 20 שורות גג שאינו בריטי מובהק ?
סרט עם אג'נדה
אפשר להתווכח הרבה על האם מדובר בסרט שמדבר מעל ראשי הצופים (בעיני, אגב, לא. במיוחד לאור ההסברים השונים שמופיעים לאורך הסרט ומשתמשים במטאפורות פשוטות ומדויקות כדי לפרק את הנושאים המורכבים ולהבהיר אותם). אבל בעיני ההישג של הסרט הזה הוא בראש ובראשונה חברתי; הוא מצליח להנגיש לקהל רחב מידע שהוא על פי רוב מנת חלקם הבלעדית של.. ברוקרים בבורסאות או יועצי השקעות בבנקים. ובדיוק *בגלל* המצב הזה, שבו אנשים לא באמת מבינים מה קורה עם הכסף שלהם, המשבר הכלכלי של 2008 היה יכול להתרחש. אם הסרט הזה הצליח לגרום לכמה אנשים להיות ביקורתיים יותר כלפי הבנקאים שלהם ולהבין קצת יותר בסוגיות שנראות על פניהן משעממות אבל משפיעות בצורה מכרעת על החיים של כל אחד מאיתנו – דיינו.
אמן לזה
אגב, נסו לשיר את המשפט האחרון (החל מ"אם הסרט הזה ") בלחן של דיינו, ההנאה מובטחת.