ביקורת: אי אפשר בלי טד

הומור.

אנחנו בוורידיאן דיינמיקס רוצים שתצחקו.

הצחוק טוב לבריאות, והבריאות שלכם חשובה לשורה התחתונה של חברות הביטוח.

לכן המדענים שלנו עובדים על הנוסחה האולטימטיבית שתאפשר לנו ליצור את הסיטקום המצחיק ביותר בתנאי מעבדה.

כך נוכל לספק לכם תמיד צחוק מובטח ונטול הפתעות.

כי הקומדיה הטובה ביותר היא זו שמתוכננת להתאים לכולם.

ורידיאן דיינמיקס.

מדע. זה מצחיק.

אם לוורידיאן דיינמיקס הייתה חטיבת תוכן (וזה רק עניין של זמן) ככה כנראה היו נשמעות הפרסומות למוצרים שיוצאים תחת ידיה. ורידיאן דיינמיקס הוא תאגיד מפלצתי שמייצר כל דבר שאפשר לחשוב עליו – ממזון ועד לנשק שעשוי ממזון. הגיהנום הקפיטליסטי הזה הוא סביבת ההתרחשות של הסדרה "אי אפשר בלי טד", לכאורה עוד סיטקום-מקום-עבודה, אבל למעשה הרבה יותר מזה. היוצר ויקטור פרסקו (שמאוחר יותר קרע לגזרים את הפרברים – תרתי משמע – בסדרה "סנטה קלריטה דיאט") לוקח סביבה שגרתית ומגביר בה הכל ל-1011, והתוצאה היא סדרה מבריקה, חריפה, ובאמת אחד המצחיקות ביותר שנראו בטלוויזיה.

"אי אפשר בלי טד" עוקבת אחרי מנהל של צוות מחקר ופיתוח בוורידיאן דיינמיקס, אחד בשם טד קריספ (ג'יי הרינגטון). טד הוא לא דמות ראשית סטנדרטית – אין לו אף פגם נראה לעין שעליו הוא צריך לעבוד. הוא חתיך להפליא, מתחשב ונחמד, זוכה להערכת הממונים עליו ולהערצת הכפופים לו, והוא אב יחידני למופת. אבל הסדרה לא נטולת דילמות, כי טד רוצה להתחבב על כולם ולהצטיין בעבודה שלו, אבל גם להיות בן אדם טוב, וכמאמר השיר, זה לא הולך ביחד. הסתירה הזו היא מה שמניע את הגיבור, ומיוצגת גם על ידי הדמויות הנשיות בסדרה: ורוניקה (פורשיה דה רוסי), הבוסית השאפתנית של טד שהיא קרה וחסרת לב יותר מהטחב שמגודל במעבדות של ורידיאן דיינמיקס; ולינדה (אנדראה אנדרס), צעירה מתוסכלת ושחוקה שעובדת ישירות תחת טד, אבל הייתה מעדיפה לעשות דברים אחרים תחתיו. חוץ מהמשולש הזה, הסדרה עוסקת גם במדענים שאינם מטורפים אלא קורבנות של טירוף תאגידי, וספציפית בפיל (ג'ונתן סלאבין) ולם (מלקולם בארט) – שני קולגות ובסטיז שרמת התפקוד האישי של שניהם ביחד כמעט מתקרבת לשל ילד בן תשע.

הדבר החשוב ביותר שצריך לדעת על "אי אפשר בלי טד" הוא שהיא הדבר הכי מצחיק שקיים בעולם שבו אני מרשה לעצמי לצאת בכאלה הצהרות היפרבוליות. לרגש וללמד זה נחמד, אבל זו לא המטרה שלשמה התסריטאים פה התכנסו. הם באו לתת פאנצ'ליין אחרי פאנצ'ליין, כל אחד יותר חכם מהשני, וכולם עובדים כל כך טוב שמגיעה להם קרן פנסיה. אבל כן יש פה ערך מוסף והוא שנתח נכבד מההומור שבסדרה הוא סאטירה נושכת על חברות ענק, שרק נהיית יותר ויותר רלוונטית עם כל פינה בחיים שלנו שעליה משתלטות אמזון, אפל ומטא. במיוחד זכור לטובה הפרק שבו החברה מתקינה חיישני תנועה מתקדמים בבניין, וכשמתברר שהעובדים השחורים בחברה לא מזוהים על ידי המערכת הזו, הפתרון שנבחר הוא להקים ברזיות נפרדות עבורם. מצטערת שהרסתי לכם חלק מהבדיחה, אבל יש עוד עשרות כאלה מאיפה שזאת באה.

במה שנוגע לקאסט של הסדרה, אין כל כך מה לכתוב עליו הביתה ממכרות הקריפטו שבהם אתם משועבדים. רובם אומנם טובים בלהעביר בדיחות (במיוחד סלאבין ובארט), אבל על אף אחד מהם לא הייתי אומרת שהוא באמת שחקן טוב, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. זה כמעט ולא מורגש, כי כאמור התסריט הוא תשעים אחוז פאנצ'ליינים, אבל זה מסביר למה אף אחד מהם לא באמת מפורסם (חוץ מדה רוסי, וגם זה בעיקר בתור "אשתה של"). אם בכל זאת מישהו היה מכריח אותי לבחור את ה-MVP של הסדרה, הייתי נותנת את הפרס לאיזבלה אייקרס, שמשחקת את בתו המתוקה והחכמה של טד, רוז. טריוויה כיפית בשבילי וכנראה שרק בשבילי: היא גם אחותה הגדולה של אווה אייקרס, שמשחקת את רבקה באנץ' הצעירה ב"אקסית המטורפת".

 כמו שאפשר לצפות מסדרה ששודרה לפני שלוש עשרה שנים (ותכלס, גם מכאלה ששודרו לפני שלוש שנים) לא הכול ב"אי אפשר בלי טד" התיישן נהדר. הפרק בעונה השנייה שעוסק בתלונות על הטרדה מינית מפספס את המטרה בכמה מקומות, והרעיון של בשר ללא פרות כבר לא נראה מופרע כמו פעם. גם שבירת הקיר הרביעי של טד לא מרגישה נחוצה אחרי שראינו את זה כבר בכל כך הרבה סדרות וסרטים, אבל לפחות זו לא קריינות. ואולי חוץ מהדגש על רומנים בתוך המשרד, אף אחד מהדברים בסדרה שהתיישנו כמו קיפוד מת ליד קן נמלים לא מופיע בתדירות גבוהה מספיק כדי לקלקל את ההנאה.

 אם אני ממליצה על הסדרה בכזו התלהבות, אתם יכולים להיות בטוחים שהיא בוטלה במהירות (כלומר אחרי שתי עונות באורך מלא פחות או יותר, שזה יחסית מרשים) וכמו עם שאר האובססיות שלי, גם את "אי אפשר בלי טד" קשה למצוא איפה לראות נכון לעכשיו. אבל יש חדשות טובות: אם אתם במקרה בארה"ב (או שהצלחתם לשכנע את האינטרנט שאתם בארה"ב) תוכלו לראות אותה בהולו. זה גם אומר שייתכן שהיא תהיה כלולה בדיסני פלוס כששירות הסטרימינג יגיע לארץ בעוד חודשיים, ואז כל מה שתצטרכו לעשות כדי לצפות בה זה לשלשל כמה שקלים לכיס של עסק משפחתי צנוע בלי שום שאיפות מונופוליסטיות. כי אם כבר לחיות תחת המגף של קפיטליזם דורסני, לפחות שיהיה מצחיק.