סרט מסע סוחף, קומי ומרגש- מאוד מומלץבלה בלהב-13/12/2012 21:41
סרט מסע סוחף, קומי ומרגש- מאוד מומלץ
בלה בלה
פורסם דצמבר 13, 2012 ב 21:41
שילוב של קוסטוריצה, מערבונים קלאסיים והמון מוסיקת פולקלור מזרחית נהדרת. אני אישית ראיתי כבר פעמיים: בפסטיבל ירושלים ולפני שבוע בקולנוע. משתבח עם כל צפייה. לידי ישבו שתי נערות רוסיות צעירות שלא נראות כמו חובבות של מוסיקה מזרחית אתנית, והן נהנו מכל רגע. סרט ישראלי מאוד שונה, ממש לא דרמה משפחתית טיפוסית.
"היו זמנים במערב" פוגש את "החיים הם נס" בהרי ירושלים.
שמעתי דברים טובים, יש נקודות מעניינות בסיפור ומוזיקה שנשמעת טוב, אבל יש בטריילר חלקים הזויים שנראים כמו סצנה מפארודיה שנקלעה בטעות לסרט דרמה: http://www.youtube.com/watch?v=YXMp_FTIfl0f
כבר הרבה זמן שלא יצא לי לראות סרט ישראלי שריגש וריתק אותי, ו"הבלדה" לחלוטין עושה את זה.
הוא לוקח את הזמן כדי להפגיש אותנו עם הדמויות ועם האווירה, וכובש לאט אבל בטוח.
הסיום… אין מילים.
תגובת האחראים כפי שהיא מופיעה בסוף הכתבה: "בעקבות הביקוש הרב לפסקול "בלדה לאביב הבוכה", החליטו בימים אלה מפיקי ומפיצי הסרט, בשיתוף אן-אם-סי יונייטד, לבדוק אפשרות להוציאו בדחיפות".
אבל לא כפסקול רשמי, אלא כאלבום של מארק אליהו שמתבסס על פסקול "בלדה לאביב הבוכה" וכולל גם קטעים שלא נכללו בו. או אם לצטט את בן שלו: "לידיעת כל אותם אנשים שיצאו מהסרט וביקשו לקנות את הפסקול והתאכזבו שאין פסקול. אז עכשיו יש, והוא יפה מאוד".
מאוד אהבתי את המוזיקה ונהניתי מהסרט. אבל הסרט לא ממש חף מבעיות.
הכי צרם לי המשחק. היו תופעות שחזרו אצל כמה שחקנים או ניצבים כך שאני מניח שמדובר בהדרכת שחקנים. לדוגמא: דיבור דידקטי עם פיסוק מוגזם (ציטוט לא מדוייק): "כשאני שומע את המוזיקה שלך – פ-ס-י-י-י-י-ק – אתה נכנס לי לנשמה…". או דוגמא אחרת, נגן גיטרה בכיר (במציאות) שמסתובב כל הסרט בהלם וללא הבעות פנים.
סיפור המסגרת הוא מעניין במידה. אבל לא הצלחתי להתרגש או להתחבר לדמויות יותר מדי. הסוד הגדול, הסיפור שכולם מסתירים – לא ממש סיפור ולא ממש מפתיע. אבל סיפורי המשנה הם מה שמוזר לי. אם יש קונפליקט, נניח התנזרות משתיה בשל החשש לחזור לאלכוהוליזם או נטישה של אב ביולוגי, הוא קונפליקט זניח בסופו של דבר, שניפתר בקלות בשיחה קצרצרה או בנפנוף יד. אז אם אין באמת סיפור, למה להטריח את הקהל בסיפור הזה? כדי לתת יעני עומק לדמויות? לא עובד. חוץ מזה, החלק האמצעי של הסרט מעט מרוח וקצת ארוך מידי. היה אפשר לחתוך כמה סצנות בלי לפגוע בהנאה מהסרט.
הנקודה האחרונה הפריע לי, אבל ראיתי ביקורות ששיבחו אותה. הסרט מנסה לנתק את עצמו מזמן ומקום. לא שאי פעם הבנתי את הצורך של יוצרים בפטנט הזה, אבל ספציפית בסרט הזה זה הרגיש לי פטטי ("בוא ניסע לשערי חיטה"). אנחנו חיים במדינה קטנה בעלת הסטוריה קצרה. לי היה קשה לקנות את התחושה המנותקת הזאת.
עד כאן קיטורים.
הדבר הכי חשוב שצריך להגיד על הסרט הוא שהמוזיקה פשוט נפלאה. אני שומע מעט מאוד מוזיקה לא מערבית, אבל התענגתי על רוב הקטעים. מבחינתי זו סיבה מספקת לראות את הסרט (כי אני לא בטוח שהייתי קונה את הפסקול כל כך מהר).
אבל לא הצלחתי. הרגע חזרתי מהסרט והוא אחד הסרטים הטובים שראיתי בחיי ובטח בשנים האחרונות. עיסוק באמנות המיסטית והזכה מכולן – המוסיקה, במחווה לתרבות המזרחית הנהדרת.
הסרט זכה בארבעה פרסי אופיר – הגיעו לו יותר.
רוצו וראו. כל מילה שאוסיף (ואני מאמין שאפרט בהמשך השבוע) פשוט תהיה מיותרת…
סרט מסע סוחף, קומי ומרגש- מאוד מומלץ
שילוב של קוסטוריצה, מערבונים קלאסיים והמון מוסיקת פולקלור מזרחית נהדרת. אני אישית ראיתי כבר פעמיים: בפסטיבל ירושלים ולפני שבוע בקולנוע. משתבח עם כל צפייה. לידי ישבו שתי נערות רוסיות צעירות שלא נראות כמו חובבות של מוסיקה מזרחית אתנית, והן נהנו מכל רגע. סרט ישראלי מאוד שונה, ממש לא דרמה משפחתית טיפוסית.
"היו זמנים במערב" פוגש את "החיים הם נס" בהרי ירושלים.
אז איך זה?
שמעתי דברים טובים, יש נקודות מעניינות בסיפור ומוזיקה שנשמעת טוב, אבל יש בטריילר חלקים הזויים שנראים כמו סצנה מפארודיה שנקלעה בטעות לסרט דרמה:
http://www.youtube.com/watch?v=YXMp_FTIfl0f
אדיר לגמרי.
כבר הרבה זמן שלא יצא לי לראות סרט ישראלי שריגש וריתק אותי, ו"הבלדה" לחלוטין עושה את זה.
הוא לוקח את הזמן כדי להפגיש אותנו עם הדמויות ועם האווירה, וכובש לאט אבל בטוח.
הסיום… אין מילים.
איך אין פסקול לסרט כזה ?
(ל"ת)
גם בן שלו תהה לגבי זה
תגובת האחראים כפי שהיא מופיעה בסוף הכתבה: "בעקבות הביקוש הרב לפסקול "בלדה לאביב הבוכה", החליטו בימים אלה מפיקי ומפיצי הסרט, בשיתוף אן-אם-סי יונייטד, לבדוק אפשרות להוציאו בדחיפות".
עכשיו יש
אבל לא כפסקול רשמי, אלא כאלבום של מארק אליהו שמתבסס על פסקול "בלדה לאביב הבוכה" וכולל גם קטעים שלא נכללו בו. או אם לצטט את בן שלו: "לידיעת כל אותם אנשים שיצאו מהסרט וביקשו לקנות את הפסקול והתאכזבו שאין פסקול. אז עכשיו יש, והוא יפה מאוד".
ניסיתי לנסח תגובה חכמה
אבל לא הצלחתי. הרגע חזרתי מהסרט והוא אחד הסרטים הטובים שראיתי בחיי ובטח בשנים האחרונות. עיסוק באמנות המיסטית והזכה מכולן – המוסיקה, במחווה לתרבות המזרחית הנהדרת.
הסרט זכה בארבעה פרסי אופיר – הגיעו לו יותר.
רוצו וראו. כל מילה שאוסיף (ואני מאמין שאפרט בהמשך השבוע) פשוט תהיה מיותרת…