-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אנני
Annie
רימייק למחזמר משנת 1977. טייקון עסקים המתמודד על ראשות העיר ניו יורק מאמץ את אנני, בת עשר שהתגוררה כל חייה בבית יתומים.
תאריך הפצה בארה"ב: 19/12/2014
תאריך הפצה בישראל: 26/02/2015
רימייק מיותר לגמרי. כמה מהשירים עדיין נחמדים, העלילה הפכה לקישקוש וקמרון דיאז נוראית.
זה סרט-מחזמר?
(ל"ת)
מן הסתם
(ל"ת)
כן
ג'יימי פוקס ממשיך את הקו מ'ריו'. והוא שר טוב.
נטפוק: בסרט העדכני לא מדובר בבית יתומים אלא באומנה
(ל"ת)
כמו גלידת שוקולד מנטה: מתוק ומרענן
לא תכננתי לצפות בסרט, ודאי שלא בקולנוע (נכחתי בהקרנת חינם מטעם "תפוז"). יש לי סלידה מובנית מחידושים לקלאסיקות בכלל ובסרטים בפרט. לרוב הם לא טובים כמו המקור ולא ברור למה לגעת במקום ליצור משהו חדש. לפעמים הם סבירים וסתם מיותרים ("פוטלוס") לפעמים מוטב להכחיש את עצם קיומם ("סברינה"![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
). מנגד, אם הם לא נצמדים למקור אלא רק נשענים עליו ומחדשים ברוח התקופה, לפעמים התוצאה חיננית למדי ("הג'וב האיטלקי", "אושן 11") וכך גם כאן, לשמחתי.
אנני החדשה היא כבר לא יתומה ג'ינג'ית בשפל של שנות ה-30 אלא ילדת אומנה אפרו-אמריקנית בניו יורק של 2014, והסרט עודכן בהתאם לרוח התקופה בעלילה ובשימוש נרחב בטכנולוגיה העכשווית. במסגרת הרוח העכשווית הוא גם הרבה פחות תמים והרבה יותר ציני, ומשתדל (ורוב הזמן מצליח) לא ליפול למלכודות קיטש (לפחות עד הסוף הבלתי נמנע). גם אנני עצמה עדיין טובת לב, שובבה ותחמנית, אבל כמו לא מעט ילדים בימינו, קצת פחות תמימה וקצת יותר אופרטיוניסטית.
השחקנים בסרט טובים; ג'יימי פוקס שועל עבודה, וגם הילדה (Quvenzhané? מה זה השם הזה?) מספקת את הסחורה. קמרון דיאז קצת קריקטורה גרוטסקית מדי לטעמי, בפרט בתחילת הסרט (בחירה של הבמאי, אני מניחה). דקות ארוכות מהסרט התאמצתי להיזכר בשמה של ג'נה אלפמן כי הייתי משוכנעת שהיא הפקידה / העובדת הסוציאלית המזרח-אירופית (גברת קובצביק) אבל IMDb מתעקשים שזו סטפני קורצובה.
השירים הקלאסיים בוצעו לא רע, ברובם, אם כי לא את כל העיבודים אהבתי. השירים החדשים היו די מיותרים לטעמי, אבל לא הפריעו. קצת חבל שהממד החזותי בשירים לא נוצל עד תום ולא היו די ריקודים לטעמי… אם כי זה הפריע לי יותר בניתוח בדיעבד, בזמן הצפייה פשוט זרמתי. למעשה בתור מחזמר זה לא סרט מאוד מחזמרי; הוא מנסה להישאר מציאותי ולכן יש התייחסות לכך שהדמויות באמת שרות.
לסיכום, חששתי שיקלקלו לי את הסרט האהוב (הכוונה לגרסה המקורית משנות ה-80, בחידוש הקודם לא צפיתי) אך הופתעתי לטובה. אהבתי במיוחד את הקריצות הקטנות למקור ואת ההומור העכשווי (הרבה יותר ציני, כאמור). זה לא סרט פאנצ'ים שמתגלגלים בו על הרצפה, אבל חייכתי לא מעט ואפילו צחקתי כמה פעמים. טוב שבחרו בגרסה עכשווית ולא ניסו לשחזר את המקור. נהניתי מאוד, בדיעבד אפילו סרט שהייתי מוכנה לשלם עליו.
ממש נהנתי
כן, השירים החדשים מיותרים. כן, הסוף נורא נורא קיטשי ואני רוצה להאמין שקמרון דיאז כ"כ מוגזמת ומציקה בכוונה, אבל באמת שנהנתי, אפילו צחקתי ממש בקטע מסויים.
בכלל, היה מאוד כיף, לא סרט השנה שלי ולא סרט חובה, אבל אם אין מה לראות ורוצים להנות, מומלץ.
חייבת לציין לטובה את העריכה המוזיקלית בסרט, אין לי רגשות סנטימלטלים מיוחדים לעיבודים המקורים וממש אהבתי את כל החידושים ומה שעשו עם השירים, חבל לי באמת שהריקודים לא היו יותר מודגשים אבל גם מה שהיה היה מוצלח.
האמת שנהניתי מאוד
סרט קליל וכיפי, השירים נחמדים, ערוך טוב, קצבי ולא מרוח. הבדיחות הצחיקו אותי ורוב הסרט מצאתי את עצמי יושב בנוחות על הכיסא ללא תזוזות של קיטש שנשפך לפנים. אל תצפו לדרמת איכות או חוויה קולנועית יוצאת דופן – אלא מעין לקנות ארטיק ביום קיץ חם.
ויתרתי באמצע.
הסרט עצבן אותי כבר בדקה הראשונה עם הקטע של הילדה הג'ינג'ית. כאילו…וואו. חשבתי שעוד רגע יהבהב על המסך בגדול "אני מודע לעצמי!!!". המשחק נע בין לא משהו למביך ממש (מה קרה, קמרון דיאז?). כל בדיחה שנייה בערך ממש נדחפת בגרון למקרה שלא הבנתם, וכשלא זה סתם "הומור" גרוע (חה חה, ג'יימי פוקס יורק על אנשים! קורע!). ועוד כמה דברים:
– הקטע עם הסרט של מילה קוניס בהחלט טיפשי וכנראה הפרודיה הכי גרועה שראיתי על סרטי YA (אה ותראו, איש העסקים הרציני שלא אוהב לבלות ממש אוהב את הסרט וצועק דברים לדמויות במסך! המקוריות פשוט משתוללת בסרט הזה)
– הקטע הזה של בית חכם שמכיר אותך ועובד לפי הקול \ רצונות שלך יכול להפוך לאחלה פרק מטריד של "מראה שחורה" (הם נגעו קצת במשהו דומה בספיישל הכריסמס האחרון, אבל זה לגמרי יכול לעבוד כפרק מלא)
– היה קטע אחד שממש שעשע אותי, וזה לא הסרט הראשון שחוטא בכך: כשהעזור של סטאקס (אגב, האם הוא הופרד בלידה מנירו לוי?) מראה לו את הקטע בו הוא מציל את אנני בטענה ש"מישהו צילם את זה בטלפון", הוא מראה לו את הקטע מהסרט. שצולם משתי זוויות שונות, ברחובות שונים. אז אני אמור להסיק שהאיש שצילם את זה יכול להשתגר?
לא צריך מראה שחורה
Simpsons did it