ואין לי ספק שהצופים יתפלגו לשונאים ואוהבים, לא חושבת שאפשר להיות באמצע לגביו.
אני, בכל אופן, אהבתי מאוד. אדם דרייבר נותן הופעה מחשמלת וחסרת מעצורים. לא יכולה לדמיין אף אחד אחר שהיה יכול לעשות את התפקיד הזה חוץ ממנו.
אבל לא הייתי.
הסרט הוקרן בו זמנית עם הבכורה בקאן בהרבה בתי קולנוע בצרפת ו-, משום מה, בפולין.
היות ואני גרה בגרמניה, היה לי יותר נוח וזול לקפוץ לפולין מאשר לפסטיבל קאן.
אכן לא הייתי בטוח בהתחלה אם אהבתי או שנאתי אותו, אבל אי אפשר להתכחש לספקטל הוויזואלי המדהים, לסיפור האופראי הסוחף ולשירים (שאמנם הם לא "קליטים" אבל חלקם, בזמן אמת, מרגישים כמו אגרוף בבטן). אדם דרייבר מתעלה על עצמו בכל היבט אפשרי, בעיקר בקטעי הסטנד-אפ (שרחוקים מלהצחיק. חוץ מהבדיחה עם היהודים), והילדה אנט היא, טוב, היא משהו מיוחד. לא מאמין שנקשרתי ככה.
אבל סיימון הלברג הוא בכלל ההפתעה האמיתית פה, בעיקר בסצנה אחת ספציפית שכל מי שצפה יודע על מה מדובר. ידעתי שהוא כשרוני עוד מאז ד"ר הוריבל, אבל 10 עונות של "המפץ הגדול" קצת השכיחו את זה. מקווה לראות אותו יותר בקולנוע.
הבימוי של קרקס מדהים וויזואלית, המשחק של כולם מטורף, יש הרבה רעיונות שאהבתי מאוד.
אבל אחרי חצי השעה הראשונה הוא מתפזר להרבה כיוונים שפחות התחברתי אליהם, את חלק מהטוויסטים זיהיתי יותר מדי מראש (שהתינוקת בובה כי מבחינת אדם דרייבר היא צעצוע שאפשר להשתמש בו, ועדיין הסוף כשהביאו ילדה אמיתית כאב), ובערך חצי מהשירים היו מיותרים מבחינתי וסתם חזרה על אותו משפט 10 פעמים.
התלונות יצאו יותר ארוכות מהחיובי, אבל זה כן סרט שאהבתי בסופו של דבר, ובטח עניין אותי הרבה יותר מעוד סרט נוסחאתי שאולי מגובש ואחיד יותר (כמו כל מה שדיסני-פוקס הוציאו מאז הקורונה). בכל מקרה, "מנועים קדושים" נשאר האהוב עליי של קרקס.
או יותר נכון, אחרי השעה הראשונה, התחלתי להתעניין בסרט באמת (ולא רק להעמיד פנים). הבנו פתאום מי הוא הנרי מק'הנרי האמיתי, פסיכופת נרקסיסט ולא סתם קנאי מאנייק. הוא אשכרה נבל מהשורה הראשונה, מאיים ולא צפוי בגלל האמוציות אליהן הוא נסחף ותאוות הבצע.
מאוד אהבתי בחצי השעה הראשונה את ההבדלים בין הנרי לאן, שזה היה ההבדל בין מישהו שעושה אמנות צינית שנגעלת מהעולם לעומת מישהי שעושה אמנות… "מאהבה" נקרא לזה. הכיוון הזה של הסרט נעלם כמעט לגמרי אחרי חצי שעה, ומתחלף בהנרי כנבל וניצול בתעשייה, שזה אחלה אבל היה לי הרבה פחות מעניין והרגשתי שהוא מתפזר סתם. במיוחד כשלא חסרים סרטים של "תראו איך ההצלחה והתהילה הפכו מישהו לנבל", גם אם הם ממש לא נראים כמו הסרט הזה.
אמנם התגובה הראשונית שלי כשצפיתי בו הייתה חיובית, אבל לקח לי זמן לעבד אותו ולהחליט מה כן אהבתי בו ומה פחות.
חייבת לציין שבזמן אמת השירים הרגישו לי פחות קליטים וזכירים, אבל מאז מצאתי את עצמי מקשיבה לפסקול לא מעט ומזמזמת חלק לא מבוטל ממנו שנשאר לי בראש. אני רק מחכה שישחררו כבר את הפסקול המלא כי בפסקול שיצא עד כה יש רק מבחר חלקי.
וכן, אדם דרייבר נותן הופעה עוצמתית ומרשימה מאוד בסרט הזה, וסיימון הלברג גונב את כל הסצינות בכיכובו. חבל שרק צופים מעטים ייחשפו להופעות האלו.
הסרט הזה מטורף לגמרי
ואין לי ספק שהצופים יתפלגו לשונאים ואוהבים, לא חושבת שאפשר להיות באמצע לגביו.
אני, בכל אופן, אהבתי מאוד. אדם דרייבר נותן הופעה מחשמלת וחסרת מעצורים. לא יכולה לדמיין אף אחד אחר שהיה יכול לעשות את התפקיד הזה חוץ ממנו.
אוקיי אבל איך היה להיות בבכורה בקאן?
(ל"ת)
הייתי שמחה לספר לך
אבל לא הייתי.
הסרט הוקרן בו זמנית עם הבכורה בקאן בהרבה בתי קולנוע בצרפת ו-, משום מה, בפולין.
היות ואני גרה בגרמניה, היה לי יותר נוח וזול לקפוץ לפולין מאשר לפסטיבל קאן.
אה, וואלה, מפתיע במידה מה
טוב, עד שיגיע לארץ יש זמן.
אני תוהה אם הוא אפילו יופץ בארץ
אולי בהפצה מצומצמת בסינמטקים או ב״לב״.
זה… לא סרט שהקהל הרחב בארץ יידע איך לאכול. בשום צורה.
לפי מה שאני יודע (וזה כמובן יכול להשתנות)
צפוי להפצה (כנראה יותר קולנוע לב-ית, ובכל זאת) באזור ספטמבר.
כמה ימים אחרי ואני חושב שאני... אוהב את הסרט
אכן לא הייתי בטוח בהתחלה אם אהבתי או שנאתי אותו, אבל אי אפשר להתכחש לספקטל הוויזואלי המדהים, לסיפור האופראי הסוחף ולשירים (שאמנם הם לא "קליטים" אבל חלקם, בזמן אמת, מרגישים כמו אגרוף בבטן). אדם דרייבר מתעלה על עצמו בכל היבט אפשרי, בעיקר בקטעי הסטנד-אפ (שרחוקים מלהצחיק. חוץ מהבדיחה עם היהודים), והילדה אנט היא, טוב, היא משהו מיוחד. לא מאמין שנקשרתי ככה.
אבל סיימון הלברג הוא בכלל ההפתעה האמיתית פה, בעיקר בסצנה אחת ספציפית שכל מי שצפה יודע על מה מדובר. ידעתי שהוא כשרוני עוד מאז ד"ר הוריבל, אבל 10 עונות של "המפץ הגדול" קצת השכיחו את זה. מקווה לראות אותו יותר בקולנוע.
קיצר תראו את הסרט, אבל תהיו סבלניים.
סיימון הלברג
אני חושבת שמי שראה אותו ב studio 60 לא יכול לשכוח כמה הוא כשרוני למרות 10 עונות של המפץ הגדול…
ופלורנס פוסטר ג'נקינס, מהעשור האחרון
(ל"ת)
אני אוהב את הסרט, אבל עם הרבה הסתייגויות
הבימוי של קרקס מדהים וויזואלית, המשחק של כולם מטורף, יש הרבה רעיונות שאהבתי מאוד.
אבל אחרי חצי השעה הראשונה הוא מתפזר להרבה כיוונים שפחות התחברתי אליהם, את חלק מהטוויסטים זיהיתי יותר מדי מראש (שהתינוקת בובה כי מבחינת אדם דרייבר היא צעצוע שאפשר להשתמש בו, ועדיין הסוף כשהביאו ילדה אמיתית כאב), ובערך חצי מהשירים היו מיותרים מבחינתי וסתם חזרה על אותו משפט 10 פעמים.
התלונות יצאו יותר ארוכות מהחיובי, אבל זה כן סרט שאהבתי בסופו של דבר, ובטח עניין אותי הרבה יותר מעוד סרט נוסחאתי שאולי מגובש ואחיד יותר (כמו כל מה שדיסני-פוקס הוציאו מאז הקורונה). בכל מקרה, "מנועים קדושים" נשאר האהוב עליי של קרקס.
זה בהחלט סרט שצריך ״לשקוע״
אמנם התגובה הראשונית שלי כשצפיתי בו הייתה חיובית, אבל לקח לי זמן לעבד אותו ולהחליט מה כן אהבתי בו ומה פחות.
חייבת לציין שבזמן אמת השירים הרגישו לי פחות קליטים וזכירים, אבל מאז מצאתי את עצמי מקשיבה לפסקול לא מעט ומזמזמת חלק לא מבוטל ממנו שנשאר לי בראש. אני רק מחכה שישחררו כבר את הפסקול המלא כי בפסקול שיצא עד כה יש רק מבחר חלקי.
וכן, אדם דרייבר נותן הופעה עוצמתית ומרשימה מאוד בסרט הזה, וסיימון הלברג גונב את כל הסצינות בכיכובו. חבל שרק צופים מעטים ייחשפו להופעות האלו.
מקווה מאוד שהוא באמת יופץ בסוף
כי באתר של לב הוא לא מופיע בסרטים שמגיעים בקרוב. החלטתי לוותר עליו בפסטיבל, אבל התגובות כאן בהחלט עשו לי חשק
יופץ, נכון לעכשיו
וחזר לאתר של לב
כן תודה
אבל בסוף בכל זאת ראיתי אותו בפסטיבל. חוויה מעניינת
ליאו קרס
(ל"ת)