אנג'ל סדרה מצוינת, פילוסופית אקזיסטנציאליסטית, בדיוק בשבילי (אם מה שאנחנו עושים לא משנה, הדבר היחיד שמשנה זה מה שאנחנו עושים). והיא עשתה חסד עם דמויות ישנות כמו ווסלי, וחדשות כמו פרד.
יש לה חיסרון אחד גדול עבורי שקשה לי איתו. קורדיליה של העונות המאוחרות נהרסה לחלוטין לדעתי. לאיפה נעלמה קורדיליה הבטוחה בעצמה, החכמה ובעלת התושייה? עוד לפני שג'סמין השתלטה עליה. היא מתה מוות טראגי לא הרואי, שלא מגיע לה (עכשיו אנחנו גם מבינים מה קרה שם). בכלל, כל קשת העלילה של ג'סמין נעה בין טוב מאוד למצוין לגרוע לדעתי (אם כבר מדברים על אפוקליפסה מול תיקון עולם פרטי).
העונה החמישית היא האהובה עליי ביותר, הבוגרת והמורכבת ביותר בסדרה. הסוף גאוני, ביטוי מושלם לפילוסופיה של הסדרה.
השחקנית שמשחקת את ג'סמין עושה עבודה מעולה, והדמות עצמה מצוינת ומעוררת אימה. היא מעמידה את הדמויות בפני דילמה בלתי אפשרית, בין רצון חופשי לשלום עולמי (במחיר של כמה גופות פה ושם), לפחות עד שהם נסוגו מהדילמה והראו לנו מה קורה לעולמות שג'סמין שולטת עליהם, שזו בעיניי פחדנות. תשאירו אותנו עם הדילמה, עם האפשרות שאתם טועים. מאוחר יותר הם תיקנו חלקית עם ההצטרפות לוולפראם אנד הארט, "בזכות" זה ששברו את האוטופיה שהתגבשה.
הדרך לג'סמין לא הייתה טובה. כל הסיפור של "החיה", התפקיד של קורדיליה, מה שקורה עם קונור, הכול היה מלודרמטי מדי, לעתים קרובות קרינג'י, בסדרה שתמיד ידעה לאזן את הדרמה. אני מסכים עם אונליין, שאולי היה צריך להישאר עם הרמה האישית ולא האפוקליפסה הגלובלית. גם במחיר של לוותר על ג'סמין או לעשות לדמות התאמות.
למשל להפוך אותה למנהיגת כת שהולכת וצוברת כוח ב-LA, ומאיימת להשתלט על כל העיר. בשלב מסוים יתגלה מה שגילינו על ג'סמין ואז האיום יהפוך לרציני. אבל עדיין בקנה מידה עירוני-אנושי. לא צריך את כל הממבו ג'מבו לפני כן. רוצים לערב את קורדיליה? תגרמו לה להיסחף אחרי ג'סמין, להפוך ליד ימינה, ואז להתחרט ולהקריב את עצמה למען האחרים. זה הסוף שהיה מגיע לקורדיליה, מתוק-מריר. סוף של גיבורה, אבל כזו פגומה, כמו שתמיד הייתה. כמו שכל הדמויות באנג'ל היו.
הרי ג׳וס ממש הבטיח לקרפנטר שקורדיליה לא תמות, אבל אז בסוף הוא הרג אותה בכל זאת. למה? כי הוא מניאק ושמוק נרקיסיסט. זאת גם הפעם היחידה בכל הסדרות שלו שבה הוא הרג דמות בניגוד מוחלט לרצונה של השחקנית.
אני מחמיר בדרך כלל. חשבתי שבגלל שזו סידרה שהסתיימה ב-2004, מי שייכנסו לכאן הם מי שכבר צפו, ומי שלא צפו עד עכשיו גם לא רוצים לצפות. אבל אתה צודק. שיקול דעת לא נכון.
לאורך כל הפרק, קורדיליה חיה ונושמת ומקיימת אינטראקציות מלאות עם סביבתה, כולל גופניות. ספייק הרי מנסה לנשוך אותה בנקודה מסוימת. בסוף הפרק, אנג'ל מקבל שיחת טלפון ואז היא פשוט נעלמת, וכביכול היא הייתה מתה כל הזמן? איך זה ייתכן? (ביקום של ווידון, לא ביקום שלנו.) היא לא רוח רפאים, היא לא ערפד, היא לא הזיה, היא לא מקבילה של עצמה מיקום מקביל, אז מה היא בדיוק בפרק הזה עד שמתגלה שהיא מתה? מישהו פעם הסביר את זה?
אני זוכר שלא אהבתי אותו. הוא לא ריגש אותי, והוא נראה לי מעט מדי מאוחר מדי. גם בגלל הפתרון להחזיר את קורדיליה כדמות לכאורה מרכזית אבל להפוך אותה בעצם לשולית, למי שמלווה את הדמויות ותומכת בהם ובמסע שהם עוברים. המשך לאותו עוול נוראי שעשו לדמות שלה.
אבל כן יש היגיון מסוים מאחורי החזרה שלה בגוף גשמי דווקא בוולפראם אנד הארט. כמו שלילה והולנד חוזרים בגוף גשמי לאחר שנרצחו. המרחב בין המתים לחיים הוא נזיל בחברה הזו. הקרנה אוסטרלית יכולה להיות פתרון טוב אבל אני חושב שמדובר בסוג של דיבידנד של השותפים לאנגלית והחבורה. או אפילו סתם תופעת לוואי של הכוחות הקוסמיים שפועלים מאחורי הקלעים בוולפראם אני הארט. בכל מקרה זה מסתדר ספציפית שם, בזמן ובמקום.
גיליתי את באפי וצפיתי בה בDVD בערך שמונה שנים אחרי ששודרה בארץ (גיליתי את ג'וס ווידון דרך הקרנה של סרניטי בקולנוע). התמכרתי לבאפי ופיירפליי וצפיתי בהן עשרות פעמים אבל אף פעם לא יצא לי לראות אנג'ל. נראה לי שפשוט ניסיתי פרק אחד והוא היה כ"כ גרוע שויתרתי על זה. בכל אופן, עכשיו יש את שתי הסדרות בדיסני פלוס (חבל שאין פיירפליי) ואני משלימה צפייה באנג'ל, ואחרי כל פרק יש לי מה להגיד (לרוב ניטפוקים) ואין לי עם מי לדבר על זה.
יש עדיין סיכומי פרקים ותגובות ישנות במסך המפוצל אבל הדיון שם סגור, אז חשבתי שאנסה פה.
בכל אופן כרגע אני בעונה 3 פרק 3 – הפרק על גאן. יש הרבה דברים שקורים סביב הדמויות שאין להן הסבר, לפחות לא כזה שמשכנע אותי. הפרק הקודם עסק בקורדיליה וזה כנראה הפרק הראשון שהתחיל את ההידרדרות של הדמות שלה (לא ראיתי אבל קראתי ספויילרים). קווין c אף פעם לא היתה דמות חביבה עלי בבאפי, אבל באנג'ל היא היתה יכולה להיות מרעננת אם היתה שומרת על האטיטיוד שלה. בכל אופן לא קניתי שהפנים שלה התמלאו מוגלה ולא היה אכפת לה. עד כאן!
הדבר שלא אמין לי בקורדיליה הוא שהיא מוותרת על קריירת המשחק שלה ומצטרפת לאנג'ל פול טיים. הטריגר לזה הוא החזיונות שהיא מקבלת וההצפה שלה בכל הסבל שבעולם. אבל בכל באפי ראינו כמה קורדי שמה זין על אנשים סובלים, ונהנית להשפיל ולענות את החלשים ממנה, וגם כשהצטרפה לסקוביס שנלחמו ברשע היא אף פעם לא ראתה את זה בתור משימה נעלה. היא תמיד ירדה על באפי שהיא פריקית ומוזרה בהיותה לוחמת ברוע ואילו קורדיליה היא השפויה, הפרום קווין, הפופולרית, הנורמלית. קורדיליה ראתה המון סבל בסאנידייל (ואף גרמה לו – הפרק על מרסי רוס הוא דוגמא מעולה לזה) וכל מה שחשבה עליו היה אני, אני, אני.
הדבר הכי הגיוני לדמות שלה היא שהיא תרצה להיפטר מהחזיונות, תעשה הכל בשביל זה, בשביל להיות נורמלית, להיראות יפה, להצליח.
כמה באפי נאבקה וניסתה להיות נורמלית עד שקיבלה את זה שהיא הקוטלת? איך ראינו אותה במשך שלוש עונות בורחת לג'יילס ממשימות כדי לצאת לדייטים, מוותרת על קטילה כדי לצאת לברונז, נלחמת על להמשיך להיות מעודדת ומלכת הנשף וללכת לפרום לא משנה מי מנסה לעצור אותה, אפילו מתפטרת מתפקיד הקוטלת כי היא לא רוצה למות.
וקורדי, שזה לא הייעוד שלה ושבזה לכל זה, פשוט מוותרת על כל החלומות שלה לתהילה, עושר ופרסום ותוך פרק אחד רואה שהאור הוא לעזור לאנשים? למה? כי זה אנג'ל ולא באפי?
מבאס, היו צריכים לשמור על יותר מאבק בדמות הזו, אבל יותר קל לעגל פינות.
עוד דמות שאין לה הסבר הוא גאן. אין שום צידוק למה הוא זנח את הכנופיה שלו, שהיתה כל עולמו, הבית, המשפחה והמשימה שלו כאחד – כדי להצטרף לאנג'ל בתור כינור רביעי, הרביעי בחשיבותו אחרי כולם. שם הוא היה המנהיג, העריצו אותו והקשיבו לו, הוא היה שייך, וגם זקוקים לו. הוא ראש המשפחה שם כמו שאנג'ל הוא ראש המשפחה פה.
עם אנג'ל הוא תמיד קצת אאוטסיידר, פחות חשוב אחרי קורדיליה ווסלי, אנג'ל תמיד תופס עליו תחת (למשל בפרק בו גאן מקבל משימה להציל את בן דוד שלו – ואנג'ל מורה לו בפטרונות להישאר בבית ולסרוג לו סוודר. משהו כהה).
אז בהתחלה תירצו את זה בכסף – שזו אחלה סיבה לעשות גיגים אצל אנג'ל מדי פעם, אבל לא תירוץ לעזוב את הכנופיה שלו לטובת אנג'ל. במשך עונה שלמה (עונה 2) התעלמו מהחור הזה, ועכשיו בפרק אחד מנסים לפתור אותו בדיון שטחי מדי על גזענות ושחור ולבן וזה שהכנופיה שלו "איבדה את המשימה" (עוד תירוץ לחזור לשם ולתפוס פיקוד!). סורי, לא קונה את זה, זה מעט מדי ומאוחר מדי, ולא מתאים לדמות של גאן בשיט.
אם התירוץ הוא אחותו שעורפדה – לא בנו מספיק טוב את הקשר.
אף פעם לא מסבירים למה גאן עזב את החבורה הזו ועבר לאנג'ל. רק רואים את זה קורה ורואים שהוא נקרע בין שתי החבורות, שהחבורה הישנה דוחה אותו והחדשה לא ממש מקבלת אותו והוא בעצם לא ממש שייך לשום מקום. זה חומר טוב, אם היו עובדים איתו, אבל עשו עליו עבודה עצלנית.
בבאפי, למרות שהיתה סביב באפי, היתה עבודה נהדרת על דמויות המשנה, והיו פרקים שלמים שהוקדשו להן. באפי היתה נוכחת אבל לא הפוקוס. באנג'ל דמויות המשנה נשארות תמיד שטוחות. גם כשיש פרק שיותר מביא אותן זה תמיד השואו של אנג'ל, המבט שלו, המילה האחרונה שלו, והוא מציל את היום.
ועוד נטפוק מהפרק הקודם (זה עם החזיונות) – אנג'ל משחרר שם הכלא אדם שעשה דבר איום ונורא, ומשתתף במשחק של וולפראם והארט. למה הוא לא פשוט תופס את ליילה ומענה אותה? הרי ידוע שהדבר שהכי חשוב לליילה הוא לשמור על עורה, בכל מחיר. ואם כבר עשה את המשימה, למה בסוף, אחרי הטרייד ואחרי שהרג את הסייקיק שגרם לחזיונות, הוא לא הורג גם את האדם ששחרר? למה הוא משחק בכבוד?
לא מתאים לו. אבל מה, זה שומר אותנו על הבהונות.
ההסבר החוץ-תסריטאי הוא שהיום אנחנו יודעים שג'וס התנכל לכריזמה קארפנטר.
אבל ההסבר התסריטאי הוא שקבלת החזיונות שינתה בה משהו עקרוני, והפכה אותה ממלכת כיתה שטחית למישהי הרבה יותר עמוקה ואכפתית.
קורדיליה ויתרה על הסטטוס החברתי שלה למען זאנדר, עוד בבאפי. היא הייתה חלק אינטגרלי מהסקוביז ועזרה להם למרות שהם היו בסטטוס חברתי נמוך משלה. כשזאנדר בוגד בה עם ווילו היא כועסת ומביעה משאלה לשנות את כל העולם, אבל בסופו של דבר עוזרת להחזיר את המצב לקדמותו, ברגע שהיא מבינה מה עשתה.
קורדיליה תמיד הייתה מרוכזת בעצמה, היא הייתה שחצנית ומתנשאת. מדי פעם היא העליבה והשפילה בעיקר בנות אחרות, וגם בנים, כמו זאנדר, אבל זה בעיקר כדי לשמור על הסטטוס החברתי שלה, מתוך דימוי עצמי גבוה קיצונית. גם בתוך הסקוביז היא ממשיכה לעשות את זה לבאפי, למשל, ולהעליב אותה על המראה שלה או על זה שהיא מוזרה בעיניה. היא עוסקת במיצוב עצמי בתוך הסקוביז, וממשיכה לעזור למרות שהיא שחקנית משנית ולא מלכת הסקוביז, כשבאפי בפירוש היא המנהיגה, וגם היא רואה את זה.
יחד עם זאת, כשהיא ראתה סבל בעולם, או אי צדק, היא הייתה אמיצה מספיק כדי להתנגד לו. יש לה עמוד שדרה, ודימוי עצמי גבוה מאוד, וזה משפיע על הבחירות שלה. זה הופך אותה למלכת כיתה, וזה הופך אותה גם למי שמסוגלת להתנגד לכוחות גדולים ממנה, ולנסות להשפיע על העולם בצורה אחרת, כמו שקורה באנג'ל. אף אחד לא יגיד לה שהיא לא מסוגלת לאחוז בחזיונות. אז מה אם צריך להיות שד חזק? היא מסוגלת כי היא קורדיליה. היא תישא את הנטל, היא מסוגלת לכך.
בלי לספיילר להמשך (כאן לפחות, סליחה על ההודעה למעלה), אני מאוד לא אוהב את האופן שבו פיתחו את הדמות שלה בהמשך. ויתרו על הרבה מאפיינים מהדמות המקורית שלה, ושינו אותה כמעט לחלוטין, רידדו ושיטחו אותה. אבל כאן, בשינוי הזה, זה עוד היה הגיוני, והתאים איכשהו לקורדיליה. בוודאי לקורדיליה שעוברת שינוי קיצוני ועל טבעי כמו קבלת חזיונות נוראיים.
לרצות לקבל את החזיונות ולא לנסות להיפטר מהם.
סבבה שהיא נעשית עמוקה ואכפתית יותר, אבל יש הבדל בין השלמה עם המצב לבין להקריב את עצמך מרצון, ולא רק לסבול מכאבים אלא גם לקבל מראה מעוות. היא אומרת לאנג'ל שהיא לא רוצה לוותר על החזיונות כי בלעדיהם היא לא תהיה חשובה לו ולמשימה.
היא ביץ', לא מתאימה לה הפוזה של קדושה מעונה.
שנהיה יותר קיצוני בהמשך, עד שמגיעים לנקודה שזו לא אותה דמות. ולא רק זה, האופן שבו הדמות והעלילה שסביבה מתפתחות סותר לחלוטין את כל המסר של באפי ואנג'ל ביחד. בדיוק הפוך ממה שגרם לי להתאהב בסדרה.
התייחסתי בעיקר לבחירה בחזיונות ולתיאור הדמות כביץ'. האופן שבו הבחירה נעשתה לא היה טוב (ונהיה יותר גרוע בהמשך), אבל הבחירה הזו בראשיתה הגיונית בעיניי. קורדיליה מעולם לא הייתה רק ביץ'. אפילו בעונה הראשונה. היא תמיד הייתה אמיצה, חדת אבחנה ובעלת עמוד שדרה יותר מאחרים. היא לא הרמוני.
הייתה לה בחירה להמשיך להיות פופולרית. היא בחרה שלא, בגלל שזה לא התאים לצו המצפון שלה, כבר בעונות הראשונות. היא בילתה עם הסקוביז לא מעט זמן, עוד לפני כן, למרות שזה סיכן את הסטטוס החברתי שלה. היא סיכנה את עצמה ואת חייה לא פעם, כדי להגן על הסובבים אותה, ולא רק על עצמה.
בתוך כל זה, היא תמיד הייתה קורדיליה. קו העלילה שאת מתייחסת אליו, הוא הצעד הראשון שבו היא מוותרת על עצמה לחלוטין, וזה באמת נורא.
תגובה שמכילה ספוילר ל"באפי" עונה 3 פרק 4, "אנג'ל" עונה 3 פרק 4 מאת נוף
ספוילר ל"באפי" עונה 3 פרק 4, "אנג'ל" עונה 3 פרק 4
עונה 3 פרק 4
נוף
פורסם יוני 22, 2024 ב 12:46
פרק מוצלח. מעניין לראות את ההקבלה בין הפרק הזה לפרק בעונה 3 של באפי "helpless". בשניהם גיבורי-העל מאבדים את כוחות העל שלהם וזוכים לממש את המשאלה שלהם: באפי להיות נערה רגילה, ואנג'ל להיות אנושי.
מסתבר שיש לזה גם מחירים…
באפי מגלה שזה לא כל כך נחמד עבור נערה ללכת לבד בלילה, חווה הטרדות של גברים (נראה את המוטיב הזה שוב בanne, כשהיא בורחת מלהיות הקוטלת), ולבסוף מתמודדת עם ערפד שחטף את אמה ומצליחה להציל אותה תוך שימוש ביצירתיות, אומץ ותושייה.
באפי לבד בפרק הזה, היא דוחה את ההצעה של אנג'ל ללוות אותה הביתה, נבגדת ע"י ג'יילס, החברים שלה לא בתמונה, גם פיית לא מופיעה בפרק למרות שהיא עדיין בצד הטוב, ורשת הביטחון של המועצה מתפרקת. זה רק היא והערפד (המפחיד מאד, ומשוחק מצויין).
הפרק הזה מוביל לקרע המשמעותי הראשון בינה לבין ג'יילס בתפקיד הצופה שלה, ובינה לבין המועצה, כגוף פטריארכי ששולט ומכתיב לבאפי מה לעשות, ומסמן את הדרך של באפי כקוטלת עצמאית, שלא רק מבצעת פקודות וממלאת נבואות אלא מחליטה בעצמה וקובעת את דרכה.
לעומת זאת אנג'ל. כבר היה פרק בעונה 1 בו הפך אנושי ושם זכה להגשים את כל חלומותיו – ללכת בשמש, לאכול שוקולדים וגלידה במיטה ולעשות סקס מדהים עם אהבת חייו. לא פלא שהבחור מת להשתזף, וכשהוא מגלה בנבואה שיהפוך לאנושי בסופו של דבר, זה כל מה שהוא יכול לחשוב עליו.
בפרק הזה, הוא מחליף גופים עם אדם זקן וחולה לב שנמצא בבית אבות, שם שוללים ממנו זכויות כמו להשתמש בטלפון או לצאת החוצה, לא מקשיבים לו ומחליטים הכל עבורו. הוא מגלה את הצד האפל של האנושיות – הזקנה, החולשה, אובדן העצמאות והיכולות.
אם לבאפי היו יכולות מעבר לכוחה הפיזי – אנג'ל לא מצליח להתעלות מעל הסיטואציה והוא לא יוצא בשום הברקה. מי שמציל אותו הוא החברים שלו, שמפצחים את העניין ומגיעים בדיוק בזמן. בפעם הראשונה בסדרה אנג'ל לגמרי חסר אונים והגנה והאחרים מצילים אותו.
החוליה החלשה של אנג'ל היא קשרים אנושיים, וכאן אנחנו רואים שיש לו רשת חברתית שאכפת לה ממנו, אוהבת אותו ומגבה אותו.
מה שכן – כשהוא חוזר לעצמו, אין לו שום הרהורים וחרטות על החוויה האנושית. איך זה ירגיש להיות חסר כוחות, חסר עצמאות, מכוער, זקן? לי זה היה גורם לחשוב פעמיים…
היה כיף לראות את "אנג'ל" משתטה ומנצל את הכוח המדהים שלו כדי לעשות חיים (בגבול הטעם הטוב, בלי לרצוח אנשים בסדיסטיות).
מאד עצבן אותי הקטע עם ליילה, אני לא קונה את זה בשיט שהיא פתאום בעניין שלו. ליילה היא חשדנית, חושדת בכל אחד שיש לו איזו מזימה להפיל אותה, כולל בפארק השותף שלה, שאת התוכנית שלו היא מסכלת באותה סצנה ממש. אז למה היא סומכת על אנג'ל, האויב הכי גדול שלה, ונופלת לזרועותיו? היא לא בנאדם אימפולסיבי, היא נחש קר ומחושב.
אז היו צריכים קטליזטור לעלילה עם פרד, ולהבין שאנג'ל הוא לא עצמו, אבל זה היה לגמרי מיותר ויכלו למצוא פתרון אחר. בשביל רגע של הומור לא יוצרים פאקים של אמינות בדמות. וזה משהו שבאופן כללי מפריע לי ב"אנג'ל".
גם הדמות של אנג'ל לא בנויה טוב מאז שנגמרה כל עלילת דרלה. הוא הפך בבת אחת לאדם אחר לגמרי. זחוח, טיפשי, ילדותי יותר בכמה רמות.
אנג'ל הישן היה יודע בדיוק איך להתמודד עם פרד והיה רואה את הקראש שלה עליו. יש לו בגרות נפשית שלמעטים יש (אפשר לראות את החמלה העצומה שלו בפרק על המלון הנטוש, ובפרקים עם פיית'). אז הוא בורח מלדבר עם בחורה מאוהבת?
אמנם נחמד לראות את הצד הזה שבו, אבל זה פשוט מוזר איך שכל הדמות איבדה את קווי האופי הבסיסיים שלה, כנראה כי החליטו שנמאס לראות את אנג'ל מהורהר ודיכאוני. והנקודה הכי רשלנית ומעצבנת שבה הדבר נעשה, היא סביב המוות של באפי.
באפי מתה – ואנג'ל לא מפגין שום דבר מהקדרות המפורסמת שלו, ומהאובססיביות שגילה כלפי דרלה במשך חצי עונה. הוא הורג כמה שדים ומדבר עם קורדיליה והוא בסדר עם זה שבאפי מתה. קורדיליה לא מאמינה לו, אבל אני כן. הוא נראה ממש בסדר. הרבה יותר מחויך מאשר אחרי המוות של דויל, לדוגמא, ובטח מאיך שדרלה נכנסה לו מתחת לעור. באפי היתה היחידה שאהב אבל הוא לא נותן לנו מילה על מותה, או אפילו איזה מבט אנג'לי קודר ומהורהר. הוא זחוח ונינוח והכל אחלה.
באפי חוזרת לחיים – ושוב ההתמודדות עם זה היא שטחית בלבד. הוא לא מופתע, הוא לא מלא שמחה, הוא לא מוצף בשום רגש. אולי זה המשחק המוגבל של דיוויד בוריאנז (אליסון האניגן ידעה מצויין להעביר אבל במבט אחד בלבד), אולי זה התסריטאים שחשבו שנמאס לנו לראות את אנג'ל מהורהר ומתאבל, אבל רבאק! סצנה אחת של בכי (אף פעם לא ראינו את אנג'ל בוכה) והתפרקות היתה עושה את העבודה. מה כבר ביקשתי.
לסיום, אני מאד אוהבת את הדמות של פרד. היא קצת מזכירה לי את ריבר טאם (בלי יכולות הנינג'ה), וחבל לי שהיא לא זוכה באנג'ל, כי הוא מעדיף בלונדיניות כוסיות. שטחי, זה מה שהוא.
הרמה של הסדרה צונחת פלאים.
לא שהיא אי פעם היתה מדהימה, אבל היה בה כיף ג'וס ווידוני שנהניתי ממנו. עכשיו היא פשוט מתייבשת כאילו ערפד מצץ ממנה את כל כח החיים והשאיר דמויות עייפות ותסריט יבש.
קונור מעצבן מהשנייה הראשונה.
כנראה שהבעיה העיקרית ב"אנג'ל" היא שהדמות הראשית (והשחקן הראשי) לא מספיק מעניינים כדי למלא את כל הסדרה, ולדמויות המשנה כבר אין משמעות. כל מה שמעניין אותם הוא לעזור לאנג'ל, איך אנג'ל מרגיש, מה הוא רוצה, לא משנה איך הוא מתנהג אליהן. לפני שני פרקים נכנס שד בפרד והיא כמעט מתה אבל לא נראה שהוא שם על זה יותר מדי. שלא לדבר על לורן שאנג'ל הרס לו את הפאב פעמיים ומאז הוא תכלס מובטל וכל שימושו הוא כשירות בייביסיטר\טכנאות לעת מצוא. אבל אם אנג'ל נפצע או סתם עגמומי כמובן שכולם מדברים על זה ושואלים מה שלומו.
די אין לי כוח לזה כבר.
ממש לא אכפת לי שאנג'ל שוב מצוברח\כועס ווטאבר, הדמות שלו לא מתפתחת, הוא נשאר אותו אידיוט שעושה מה שעל הזין שלו כשמתאים לו ומצפה מאחרים לעמוד בסטנדרט גבוה של מוסר שהוא עצמו ממש לא עומד בו.
ואף אחד לא מתעמת איתו על זה, כאילו הוא איזה קדוש.
למה אין דמויות משנה שיש להן רצונות וצרכים משלהן שלא כוללים את "אנג'ל איך אתה מרגיש?"
לא מרגיש שיש פה דמויות בכלל, רק דמות אחת.
כתיבה ממש גרועה שלא ברור לי איך היא יצאה מבית היוצר של ווידון.
היי אני ראשונה
את אנג'ל ודמויותיה דווקא חיבבתי רוב הזמן.
הצלת נפשות יותר אישית ופחות אפוקליפטית, דמויות ישנות משודרגות ודמויות חדשות מעניינות.
עונות 3 ו-5 היו הכי טובות.
כן אבל אין שם מספיק פרקי גימיק. (צחוק בצד.)
(ל"ת)
אבל מה המקגאפין?
המשכורת של קורדיליה?
כיילב וג׳זמין הם הנבלים הכי מפחידים מבאפי ואנג׳ל, בהתאמה.
(ל"ת)
נכון, אבל
השחקנית שמשחקת את ג'סמין עושה עבודה מעולה, והדמות עצמה מצוינת ומעוררת אימה. היא מעמידה את הדמויות בפני דילמה בלתי אפשרית, בין רצון חופשי לשלום עולמי (במחיר של כמה גופות פה ושם), לפחות עד שהם נסוגו מהדילמה והראו לנו מה קורה לעולמות שג'סמין שולטת עליהם, שזו בעיניי פחדנות. תשאירו אותנו עם הדילמה, עם האפשרות שאתם טועים. מאוחר יותר הם תיקנו חלקית עם ההצטרפות לוולפראם אנד הארט, "בזכות" זה ששברו את האוטופיה שהתגבשה.
הדרך לג'סמין לא הייתה טובה. כל הסיפור של "החיה", התפקיד של קורדיליה, מה שקורה עם קונור, הכול היה מלודרמטי מדי, לעתים קרובות קרינג'י, בסדרה שתמיד ידעה לאזן את הדרמה. אני מסכים עם אונליין, שאולי היה צריך להישאר עם הרמה האישית ולא האפוקליפסה הגלובלית. גם במחיר של לוותר על ג'סמין או לעשות לדמות התאמות.
למשל להפוך אותה למנהיגת כת שהולכת וצוברת כוח ב-LA, ומאיימת להשתלט על כל העיר. בשלב מסוים יתגלה מה שגילינו על ג'סמין ואז האיום יהפוך לרציני. אבל עדיין בקנה מידה עירוני-אנושי. לא צריך את כל הממבו ג'מבו לפני כן. רוצים לערב את קורדיליה? תגרמו לה להיסחף אחרי ג'סמין, להפוך ליד ימינה, ואז להתחרט ולהקריב את עצמה למען האחרים. זה הסוף שהיה מגיע לקורדיליה, מתוק-מריר. סוף של גיבורה, אבל כזו פגומה, כמו שתמיד הייתה. כמו שכל הדמויות באנג'ל היו.
נשמע כמו אחלה פנפיק. אשמח לקרוא.
(ל"ת)
"העונות המאוחרות" - 4-5?
(ל"ת)
בעיקר עונות 3.5-4
ב-5 קורדיליה הייתה בתרדמת והופיעה לסצנה אחת בלבד, שבה היא הזכירה לנו את הפער בין הדמות המקורית לדמות המדוללת שקיבלנו, שכל יעודה לשרת את אנג'ל.
כן, אני זוכרת
עוול לדמות ולשחקנית, ובגידה בצופות.
למה סצינה אחת?
היא מופיעה בפרק שלם המרוכז סביבה. כמה וכמה סצינות.
האחרונה שוברת את הלב
מקבל את התיקון
היא מופיעה בפרק שלם, אבל זה לא משנה את המהות של מה שכתבתי. הלב שלי נשבר מהאופן שבו נפרדנו מדמות מצוינת ומה שהפכה אליו.
הפרק היה אחד הטובים
היחס המחפיר אליה היה לפני הפרידה, נמשך הרבה זמן והיה הדבר הכי גרוע בעונה הגרועה.
יותר גרוע.
הרי ג׳וס ממש הבטיח לקרפנטר שקורדיליה לא תמות, אבל אז בסוף הוא הרג אותה בכל זאת. למה? כי הוא מניאק ושמוק נרקיסיסט. זאת גם הפעם היחידה בכל הסדרות שלו שבה הוא הרג דמות בניגוד מוחלט לרצונה של השחקנית.
תודה על הספוילר
(ל"ת)
מתנצל, אתה צודק
אני מחמיר בדרך כלל. חשבתי שבגלל שזו סידרה שהסתיימה ב-2004, מי שייכנסו לכאן הם מי שכבר צפו, ומי שלא צפו עד עכשיו גם לא רוצים לצפות. אבל אתה צודק. שיקול דעת לא נכון.
אגב, מעולם לא הבנתי את ההיגיון הפנימי של הפרק הזה ביחס לבניית העולם.
לאורך כל הפרק, קורדיליה חיה ונושמת ומקיימת אינטראקציות מלאות עם סביבתה, כולל גופניות. ספייק הרי מנסה לנשוך אותה בנקודה מסוימת. בסוף הפרק, אנג'ל מקבל שיחת טלפון ואז היא פשוט נעלמת, וכביכול היא הייתה מתה כל הזמן? איך זה ייתכן? (ביקום של ווידון, לא ביקום שלנו.) היא לא רוח רפאים, היא לא ערפד, היא לא הזיה, היא לא מקבילה של עצמה מיקום מקביל, אז מה היא בדיוק בפרק הזה עד שמתגלה שהיא מתה? מישהו פעם הסביר את זה?
התגלמות פיזית כלשהי
מתנה מהישויות המוזהבות?
Astral Projection (לא הרכב הטראנס)
זה ההסבר הטוב ביותר שהצלחתי למצוא.
אוסטרלית=אסטרלית? לאנגלית=לאנג'ל? אחלה תיקון אוטומטי.
(ל"ת)
כן... פעם ראשונה ואחרונה שאני כותב מהטלפון
(ל"ת)
לגבי קורדיליה-
ההסבר החוץ-תסריטאי הוא שהיום אנחנו יודעים שג'וס התנכל לכריזמה קארפנטר.
אבל ההסבר התסריטאי הוא שקבלת החזיונות שינתה בה משהו עקרוני, והפכה אותה ממלכת כיתה שטחית למישהי הרבה יותר עמוקה ואכפתית.
לא חושבת שמתאים לקורדיליה
לרצות לקבל את החזיונות ולא לנסות להיפטר מהם.
סבבה שהיא נעשית עמוקה ואכפתית יותר, אבל יש הבדל בין השלמה עם המצב לבין להקריב את עצמך מרצון, ולא רק לסבול מכאבים אלא גם לקבל מראה מעוות. היא אומרת לאנג'ל שהיא לא רוצה לוותר על החזיונות כי בלעדיהם היא לא תהיה חשובה לו ולמשימה.
היא ביץ', לא מתאימה לה הפוזה של קדושה מעונה.
"זוכה באנג'ל"
ממש מציאה.
יחסית לרוב הזכרים שהסדרה מציגה לנו אז כן
(ל"ת)
לקראת סיום העונה השלישית
הרמה של הסדרה צונחת פלאים.
לא שהיא אי פעם היתה מדהימה, אבל היה בה כיף ג'וס ווידוני שנהניתי ממנו. עכשיו היא פשוט מתייבשת כאילו ערפד מצץ ממנה את כל כח החיים והשאיר דמויות עייפות ותסריט יבש.
קונור מעצבן מהשנייה הראשונה.
כנראה שהבעיה העיקרית ב"אנג'ל" היא שהדמות הראשית (והשחקן הראשי) לא מספיק מעניינים כדי למלא את כל הסדרה, ולדמויות המשנה כבר אין משמעות. כל מה שמעניין אותם הוא לעזור לאנג'ל, איך אנג'ל מרגיש, מה הוא רוצה, לא משנה איך הוא מתנהג אליהן. לפני שני פרקים נכנס שד בפרד והיא כמעט מתה אבל לא נראה שהוא שם על זה יותר מדי. שלא לדבר על לורן שאנג'ל הרס לו את הפאב פעמיים ומאז הוא תכלס מובטל וכל שימושו הוא כשירות בייביסיטר\טכנאות לעת מצוא. אבל אם אנג'ל נפצע או סתם עגמומי כמובן שכולם מדברים על זה ושואלים מה שלומו.
די אין לי כוח לזה כבר.
ממש לא אכפת לי שאנג'ל שוב מצוברח\כועס ווטאבר, הדמות שלו לא מתפתחת, הוא נשאר אותו אידיוט שעושה מה שעל הזין שלו כשמתאים לו ומצפה מאחרים לעמוד בסטנדרט גבוה של מוסר שהוא עצמו ממש לא עומד בו.
ואף אחד לא מתעמת איתו על זה, כאילו הוא איזה קדוש.
למה אין דמויות משנה שיש להן רצונות וצרכים משלהן שלא כוללים את "אנג'ל איך אתה מרגיש?"
לא מרגיש שיש פה דמויות בכלל, רק דמות אחת.
כתיבה ממש גרועה שלא ברור לי איך היא יצאה מבית היוצר של ווידון.
יכול להיות שאתה צודק,
אבל כל האכזבה שהייתה לי מעונה 3 ומסיפור קונור נשכחה אחרי עונה 4.