אקדים גילוי נאות: אני ביקשתי מיהונתן דף סרט לסדרה הזו (איזה משפט מוזר), ותכננתי לרשום כאן תגובה ארוכה ומפורטת למה גם אנשים שלא מתחברים לקונספט הבסיסי יהנו מאד מהסדרה. כבר חודשיים שאני דוחה את זה, ואני מקווה שעוד חזון למועד.
בכל אופן, באמת מדובר בסדרה אנדרייטד, וחבל.
ולענייננו, כבר חודשים רצו שמועות שהעונה הנוכחית – חמישית במספר – היא האחרונה לסדרה, והאמת שגם כמות סגירת הקצוות שנעשתה בעלילה עצמה רמזה לכך. אלא שלשמחתי הודיעה רשת ABC כי היא מחדשת את הסדרה לעונה נוספת בת 13 פרקים, ואף הוסיפה כי עדיין לא בטוח שזאת תהיה העונה האחרונה.
מכיון שהסוף של אינפיניטי וור שם בהשהיה את כל היקום של מארוול, העונה השישית תשודר רק בקיץ הבא – ולא בסתיו כמו בדרך כלל, מה שכנראה היווה חלק מהשיקול לעשות עונה מקוצרת.
בכל אופן, יש!
והרעיון של עונה שישית אחרי סגירות הקצוות שנעשו בעונה החמישית יהיה מעניין, לכל הפחות.
אבל האופטימיות שלי מההודעה הזאת היא שכנראה לא שכחו שהטלוויזיה והסרטים מתרחשות באותו עולם. כי מדי פעם זורקים איזו עצם (לדוגמה, "תאנוס מגיע" שנאמר כלאחר יד באחד הפרקים האחרונים של שילד), אבל מבחינה מעשית אין קשר בין ההתרחשויות על המסך הגדול ועל המסך הקטן. אולי הדחייה הזאת כן תגרום לסדרות הטלוויזיה להסתנכרן קצת עם הקולנוע.
ומחודשת גם לעונה שביעית.יצחק באריב-19/11/2018 12:39
ומחודשת גם לעונה שביעית.
יצחק בארי
פורסם נובמבר 19, 2018 ב 12:39
אני ממש מאושר.
ולגבי זה שקלארק גרג לא מופיע בינתיים בעונה 7 – אני מאמין שהוא כן יופיע; הסיבה להסתרה היא שאתה לא יכול לחשוף מראש את העובדה שהסוכן קולסון לא ימות במהלך העונה השישית. בניגוד לקולנוע, בו אנחנו כבר יודעים (ספוילר למלחמת האינסוף) שהפנתר השחור וספיידרמן יחזרו בוודאות כי הסרטים הבאים שלהם הוחזרו, בסדרות יותר קל להסתיר דברים כאלה.
אז התחלתי להשלים פערים, הגעתי לפרק הראשון של עונה שש.
מישהו מוכן להסביר לי למה זו כבר העונה השלישית ברצף שהעונה מתחילה בזה שכל החבורה ביחד חוץ מפיץ שלא יודעים איפה הוא? זה היה בפריימוורק, זה היה במגדלור, ועכשיו עוד פעם כשהוא קפוא מרחף איפשהו. אני מבינה שקשה להמציא קווי עלילה חדשים – אבל אפשר אולי לנסות טיפה לגוון עם קו העלילה הזה? אולי הפעם להעלים את יויו או משהו כזה?
ואם כבר מדברים על זה. איך בנו צוות מלא נשים, שכל אחת יותר קיקאס מהשנייה – ועדיין מי שקולסון בוחר כדירקטור זה הגבר שבחבורה? אני מבינה שדייזי עדיין לא בשלה, אבל ברצינות מק יותר מוכשר לתפקיד הזה ממיי? או מסימונס?
זה שכל הזמן הם צריכים לחפש אותו ולא למצוא.
אבל האמת זה שזה פיץ נראה התגלגלות טבעית של הדברים, הפריימוורק באמת היה מתיחה של העניין אבל לא נראה לי שהם חשבו על זה אז.
יש משהו אחר שאני לא אוהב בטרופ של קו העלילה הזה אבל זה כבר ספויילר להמשך העונה.
בקשר למק – קולסון בחר בדייזי, דייזי בחרה במק לאחר שהבינה שהיא לא מתאימה. מיי היא לא מנהיגה או מנהלת(והיא לא רצתה את זה בכלל)
וסימונס ? באמת סימונס נראית לך יותר מתאימה ממק ? מה בגלל שהיא אישה ? היא לא הראתה בשום שלב שהיא יודעת להנהיג ולמען האמת היא עשתה הרבה טעויות בגלל הראייה הצרה שלה של העולם. ובעונה החדשה רואים את זה דיי בבוטות.(לא לדאוג זה לא ספויילר)
זו בחירה תסריטאית לאן לוקחים את הדמויות.
באותה המידה יכול לעשות את הבחירה התסריטאית שמיי היא המנהלת הבאה, ולבנות את זה חצי עונה אחורה.
ברור שהובילו את זה לנקודה שבה זו היתה הבחירה המתבקשת, אבל עם שינויים מאוד קלים בעלילה (מאוווווווד קלים) – מיי היתה יכולה להיות הבחירה המתבקשת. מעצבן אותי שלא כיוונו את זה לשם.
מיי לאורך כל העונות הראתה שהיא בד-אס ואחת הדמויות האהובות עליי, אבל לכל אורך הדרך היא (והתסריטאים) לא הראו ממנה שום כיוון להנהיג ולנהל. אם כבר היא הדמות הידועה של החייל שלא יוצא לקצונה כדי לא לעזוב את השטח. לשנות את זה היה פגיעה בדמות. גם ככה כל העונה שעברה היא הייתה פצועה ולא נלחמה ואני ממש מקווה שהעונה הזו יכפרו על זה.
אני מבין איך זה מעצבן שלא כיוונו לזה, גם אני רציתי שמיי תהיה המנהלת אבל הבחירה במק לדעתי הייתה מאוד הגיונית לכיוון של הסדרה ולא בגלל שהוא גבר, אלא בגלל שמהתחלה הראו שהוא שקול וסמכותי. האמת שבחרו בדייזי חשבתי שזה קצת פאן סרביס ולא הבחירה ההגיונית שהיא מק
שראיתי את פרק 5 בעונה שש, והוא היה בסדר, קצת פרווה וצפוי אבל בסדר.עדיין הרגיש לי כמו בזבוז מוחלט של הזמן שלי. אבל אז הגיע פרק 6…
פרק 6 לעומת זאת היה מושלם, ואני כל כך שמחה שהמשכתי לראות את העונה רק כדי לראות אותו. עכשיו שלא תבין לא נכון. הוא היה מוגזם, וקלישאתי, וצפוי ומבחינה טכנית הוא אמור להיות גרוע. אבל הוא היה פשוט מושלם. אליזבת' הנסטרידג' ואיאן דה קייסטק צריכים לקבל אמי על תצוגות המשחק שלהם בפרק הזה.
מתוך חמש דמוית (שש אם סופרים את פיץ) – ארבע נשיות – הדמות היחידה שנכתבת ונתפסת כשקולה וסמכותי היא הגבר? אחרי שכל הסדרה בונים לנו על זה שדייזי היא ההמשך הישיר לקולסון ואז פשוט מבטלים את זה בהנף יד?
זו הבחירה ההגיונית כי מי שכתב את הסדרה דאג שזו תהיה הבחירה ההגיונית. אתה יכול לקחת את כל קו העלילה של עונה חמש, להשאיר את אותם קוים ולהחליף בין הדמויות (נניח בין הקו הכללי שמק עבר לקו הכללי שמיי עברה – אני אפילו מוכנה להשאיר את קו העלילה המוזר של מיי היא אימא אבל לא באמת) – ובאותו כסף – מיי היא הדירקטורית המושלמת. כי היא סוף סוף מרגישה שהיא כיפרה על ה cavlary, ומבינה את החשיבות של להשפיע לטובת דור העתיד.
הבחירה ההגיונית היא מק כי כתבו את זה ככה שהבחירה ההגיונית תהיה מק, כי לכותבים (ולחברה) יש נטייה לסלוח לרגשנות רגשעית של גבר – כי זה היה רגעי, כי הוא שקול והגיוני, לא משנה שלפני חצי עונה הוא החליט לדפוק מכות רצח למישהו שהוא חף מפשע באופן מובהק סתם כי הוא אמר לו שהוא אבא גרוע, ואנחנו היינו אמורים לסלוח לו תוך שנייה.
אבל מיי ודייזי, שלא ויתרו על האנושיות שלהן לשנייה גם בתקופות היותר קשות, וכל הפשע שלהן הוא שהן רוצות לנצל כל הזדמנות להציל את קולסון, שהיווה דמות אב ובן זוג במשך שנים רבות – הן אלו שרגשניות מדי. ברור.
ואגב, תשאיר את כל העונה זהה לחלוטין, ותשנה סצינה אחת – כל מה שאתה צריך בסוף זה סצינה קורעת לב שבו מיי אומרת לדייזי שגם היא אוהבת את קולסון ולא רוצה להפרד ממנו, אבל היא מבינה שאין להן ברירה וזו הדרך להציל את העולם, ומיי הופכת תוך שנייה להיות הבחירה ההגיונית לדירקטור.
ההבנה של מיי והקבלה של מיי של הסיטואציה *למרות* מערכת היחסים שהתפתחה בינהם העונה.
היא יוצאת איתו לנופש בטהיטי ואז חוזרת להיות הדירקטורית במקומו, ומק הוא הסגן שלה.
דווקא בגלל מערכת היחסים בינהם והקרבה בינהם – הייתי מצפה שהיא כן תצליח לגלות את הבגרות ותבין את חוסר הרצון שלו להאריך את החיים שלו שוב, בטח כשזה בא עם סיכון עולמי כל כך גדול.
זה לא אמור להוריד מהאיכויות שלה האחרות שלה, ובאיזה מחיר (מבחינה תסריטאית)?
האם היא לא יכולה לעשות את הדבר הלא נכון בגלל האהבה, ועדיין להיות הבן אדם הכי מתאים לתפקיד?
אני לא חושבת שמק הראה במהלך כל העונות שהוא מתאים להיות דירקטור. אני באמת חושבת שאם מסתכלים על ההתפתחות העלילתית הכוללת – מיי מתאימה להיות דירקטור. היא חוותה הכי הרבה, היא מבינה את המשמעות של ההחלטות שמתקבלות גם לטווח הרחוק, ויש לה הכי הרבה נסיון.
היא צריכה להשלים קשת עלילתית ממי שעזבה את העבודה ולא רצתה יותר להיות בשטח בכלל למישהי ש*בגלל הדאגה לקולסון כבר בעונה הראשונה* חזרה לשטח לעשות את מה שצריך, ולאט לאט ראתה הרבה דברים קורים והבינה את החשיבות של שילד בעולם, והחשיבות של מישהו שקול בראש כל המערכת הזו שיודע לראות את התמונה המלאה בתוך המערכת הזו, ועכשיו כשקולסון עוזב היא חייבת לעשות את התפקיד הזה, בשבילו, לזכרו, כי זה מה שהוא היה רוצה.
זה ברמה מסויימת העלילה המתבקשת, והסיבה העיקרית שזה לא קרה זה בגלל הרצון שלה לעזור לקולסון. שאגב, אני זוכרת את סוף העונה בצורה קצת מעורפלת, אבל למיטב זכרוני מק אפילו לא הספיק לנקוט עמדה. הוא אמר משהו מעורפל על תקווה ושהם צריכים להצביע, אבל אנחנו לא יודעים מה הוא היה בוחר לו זה היה תלוי בו.
מק לעומת זאת, לא הצליח להתמודד טוב בסיפור עם הפריימוורק (הוא לא הסכים לעזוב עד שהבת שלו לא נעלמה), וכשהם רק הגיעו לעולם הזה הוא לא הפסיק לדבר על לא לאבד את עצמו והיה הראשון שאיבד את עצמו. הוא ניתק את עצמו מיויו כשהיא באופן די ברור היתה תחת משבר רציני, ואמנם היא עשתה שגיאה משמעותית – אבל זה לא היה בגלל כעס או איבוד שליטה רגעי, זה היה אחרי משבר מתמשך, ובגלל שהיא באמת חשבה שזה באמת ובתמים מה שהיא צריכה לעשות כדי להציל את העולם מהשמדה טוטאלית, במובן הכי מילולי שאפשר.
מק הוא לא הכי שקול והגיוני. מק הוא הגבר, ולכן הוא נתפס כהכי שקול והגיוני. למרות שאם מסתכלים יותר משלושה פרקים אחורה, רואים שאין לזה גיבוי, וזה מעצבן אותי. ממש.
דבר שני, מלכתחילה די הסכמתי איתך על כך שמיי היתה צריכה להפוך למנהלת הארגון. הצטרפתי לדיון רק כי הבנתי ממך שהיית מוכנה לוותר על ההחלטה שמיי עשתה בנוגע לתרופה של קולסון, ואת הנקודה הזו הבהרנו.
לעצם הענין, גם לי היה מוזר כל הענין הזה של מאק כמנהל. הוא גם אחד השחקנים הפחות מבריקים בסדרה (הוא עדיין טוב, כן? פשוט הסדרה מלאה בשחקנים מעולים ממש), אבל זאת הערה חיצונית ולא תסריטאית.
מסכים עם המבט שלך, נכון יכלו לעשות את זה בצורה אחרת ולקחת את מיי להיות המנהלת.. אבל לא עשו את זה ולא עשו עוד 101 דברים אחרים כמו להשאיר את קולסון חי למשל, זו דוגמא קיצונית אומנם אבל מבחינתי על אותו תימה. כי נכון מבחינה הגיונית(שכנעת אותי) מיי הייתה אמורה להיות המנהלת אבל זה לא היה הסיפור וזה לא התאים לסיפור שבנו סביב הדמות שלה של מי שלא רוצה מנהיגות ורק רוצה את השקט שלה.
מבחינה פמיניסיטית כן היה צריך לתת למיי (ומבחינתי זה רק מיי חס וחלילה לא יויו או ג'מה…) ויכול להיות שהיו בונים לזה סיפור מעולה – אבל כמו בספר ילדים מוכר … הם לא .
נ.ב. השלמתי לפרק החמישי ובהחלט כיפרו רק שימשיכו ככה. נראה עונה מעולה.
לתת למיי להיות הדירקטורית זה לא עוגיות פמיניסטיות. זה הדבר הנכון לעשות מבחינה תסריטאית. הסיבה שזה לא קרה היא פשוט אנשים שלא מצליחים להתגבר על הדעות הקדומות שלהם. וזה מאכזב במיוחד בסדרה כמו שילד שכן נותנת מקום למגוון דמויות נשיות חזקות וחכמות. מהם באמת שציפיתי ליותר
אבל קשה לי להסכים שזה בגלל דעות קדומות ולא בגלל הסיפור שהתווה ככה. כמו שאת אומרת זו סדרה ששמה נשים חזקות בפרונט ולא עושה מזה סיפור.
עכשיו באמת ניסיתי לחשוב על מקרים שהמגדר היה עניין בסדרה הזו ולא מצאתי. יש המון דמויות נשיות חזקות גם בטובים וגם ברעים (הדמות שהכי חבל שלא פיתחו the hand).
זה מה שגורם לי לחשוב שאין פה עניין של דעות קדומות אלא פשוט איך שהדמות נבנתה לאורך השנים. אך שוב זה סיפור של ביצה ותרנגולת.
נכון יכלו לבנות את זה בצורה שונה אבל בגדול הם בכלל לא חשבו על זה בהתחלה. הסדרה גם הייתה אמורה להגמר לפני איזה עונה או שניים שקולסון עדיין חי.
למיי יש, בפער גדול מהאחרים, את הוותק והניסיון הכי גדולים בשילד. יש לה את הקשר הכי ארוך עם הדירקטור הקודם. היא הייתה צריכה להיות המועמדת הראשונה לתפקיד, והיא הייתה צריכה לסרב אקטיבית בשביל להעביר את זה למישהו אחר.
(סקירה שפרסמתי בבלוג שלי בפייסבוק, וכיוון שכשהתחלתי לכתוב אותה היא היתה מיועדת לכאן – ראו בתגובה הראשונה כאן בעמוד – אז אני שם כאן את כולה, ולא רק טיזר עם קישור למקור).
עם צאת הסרט 'הנוקמים' לפני שש שנים, כשנדמה היה שההייפ לא יכול להיות גבוה יותר (כמה תמימים היינו אז…), הוכרזה סדרת הטלויזיה הראשונה ביקום של מארוול – סוכני שיל"ד. הסדרה, כך נאמר לנו, תעסוק בצוות של סוכנות הביון ועלילותיהם ברחבי תבל.
לא כל כך ידענו למה לצפות. ג'וס ווידון, שהיה אז בדרגת נביא לכל הפחות, אמנם כתב וביים את הפיילוט, אבל את המושכות העיקריות החזיקו אחיו הצעיר ואשתו (של האח), הבהחלט פחות מפורסמים.
ותשמעו, אמנם לקח לסדרה זמן להתניע, אבל אחרי שהיא צברה תאוצה – היא נעשתה לאחת מסדרות גיבורי העל הכי טובות שאפשר למצוא. ואפשר גם להרחיב את ההגדרה לסדרות גיקיות באופן כללי.
העונה הראשונה בהחלט לקחה את הזמן. כל פרק לא היה ממש קשור לקודמו, אלא הציג עוד אתגר שהצוות היה צריך להתמודד איתו. היה איזשהו חוט מקשר שהתברר אט אט, אבל אין ספק שהיתה תחושה מפוזרת קצת. רק בפרק שבע עשרה, אחד הטובים בתולדות הסדרה, המריאה הסדרה בבת אחת.
ואיזו המראה זו היתה. הסדרה זרקה את הצופים באחת לרכבת הרים רגשית, חזקה ומטלטלת, רצופה גילויים, הפתעות וסצינות פעולה לא רעות בכלל. מאותו השלב עד רגע זה ממש, חמש עונות לאחר מכן, קשה לי להזכר בתקופה שבה לא החזיקה הסדרה את צופיה בהתעניינות ובסקרנות.
בדיעבד, רבים מהקשרים שנטוו בפרקיה הראשונים של הסדרה קיבלו פייאוף לאחר מכן. חלק מרכזי בעלילת עונה 5, למשל, בנוי כולו על פרק אחד מהעונה הראשונה.
אבל העיקר הוא שגם הפרקים הפחות חשובים תרמו המון לביסוס החוזקה העיקרית של הסדרה – הדמויות והדינמיקה ביניהן. הדינמיקה הקבוצתית היא אחד מהמאפיינים שהפכו את סדרת סרטי 'הנוקמים' למה שהיא, והסדרה לקחה את הנקודה הזאת והשקיעה בה את כל הנשמה.
התוצאה היא סדרת דמויות עגולות ומעניינות אחת-אחת, כל אחת עם סיפור עמוק ורגשי שקל להתחבר אליו. כל חברי הצוות מרגישים לצופה כמו חברים טובים וותיקים, והדרמות הרגשיות שעוברות על כל אחת מהן, תופסות היטב ולא מרפות.
נכון שסדרת טלויזיה מעצם מהותה יכולה יותר להשקיע בפיתוח דמויות מאשר סרט רגיל שאורכו מוגבל, אבל לא חסרות דוגמאות לסדרות שממש לא עשו את זה נכון. חוץ מזה, 'סוכני שיל"ד' לא שוכחת לרגע שהיא סדרת גיבורי על, והיא מלאה וגדושה בסצינות אקשן ופעלולים מן השורה הראשונה. כן, כמו 'הנוקמים', שהשיאים הכי טובים שלהם היו כשהשילוב בין האפקטים והקרבות לרגש של הדמויות נעשה בצורה מספקת.
עוזר, כמובן, שרבים מהשחקנים עושים עבודה מעולה ממש. קלארק גרג, מינג-נה וון וקלואי בנט פשוט מעולים. צמד הדמויות פיץ-סימונס הוא ללא ספק העוגן הרגשי החזק ביותר של הסדרה, הרבה מאד בזכות הגילום הפנטסטי של איאן דה-קסטייקר ואליזבת' הנסטריידג'. אגב, דה-קסטייקר הוא לדעתי השחקן הטוב בסדרה, ואחרי שתראו מה שעשו עם הדמות שלו בעונה הרביעית ואת הפייאוף המטורף שנתנו לכך בפרק נוסף בעונה החמישית – תסכימו איתי.
הסדרה היטיבה גם בדרך כלל לספק נבלים משכנעים ואמינים. הקונפליקט הראשי בעונה השניה, למשל, הוא עמוק, מורכב וכואב לכל הצדדים. שווה להזכיר בהקשר הזה את השחקן קייל מקלכלן, שהביא בעונה זו תצוגת משחק שלא מהעולם הזה. גם בעונות האחרות היו הרשעים דמויות כתובות היטב ומאיימות במידה הראויה.
משהו נוסף שהסדרה עושה מצוין זה חקירת של תמות מורכבות בנפש האנושית: אהבה, נקמה, מנהיגות, סיפוק אישי, אמון בין חברים, ואפילו משמעות של חינוך הורי. היא מפרקת אותן בחוכמה וברגישות שוב ושוב, כל פעם מזווית חדשה ומעניינת יותר. העונה הרביעית, לדוגמה, עושה בית ספר לכל נושא "היום שבו רובוטים יקבלו מודעות עצמית". היה ניתן לחשוב שנושא כה שחוק לא יצליח לעבור מסך בצורה טובה, אבל אני מעולם לא הרגשתי טיפול כל כך טוב בענין הזה. הפרמיס הזה הוביל אגב למה שהוא הפרק הטוב ביותר בסדרה לדעתי ולדעת גולשי imdb, "שליטה עצמית" (עונה 4 פרק 15), שוידון האח כתב וביים בעצמו. יצירת מופת של דרמה שוברת לב משולבת בכוחות על ואקשן מעולה. המשך העונה הציג לנו לראשונה את הרעיון של "מה היה אילו", וכמות הפילוסופיה שניתן לכתוב על מה שנעשה שם סביב הנושא של 'מה קובע את מסלול חיינו' היא אינסופית.
דוגמה נוספת: חיזוי עתידות. החצי השני של העונה השלישית משחק עם הצופים כל כך, אבל כל כך טוב בהקשר הזה של מה ניתן לעשות אם ראיתי כבר מה עומד לקרות. פרק סיום העונה היה מצג מרהיב של כתיבה מתוחכמת ושנונה, תוך כדי פינג-פונג רגשי שמעביר את הצופים דרך סקאלה שלמה של תחושות.
מן הראוי לפרט בקצרה על הקשר של הסדרה לסרטי היקום הקולנועי. ניתן לסכם ולומר כך: שתי העונות הראשונות הציגו קשרים מובהקים של ממש ואף כללו הופעות אורח משמעותיות. ארועי 'חייל החורף' התניעו כמה מקווי העלילה המרכזיים של הסדרה. מהעונה השלשית הקשר ירד לאזכורים בלבד, כשרק מדי פעם צץ משהו חשוב יותר (יש להסכמי סוקוביה מ'מלחמת האזרחים' איזושהי השפעה מינורית על הארועים, אבל היא די שולית).
החל מסיום העונה החמישית, ששודר במקביל ל'מלחמת האינסוף', נזנח הקשר לחלוטין והיוצרים אף הודיעו כי קו העלילה של הסדרה לא יתעסק יותר עם מה שקורה בסרטים (הם אמרו כי אולי זה אחד העתידים האפשריים שראה דוקטור סטריינג'). מצד אחד, קצת חבל, אבל מצד שני, זה אפשר לסדרה להתפרע בעונתה השישית וללכת למקומות בלתי צפויים לחלוטין. כן, זה גם פרט ששווה אזכור: הכמעט מהפך שנעשה בעונה השישית שהסתיימה ממש עכשיו, בהחלט הצליח להפיח חיים מחודשים בסדרה שרבים הספידו (לא בצדק, אבל אחרי חמש עונות אני בהחלט רוצה שיפתיעו אותי).
אושר כבר רשמית שהעונה השביעית תהיה האחרונה, ופרק הסיום של עונה 6 בהחלט השאיר אותי עם פה פעור וציפיה קצרת-רוח להמשך. עד כה היוצרים סיפקו היטב את הסחורה, ושווה לכל גיק שחשש מאינפלציית סדרות גיבורי העל לשים את זמנו על הזהב הזה.
הסדרה הזו לא גומרת להפתיע. היא הביאה בעונה השביעית איום רציני כמעט משום מקום, ובנתה אותו כך שהמתח שלי לקראת שבוע הבא הוא ברמת 'סוף המשחק'. איזו פינאלה, וואו.
כמו שכתבתי במקום אחר באתר, אני ממש מקווה לפוסט מורחב אחרי סיום הסדרה. מגיע לה.
מה שכן, כנראה בניתי ציפיות לא ראליות. רציתי ספקטקל ולא קיבלתי, והאמת שגם כמה מהלכים עלילתיים היו קלים מדי או מהירים מדי. אבל הסיפור של הדמויות – החלק הסופר-חזק של הסדרה – נסגר פשוט נהדר.
שהיללת כמו מטורף סדרה שהיא די זבלונית ושייכת לעידן מיושן ונחות יותר של טלוויזיה. קורה לטובים מכולם (קרה לי עם אבודים, שלפחות מבוסס על רעיון מקורי והוא לא חלק מקרנבל המארווליאדה הדלוח)
האם עכשיו לאחר שהסדרה נגמרה וקושרו כל האלמנטים שלה עם הmcu נזכה לראות ביקורת מקיפה על הסדרה והשפעתה על היקום של מארוול לטוב (נפילת שילד ועלית הידרה) ולרע (נושאת המטוסים וההתעלמות ממלחמת תאנוס)? וכן על העליות והמורדות של הסדרה ועל השחקנים עצמם?
או שנותר לנו רק לדבר על הסדרה בעמוד זה.
אמנם הסדרה ניסתה בהתחלה להתכתב עם היקום ולבסוף התייאשה ואז פנתה לאפיקים אחרים.
אך בהחלט ניתנו שם מדי פעם גילויים על המתרחש מעבר ליקום עצמו.
כך לדוג' זכינו לקבל תשובה הגיונית עם מי פגי קרטר התחתנה בעוד שזה יצר סתירה בין סוף המשחק להסוכנת קרטר לראות דמויות ממשיכות ממקומות שונים.
וכמובן, שאלת המסע בזמן שנוצרת הן בסדרה זו והן בסוף המשחק והמשמעות של זה בהשפעה על העתיד.
העונה הראשונה היא לגמרי case of the week, אבל היא בונה הרבה יסודות שלא כדאי לפספס.
העונה השנייה היא חצי חצי, ומהעונה השלישית ואילך זה די הופך להיות מבוסס עלילות עונתיות כשיש סיפורים בכל פרק בנפרד אבל הם לא העיקר
יש! מחודשת לעונה שישית!
אקדים גילוי נאות: אני ביקשתי מיהונתן דף סרט לסדרה הזו (איזה משפט מוזר), ותכננתי לרשום כאן תגובה ארוכה ומפורטת למה גם אנשים שלא מתחברים לקונספט הבסיסי יהנו מאד מהסדרה. כבר חודשיים שאני דוחה את זה, ואני מקווה שעוד חזון למועד.
בכל אופן, באמת מדובר בסדרה אנדרייטד, וחבל.
ולענייננו, כבר חודשים רצו שמועות שהעונה הנוכחית – חמישית במספר – היא האחרונה לסדרה, והאמת שגם כמות סגירת הקצוות שנעשתה בעלילה עצמה רמזה לכך. אלא שלשמחתי הודיעה רשת ABC כי היא מחדשת את הסדרה לעונה נוספת בת 13 פרקים, ואף הוסיפה כי עדיין לא בטוח שזאת תהיה העונה האחרונה.
מכיון שהסוף של אינפיניטי וור שם בהשהיה את כל היקום של מארוול, העונה השישית תשודר רק בקיץ הבא – ולא בסתיו כמו בדרך כלל, מה שכנראה היווה חלק מהשיקול לעשות עונה מקוצרת.
בכל אופן, יש!
מקור
לסדרה יש את היתרונות והחסרונות שלה
והרעיון של עונה שישית אחרי סגירות הקצוות שנעשו בעונה החמישית יהיה מעניין, לכל הפחות.
אבל האופטימיות שלי מההודעה הזאת היא שכנראה לא שכחו שהטלוויזיה והסרטים מתרחשות באותו עולם. כי מדי פעם זורקים איזו עצם (לדוגמה, "תאנוס מגיע" שנאמר כלאחר יד באחד הפרקים האחרונים של שילד), אבל מבחינה מעשית אין קשר בין ההתרחשויות על המסך הגדול ועל המסך הקטן. אולי הדחייה הזאת כן תגרום לסדרות הטלוויזיה להסתנכרן קצת עם הקולנוע.
ומחודשת גם לעונה שביעית.
אני ממש מאושר.
ולגבי זה שקלארק גרג לא מופיע בינתיים בעונה 7 – אני מאמין שהוא כן יופיע; הסיבה להסתרה היא שאתה לא יכול לחשוף מראש את העובדה שהסוכן קולסון לא ימות במהלך העונה השישית. בניגוד לקולנוע, בו אנחנו כבר יודעים (ספוילר למלחמת האינסוף) שהפנתר השחור וספיידרמן יחזרו בוודאות כי הסרטים הבאים שלהם הוחזרו, בסדרות יותר קל להסתיר דברים כאלה.
*הוכרזו*
אוף. אני שונא טעויות הקלדה.
ראית את פרק 5?
כי כיפרו על זה משהו משהו.
חזרתי כדי להגיד
שראיתי את פרק 5 בעונה שש, והוא היה בסדר, קצת פרווה וצפוי אבל בסדר.עדיין הרגיש לי כמו בזבוז מוחלט של הזמן שלי. אבל אז הגיע פרק 6…
פרק 6 לעומת זאת היה מושלם, ואני כל כך שמחה שהמשכתי לראות את העונה רק כדי לראות אותו. עכשיו שלא תבין לא נכון. הוא היה מוגזם, וקלישאתי, וצפוי ומבחינה טכנית הוא אמור להיות גרוע. אבל הוא היה פשוט מושלם. אליזבת' הנסטרידג' ואיאן דה קייסטק צריכים לקבל אמי על תצוגות המשחק שלהם בפרק הזה.
נו, אבל זה הכל כיוון של אותה האמירה
מתוך חמש דמוית (שש אם סופרים את פיץ) – ארבע נשיות – הדמות היחידה שנכתבת ונתפסת כשקולה וסמכותי היא הגבר? אחרי שכל הסדרה בונים לנו על זה שדייזי היא ההמשך הישיר לקולסון ואז פשוט מבטלים את זה בהנף יד?
זו הבחירה ההגיונית כי מי שכתב את הסדרה דאג שזו תהיה הבחירה ההגיונית. אתה יכול לקחת את כל קו העלילה של עונה חמש, להשאיר את אותם קוים ולהחליף בין הדמויות (נניח בין הקו הכללי שמק עבר לקו הכללי שמיי עברה – אני אפילו מוכנה להשאיר את קו העלילה המוזר של מיי היא אימא אבל לא באמת) – ובאותו כסף – מיי היא הדירקטורית המושלמת. כי היא סוף סוף מרגישה שהיא כיפרה על ה cavlary, ומבינה את החשיבות של להשפיע לטובת דור העתיד.
הבחירה ההגיונית היא מק כי כתבו את זה ככה שהבחירה ההגיונית תהיה מק, כי לכותבים (ולחברה) יש נטייה לסלוח לרגשנות רגשעית של גבר – כי זה היה רגעי, כי הוא שקול והגיוני, לא משנה שלפני חצי עונה הוא החליט לדפוק מכות רצח למישהו שהוא חף מפשע באופן מובהק סתם כי הוא אמר לו שהוא אבא גרוע, ואנחנו היינו אמורים לסלוח לו תוך שנייה.
אבל מיי ודייזי, שלא ויתרו על האנושיות שלהן לשנייה גם בתקופות היותר קשות, וכל הפשע שלהן הוא שהן רוצות לנצל כל הזדמנות להציל את קולסון, שהיווה דמות אב ובן זוג במשך שנים רבות – הן אלו שרגשניות מדי. ברור.
ואגב, תשאיר את כל העונה זהה לחלוטין, ותשנה סצינה אחת – כל מה שאתה צריך בסוף זה סצינה קורעת לב שבו מיי אומרת לדייזי שגם היא אוהבת את קולסון ולא רוצה להפרד ממנו, אבל היא מבינה שאין להן ברירה וזו הדרך להציל את העולם, ומיי הופכת תוך שנייה להיות הבחירה ההגיונית לדירקטור.
ושוב שכחתי לסמן ספויילר.
אני לא יודעת מה קרה לי לאחרונה.
סליחה!
כעת הבנתי יותר טוב את מה שכתבת
אך עדיין לא מסכים. דמות שעושה את הדבר הלא נכון בגלל אהבה, יותר מדברת אליי מדמות שעושה את הדבר הנכון.
תודה!
(ל"ת)
מסכים ולא מסכים
מסכים עם המבט שלך, נכון יכלו לעשות את זה בצורה אחרת ולקחת את מיי להיות המנהלת.. אבל לא עשו את זה ולא עשו עוד 101 דברים אחרים כמו להשאיר את קולסון חי למשל, זו דוגמא קיצונית אומנם אבל מבחינתי על אותו תימה. כי נכון מבחינה הגיונית(שכנעת אותי) מיי הייתה אמורה להיות המנהלת אבל זה לא היה הסיפור וזה לא התאים לסיפור שבנו סביב הדמות שלה של מי שלא רוצה מנהיגות ורק רוצה את השקט שלה.
מבחינה פמיניסיטית כן היה צריך לתת למיי (ומבחינתי זה רק מיי חס וחלילה לא יויו או ג'מה…) ויכול להיות שהיו בונים לזה סיפור מעולה – אבל כמו בספר ילדים מוכר … הם לא .
נ.ב. השלמתי לפרק החמישי ובהחלט כיפרו רק שימשיכו ככה. נראה עונה מעולה.
זה לא מבחינה פמיניסטית
לתת למיי להיות הדירקטורית זה לא עוגיות פמיניסטיות. זה הדבר הנכון לעשות מבחינה תסריטאית. הסיבה שזה לא קרה היא פשוט אנשים שלא מצליחים להתגבר על הדעות הקדומות שלהם. וזה מאכזב במיוחד בסדרה כמו שילד שכן נותנת מקום למגוון דמויות נשיות חזקות וחכמות. מהם באמת שציפיתי ליותר
אולי בסוף יכתבו את זה ככה
אבל קשה לי להסכים שזה בגלל דעות קדומות ולא בגלל הסיפור שהתווה ככה. כמו שאת אומרת זו סדרה ששמה נשים חזקות בפרונט ולא עושה מזה סיפור.
עכשיו באמת ניסיתי לחשוב על מקרים שהמגדר היה עניין בסדרה הזו ולא מצאתי. יש המון דמויות נשיות חזקות גם בטובים וגם ברעים (הדמות שהכי חבל שלא פיתחו the hand).
זה מה שגורם לי לחשוב שאין פה עניין של דעות קדומות אלא פשוט איך שהדמות נבנתה לאורך השנים. אך שוב זה סיפור של ביצה ותרנגולת.
נכון יכלו לבנות את זה בצורה שונה אבל בגדול הם בכלל לא חשבו על זה בהתחלה. הסדרה גם הייתה אמורה להגמר לפני איזה עונה או שניים שקולסון עדיין חי.
זה הדבר הנכון לעשות גם מבחינה מקצועית.
למיי יש, בפער גדול מהאחרים, את הוותק והניסיון הכי גדולים בשילד. יש לה את הקשר הכי ארוך עם הדירקטור הקודם. היא הייתה צריכה להיות המועמדת הראשונה לתפקיד, והיא הייתה צריכה לסרב אקטיבית בשביל להעביר את זה למישהו אחר.
אחת מסדרות גיבורי העל הכי טובות על המסך
(סקירה שפרסמתי בבלוג שלי בפייסבוק, וכיוון שכשהתחלתי לכתוב אותה היא היתה מיועדת לכאן – ראו בתגובה הראשונה כאן בעמוד – אז אני שם כאן את כולה, ולא רק טיזר עם קישור למקור).
עם צאת הסרט 'הנוקמים' לפני שש שנים, כשנדמה היה שההייפ לא יכול להיות גבוה יותר (כמה תמימים היינו אז…), הוכרזה סדרת הטלויזיה הראשונה ביקום של מארוול – סוכני שיל"ד. הסדרה, כך נאמר לנו, תעסוק בצוות של סוכנות הביון ועלילותיהם ברחבי תבל.
לא כל כך ידענו למה לצפות. ג'וס ווידון, שהיה אז בדרגת נביא לכל הפחות, אמנם כתב וביים את הפיילוט, אבל את המושכות העיקריות החזיקו אחיו הצעיר ואשתו (של האח), הבהחלט פחות מפורסמים.
ותשמעו, אמנם לקח לסדרה זמן להתניע, אבל אחרי שהיא צברה תאוצה – היא נעשתה לאחת מסדרות גיבורי העל הכי טובות שאפשר למצוא. ואפשר גם להרחיב את ההגדרה לסדרות גיקיות באופן כללי.
העונה הראשונה בהחלט לקחה את הזמן. כל פרק לא היה ממש קשור לקודמו, אלא הציג עוד אתגר שהצוות היה צריך להתמודד איתו. היה איזשהו חוט מקשר שהתברר אט אט, אבל אין ספק שהיתה תחושה מפוזרת קצת. רק בפרק שבע עשרה, אחד הטובים בתולדות הסדרה, המריאה הסדרה בבת אחת.
ואיזו המראה זו היתה. הסדרה זרקה את הצופים באחת לרכבת הרים רגשית, חזקה ומטלטלת, רצופה גילויים, הפתעות וסצינות פעולה לא רעות בכלל. מאותו השלב עד רגע זה ממש, חמש עונות לאחר מכן, קשה לי להזכר בתקופה שבה לא החזיקה הסדרה את צופיה בהתעניינות ובסקרנות.
בדיעבד, רבים מהקשרים שנטוו בפרקיה הראשונים של הסדרה קיבלו פייאוף לאחר מכן. חלק מרכזי בעלילת עונה 5, למשל, בנוי כולו על פרק אחד מהעונה הראשונה.
אבל העיקר הוא שגם הפרקים הפחות חשובים תרמו המון לביסוס החוזקה העיקרית של הסדרה – הדמויות והדינמיקה ביניהן. הדינמיקה הקבוצתית היא אחד מהמאפיינים שהפכו את סדרת סרטי 'הנוקמים' למה שהיא, והסדרה לקחה את הנקודה הזאת והשקיעה בה את כל הנשמה.
התוצאה היא סדרת דמויות עגולות ומעניינות אחת-אחת, כל אחת עם סיפור עמוק ורגשי שקל להתחבר אליו. כל חברי הצוות מרגישים לצופה כמו חברים טובים וותיקים, והדרמות הרגשיות שעוברות על כל אחת מהן, תופסות היטב ולא מרפות.
נכון שסדרת טלויזיה מעצם מהותה יכולה יותר להשקיע בפיתוח דמויות מאשר סרט רגיל שאורכו מוגבל, אבל לא חסרות דוגמאות לסדרות שממש לא עשו את זה נכון. חוץ מזה, 'סוכני שיל"ד' לא שוכחת לרגע שהיא סדרת גיבורי על, והיא מלאה וגדושה בסצינות אקשן ופעלולים מן השורה הראשונה. כן, כמו 'הנוקמים', שהשיאים הכי טובים שלהם היו כשהשילוב בין האפקטים והקרבות לרגש של הדמויות נעשה בצורה מספקת.
עוזר, כמובן, שרבים מהשחקנים עושים עבודה מעולה ממש. קלארק גרג, מינג-נה וון וקלואי בנט פשוט מעולים. צמד הדמויות פיץ-סימונס הוא ללא ספק העוגן הרגשי החזק ביותר של הסדרה, הרבה מאד בזכות הגילום הפנטסטי של איאן דה-קסטייקר ואליזבת' הנסטריידג'. אגב, דה-קסטייקר הוא לדעתי השחקן הטוב בסדרה, ואחרי שתראו מה שעשו עם הדמות שלו בעונה הרביעית ואת הפייאוף המטורף שנתנו לכך בפרק נוסף בעונה החמישית – תסכימו איתי.
הסדרה היטיבה גם בדרך כלל לספק נבלים משכנעים ואמינים. הקונפליקט הראשי בעונה השניה, למשל, הוא עמוק, מורכב וכואב לכל הצדדים. שווה להזכיר בהקשר הזה את השחקן קייל מקלכלן, שהביא בעונה זו תצוגת משחק שלא מהעולם הזה. גם בעונות האחרות היו הרשעים דמויות כתובות היטב ומאיימות במידה הראויה.
משהו נוסף שהסדרה עושה מצוין זה חקירת של תמות מורכבות בנפש האנושית: אהבה, נקמה, מנהיגות, סיפוק אישי, אמון בין חברים, ואפילו משמעות של חינוך הורי. היא מפרקת אותן בחוכמה וברגישות שוב ושוב, כל פעם מזווית חדשה ומעניינת יותר. העונה הרביעית, לדוגמה, עושה בית ספר לכל נושא "היום שבו רובוטים יקבלו מודעות עצמית". היה ניתן לחשוב שנושא כה שחוק לא יצליח לעבור מסך בצורה טובה, אבל אני מעולם לא הרגשתי טיפול כל כך טוב בענין הזה. הפרמיס הזה הוביל אגב למה שהוא הפרק הטוב ביותר בסדרה לדעתי ולדעת גולשי imdb, "שליטה עצמית" (עונה 4 פרק 15), שוידון האח כתב וביים בעצמו. יצירת מופת של דרמה שוברת לב משולבת בכוחות על ואקשן מעולה. המשך העונה הציג לנו לראשונה את הרעיון של "מה היה אילו", וכמות הפילוסופיה שניתן לכתוב על מה שנעשה שם סביב הנושא של 'מה קובע את מסלול חיינו' היא אינסופית.
דוגמה נוספת: חיזוי עתידות. החצי השני של העונה השלישית משחק עם הצופים כל כך, אבל כל כך טוב בהקשר הזה של מה ניתן לעשות אם ראיתי כבר מה עומד לקרות. פרק סיום העונה היה מצג מרהיב של כתיבה מתוחכמת ושנונה, תוך כדי פינג-פונג רגשי שמעביר את הצופים דרך סקאלה שלמה של תחושות.
מן הראוי לפרט בקצרה על הקשר של הסדרה לסרטי היקום הקולנועי. ניתן לסכם ולומר כך: שתי העונות הראשונות הציגו קשרים מובהקים של ממש ואף כללו הופעות אורח משמעותיות. ארועי 'חייל החורף' התניעו כמה מקווי העלילה המרכזיים של הסדרה. מהעונה השלשית הקשר ירד לאזכורים בלבד, כשרק מדי פעם צץ משהו חשוב יותר (יש להסכמי סוקוביה מ'מלחמת האזרחים' איזושהי השפעה מינורית על הארועים, אבל היא די שולית).
החל מסיום העונה החמישית, ששודר במקביל ל'מלחמת האינסוף', נזנח הקשר לחלוטין והיוצרים אף הודיעו כי קו העלילה של הסדרה לא יתעסק יותר עם מה שקורה בסרטים (הם אמרו כי אולי זה אחד העתידים האפשריים שראה דוקטור סטריינג'). מצד אחד, קצת חבל, אבל מצד שני, זה אפשר לסדרה להתפרע בעונתה השישית וללכת למקומות בלתי צפויים לחלוטין. כן, זה גם פרט ששווה אזכור: הכמעט מהפך שנעשה בעונה השישית שהסתיימה ממש עכשיו, בהחלט הצליח להפיח חיים מחודשים בסדרה שרבים הספידו (לא בצדק, אבל אחרי חמש עונות אני בהחלט רוצה שיפתיעו אותי).
אושר כבר רשמית שהעונה השביעית תהיה האחרונה, ופרק הסיום של עונה 6 בהחלט השאיר אותי עם פה פעור וציפיה קצרת-רוח להמשך. עד כה היוצרים סיפקו היטב את הסחורה, ושווה לכל גיק שחשש מאינפלציית סדרות גיבורי העל לשים את זמנו על הזהב הזה.
חמשת הפרקים האהובים עליי בסדרה:
"שליטה עצמית" (4:15)
"עלייה" (3:22)
"4,772 שעות" (3:5)
"אס.או.אס" (2:21,22)
"הדיל האמיתי" (5:12)
מה שקורה עכשיו לקראת סיום הסדרה הוא פסיכי
הסדרה הזו לא גומרת להפתיע. היא הביאה בעונה השביעית איום רציני כמעט משום מקום, ובנתה אותו כך שהמתח שלי לקראת שבוע הבא הוא ברמת 'סוף המשחק'. איזו פינאלה, וואו.
כמו שכתבתי במקום אחר באתר, אני ממש מקווה לפוסט מורחב אחרי סיום הסדרה. מגיע לה.
נפילת מתח
הסיום היה טוב, אבל לא מספיק.
מה שכן, כנראה בניתי ציפיות לא ראליות. רציתי ספקטקל ולא קיבלתי, והאמת שגם כמה מהלכים עלילתיים היו קלים מדי או מהירים מדי. אבל הסיפור של הדמויות – החלק הסופר-חזק של הסדרה – נסגר פשוט נהדר.
ועכשיו מגיעה ההתפכחות
שהיללת כמו מטורף סדרה שהיא די זבלונית ושייכת לעידן מיושן ונחות יותר של טלוויזיה. קורה לטובים מכולם (קרה לי עם אבודים, שלפחות מבוסס על רעיון מקורי והוא לא חלק מקרנבל המארווליאדה הדלוח)
הסדרה מצוינת ונמצאת כמה רמות מעל הסרטים הבינוניים שפונים למעריצים שרוצים בעיקר אקשן.
כמה דברים שלא אמרתי, וואו
תחשוב מה שאתה רוצה, אל תערב אותי בזה. אני לא אטרח אפילו לפרק את מה שכתבת, כי פשוט שמת לי מילים בפה. 'התפכחות'? פחחחחחח.
האם עכשיו לאחר שהסדרה נגמרה וקושרו כל האלמנטים שלה עם הmcu נזכה לראות ביקורת מקיפה על הסדרה והשפעתה על היקום של מארוול לטוב (נפילת שילד ועלית הידרה) ולרע (נושאת המטוסים וההתעלמות ממלחמת תאנוס)? וכן על העליות והמורדות של הסדרה ועל השחקנים עצמם?
או שנותר לנו רק לדבר על הסדרה בעמוד זה.
"קושרו כל האלמנטים שלה עם הMCU"? על מה אתה מדבר?
ולשאלתך, אני מקווה שהתשובה חיובית, כי זה לא תלוי רק בי. מכל מקום, כמה תגובות מעליך פירטתי בהרחבה רבה על חלק מהאלמנטים שרצית סקירה לגביהם.
אמנם הסדרה ניסתה בהתחלה להתכתב עם היקום ולבסוף התייאשה ואז פנתה לאפיקים אחרים.
אך בהחלט ניתנו שם מדי פעם גילויים על המתרחש מעבר ליקום עצמו.
כך לדוג' זכינו לקבל תשובה הגיונית עם מי פגי קרטר התחתנה בעוד שזה יצר סתירה בין סוף המשחק להסוכנת קרטר לראות דמויות ממשיכות ממקומות שונים.
וכמובן, שאלת המסע בזמן שנוצרת הן בסדרה זו והן בסוף המשחק והמשמעות של זה בהשפעה על העתיד.
מה הסגנון של העלילה?
יש תעלומה פרקית או רשע פרקי כמו ב-CSI, בונז, NCIS, אנג'ל עונה 1 ודומיהם?
מ2 וחצי עונות שצפיתי
כל פרק יש case of the week עם ארקים עונתיים (לפעמים יש קשתות של שניים- שלושה פרקים מחוברים)
בעיקרון לכל פרק יש נושא אבל בהחלט מעונה 2 יש עלילה ראשית
(ל"ת)
תודה, אז מתאים למי שלא אוהב סדרות
מבוססות עלילות מבוססות case of the week אבל כן אהב באפי ועל טבעי מעונות 2 והלאה רק בגלל העלילות העונתיות?
תלוי עונה
העונה הראשונה היא לגמרי case of the week, אבל היא בונה הרבה יסודות שלא כדאי לפספס.
העונה השנייה היא חצי חצי, ומהעונה השלישית ואילך זה די הופך להיות מבוסס עלילות עונתיות כשיש סיפורים בכל פרק בנפרד אבל הם לא העיקר