זה קורה כמעט בכל סרט, כשחושבים על זה: הארועים הקטנים שמעצבים את חייהם של הגיבורים. תמיד יש איזה קפה שנשפך, או אוטובוס שאיחר בדקה, או אחת ממיליון סיבות אחרות שגרמו לגיבור הסרט להיות בדיוק במקום הנכון בזמן הנכון כדי לפגוש את האישה שתשנה את חייו לנצח, או לפגוש במקרה את תאומו האבוד והעשיר, או להמצא בטעות רכון ליד גופה מדממת בסמטה חשוכה ולהסתבך במזימת ריגול בינלאומית. בתסריט טוב יש רק צירוף מקרים אחד כזה, שמתניע את העלילה, וכל השאר נובע ממנו באופן הגיוני. בתסריט גרוע הם קורים שוב ושוב, ובכל פעם מחדש העלילה משתנה, הגיבור ניצל ממוות או מסתבך בצרות עמוקות עוד יותר או מקבל מכות בביצים רק בגלל עוד צירוף מקרים בלתי סביר כזה. ולפעמים קורה שגם החיים האמיתיים עובדים על פי תסריט גרוע.
"משרד התיקונים", כפי שהסרט נקרא במקור, חושף את האנשים שאחראים לארועים האלה: אלה שעושים את השינויים הקטנים שגורמים לשינויים הגדולים. יש להם כח אדיר, הם מכוונים את העולם כולו, אבל הם לא נראים מרשימים במיוחד. בסך הכל חבורת בירוקרטים בחליפות וכובעים. הם טוענים שכל מה שהם עושים, הם עושים בשם התכנית הגדולה. אנחנו יודעים שהם בעצם סוכנים סמויים של התסריטאי.
מאט דיימון מגלם פוליטיקאי ישר ונאה במידה בלתי סבירה, שנתקל ב"מקרה" באמילי בלאנט, רקדנית אימפולסיבית, והקליק בינהם כל כך ברור שאפשר לשמוע אותו מהדהד בחדר. הם מחליטים להיות יחד אפילו אם אלוהים בכבודו ובעצמו יתנגד. הזוגיות של דיימון ובלאנט לא נמצאת בתכנית הגדולה של האנשים בכובעים, ויש הרבה דברים שהם יכולים לעשות כדי למנוע מהם להיות ביחד. אבל הזוג מתעקש ש-It was meant to be, גם כשמבהירים להם שזה לא.
לא מפתיע שהרעיון של ארגון חשאי על טבעי ששולט בחיים שלכם הגיע מפיליפ ק. דיק. דיק הוא ההשראה הישירה או העקיפה לרוב סרטי המדע הבדיוני ששווים משהו בעשורים האחרונים – "בלייד ראנר" , "זכרון גורלי" ו"דו"ח מיוחד" נותנים לו קרדיט, וסרטים אחרים, כמו "מטריקס" או "שמש נצחית בראש צלול" רק נראים כאילו הם מבוססים עליו. סרטי דיק נוטים להיות מתחכמים, מתוחכמים, פרנואידיים, מוזרים ומעוררי מחשבה. אבל הנה שתי מילים שמעולם לא חשבתי שאשתמש בהן כדי לתאר סרט המבוסס על כתביו של דיק: רומנטי וחמוד.
בכל סרט אקשן/מד"ב/מתח/ווטאבר חייבים להכניס עלילת משנה רומנטית, זה כנראה החוק, ובדרך כלל זה נראה כמו תוספת שנוצרה רק כדי לצאת ידי חובה. ככה וככה קורה, וחוץ מזה הם גם מתאהבים בדרך. אבל ב"משרד ההתאמה" זה לא המצב. העלילה תלויה בסיפור האהבה שבמרכזה, ואם הוא לא היה עובד, העלילה היתה נופלת. למזלנו, דיימון ובלאנט הם אחד הזוגות הכי מקסימים שראיתי בקולנוע מזה הרבה זמן. הם נחמדים כל אחד בנפרד, וכשהם ביחד קל מאוד להאמין שלכך הגורל ייעד אותם. אפילו כשהם נמלטים מהאמא של הקונספירציות, הסרט לא הופך להזיה הפרנואידית שהוא היה בקלות יכול להיות, אלא נשאר סרט טוב לדייטים.
אתם עלולים טיפה להתאכזב אם לפי תיאור הסרט ציפיתם ליותר פנטזיה.יש בסרט מעט אפקטים מיוחדים, וגם האלמנטים הפנטסטיים נראים יומיומיים. היישויות העל-טבעיות רבות העוצמה הם אנשים שעובדים במשרדים ובספריות משעממים למראה, מתווכחים על שטח השיפוט שלהם ודורשים טופס ירוק לפני שיוכלו להחתים כרטיס. האופן שבו הם מתניידים – יש להם דלתות מאוד יעילות – מביא כמה רגעים ויזואליים חביבים, אבל זה הכל.
כמעט כרגיל, הבעיה העיקרית שלי עם הסרט היא הסוף. הרעיון של הסרט מחזיק עניין יפה מאוד למשך משהו כמו שעה, אבל אז מתחיל להישחק, והסיום פתאומי ומאכזב. אם ה"תיקונים" הקטנים שנעשו עד עכשיו נראו כמו עבודה של תסריטאי מתאמץ, הסוף הוא דאוס אקס מאכינה לכל דבר, ולזה אין תירוץ. הסוף משתמש באחד הרעיונות הכי שנואים עלי בסרטים, ובכל זאת הוא לא הצליח לקלקל את הרושם הכללי מ"משרד ההתאמה" – שהוא סרט נעים וחמוד מאוד.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב)
יש ספר ישראלי בנושא כזה
מצרפי המקרים של יואב בלום ( http://www.diyphotography.net/light-traveling-with-a-bass-case)
לא קראתי אבל נשמע שזה עוסק באותו רעיון של קבוצה שאחראית על צירופי המיקרים
בדיוק על זה חשבתי
אבל הספר לא משהו, הוא לוקח רעיון גדול ונופל איתו- כל הרעיון של הספר הוא הזוג המאוהב, ונראה שכל השאר הומצא רק כדי להיות רקע. נורא התאכזבתי ממנו, אבל הסרט נשמע מעניין
כן, נכון
רק היה חבל לי על הרעיון.
נשמע כמו dark city
אבל פחות אפל…
כמו שנאמר קודם
הסרט החזיק אותי שעה, אח"כ נרדמתי…
לא כ"כ מסכים
לטענת הביקורת שלגבי אנשי משרד ההתאמות "אנחנו יודעים שהם בעצם סוכנים סמויים של התסריטאי". הממ…אולי דווקא כן, תלוי למי הכוונה ב"תסריטאי" :-)
אם נוציא לרגע את עניין ה"על טבעי" מהסיפור (כיוון שזה ממש לא הסיפור כאן – וגם לא "הקונספירציה"), הסרט חוזר לתמות העיקריות של "דוח מיוחד", אלא שבמקום לבחון אותן מזווית קרימינלית הוא בוחר הפעם בזווית הרומנטית. בסופו של דבר זו שוב השאלה של רצון חופשי מול גורל.
אחל'ה סרט – קצבי, ללא רגעים מתים, משוחק היטב, פסקול אפקטיבי ועדיין עם תסריט מעניין ומעורר מחשבות.
משעמם משעמם משעמם.
אולי הטריילרים אשמים בציפיות שלי לסרט מתח/רומנטי/על טבעי, אבל זו רק קומדיה רומנטית (בעצם, אפילו לא קומדיה) סתמית שתשכחו תוך כדי הצפיה הראשונה.
איך אפשר לראות את מאט דיימון שעה וחצי מדבר בנימוס ומקבל עליו את הדין מכמה פקידים? עד שנכנס כ"כ יפה לדמות הסוכן הקטלני, הוא חוזר למשבצת הדלוחה של היפיוף התמים והדביל? (אפשר היה לראות כל בחירה מטופשת שלו קילומטרים מראש).
מצטער, אבל אפילו בתור רומן חביב – אותי הסרט שיעמם לגמרי.
אני חשבתי שהדיונים הפסבדו-פילוסופיים בו היו לא רעים.
לא כי הם היו מעמיקים, אלא כי המסר שלהם היה די יוצא דופן (טוב, כמעט).
אני חשבתי שב"דוגמה" הציגו אותו המסר בצורה טובה יותר.
אמנם בוטה מדי, אבל לאין ערוך יותר מעניינת.
אני דווקא חושב שחוץ ממיוחדים הם היו גם מעמיקים ומעניינים.
הייתה נגיעה מעניינת בנושא שאני לא רגיל שמדברים עליו בסרטים. הסרט העלה שאלות לגבי בחירה חופשית – החיים שלנו מוכתבים לפי הנסיבות, לפי הגורל (דטרמיניזם חברתי) או שיש לנו היכולת לשלוט במה שקורה בחיים שלנו? אני לא מכיר סרטים שלקחו את הנושא הזה ודיברו עליו בצורה חד משמעית.
בסופו של דבר הסרט לא מוצלח במיוחד ורחוק מלהיות הברקה, ואני גם לא בטוח שאחזור לראות אותו שוב. אבל נחמד לראות שיש סרט שמתעסק בדברים קצת יותר עמוקים מהרגיל…
בדיליי של שלוש שנים, אבל תסלחו לי…
הם בכל מקום M.I.B
אלו הם גברים בשחור הם שומרי החלל.אלו הם בני אדם מהעתיד שבהרבה יותר מתקדמים מהאדם הפרימיטיבי והאלים.זהו בעצם סרט שהרבה אומץ דרוש לעשותו והסרט עצמו שופך למעשה אור בפעם הראשונה על קצה הקרחון של האמת.סרט נחמד ויפה אם כי גודל הציפייה כגודל האכזבה כי למעשה צפיתי לראות יותר צדדים אפלים של הנבלים האלו שנקראים הפראטים ובסרט מנסים להציג אותם כביכול כטובים זהו דיסאינפורמציה ותעמולה.
כל מילה בסלע.
(ל"ת)
קונספירצית החרבוזון סוף סוף נחשפת
(ל"ת)
והכל רק בגלל שגוגל+ לקחו לתנובה את הבית מהקוטג'?
(ל"ת)
לא, זה בגלל שחרב דמוקלס מתהפכת מעל תיבת הפנדורה שלנו.
(ל"ת)
אז איך אמרתם קוראים להמבורגר קוורטר-פאונדר אצל האצטקים?
כמה פעמים צריך לומר לך: אין המבורגר קוורטר-פאונד אצל
האצטקים.
הם משתמשים בשיטה העשרונית.
Nezahualpilli with cheese
(ל"ת)
מאד אהבתי.
סרט מדהים. מאד אהבתי אותו – ובמיוחד את הסוף הקולע והמרגש, שכרגיל מבקרי קולנוע "מקצועיים" מתקשים להבינו. מאד התרגשתי והתחזקתי. מהסרטים הטובים ביותר. ודאי אראה אותו שוב ושוב… תודה :)
אפשר הסבר לגבי מה היה קולע ומרגש בסוף?
(ל"ת)
רקדנית ובן זוגה נמלטים מאנשים מסתוריים בחליפות
"זה הכל אהבה" הוא סרט מוזר ולא מוצלח מהבמאי של 'החגיגה' הדני, שממש לא דומה ל"נגד כל הסיכויים".
הטריילר לעומת זאת נראה כמעט כמו רימייק, לפחות בעיני:
http://youtu.be/0MxquUjCTi4
הסרט הזה העביר לי את הזמן מהר ובכייף.
(ל"ת)
סרט פרווה
ציפיתי למשהו יותר אפי ומרתק, קיבלתי סרט קטן ואינטימי, לא דבר רע לכשעצמו.
ובכל זאת, הקיטש חוגג, אין סערות עלילתיות אמיתיות והסרט נותר זניח למדי למרות החמידות הכללית
שורה אגדשלו
למרות מה שכתוב כאן ובדף הסרט, שורה אגדשלו _לא_ משחקת בו.
נראה שהיא צולמה לתפקיד היו"ר, אבל זה נשאר על רצפת חדר העריכה.
היות ואני לגמרי מקבל אותה בתור הגרסה הנשית של מורגן פרימן, אני תוהה אם יש אי שם להשיג את הסצינה הזו.