שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.

אדם שמת חוזר כרוח רפאים לבית מגוריו בניסיון להתחבר מחדש לאשתו. וב"רוח רפאים" אני מתכוון ל"אדם עם סדין ושני חורים".

אורך: 1:32

תאריך הפצה בארה"ב: 07/07/2017

בימוי

דייויד לאורי

תסריט

דייויד לאורי

משחק

קייסי אפלק
רוני מארה

כתבות העוסקות בסרט זה

• טילדה סווינטון מדברת על חלומות של חזירים (וטריילרים אחרים) 68 תגובות וידאו 2.5.2017

12 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

1. 2

   ראיתי איתן ב-25/09/2017 09:35

   ראיתי

   איתן

   פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 9:35

   הייתי השנה בחופשה בחו"ל, ויצא לי לצפות בסרט הזה. בפירוש אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה. חידתי, לא ממש ברור, אבל מכשף ומרגש. והתקציר לא ממש נכון. הרוח לא חוזרת בנסיון להתחבר עם אשתו. הוא פשוט שם, מביט, לא אומר מילה, מסתכל על מה שקורה (הסצינה היחידה בה הוא "מדבר" בתור רוח היא כשהוא מחליף שניים-שלושה משפטים בטלפתיה עם רוח מהבית השכן. המשפטים נכתבים בכתוביות על המסך). סרט מאתגר, אבל לגמרי התחברתי למחשבה של דיוויד לאורי.
   אגב, יש בסרט הזה את הסצינה הכי טובה שראיתי השנה – סצינה שבה רוני מארה המתאבלת על מות אהובה חוזרת הביתה, מוציאה פאי מהמקרר, ואוכלת את כל הפאי. בשוט אחד ארוך.

   2

   עידו הלמן, אדון האופל ?

   הגב
   • הוא לא מדבר, נכון קרקר כפול ב-25/09/2017 10:20

     הוא לא מדבר, נכון

     בתגובה אל

     קרקר כפול

     פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 10:20

     אבל ממה שהבנתי, הוא לחלוטין מנסה להבין אותה, להתחבר אליה וליצור איתה קשר. הוא לא יכול לעשות זאת והוא מוגבל מאוד כרוח, אבל הוא לא סתם חוזר לבית שלו – יש לו איזה משהו שהוא לא לחלוטין פתור עם עצמו וזה בעיקר עובר דרכה.

     או, נו, ככה אני הבנתי את הסרט. אפשרי בהחלט שבעצם הכל הוא מטאפורה למשהו אחר.

     ?

     הגב
     • פרשנות שלי איתן ב-26/09/2017 12:17

       פרשנות שלי

       בתגובה אל

       איתן

       פורסם ספטמבר 26, 2017 ב 12:17

       הסרט הזה חידתי, ופתוח לפרשנויות רבות. ניסיתי להסביר מה אני הבנתי ממנו בבלוג שלי (כאן). ואגב, גם "דב בריגסבי" שהוזכר כאן בשרשור הוא סרט נהדר בעיניי, אבל אחר. "בריגסבי" הוא סאנדאנס קלאסי (מהצד הטוב של העניין). "סיפור רפאים" הוא יותר ארט-האוס. שניהם יפהפיים בעיניי.

       ?

       הגב
2. 1

   אני חושב שזה הופך לקלישאת אינדי- dv ב-25/09/2017 18:54

   אני חושב שזה הופך לקלישאת אינדי-

   dv

   פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 18:54

   סרט מציג אלמנט טיפשי/ילדותי/קווירקי/מוזר ו"כנגד כל הסיכויים" משתמש בו כדי לספר סיפור בוגר, מרגש ובעל רבדים.

   הבעיה שלי עם הסרט לא נובעת מההיכללות של הקלישאה הזאת לבדה (הסדרה האהובה עליי כרגע היא בוג'אק הורסמן, שעושה בה שימוש נרחב מאד), אלא מכך שהוא כל כך מפחד שהקהל לא יבין כמה הוא בעצם עמוק-למרות-שיש-בו-איש-עם-סדין, שהוא לוקח על עצמו להסביר מה הפואנטה שלו באופן שאינו משאיר שום מקום לפרשנות או לחשיבה.

   ואני הרגשתי ככה עוד לפני שהגיע מונולוג של 10 דקות באמצע הסרט שהסביר בדיוק מה הפואנטה שלו.

   1

   גיל דנינו ?

   הגב
   • ...מי הסרטים האחרים? קרקר כפול ב-25/09/2017 19:18

     ...מי הסרטים האחרים?

     בתגובה אל

     קרקר כפול

     פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 19:18

     כלומר, אני לא מצליח לכלול אותו בקטגוריה כמו נניח "פרנק" או "הדוב בריגסבי" כי הם יותר אינדי-סאנדנס והוא יותר אינדי-ארט-האוס ובז'אנר האינדי-ארט-האוס אני לא מצליח לחשוב על עוד סרטים. על איזה סרטים אתה חושב?

     ?

     הגב
     • אני חושב שהוא יותר אינדי-סאנדנס מאשר אינדי-ארט-האוס dv ב-25/09/2017 19:27

       אני חושב שהוא יותר אינדי-סאנדנס מאשר אינדי-ארט-האוס

       בתגובה אל

       dv

       פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 19:27

       יש בו אלמנטים של ארט האוס, ואני בטוח שהוא רוצה למתג את עצמו ככזה, אבל יש לו יותר במשותף עם "פרנק" או "הדב בריגסבי" מאשר עם ז'אנר הארט האוס.

       בנוגע לסרטי ארט האוס מובהקים, אני חושב ש"ספרינג ברייקרס" בערך נכנס לקטגוריה הזאת.

       (אגב, אני מניח שזה מובן מאליו שעצם העובדה שהסרט הזה באמת הוקרן בסאנדנס לא הופך אותו אוטומטית ל"אינדי-סאנדנס")

       ?

       הגב
       • לא יודע, הוא בהחלט לא מאתגר לצפייה יותר מדי קרקר כפול ב-25/09/2017 19:32

         לא יודע, הוא בהחלט לא מאתגר לצפייה יותר מדי

         בתגובה אל

         קרקר כפול

         פורסם ספטמבר 25, 2017 ב 19:32

         אבל יש בו איזה סצנת אחת יותר מדי של "חמש דקות של רוני מארה אוכלת פאי ללא שום פואנטה חוץ מזה שזה הפואנטה אתם מבינים זה הפואנטה" בשביל להוציא אותו מאיזור החמידות-נגישות שהשניים האחרים היו בו וזה… פחות. למה אתה רואה אותו יותר מחובר ל"פרנק" מאשר לארט-האוס, ואולי השאלה היותר טובה היא מה אתה מגדיר ארט האוס בעצם?

         ?

         הגב
         • 2

           רבקה שחם ב-30/09/2017 17:53
           בתגובה אל

           רבקה שחם

           פורסם ספטמבר 30, 2017 ב 17:53

           אובדן וכאב עמוק מולידים תחושת ריקנות עצומה. בולמוס אכילת הפאי עד תחושת קבס הוא נסיון למלא ריקנות זאת. סצנה מדהימה.

           2

           omer, אדון האופל ?

           הגב
   • תגובה שמכילה ספוילר לקלים מאוד לסיפור רפאים מאת גיל דנינו
     ספוילר לקלים מאוד לסיפור רפאים

     התגובה של הרוח לנאום הזה זו הביקורת שלי לסרט

     בתגובה אל

     גיל דנינו

     פורסם דצמבר 21, 2023 ב 12:02

     זה מרגיש שהנאום הזה נועד לעצבן אותך בכוונה.

     ?

     הגב
3. תגובה שמכילה ספוילר ל'סיפור רוחות' 'המסע המופלא' מאת yair_ca24
   ספוילר ל'סיפור רוחות' 'המסע המופלא'

   סרט מופלא

   yair_ca24

   פורסם אוקטובר 18, 2017 ב 17:09

   2017 מתחילה להתברר כשנה קשה במיוחד. טובה מאוד, אבל שנה שמתעסקת רבות ואולי אפילו יותר מבד"כ (או אולי זאת הרגשתי בלבד) באבדן. הסרטים שעשו את זה ('1945', 'פוקסטרוט', 'להרוג איל קדוש', 'קיץ 1993' ועכשיו גם 'סיפור רוחות'), לא רק שעשו את זה בצורה מבריקה ומצוינת, אלא הם פשוט הסרטים הכי טובים, לדעתי, של יבול 2017 עד עכשיו. (כשגם סרטים פחות טובים כמו 'מז"ל טוב' 'זה' ו'געגוע' למשל עסקו בנושא הזה)
   דיוויד לאורי כבר עשה סרט מרתק בעבר שתורגם ממש ממש אבל ממש גרוע ('נאהבים מחוץ לחוק') וכבר בסרטו הקודם, השליטה שלו במדיום, האווירה, הרעיונות ובעיקר היופי שהיה שם בכל פריים ופריים גרמו לו לקבל השוואות לטרנס מאליק ולי לזכור את שמו ולחכות לכל מה שהוא יעשה בעתיד. (למרות שהסרט עצמו היה לי קצת מוזר וקשוח מידי והיו לא מעט נקודות חלשות)
   הפעם הוא חוזר, ביחד עם שני השחקנים הראשיים מהסרט הקודם, ועושה סרט שכמעט אין לי מילים רעות להגיד עליו. לא מדובר בסרט לכל אחד, יש בו סצנות סטטיות ומאוד ארוכות בלי יותר מידי התרחשויות, כשבכללי לסרט הזה אין יותר מידי עלילה. יש בו הרבה אבדן וכאב.

   קייסי אפלק ורוני מארה הם זוג צעיר ומאוד פוטוגני. השניים צוחקים ושמחים, אך קצת מפחדים כשהם עומדים בפני מעבר דירה. מעבר לחששות הרגילים, קולות מוזרים בוקעים מקירות ביתם, בערך אותם קולות שאנו מדמיינים באמצע הלילה, כשהמקרר פתאום חורק, ספר פתאום נופל או משהו בסגנון, נותן לנו מעין תחושה שאנחנו לא לבד.
   הסרט נפתח כשהשניים צוחקים ומדברים על פתקים בקירות שדמותה של מארה השאירה בפעם הקודמת שהיא עברה דירה, פתקים שהיא חשבה שיזכירו לה את חייה בבית הקודם, אך מעולם היא לא חזרה לקרוא אותם.
   לאחר מכן הם שוכבים במיטה ומתעוררים בבהלה כשהפסנתר שלהם מחליט לעשות רעש מוזר. השניים חוזרים למיטה ובשוט ארוך וסטטי פשוט מתחבקים.

   בבוקר למחרת, דמותו של קייסי אפלק נהרגת בתאונת דרכים.
   לאחר שדמותה של רוני מארה מזהה את הגופה ויוצאת מחדר הגופות, (דמויות, כי אני לא חושב שהיו לשתי הדמויות האלו שמות במהלך הסרט, לפחות לא שאני זוכר) הגופה זזה מתחת לסדין, קמה מן המיטה וצועדת ברגליה, בדרך איטית ויפיפיה, חזרה לביתם של הזוג.
   לסדין הלבן פתאום יש שני חורים לעיניים והוא פשוט עומד שם, לצד אשתו לשעבר שלא מבחינה בו, מסתכל עליה וצמא לו ולה.
   מה אנחנו רואים מול עיננו זה בעצם אבדן, שכול. רוני מארה, חד משמעית בסצנה הכי טובה בסרט, מנסה למלא את החלל בעזרת עוגה. והיא חותכת ואוכלת וחותכת ואוכלת ומוציאה את כל הכאב על עוגה. ושוב, בסצנה סטטית ומאוד ארוכה, רוני מארה פשוט קורעת לנו את הלב.
   לאחר מכן, אנחנו הצופים ורוח הרפאים מתבוננים בבחורה המסכנה שרק מנסה לחזור לתלם, להמשיך לחיות את חייה, אולי גם למצוא אהבה חדשה בלית ברירה, כשמה שבעיקר עומד באוויר זאת תחושות ההחמצה והפספוס. זה נורא ואיום.
   בסופו של דבר, הבחורה לא מוותרת על מעבר הדירה ומשאירה את רוח הרפאים לבדה בבית העצוב, אך לא לפני שהיא משאירה פתק בתוך אחד מקירות הבית.
   רוח הרפאים מחטטת בקירות ומתחילה לגלות ולפגוש את אותם אנשים שחיו בבית הזה, על כל השינויים שעבר לכל אורך הדורות ובעצם לוקחת אותנו למסע מופלא, לא לינארי, בים הפתקים שממלאים את קירות הבית.

   לאורי כתב וביים פה סרט שאין בו דמויות ולכן גם מתאים שאין בו שמות, אלא רק רוחות רפאים. למעשה, האנשים היחידים שמוזכרים בשמותם, הם אנשים שכתובים על פתקים. בין אם זה בחורה שמשאירה פתק לצד עוגה במציאות או בין אם זה משפחה מקסיקנית שרוח הרפאים 'פוגשת' בתוך הקירות.
   אני לא יודע אם רוח הרפאים מנסה להישאר בעולם ולחזור לאהבה הגדולה שלה בכל מחיר, למרות שכבר נהרגה. אני חושב שהסרט פשוט מנסה לתאר סוג של מציאות קיימת. מציאות בה האנשים הקרובים אלינו לעולם לא עוזבים אותנו באמת. מציאות בה הבית שאנו בונים, ולא משנה מה קורה לו, מכיל בתוכו את כל מה שעברנו. מציאות שהרעשים המשונים שאנחנו נוהגים לשמוע מקבלים משמעות שונה לגמרי.
   נכון שיש סצנה ארוכה במהלך הסרט (גם היא מצוינת בעיניי) שמסבירה כל מיני רעיונות שיכולים לעלות מתוך הסרט, אבל סצנת הסיום שלו, ביחד עם לא מעט רגעים לא ברורים (או לפחות רגעים שאני לא הבנתי, כמו הקטע עם האורות, הצבעים המתחלפים של הרכבים והסצנה של זריקת הצלחות) שמשאירים פתח לפרשנויות רבות שיכולות לעלות מהסרט הנפלא והמבריק הזה.
   הסרט הזה הזכיר לי שני סרטים אחרים. הסרט הראשון הוא 'הרס' של ז'אן מארק ואלי, שהיה בעצם מיליון דימויים ומטפורות לאיך הרס יכול להיראות ואולי אמור להראות בחייו של אדם שאיבד הכל (גם שם מדובר בתאונת דרכים)
   והסרט השני, שהכי התחבר לי עם הסרט הזה, הוא 'המסע המופלא' האדיר של מיאזאקי ובעיקר סצנת הרכבת המתרחשת בו.
   בסרטו של מיאזאקי, ילדה קטנה המנסה להציל את הוריה שהפכו לחזירים, אך בעצם סה"כ מנסה לצלוח מעבר דירה, מוצאת את עצמה לקראת סוף הסרט באמצע נסיעה ברכבת.
   בתחילת הסרט, היא לא רוצה לעזוב את ביתה, את החברים והזיכרונות שלה. היא רוצה להישאר במקום הבטוח, בו הכל ברור. (לא סתם העולם בו הסרט מתנהל הוא עולם הפוך והזוי לגמרי) והמסע המופלא שהילדה עוברת במהלך הסרט מלמד אותה להצליח להתקדם ולהמשיך הלאה אך לא לשכוח מאין היא באה ומה הן אותם דברים עליהם היא הולכת לבנות את ביתה החדש, לא לשכוח. מלמד אותה לנסוע ברכבת. בסצנה הזאת, ברכבת, היא מוקפת ברוחות רפאים. (למעשה רוח רפאים אחת הובילה אותה לשם מלכתחילה) מוקפת באנשים חסרי פנים שמלווים אותה בנסיעה, בהתקדמות שלה קדימה. רוחות רפאים שבמהלך הנסיעה יורדים כל אחד בתחנה שלו.
   בשני הסרטים האלו מדברים על חשש מפני מעבר דירה ובשני הסרטים האלו יש רוחות רפאים שמלווים את הדמויות. אני חושב שהשוואה לסרטו של מיאזאקי גם יכולה להעלות סוג של פרשנות לסוף הסרט (אך באמת חבל לתת רק כיוון אחד שיש כל כך הרבה דרכים לפענח את הסרט הזה.)
   לכולנו יש רוחות רפאים שאנו סוחבים איתנו לכל מקום, אני חושב שהסרט מדבר על הצורך בלדעת לשחרר, לתת לזיכרונות ולכאב לעטוף אותך ודרכם להצליח להתקדם קדימה, כשהם בסופו של דבר נשארים מאחור, בקירות של הבית שנטשת. יש לנו רצון להשאיר משהו בעולם הזה שיישאר לנצח נצחים, ואנו יודעים שאין לנו שום סיכוי להצליח לעשות את זה, ודווקא הידיעה הזאת היא מה שמשום מה גורם לנו להמשיך לנסות. להמשיך ליצור. שיר, ספר, סרט, בית או ילדים. נעשה הכל כדי שנזכר בעולם, וכשנבין שיש מי שזוכר אותנו, יש מי שבאמת גורם לנו להמשיך להתקיים, יש לנו פתק בקיר, רק אז נהיה מוכנים להמשיך הלאה ולהיעלם.
   לדעתי ההחלטה להציג את רוח הרפאים בעיצוב הכי פשוט וילדותי שיכול להיות, שכל ילד מדמיין, היא הברקה. כי אנחנו עוסקים בזיכרונות, בנוסטלגיה והעיצוב הזה מתאים לרעיון הזה מאוד.
   בכל מקרה, עבורי הצפייה ב'סיפור רוחות' הייתה חוויה נהדרת. הרבה כאב, הרבה רעיונות טובים (ביחד עם הכאב שבאבדן הוא גם מדבר על בניית בית, ילודה, זיכרונות והמקום שלהם בחיינו), משחק מעולה, צילום נהדר והמון חידתיות שלרוב נשארת עמומה כמו כל המנורות בסרט.
   אבל בעיקר מדובר פשוט בסרט נפלא ומאוד חכם. מאוד.

   1

   עידו הלמן ?

   הגב
4. סרט יפה רתם הדיקטטור-R ב-29/01/2018 13:53

   סרט יפה

   רתם הדיקטטור-R

   פורסם ינואר 29, 2018 ב 13:53

   החיפוש של הדמות הראשית היה מרתק.הסרט משחק מאוד יפה עם הקשר של הדמויות לבית.בסצינת הדיאלוג הארוכה חששתי שהסרט הולך להיות דידקטי אבל לשמחתי הסוף נשאר עמום ופתוח לפרשנות.לפחות לתחושתי.סרט מאוד עדין עם המון אהבת אדם.מפתיע כמה שהוא מזכיר לי את אמא של ארונופסקי אף על פי שהם לחלוטין הפוכים בסגנון ובטון

   ?

   הגב
   • 4

     לשניה קצרה תהיתי הפונז ב-30/01/2018 05:23

     לשניה קצרה תהיתי

     בתגובה אל

     הפונז

     פורסם ינואר 30, 2018 ב 5:23

     איפה לעזאזל הכרת את אמא של ארונופסקי.

     4

     omer, רתם הדיקטטור-R, אדון האופל, Aldo raine ?

     הגב