זה הפרמיס של הסרט?! זה דבר דוחה ומגעיל מצד הגיבורים האלה לעשות. ברור שזה נחמד לחגוג ביום הולדת עצמה את העובדה שהוא יכול לקנות בעצמו אלכוהול, אבל לא עושים כאלה דברים בלילה שלפני מבחן! שיחכו יום אחד. ביג דיל. רק בגלל העלילה המפגרת הזאת אני לא אראה את הסרט (למרות שהטריילר היה נחמד).
אבל מה שמתואר ב"הנגאובר" לא מתקרב אפילו לרמות הטיפשות וחוסר האחריות שמתוארים בפרמיס הזה. הם לא עשו משהו רע פר-סה: הם תכננו לעשות מסיבת רווקים מטורפת עם המון אלכוהול ושטויות, שהשתבשה לחלוטין, בגלל שזאק גליפיאנקיס שם להם סם אונס במשקה (והוא אפילו לא נחשב בתור חבר, סתם בתור מישהו שנדבק אליהם והם לא אומרים כלום מתוך רחמים). בסופו של דבר הם באמת יצאו מאוד חסרי אחריות, אבל לא באשמתם, אלא באשמת הדמות של גליפיאנקיס. ב"21+", לעומת זאת, הם מוציאים את חבר שלהם ללילה של אלכוהול וטירוף כשבבוקר שלאחר מכן הוא צריך לגשת למבחן סופר חשוב. זה לא דוחה או מגעיל, בעצם – זה סתם טיפשות וחוסר אחריות.
לוקחים כמה שחקנים צעירים, גרועים ובעיקר – זולים
מוסיפים 10000000 בדיחות מיניות
קמצוץ של תסריט גרוע שמורכב מכמה שיותר דברים שקשורים לסקס סמים ודברים שכתובים על כדורים שפרות ים מגלגלות במים (חובבי סאות'פארק, אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון)
כוסיות. הרבה הרבה כוסיות.
נמאס לכם מסרטי מסיבות פרועים? כאלה על כמה חברים אהבלים שעושים שטויות? כאלה על מסיבות שיוצאות מכלל שליטה ובד"כ נגמרות בכך שהאוטו בתוך הבריכה? אז תתכוננו ל…מסיבה ממוצעת. הלהיט של הקיץ.
והוא פשוט מנסה להיות בדיוק מה שחובבי הז'אנר (אם יש כאלה) מצפים ממנו, בכך שהוא מחקה כל סרט קולג' וסרט מסיבות שהיה אי פעם. לא חסרים חיקויים לסרטים פופלאריים מז'אנר מסויים, אבל הכותבים לא מכניסים טיפה של מקוריות לסרט, עד שמספיק שראית את HANGOVER פעם אחת כדי לדעת מה יקרה ב20 הסצינות הבאות. הסרט לא מנסה להעביר מספיק פרטים על הדמויות בשביל שיהיה לנו אכפת: מציגים את האיש המטומטם החסר אחריות, הבוגר האחראי החכם, הזה שיש לו יומולדת וחייב להיות במקום חשוב למחרת, וישר עוברים למסיבה שכמובן תכלול כמה ציצים חשופים, הרבה אלכוהול וכמה סצינות שיגרמו לכל זכר באולם להתפתל מכאב, בסרט כזה בדרך כלל בונים על בדיחות, אבל גם הבדיחות האלה היו כל כך לא מצחיקות ולפעמים גם מעציבות.
הסצינות הכואבות, הבדיחות הלא מצחיקות, העלילה הידועה מראש, והסיום הכל כך מעצבן, מטומטם ולא נגמר שגורם לך להתחרט על הרגע שנכנסת לאולם ועברת את כל הסיוט הזה, כל אלה הם כלום לעומת הדמות הנקראת "מילר". מילר משוחק על ידי מיילס טלר, שחקן שעל פי ימד"ב, משחק בעיקר בסרטי המסיבות האלה, כדוגמת פרוג'קט אקס. הכותבים ניסו שמילר יהיה מין ערבוב של זאק גליפיאנקיס מהנגאובר ושל סטיפלר מאמריקן פאי, ויעמוד על המשבצת של המטומטם שהכל קורה בגללו. אבל מילר הוא לא אף אחד מהם. אין לו את התמימות של הדמות של גלפיאנקיס שהיא הסיבה לעלילה של הנגאובר, ואמנם יש לו את הרוע של סטיפלר שיעשה הכל על מנת להשיג בחורה גם אם זה אומר לדפוק את החבר הכי טוב שלו, אבל הוא ממש לא מצחיק כמו סטיפלר.
שום דבר בסרט הזה לא קורה מתוך צירוף מקרים, הכל קורה בגלל מילר, אבל הסיבות הכל כך מטומטמות שמונעים מהבעיה העיקרית של הסרט להיפתר, להחזיר את ג'ף צ'אנג הביתה, כל כך לא מצחיקות וכל כך חוזרות על עצמן (המוטיב של הסרט היה שהם מוצאים את ג'ף צ'אנג, מחפשים את הבית שלו, עוצרים כדי להיכנס למסיבה, מאבדים את ג'ף צ'אנג והכל חוזר חלילה), שהם כבר מתחילות לעצבן. מילר הוא דמות הרבה יותר מעצבנת מהדמות של גליפיאנקיס, ואולי הדמות הכי מעצבנת שהייתה מעולם.
הסרט הזה כל כך עיצבן אותי שאפילו שבאתי עם ציפיות מאוד נמוכות לגביו, התאכזבתי. אני מניח שגם אחרים התאכזבו כי עוד לא עבר שבוע מאז שהוא הופץ בישראל, והאולם היה ריק חוץ ממני וכמה חברים שבאו איתי, אז אני מניח שיורידו אותו מוקדם מהצפוי.
לא לקחתי את הסרט ברצינות, לא באתי עם ציפיות, באתי עם חברים ובגישה נכונה.
הסרט עובד,והוא מאוד מצחיק. אני לא מסכים עם הביקורות מעלי כי לדעתי סרטים מהסוג הזה לא צריכים
לקחת ברצינות, הוא מלא במסרים דפוקים (הדרך היחידה להנות היא להשתכר ואי אפשר למצוא הנאה בחיים
של עבודה מסודרת. כן) והעלילה צפויה מקילומטר. אבל עדיין זה מצחיק וזה עשה מה שסרט מהסוג הזה צריך לעשות
העביר לי שעה ומשהו בצורה כיפית וסיפק חומר לדבר עליו אחר כך. בקיצור – אל תהיו כאלה כבדים.
רגע, מה?!
זה הפרמיס של הסרט?! זה דבר דוחה ומגעיל מצד הגיבורים האלה לעשות. ברור שזה נחמד לחגוג ביום הולדת עצמה את העובדה שהוא יכול לקנות בעצמו אלכוהול, אבל לא עושים כאלה דברים בלילה שלפני מבחן! שיחכו יום אחד. ביג דיל. רק בגלל העלילה המפגרת הזאת אני לא אראה את הסרט (למרות שהטריילר היה נחמד).
כל ז'אנר ה"סרטי מסיבה" הזה
(שכולל גם את "הנגאובר" ו"פרוג'קט X") מבוסס על "חברים" שעושים אחד לשני דברים דוחים. אני לא ממש מבין את זה.
זאת התלונה הכי מוזרה ששמעתי על סרט אי פעם
(ל"ת)
לפי הטריילרים הייתי בטוח
שלסרט קוראים "ג'ף צ'אנג".
בכל מקרה, זה נראה דבילי ביותר ואין לי כוונה להתקרב לזה.
הז'אנר הכי גרוע
בקולנוע!
לוקחים כמה שחקנים צעירים, גרועים ובעיקר – זולים
מוסיפים 10000000 בדיחות מיניות
קמצוץ של תסריט גרוע שמורכב מכמה שיותר דברים שקשורים לסקס סמים ודברים שכתובים על כדורים שפרות ים מגלגלות במים (חובבי סאות'פארק, אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון)
כוסיות. הרבה הרבה כוסיות.
ושמים פה קיא, שם זרע, ודוחפים עירום איפה שאפשר.
כל מה שנותר לי לשאול זה איך. ולמה. למה?!
וגם
שיכורים שעושים שטויות.
פרות ים
1+ רק בגלל רפרנס לסאות'פארק
איזה?
אני רואה סאות'פארק ולא שמתי לב.
אוקיי,
הבנתי שהאזכור הוא בתגובה הקודמת שלי. יצאתי מפגר.
כי זה מוכר?
רעיון מהפכני:
נמאס לכם מסרטי מסיבות פרועים? כאלה על כמה חברים אהבלים שעושים שטויות? כאלה על מסיבות שיוצאות מכלל שליטה ובד"כ נגמרות בכך שהאוטו בתוך הבריכה? אז תתכוננו ל…מסיבה ממוצעת. הלהיט של הקיץ.
מעולה.
(ל"ת)
למה הז'אנר הזה עדיין קיים?
האם זה באמת כל כך משתלם כלכלית?
אישית, אם הייתי במאי קולנוע, אפילו ממש נואש, לא הייתי עושה סרט כזה.
ראיתי את הסרט אתמול
והוא פשוט מנסה להיות בדיוק מה שחובבי הז'אנר (אם יש כאלה) מצפים ממנו, בכך שהוא מחקה כל סרט קולג' וסרט מסיבות שהיה אי פעם. לא חסרים חיקויים לסרטים פופלאריים מז'אנר מסויים, אבל הכותבים לא מכניסים טיפה של מקוריות לסרט, עד שמספיק שראית את HANGOVER פעם אחת כדי לדעת מה יקרה ב20 הסצינות הבאות. הסרט לא מנסה להעביר מספיק פרטים על הדמויות בשביל שיהיה לנו אכפת: מציגים את האיש המטומטם החסר אחריות, הבוגר האחראי החכם, הזה שיש לו יומולדת וחייב להיות במקום חשוב למחרת, וישר עוברים למסיבה שכמובן תכלול כמה ציצים חשופים, הרבה אלכוהול וכמה סצינות שיגרמו לכל זכר באולם להתפתל מכאב, בסרט כזה בדרך כלל בונים על בדיחות, אבל גם הבדיחות האלה היו כל כך לא מצחיקות ולפעמים גם מעציבות.
הסצינות הכואבות, הבדיחות הלא מצחיקות, העלילה הידועה מראש, והסיום הכל כך מעצבן, מטומטם ולא נגמר שגורם לך להתחרט על הרגע שנכנסת לאולם ועברת את כל הסיוט הזה, כל אלה הם כלום לעומת הדמות הנקראת "מילר". מילר משוחק על ידי מיילס טלר, שחקן שעל פי ימד"ב, משחק בעיקר בסרטי המסיבות האלה, כדוגמת פרוג'קט אקס. הכותבים ניסו שמילר יהיה מין ערבוב של זאק גליפיאנקיס מהנגאובר ושל סטיפלר מאמריקן פאי, ויעמוד על המשבצת של המטומטם שהכל קורה בגללו. אבל מילר הוא לא אף אחד מהם. אין לו את התמימות של הדמות של גלפיאנקיס שהיא הסיבה לעלילה של הנגאובר, ואמנם יש לו את הרוע של סטיפלר שיעשה הכל על מנת להשיג בחורה גם אם זה אומר לדפוק את החבר הכי טוב שלו, אבל הוא ממש לא מצחיק כמו סטיפלר.
שום דבר בסרט הזה לא קורה מתוך צירוף מקרים, הכל קורה בגלל מילר, אבל הסיבות הכל כך מטומטמות שמונעים מהבעיה העיקרית של הסרט להיפתר, להחזיר את ג'ף צ'אנג הביתה, כל כך לא מצחיקות וכל כך חוזרות על עצמן (המוטיב של הסרט היה שהם מוצאים את ג'ף צ'אנג, מחפשים את הבית שלו, עוצרים כדי להיכנס למסיבה, מאבדים את ג'ף צ'אנג והכל חוזר חלילה), שהם כבר מתחילות לעצבן. מילר הוא דמות הרבה יותר מעצבנת מהדמות של גליפיאנקיס, ואולי הדמות הכי מעצבנת שהייתה מעולם.
הסרט הזה כל כך עיצבן אותי שאפילו שבאתי עם ציפיות מאוד נמוכות לגביו, התאכזבתי. אני מניח שגם אחרים התאכזבו כי עוד לא עבר שבוע מאז שהוא הופץ בישראל, והאולם היה ריק חוץ ממני וכמה חברים שבאו איתי, אז אני מניח שיורידו אותו מוקדם מהצפוי.
האמת? נהנתי לאללה
לא לקחתי את הסרט ברצינות, לא באתי עם ציפיות, באתי עם חברים ובגישה נכונה.
הסרט עובד,והוא מאוד מצחיק. אני לא מסכים עם הביקורות מעלי כי לדעתי סרטים מהסוג הזה לא צריכים
לקחת ברצינות, הוא מלא במסרים דפוקים (הדרך היחידה להנות היא להשתכר ואי אפשר למצוא הנאה בחיים
של עבודה מסודרת. כן) והעלילה צפויה מקילומטר. אבל עדיין זה מצחיק וזה עשה מה שסרט מהסוג הזה צריך לעשות
העביר לי שעה ומשהו בצורה כיפית וסיפק חומר לדבר עליו אחר כך. בקיצור – אל תהיו כאלה כבדים.
סרט חביב
משעשע מאוד. לא מחדש כלום וחביב. נחמד להעברת הזמן.