"על כלבים וגנבים" (שמוכר יותר בשם "101 כלבים דלמטיים") יצא לאחר הכשלון המסחרי של ״היפהפייה הנרדמת״. "היפהפייה הנרדמת" היה הסרט היקר ביותר של דיסני באותה תקופה, ולאחר שהתקשה להחזיר את ההשקעה שלו, החברה נאלצה לעבור מספר שינויים כדי להשאר עם הראש מעל המים. מעבר לפיטורים נרחבים בחברה ושיחות רציניות לגבי סגירת מחלקת האנימציה היקרה (שלשמחתנו לא התממשו) המכה גרמה לחברה לשנות שני דברים מהותיים: הראשון הוא התרחקות של הסטודיו מז׳אנר הנסיכות לכמעט 30 שנה. השינוי המהותי השני שאפשר להבחין בו גם בימינו הוא אילוץ סגנוני. האנימטור אב אייוורקס שעבד בחברה פיתח שיטה להעברת איורי אנימטורים ישירות לשקפי אנימציה (עד אותו הרגע היו מאיירים ציור נקי יותר בדיו על שקפי צלולויד). השיטה הייתה זולה וחסכנית במיוחד, ועזרה להפיק סרטי אנימציה איכותיים תוך שמירה על הוצאות נמוכות בהרבה. דיסני, שחיפשו דרך לקצץ בהוצאות, אימצו את השיטה ללב וגרמו לכך שהתקופה הבאה באולפנים (עד "תקופת הרנסנס" של שנות התשעים) תקרא בפי חובבי אנימציה ודיסני ״שנות הזירוקס״.
יש ויכוח עז בין אנימטורים עד ימינו על האם מדובר בסגנון זול שהפריע לזרימה והביא שפה שונה באופן דרמטי מדי, או שמא תקופה מבורכת של עיצוב אורגני ואלגנטי שניער את דיסני מהשמרנות הפרפקציוניסטית שלה. אבל דבר אחד בטוח, השינוי הצליח: ״על כלבים וגנבים״ החמוד מ-1961, שהיה הסרט הראשון להשען על סגנון הזירוקס לחלוטין, הצליח קופתית וחילץ את דיסני מהבוץ.
פונגו הוא כלב דלמטי לונדוני שמאס בחיי הרווקות, ומחליט למצוא לו ולחיית המחמד האנושית שלו, רוג׳ר רדקליף (באופן בלתי מעורער הגבר המושלם בדיסני. לא להתווכח איתי), שידוך הולם. לאחר שנתקל בדלמטית הנאה פרדיטה ובחיית המחמד שלה אניטה הנאה גם כן (כלומר, הוא מניח, שכן לדבריו, כלבים הם לא שופטים הולמים של יופי אנושי), הוא מחליט לגרום לשידוך לקרות ויהי מה. הוא מוציא את חיית המחמד שלו לטיול בפארק, מפגיש בין בני הזוג ולאחר זמן מה הזוג האנושי נישא, וזוג הכלבים מביא 15 גורונים לעולם. את החיים האידאלים קוטעת קרואלה דה ויל הפאשניסטה המרשעת (והמהממת) שמתכננת לגנוב את הגורים כדי ליצור מהם מעיל פרווה.
יש סיבה שגם אלה שאינם יכולים לקרוא לעצמם חובבי הסרט זוכרים את קרואלה במיוחד. קרואלה, מעין הכלאה בין קוקו שאנל, עכביש ושלד, עוצבה כך שתהיה עכשווית במיוחד לתקופתה: עם ביגוד מסוגנן, התנהגות ססגונית וגינונים של אשת חברה גבוהה. היא כל כך פאביולס שהיא לא צריכה להכביר במילים, וכמו לפני כניסה של דיווה לבמה היא מוצגת ע״י הדמויות עוד לפני שמגיעה ונעשית איקונית בתוך שניות אחדות: רוג׳ר פוצח בשיר שתוך רגע הופך ללהיט מיידי (״קרואלה דה ויל, קרואלה דה ויל, אין בעולם עוד יצור כה מבהיל״), הכלבים מתפזרים בבהלה (״זאת אשת השטן הזו!״) ובבואת הצל הנשקפת מהדלת דומה לעכביש טווה חוטים. כל שניה שהיא על המסך היא עונג צרוף – קרואלה מתענגת בשנאת האדם ואהבת הפרווה, ולא מתנצלת לרגע.
"על כלבים וגנבים" אינו אחד מסרטיה הבולטים של החברה ונחשב בעיני רבים לסרט משונה שסובל מחוסר אחידות עלילתית, ושמשהו בו לא אפי מספיק בשביל להצדיק את התואר ״סרט דיסני״. אך בעיניי כל אלה רק עושים את הסרט לחינני ומרענן יותר.
אמנם סרט טוב מוצלח כגודל הנבל, אך עוד לפני חשיפתה של קרואלה, חלקו הראשון של הסרט מקסים במיוחד- רוג׳ר ואניטה הם מודל זוגיות מקסים (כמה פעמים ראיתם זוג נשוי שחולקים חיים שגרתיים לחלוטין נראה כל כך שמח ונרגש על המסך?), ההתקדמות זורמת ומעניינת, ו..ובכן, אין דרך לומר את זה בצורה שאינה מטופשת: זה פשוט סרט נורא נורא קול. מנעימת הג׳ז של הפתיח, הדיאלוגים המחוכמים וסגנון האנימציה המקושקש וחסר הדאגות (כן, לפניכם סלחנית של תקופת הזירוקס), אי אפשר להתעלם מכמה מושך הכל.
הבעייתיות של הסרט מתחילה בחציו השני. לאחר שהכלבלבים נחטפים ע״י שני גנבים שכירים של קרואלה, הכלבים מנסים למצוא את דרכם הביתה יחד עם עוד עשרות גורים דלמטים שהיא חטפה קודם לכן. ילדים יהנו מהדינמיקה הכלבלבית ושלל חיות המשק, אבל מבוגרים… קצת פחות. בעוד שהתסריט ממשיך להיות חינני ומחוכם, העלילה נמרחת, הסלאפסטיק של הגנבים לא משובב נפש כמו שהסרט חושב, והסיכונים מרגישים ילדותיים יותר ויותר (אתם 101 כלבים למען השם! תתקפו!). אמנם מרגיש מטופש להתלונן על סרט בשם ״101 כלבים דלמטיים״ שאין בו מספיק סצינות עם בני אדם, אך כשמבססים דמויות משניות חזקות כל כך ומעלימים אותן לחצי סרט, יווצר חוסר סבלנות מובן.
דיסני עתידים להתנסות בסרטים עם מבנה לא שגרתי עוד מספר פעמים בתקופת הזירוקס וכן אחריה, ובעוד שהתוצאות לא תמיד אחידות, הן לכל הפחות מסקרנות ומעוררות השראה, על כן ״על כלבים וגנבים״ נכנסה לי עמוק ללב. אולי זה רוג׳ר וזוגתו הנאווה, אולי זה הג׳ז, אולי אלה עשרות כלבלבים חמודים (הרבה לפני עידן סרטוני החיות החמודות), ואולי זו קרואלה מלכת העולם: אי אפשר להתווכח שיש ב״על כלבים וגנבים״ צ׳ארם ייחודי.
השיר על קרואלה דה-ויל
הוא אחד משירי דיסני הכי טובים שיש, ואני מוכן להילחם בכל אחד שיגיד אחרת.
ובכל מקרה- קלאסיקת ילדות מבחינתי. מסרטי דיסני הראשונים שראיתי (או לפחות, מאלו שאני זוכר באופן מודע) ובדיוק צפיתי בו לפני כמה חודשים והבנתי שהוא עדיין עובד נפלא בעיניי. אין ספק שהחצי השני קצת חלש יותר, אבל לדעתי עדיין מהנה.
לא מצליחה להבין את חוסר האהדה לעלילת הסרט הזה
אולי זה הריגוש מסרט שלם על כלבים (אע"פ שלפי ההגיון הזה הייתי אמורה להעדיף בכלל את חתולים בצמרת), אולי זה הריגוש מהאולד אינגליש שיפ דוג (הקצין) והקולי שהם פייבוריטים, אולי זו העדינות של הכלבים, שלמרות הסטיגמה אין שום סיבה שימהרו לתקוף- בטח כשרובם גורים בני חודש עד 3 חודשים. אגב, בכללי בספר הפחד שלהם מוסבר רציונלית אפילו טיפה יותר טוב, חלק מהנרטיב של הסיפור נוגע לכמה שפונגו ופרדיטה חיים בבועה כלבית ולא מכירים את העולם הנורא והנצלני שבחוץ.
אני חושבת שהסצינה האהובה עלי בסרט היא רגע ההתפלשות בבוץ, זה מצחיק נורא, ביחוד כשלא אני צריכה לנקות את זה. לימים, הרבה מאוד שנים אחרי שנחשפתי לסרט, המלאך שלי ז"ל בחר לעשות אמבטיית בוץ כזו וקיבל הרבה מחמאות מעוברי אורח שמעולם לא ראו כלב שחור מהסוג הזה. אין מה לעשות, כלבים זה מצחיק.
אתה רציונלי מידי
שזה לגיטימי, אותי סתם תמיד הטרידו דברים בסיסיים כמו איך מוציאים לטיול כל כך הרבה כלבים, ומה יהיה עם מקום ברגע שכולם יגדלו. ראבאק, איך מוצאים בתים לכל כך הרבה גורים???? יש עמותות שלא מוסרות כאלו מספרים בחצי שנה.
רוב החיים מה שאת מתארת הייתה הבעיה שלי עם הסוף
עד שהבנתי את הבעיה שתיארתי בתגובה הקודמת.
מותר להגיד לאנשים באינטרנט שאתה שונא אותם? כי אני חושב שאתה איש רע ושכשתבוא המהפכה נשים אותך בתא אחד עם החבר'ה של Cinema Sins.
אני צוחק, אני צוחק. אני יודע שהאינטרנט נוצר בשביל לשנוא אנשים שלא פגשת בחיים.
זו שאלה
שאלה שפעם היה לגטימי לשאול אבל בעידן הCinema Sins והיוטיוברים בכללי הפכה לטאבו- איזו רמה של ניטפוק היא לגטימית והאם צריך וראוי לנטפק כל פרט בכל סרט? כי ההרגשה היום היא שברור שחובה לנטפק הכול ואם יש בסרט חורים בעלילה אז משהו לא בסדר בו ואין דבר כזה סיספונד יותר
יש לנו (בתקווה) כתבה שתעלה בקרוב על הנושא
אבל שים לב שלא אמרתי שזה הורס או מפריע לסרט. אני אוהב את הסרט. זה מבחינתי לא משנה שום דבר בנוגע לדעתי על הסרט עצמו – רק שהסוף שלו עוצר בנקודה מאוד ספציפית ומטעה, מבחינת ההיגיון של הסיפור.
אני חושבת שעבור האדם הממוצע
רמת הנטפוק כרמת חיבתך לסרט שככל הנראה משפיעה גם על ההעמקה לתוכו.
מהבחינה הזו אני טיפה מרחמת על היוטיוברים שמחפשים בכח להגיד דברים על כל סרט, זה נחמד שאני יכולה למצוא מקבץ שעוסק בסרט שאני מחבבת, אבל עגום לחשוב על האדם שצריך לעבור סרט סרט ולפרק אותו לגורמיו הקטנים.
אני מרגיש שרמת הנטפוק עומדת ביחס הפוך לרמת ההנאה.
אני מציע פרדיגמה הפוכה: במקום לחפש פגמים, תנסו להמציא הסבר לכל "חור" ו"כשל". מנסיוני פתאום כל יצירה מפוקפקת נראית כמו Meisterwerk והצפיה (או הקריאה) הופכת לחווייה חיובית בהרבה.
וידוי: אני קורא ביקורות שליליות רק אם אין לי שום כוונה לצרוך את ה"תוכן" האמור. אני לא מבין מה התועלת בהיחשפות לזיהום רגשי מהסוג הזה שיצבע מראש את היצירה בגוונים של עובש.
דווקא אם מסתכלים על סינמה-סינס
התחושה שלי מהסרטונים היא הרבה פעמים של אהבה לסרט ולסרטים בכלל, ושהנטפוק פעמים מעטות בא מתוך מקום של ראייה שלילית של הסרט.
יש בסופו של דבר משהו מספק למדי בלנטפק סרטים- למצוא את כל הפספוסים הקטנים בהיגיון של הסרט. אבל זה לא אומר שלנטפק סרט בהכרח אומר שאני לא אוהב אותו. כמובן שסביר שסרט שאני אמצא בו המון בעיות ייתפס בעיניי כפחות טוב, אבל זה לא הכרח.
בהקשר של סינמה-סינס צריך גם לזכור שהם מחשיבים כ-"חטאים" גם דברים כמו שימוש בקלישאות סרטים, כתוביות פתיחה ארוכות ושאר דברים שלא ממש נופלים תחת הקטגוריה של "ניטפוק".
לא ברור לי שלסינמה סינס יש מטרה מעבר ללהרוויח כמה שקלים ולצבור פופולאריות מהטחת רפש ביצירות של אחרים.
באשר ל"איכות" הניטפיקינג שלהם, הנה וידיאו שמטיל צל גדול על ה"מהימנות" (וההגינות הבסיסית) של סינמה סינס (אזהרה: החבר מדבר לאט, והדקה-25-שניות הראשונות לא ממש רלוונטיות ואפשר לדלג עליהן, אבל לדעתי הוידיאו שווה את המאמץ בזכות היסודיות שלו):
https://www.youtube.com/watch?v=_qxgkOIsHUs&t=0s&list=PLB8NXe_on1cV3bJvw_FA1FX-FI7PGZnV_&index=5&ab_channel=Shaun
הוא קצת לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות
הויכוח בינו לבין הסינמהסינס זה בערך כמו הפרק של סיינפלד שמישהו זורק איזה הערה לג'ורג', והוא לא מפסיק לחשוב על זה עד שהוא מגיע לתשובה גאונית ומחכה לפעם הבאה שיפגוש אותו, ומוכן כולו לענות לו, ואז אותו בחור זורק כבדרך אגב תשובה.
המטרה של סינמהסינס זה להיות סאטיריים לגבי סרטים כמו (להבדיל) שג'ון אוליבר סאטירי לגבי פוליטיקה. הוא סטנדאפיסט. יש מסר אבל גם יש הרבה דברים נאמרים שאין צורך לקחת אותם ברצינות, והנחתות שנעשות לצורך הבדיחה. היוצר של סינמהסין אומר שהוא חושב שהקהל שלו יודע להבדיל בין בדיחה לשם הבדיחה לבין בדיחה שכוללת מאחוריה גם ביקורת. יש שם דברים משעשעים, יש שם דברים רציניים יותר ופחות, ובשום מקרה אין שום סיבה לקחת אותם ברצינות. הוא בטח לא לוקח את עצמו ברצינות.
והבחור בוידאו שלך לוקח את זה מאוווווווווווווווווווד ברצינות, הרבה יותר מדי ברצינות. הוא אשכרה בודק את המספר של הsincounter כאילו זה פרמטר שמעניין מישהו…זה כמו ב"של מי השורה הזו בכלל" point don't matter.
אני לא באה להגן על סינמה סינס, הם הרבה פחות מצחיקים בעיני מ, נניח pitch meeting, אבל לקחת אותם עד כדי כך ברצינות זה פשוט מיותר…
אז בעצם CinemaSins קוטלים סרטים, וכשמצביעים על חוסר ההבנה שלהם הם אומרים "חה חה לא התכוונו ברצינות… הכל בדיחה"?
זה בוגר בערך כמו הקללות המצונזרות המיותרות שלהם.
יתכן מאוד שאת צודקת
מצד שני, הצצתי בעמוד ה-about הן של ערוץ היוטיוב והן של האתר של סינמה סינס ומשום מה לא מצאתי כל אזכור להיות התכנית סאטירית (סאטירה של מה, ד"א? חשבתי שסאטירה היא הקצנה לשם הגחכה במטרה להסב את תשומת הלב לפגמים אמיתיים). ייתכן שהיוצר של חטאי הקולנוע לא מכוון לביקורת אמיתית, אבל אני בטוח לחלוטין שבין מיליוני צופיו יש המונים שלא ייספרו, שאין להם מושג שהערוץ "סאטירי", והקשקוש שסינמה סינס מייצרים בחוסר אחריותם משפיע באמת על דעתם בנוגע ליצירות אמנות. ביקורת פדנטית כמו של שון עשויה לפקוח את עיניהם של כמה מהאנשים האלה, ואולי יום אחד סינמה סינס יטרחו ליידע את הציבור בהיותם "סאטירה". אגב, אני חושב שהטיעון "הציבור אינטליגנטי" הוא טיפשי במקרה הטוב וכסת"ח בוטה במקרה הרע. א) הציבור מכיל אינספור אידיוטים, וב) לא צריך להיות טיפש כדי ליפול בפח של סינמה סינס, מספיק לא להכיר את הסרטים ולא לזהות טעויות בנוגע לדברים שהם לא ידע כללי.
על איכות ה"הומור" אין לי מה לומר.
ובמילים קצת יותר בוטות:
מה שסינמה סינס עושים הוא לזיין במוח בלי כיסוי, ואני לא מבין מה הבדיחה. שהיוצר אידיוט לקוי-קשב, עצלן ובהמי?
אתה יכול להגיד את זה לגבי כל סטנדאפיסט
קודם כל כן, חלק מהבדיחה זה שהיוצר הוא אדיוט. לא יודעת אם זו הבדיחה שהוא התכוון אליה, אבל זו בהחלט חלק מהבדיחה.
בנוסף אולי סאטירה זו לא המילה הנכונה, אז פארודיה? או אולי פשוט סטנדאפ?
מישהו שהמטרה שלו היא להצחיק, והמטרה מקדשת את כל האמצעים.
האם אני חושבת שהוא מצחיק? לא, אני חושבת שהוא די גרוע. יש הרבה ערוצים אחרים שעושים את זה הרבה יותר טוב ועם הרבה פחות בבל"ת (honest trailers, pitch metting, How X should have ended וכו…)
אבל יש הבדל בין להגיד "הוא פשוט לא מצחיק" לבין לייצר תזה בשלושים חלקים, ולהגיד שהעצבים שלך על הערוץ גורמים לך להשאר ער בלילה (כמו שהאיש בסרטון אומר). הוא לא מצחיק אותך? אל תצפה בו! מישהו מדבר איתך עליו? תגיד שהוא גרוע בעיניך ותעבור הלאה. (לא אתה – שלדי, אתה – האיש שבסרטון הנגדי שאני מנהלת איתו את הדיון הוירטואלי הזה). בינתיים הסרטונים האלה הם ההתגלמות המילולית של זה.
לא יודעת כמה אנשים באמת משנים את דעתם בגלל סינמהסינס. סביר להניח שהאנשים שרואים סינהמסינס הם אנשים שחוות דעתם כבר די נקבעה, אחרת הם לא היו מבזבים על זה זמן מלכתחילה…
הייתי צריך להדגיש את זה קודם: הבעיה האמיתית היא שלא ברור שה"ביקורת" רובה ככולה היא בדיחה.
מה שסינמה סינס עושים נראה לי כהונאה עם plausable deniability (שכחתי כל כך הרבה עברית שזה מפחיד) – בשום מקום שהייתי מצפה לראות את זה באותיות קידוש לבנה לא כתוב שהערוץ לא מתקרב למערכת השמש של הביקורות הרציניות. אני לא מאשים אותך אם לא ראית את הווידיאו של שון עד הסוף – לא מדובר בחבר הכריזמטי ביותר על הפלנטה, ובכל זאת 24 דקות – אבל אחרי כתשע דקות ראשונות של פתיח והתקטננות קיצונית (ולדעתי מכוונת, כמו השטות על שנתו שנדדה וה-toothbrush ex machina. קצת British humour, yeah) יש ביקורת הרבה יותר עניינית שמראה שהמהימנות של סינמהסינס שקועה קילומטרים מחת לכיפת הקרח האנטארקטית. אפס מהימנות + שקיפות נמוכה = נראה לי שמשקרים פה את הצופה כדי להרוויח כסף וקליקים במינימום מאמץ, תוך הכפשה של מאמץ קולקטיבי מצד צוותי ההפקה שיצרו את כל הסרטים שסינמה סינס מלכלכלים עליהם. איזה מין אנשים צופים בסינמה סינס? בחלקם, אני מאמין, אנשים שאוהבים את הטון ואת ההומור וטועים לחשוב שסינמה סינס, בבסיסו, נותן ביקורת עניינית, עם טוויסט הומוריסטי. אנשים שנעשה להם עוול בהיחשפם ל"ביקורת" שעושה עוול לקולנוע בכלל וליוצרים בפרט.
אני טרחן גדול, אני יודע. אולי בגלל זה אני אוהב את שון. אגב, משהו מעניין: ככל הנראה לך ברור שסינמה סינס הוא ערוץ הומוריסטי לחלוטין כמו שלי ברור שחלק מהווידיאו של שון סרקסטי.
אני מבינה שזה סרקסטי
זה פשוט סרקזם גרוע, שמופנה כנגד הומור גרוע, שמוביל לדיון גרוע…
סינמהסינס (בעיני) פשוט לא שווה בכלל את המחשבה עליו. אי אפשר לתת יחס לכל אדיוט שחושב שהוא מצחיק, וסינמהסינס הוא מבחינתי בהגדרה הזו…
יש טעם להתייחב אם האידיוט האמור הוא נוכל שמרוויח מהשפלת אחרים.
(ל"ת)
אבל אם הוא נוכל הוא מרוויח מזה שמתייחסים אליו!
ואם אתה רוצה שיפסיקו להתייחס אליו אז צריך להפסיק לפרסם אותו.
כי על כל פעם שכותבים עליו משהו (לא משנה אם טוב או רע) – אז מישהו אומר לעצמו "מעניין מה זה הדבר הזה שכולם מדברים עליו" והולך לצפות בזה, וחלק יאהבו וחלק לא אבל זה מגדיל את הקהל.
רוצה באמת להרוס לו? אל תדבר עליו בכלל ותדבר רק על המתחרים שלו – שילכו לראות אותם, ולא אותו.
ואני נוטה לקבל כאבי ראש מסטנדאפיסטים, אף על פי שכאן לפחות בדרך כלל ברור שאני לא אמור לקחת שום דבר ברצינות.
(ל"ת)
היי. נא לא לזלזל
בשנאה מטופשת חסרת פרופורציות המלווה בחפירה ארכיאולוגית בנושאים שלא באמת חשובים בשום צורה. מדובר בתחביב בלתי מזיק בסה"כ, שגם אני חוטאת בו מדי פעם…
אני אישית לא מבינה איך אנשים יכולים לחפור כל כך ולהתעצבן ולהפגין כל כך הרבה אמוציות ולבזבז כל כך הרבה זמן ומשאבים על עניין כל כך לא חשוב כמו משחק כדורגל, אבל זה קורה. ושותפים לטירוף הזה מליוני אנשים.
אז בעצם
…הוא מנטפק את סינמה-סינס?
ותראה, לבוא אליהם בביקורת על טעויות זה לגיטימי לגמרי. יכול גם להיות שיש להם הרבה טעויות- אני לא צופה בהם באדיקות כזו שאני אדע להעיד. אבל להסתכל עליהם מלכתחילה כאילו הם ערוץ ביקורת רציני זה פשוט מגוחך.
ברור שהמטרה שלהם כאן היא להרוויח כסף- כמו שהמטרה של כל סטנדאפיסט היא להרוויח כסף כשהוא עולה להופיע. ובמקרה שלהם הבדיחות מבוססות על "חטאים" לכאורה בסרטים. ואם זה לא מצחיק אותך, אז… אל תראה את זה. אני גם לא ממש מבין את הדרישה שלך מהם לפרסם ברוב חוצות שהם ערוץ קומי (או סאטירי, או איך שלא תרצה לקרוא להומור הזה). לא ראיתי אותם מעולם מתיימרים לקבוע אם סרט הוא מוצלח או לא , ואין שום משמעות אמיתית למספר החטאים שהם מוצאים בכל סרט. זה שיש אנשים שעושים ביקורות סרטים מעמיקות ומנותחות זה נפלא, אבל אין שום סיבה להשוות ביניהם לבין ערוץ קומדיה על סרטים שלא ידוע לי שאי פעם הכריז על עצמו שעסקו הוא העברת ביקורת על סרטים בצורה רצינית.
שלא לדבר על החטא הכבד ביותר
"X לא חברה שלי בסצינה הזו".
כל אחד ורמתו הוא.
יש לי בת שלוש. כל ערב לפני השנה אני מקריאה לה סיפור בשם "שאול החתול, והשכן החדש שממול". על שאול החתול שפוגש את בר הברווזן, ומחפש משהו שכולם יוכלו לעשות יחד.
פתאום ערב אחד, בפעמים המליונתלפאים ואחת שאני מקריאה את את הספר אני מגיעה לשורה "ורואים את צפרדע דוהרת ממול" עם ציור של צפרדע על אופנוע. ערב אחת הבת שלי עוצרת אותי ואומרת לי "אבל צפרדע לא דוהרת! היא קופצת!". כשאנחנו נתקלים במשהו שלא מסתדר לנו – אנחנו מגיבים אליו. חלק יותר, חלק פחות, אבל בגדול יש לנו נטייה להגיב לדברים שלא מסתדרים לנו עם מה שלמדנו עד כה, וזה בכלל לא קשור להאם אתה אוהב את הסרט או חושב שהוא טוב.
ניטפוק זה משהו שקורה כי הוא קורה, כי הוא משעשע, כי הוא עוזר לנו לעכל. אנחנו יכולים לנטפק לא רק יצירות אומנות אלא את עצמנו ואת החיים שלנו. אני יכולה להעביר שיעור באוניברסיטה לסטודנטים שלי, ולזרוק הערות מנטפקות תוך כדי.
לפעמים זה כדי להעביר מסר מסויים, לפעמים זה סתם כדי להצחיק אותם ולשמור על ערנות, לפעמים זה כי אני מלמדת משהו שנמצא בתכנית הלימודים אבל הוא לא רלוונטי מצידי. ולפעמים כי אני יודעת שאנחנו סוטים לתחום שהוא ממש לא רלוונטי ואני רוצה להבהיר להם שזה איזשהו משהו שאני אומרת כדי לשמור על רצף פדגוגי למרות שהדבר שלעצמו הוא לא חשוב, הוא נמצא שם כדי ליצור את המעבר לנושא הבא חלק יותר.
כמו כל בדיחה. יש מקרים שזה מתאים, יש מקרים שזה לא מתאים, יש מקרים שזה סר טעם, ויש מקרים שהבדיחה מחזקת את המסר. אבל לפה או לשם – אין לקחת את הניטפוק עצמו כסימן לכלום חוץ מהעובדה שמה שאנחנו רואים מולנו לא תואם לאינטואיציות שלנו. זה הכל.
אם היא בת שלוש, ואת מקריאה לה את הסיפור לפני השנה, אז איך קראת לה אותו מלאנתלאפים פעם?
!קרש! !סליחה!
הנחת היסוד שלך מוטעית
כל מי שיש לו ילדים יודע את זה.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
לצערו
לפחות...
מליונתאלאפים פעם לפחות!
ואני מוכנה שתעיר אותי באמצע הלילה כדי לבחון אותי על הסיפור כדי להוכיח את זה.
"מי אתה? מה אתה? שאול שאל
אוז או ברוז? בונה או שועל?
אני בר, ענה השכן והסביר
ואני ברווזן, נעים להכיר
אתה לא דומה לי, ואני לא לך
אמר לו שאול החתול במבוכה.
שנינו לגמרי שונים, הי תקשיב,
שנינו שונים וזה דווקא מגניב!"
לא בטוח אם הבנתם, אבל כשקראתי פעם ראשונה 'לפני השנה' דמיינתי אותך כל ערב סילבסטר מקריאה לה את הסיפור.
שנה כאילו, ולא שינה.
אהההההה
כן, לא הבנתי את זה…
חשבתי שאני היחידה שיש לה קראש על רוג'ר!
ללא ספק הגבר הכי שווה בתולדות דיסני – גם לא מתוסבך או מקולל או פוץ או דושבאג, גם לא תוקף מינית נסיכות רדומות/אילמות/מורעלות, גם חמוד למראה, גם מוזיקאי, גם בריטי וגם אוהב חיות.
(ובלי קשר – רבאק, תעשו הגהות לפני שאתם מעלים כתבה! מה זה לעזאזל להכביד מילים?)
מוזמנת לשלוח מייל למנהלי האתר ולהתנדב לעשות הגהה.
(ל"ת)